מלנומה במהלך שירות צבאי

החלטה עובדות והליכים 1. זהו ערעור על החלטת קצין תגמולים מיום 9.1.03 ולפיה אין קשר בין מחלת העור ממנה סובל המערער לבין תנאי שירותו. מחלת העור ממנה סובל המערער הינה מלנומה (Malignant Melanoma) (להלן: "המחלה"). 2. המערער נולד ביום 2.6.78 והתגייס לשירות חובה ביום 3.2.97 בפרופיל 65, עקב אסטמה. המערער שירת כקצין בלון בחיל מודיעין. המערער המשיך לשירות קבע של שנה אותו סיים ביום 8.2.01. המערער אובחן כחולה במחלה בחודש מאי 2000, לאחר שנקודת חן בדופן הבטן בצד ימין החלה לגדול ושינתה את צבעה. (ר' תצהירו של המערער וכן מסמך 12 לת"ר). 3. המערער טוען כי במהלך שירותו הצבאי היה חשוף לשמש ברמת קרינה גבוהה. אין מחלוקת כי המערער שירת מרבית שירותו בנגב בבסיס חיל מודיעין סמוך לניצנה. 4. הועדה שמעה את המערער, את פרופ' עדי שני, מומחה מטעם המערער, את ד"ר שירי, מומחה מטעם המשיב, את מר שמעון יצחקיאן, ראש מדור בלון ביחידה בה שירת המערער ואת מר רונן לגו, אשר שירת כחזאי מזג האויר בבסיס בו שירת המערער. עדויות התשתית 5. המערער שירת כקצין בלון. הבלון הינו מתקן גדול מימדים המופרח למרום מטעמים צבאיים שונים. המערער כקצין בלון הינו אחראי על תפעול והחזקה של הבלון, כאשר תחת פיקודו כ-15 חיילים. 6. תפעול הבלון כולל שתי פעילויות: האחת, שינוי גובה הבלון במהלך היממה עפ"י שינוי נתוני מזג האוויר. עבודה זו מתבצעת מתוך חדר הבקרה כשש עד עשר פעמים ביום. הפעילות השניה היא קרקוע של הבלון או הפרחתו. (ר' תצהירו של מר שמעון יצחקיאן ס' 3). מן העדויות עלה עוד כי פעולת הפרחת בלון מתבצעת אחת לשבוע או עשרה ימים באשר המטרה היא שהבלון ישהה כמה שיותר זמן באוויר. 7. מר רונן לגו, אשר שירת כאמור כחזאי בבסיס בו שירת המערער, העיד בתצהירו כי "הטיפולים ועבודות התחזוקה על הבלון התחילו לרוב בשעות הלילה, עם קרקועו של הבלון לרוב בסמוך לחצות". בהמשך אומר מר לגו: "לעיתים קרובות עבודות אלו גלשו אל שעות היום, דבר הגורם לחשיפה לשמש... יצוין כי משטח העגינה של הבלון איננו מוצל". (ר' סעיף 6 לתצהיר מיום 3.6.04). בחקירתו הנגדית הסביר מר לגו כי הפרחת הבלון מתבצעת בין 17:00 עד 20:00 וזאת במקרה הרגיל (ר' עמ' 6 לפרוטוקול מיום 6.9.04). 8. עוד הסביר מר לגו, שכאשר נדרשת פעילות של תחזוקה "את טיפולי תחזוקה על הבלון מבצעים בלילה, כי תנאי מזג האוויר יותר נוחים ואז ממשיכים אותם עד שעות הבוקר, מסיימים את העבודה ובבוקר עולים לאוויר". (ר' שורות 43-40 לעמ' 6 לפרוטוקול מיום 6.9.04). 9. בהקשר לעבודת הבלון הוסבר כי על מנת לטפל בבלון יש לנצל את היווצרות שכבה באטמוספרה הנקראת "אינוורסיה". מדובר בשכבה שנוצרת משלב בו מתחילה התקררות ונמשכת לרוב לאורך כל שעות הלילה, כאשר היא נשברת בשעות הבוקר. חשיבות האינוורסיה לטיפול בבלון היא, שבזכותה ניתן לעבוד על הבלון, כאשר הוא יציב. כאשר האינוורסיה נעלמת, הבלון מתחיל להסתובב ויכול לסכן את העובדים עליו (ר' עמ' 7 לפרוטוקול שם). 10. הצדדים נחלקו בסוגיה, האם, כדברי מר יצחקיאן, "עיקר הפעילות של קצין בלון היא בשעות הלילה" ורק לעיתים חריגות העבודה גולשת לשעות הבוקר, דהיינו לשעה 08:00 בבוקר, או כדברי המערער, כי למרות שהתחלת הפעילות היתה בשעות הלילה, הרי "היא נמשכה על פני שעות רבות לתוך היום" (ר' תצהירו של המערער מיום 4.11.03). 11. נזכיר כי המערער גם טען לחשיפה לחומרים כימיים וקרינה אלקטרומגנטית, אולם פרופ' שני, המומחה מטעם המערער לא ייחס בחוות דעתו קשר בין חומרים אלה לבין התפתחות המחלה ולכן אין מקום לדון בתנאי שירות בהקשר זה. חוות הדעת הרפואיות 12. פרופ' עדי שני, המומחה מטעם המערער, כתב בחוות דעתו כי הגורם העיקרי התורם להתפתחות המחלה הידוע היום, הינו חשיפה לקרינת אולטרה סגול שבספקטרום קרינת השמש. עוד מסביר פרופ' שני, כי גורמים נוספים המגבירים את הסיכון הם טיפוס האדם מבחינת צבע העור (בעל עור בהיר, צבע שיער בהיר) ובעלי נגעי עור. עוד מציין פרופ' שני, כי קיים קשר בין אזור החשוף לשמש, אשר הוא מועד יותר, מאשר האזורים אשר אינם חשופים לשמש. 13. פרופ' שני סיכם בחוות דעתו את הקשר בין תנאי השירות לבין הופעת מחלת המערער כך: "התובע עבד שלוש וחצי שנים באזור מוכה קרינת שמש - בנגב, עורו בהיר במיוחד ויש לו שומות אשר חלקן כהה מאוד, על כן יש להניח כי שהותו באזור גיאוגרפי זה תרמה תרומה משמעותית להופעת המחלה... בייחוד על רקע טיפוס העור הבהיר שלו ושומות העור המצויות אצלו". 14. ד"ר יוסף שירי, המומחה מטעם המשיב, סיכם בחוות דעתו, כי מלנומה הינה גידול סרטני ממאיר בעור, אשר סיבות הופעתו אינן ידועות למדע הרפואה. גורמי סיכון למלנומה נחשבים לפי חוות דעת ד"ר שירי, "צריבות שמש בגיל ילדות, עור בהיר, עיניים ושיער בהיר, סיפור משפחתי של מלנומה, שומות גדולות מרובות ושומות גדולות מולדות". בהמשך, כותב ד"ר שירי כי חשיפה כרונית ממושכת לשמש, שאינה מלווה בצריבה, אינה נחשבת לגורם סיכון ישיר למלנומה, אלא קשורה לסרטן עור, שאינו מלנומה. הוא מדגיש כי החשיפה לקרינה אולטרה סגול לאורך זמן הינה גורם סיכון לסרטן עור שאינו מלנומה ואילו בסרטן העור מסוג מלנומה נמצא צריבות שמש בעיקר בגיל הילדות. לפיכך, משום שד"ר שירי מצא שהמערער סבל מצריבות שמש בילדותו ומשום שהמחלה ממנה סובל היא מלנומה, שאינה קשורה לחשיפה כרונית לשמש, ומשום שרוב פעילותו בעת השירות היתה בשעות הלילה וחשיפתו לשמש לא היתה מלווה בצריבה, באשר הוא שירת כשהוא לבוש מדים, הרי שד"ר שירי לא מצא קשר בין תנאי השירות לבין המחלה. 15. ד"ר שני בחקירתו העיד כי אין גורם חד משמעי, שהוא הגורם הבלעדי למלנומה והסכים כי במאמר מס' 6, שהביא כאסמכתא מצוין כי האתיולוגיה של קרינת השמש והתפתחות המלנומה היא unclear (ר' עמ' 24 לפרוטוקול מיום 21.6.04). עוד מסכים ד"ר שני בחקירתו הנגדית כי לוקח שנים רבות, על מנת ששומה שנראית תקינה תהפוך למלנומה (ר' עמ' 29 לאותו פרוטוקול), אולם אם יש מקום חשוד, הרי שחשיפה לשמש יכולה לקצר את תקופת החביון עד אשר תפרוץ המחלה (ר' עמ' 32 לפרוטוקול). עוד אמר ד"ר שני בחקירתו הנגדית כי במלנומה יש משמעות לחשיפה לתקופה מסוימת, אשר נפסקת ולאחר מכן חשיפה מחודשת (ר' עמ' 36 לפרוטוקול). 16. ד"ר שירי הסכים בחקירתו הנגדית כי היה ממליץ למערער להמנע מלהצרב בשמש וכי צריבה מהווה עבורו גורם סיכון לחלות במלנומה (ר' עמ' 42 לפרוטוקול מיום 21.6.04). כאשר נשאל מה ימליץ לחייל הנוסע לנגב לשרת שם ענה כי לא יגביל חייל מבחינת השעות, משום שחיילים לבושים היטב וחשיפה של הזרועות ושל הפנים אינם גורם סיכון (ר' עמ' 45 לפרוטוקול). בהמשך, הסביר ד"ר שירי כי המלנומות נמצאות דווקא באזורים שאינם חשופים לשמש ולא בזרועות שהן חשופות יותר ולכן סוברים שהמלנומות הן תוצאה של צריבות באותם אזורים, שבדרך כלל אינם חשופים (ר' עמ' 47 לפרוטוקול). ד"ר שירי ציין עוד, כי זמן הדגירה של מלנומה מהצריבה ועד להופעת המלנומה הוא בסדר גודל בין 15 ל - 20 שנה (ר' עמ' 48). דיון והכרעה 17. הועדה קובעת כי לאחר ששמעה את המערער, את העד רונן לגו ואת העד שמעון יצחקיאן השתכנעה כי מרבית עבודתו של המערער בחוץ התבצעה דווקא בשעות הלילה. הסיבה לביצוע עבודה דווקא בשעות הלילה הינה הצרכים המבצעיים של הפרחת הבלון. מכל העדויות עולה, שהטיפול בבלון יכול להתבצע רק בזמן שקיימת אינוורסיה באוויר, דהיינו שכבה אשר מונעת מרוחות לפעול ולטלטל את הבלון. שכבת האנוורסיה הזאת קיימת דווקא בשעות הערב והלילה ולא בשעות היום. עוד נזכיר כי בקיץ הבלון שהה באוויר כשבוע ולעיתים אף 10 ימים בלא שהורד לקרקע ומכאן מובן שלא מדובר בטיפול יום יומי. 18. הועדה התרשמה, שהמערער נטה להגזים בכל הנוגע לעבודתו ולמשך חשיפתו לשמש. הועדה בחנה את תצהירו הראשון של המערער, שהוגש ביום 19.2.02 בו לא הוזכרה כלל העובדה, שהעבודה על הבלון מתבצעת ברובה הגדול דווקא בשעות הלילה. באותו תצהיר ניסה המערער ליצור את הרושם כי כל עבודתו נעשתה, כשהוא חשוף לשמש בשטח יום אחר יום. עדותו בענין זה הופרכה לחלוטין גם בחקירתו הנגדית וגם בעדות העדים הנוספים. המערער בחקירתו הודה, כי בקיץ הבלון יורד לקרקע רק אחת לשבוע (ר' עמ' 8 שורות 11-10). יחד עם זאת, המערער, בניגוד לכל מה שהעידו לענין האינוורסיה וחוסר היכולת לעבוד על הבלון בשעות היום בהעדר אינוורסיה, אומר במפורש, שהיו עבודות על הבלון מהשעה 09:00 - 08:00 בבוקר ועד 21:00, דבר שאין לו כל בסיס ואיננו יכול להתרחש בשל תנאי מזג האוויר, כפי שהוסבר ע"י החזאי מר לגו (ר' שורה 14 עמ' 8). 19. עוד נציין כי המערער כתב בתצהירו הראשון שכשלוש וחצי שנים שירת בבסיס בנגב, כאשר בפועל הגיע לבסיס במאי 1997 ושהה שם עד פברואר 98', דהיינו כ-8 חודשים ולאחר מכן יצא לקורס קצינים וחזר לבסיס בספטמבר 98' ושירת שם ברציפות. הואיל והנגע נתגלה במאי 2000, הרי שבפועל שירת המערער בבסיס בנגב כשנתיים וארבעה חודשים ולא שלוש וחצי שנים, כפי שטען בתצהירו. 20. מכל האמור לעיל, עולה כי הועדה אינה מקבלת את עדותו של המערער לגבי חשיפתו המרובה לשמש בשעות החמות וקובעת כי הוכח, שמרבית עבודתו של המערער היתה דווקא בשעות הלילה. בשעות החמות, בוצעה הפעולה במשרדים או שהיתה הפסקה בפעילות, כאשר בוצעה פעילות במשך כל הלילה. חשוב להזכיר כי גם הפעילות בלילה היתה לכל היותר אחת לשבוע בקיץ, משום שהבלון שהה לפחות כשבוע באוויר. הועדה אינה מתעלמת מאותם מבצעים, שמתאר העד יצחקיאן שבהם אחת לשלוש שנים מנופח בלון חדש, שאז נמשכת עבודת הלילה עד לשעות הצהריים וזאת במשך כשבועיים שלושה, אולם הדבר אינו דומה לשירות בשמש של שלוש וחצי שנים, כפי שניסה המערער לצייר. 21. נזכיר עוד, כי המערער לא סבל ולא יכול היה לסבול במהלך שרותו הצבאי מצריבות שמש באזור בו התגלתה המלנומה, אזור הבטן. המערער נחשף לשמש באזורים אלה אך ורק בילדותו ושלא במסגרת השירות הצבאי. השירות הצבאי כידוע מתבצע במדים, אשר מכסים חלקים נרחבים מן הגוף וחושפים רק את הזרועות, הפנים ואולי את העורף. מכאן, שדווקא האזור בו התפתחה המחלה אצל המערער לא היה חשוף כלל במהלך כל השרות. 22. אשר לחוות הדעת - הועדה מעדיפה את חוות דעתו של ד"ר שירי על פני חוות דעתו של פרופ' שני. ראשית, פרופ' שני גם הוא מסכים כי "המכניזם ביסוד ההתפתחות של החשיפה לחלק של קרינת U.V. וקרינת שמש באתיולוגיה בהתפתחות של מלנומה אינו בהיר unclear))". למעשה, פרופ' שני אף מסכים כי צריבות שמש הינן משמעותיות להתפתחות מלנומה. פרופ' שני מציין כי יש משמעות לכך שהמקום עצמו לא יהיה מוגן או לחילופין כי יהיה מוגן רק לפרקים (ר' עמ' 32 לפרוטוקול). מכאן, שכל תקופת השירות הצבאי היה המערער מכוסה במדים באזור שבו התגלתה המלנומה, ורק בתקופה, שקדמה לשירות יכול היה לחשוף את אזור הבטן לשמש בין בתקופה ממושכת ובין לפרקים, כפי שציין פרופ' שני. מכאן, שאין כל משמעות לשירות הצבאי בהתפתחות המלנומה. עוד הסכים פרופ' שני, אמנם לאחר דיון ארוך בחקירה הנגדית, כי שומה בה התפתחה מלנומה הינה, במרבית המקרים, שומה חולה ונגועה כבר ביום, שבו הופיעה על פני העור (ר' עמ' 33 שורה 23). מכאן שהיות וידוע לנו מן המסמכים הרפואיים, כי השומה הופיעה על פני העור כ-4 שנים קודם לאבחונה כנגועה, (ר' מסמך 38 לת"ר בו נכתב "לפני כ-4 שנים הופיעה נקודת חן באזור מותן ימין, עם הזמן גדלה הנקודה, לפניכ-3 שבועות חלו שינויים בצורה, מרקם וצבע...), הרי שהשומה הנגועה הופיעה עוד קודם לשירות הצבאי, בשנת 1996. התפתחות השומה, היתה חלק מהמהלך הרגיל של המחלה וללא קשר לתנאי השירות הצבאי, אשר לא חשפו את אזור הבטן לכל קרינה של שמש. 23. מכל האמור לעיל עולה כי הועדה דוחה את הערעור ואינה מוצאת קשר בין תנאי השירות של המערער לבין הופעת מחלתו. סוף דבר הערעור נדחה. אין צו להוצאות. התיק הרפואי מוחזר למשיב. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה. צבאשירות צבאי