פסק דין מבוא: 1. התובע מבקש לחייב את הנתבע בתשלום פיצויים בסך של 300,000 ש"ח בגין עוולת לשון הרע אשר לטענתו עוול הנתבע כלפיו, וזאת בהתאם לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה 1965 (להלן: "החוק"). 2. התובע הינו ראש עיריית קרית מוצקין והנתבע חבר המועצה הנמנה עם שורות האופוזיציה. 3. עניינה של התביעה בשני פרסומים של הנתבע, האחד במסגרת הודעה אישית אשר מסר לחברי מועצת העיר קרית מוצקין בישיבתה מיום 6/10/99 (להלן: "ההודעה האישית") והשני כתבה בעיתון ערי המפרץ מיום 14/1/00 (להלן: "הכתבה"). 4. טרם מתן ההודעה האישית פורסם ראיון עם הרב הראשי של קרית מוצקין וזאת בעקבות רצח תושב המקום על רקע חבלני (להלן: "הצהרות הרב"). בהתאם למצוטט בכתבה אמר הרב: "כל הסכם השלום בטל ומבוטל. אין שלום. לא יעזור כלום ולא תעזור שטיפת מוח. אין מה לדבר איתם. מבחינתי אין דבר כזה שאחד רצח, כולם רוצחים. כל מי שעשינו איתו הסכם שלום, כל אלה שעומדים בצד השני, הם רוצחים ואני מדבר על רוצחים בפועל, לא רוצחים בפוטנציה. ערפאת הוא היטלר, אין שום הבדל. אש"ף, חמאס, כולם אותו דבר-נאצים. לדעתי לא את הרוצח צריך להעניש אלא אותנו, על שעשינו את הסכמי השלום האלה ובכך הפכנו לסמרטוטים. פשוט עושים מאיתנו ספונג'ה". 5. לאחר פרסום הצהרות הרב העלה הנתבע בישיבת המועצה הצעה לסדר לגינוי דבריו ,אולם, הצעתו לא התקבלה. בישיבת המועצה הבאה מיום 6/10/99 מסר הנתבע לחברי המועצה הודעתו האישית וכן קרא את תוכנה, למעט משפט אחד אליו אתייחס בהמשך. להלן ציטוט מלא של ההודעה האישית: "אני רוצה למסור הודעה אישית. היא אישית, כי זה הנוהל, היא אישית, כי דווקא עכשיו, כאן, במועצת העיר, מי שאין לו עמדה אישית, מי שמחזיק בעמדה הציבורית של קריית מוצקין, מבייש אותי. מבייש את זכרו של העם היהודי, מבייש את זכרם של הנספים בשואה. מי שעבר על עיתוני השבוע האחרון, שמע את הקולות המודאגים של הקהילה היהודית באוסטריה. מי שעבר על עיתוני השבוע האחרון, ראה בבית המשפט את אבישי רביב-האיש שלא ידע. אבל אפשר להיות רגועים. כל מי שעבר על הפרוטוקול של ישיבת מועצת העירייה האחרונה, בקריית מוצקין יכול לקום ולומר ליהודי אוסטריה המודאגים: יהודים יקרים ומודאגים, אל תדאגו, ובעיקר אל תגנו. אף בית משפט עוד לא קבע שהניא-נאצי המנצח ירצח, כשהוא ירצח, תתחילו לגנות, תתחילו לדאוג. אין על כך שום החלטת משטרה. ואבישי רביב, אבישי רביב צריך להפנות את העו"ד שלו לפרוטוקול המועצה ולקחת משם משפטים שלמים לכתב ההגנה שלו. אפילו אפילו החברה של יגאל עמיר, מרגלית "הצמה" הר-שפי, הבינה שזה כבר לא עובד. אבל חברי מועצת עיריית קריית מוצקין, לא חושבים שדברי הסתה פרועים ראויים לגינוי, הם מחכים להחלטת משטרה בנושא. וראש העירייה, מר צורי, הוא בכלל לא בעסק. אין לו עמדה. יש מחברי המועצה שאומרים: צריך להבין אדם בשעת צערו, האם הוא היה מבין את הכמרים שהסיתו לפוגרומים בגלל מותו של ילד נוצרי? הם רוצים לחנך דור, ככה לפי הפרוטוקול. ולכן בעבורם מי שמסית, מי שקבוע שיש במדינת ישראל 1,000,000 אזרחים שהם רוצחים בפועל, מי שקובע שממשלת ישראל אחראית לרצח הנתעב שבוצע על ידי מחבלים נתעבים, לא ראוי לגינוי, כי זה לא חינוכי לגנות את זה, אלא אם כן המשטרה תחליט אחרת. ואדון צורי-אדון צורי, אין לו עמדה, הוא לא בעד לגנות הוא לא נגד לגנות. מה שיחליטו. הוא בכלל לא בעסק. הוא כאן במקרה. אדון צורי איבד את הלשון שלו. ראש העירייה מתנהג בדיוק כמו העם הגרמני במלחמת העולם השנייה. הוא לא רואה, הוא לא שומע, הוא לא יודע, אין לו בכלל עמדה בנושא. לכן, אני מבקש לומר באופן אישי. אני מתבייש בעמדה הציבורית של ראש העיר ושל המועצה. לפחות עד להחלטת המשטרה. לסיום, לא רק בושה הם גרמו, אלא בדבריהם בתוכן ובצורה, פגעו בי אישית ואני מבקש שיחזרו בהם מההתבטאויות כלפי, אבל אני מוכן לוותר על זה, אם הם יחזרו בהם מההחלטה המביישת הזו שניתן לקרוא לה רק בשם: החלטה עם קלון" יצויין כי המשפט "ראש העירייה מתנהג בדיוק כמו העם הגרמני במלחמת העולם השנייה" נמחק מההודעה האישית, אולם, ניתן לקרוא אותו על אף המחיקה (להלן: "המשפט המחוק"). 6. ביום 5/1/00 התקיימה ישיבת מועצה אשר נועדה לדיון, בין היתר, בהצעת הנתבע לחלוקת מלגות לסטודנטים תושבי הקריה וכן לאישור הסכם מכירת קולנוע אורות (להלן: "קולנוע אורות"). בהצבעה שהתקיימה בישיבה הוסרה הצעת הנתבע מסדר היום ואושרה העסקה למכירת קולנוע אורות. על רקע אותן החלטות פורסמה הכתבה כמצוטט להלן: "פרידמן לצורי: אתה עבריין צעק את הדברים בישיבת המועצה, לאחר שראש העיר העמיד להצבעה הצעה לסדר מבלי שנתן לחבר המועצה אפשרות להסבירה * העירייה: הישיבות מנוהלות על פי החוק. "אתה עבריין", צעק ארז פרידמן על ראש העיר, חיים צורי, בישיבת המועצה האחרונה בקרית מוצקין. פרידמן ביקש להגיש בישיבה את הדברים שאמר בישיבת המועצה הקודמת ושלא נרשמו בפרוטוקול. לדבריו, הוא שוסע על-ידי ראש העיר, חיים צורי. "כל מה שאמרתי לגבי השוואת הארנונה באזורים א' ו-ב' לא נרשם בפרוטוקול", הוא טוען, "וזה נושא שנוגע לשכבות המצוקה בעיר". לאחר מכן העלה פרידמן הצעה לסדר היום בנושא מתן מלגות לכל הסטודנטים בעיר. "הצעתי לתת לכל סטודנט 3,000 שקל, שליש משכר הלימוד", אומר פרידמן, "ההצעה הזאת חשובה מאוד למאות סטודנטים ולמשפחות שילדיהן לומדים במוסדות להשכלה גבוהה. צורי העלה את ההצעה להצבעה מיד, והיא נפסלה מבלי שחברי המועצה שמעו את ההסבר, כפי שמחייב החוק. אמרתי לו שהוא עובר על החוק וביקשתי חוות דעת מהיועצת המשפטית החדשה, אבל צורי לא איפשר לה לתת את חוות הדעת והתחיל להעלות את הסעיפים להצבעה ללא דיון. הודעתי לו שהוא עובר על החוק, והוא התעלם. באותו רגע אמרתי לו שהוא עבריין. בנוסף, פניתי ליועצת המשפטית לאחר הישיבה בבקשה לקבל חוות דעת, ופניתי לממונה על המחוז מטעם משרד הפנים, יו"ר חיים קופלמן, בבקשה שמהישיבה הבאה ואילך הוא ימנה נציג מטעמו, שיהיה נוכח בישיבות. "הישיבה ארכה לא יותר מעשר דקות, ונדונה בה תשעה סעיפים, שבתוכם יש עוד עשרות תתי סעיפים. בכוונתי לדרוש ממשרד הפנים שיבטלו אותה, שכן עלו שם סעיפים מאוד חשובים לחיי העיר, לדוגמה, מכירת החלק של העירייה בקולנוע אורות לגלובוס גרופ בסך 2 מיליון שקל. הציבור צריך להבין שלמכירת הקולנוע תהיה משמעות אדירה. ראש העיר יצטרך לתת דין וחשבון מדוע מוכרים דווקא לגלובוס גרופ, אני לא יודע על פירסום מכרז. אולי היה קונה אחר שהיה מוכן לשלם יותר עבור קולנוע אורות? ראש העיר צריך להביא למועצה את החוזה". מהעירייה נמסר: "ישיבות המועצה מנוהלות על פי החוק, אולם אנו מבינים את תיסכולה של האופוזיציה נוכח תנופת הפיתוח האדירה בה נמצאת העיר. זעקות אנשי האופוזיציה, תוך הטחת עלבונות, לא ימנעו מראש העיר להמשיך ולפתח את הקריה. על כך נאמר, הכלבים נובחים והשיירה עוברת. באשר לקולנוע אורות, הנושא אינו מצריך מכרז ובכל מקרה, יאושר על-ידי שר הפנים". 7. במסגרת התביעה הגיש התובע והעד מטעמו, יוסי מרקוביץ, סגן ראש העיר קרית מוצקין (להלן: "מרקוביץ") תצהירי עדות ראשית והנתבע הגיש תצהיר מטעמו. כל המצהירים נחקרו בפניי. דיון: 8. בפסק דין זה יש לדון ולהכריע בהתנגשות בין שתי זכויות יסוד, הזכות לשמו הטוב של אדם והזכות לחופש הביטוי, זכויות שלא ניתן להפריז בחשיבותן ומרכזיותן בכל חברה נאורה ומתוקנת. באשר לזכות לשם הטוב נפסק בבג"צ 6126/94 סנש נ' רשות השידור, פ"ד נ"ג (3) 817 כדלקמן: "הגוזל את רכושי עשוי לפצות אותי בממון. הגוזל את שמי הטוב גוזל את טעם קיומי. שמו הטוב של האדם קובע את ההתייחסות שלו לעצמו ואת ההתייחסות של חבריו אליו. הוא קובע את יחס החברה אליו" (שם, עמ' 832). וב-ע"א 214/89 אבנר נ' שפירא, פד"י מ"ג(3) עמ' 840, קבע בית המשפט כי אין לקיים חברה שוחרת חירות בלא הגנה על שמו הטוב של כל אחד מבני החברה. הזכות לחופש ביטוי זכתה להתייחסות נרחבת ומקיפה בפסיקה וכונתה "ציפור נפשה של הדמוקרטיה" (ע"פ 255/68 מדינת ישראל נ' בן משה, פד"י כ"ב(2) 435,427). ראה לעניין זה גם בג"צ 153/83 לוי נ' מפקד המחוז הדרומי של משטרת ישראל, פד"י ל"ח(2) 393, בג"צ 4804/94 חברת סטיישן פילם בע"מ נ' המועצה לביקורת סרטים ומחוזות, פד"י נ(5) 661 ובג"צ 2481/93 דיין נ' וילק, פד"י מ"ח(2) 456. 9. לזכות אין ערך מוחלט, תהא חשיבותה ומעמדה אשר יהיו. בין הזכויות השונות, ובכלל זה הזכות לשם הטוב והזכות לחופש הביטוי, קיים מתח והתנגשות במצבים שונים ומתפקידו של בית המשפט לאזן ביניהן בהתחשב בנסיבות העניין שבפניו ובסופו של יום להעדיף זכות אחת על פני רעותה. 10. ב- ע"א 4534/02 רשת שוקן בע"מ ואח' נ' הרצקוביץ (לא פורסם) התווה כב' הנשיא ברק ארבעה שלבים לניתוח ביטוי במסגרת עוולת לשון הרע, ואלה הם: א. קביעת המשמעות העולה מתוך הביטוי לפי אמות המידה המקובלות על אדם סביר. לעניין זה יש לפרש את הביטוי באופן אובייקטיבי, בהתאם לנסיבות החיצוניות וללשון המשתמעת על פניהם. ב. האם מדובר בביטוי אשר החוק מטיל חבות בגינו בהתאם לסעיפים 1-2 שבו וזאת בהתחשב ובהתאם לתכלית החוק ולאיזונים החוקתיים. ג. האם למפרסם עומדת אחת ההגנות הקבועות בסעיפים 13-15 לחוק. ד. גובה הפיצויים המגיעים לתובע כאשר גם לעניין זה יש להתחשב באיזון בין הזכות לשם טוב לבין הזכות לחופש הביטוי. להלן תיבחן ההודעה האישית והכתבה בהתאם לשלבים כאמור לעיל ויעשה האיזון המתאים בנסיבות מקרה דנן בין הזכות לשמו הטוב של התובע לבין הזכות לחופש הביטוי של הנתבע. ההודעה האישית: 11. מתוכן ההודעה האישית עולה כי הנתבע מתרעם על כי התובע אינו מגנה הצהרות הרב ותחת זאת הוא בחר בעצימת עיניים, אפס מעש ואי נקיטת עמדה. מסקנה זו עולה מההודעה האישית בכללותה ובמיוחד מהמצוטט להלן: "אבל חברי מועצת עיריית קריית מוצקין, לא חושבים שדברי הסתה פוגעים ראויים לגינוי, הם מחכים להחלטת משטרה בנושא. ראש העירייה מר צורי הוא בכלל לא בעסק. אין לו עמדה". ובהמשך: "ואדון צורי-אדון צורי, אין לו עמדה, הוא לא בעד לגנות והוא לא נגד לגנות. מה שיחליטו. הוא בכלל לא בעסק, הוא כאן במקרה". 12. בסעיף 23 לתצהירו טען התובע כאילו בהודעה האישית השווה אותו הנתבע "לרוצחים השפלים ביותר בהיסטוריה של המין האנושי". גם בתצהירו של מרקוביץ נטען כאילו הנתבע השווה בין התובע לבין הנאצים (שם, עמ' 9 לתצהירו). אולם, לטענות אלה אין תימוכין בגוף ההודעה. דומה כי התובע והעד מטעמו מבקשים להקצין את האמור בהודעה האישית ולקרוא לתוכה דברים שאין בה כלל וכלל. ניסיון זה אינו מתיישב עם מבחן האדם הסביר והמשמעות הרגילה והאובייקטיבית העולה מתוכן הדברים. 13. יתרה מכך, בפסק דין רשת שוקן נעשתה הבחנה בין פרסום שהינו הבעת דעה לבין פרסום הכולל הצהרות עובדתית ונקבע כי "הבעת דעה נתפסת, בעיניי האדם הסביר, כפוגענית פחות מהצהרת עובדה. בניגוד לפרסום עובדה אשר מתיימר לדווח על התרחשות שארעה במציאות, ברי כי הבעת דעה מציינת את רשמיו של המפרסם". בפסק הדין נקבע כי יש לתת משקל רב יותר לחופש הביטוי כאשר הפרסום מהווה הבעת דעה שאין בה כל כוונה לקבוע אמת עובדתית וכי הגבלת חופש הביטוי בפרסומים מסוג זה פוגעת קשות בקיומו של "שוק רעיונות" חופשי ובצורך להגשמה עצמית בלב ליבו של השיח הדמוקרטי. ב- ע''א 323/98 שרון נ. בנזימן, פ''ד נו(3), 245 סקר בית המשפט מבחנים שונים לפיהם יש לקבוע באם פרסום מסויים מהווה הבעת דעה או תיאור עובדתי, אם כי קבע שהמבחן העיקרי הינו מבחן ''הרושם הכללי שיוצר מרקם הכתבה בעיני הקורא הסביר או האדם הרגיל'' ולעניין זה יש להביא, בדרך כלל, את ההקשר שבו נעשה הפרסום (שם, עמ ' 262-263). מן הכלל אל הפרט, במקרה דנן ההודעה האישית הינה בבחינת הבעת עמדה של הנתבע, שכן כמעט ואין בה קביעה עובדתית בעניין זה או אחר. גם מטעם זה יש לתת לזכות חופש הביטוי של הנתבע משקל רב יותר לעומת זכות התובע לשמו הטוב . 14. באשר למשפט המחוק, אין מחלוקת כי הנתבע לא קרא את תוכנו במהלך ישיבת המועצה. הנתבע הצהיר על כך בעמ' 14 לתצהירו, ב"כ התובע הודה בדברים במהלך הדיון בתביעה מיום 12/11/03 וגם עד התובע מרקוביץ אישר זאת בחקירתו בבית המשפט (שם, עמ' 22 שורה 3 לפרוטוקול הדיון). אומנם נכון, המשפט המחוק חמור מיתר חלקי ההודעה האישית ועל רקע זה הנתבע מחק אותו (שם, סע' 14 לתצהיר הנתבע), אולם, אף באם תאמר כי אין די במחיקתו הואיל וניתן לקרוא את תוכנו, אין במשפט זה כדי לשנות מהמשמעות הכוללת של ההודעה האישית כאמור בסעיף 11 לעיל. מסקנה זו עולה ומתחייבת מכל אלה: א. מלשון המשפט המחוק גופו ואשר אין בו זכר למילה נאצי או רוצח או כל ביטוי פוגעני דומה. ב. מיקום המשפט המחוק בהודעה האישית כאשר לפניו נכתב ''אדון צורי איבד את הלשון שלו'', ולאחריו נכתב ''הוא לא רואה, הוא לא שומע, הוא לא יודע, אין לו בכלל עמדה בנושא''. ג. בהקשר למכלול תוכן ההודעה האישית. 15. אף העובדה כי התובע הינו איש ציבור מחייבת לתת משקל רב יותר לאינטרס חופש הביטוי של הנתבע על חשבון הזכות לשמו הטוב, ובלשונו של כב' הנשיא ברק בפסק דין רשת שוקן: "ניתן להרחיב סטנדרט זה, ולהוסיף ולקבוע כי המשקל שיש להעניק לזכות לשם טוב נחלש גם כאשר מדובר בדמות ציבורית, אשר לה נגישות רבה לכלי התקשורת, ואשר נמצאת במרכזו של פולמוס ציבור". ובהמשך, "מן הרגע שמתעורר דיון ציבורי, שאינו במישור עובדתי, עמידותו של הנפגע צריכה להיות גבוהה יותר, עליו להיות נכון לספוג הערות ביקורתיות המתייחסות לדיון זה". 16. לאמור לעיל אוסיף כי בהיות התובע והנתבע יריבים פוליטיים אך טבעי הדבר כי יהיו ביניהם מתחים וחילוקי דעות. לכל צד מבעלי הדין הזכות להיאבק באמצעים כשרים על דעתו ועמדתו אף כי לרשות התובע, בהיותו ראש מועצה וקואליציה, עומדים יותר כלים ואמצעים מאשר לנתבע הנמנה על שורות המיעוט. בנסיבות העניין, אין לאמץ עמדת התובע אשר משמעותה העדפת הזכות לשמו הטוב, אף בהיותו בעל תפקיד ציבורי, על פני זכות חופש הביטוי של הנתבע, הואיל והדבר יפגע קשות במרקם החיים הדמוקרטי ויגרום נסיגה חמורה ובלתי מוצדקת של זכות חופש הביטוי מפני הזכות לשם הטוב. 17. לסיכום האמור לעיל, בהתחשב במשמעות העולה מתוכן ההודעה האישית, תכלית החוק והאיזונים המתחייבים בין זכות חופש הביטוי לזכות האדם על שמו הטוב, אין לומר כי עסקינן בביטוי אשר סעיפים 1-2 לחוק מטילים חבות בגינו, ומטעם זה אין לומר כי פירסום ההודעה האישית מהווה לשון הרע כנגד התובע. בנסיבות העניין, מתייתר הצורך לדון ולהכריע בשאלה האם לנתבע עומדת אחת ההגנות הקבועות בחוק וכן בגובה הפיצויים להם זכאי התובע. על אף זאת, אעיר לעניין זה מספר הערות כלהלן: א. בהתייחסו להגנות הקבועות בסעיפים 13-14 לחוק קבע כב' הנשיא ברק בעניין רשת שוקן כי ''ההגנות משקפות נקודות איזון בין הזכות לשם טוב לבין הזכות לחופש הביטוי, תוך מתן משקל רב לחופש הביטוי''. הנה אם כן, גם בהפעלת ההגנות יש לתת משקל רב יותר לזכות חופש הביטוי של הנתבע. ב. לנתבע קמה ההגנה הקבועה בס''ק 15(9) לחוק באשר פרסום ההודעה האישית היה בגדר הבעת דעה על התנהגות התובע בתפקידו הציבורי. לזכות הנתבע עומדת החזקה הקבועה בסעיף 16 לחוק, לפיה, הפרסום נעשה בתום לב הואיל ובאיזון המתחייב בין חופש הביטוי לבין ההגנה על שמו הטוב של אדם, הנתבע לא חרג מגדר הסביר בנסיבות העניין. ג. התובע לא הוכיח את הנזק אשר נגרם לו, כביכול, בעקבות פרסום ההודעה האישית אלא העלה בתצהירו טענות כלליות וסתמיות ללא כל אסמכתא או תימוכין. הכתבה: 19. על מנת לתור אחר משמעות הכתבה אין להתמקד אך ורק בכותרתה, ואשר מטבע הדברים לא הנתבע בחר בה כפי שלא קבע באיזה גודל והדגש תופיע בעיתון המפרסם. לא יעלה על הדעת להתעלם ממשמעות הכתבה, כעולה מתוכה, ולהתמקד בכותרת אשר נבחרה על ידי עיתונאי משיקול זה או אחר. באם תאמר אחרת אזי יהא על המפרסם, הנתבע, לתת את הדין בשל מעשיהם של אחרים, בחירת תוכן כותרת הכתבה, אף כי הם אינם בשליטתו וידיעתו ולא בהכרח משקפים משמעות הכתבה. 20. תוכן הכתבה בעיני הקורא הסביר מחייב את המסקנה כי הכינוי ''עבריין'' אשר הטיח הנתבע בתובע היה אך בהקשר לאופן הסרת הצעת הנתבע לחלוקת מלגות מסדר היום ודחיית הבקשה לקבלת חוות דעת מהיועצת המשפטית של העירייה. אומנם נכון, בעיני אדם סביר המונח ''עבריין'' מתקשר לעבירות פליליות ''רגילות'' ולא לתחום דיני הרשויות המקומיות, אולם, קריאת הכתבה, אף לא באופן מעמיק, מבטלת רושם זה. שוב יצויין כי אין להטיל על הנתבע האחריות למעשי העיתונאי אשר בחר להכתיר את הכתבה בכותרת דרמטית העלולה ליצור רושם אחר מזה המתקבל מתוכנה. 21. מכל מקום, אף באם תאמר כי השימוש בכינוי ''עבריין'' מהווה פרסום לשון הרע, לנתבע עומדת ההגנה הקבועה בסעיף 14 לחוק, הגנת האמת בפרסום, שכן הוכח כי התובע לא קיים הוראות הדין הרלוונטיות במהלך ישיבת המועצה מיום 5/1/00. אפרט להלן דבריי. 22. בסעיף 136(א) לפקודת העיריות (נוסח חדש) (להלן: ''פקודת העיריות'') נקבע כי ''ישיבות מועצה, זימונן והנוהל בהן יהיו לפי התקנון שבתוספת השניה''. בסעיף 29(א) לתקנון הנ''ל נקבע כי: ''הצעה לסדר היום שהמגיש ביקש ממנו להביאה יביא אותה בפני המועצה מגיש ההצעה או מי שהמגיש ביקש ממנו להביאה; היתה התנגדות לדיון בהצעה, יישמעו דברי המציע ודברי מתנגד אחד להצעה במשך זמן שאינו עולה על עשר דקות לכל אחד, ולא תתקבל ההצעה לסדר היום אלא אם הצביעו בעדה רוב חברי המועצה הנוכחים בישיבה ''. אולם, כעולה מפרוטוקול ישיבת המועצה מיום 5.1.2000, מוצג נ/1, ואשר בעקבותיה כינה הנתבע את התובע ''עבריין'', לא נשמעו הסברי הנתבע להצעתו לחלוקת מלגות לסטודנטים וכל שנכתב בפרוטוקול ''הובאה הצעה לסדר של חבר המועצה מר ארז פרידמן בנושא מלגות לסטודנטים'' (ההדגשה במקור - ר.ח.). מיד לאחר מכן העלה מרקוביץ התנגדות מנומקת להצעה ונערכה הצבעה בה התקבלה עמדתו והצעת הנתבע הוסרה מסדר היום. בנסיבות אלה אין לומר כי הישיבה התנהלה בהתאם לתקנון, כמצוטט לעיל, וראוי היה כי התובע, בתפקידו כראש מועצה וקואליציה, ידאג לתת לנתבע הזדמנות נאותה לנמק הצעתו. ודוק, אין מדובר בעניין סימנטי, אולי בזכות מהותית שיש להקפיד על קיומה כדי לתת למציע ולמתנגד הזדמנות נאותה ושווה לשכנע חברי המועצה בצדקת עמדתם. המסקנה כאמור לעיל מתחזקת לאור העובדה כי מרקוביץ, חבר הקואליציה, העלה באותה ישיבה הצעה משלו ובפרוטוקול הדיון נרשם מפורשות ''חבר המועצה מר יוסי מרקוביץ - מציג את הצעתו'', בעוד הדברים לא נרשמו בהתייחס להצעת הנתבע. 23. א. אין חולק כי היועצת המשפטית של העירייה נכחה בישיבת המועצה ביום 5/1/00 והדבר נרשם בפרוטוקול הדיון, מוצג נ/1. בחקירתו לא זכר התובע באם מי מחברי המועצה ביקש לקבל חוות דעת מהיועצת המשפטית, אם לאו (שם, עמ' 17 שורה 16 לפרוטוקל הדיון). מאידך, הנתבע אמר מפורשות בסעיף 21 לתצהירו ''....ואף מנע מהיועצת המשפטית לעיריה ליתן חוות דעתה המקצועית, במהלך הישיבה, לנעשה'' והוא לא נחקר לעניין זה בחקירה נגדית. בנסיבות העניין, יש לקבל טענתו לעניין זה. ב. בסעיפים 5(א) ו-6(ג) לחוק הרשויות המקומיות (ייעוץ משפטי), תשל''ו-1975 נקבע כדלקמן: ''5א. יועץ משפטי יעניק ייעוץ משפטי למועצת הרשות המקומית ולוועדותיה, לראש הרשות ולסגן ראש הרשות........ כן יחווה היועץ המשפטי את דעתו לפי פניית חבר מועצת הרשות, אם נוכח שהדבר דרוש למילוי תפקידי הרשות ואין במתן חוות הדעת כדי להעמידו במצב של חשש לניגוד ענינים. 6.ג. לצורך ביצוע תפקידו יוזמן היועץ המשפטי ויהיה רשאי להיות נוכח בכל ישיבה של מועצת הרשות המקומית ........ ותינתן לו הזדמנות לתת את חוות דעתו, בעל פה או בכתב, לפני קבלת כל החלטה''. מהאמור לעיל עולה כי התובע לא פעל בהתאם להוראות החוק, כמצוטט לעיל, משלא איפשר ליועצת המשפטית של העירייה לחוות דעתה לעניין מהלך הישיבה. 24. טענת הנתבע בסיכומיו כאילו כינה את התובע ''עבריין'' גם לאור הזמן המועט שהוקדש לדיוני מליאת המועצה מיום 5.1.2000 דינה להדחות, שכן, הדברים אינם עולים מתוכן הכתבה או מעדותו של הנתבע. 25. לא מצאתי בחלק הכתבה בו התייחס הנתבע לעסקת קולנוע אורות כל בסיס לטענה בדבר פרסום לשון הרע. יודגש כי אף התובע בסיכומיו אישר כי אין באותו חלק בכתבה כל האשמה מפורשת כלפיו. מכל מקום, הדרישה מהתובע לתת דין וחשבון בעניין מכירת קולנוע אורות והצגת הסכם המכירה בפני המועצה הינם בבחינת דרישה לגיטימית של הנתבע כאיש אופוזיציה ולא יעלה על הדעת לחייבו בדין בגין פעולות ודרישות אלה אשר הועלו במסגרת תפקידו. 26. למעלה מכל האמור לעיל, דומה כי התובע עצמו אינו בורר מילותיו בהתייחסו לנתבע וחברי מועצה אחרים, וזאת כעולה מקטעי עיתונות אשר צורפו לתצהיר הנתבע. כך לדוגמא, התובע צוטט כמי שכינה חבר מועצה אחר ''אתה מטומטם, מפגר ודביל'' וכן אמר לנתבע ''לך תתאשפז במחלקה הפסיכיאטרית'' ו- ''מובטל, לך תמצא עבודה'' (שם, עמ' 18-19 עמ' 19 לפרוטוקול הדיון). התובע לא הכחיש אמרות אלה ובחקירתו החוזרת טען כי באם אכן נאמרו, הרי הדבר היה בשעת כעס וכאשר האווירה הייתה חמה (שם, עמ' 20 שורה 5 לפרוטוקול הדיון). אמנם נכון, אין קשר בין התבטאויות התובע, כמצוטט לעיל, לבין פרסום, ההודעה האישית והכתבה, אולם, ניתן היה לצפות מהתובע, כמו גם מכל איש ציבור, ללשון מעודנת וסובלנית יותר תוך הכרה בתפקידו של היריב הפוליטי, תהא עוצמת היריבות ביניהם אשר תהא. 27. לאור כל האמור לעיל, לא מצאתי ממש בתביעה ואני דוחה אותה על הסף. התובע ישלם לנתבע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך של 15,000 ש''ח בתוספת מע''מ עליו וכן בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. שאלות משפטיותלשון הרע / הוצאת דיבה