תאונה בבית ספר יסודי בקריית מלאכי

פסק דין 1. התובעת ילידת 28/6/87 הייתה תלמידה בבית ספר היסודי "אלי כהן" בקריית מלאכי ונפגעה ביום 20/2/98 תוך כדי שיעור בבית ספר בהיותה תלמידת כיתת ה'. 2. בדו"ח על התאונה לגבי טופס משרד החינוך מיום 23/2/98 נזכר כי התאונה ארעה בעת שהתובעת נתקלה במעבר תוך כדי השיעור ונפגעה בבית השחי בצד ימין. בסעיף 4 לגבי תיאור התאונה נכתב: "הילדה ניגשה אלי מורה ממלאת מקום לבדיקת משימות. עברה בצד ימין של הכיתה, כששם היו מדפי ברזל יציבים לקיר. כשעליהם ספרים וחוברות לתלמידים. הילדה מעדה נפלה על זוית המדף ונחבלה תחת בית השחי". בסעיף 3 המתייחס לחוות דעת המנהל אודות התאונה ונסיבותיה שנבדקו על ידו, מציין המנהל שהיא נפלה על זוית המדף. בטופס חדר המיון נרשם "היום נחתכה בבית הספר על ידי ברזל". הנתבעים הכחישו חבותם ולחלופין טענו לרשלנות התוברת 1. 3. באשר לסוגית החבות, התובעת בעדותה מציינת כי מתקן המדפים היה בגובה וכי עברה במעבר ולדבריה: "אני עברתי ועפתי על הברזל וניתלתי עליו וכל העור נקרע לי. לא החלקתי. לא ניתקלתי בכיסא. היה מעבר בין הסיפריה לשולחן שישבו עליו ילדים. אני הגעתי מסוף הכיתה לכיוון המורה, הלכתי לשאול אותה שאלה, במעבר לכיוון המורה בין הסיפריה לשולחן יש מעבר, ישב שם ילד והוא בא ביחד לקום ולשאול את המורה שאלה, הוא לא ראה אותי הוא היה עם הגב, נתקלנו אחד בשני ובלי כוונה דחף אותי לכיוון הספריה ואז ניתלתי עם כתף ימין. כאשר נתקלתי בברזל נוצרו לי שני חתכים". מהתבוננות בצילום ת/1, כמו גם מהתיאור שמופיע בתצהיר אמה של התובעת ושל התובעת עצמה, למדים כי מדפי מתכת עם עמודים הידועים יחדיו בכינויים כ"מדפי הארגז" מותקנים כאשר המוטות המחברים בין המדפים זקופים ובולטים מפני המדף העליון כ- 10 - 20 ס"מ כך שמהווים הם מקומות חדים כפיגיון. המדפים והעמודים אינם מסתיימים במשטח אחד כפי שהיה צריך להעשות. במקרה דנן העמודים בולטים סנטימרים רבים מעבר למדף העליון והפרופיל של העמוד בצורת האות "ריש" מהווה כמעין פיגיון. זהירות רבה יש לנקוט ובמיוחד במוסד חינוכי של ילדים בגילה של התובעת וחובה זו הופרה על ידי הנתבעים. אין אני מוצא כל רשלנות תורמת של התובעת בגילה ובמקום בו צעדה ואין היא צריכה לצפות כי בכתה תהא סכנה כזו ובמיוחד כאשר "נדחפה" על ידי ילד אחר בטעות מבלי ששם לב לנוכחותה. 4. בתמיכה לתביעה הוגשה חוות דעת של הפלסיטקאי ד"ר עמוס לויאב מיום 13/9/01 המציין בפרק הבדיקה כי מצא אצל התובעת שתי צלקות כהות מצבע העור, רגישות למגע ובולטות לעין וכן "שרשרת" של סימני תפירה משני צידי הצלקות. כמו כן מצא הגבלה בתנועות מפרק הכתף וחוסר יכולת להרים את הזרוע מעל הכתף. בגין ממצאים אלה מצא כי יש להעניק לתובעת נכות אורטופדית בשיעור 15% לצמיתות לפי סעיף 41 (4) ב' בגין הגבלות בתנועות הכתף ו-10% בגין צלקות גוף לפי סעיף 75 (1) ב' ובסה"כ נכות צמיתה בשיעור 24%. 5. מטעם הנתבעת הוגשה חוות דעת של הפלסטיקאי פרופסור רפאל שפיר, בחוות דעת מיום 26/4/02 מציין בחוות דעתו בפרק תלונות הנבדקת כי התובעת מתלוננת על כיעור הצלקות באזור בית השחי ועל כך שנאמר לה שלא ניתן לשפרן בדרך כלשהי. בפרק הבדיקה מציין כי התובעת מתנגדת לבדיקת תנועתיות הזרוע וטוענת כי כשמרימה את היד מעל גובה זה מתחיל כאב באזור הזרוע והכתף. פרופסור שפיר מציין כי צלקת אחת באורך 5.5 ס"מ הינה בכפל בית השחי, כאשר הקצה הקדמי שלה מציץ אל מחוץ לבית השחי שהיד צמודה לגוף ואילו הצלקת השנייה באורך 8 ס"מ יוצאת ממרכז בית השחי ונמשכת אל קדמת כפל בית השחי, שם היא נראית לעין. החלק המוסתר בבית השחי עדין מאד אך זה החיצוני, בולט בשל רוחבו וסימני תפרי הרוחב הבולטים למראה. שתי הצלקות שטוחות אך צבען שונה מעט מצבע העור. בפרק הדיון מציין המומחה, כי ארבע שנים מהפציעה וריפוי החתכים, הצלקות הינן במצב סופי ולא תשתננה עוד. חלק הצלקות הממוקם בתוך בית השחי הינו עדין ומוסתר ואילו חלק הצלקות, בעיקר הארוכה יותר, הנראה לעין הינו מכער. לא ניתן לשפר מראה הצלקות בניתוח. פרופסור שפיר מציין כי לא הצליח לשכנע התובעת להרים את היד מעבר לגובה הכתף אף כי אין לו ספק שהיא מסוגלת לכך, ומביע פליאה על כך שהמומחה הפליסטיקאי מטעם התובעת, שאינו אורטופד, נוטל לעצמו הזכות לקבוע נכות בגין הגבלה בתנועות הכתף, דבר שצריך להעשות על ידי אורטופד לאחר צילומים מתאימים ובדיקת התנועתיות. פרופסור שפיר מציין כי האורטופד שבדק את התובעת בשנת 2000 לא מצא סיבה אורגנית להגבלת תנועת הכתף. בשל מינה וגילה של התובעת ולמרות השטח הקטן של הצלקות, ממליץ המומחה להעניק לתובעת 10% בגין נכות אסטתית לפי סעיף 75 (1) א'. 6. האורטופד פרופסור גבריאל מוזס, בחוות דעת מטעם הנתבעים, מציין כי בבדיקה שערך לתובעת ביום 19/5/03, התלוננה התובעת כי מרגישה כאב בבית השחי והצביעה בפניו על נקודת הכאב. בבדיקה מציין הוא את טווחי התנועה של התובעת וכותב: "לציין שהיא מתנגדת באופן אקטיבי דינימי להנעת הכתף בצורה פסיבית ולכן בכל בדיקה חוזרת מתקבל טווח תנועות אחר ולא אחיד (ראה הצילומים המצרופים), דבר המעיד על חוסר שיתוף פעולה מצד הנבדקת". בפרק הסיכום כותב פרופסור מוזס כי בניגוד למה שכתב האורטופד ד"ר אריאל, התרשם מחוסר שיתוף פעולה של התובעת וכי המקום שבו מצביעה התובעת כמקור הכאבים אינו כלל במקום בו מצופה שתחוש בכאב. פרופסור מוזס שולל את הקרע בשרוול המסובב במידה וקיים, לבין התאונה וקובע כי מבחינה אורטופדית לא נותרה נכות לתובעת. 7. בית המשפט מינה מומחה אורטופד מנהל יחידת כתף במרכז רפואי שיבא, ד"ר משה פרי אשר בחוות דעתו מיום 4/2/04, סוקר המומחה את כל המסמכים הרפואיים וכי האורטופדים שבדקו את התובעת מאז התאונה המציינים כי טווח התנועה הינו מלא וללא חסר מוטורי. בדיקת אולטרסאונד מיום 27/2/03 פורשה כקרע מלא בגודל 8 מ"מ של הסופרספינטוס ולדברי האם והתובעת לא הייתה התובעת במעקב רפואי לאחר מכן. בבדיקה מציין המומחה מטעם בית המשפט כי הפנה את התובעת לבדיקות משלימות ובבדיקת MRI לפי התשובה אין עדות לקרע לפי התשובה "בא בחשבון בורסיטיס" אולם בסקירתו את הצילומים מצא הוא כי המצב תקין. המומחה מציין כי בבדיקה, למעט הצלקות, קיימת הגבלה בהרמה סופית של הכתף הימנית עקב תלונה של כאב בצלקות. המומחה מציין כי אינו סבור שנגרמה לתובעת נכות אורטופדית בכתף ימין וכי הנכות הקיימת היא נכות בגין הצלקות בשיעור של 7% לפי חלקיות סעיף 75 (1) ב' בגין הצלקות. 8. יאמר כבר עתה לעניין הנכות האורטופדית כי כבר באישור ד"ר שלמה דדיה מחלקה אורטופדית מיום 27/7/02 מציין האורטופד "איני רואה בעייה אורטופדית כלל" וכן באישור בית חולים קפלן מיום 8/3/98 כותבת ד"ר סימונה זרסקי מהמחלקה האורטופדית "...היום הוצאת תפרים פצע נראה טוב ללא הגבלה בתנועות הזרוע ללא חסר נוירולוגי". מסקנת האורטופדים תומכת אחת בשניה. 9. לאור חוות הדעת של המומחים השונים, כמו גם מהתמונות העדכניות הנילוות לחוות הדעת, ברור כי בעוד בתחילה הייתה התובעת עם תפרים וצלקות שמעבר להיותם הפרעה אסטתית לא איפשרו תפקוד מלא של הכתף ויד ימין, לאחר עבור זמן די קצר ביותר, חזרה התנועתיות המלאה של הכתף ויד ימין ונותרה לתובעת אך ורק נכות אסתטית. בתחום האורטופדי ובמיוחד לאור עבור הזמן מאז התאונה, ועד למועד בדיקה על ידי מומחה בית המשפט, מאמץ בית המשפט את חוות דעתו של ד"ר משה פריטש (פרי) וכן את חוות הדעת של פרופסור גבריאל מוזס כי לא נותרה לתובעת נכות אורטופדית. באשר לנכות הפלסטית של התובעת אמנם המומחה מטעם בית המשפט שהינו אורטופד המליץ להעניק לתובעת נכות פלסטיק בשיעור של 7% אולם לעניין זה עדיפה חוות הדעת של הפלסטיקאי פרופסור רפאל שפיר שבדק את התובעת מטעם הנתבעת והעניק נכות פלסטית בשיעור של 10% בהתחשב בגילה ובמינה של התובעת. חוות דעתו בתחום הפלסטי נתמכת אף על ידי המומחה בתחום הפלסטי מטעם התובעת שאף הוא מעניק נכות פלסטית לתובעת בשיעור 10%. 10. נראה כי לתובעת נכות פלסטית בשיעור 10% בהתחשב במינה וגילה. אמנם נכותה הפלסטית נגרמה בהיותה ילדה אולם ברור כי נכות זו מונעת ממנה ללבוש גופיות ללא שרוול. בהתחשב במגבלה זו, בגילה ובמינה שיתכן וחלק ממקצועות הדורשים כתפיים חשופות לא יתאימו לה, לא ניתן לערוך חישוב אריתמטי של אובדן כושר השתכרות בשל נכות פלסטית המוסתרת בחיי היום יום ומתגלה רק בגופיה ללא שרוול. במקרה זה נראה לי לאמוד את הכאב והסבל המבטא גם את המגבלה האסטית בשל מינה וגילה של התובעת בסך גלובלי של 50,000 ₪. לאור חוות הדעת של הפלסטיקאים לא ניתן לשפר את מצב הצלקות ולכן לכאורה אין הוצאות רפואיות לעתיד. התובעת חזרה ללימודים תוך תקופה קצרה לאחר התאונה. לתובעת והוריה היו הוצאות רפואיות והעדרות מעבודה לתקופה קצרה בעבר. הוצאות כוללות אלה שאינן מכוסות על ידי קופת חולים ללא קבלות נאמדות בסך 2,500 ₪ וכן גם הוצאות נסיעה ועזרת צד ג' אשר נאמדות בסך 2,500 ₪. לאור האמור הנתבעים ישלמו לתובעת סך של 55,000 ₪ בצרוף שכ"ט עו"ד בשיעור 20% בצרוף מע"מ והכל בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל. דיני חינוךתאונות בבית ספרבית ספר