פסק דין 1. מבוא התובעת, ילידת 1926, נפלה בעת שהלכה על מדרכה בפינת רחובות אלנבי-המלך ג'ורג' בת"א ביום 2.2.00. כתוצאה מהנפילה סבלה התובעת משבר פתוח של עצמות השוק השמאלית שהצריך ניתוח לקיבוע השבר ותפירת החתך הרוחבי. הנתבעת (להלן: העירייה) הינה הרשות המוניציפאלית שבשטחה נפלה התובעת ואשר אחראית על תחזוקת המדרכות בשטחה. הצדדים חלוקים הן בשאלת האחריות והן בשאלת הנזק. בתחילה שלחה העירייה הודעה לצד ג' כנגד בעלי המאפיה ו/או האחראי עליה בטענה שבשטחה נפלה התובעת. אלא שלאחר מכן חזרה בה העירייה מטענתה זו וההודעה לצד ג' נמחקה. דיון בשאלת החבות 2. גרסת התובעת וטענותיה בסעיף 3 לתצהירה מעידה התובעת כך: "ביום 2.2.00 במהלך הליכה רגלית בפינת הרחובות המלך ג'ורג' ואלנבי בתל-אביב, לפתע נפלתי עקב מכשול מוסתר, כאמור נפלתי במדרגה עקב הפרשי גובה שבמדרכת רחוב אלנבי והמלך ג'ורג', ואשר המפגע היה מוסתר מעיני בכיוון שבו הלכתי ונגרמו לי נזקי גוף קשים (להלן: התאונה)". התובעת מצרפת תמונות של המקום שחלקן צולמו בסמוך לאירוע וחלקן לאחר שהמדרכה עברה שיפוץ. התובעת טוענת כי העירייה התרשלה באחזקת המדרכה והותירה בה מפגע ולחילופין כי מדובר בדבר המדבר בעד עצמו. 3. טענות הנתבעת הנתבעת טוענת כי גרסת התובעת אינה אחידה וכי בגרסאות קודמות שמסרה התובעת (למשל לחוקר מטעמה) ציינה כי ראתה את המדרגה עוד עובר לנפילה משמע אין מדובר בדבר נסתר ומכל מקום התובעת כבר הייתה מודעת לקיומה של המדרגה ויכלה לבחור ללכת שלא דרך המדרגה אלא לעוקפה. עוד טוענת הנתבעת כי עיריות אינן מחויבות ולא יכולות לשמור על מדרכות העיר במצב מושלם. דרישה כזו תעמיד עירייה במצב בלתי אפשרי. לטענת הנתבעת לא התקבל אצלה כל דיווח על קיומו של המפגע עובר לנפילת התובעת ועל כן אין לצפות ממנה שתדע על קיומו וכי יכלה לפעול למניעתו. 4. מטעם התובעת העידו היא עצמה והוגשה חוות הדעת של המהנדסת גב' ורדית אייל-ביקלס, מומחית לבטיחות. כמו-כן העידה שכנתה גב' אבלין מרקס אלא שעדותה עיקרה נוגעת לנזק. מטעם הנתבעת העיד מר אייל חכים מפקח ביחידת האחזקה של הנתבעת. כמו-כן הוגשו חוות הדעת הרפואיות של מומחי הצדדים. דיון 5. גרסת התובעת גרסת התובעת לקרות התאונה נמסרה לכאורה בשלוש הזדמנויות. האחת, בתצהירה כפי שצוטט לעיל. השניה, בפני חוקר הנתבעת כפי שבאה לידי ביטוי ב - נ/5 והשלישית בעת חקירתה הנגדית בבית המשפט. ב"כ הנתבעת מפנה לסתירות העולות מגרסת התובעת בתצהיר ובחקירה ושאינן מתיישבות עם דבריה לחוקר. כך למשל בתצהירה ציינה כי לא ראתה את המדרגה עובר לנפילתה ואילו בהודעה לחוקר היא מציינת שראתה מדרגה. כך למשל בחקירתה ציינה שהלכה ללא תיק יד ואילו בהודעה היא מציינת שתיקה היה תלוי על כתפה. עוד סתירה ניתן למצוא בכל הנוגע להעסקת עזרה עובר לתאונה. בהקשר זה ראוי לציין גם את תשובותיה של התובעת לשאלות שעסקו במצבה הרפואי עובר לתאונה. תשובותיה בתחילת החקירה לא תאמו את המסמכים הרפואיים שהומצאו בעניינה, אלא שבהמשך החקירה נתקבלו תשובות אחרות - שאישרו את הממצאים הרפואיים. התרשמותי מהתובעת בעת עדותה בפני, בהיותה בת 78, הייתה כי זיכרונה בוגד בה לעיתים. יחד עם זאת, משהיא נשאלת בשנית או נשאלת שאלה ספציפית היא עונה לעניין ואין סתירה גדולה בין תשובותיה למסמכים הרפואיים. באשר לסתירות שהוצגו בין תצהירה לבין הודעתה לחוקר, בנוגע לעצם הנפילה, הרי שסתירות נמצאו רק בזוטי דברים כמו האם הלכה עם תיק על הכתף אם לאו וכד'. באשר לטענה כי הבחינה כבר עובר לנפילה במדרגה הרי שאין כל סתירה בין דברי התובעת לחוקר לבין דבריה בתצהיר ואבהיר דברי: בהודעה לחוקר אומרת התובעת כך: "ראיתי שקיימת מדרגה בכניסה/יציאה מהחנות לרחוב". בתמונות שהוצגו ניתן לראות כי בכניסה וביציאה מאותה חנות בה קנתה התובעת עוגיות ישנה מדרגה קטנה שממנה יורדים למדרכה. זו המדרגה אליה כיוונה התובעת להבנתי ולא למדרגה שבה נפלה שנמצאת על המדרכה מימין לחנות בין קיר הבניין לעמוד הסמוך ובכיוון ההליכה לרחוב המלך ג'ורג'. מעבר לכך, התובעת עמדה על דעתה כי פרטים רבים המופיעים בהודעה כלל לא נאמרו על ידה לחוקר ומכל מקום אינם נכונים. החוקר לא הובא להעיד ואם הוקלטה עדותה של התובעת היא לא הובאה כדי לסתור טענותיה. מאחר והשפה שבה כתובה ההודעה אינה תואמת את סגנון דיבורה בפני, לא ראיתי ליתן משקל רב לאותן סתירות שלכאורה עולות מנוסח ההודעה, הגם שהתובעת חתומה עליה. די בעיון בתמונות כדי לקבוע שאכן במקום קיים מפגע וכי יש ממש בדברי התובעת בתצהירה כי מכיוון הליכתה המדרגה שבמדרכה כמעט ואינה נראית. אם נוסיף לכך את התרשמותי מעדות התובעת בפני - שהייתה חיובית, הרי שראיתי לקבל גרסת התובעת לפיה בעת שיצאה מן החנות והחלה ללכת לכיוון פינת הרחוב - נפלה בשל המפגע הקיים במקום. 6. אחריות העירייה אין חולק כי לעירייה אחריות מושגית לשלומם וביטחונם של ההולכים ברחובותיה. מקובלת עלי הקביעה של בית המשפט המחוזי בירושלים בע"א (י-ם) 1344/97 כהן ג'ני נ' עיריית רמת-גן ואח', (לא פורסם) ולפיה: "... רחובות ומדרכות עיר אינם משטח סטרילי ואין מקום להתייחס אליהם כאל מקום שאין בו סדקים, בליטות ו"גלים" של שיפועים כאלו או אחרים". ובהמשך: "אין חולק שעירייה חייבת לטפל במפגעי בטיחות שיש בדרכים הנמצאות בטיפולה ואחזקתה, ואולם לא כל סטיה "מיושר מתמטי" של מפלסי דרכים היא מפגע. ציבור המשתמשים ער ויודע ש"יושר" כזה אינו קיים ואינו יכול להיות קיים במציאות, והוא נדרש למינימום ההכרחי של זהירות, לבל יינזק מ"אי-יושר" של מה בכך". בעניין שם דובר על אי יושר של כמחצית עובי מרצפת. אלא שבעניין שבפני אין מדובר ב"אי יושר של מה בכך" כהגדרתו באותו פסק-דין אלא במדרגה של ממש שאף המדרכה שלאורכה של אותה מדרגה הינה משופעת באופן חד. (ראה נתונים שבחוות הדעת של גב' ביקלס המדברים על גובה מדרגה שבין 34-17 ס"מ בשני הקצוות). לדעתי מדובר במפגע של ממש שנראה בבירור גם בתמונות. מכאן שההלכה בפרשת ג'ני אינה רלוונטית בענייננו. כעת נותר לקבוע האם בנסיבות אלו חלה אחריות על העירייה, היינו האם התגבשה חובת זהירות קונקרטית. על-פי התמונות שצולמו בסמוך לאירוע נראית המדרכה מרוצפת באריחים משתלבים הידועים בכינויים "ריצוף אקרשטיין". אין מדובר במדרכה ישנה נושנה וחזקה על אנשי העירייה שבעת הריצוף היו ערים לקיומה של אותה מדרגה ולשיפוע החד שבסמוך אליה ובכל זאת לא מצאו לנכון לפעול לתיקון המפגע. יתרה מכך, גם כאשר לאחר האירוע נשוא התביעה רוצף מחדש האזור באריחים רבועים כפי שעולה מן התמונות שצילמה מהנדסת ביקלס, גם אז הותירו אנשי העירייה את אותה מדרגה ושיפוע כפי שהיו. העירייה אפילו לא טרחה לסמן בצבע בולט את שפת המדרגה כדי להסב תשומת לב ההולכים בדרך על קיומה של אותה מדרגה. גם מר חכים שביקר במקום לאחר התאונה לא פעל לתיקון המפגע. מכאן, שחרף העובדה שאנשי העירייה, לרבות מפקחי עבודה נמצאו במקום לא טרחו בעירייה לפעול לתיקון המפגע. לא ראיתי לקבל את עדותו של מר חכים שכן ראשית, הוא לא ערך בדיקות של ממש עובר להכנת תצהירו, כפי שעולה מחקירתו בבית המשפט עמ' 13 ואילך. שנית, הוא עצמו העיד כי היה אחרי האירוע במקום ובכל זאת לא פעל לתיקון המפגע. בתשובתו היתמם ואמר שראה כמה מפגעים קטנים וכלל לא התייחס למדרגה הזו. (ראה עמ' 14 שורות 10-9 לפרוטוקול). משנשאל מדוע לא בוטלה אותה מדרגה השיב שמחלקתו אינה זו שמטפלת בשיקום רחובות. עמדה זו הינה עמדה מיתממת. אם כבר היה בשטח מפקח אחזקה מטעם העירייה האם צריך היה לכסות עיניו מלראות מפגעים אחרים מאלה שחשב שלגביהם הוגשה תלונה? אין זאת אלא שבהתנהגות העירייה הייתה רשלנות. 7. רשלנות תורמת לתובעת ב"כ הנתבעת מבקשת לקבוע כי לתובעת רשלנות תורמת של 100%. טענה זו יש בה משום ההפרזה במיוחד לאור המפגע עצמו ולאור העובדה כי מדובר באשר מבוגרת על כל המשתמע מכך. יחד עם זאת, ראיתי לקבוע כי לתובעת תרומת רשלנות, שכן ההולך בדרך צריך לפקוח עיניו על סביבותיו דווקא משום שלא ניתן למנוע כל מפגע הנוצר בדרך. אין זאת אומרת שעל ההולכים בדרכים ללכת כשפניהם כבושות תדיר בקרקע שמא ישנו שם מפגע. האדם הסביר דואג להתבונן על תוואי הליכתו. נוכח גישתי זו ראיתי לקבוע את תרומת הרשלנות של התובעת על 20%. מכאן שאחריות העירייה לנזקי התובעת עומדת על 80% מהם. שאלת הנזק 8. הפגיעה והנכות כתוצאה מן הנפילה סבלה התובעת משבר בעצמות השוק השמאלית שהצריך קיבוע של השבר במקבע חיצוני ותפירת החתך. לאחר 3 חודשים הוצא המקבע והרגל קובעה בגבס ארוך. התובעת הייתה מאושפזת במשך 8 ימים ולאחר מכן הועברה לשיקום בנאות התיכון ביפו למשך 6 חודשים. התובעת נדרשה גם לטיפולי פיזיותרפיה. מטעם התובעת הוגשה חוות דעתו של ד"ר אליהו טל שקבע לתובעת: 10% נכות לפי סעיף 48 (3) א' עבור הגבלת תנועת הקרסול. 10% נכות לפי סעיף 75 (1) ב' עבור הצלקת. סה"כ נכות משוקללת 19% נכות צמיתה. מטעם הנתבעת הוגשה חוות דעתו של ד"ר יוסף וייס שקבע כי לתובעת נותרה נכות של 10% לפי סעיף 47 (2) א' לתקנות המל"ל וזאת בשל השבר בשוק שמאל אשר התחבר עם סטייה מהציר האנטומי אך ההחמרה בשל התאונה הינה רק 5%. הצדדים הסכימו על הגשת חוות הדעת ללא צורך בחקירת עורכיהן. מעיון בחוות הדעת ובחומר הרפואי עולה כי לתובעת בעיות רפואיות עוד עובר לתאונה ובניהן שבר ברגל שמאל לפני כ - 30 שנה, הפרעות בקצב הלב ויתר לחץ דם ואוסטיאופורוזיס. התובעת היתה מטופלת אצל האורטופד ד"ר יצחק קורן בשל כאבים והגבלת תנועות בקרסול שמאל כבר ב - 1992. ד"ר וייס מייחס חשיבות רבה לעובדת קיומו של אוסטיאופורוזיס אצל התובעת. לטענתו השבר נגרם לא כתוצאה מן הנפילה אלא הפוך - סביר שהנפילה נגרמה כתוצאה משבר פתולוגי שנוצר באזור השוק בשל האוסטיאופורוזיס הגם שהוא מודה שאין לו הוכחה לכך. לא ראיתי לקבל עמדתו זו של ד"ר וייס. מדובר בשבר ראשון מאז שהתגלה שהתובעת סובלת מאוסטיאופורוזיס. לו היינו עדים לתופעה חוזרת של נפילות - כי אז היה משקל לטענה. לכך מתווספת העובדה כי במקום הנפילה אכן היה מפגע. יתכן שעוצמת הפגיעה נבעה מקיומו של אוסטיאופורוזיס אלא שזה אינו נכנס לגדר ההגדרה של מצב קודם אלא להגדרה של "גולגולת דקה". כך גם לא ראיתי לקבל אמירתו של ד"ר וייס לפיה לא ברור עד כמה הצלקות ברגל קשורות לנפילה. אין כל בסיס בחומר הרפואי שיצביע על קיומן של צלקות באזור זה קודם לכן לרבות לא בכל הנוגע לשבר הישן, ברגל שמאל. יחד עם זאת, אין מדובר בצלקות נרחבות או מכאיבות. על כן ראיתי לקבוע את הנכות האורטופדית תולדת התאונה על 10% לפי סעיף 48 (3) (א). את נכותה הפלסטית ראיתי להעמיד על 5% מותאם לפי סעיף 75 (1) (ב) למבחני המל"ל. סה"כ נכות משוקללת 14.5%. 9. הנכות התפקודית לטענת התובעת עובר לתאונה תפקדה באופן עצמאי במשק ביתה ואילו לאחר התאונה היא מוגבלת בהליכתה, נעזרת במקל, והליכתה אינה יציבה. זאת מעבר לכאבים שהיא סובלת ברגלה הפגועה. ב"כ התובעת מבקשת להעמיד נכותה התפקודית הצמיתה על 50% ו - 100% זמנית לשנה מהאירוע. ב"כ הנתבעת מפנה למצבה הרפואי של התובעת עובר לתאונה וכן לעובדה כי מדובר בפנסיונרית כך שלפגיעתה אין משמעות כלכלית גדולה. אני מקבלת עדותה של התובעת לפי עובר לתאונה חיה חיים עצמאיים עם עזרה שגרתית של עוזרת במשק ביתה, כפי שהעידה חברתה גב' אבלין מרקס. בעקבות התאונה נדרשת התובעת לעזרה רבה יותר. בהכירנו את הגיל המבוגר אנו ערים למקרים שבהם תאונה קטנה מפירה איזון בו מצוי אותו ניזוק מבוגר ומביאה אותו לצורך בתלות הגדולה לאין ערוך ממה שניתן היה לצפות מעצמת הפגיעה. הוא הדין במקרה שבפני. אלא שגם במצב דברים זה איני סבורה כי נכותה התפקודית של התובעת מגיעה כדי 50%, כטענת באת כוחה. נכותה התפקודית של התובעת עולה על נכותה הרפואית (האורטופדית בלבד) והיא מצריכה תוספת עזרה במשק הבית מעבר לזו שצרכה עובר לתאונה. מאחר ועסקינן בנכויות נמוכות ומאחר והצורך של התובעת בעזרה כיום נובע גם מגילה ומבעיותיה הרפואיות הנוספות, ממילא נראה כי יהיה נכון לערוך חישוב גלובלי של הפיצוי ואין טעם בקביעת אחוז נכות תפקודית מוגדר. 10. דיון בראשי הנזק א. הוצאות רפואיות ונסיעות עבר ועתיד התובעת מבקשת לפסוק לה 150,000 ₪ בראש נזק זה לעבר וסכום דומה לעתיד. בסכום זה כוללת התובעת הוצאות טיפול במוסד בחו"ל, בסמוך למקום מגורי בנה בצרפת וכן קבלות על נסיעה באמבולנס וטיפולים רפואיים בקופת חולים לרבות טיפולים אלטרנטיביים במסגרת הקופה. ב"כ הנתבעת טוען כי התובעת מנועה מלתבוע יותר מ - 20,000 ₪ בגין הוצאות אלו בעבר וזאת לאור דרישתה בכתב התביעה. עוד טוען ב"כ הנתבעת כי חלק מההוצאות אינן נובעות מהפגיעה בתאונה אלא גם בתחלואיה הנוספים של התובעת. התובעת זכאית להחזרים מקופ"ח במסגרת חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1984 וקיבלה החזרים אלו מהקופה. איני סבורה כי הנתבעת צריכה לשאת בהוצאות שהוציאה התובעת לטיפולים בחו"ל. לא הובאה כל חוות דעת מומחה כי טיפולים אלו נדרשו בשל הפגיעה וכי לא ניתן היה לקבלם במסגרת קופת החולים. ככל שהתובעת נשאה בעלויות הסעתה באמבולנסים, השתתפות עצמית בעלות השיקום ותרופות היא זכאית להחזר אותם סכומים. אם נשאה התובעת בעלויות אלו - הרי שאת אותן עלויות לא תידרש הנתבעת לשלם ע"י אותם מוסדות. מכאן שאת הזיכויים שקיבלה התובעת מקופת החולים - יש לנכות מסכום ההוצאות. מקובל עלי שהתובעת נדרשת להוצאות נסיעה מוגברות מסוימות מאז התאונה. לאחר שעברתי על הקבלות שצורפו לתביעה, ראיתי לקבוע את הוצאות התובעת לנסיעות וטיפולים לעבר ולעתיד ע"ס 20,000 ₪. ב. עזרת צד ג' עבר ועתיד ראיתי לקבוע כי לתובעת הייתה עזרת צד ג' גם עובר לתאונה. אין ספק כי היום במצבה של התובעת היא זקוקה לעזרה נוספת. הצורך בעזרה נוספת נובע הן מחמת פגיעתה בתאונה והן מחמת גילה המתקדם ומחלותיה הנוספות. התובעת מקבלת מאז התאונה עזרה מהמל"ל בשיעור של 10 שעות שבועיות. ב"כ התובעת מבקשת תוספת של עזרה בשיעור של 5 שעות ליום 4 ימים בשבוע. דרישה זו הינה מופרזת ואינה מביאה בחשבון כי לא כל מגבלות התובעת נובעות מהתאונה. ב"כ הנתבעת טוענת כי התובעת נמנעה מלהביא לעדות את העוזרת ובהעדר כל הסבר סביר הרי שהימנעות זו פועלת לחובת התובעת. מכל מקום טוענת ב"כ הנתבעת כי התובעת לא הוכיחה את נזקה בראש נזק זה בעבר. גם באשר לעתיד טוענת ב"כ הנתבעת כי התובעת אינה זקוקה לתוספת עזרה. לא ראיתי לקבוע כי משלא הובאה העוזרת של התובעת - לא הוכח כלל הצורך בעזרה זו והשימוש בעזרת צד ג'. ברי כי לאחר שהתובעת שבה לביתה מהאשפוז בשיקום היא נדרשה לעזרה מוגברת יותר מכפי שנדרשת לה היום. מדובר בנכות שאינה גבוהה, בתובעת שבגילה ממילא הייתה נדרשת לעזרת צד ג' כפי שבפועל קרה, שהעסיקה עזרה בשכר גם לפני התאונה ומקבלת היום סיוע מהמל"ל. בשוקלי כל אלה ראיתי להעמיד הפיצוי לעבר ולעתיד ע"ס 40,000 ₪ בחישוב גלובלי. סכום זה נמוך בהרבה מכפי שסברתי עובר לשמיעת הראיות, אלא שהוא מביא בחשבון את התוספת הקטנה הנוספת שמעבר לעזרה שהתובעת מקבלת ושהוכחה בראיות. ג. כאב וסבל לתובעת 14.5% נכות והיא נזקקה לאשפוז ארוך והליכי שיקום. על כן ראיתי לקבוע את הפיצוי בראש נזק זה ע"ס 65,000 ₪. ד. סה"כ הנזק לפני ניכויים עומד על 125,000 ₪ מסכום זה יש לנכות 20% רשלנות תורמת ומכאן שסה"כ הנזק לאחר ניכוי רשלנות תורמת עומד על 100,000 ₪. 11. סוף דבר הנתבעת תשלם לתובעת סך של 100,000 ₪ כפיצוי בגין נזקיה תולדת התאונה מ - 2.2.00 ולאחר ניכוי תרומת הרשלנות של התובעת לאירוע. לסכום זה יתווספו הוצאות משפט לרבות מומחים וכן תשא הנתבעת בשכ"ט עו"ד בשיעור 20% ומע"מ כחוק. נפילהתל אביב