פסק דין קצין התגמולים החליט לדחות את תביעת המערער להכרה בו כנכה לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט-1959 [נוסח משולב], שלפיה מחלת הסוכרת והתקף הלב מהם הוא סובל נגרמו תוך כדי ועקב השירות. ועדת הערעורים ("הועדה") דחתה את ערעורו על החלטת קצין התגמולים. על פסק-דינה של הועדה הוגש הערעור שלפנינו. המערער נולד בבירוביג'אן בשנת 1977 ועלה ארצה בשנת 1990. הוא גויס לצה"ל ביום 20.12.95 עם פרופיל 65, עקב בעיות הסתגלות. לאחר מכן הועלה הפרופיל ל-97. לאחר טירונות כלל צה"לית, הוא שרת כחודש וחצי ביחידה של חיל האוויר, ולאחר מכן הוצב ליחידה אחרת כחייל ביחידת אבטחה. בשנת 1997 הוא עבר לשרת בבסיס הדרכה בתפקיד מש"ק זיוודים. יצוין, כי לכל אורך שירותו ביצע הפרות משמעת רבות, שבגינן נשפט בדין משמעתי. ביום 13.7.97 שוחרר מצה"ל עם פרופיל 24, לאחר שאובחנה אצלו מחלת הסוכרת. בתחילת שנת 2000 סבל מהתקף לב. לטענת המערער, התקף הלב נגרם עקב הסוכרת, שנגרמה עקב תנאי השירות. המערער הגיש לוועדה תצהיר מפורט, שבו פירט באריכות את קורותיו, החל למן גיוסו לצה"ל ועד לפרוץ מחלת הסוכרת ושחרורו. לטענתו, לכל אורך שירותו היו תנאי השירות קשים ביותר. כבר בפלוגת האבטחה שאליה הוצב לאחר סיום הטירונות, נאלץ לבצע שמירות בכל שעות היממה ובכל מזג אויר וסבל מעייפות מתמדת, זאת בנוסף לבעיות באספקת מזון שבעטיין נותר פעמים רבות רעב. כתוצאה מתנאי השירות באותה יחידה, נרדם פעמים רבות בשמירה ונוצרו בעיות "עצבים ומשמעת עם המפקד" (סעיף 9 לתצהיר), אשר בעטיין נשפט בדין משמעתי לא פחות מעשר פעמים. בשל כל אלה חש המערער, לטענתו, כי הוא נתון ב"מעגל קסמים", ותופעה זו "הלחיצה" אותו בצורה חריפה ביותר. לאחר שהועבר לבסיס הדרכה ושרת כמש"ק זיוודים, חש לדבריו "לחץ נוראי" מהאחריות העצומה שהוטלה עליו בשל כך שהיה חתום על ציוד ששוויו עשרות מיליוני דולרים, וזאת בנוסף לכך שהיה חייב להיות זמין בכל שעות היממה. גם באותו בסיס היו לו בעיות רבות עם מפקדו, שבגינן נדון בדין משמעתי לריתוק ולמאסר על-תנאי. זאת ועוד אחרת: בחודש מרץ 1997 נתקף המערער בשיעול קשה, מלווה בדם. הוא קיבל טיפול רפואי, אך השיעול הדמי המשיך במשך כשבועיים. לדבריו: "אני נורא נבהלתי מהתופעה הזאת. באותו זמן היו לי התכווצויות שרירים ברגליים. כל הזמן הזה נדרשתי להמשיך ולתפקד כרגיל. בתוך כך גם הוצבתי באחד הימים האלה בכיתת כוננות במשך יממה והייתי צריך לשאת עלי כל הזמן ציוד כוננות מלא, עם אפשרות להניח ציוד זה לידי כשאני ישן. תפקיד זה לא הקל על מצבי" (סעיף 14 לתצהיר). מספר שבועות לאחר מכן, בחודש מאי 1997, הבחינה אמו של המערער כי המערער ירד במשקל, ובה בעת צורך כמויות גדולות מהרגיל של נוזלים, ודאגה לכך שיעבור בדיקות דם. באותן בדיקות אובחנה אצל המערער מחלת הסוכרת. המערער צירף לערעור שהגיש לועדה חוות-דעת של מומחה מטעמו, ד"ר מיכה רפפורט, אשר קבע, בין היתר, כי "קיימת סבירות גבוהה וברורה שהדחק הנפשי הקשה אותו חווה מר צינקר בזמן שהותו בצבא, בצירוף למחלתו הזיהומית החריפה, גרמו לפריצת מחלת הסוכרת אצלו". ממקום אחר בחוות-דעתו של ד"ר רפפורט עולה, כי כל אחד מהגורמים הנזכרים לעיל, היינו, הן הדחק הנפשי והן המחלה הזיהומית, כשהם לעצמם, יכולים לגרום לפריצת מחלת הסוכרת (עמ' 7 לחוות הדעת). המשיב לא הגיש חוות-דעת קונקרטית בעניינו של המערער, אלא הסתפק בהגשתה של חוות-דעת "עקרונית", שלפיה "אין כל נקודת אחיזה להנחה שדחק יכול לקצר את התהליך האוטו אימוני או תהליכים תורשתיים ... המביאים להופעת סוכרת". המשיב לא הגיש תצהירים סותרים לתצהירו של המערער. הדיון לפני הועדה היה חלקי והתמצה בחקירתו הנגדית של המערער על תצהירו ובשמיעת סיכומים. בפסק-דינה קבעה הועדה, על יסוד תצהיר המערער וחקירתו הנגדית, כי תנאי שירותו של המערער לא חרגו מהמקובל ולא היה בהם דבר יוצא דופן. כאבן מסד לממצא זה שימשה העובדה, כי כאשר ביצע המערער תפקידי אבטחה, שמר בבסיס במשך שבוע ולאחר מכן יצא לשבוע חופשה. כאשר שירת כמש"ק זיוודים יצא לחופשות בימי חמישי. בבסיס שבו שרת היו קולנוע, שק"ם ומועדון. המערער ישן בחדר, ובחלק ניכר מהזמן בחדר זוגי. נכון הדבר שהמערער נשפט פעמים רבות בדין משמעתי, אולם הועדה קבעה, בלא הנמקה, כי לא שוכנעה שהפרות המשמעת נבעו מלחץ בעבודה. הועדה הוסיפה וקבעה, כי נוכח האמור לעיל התערערה באופן מוחלט התשתית העובדתית העומדת ביסוד חוות-דעתו של ד"ר רפפורט. כמו כן ציינה הועדה, כי אף אם היה נתון המערער בתנאי דחק, הרי יש להעדיף את חוות הדעת העקרונית שהגיש המשיב על פני חוות-דעתו של ד"ר רפפורט ואין לקבוע כי בסוגיה הנדונה קיימות שתי אסכולות. לאחר ששקלנו את טענות באי-כוח הצדדים הגענו למסקנה, כי יש לקבל את הערעור, לבטל את פסק-דינה של הועדה ולהחזיר את הדיון לוועדה על מנת שעניינו של המערער יידון מחדש, וזאת הן מהפן העובדתי והן מהפן הרפואי-משפטי. להלן יובאו הנימוקים למסקנתנו. אשר לפן העובדתי: הגם שהערעור על פסק הדין של הועדה מוגבל לשאלות משפטיות, הרי שבמקרה דנן לא ניתן להותיר בתוקפה את מסקנת הועדה כי תנאי שירותו של המערער לא היו חריגים, וזאת מהטעם שמסקנה זו התקבלה תוך שהועדה התעלמה מנתונים עובדתיים מהותיים שהיו מונחים לפניה. כך, למשל, לא נתנה הועדה כלל ועיקר את הדעת על התיאור המפורט בתצהירו של המערער, אודות המחלה הזיהומית הקשה שממנה סבל עובר לאבחון מחלת הסוכרת, מחלה שהייתה ממושכת ולוותה, לדברי המערער, בשיעול דמי, ואשר במהלכה נדרש המערער להוסיף ולתפקד באופן סדיר. בדומה לכך, הועדה לא התייחס לרקע האישי המיוחד של המערער, כגון היותו עולה חדש ומי שסבל מבעיות הסתגלות בתחילת שירותו. הועדה לא התעמקה בסיבות וברקע לדיונים המשמעתיים הרבים שבגדרם נדון המערער לעונשים שונים, והסתפקה בהנמקה סתמית כי "לא שוכנענו כי החריגות של המערער נבעו מהלחץ בעבודה". הועדה אף לא בחנה מדוע ביקש המערער לעבור מבסיס לבסיס אם תנאי שרותו היו כה משופרים. תחת זאת בחרה הועדה להתמקד בתנאי השירות הכלליים בבסיסים שבהם שרת המערער, כגון: כמות החופשות, תנאי הלינה, קיומם של מועדון ושק"ם וכיו"ב. אין צורך לומר, כי קיומם של תנאי שירות כלליים כגון אלה אינו שולל את האפשרות, כי באותן תקופות שבהן לא נמצא החייל בחופשה הוא נתון בתנאי דחק, וזאת אף אם במהלך היום עומדת לרשותו אפשרות תיאורטית לסור למועדון או לשק"ם. נמצא, כי מחד-גיסא התעלמה הועדה מעובדות שיש להן חשיבות לצורך הקביעה האם המערער סבל מדחק (מתמשך או חד-פעמי), ומאידך-גיסא, ביססה את מסקנתה על עובדות שאינן רלוונטיות, או על עובדות רלוונטיות שיוחס להן משקל מופרז. בנסיבות אלה, ראוי כי הועדה תשקול שנית את מכלול הנסיבות שהובאו ותביא בחשבון במסקנותיה את העובדות מהן התעלמה, כמו גם את התרשמותה מהמערער, התרשמות שהייתה מנת חלקה כערכאה המבררת. מהלך זה יכול להתבצע רק ע"י הערכאה שלפניה הוצגו העדויות, ובראשן עדות המערער עצמו, ולא ע"י ערכאת הערעור. גם הדיון שקיימה הועדה בפן הרפואי-משפטי, אשר לשיטת הועדה נעשה על-ידה למעלה מן הצורך, היה דיון חלקי. ראשית, לא התלבנה די הצורך השאלה האם קיימות בעניין הקשר הסיבתי בין תנאי דחק (חד-פעמי או מתמשך) שתי אסכולות. הועדה הגיעה למסקנתה כי קיימת רק אסכולה אחת, היא האסכולה שבאה לידי ביטוי בחוות הדעת העקרונית מטעם המשיב, ללא כל הנמקה ובהתעלם מהאסמכתאות הרפואיות הרבות שצירף המומחה מטעם המערער לחוות-דעתו. בנוסף, הועדה לא התייחסה כלל לטענת המערער, בדבר קיומה של חוות-דעת עקרונית אחרת שהוזמנה אף היא על-ידי המשיב שנה קודם למועד קבלת חוות הדעת השנייה, אשר לכאורה מסקנתה שונה בתכלית. שנית, הועדה לא התייחסה לטענה חלופית של המערער, לפיה גם אם לא עלה בידו להוכיח קיומה של אסכולה, עדיין פתוחה לפניו הדרך להוכיח כי במקרה הקונקרטי שלו נגרמה או הוחמרה המחלה עקב תנאי השירות (רע"א 2027/94 קליג' נ' קצין התגמולים, פ"ד נ(1) 529, 539-540). אשר-על-כן, אנו מקבלים את הערעור, מורים על ביטולו של פסק-דינה של הועדה ועל החזרת הדיון לוועדה. לנוכח טענותיו של המערער ביקשה באת-כוח המשיב, כי למקרה שיוחלט על החזרת הדיון לוועדה יוכל המשיב לחקור את המומחה מטעם המערער ולהגיש ראיות נוספות. בנסיבות העניין, לאחר שהתרשמנו שהצגת הדברים לפני הועדה הייתה חלקית מטעם זה או אחר, אנו רואים לנכון לאפשר לשני הצדדים להשלים את המסכת הראייתית, כפי שיראו לנכון, ובכלל זה לחקור מומחים שלא נחקרו. בהמשך לכך, יהיה על הועדה לקבוע ממצא מנומק בשאלות, מה היו תנאי השירות של המערער, ככל שהדבר רלוונטי לפרוץ מחלת הסוכרת, והאם התקיימו בשירותו אירוע או אירועים היכולים להוות גורם לפריצתה של מחלת הסוכרת, וזאת על-פי אמות המידה שהותוו בדנ"א 5343/00 קצין התגמולים נ' אביאן, פ"ד נו(5) 732. בהקשר זה מתבקשת הועדה לאבחן בין אירועים שיכולים להוביל לקיומו של דחק מתמשך, לבין אירוע או אירועים היכולים להוביל לקיומו של דחק חד-פעמי (במסגרת זו יש לבחון באופן פרטני את אירוע המחלה הזיהומית, המתואר בתצהירו של המערער). אם הועדה תקבע שהתקיים בענייננו אירוע כלעיל, אם מתמשך ואם חד-פעמי, יהיה עליה לקבוע ממצא מנומק בשאלת קיומן או אי-קיומן של שתי אסכולות בשאלת הקשר הסיבתי. כמו כן תיתן את הדעת בשאלה, האם ללא קשר לסוגית האסכולות עלה בידי המערער להוכיח, כי במקרה הספציפי שלו נגרמה או הוחמרה המחלה עקב תנאי השירות. המשיב ישא בהוצאות הערעור ובשכר טרחת עו"ד בסך כולל של 7,500 ש"ח ומע"מ. סוכרתצבאשירות צבאי