הצפה בדירה בגלל גשם

פסק דין מבוא 1. התובעים הגישו תביעתם זו בגין נזקי הצפה שאירעו בדירה בבעלות התובעים 1 -6. התובעת 7 התגוררה בדירה במועדים הרלוונטיים לתביעה. 2. בלילה שבין 24 ל - 25 לחודש נובמבר 2000 ירדו גשמים עזים והציפו את דירת התובעים אשר ברח' בוסל 4 בחולון. מדובר בדירה אשר נמצאת בקומת המרתף של הבניין ואשר נמוכה כ - 2 מטרים ממפלס הכביש. 3. כתוצאה מההצפה נגרם נזק רב לתחולה ולמבנה. התובעת מס' 7 טוענת לנזקי גוף כתוצאה מהאירועים. על-פי החלטת כב' השופט אל-יגון מיום 3.12.01 פוצל הדיון בתביעת התובעת מס' 7 בכל הנוגע לסעדים המבוקשים ע"י תובעת זו. הדיון נסב בתביעת נזקי הרכוש שהגישו התובעים. 4. הנתבעת היא הרשות המוניציפלית אשר בתחומה מצויה הדירה נשוא התביעה. 5. מטעם התובעים העידו יואל סרי וביתו ליאת סרי. כן העיד השמאי מר אברהם אייל. מטעם העירייה העידו מהנדס מרכוס שנתן חוות דעת ביחס לתשתית הניקוז בעיר ורמת התחזוקה שלה, נציג השירות המטאורולוגי שנחקר על תעודת עובד ציבור שנתן השירות בשעתו וכן השמאי שיפר מארדן שמאים. כמו כן העיד נציג העירייה מר עופר איתן שבזמנים הרלוונטיים שימש כמנהל יחידת האחזקה בעירייה. הצדדים הגיעו לידי הסכמה כי עדותו של מר יצחק פרבמן, מנהל מחלקת המים בעירייה ואשר העיד בתיק מקביל שמתנהל בין העירייה לבין תובעים אחרים (ת.א. 117309/01 בן כורש נ' עירית חולון), תשמש גם לתיק זה וכי הצדדים יוכלו לעשות שימוש בעדויות שם גם לתיק זה. הכרעה בשאלת אחריות העירייה בתיק זה תשמש גם לתיק הנוסף. טענות התובעים 6. התובעים טוענים כי העירייה הפרה את חובתה כלפיהם מכוח פקודת העיריות (נוסח חדש) לדאוג לביטחון תושביה ולדאוג לניקוז הרחובות שבתחומה. העירייה התרשלה בטיפול במערכת הניקוז בעיר וכתוצאה מכך נגרמו הנזקים. התובעים מצביעים על הבעייתיות הטופוגרפית של האזור בו מצויה הדירה, אזור אגן סטרומה, שהיתה ידועה לעירייה ועל כן דרשה התייחסות וטיפול מיוחדים. טענות העירייה 7. העירייה טוענת כי במועד ההצפה ירדו כמויות גשם חריגות ביותר אשר נצפות אחת ל - 100 שנים. המערכות העירוניות המקובלות לניקוז מי גשמים מיועדות לכמות גשמים אשר עוצמתן חוזרת על עצמה כל מספר שנים בודדות. עוצמת הגשמים שירדו באותו מועד מנתקת כל קשר סיבתי בין התנהגות העירייה לבין האירוע נשוא התביעה. העירייה השקיעה כספים רבים בפיתוח מערכת התיעול והניקוז בעיר וזאת במגבלות התקציב. במסגרת זו פעלה העירייה להכנת המערכת לקראת החורף לרבות ניקוי הקולטנים בכבישים. עוצמת הגשם 8. הנתבעת סומכת על קביעת השירות המטאורולוגי אשר לפיה ניתן להניח כי בלילה שבין ה - 24 ל - 25 לאוקטובר 2000 ירדו באזור יפו - בת ים, כ - 120 מ"מ גשם בפרק זמן של 5 שעות (02:00 - 07:00 לפנות בוקר), וכ - 110 מ"מ גשם בפרק זמן של 4 שעות (03:00 - 07:00 לפנות בוקר). על-פי תעודת עובד ציבור של השירות המטאורולוגי מ - 12.12.00, החתומה ע"י רונית בן שרה, ההסתברות להתרחשותה של כמות גשם כזו בפרק זמן כזה הינה אחת ל 100 שנים. ראה נ/1. בחקירתו הנגדית הודה נציג השירות, מר אבנר פורשפן כי קשה להסיק התנהגות קבועה של הגשם בין המקומות השונים וכי בכל מקרה מדובר בהערכה ולא בנתונים מדויקים. חוות דעתו של מהנדס מרכוס 9. מהנדס מרכוס, שנתן חוות דעת מטעם העירייה, מציין בפתיח לחוות דעתו כי המערכת בעיר חולון היא מערכת מסודרת וכי: "במתכונתה זו יכולה המערכת להתמודד עם סופות גשמים החוזרות על עצמן אחת לשנתיים - שלוש. זאת מתכונת שכל עירייה שואפת להגיע אליה." עוד טוען מהנדס מרכוס בחוות דעתו כי במערכת בוצעו שיפורים והרחבות בשנת 1996. במועד האירוע כבר סיימו בעירייה לנקות את כל הקולטנים בעיר. לדעתו כמות הגשם שירדה באותו הלילה היתה חריגה ביותר ועל כן המערכת לא יכלה לקלוט אותה. הוא מציין שבאותו הלילה היו שני מטחים חזקים של גשם. את הראשון הצליחה המערכת לקלוט ואילו את המטח השני, שהגיע מספר שעות לאחר מכן לא יכלה המערכת לקלוט יותר. 10. מהנדס מרכוס מסביר את התרחשות ההצפה בהתקיימם של מספר גורמים שחברו יחד. ראשית, עוצמת הגשם שהיתה חריגה ביותר . שנית, הנגר העילי שנוצר במקום עלה על יכולת ההולכה של המערכת. שלישית המערכת של חולון קשורה לניקוז טבעי שאליו מתנקזים גם אזורים נוספים בת"א והוא אינו רחב דיו כדי להקל על העומס שנוצר בימים מאד גשומים. מסקנתו של מהנדס מרכוס הינה: " אין לדרוש בשום פנים, משום רשות עירונית, להתקין מערכת תיעול מי גשם שתתאים להצפה כה נדירה, של אחת ל - 100 שנה." 11. חרף הנתונים הרבים והחישובים שהציג מהנדס מרכוס בחוות דעתו והסתמכותו על מסקנת השירות המטאורולוגי הרי שמסקנות אלו אינן מתיישבות עם המציאות בשטח. אין חולק כי שנתיים לאחר ההצפה נשוא התביעה הוצפו אותם שטחים, לרבות הדירה נשוא התביעה בשנית. גם מהנדס מרכוס אישר כי בשל הצפה זו נדרש ליתן חוות דעת נוספות. נשאלת השאלה מדוע מערכת התיעול כשלה גם הפעם? הרי מדובר באירוע חוזר בתוך התקופה שהמערכת צריכה להיות מסוגלת ליתן לו מענה אף לפי שיטתו של מהנדס מרכוס בפתיח לחוות דעתו. 12. גם הטענה לפיה ההצפה נגרמה מן המטח השני באותו לילה אינה מתיישבת עם נתוני השירות, נ/1. על פי נתוני השירות המטאורולוגי ירד עיקר הגשם באזור זה בין השעות 03:00 - 07:00 בבוקר של יום ה - 25.10.00. מהנדס מרכוס מציין בחוות דעתו כי המטח הראשון ירד ביו השעות 03:30 - 03:40 ובו ירדו כ -2000 מ"ק ואילו המטח השני נמשך כשעה ובו ירדו כ - 4,336 מ"ק. מתוך עדותה של ליאת עלה כי כבר בשעה 04:00 הגיעו המים לגובה 180 ס"מ משמע גם את מטח הגשם הראשון לא קלטה המערכת. כאמור לפי דבריו של מהנדס מרכוס המטח השני שחולל את ההצפה התרחש מספר שעות לאחר המטח הראשון. לגבי המטח הראשון לא נאמר כי מדובר בכמות גשם חריגה עד כדי חוסר יכולת של מערכת מסודרת להתמודד עימה. 13. גם טענתו של מהנדס מרכוס כאילו כל הקולטנים כבר עברו ניקוי עובר לאירוע התגלתה כלא מדוייקת. עופר איתן, שהעיד מטעם העירייה הודה שעד למועד האירוע נוקו רק כ - 75% מהקולטנים שבעיר. 14. מהנדס מרכוס ער לבעייתיות הטופוגרפית של אזור אגן סטרומה הסמוך למקום הנזק. בחקירתו הוא מציין כי זה אזור שבעבר היו בו הצפות בשל תכונותיו המיוחדות. הוא מוסיף בחקירתו כי כל כמות של קולטנים לא היתה מונעת את ההצפה נשוא התביעה. 15. מכל הדברים האלה באתי לידי מסקנה כי הנתבעת לא הוכיחה את טענתה כי מדובר ב - FORCE MAJOR. נראה מתוך התמונה שנפרשה כי השלב שבו הוצפה הדירה היה לפני הגל הגדול של הגשם. בשלב זה היתה המערכת צריכה לקלוט את מי הגשם ובוודאי לא לגרום להצפה בגובה 180 ס"מ. העירייה היתה מודעת לרגישותו של האזור להצפות ולא הוכח כי נעשה כל ניסיון למצוא פתרון מיוחד לאותו אזור שיהיה בו כדי לתת מענה, ולו חלקי, לבעיות של האזור. אם באתי למסקנה כי אין המדובר באירוע נדיר הצפוי אחת ל - 100 שנים, שכן מדובר באירוע שחזר על עצמו כעבור שנתיים, הרי שהעירייה הייתה צריכה להיות ערוכה אליו. 16. אין חולק כי העירייה חבה חובת זהירות כלפי תושביה במקרה שבפני הפרה העירייה חובה זו והיא אחראית לנזקי התובעים. 17. העירייה, לרבות המומחה מטעמה, העלו את הטענה כי רשות עירונית מוגבלת בתקציבה ואינה יכולה להשתמש בכל משאביה לצורך פתרון בעיות הניקוז בעיר. ב"כ העירייה אף מפנה לפסק הדין בעניין בג"צ 3472/90 ברנד יוסף ואח' נ' שר התקשורת ואח' ,פ"ד מז (3) 143, אלא שאין ללמוד ממנו גזירה שווה לענייננו. שם הובאו בפני בית המשפט מספר פתרונות אפשריים שנשקלו ע"י משרד התקשורת ונפרשה מערכת שיקולי המשרד מדוע להעדיף פתרון זה או אחר. יתרה מכך אין הנושא שם מצוי בסדר חשיבות כמו זה שבענייננו. שם מדובר במניעת הנאה ואילו כאן מדובר במניעת מזק. במקרה שבפני לא הונחה כל ראיה באשר לשיקולי העירייה, פתרונות אפשריים ועלותם המשוערת. 18. בענייננו מתאימים יותר דבריו של כב' השופט גינת בת.א. (נצ') 307/93, 404/93 מנורה חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' רשות הניקוז עמק זבולון ואח' (לא פורסם) בסעיפים 161 - 162 לפסק הדין. באותו מקרה נדונה שאלת אחריותן של עיריות לנזקי הצפות ביחד עם גורמים אחרים. גם שם לא הובאו ראיות באשר להפעלת שיקול הדעת של הרשות. גם שם הגיע בית המשפט למסקנה כי לא הוכח שהעיריות נקטו באמצעים חלופיים במסגרת התקציב הקיים ולו להזהיר את התושבים באותם אזורים מועדים לפורענות מפני סכנת ההצפה. רשלנות תורמת 19. גם אם ראיתי להכיר באחריות העירייה לנזקי התובעים עדיין נותר לדון בשאלה האם לתובעים עצמם אין תרומת רשלנות לנזקים שנגרמו להם כתוצאה מההצפה. העובדה שהמבנה נמוך מפני הכביש בכ - 1.5 מ' - 2 מ' היתה ידועה לתובעים שמכירים את הבניין זה 65 שנים, לאור עדותו של יואל סרי. חרף עובדה זו בחרו התובעים לאחסן דווקא בדירת המרתף תכולה רבה לרבות ציוד כמו מכונות לעבודות מסגרות וחשמלאות רכב. כך גם חרף העובדה שהבעלים המקוריים של הבניין, הורי התובעים 1 - 6, הלכו לבית עולמם לפני 17 שנים, והבניין הושכר ע"י היורשים, לא טרחו היורשים, היינו התובעים שבפני, לדאוג לכל פתרון שימנע או לפחות יקטין את הסיכון שבהצפת קומת המרתף. לא הובאה כל עדות לכל ניסיון מצד התובעים לדאוג להפניית מי הגשמים מחוץ לבניין או פניה לגורמים בעירייה שידאגו לפתרון להטיית מי הגשמים. הוא הדין באשר לתובעת 7, ליאת סרי, שהתגוררה בדירה. גם תובעת זו הכירה את הבניין בהיותה ביתו של התובע 1 ואף היא לא עשתה דבר כדי להגן על חפציה ורכושה שנמצא בדירה. מכל מקום לא באה כל עדות על כך. התובעים היו מודעים לסכנה ובכל זאת ישבו בחיבוק ידיים. מטעם זה ראיתי לקבוע כי לתובעים תרומת רשלנות לאירוע נשוא התביעה ואני מעמידה אותה על 40%. 20. יש לציין כי על-פי הסכמת הצדדים תשמש הכרעתי בתיק זה בשאלת האחריות גם לתיק הנוסף, ת.א. 117309/01. קביעתי באשר לרשלנות התורמת של התובעים בתיק זה אין בה כדי לחייב בתיק הנוסף וככל שתבקש הנתבעת לטעון בעניין זה בתיק הנוסף אאפשר לה לעשות כן. שאלת עצם אחריות העירייה תקפה מכוח הסכמת הצדדים גם לתיק הנוסף. גובה הנזק 21. שני הצדדים הגישו חוות דעת שמאיות לעניין גובה הנזק שגרמה ההצפה. הנזק מורכב מנזק למבנה ומנזק לתכולה. 22. על-פי חוות דעתו של השמאי א. אייל שניתנה מטעם התובעים, סה"כ הנזק למבנה ולתכולה מסתכם ב - 181,695 ₪ נכון למועד האירוע. על-פי חוות דעתו של השמאי חמי שיפר שניתנה מטעם העירייה, סה"כ הנזק למבנה ולתכולה עומד על - 64,303 ₪. יש לציין כי לא ברורה טענת ב"כ הנתבעת לפיה השמאי מטעמה לא מצא נזקים למבנה שכן למקרא חוות הדעת עולה כי גם השמאי מטעמה מצא לפצות בגין עלויות תיקון למבנה. 23. ב"כ העירייה טוען כי התובעים 1 - 6 לא הוכיחו בעלותם בנכס ועל כן תביעתם ככל שהיא נוגעת לנזקי המבנה דינה להדחות. טענה זו נטענה לראשונה באופן מפורש בסיכומי הנתבעת. התובע 1 הצהיר כי הוא אחד היורשים ביחד עם שאר התובעים על-פי צו ירושה שהוצא אחרי הבעלים הרשומים של הבית. התובע לא נשאל בחקירתו הנגדית דבר על כך ועל כן אין טענה זו שנויה במחלוקת. 24. עוד טוען ב"כ העירייה כי אין מקום לפסוק פיצוי לחמשת התובעים שלא נתנו תצהירים ולא העידו שכן אין להתיר להם להוכיח כל טענה שבעובדה. גם טענה זו לא ראיתי לקבל. תובע רשאי להוכיח תביעתו באמצעות מי שהעובדות בידיעתו האישית. על-פי העדויות מי שטיפל והיה מעורב בשיקום הנזק שנגרם לדירה היה התובע 1 יואל סרי. הוא זה שנפגש עם השמאים לרבות השמאי מטעם העירייה והמידע מצוי היה בידיו. הנזקים למבנה 25. התובעים לא הציגו כל קבלה על התיקונים שביצעו במבנה לאחר ההצפה.הם גם לא טרחו להביא לעדות את אותם אנשים שסייעו בידם בתיקון הנזקים. משנשאל התובע 1 מי ערך את התיקונים שנדרשו, השיב כך: "אתה שואל מי שיפץ את הבית לאחר ההצפה הראשונה, אני משיב לך שחתני וכל מיני אנשים שבאו קבלנים שאפשר יהיה לגשת לבית." בהמשך הוא מציין כי אינו יכול לנקוב בסכום מדויק של עלות שיפוץ המבנה הגם שלטענתו יש לו קבלות אך הן אינן ברשותו בעת עדותו. הוא מוסיף ומציין כי השיפוץ נמשך מספר חודשים כי לא היה להם תקציב לכך. ראה עדותו בעמ' 9 לפרוטוקול שורות 3 - 10. 26. ב"כ העירייה טוען עוד כי כלל לא ברור מה היה מצבו של הבית עובר להצפה והאם אותם ליקויים במבנה לא היו בו גם קודם. 27. גם השמאי מטעם העירייה מציין כי בדירת המגורים שבמבנה היו נזקים למבנה ואף מכיר בעלות מסוימת לתיקונם. ראה למשל סעיפים 3.4 - 3.12 בחוות דעתו של השמאי שיפר. את חלקם של התיקונים הנתבעים לא אישר השמאי מאחר ולטענתו לא הוצגו בפניו (ראה סעיף 6.16 לחוות דעתו). באשר לנזקים למבנה במחסנים טוען השמאי מטעם העירייה כי אף אלו לא הוצגו בפניו. גם כשנודע לשמאי כי קיימים מחסנים לא ביקש לשוב לנכס ולבדוק הטענות הנוגעות למחסנים אלו. 28. יש טעם בטענת ב"כ העירייה הנוגעת להעדר ראיות אשר יאפשרו לבחון את שיעור הנזק שנגרם בפועל לתובעים. התובעים לא הציגו כל קבלה, ולו אחת, על עלות התיקונים שביצעו במבנה. כך גם לא טרחו להביא לעדות את אותם אנשים שהשתתפו בשיפוץ. התובעים גם לא הביאו כל ראיה על מצבו של הבית לפני ההצפה כדי שניתן יהיה ללמוד מה באמת חוללה ההצפה. כך למשל אין לדעת מה היה מצבו של השביל או הגדר הצפונית. יחד עם זאת ברי כי המבנה סבל נזק אף לשיטת השמאי מטעם העירייה שביקר במקום מספר ימים לאחר ההצפה. אין להתעלם מן העובדה כי ההצפה הגיעה לגובה של כ -170 - 180 ס"מ על כל המשתמע מכך. מצב דברים זה יכול שיביא לסדקים בקירות לפגיעה בצנרת מים, חשמל וכו'. 29. באשר לעלויות נראה לי כי יש לקבוע פיצוי על דרך האומדנה שכן אין כל נתון על שיעור העלויות בפועל . לאחר ששבתי ועברתי על חוות הדעת השמאיות ראיתי להעמיד את הפיצוי עבור הנזקים למבנה כולו בסך של - 30,000 ₪ נכון למועד האירוע. הנזקים לתכולה 30. על פי חוות דעת שני השמאים כל פרטי הרכוש שהוצגו ניזוקו מבלי שיש טעם כלכלי בתיקונם. ראה סעיף 2.2 לחוות דעת מטעם העירייה. עיקר המחלוקת בין השמאים נוגעת לערכם של פרטי הרכוש שניזוקו. 31. חוות דעתו של השמאי אייל מטעם התובעים נעשתה על-פי מאגר נתוני מחירים ממוחשבים ולא על סמך קבלות. חלקם של הפריטים אינו מתואר בפירוט, היינו שם היצרן או הדגם, הסוג והכמות. לגבי חלק מהפריטים יש הסכמה כי ניזוקו אלא שהפער בקביעת שווי הנזק נובע מחישוב על בסיס תיקון על-פי הנתבעת ולא על בסיס החלפה על-פי התובעים. כך למשל בעניין השטיחים מקיר לקיר וכך בעניין המקרר. 32. עדותו של השמאי אייל וחוות דעתו עשו רושם מקצועי יותר, הגם שגם חוות דעת זו לוקה בחלקם של הפריטים בהערכה מוגזמת. ראה למשל ההערכה למוצרי מזון כאשר התובעת התגוררה בדירה בגפה וכן דטרגנטים וציוד קוסמטיקה כאשר כבר נישומו פרטי קוסמטיקה בתחילת הרשימה. השמאי אייל העריך את הפריטים תוך ניכוי בלאי אך אפשר רכישת מוצרים ופריטים כמו שטיחים הלבשה ומצעים ושמיכות. עמדתו לפיה אין טעם בניסיון הנצלה במקרה זה מתיישבת עם שורת ההגיון כאשר אנו יודעים כי המקום הוצף גם במי ביוב. מנגד, עדותו של השמאי מטעם העירייה היתה קיצונית בפתרונות שהציעה לתיקון או שיקום הפריטים. הסתבר כי השמאי שערך את השומה של הפריטים טרם קיבל הסמכה כשמאי הגם שעשה התמחותו במשרד השמאים שנשכרו ע"י העירייה לבדוק את הנזק. אותו שמאי הודה כי העריך את הציוד והפריטים כבלויים שכן על-פי מראה עיניו כך נראו הדברים. הוא הודה שלא בירר את גילם של הפריטים שכן באותה תקופה ערך כ -300 - 400 שמאויות לנזקים. (ראה עדותו בעמ' 25 לפרוטוקול ). בסופה של חקירתו הודה כי אינו יכול לשלול שהפריטים היו חדשים ונראו בלויים בשל ההצפה. 33. בכל הנוגע לציוד שבמחסנים, לא בא כל פירוט על סוג הציוד שאוחסן בו. בעדותו של התובע 1 אין כדי לשפוך אור על שוויים של הפריטים הללו. אותם פריטים בעלי ערך רגשי כמו אלבומי תמונות מכתבים וכו', הנזק הוא נזק לא ממוני אך העובדה שהושארו במחסן יש בה כדי ללמד שערכם לתובעים לא היה גדול שכן אחרת לא היו נותרים במחסן אלא מובאים לביתם של היורשים. 34. גם כאן ראיתי להעריך את הנזק בהתחשב בחוות הדעת ובכל האמור לעיל ובסופו של יום להעמיד את הנזק על סך 90,000 נכון למועד האירוע. 35. סה"כ הנזק עומד על 120,000 ₪. סכום זה כשהוא משוערך להיום ונושא ריבית עומד על 157,752 ₪. נזק בגין עגמת נפש 36. ב"כ התובעים טוענת לעגמת נפש שנגרמה לתובעת 7 בשל המצב אליו נקלעה עד לחילוצה מהדירה, הצורך בקבלת טיפול רפואי ואבדן מקום העבודה. ב"כ התובעים טוענת לעגמת נפש שנגרמה לתובעים 1 - 6 בשל הנזקים שנגרמו למבנה, הצורך לבצע שיפוצים והעובדה שחרף השיפוצים שנעשו בדירה נותר בה טחב כתוצאה מהאירוע. 37. ב"כ העירייה טוען מנגד כי אין זה מן הראוי לפצות בגין עגמת נפש על נזקי רכוש בלבד. כן טוען הוא כי אין מקום לפצות בראש נזק זה מקום שלא מוטלת על העירייה חובת זהירות מושגית וקונקרטית. 38. אין בידי לקבל את טיעוני ב"כ העירייה. משמצאתי כי על העירייה החובה לפצות את התובעים, נופל טיעונו האחד של ב"כ העירייה. כך גם לא ראיתי לקבל את הטיעון לפיו על נזקי רכוש אין מקום לפצות גם בגין עגמת נפש. אובדנם של חפצים בעלי ערך סנטימנטלי מביא בדרך כלל לצער ועגמת נפש. הוא הדין מקום שציוד רב של אדם ניזוק והוא צריך לשקמו. גם הסיטואציה בה נמצאה התובעת 7 בעת שהתעוררה משנתה ועד לפינויה מהדירה ע"י ניסור סורגי החלון, הינה סיטואציה מלחיצה שגרמה לתובעת עגמת נפש. 39. יחד עם זאת כבר ציינתי כי העובדה שהתובעים החזיקו את אותם חפצים בעלי ערך רגשי במחסן לאורך שנים, מלמדת על יחסם לאותם פריטים. על כן ראיתי להעמיד הפיצוי בגין עגמת הנפש לתובעת 7 בסך של - 10,000 ₪ וליתרת התובעים בסך של - 4,000 ₪. סה"כ הפיצוי בגין עגמת הנפש עומד על - 14,000 ₪. 40. סה"כ הנזק עומד אם כן על - 171,752 ₪. מסכום זה יש לנכות את תרומת הרשלנות של התובעים בשיעור 40% כפי שקבעתי לעיל, וסה"כ הנזק לתשלום עומד על - 103,050 ₪. סוף דבר 41. ראיתי לקבל את התביעה בחלקה ולקבוע את שיעורי האחריות של כל אחד מן הצדדים. כן ראיתי לקבוע את שיעור הנזק על בסיס חוות הדעת השמאיות ובשים לב לכך שקיים חסר ראייתי מסוים בעניין זה. 42. הנתבעת תשלם לתובעים סך של 103,050 ₪ בגין נזקיהם תולדת ההצפה נשוא התביעה. כן תישא הנתבעת בהוצאות משפט (אגרה וחוות דעת) וכן בשכ"ט עו"ד בשיעור 20% מהסכום שנפסק לתובעים. הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל. נזקי מיםגשםהצפה