פסק דין לפני תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף. התובע יליד 10.1.57. ביום 17.07.99 הוא נכנס לקולנוע רב-חן בקניון השרון בנתניה והחליק. התובע טוען בתביעתו כי בעת שהיה סמוך למזנון החליק עקב שלולית גדולה שהיתה במקום בלא שילוט כלשהו, ומבלי שידאגו לנקות את המפגע או להזהיר מפניו. לאחר האירוע ניגש עובד וניגב את המקום. עקב החלקתו נפגע התובע בכף ידו ונותח עוד באותו יום. מומחה רפואי אורטופדי מטעם התובע דר' רון ארבל קבע לתובע עקב התאונה נכות קבועה בשיעור 20%. התובע מייחס אחריות לנתבעים לפי הפירוט הר"מ : נתבעת 1 הינה המחזיקה ו/או הבעלים של קולנוע רב-חן בו נפגע התובע. נתבעת 2 הינה חברה לביטוח, אשר ביטחה את נתבעת 1, שכיסתה את חבות נתבעת 1 כלפי התובע. נתבעת 3 היתה אחראית על ניקיון ואחזקת בית הקולנוע, לרבות איזור המזנון ולמנוע קיומם של מפגעים בטיחותיים במקום. נתבעים 4 ו-5 היו חברות ביטוח שביטחו את נתבעת 3 כלפי התובע. טענות הנתבעות בכתב הגנתן : נתבעת 1 ו-2 בכתב הגנתן טענו כי אין קשר סיבתי בין מעשים של נתבעת 1 לבין התאונה. אין גם קשר סיבתי בין הנזקים לבין התאונה. הנתבעות טוענות עוד כי נזקי התובע נגרמו עקב רשלנותו שלו, ובכך ניתק את הקשר הסיבתי כאמור לעיל. נתבעות 1 ו-2 טוענות לחילופין כי אם נגרם נזק, הרי הוא בגין רשלנות נתבעת 3. נתבעות 1 ו-2 הגישו הודעת צד ג' נגד נתבעות 3 ו-4 בטענה כי נתבעת 3 הינה חברה העוסקת באספקת שירותי ניקיון ואחזקה. עפ"י ההסכם בין נתבעת 1 לנתבעת 3 על הנתבעת 3 לשמור על ניקיונו של בית הקולנוע לרבות אזור המזנון, ולמנוע קיומם של מפגעים בטיחותיים. עוד נאמר בהסכם עם נתבעת 3 כי אם יגרם נזק עקב מעשיה או מחדליה של נתבעת 3, היא תהיה אחראית לפצות את הנפגע בגין הנזק שיגרם לו. הנתבעות 1 ו-2 טוענות, כאמור, כי התאונה ארעה כתוצאה מרשלנותה של נתבעת 3. לנתבעת 3 היתה פוליסה לכיסוי נזקי צד ג' שהוצאה ע"י נתבעת 4. הצדדים השלישיים הגישו כתב הגנה, בו הם טוענים כי התביעה נגדם התיישנה וכי אין לנתבעות 1 ו-2 כל עילה נגדם. אם אמנם יש עילה הרי היא נגד נתבעת 1, אשר הינה המחזיק ו/או הבעלים ו/או האחראי לאזור בו טוען התובע כי החליק. הצדדים השלישיים הכחישו את רשלנותם. נתבעות 3 ו-4 שלחו הודעת צד ד' לנתבעת 5. טענתם היא כי נתבעת 5 ביטחה את נתבעת 3. בפוליסה לביטוח אחריות מקצועית, ומכוח זה יש לחייב אותה לשפות את נתבעת 3 ו-4 אם אמנם הם יחוייבו בתשלום כלשהו. צד ד' הגיש כתב הגנה וטען כי לא היה בתקופה הרלוונטית המבטח של נתבע 3. ב"כ נתבעות 1 ו-2 נוכח לדעת כי המבטחת הנכונה של נתבעת 3 איננה חברת הדר ולכן מחקו נתבעות 1 ו-2 את הודעת צד ג' נגד "הדר". הנכות הרפואית : ביהמ"ש מינה כמומחה רפואי את ד"ר בתיה יפה. מסקנתה היא כי עקב מגבלות תפקודו של התובע יש להעניק לו 5% נכות צמיתה. ד"ר יפה ציינה בחוות דעתה כי : " השבר התחבר בעמדה טובה וללא שינויים ארטרוטיים בשורש כף היד. נותרה מגבלה קלה בטווחי תנועות וכאבים במאמץ אשר גורמים להפרעה קלה בתפקוד יום-יומי. " ד"ר יפה מתייחסת בחוות דעתה לחוות דעתו של ד"ר ארבל, המומחה מטעם התובע, ומציינת כי : " אמנם השבר היה תוך מפרקי, אך הוא התחבר בעמדה טובה וללא שינויים תוך מפרקיים. בצילום האחרון מיום 4.6.02 אין לראות במשטחים הפרקיים של אף אחת מהעצמות, ולכן אין מקום להעניק אחוזי נכות לפי סעיף הדן בשנויים ארטריטיים. " ד"ר יפה לא זומנה ע"י הצדדים לחקירה על חוות דעתה. התובע בתצהיר עדותו הראשית חזר על האמור בכתב התביעה, באשר להתרחשות אירוע התאונה. רוב תצהירו מתייחס לנזקים שנגרמו לו כתוצאה מהתאונה. בחקירתו הנגדית לעניין שאלת האחריות השיב כי היה בבית הקולנוע בעבר פעמיים או שלוש, אך באותם פעמים לא ראה שלולית על הרצפה. הוא לא ראה את השלולית גם במקרה נשוא תיק זה. המקרה ארע בשעה שהלך לקנות לילדיו משהו מהמזנון. האירוע היה דקות ספורות לאחר שפתחו את האולם. לא היה אלמנט של לחץ זמן בעת הקנייה במזנון. התובע לא הלך לחפש מיהו האחראי מאחר ומנהל בית הקולנוע היה 2 מטרים מהמקום, והוא הזמין אמבולנס. בעת האירוע היו הרבה אנשים באולם הכניסה והיה צפוף, התובע נעל כפכפי אצבע בעת האירוע. התובע מכחיש כי החליק בגלל הכפכפים. גודל השלולית היתה 80 X 100 ס"מ והיתה מספר מילימטרים מעל הקרקע. אין לתובע מושג מאיזה נוזל היתה מורכבת השלולית, אך הנוזל היה בצבעים כהים, יתכן שחלקה היתה מדייאט קולה או פנטה. מאחר והשלולית גדולה אין זה סביר שהיא נגרמה כתוצאה משפיכת משקה אחד. מכנסיו של התובע נרטבו בעת נפילתו. התובע נחקר בשאלה כיצד לא ראה שלולית בשטח גדול, והשיב כי הלך עם ילדיו בני 4 ו-5 והביט קדימה. הילדים הלכו לפניו. מר אמיר הר-גיל, שנכח במקום, היה מול התובע בעת שקם מהרצפה, האירוע היה כ-4-3 מטרים לפני המזון, לפי מיטב זיכרונו של התובע. התובע ניגש למשרדו של מנהל הקולנוע שהיה סמוך למקום נפילתו. עד מטעם התובע היה ד"ר אמיר הר-גיל. בתצהיר עדותו הראשית הצהיר כי נכח בבית הקולנוע בעת אירוע התאונה. הוא הגיע למקום עם ילדיו כדי לצפות בסרט. ד"ר הר-גיל העיד כי שם לב שהיתה שלולית בקרבת הקיוסק שבתוך מתחם הקולנוע. גם הוא נעל כפכפים ונזהר שלא להחליק. הוא אף התרגז על השלולית שהיתה בקרבת הקיוסק, שהוא הלך אליו כדי לקנות ממתקים לילדיו. כאמור, העד נכח במקום. בעת שהתובע נפל, העד נתן לתובע כרטיס הביקור שלו ואמר לתובע שאם הוא מעוניין בעדותו של העד הוא ישמח להעיד. לאחר שהתובע החליק הבחין העד כי יצאה מישהי וניגבה את המקום הרטוב. בחקירתו הנגדית השיב העד כי השלולית היתה ממשקה והיא היתה כמטר מהמזנון. השלולית לא היתה קטנה, היא היתה לפחות 40X60 ס"מ, דבר ששמים לב אליו, ולכן הוא ניזהר בעת שחלף על פניה. העד זוכר שהמתין הרבה זמן במזנון. מטעם נתבעות 1 ו-2 העיד מר עופר ליטני, מנהל בית הקולנוע. בתצהיר עדותו הראשית הצהיר כי ביום 17.7.99 בסמוך לשעה 11:00 ישב במשרדו וראה אדם הנועל סנדלי גומי , מתקרב לעבר המזנון ולפתע נופל. העד ניגש לתובע ואף הזמין אמבולנס. העד הבחין בסמוך למקום הנפילה ברטיבות על הרצפה, אולם הכניסה, ובמיוחד באזור המזנון, שהיה הומה מאדם ואנשים עמדו על השלולית, כך שלא ניתן לראותה. העד הוסיף כי לצורך ביצוע עבודות הניקיון שכרה הנתבעת את שרותיה של חברת ניקיון, שהיא נתבעת 3. עפ"י ההסכם בין נתבעת 1 לנתבעת 3 היו מגיעים בבוקר 2 עובדים ומנקים את רחבת המזנון עד השעה 10:00 לערך, באמצעות סמרטוט לח, כדי שהשטח יהיה נקי ויבש בזמן כניסת הקהל. כל העת נמצא עובד ניקיון בשטח הקולנוע ודואג לניקיון הרצפה, והיה עליו לנקות את הרטיבות שהיתה בסמוך למזנון. העד מוסיף כי מקור הרטיבות יכול היה להיות כוס משקה שנשפכה ע"י אחד מהמבקרים. בעת האירוע נכתב דו"ח ונשלח למשרדי נתבעת 1 ולחברת הביטוח. יצויין כי הדו"ח לא צורף לתצהיר עדותו הראשית של העד ואף לא הוגש לביהמ"ש. גם עובד הניקיון לא הוזמן לעדות למרות שיש רישום מי היה העובד. העד לא נדרש ע"י ב"כ למסור את פרטי העובד. העד מגיע לעבודתו ביום שישי בשעה 10:20, כאשר ההקרנה מתחילה בשעה 11:00. העד בודק שהקולנוע מוכן לקבלת קהל, בודק את השירותים, האולם ופחים שנוקו. רק לאחר הבדיקות הוא פותח את הבניין. אין הוא יודע באיזו שעה בבוקר מגיעים עובדי הניקיון של נתבעת 3. דלת הכניסה קרובה למזנון, העד בטוח כי בשעה שפתח את הדלתות לכניסת הקהל השלולית לא היתה במקום. השלולית היתה מחומר כהה - קוקה קולה. העד הוא זה שניגש לתובע ולא להיפך. כשעובד הניקיון מסיים גם הסדרנים וגם הסגן של העד מנקים. העד הוא זה שנותן הוראות לעובדים אם יש מפגע. אם העד רואה מפגע או כל אחד מהעובדים, הוא פונה לעובד הניקיון. במהלך ההקרנות לא נמצא מפקח מטעם נתבעת 3. העד מעביר לנתבעת 3 דיווחים על עובדים. לפעמים העד מגייס עובדי ניקיון. נתבעת 3 היא זו שדואגת להכשיר את עובדי הניקיון. הנתבעת 1 עובדת עם נתבעת 3 מספר שנים ולא היו לנתבעת 1 כל תלונות. העד מציין כי לא היו בעבר מקרים כמו זה נשוא התובענה. איזור הנפילה היה פחות ממטר מהמזנון. עד נוסף מטעם הנתבעות היה מר עזרה צאיג, שהינו המנהל והבעלים של נתבעת 3 מאז שנת 1982 ואף בזמנים הרלוונטיים לתיק זה. עפ"י האמור בתצהיר עדותו הראשית, נתבעת 3 מקיימת קשרים עסקיים עם נתבעת 1 מאז 1982, כאשר במהלך השנים התפתחה פרקטיקת עבודה המסדירה את נוהלי העבודה. עפ"י הפרקטיקה האמורה מגיעים בשעות הבוקר, עפ"י דרישת נתבעת 1 עובדי ניקיון קבועים המנקים את כל שטח הקולנוע. בשעות הערב ובמהלך הקרנת הסרטים נשאר עובד ניקיון אחד ואליו מצטרפים הסדרנים. עפ"י דרישת נתבעת 1, כל עוד לא נסתיימה עבודת הניקיון ולא נערכה ביקורת ע"י המנהל, לא מאשרים כניסת קהל לקולנוע. בפועל, לטענת נתבעת 3, מנהל הקולנוע הוא זה שדואג במהלך ההקרנות ובסיומן לסדר ולניקיון בבית הקולנוע והוא משגיח בזמן "אמת", ונותן הוראות לעובדי הניקיון ולסדרנים. עפ"י עדותו של העד, הרי בפועל מנהל הקולנוע הוא זה שדואג במהלך ההקרנות ובסיומן לסדר ולניקיון בבית הקולנוע והוא זה שמשגיח על הנעשה בזמן "אמת" ונותן הוראות לעובדי הניקיון ולסדרנים, הוא אף מעביר דיווחים לנתבעת 3 על שעות העבודה של העובדים. העד מוסיף כי במקרים רבים בשעות הערב מגויס עובד ניקיון ע"י מנהל הקולנוע, אשר מסכם אתו את שעות הפעילות ואופן ביצוע העבודה ונתבעת 3 היא רק זו שמשלמת לעובד את שכרו. החובה לאתר מפגעים היא על מנהל הקולנוע ואם היתה שלולית על הרצפה היה עליו לקרוא לעובד ניקיון. עפ"י דרישת נתבעת 1 בעת הקרנת סרט ובשעת ההפסקה נמצא בקולנוע איש ניקיון אחד, ומספר רב יותר של סדרנים ומנהל הקולנוע שהוא האחראי הבלעדי בשטח. עובדי הניקיון מודרכים לפעול רק עפ"י קריאת מנהל הקולנוע. איש הניקיון אינו יכול להיות בכל מקום, ולאתר כל מפגע. מאחר והאירוע היה בעת הפסקה, כאשר הקולנוע היה הומה מאדם, היה על מנהל הקולנוע לפקח ולהנחות את עובד הניקיון. בחקירתו הנגדית השיב העד כי אינו יודע מי היה עובד הניקיון בעת האירוע, אך יש לו רישומים על כך. כמות העובדים היא עפ"י דרישת נתבעת 1. לגבי בית הקולנוע הספציפי בו ארע המקרה דווח רק על התאונה הזו. ישנם מפקחים בחברה אך הם מגיעים בהפתעה, גם מנהל הקולנוע בודק. העובדים מקבלים הדרכה כשבאים בבוקר לעבודה באלו חומרים להשתמש, הם מקבלים הדרכה מהמפקחים. בשעות ההקרנה מנהל הקולנוע מגייס את העובדים ומסביר להם מה לעשות. העובדים של הבוקר הולכים בשעה 10:00 ואז מגיע הצוות השני, אשר דואג לניקיון אבל לא בצורה יסודית, אלא בשמירה על הקיים. את עובד הניקיון מנחים שאם הוא רואה מפגע, הוא מנקה, אך מנהל הקולנוע יכול לשלוח אותו לביצוע עבודות ניקיון נוספות. בעת הקבלה לעבודה מסביר מפקח לעובד מה לעשות, אחריות העד היא שהכל יהיה נקי. מנהל הקולנוע מתערב כל הזמן בעבודות הניקיון. ניתוח הראיות : מחומר הראיות עולה כי אין מחלוקת שהתובע החליק על שלולית מים שהיתה באולם הכניסה לקולנוע. לנוכח האמור לא ניתן לקבל את הטענה של "הדבר מדבר בעד עצמו", שבסעיף 41 לפקודת הנזיקין. סעיף זה דורש 3 תנאים, שהראשון שבהם הוא כי לתובע לא היתה ידיעה או לא היתה לו יכולת לדעת את הנסיבות שהביאו לאירוע בו ניזוק. במקרה שבפנינו ידע התובע את הנסיבות. באשר לנסיבות האירוע, עדותו של התובע והעד מטעמו ד"ר אמיר הר-גיל היו מהימנות, הגם שנמצאו ביניהם סתירות. התובע מיקד את מקום הנפילה במרחק גדול יותר מהמזנון מאשר ד"ר הר-גיל, גם בגודל השלולית היה הבדל, אם כי לא גדול. עם זאת אין מחלוקת כי היתה שלולית, וגם מנהל הקולנוע אישר זאת, וכי התובע החליק כתוצאה מהשלולית. הן מעדותו של ד"ר הר-גיל והן מעדותו של מנהל הקולנוע אני מסיק כי השלולית היתה משתיה ולא של מים. השלולית בלטה לעין וד"ר הר-גיל ראה אותה, כך שהיא לא נחבאה בין הקהל שהמתין ליד המזנון. התובע עצמו לא הבחין בה והחליק. אני מעדיף את עדותו של התובע, הנתמכת בעדותו של ד"ר הר-גיל, באשר ליכולת הזיהוי של השלולית, בניגוד לטענתו של מנהל הקולנוע כי השלולית היתה נסתרת ואנשים עמדו עליה. עדותו של ד"ר הר גיל היא עדות של אדם זר שאין לו כל אינטרס אישי בעניין זה. אין מחלוקת כי לאחר הנפילה נקרא עובד ניקיון והוא ניקה את השלולית. עובד זה יכול היה לשפוך אור על מיקומה של השלולית הן ביחס למזנון והן באשר לאנשים שעמדו בסביבה והן לחומר שממנו היתה מורכבת השלולית. עובד הניקיון, למרות שמנהל הקולנוע יכול היה לאתר את שמו, לא הוזמן להעיד. לנוכח האמור חלה במקרה שבפנינו החזקה, שאילו היה מוזמן להעיד לא היה תומך בגרסת הנתבעות. ראה לעניין זה ע"א 55/89 קופל נהיגה עצמית בע"מ נ. טלקאר חברה בע"מ פ"ד מ"ד(4) 595: "כלל הנקוט בידי בית המשפט מימים ימימה שמעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, משנמנע מהבאת ראיה רלבנטיות שהיא בהישג ידו ואין לו לכך הסבר סביר - ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה היתה פועלת נגדו". [ע"א 548/78 פד"י ל"ה(1) 736 שם בעמ' 760 מול האות ה']". האחריות : אין ספק כי על נתבעת 1, שהינה הבעלים והמחזיקה של בית הקולנוע חלה חובת זהירות מושגית לכל האנשים המבקרים בבית הקולנוע ועליה לספק להם סביבת הליכה בטוחה. האם אמנם חלה חובת זהירות קונקרטית ? "האם בין המזיק הספציפי לבין הניזוק הספציפי בנסיבותיו המיוחדות של המקרה, קיימת חובת זהירות קונקרטית בגין הנזק הספציפי שהתרחש. " (ע"א 145/80 שלמה ועקנין נ. המועצה המקומית בית שמש ואח', פד"י לו (1) 113). חובת הזהירות הקונקרטית נקבעת עפ"י מבחן הציפיות. השאלה, כפי שיש לשאול אותה (עפ"י פסיקת ביהמ"ש העליון בפס"ד ועקנין דלעיל) היא : "אם אדם סביר יכול היה לצפות - בנסיבותיו המיוחדות של המקרה את התרחשות הנזק, ואם התשובה על כך היא בחיוב, אם אדם סביר צריך היה, בעניין שבמדיניות, לצפות את התרחשותו של אותו נזק. השאלה הראשונה היא טכנית באופיה. תשובה שלילית עליה מסיימת את הבחינה, שכן באין אפשרות צפייה בפועל, אין חובת זהירות, אנחנו בתחום הרשלנות ולא בתחום החובות והזכויות המוחלטות. השאלה השנייה היא נורמטיבית באופיה, וקשורה בהכרעה ערכית באשר למה צריך לצפות בנסיבותיו של המקרה הקונקרטי. " ביהמ"ש העליון ממשיך ופוסק, באותו פס"ד, כי לא כל נזק צפוי מבחינה פיסית הוא נזק שיש לצפותו במישור הנורמטיבי. ביהמ"ש העליון נותן דוגמאות של סיכונים טבעיים כמו מי שהולך לבית מרחץ, שאינו יכול להתלונן על רצפה רטובה. מסכם ביהמ"ש העליון בפס"ד ועקנין וקובע כי : " חובת הזהירות הקונקרטית אינה קיימת למניעתו של כל סיכון וסיכון, הדין מבחין בין סיכון סביר לבין סיכון בלתי סביר, רק בגין סיכון בלתי סביר מוטלת חובת זהירות קונקרטית. ומהו סיכון בלתי סביר ? הסיכון הבלתי סביר, שבגינו מוטלת חובת זהירות קונקרטית, הוא אותו סיכון, אשר החברה רואה אותו במידת חומרה יתירה, באופן שהיא דורשת כי ינקטו אמצעי זהירות סבירים כדי למנעו. " האם אמנם יצרה השלולית "סכנה בלתי סבירה", שהתובע היה מודע לה או שהיה צריך להיות מודע לה ? המדובר בשלולית די רחבה שהיתה גלויה ואשר ד"ר הר גיל ראה אותה. הטענה כי השלולית נוצרה באותם רגעים ולא ניתן היה להספיק לנקותה כי ליד המזנון יכולים להיווצר מצבים שבהם נשפכים נוזלים אין בידי לקבלה, שכן יש לי עדות אחת של מנהל הקולנוע בלבד לעניין זה מחד, כאשר עובד הניקיון לא הובא כלל לעדות, מול עדותם של התובע וד"ר הר גיל. דווקא במקרה כזה שבו צפוי כי תהיה רטיבות כתוצאה מפעילות לקוחות המזנון יש לוודא כי עובד הניקיון יהיה ליד המזנון בעת שישנם לקוחות ליד המזנון. אין זה סיכון סביר שמבקר בקולנוע יצפה שלולית נוזלים על הרצפה סמוך לכניסה. נעילת הכפכפים ע"י התובע אין לה חשיבות, שכן חובת הזהירות הקונקרטית חלה גם לגבי מי שנועל כפכפים, מה עוד שלא הוכח כי היה להם קשר כלשהו להחלקתו של התובע על השלולית. מנהל נתבעת 1 הוא זה אשר הורה לעובד הניקיון היכן לנקות. מאידך נתבעת 3, כמעסיקתו של עובד הניקיון שתפקידה היה לספק ניקיון לקולנוע היתה צריכה לוודא כי ייעשה שימוש נכון בעובדיה, כדי לבצע את המטלות המוטלות עליהם. לנוכח האמור נתבעות 1 ו-3 הפרו את חובת הזהירות הקונקרטית וכתוצאה מכך החליק התובע ונפגע בידו. לפיכך אני קובע כי נתבעות אלה התרשלו. נתבעת 2 הינה מבטחת של נתבעת 1 ולפיכך היא אחראית יחד עם נתבעת 1 באשר להודעת צד ג' ששלחה נתבעת 1 לנתבעת 2, הרי ההודעה מבוססת על עילה נזיקית משקבעתי כי הנתבעות 1 ו-3 אחראיות כלפי התובעת כמעוולים במשותף, אחריותן זהה ואין מקום להורות על קבלת הודעת צד ג'. לא הוצג אותו הסכם שנטען כי קיים בין נתבעת 1 לנתבעת 3 באשר לאחריות נתבעת 3 בגין הנזקים שייגרמו לצד ג'. השאלה הנוספת שיש לדון בה היא באשר לאחריותן של נתבעות 4 ו-5, כצד ג' וכצד ד'. נתבעת 1 היתה מבוטחת אצל צד ג' 2 בביטוח צד ג' ובביטוח אחריות מקצועית. באשר לביטוח אחריות מקצועית, בפוליסה קיימים תנאים, לפיהם החברה חשפה את המבוטח בגין כל סכום שיחויב לשלם עפ"י חוק לצד שלישי עקב מקרה הביטוח, בכפוף לכל אחד מהתנאים הבאים : א. עילת התביעה והנזק נוצרו בתוך תקופת הביטוח או בתוך תקופה קודמת, אם מצויין ברשימה. ב. התביעה נגד המבוטח הוגשה בתוך תקופת הביטוח עפ"י הפוליסה המצורפת לחומר הראיות התביעה הוגשה לאחר תקופת הביטוח. השאלה העולה היא איזו פוליסה צריכה לחול במקרה זה: האם פוליסה בגין סיכוני צד ג' או הפוליסה בגין אחריות מקצועית ? טענת הצדדים השלישיים היא כי מאחר ונרכשה גם פוליסה של אחריות מקצועית, הרי ניתן ללמדו מכאן שכוונת הצדדים להסכם הפוליסה היתה שלא לכלול במסגרת פוליסת הצד השלישי נזק שייגרם לצד השלישי כתוצאה מאחריותו המקצועית של המבוטח. אין בדעתי לקבל טענה זו. ראשית, סכומי הפרמיה של ביטוח צד ג' עולים בהרבה על סכומי הפרמיה ששולמו בגין אחריות מקצועית. צדדים לפוליסה יכולים לקבוע את היקף הכיסוי הביטוחי. לפי האמור בפרק של האחריות צד ג' בפוליסה היא אינה מכסה את אחריותו המקצועית של המבוטח או כל אדם מטעמו. 2 הצדדים נסמכים על לקסיקון ביטוח, ספרו של מר איתן אבניאון, אשר למעשה מגדיר אחריות מקצועית ככזו אשר באה לכסות את חובותיהם הפוטנציאליות העלולות לנבוע עקב פגיעה בלקוחותיהם כגון מלוי תפקידם המקצועי. מר אבניאון רואה בביטוח אחריות מקצועית כביטוח של בעלי מקצוע חופשי. בפסק דין שעסק בשאלה דומה בביהמ"ש השלום בראשל"צ בת.א. 3898/99 גרסטנר סוניה נ. הריבוע הכחול לישראל בע"מ קבע כב' השופט אילן שילה כדלקמן : " השאלה שבפנינו איננה אם אחריותה של ברקת (חברת הניקיון - א.ק.) "אחריות מקצועית" היא, או אם רשלנותה "רשלנות מקצועית", השאלה הנכונה היא אם אותה אחריות של ברקת צריכה היתה להיות מכוסה בפוליסה לאחריות מקצועית או בפוליסה דנן (דהיינו צד ג' - א.ק.), לעניין זה עולה בברור מהגדרתו של אבניאון, שעליה מסתמכת המגן (כמו במקרה שבפנינו - א.ק.), כי אחריותה של ברקת איננה מסוג האחריות המקצועית שבגינה ניתן לבטח בפוליסה לביטוח אחריות מקצועית. " אני סבור כי גם במקרה שבפנינו, כאשר עיקר עיסוקה של צד ג' 1 הוא בניקיון יש לקבל את פרשנותו של כב' השופט שילה. העובדה שנעשו שתי הפוליסות יכולה ללמד כי נתבעת 3 ביקשה לכסות גם מקרים שבהם ישנו קשר ישיר וברור הנובע מפעולת החברה לקרות הנזק, מה שאין במקרה שבפנינו. לנוכח האמור, אני קובע כי צד ג' 2 יש לו כיסוי ביטוחי ולצד ד' אין כיסוי ביטוחי. גובה הנזק : המומחית מטעם ביהמ"ש קבעה כי לתובע נותרה מגבלה קלה בטווח תנועות וכאבים במאמץ אשר גורמים להפרעה קלה בתפקוד יום יומי. לנוכח האמור קבעה לתובע 5% נכות צמיתה. המומחית, כאמור לעיל, ציינה בחוות דעתה מדוע היא אינה מקבלת את קביעותיו של ד"ר ארבל. המומחית לא הוזמנה לחקירה ולא מצאתי כל סיבה שלא לקבל את האמור בחוות דעתה. יודגש כי הפגיעה היתה ביד שמאל, שאינה היד הדומיננטית של התובע. הפסדי שכר בגין העבר : התובע הינו עובד שטח ביטחוני, אשר יש לו גם עבודות הדפסה, התובע לא הפסיד שכר כלשהו והמשיך לקבל שכר ממעבידתו (המדינה). הוא גם נעזר בהסעות של המעביד כשלא יכול היה לנהוג בעצמו. התובע היה ב-36 ימי מחלה, אך כאמור שכרו לא נפגע. בעת הפרישה יהא התובע זכאי ל-8 ימי חופשה. בגין כל חודש מחלה, דהיינו לסך של 5,977 ₪ לפי שכר חודשי של 22,413 ₪. הפסדי שכר לעתיד : בפועל שכרו של התובע לא נפגע בעקבות פציעתו. כאשר מדובר על 5% נכות יש מקום לפסוק סכום גלובלי ולא לפסוק עפ"י חישוב אריתמטי, שכן לא הוכח כי נכותו תפגע בהכנסתו בעתיד. אשר על כן, אני פוסק לתובע סכום של 40,000 ₪. עזרת צד ג' : לא הובאה כל ראיה כי התובע שילם סכום כלשהו כעזרת צד ג', לפיכך אינני פוסק סכום כלשהו לעניין זה. הוצאות נסיעות, טיפולים, תרופות פיזיוטרפיה : התובע זכאי לקבלת טיפולים במסגרת חוק בריאות ממלכתית, עם זאת, בהתחשב בקבלות שצורפו ובהוצאות נסיעה שהיו ללא עזרת מעסיקתו אני פוסק לו בגין עבר ועתיד סך של 5,000 ₪. כאב וסבל : לתובע נקבעו 5% נכות בהתחשב בעובדה שאין המדובר בתאונת דרכים, אני פוסק לו סך של 18,000 ₪. רשלנות תורמת : ב"כ הנתבעים טוענים כי לתובע רשלנות תורמת גבוהה, שיש להפחית אותה מסכום הפיצוי שנפסק לו. התובע כמי שנכנס לקולנוע לא היה צריך לצפות את הימצאותה של שלולית על הרצפה. העובדה שמישהו אחר ראה את השלולית, אין בה כדי לקבוע כי התובע התרשל באופן כלשהו באי ראייתה של השלולית. לפיכך אין מקום לייחס לתובע רשלנות תורמת. סיכומו של דבר : אני מחייב את הנתבעים 1,2, 3 ו-4 לשלם לתובע סך של 68,977 ₪ שיישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל. כמו כן, אני מחייב את הנתבעים 1,2,3 ו-4 לשלם לתובע את הוצאות המשפט כשהם נושאים הפרשי הצמדה וריבית מיום הוצאתם ע"י התובע ועד לתשלום בפועל. כמו כן, אני מחייב את הנתבעים 1, 2, 3 ו-4 לשלם לתובע, שכר טרחת עו"ד בסך 12,000 ₪ שישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל. אני דוחה התביעה כנגד נתבעת 5 וכן הודעות צד ד' ומחייב את שולחות הודעת צד ד' לשלם לצד ד' הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪, שישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל. פיצוייםקולנוע / תיאטרוןנפילה