פסק דין 1. זוהי תביעה לתשלום פיצויים עקב תאונת עבודה שארעה לתובעת. התובעת היתה עובדת של הנתבעת 1, המבוטחת ע"י הנתבעת 2, וזאת במסעדה שמפעילה הנתבעת 1 בתחנת דלק השייכת לנתבעת 3, המבוטחת ע"י הנתבעת 4. הנתבעות 3 ו-4 הגישו הודעה צד ג' כנגד הנתבעות 1 ו-2. 2. אירוע התאונה בתמצית הוא, שהתובעת, במסגרת תפקידיה כעובדת של הנתבעת 1 במסעדה שבבעלותה, נדרשת מידי מספר ימים להיכנס לחדר המשמש כמחסן של הנתבעת 3, בתחנת הדלק, על מנת לקחת משם פיתות שהושארו במקום ע"י מחלק הפיתות, כל זאת עפ"י הסדר שהיה בין הנתבעות 1 ו-3. ביום האירוע, נכנסה התובעת למקום, החליקה ונפגעה. מן העדויות עולה, כי על רצפת אותו חדר היה שפוך חומר ניקוי אשר גרם לתובעת להחלקה ולפגיעה שנפגעה. 3. המחלוקת בין הצדדים בשלב זה, היא האחריות המוטלת על מי מהנתבעות לנזקי התובעת וכן רשלנותה התורמת של התובעת ככל שהיא קיימת. הנתבעת 1, כמעבידתה של התובעת, אחראית לספק לה מקום עבודה בטוח, נקי אשר יהיה בו כדי למנוע סכנה סבירה מן העובדים. נשאלת השאלה - האם יצאה הנתבעת 1 לידי חובתה כאשר הורתה לתובעת לקחת את הפיתות מאותו מחסן של הנתבעת 3. לפיכך, השאלה אותה יש לשאול היא, האם יכול היה מעביד לסמוך על בטיחות המקום אליו שלח את עובדיו או שהיה צריך לבקר תחילה במקום, ואם היה מבקר, האם היה מגלה את הסכנה שגרמה לפגיעה. במקרה הנדון כאן, המעביד הכיר את המשרד האמור. המקום היה מקום בטוח ולא היו על רצפתו חומרים הגורמים להחלקה. אכן אירע אירוע וחומר ניקוי נשפך על רצפת המקום, אך המעביד במקרה זה, יוצא לידי חובתו בבדיקה המוקדמת ובהיכרות שלו את אותו חדר, אשר לא יכול היה להצביע על סכנה כלשהי לעובדים. אותו חדר, הוא משרד או מחסן, שמנקים אותו מידי יום, העובדים של הנתבעת 3, והם משתמשים בו כחדר מנוחה. למעביד לא היתה סיבה לחשוש שהמקום הינו בטוח ולכן אינני מוצא מקום לקבוע שהמעביד התרשל כאן בדאגה ובשמירה על עובדיו. 4. באשר לנתבעת 3 - הרי שהיא בעלת המקרקעין. היא חבה כלפי התובעת הן חובת זהירות מושגית והן חובת זהירות קונקרטית. הנתבעת 3, כבעלת המקרקעין, לא נקטה בשום אמצעי זהירות למניעת החלקה במקום. החובה של הנתבעת 3 קיימת גם כלפי התובעת ואשר התובעת הגיעה לאותו משרד, מכח הסכם בין הנתבעת 1 ו-3, בתוך ידיעת הנתבעת 3 על הגעתה למקום. על עובדי הנתבעת 3 היה לנקות את חומר הניקוי אשר נשפך על הרצפה, ומשלא עשו כן, התרשלו כלפי התובעת. 5. מן העולה עד כאן, הרי שהתביעה כנגד הנתבעות 1 ו-2 דינה להידחות והתביעה כנגד הנתבעות 3 ו-4 דינה להתקבל. אלא, שהנתבעות 3 ו-4 שלחו הודעת צד ג' כנגד הנתבעות 1 ו-2 מכח סעיף 11 להסכם השכירות ביניהן. סעיף 11 לאותו הסכם, מטיל על הנתבעת 1 חובת שיפוי כלפי הנתבעת 3 באשר לחיובים שתחוייב הנתבעת 3 לשלם לפועלים של הנתבעת 1, בכל הקשור לכל פעילות הנעשית במסעדה. לכן, דין ההודעה לצד ג' להתקבל, במובן זה שכל חיוב שיוטל על הנתבעות 3 ו-4, ישולם ע"י הנתבעות 1 ו-2 מכח האמור בסעיף 11 הנ"ל. 6. באשר לאשם התורם של התובעת - הרי שאדם צריך לשים לב למדרך רגלו ולא להיכנס לכל מקום מבלי להסתכל האם המקום בטוח. לאור העובדה שמדובר בתובעת אשר נכנסה לאותו משרד מאות פעמים, הרי שסביר היה שהיא תניח שהמקום בטוח כפי שהיה במהלך כל השנים קודם לכן. לכן, אני סבור שהאשם התורם אותו יש לייחס לתובעת הוא מינימלי ואני אומד אותו ב-10 אחוז. 7. סיכומו של דבר - שאני דוחה את התביעה כנגד הנתבעות 1 ו-2 ומקבל את התביעה כנגד הנתבעות 3 ו-4 בהפחתת האשם התורם שפסקתי לתובעת. אולם, מאחר וקיבלתי את ההודעה לצד ג', כל סכום שתחוייבנה בו הנתבעות 3 ו-4 ישולם ע"י הנתבעות 1 ו-2. 8. מאחר וכל שנותר לדון בו הוא עניין הנזק, הרי שאני מורה לצדדים להגיש תחשיבי נזק עד 7 ימים לפני הדיון הבא. מאחר ואני יוצא לשבתון ואינני סבור שיהיה זה מן הראוי לעכב את המשך הדיון בתיק, אני מורה שהתיק יועבר לטיפולה של כב' השופטת שחף, אשר תקבע מועד לדיון. עניין הוצאות המשפט, יוכרע בפסה"ד הסופי בתיק. תאונות נפילהרצפהתאונות החלקה