פסק דין 1. ערעור על החלטת הועדה הרפואית העליונה מיום 6.6.04 לפיה נקבעו למערער 91 אחוזי נכות בגין כלל הפגימות בהן לקה עקב שירותו. 2. הרקע הוא כדלקמן: ועדה רפואית מיום 8.1.03 קבעה למערער בגין מכלול פגימותיו נכות בשעור של 75 אחוזים, ובכללה נכות בשיעור של 20 אחוזים בגלל "דלקת קשה עם תכיפות בהטלת שתן ביום ובלילה עם כאבים ועוויתות" לפי ס' 23(2)(א) III למבחנים. על כך ערער המערער לבית משפט זה (ע.ש. 579/03), שבא לדיון בפני כב' ס. הנשיא השופט יעקבי- שוילי. בסעיף 11 של פסק דינו מיום 23.7.03, הוא הורה כדלקמן: "א) לגבי האבנים בכליות - תדון הור"ע אם נכון להכיר בפגימה זו כפגימה מוסבת לפי תקנה 9. אם תכיר בפגימה כמוסבת, תקבע את אחוזי הנכות. ב) לגבי הפגימה בדרכי השתן - תדון הור"ע בהתאם לאמור בקטע 8 לעיל. ג) הרכב הור"ע יכלול לפחות אורולוג אחד (רצוי שני אורולוגים) ונפרולוג." בסעיף (קטע) 8 הנ"ל מסביר כב' ס. הנשיא יעקבי-שוילי כי הועדה הרפואית שקבעה למערער עבור הפגימה בשלפוחית השתן 20 אחוזי נכות תיארה את הפגימה כ"דלקת קשה עם תכיפות בהטלת שתן ביום ובלילה עם כאבים ועוויתות, וזאת לפי מבחן 23(2)(א)III. ואולם מבחן קטן III עוסק בדלקת בינונית, ואילו הור"ע מצאה דלקת קשה. במצב זה מן הראוי הוא שהור"ע תשתמש באמצעי של התאמה, ותקבע את שעור הנכות בהתאמה, בין השעור של 50% לפי מבחן קטן IV, לבין השעור של 20% לפי מבחן קטן III". הדיון הוחזר איפוא, כאמור, אל הועדה הרפואית העליונה. הפעם היא קבעה, בגין שלפוחית השתן, נכות בשיעור של 70 אחוזים בגלל "אי השליטה ועצירה במתן שתן במצב המצריך שימוש במכשירים (מותאם)" לפי סעיף 23(2)V למבחנים, דבר שהעלה את הנכות הכוללת שנקבעה למערער מ - 75 אחוזים ל -91 אחוזים. על כך מלין המערער, הטוען כי יש להחזיר את הדיון בענינו של המערער לועדה על מנת לקבוע "נכות בכיס השתן לפני 24.9.03 כאמור בע"ש 579/03 -בין סע' 23(2) אIII - 20%, לבין סע' 23(2)א IV - 50%, ולחילופין ולשם הזהירות בין סע' 29(4)Iא 30% - לבין סע' 29(4) I ב - 70%" וכן כדי "לקבוע אם יש להכיר באבני הכליות כפגימה מוסבת". 3. בכל הקשור לשיעור הנכות שנקבעה בגין הפגימה בשלפוחית השתן, איני רואה עילה טובה להתערב בקביעת הועדה. המערער עצמו טוען שהנכות צריכה לעמוד על שיעור שאינו עולה על 70 אחוזים, ועל כן, שעה שנקבעה ממילא הנכות המירבית לה טוען המערער, יש להשאיר את קביעת הועדה באשר לשיעור הנכות בעינה. אולם, יש לתקן את קביעת הועדה באשר לנכות הזמנית שבאה לדיון בפניה על פי הוראת כב' ס. הנשיא יעקבי-שוילי. הוא הורה על קביעת הנכות לפי אחד מסעיפי המשנה של סעיף 23(2)(א) למבחנים, ולאחר שנקבע בועדה הקודמת כי מדובר בדלקת קשה, כמתאים לסעיף 23(2)(א)IV למבחנים, יש להעמיד את הנכות הזמנית הזו על 50 אחוזים במקום 30 אחוזים כקביעת הועדה. לסיכום ענין זה של הפגימה בשלפוחית השתן: יש לתקן בהתאם את שיעור הנכות הזמנית לתקופה שמיום 1.6.00 עד ליום 31.12.03. הערעור באשר לנכות מיום 1.1.04 בנוגע לשלפוחית השתן, נדחה. 4. באשר לאבנים בכליות , הועדה דחתה את טענתו של המערער כי פגימה זו הוסבה על ידי הפגימות האחרות. היא עיינה בחוות דעתו של ד"ר גרינולד אשר העריך כי אצל המערער ישנם כל גורמי הסיכון להופעת אבנים בכליות וסבר כי "יש קשר מוסב ברור בין הפגיעה הנוירוגנית בשלפוחית לבין מחלת האבנים", אך בחנה את טיבה של הפגימה וקבעה כי "לא מדובר בחולה עם פגיעה נוירולוגית עד כדי ריתוק למטה"; מצאה כי "אין שום עדות לזיהומים חוזרים בכליות ", והגורם הנוסף של "פחד משתייה לא נראה לדעת הועדה מספיק כדי להסביר את האבנים בשתי הכליות ". מכאן המסקנה כי נכות זו לא הוסבה על ידי הנכות המוכרת. זו היא קביעה רפואית, ואיני רואה להתערב בה. 5. באשר להשתתפות אורולוג אחד בוועדה, על כך כבר ניתנה החלטה הדוחה טענה זו. לא שוכנעתי כי הועדה פעלה, באשר למערער, מתוך מניעים פסולים ואיני רואה בעבודתה פגם מינהלי המצדיק התערבות. 6. סיכומו של דבר: הערעור נדחה פרט לשינוי האמור לעיל באשר לנכות הזמנית מיום 1.6.00 עד ליום 31.12.03. דלקתמחלות מערכת השתןצבאשירות צבאי