פסק דין 1. המערער יליד 1953 הגיש למשיב תביעה להכרת זכות לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט1959- (נוסח משולב) (להלן:"החוק") וזאת בקשר עם כאבי הגב, אשר נגרמו לטענתו בעת ועקב שירותו הצבאי. המשיב בהחלטתו מיום 21.11.00 קבע כי: "הריני להודיעך כי בהתאם להוראות סעיף 35 א' לחוק הנכים קצין התגמולים רשאי לתת החלטה חדשה אם נתגלה על סמך ראיות חשדות שלא היו בפני נותן ההחלטה הקודמת כי אותה החלטה בטעות יסודה. פנייתך שבסימוכין בצירוף המסמכים נבדקו ואין בהם עובדות חדשות או ממצאים המהווים ראיה חדשה שיש בה כדי להגיע למסקנה כי ההחלטה הקודמת בטעות יסודה. אשר על כן אין מקום לשינוי ההחלטה הקודמת." על החלטה זו הוגש הערעור שבפנינו. טענות המערער 2. המערער טוען כי חוות דעתו של ד"ר לוין קובעת למערער אחוזי נכות בגין הגבלת עמוד שדרה מותני. חוות הדעת התבססה על מס' מסמכים שיש בהם כדי לשמש תימוכין לחוות הדעת, מסמך אחד הוא מכתב משטרתי של ד"ר אלמוג מיום 11.12.95, מכתב נוסף מי ששימש או לפחות בתפקידו הוא ד"ר אמיר יון כרופא משטרתי, מתאריך 16.8.95 במסמך זה מצויה השתלשלות העניינים וכן אבחנה רפואית, המסמך צורף לערעור וסומן באות ג'. ההחלטה הקודמת מיום 22.10.96 קובעת בהתבסס על חוות דעת של ד"ר ביאליק כי אין קשר בין כאבי הגב לחבלה הנדונה אותה החלטה מציינת כי אינה קיימת נכות כתוצאה מהחבלה הנ"ל. ב"כ המערער מפנה לפרוטוקול וועדה רפואית מיום 10.4.96 בוועדה הרפואית הנ"ל המסקנה הייתה לגבי הגב התחתון כי אין נכות המערער בחלק 2 של אותו פרוטוקול מציין כי לא סובל מכאבי גב עם רדימות ברגל. הוועדה הנ"ל התקיימה עוד בטרם ניתנה ההחלטה הראשונה של המשיב ולכאורה המסקנה של ד"ר הרר במסגרת הוועדה הנ"ל הינה שאין ממצא קליני בבדיקות ולכן אין נכות בגב התחתון. ד"ר הרר לא קבע שאין קשר סיבתי, קבע שאין נכות דהיינו אין הגבלה בתנועות. לכן ייתכן ואך מהטעם הזה היה מקום לבחון את תביעתו או את בקשתו הנוספת לעיון מחדש של המערער לגופה. טענות המשיב 3. המשיב טוען כי הערעור נסב על החלטת קצין התגמולים מיום 21.11.00. ביום 6.12.95 הגיש המערער תביעה לנכות על פי חוק הנכים בגין פגימות שנגרמו לטענתו עקב תאונת דרכים, שארעה במהלך שירותו ביום 28.10.93. תביעת המערער נדחתה ע"י המשיב ביום 22.10.96 על החלטה זו לא הוגש כל ערעור. רק לאחר 4 שנים, פנה המערער אל המשיב, לצורך שינוי החלטתו. השאלה נשוא הדיון, הינה האם יש לראות במסמכים הרפואיים שצורפו ע"י המערער, משום ראיה חדשה כאמור בסעיף 35א' לחוק הנכים, אם לאו, ובכלל זה, האם אותם מסמכים מלמדים על טעות ביסוד ההחלטה הקודמת, כאמור בחוק. המשיב טוען כי חוות הדעת של ד"ר לוין אינה מסתמכת על ממצאים קלינים חדשים, או על תשתית עובדתית חדשה,שלא עמדו בפני המשיב קודם לכן. חוות דעת זו נסמכת בלבד, על דברי המערער בתצהירו. אין בחוות הדעת כל חידוש רפואי כי אם חזרה על גרסתו העובדתית של המערער, לפיה אמנם צוין לאחר התאונה כי נפגע באגן אך המערער התכוון לעמוד השדרה, וכן כי אמנם בלט הדיסק אובחן כשנתיים לאחר התאונה, אולם המערער מצהיר כי לא נפגע כלל בעמוד השדרה- אם כך טוען המשיב לשם מה הצורך במומחה רפואי? לצורך קבלת חוות דעת כראיה חדשה עליה להצביע על קביעה רפואית חדשה או לחילופין על נתונים עובדתיים שונים. עוד מוסיף המשיב בהגשת חוות דעת כעבור 4 שנים ממועד התאונה , אותה יכול היה המערער להגיש בזמן תביעתו המקורית, ובפרט כאשר המערער שקט על שמריו ולא עשה דבר כדי לערער על החלטת המשיב, מקימים למשיב, על פי ההלכה הפסוקה, טענת שיהוי ושימוש לרעה בהליכי משפט. דיון ומסקנות: 4. כבר בשנת 1968 נקבע על ידי בית המשפט העליון כי חוות דעת רפואיות הן בגדר "ראיות" לצורך סעיף זה וכי "חדשה" משמעה שלא הייתה מול עיני קצין התגמולים בהחלטתו המקורית. הלכה זו עדיין תקפה כיום ולאחרונה נקבע כי כל עוד לא שונתה לשון החוק וכל עוד עומדת הלכה זו בעינה, פתוח קצין התגמולים לתקלה ולהצפה של בקשות. 5. בקשות חוזרות ונשנות שאין בהן, למעשה, ממש, אך לשינוי הדבר נדרשת התערבות המחוקק. לא כל חוות דעת רפואית תתקבל כראיה חדשה העשויה לשמש בסיס לשינוי החלטתו הקודמת של קצין התגמולים ולמתן החלטה חדשה. ועדת הערעורים הפעילה את מבחן זהות העילה, לעניין טענת מעשה בית דין, ככלי לבחינת השאלה אם יש ליתן "החלטה חדשה" אם לאו. נקבע כי גם אם בתביעה המאוחרת נכללים מרכיבים שלא פורטו בתביעה הקודמת עדיין תתכן זהות בין העילות ובלבד שהעילה זהה ביסודה, כך למשל, חוות דעת בציינה אבחון שונה וחד יותר של אותם נתונים שעלו בתביעה הקודמת נפסלה כ"ראיה חדשה". גם אם חוות הדעת הינה "ראיה חדשה" מבחינה פורמאלית הרי שיתכן כי אינה חדשה כלל מבחינה מהותית, ולשם קביעה זו די שתחזור על אותן תאוריות. מבחינה זו, רשימת המגבלות שקבע בית המשפט העליון בפסק דין מרידור (ע"א 530/68 מרידור נגד קצין התגמולים, פ"ד כב' (2) 794). אינה רשימה סגורה וניתן להוסיף לה את מגבלת הזהות. כן נקבע כי על חוות הדעת הרפואית להיות מבוססת על תשתית עובדתית חדשה לשם קבלה "כראיה חדשה". בעניין חוות דעת רפואית חדשה אין זה חשוב לצורך סעיף 35 אם היא מבוססת דיה בתורת הרפואה ודי אם יש בה קביעה רפואית חדשה. גם מידע רפואי שמקורו בהחלטת ועדה רפואית עשוי להיות "ראיה חדשה". כך גם בדרך כלל מסמכים רפואיים חדשים שלא היו בפני קצין התגמולים בעת מתן ההחלטה. (ראה, עומר יעבץ, חוק הנכים, ע' 258-256). 6. בבואנו לנתח סוגייה זו יש לתת את דעתנו לסעיף 35(א) לחוק הנכים שהוא המפתח, לכל דיון בשאלת הגשת ראיות חדשות. להלן לשון סעיף 35: "35. החלטות חדשות (א) קצין-תגמולים רשאי לתת החלטה חדשה בכל בקשה, אם אם ניתנה בה כבר החלטה סופית לפי סעיף 34, 33, אם הוכח, כי ההחלטה הושגה על ידי מעשה או חדלה המהווים עבירה פלילית, או אם נתגלה על סמך ראיות חדשות שלא היו בפני נותן ההחלטה הקודמת, כי אותה החלטה בטעות יסודה." במקרה שלפנינו אין מדובר בעבירה פלילית ולכן יש לבחון אם מדובר ב"ראיה חדשה". 7. סעיף 35(א) לחוק הנכים טומן בחובו סטייה מסוימת מהעקרון של מעשה בית דין במתן האפשרות לנכה להביא ראיות חדשות בפני קצין התגמולים, כדי שיתן החלטה חדשה בבקשתו, כך נאמר מפי כב' השופט מ. לנדוי, כתוארו דאז, בע"א 530/68 רפאל מרידור נ' קצין התגמולים, פ"ד כב(2) 794 (להלן:פס"ד מרידור") בעמ' 797: "בסעיף 35 טמונה סטיה מן העקרון של מעשה בית דין האפייני לדיון שיפוטי. בחוק הנדון הקל המחוקק עם המבקש ויש להניח שהוא עשה כן נוכח מטרותיו הסוצאליות הכלליות של חוק זה. אך עד היכן מגיעה הקלה זו?"על שאלה זו עלינו להשיב היום". 8. בפס"ד מרידור נקבע כי חוות דעת רפואית הן בגדר ראיות חדשות לצורך סעיף 35 לחוק הנכים, ועל כך אמר כב' השופט לנדוי בפסק הדין בעמ' 798: "יוצא איפוא שהסעיף אכן נותן למבקש כמעט חופש בלתי מוגבל לחידוש הדיון, אם מסקנה זו עלולה להביא לידי תוצאות מעשיות שקצין התגמולים לא יוכל לעמוד בהן, יהיה על המחוקק לבוא לעזרתו על ידי ניסוח הסעיף מחדש. מכל מקום גם לפי פירוש הסעיף המוצע בזה אפשר יהיה למנוע הטרדה יתרה של קצין התגמולים עקב תכסיסים מכוונים בדרך הבאת ראיות לשיעורין, על ידי הפעלת הכלל הידוע לגבי צויי ביניים, שגם בהם אינו נוהג העקרון של מעשה בית דין: שלא תתקבל פניה נוספת, אם יש בה משום קינטור סתם או שימוש לרעה בהליכים". נציין עוד כי פס"ד זה ניתן בתאריך 25.11.68. מאז שניתן פסה"ד בעניין מרידור התעוררה השאלה מספר פעמים בערכאה הראשונה (וועדת הערעורים ובערכאת הערעור (בימ"ש המחוזי) ונעשה נסיון לתקן את החוק אכן הוצעה הצעת חוק: חוק הנכים (תגמולים ושיקום) (תיקון מס' 6) תשל"א1970- (הצעת חוק תשל"א עמ' 64-65) שם הוצע גם לתקן את סעיף 35 לזו הלשון: "3. האמור בסעיף 35 לחוק העיקרי יסומן "(א)" ואחריו יבוא: "ב" היו הראיות החדשות חוות דעת רפואית, לא יתן קצין התגמולים החלטה חדשה לפי סעיף קטן (א) אלא אם חוות הדעת לא יכלו להיות ידועות לתובע בשעת בירור בקשתו". אולם אין חולק כי בתיקון הספציפי (ספר החוקים תשל"א עמ' 125) לא התקבלה ההצעה להוספת סעיף ב' הנ"ל. 9. בע"א (מחוזי) 481/91 קצין התגמולים נ' סולימן- ניתן ביום 21.6.93 דובר על נכה שהוכרה לו החמרה בגין השירות בהסתמך כל חו"ד ד"ר שטרן, והוא לא ערער על החלטה זו. לאחר מכן הגיש הנכה לראשונה חו"ד מטעמו שם נטען כי מדובר בגרימה ולא בהחמרה. קצין התגמולים טען כי אין זו ראיה חדשה, ועל כך הוגש ערעור. הועדה בדרגה ראשונה קבעה כי מדובר בראיה חדשה. על החלטה זו ערער קצין התגמולים וטען כי אין בחו"ד חידוש מהבחינה הרפואית, וכל החידוש בחו"ד נשען על עניינים משפטים ולא רפואיים. בימ"ש המחוזי קבע כי מאחר ולא חל בחוק שינוי כלשהו (הצעת החוק מס' 6 שהוגשה במטרה לשנות את סעיף 35 לא התקבלה), לפיכך הלכת מרידור נותרה על כנה. כמו כן הלכת מרידור חזרה ואושרה בפסקי נוספים ולפיכך ביהמ"ש דחה את הערעור ביישומו את הלכת מרידור. 10. בע"א (מחוזי) 2006/96 קצין התגמולים נ' אלמליח -ניתן ביום 11.11.96 דחה קצין התגמולים להכיר תביעה של המערער שם, כנכה על סמך חו"ד של פרופ' פרין. מאוחר יותר ביקש המערער להגשי חו"ד של ד"ר ערך לין במסלול סעיף 35. קצין התגמולים דחה את בקשות, והמערער ערער לועדה. הועדה החליטה לקבל זאת כראיה חדשה, ועל החלטה זו מערער קצין התגמולים. ביהמ"ש דחה את הערעור בקובע כי כל עוד עומד הסעיף בניסוחו הקיים (והמחוקק לא שעה לתקנו) ועל פי הלכת מרידור יש לראות כראיה חדשה כל ראיה שלא היתה לפני קצין התגמולים בדיון הקודם. ביהמ"ש אומר כי גם אם הטענות בפרשת מרידור שונות מהמקרה דנן אי אפשר להתעלם מכך שביהמ"ש העליון דן במשמעות סעיף 35. 11. פסק דין נוסף הוא ע"א (מחוזי) 4212/97 פלאח נ' מ"י: במקרה זה למערער הוכרה החמרה חלקית של מחלת הסכרת. המערער ביקש עיון מחדש בטענה כי חו"ד של ד"ר סגל מהווה ראיה חדשה. ביהמ"ש בדעת רוב הסתמך על פס"ד מרידור ופסק כי מדובר בראיה חדשה. דעת המיעוט היתה כי אין לראות בחו"ד ראיה חדשה. ד"ר סגל מביע דעה אותה החזיק כבר 10 שנים . חו"ד זו לא הוגשה אז לקצין התגמולים לא משום שעדיין לא היתה מקובלת או ידועה אותה עת אלא שהמערער לא טרח די הצורך כדי להביאה. 12. כנגד קיימת פסיקה נוגדת המציבה מבחן בקורתי לחוו"ד המוגשת ורק מקום שבו למשל מדובר על התפתחות במדע הרפואה או כאשר הממצאים והמסקנות מושתתים על חומר חדש שלא היה בפני קצין התגמולים רק אז יוכר הדבר כראיה חדשה לפי סעיף 35 לחוק הנכים. פס"ד המנחה של ביהמ"ש העליון בעניין מרידור ניתן בתאריך 25.11.68 כשמונה שנים לאחר מכן, בתאריך 7.3.86, ניתן בבימ"ש המחוזי פס"ד בעניין מיראי (ענ (ת"א) 436/85 משה מיראי נ' קצין התגמולים פס"מ תשמ"ן(ג) עמ' 506), שאיבחן את פרשת מרידור. בעמ' 509-511 לפרשת מראי אומר ביהמ"ש: "גם אני סבור- כטענתו של עו"ד אבירן- שיש מקום לאבחן בין נסיבותיו של המקרה שלפנינו לבין אלו שהיו לפני בית המשפט העליון בע"א 530/68 האמור [1]. ומתכוון אני ביחוד לשיקולים אלה: (א) למקרא פסק-דינו האמור של ביהמ"ש העליון יש מקום למחשבה, שאחד השיקולים שהניעו את בית המשפט העליון לפסוק כפי שפסק, היה נעוץ בעובדה שהמדובר באותה פרשה היה בחות דעת חדשנית ובלתי ידועה בארץ והעמות בין שתי אסכולות שונות, בעוד שבמקרה שלפנינו איננה מתעוררת בכלל שאלה כזאת, כי אצלנו המדובר הוא בחות דעת רפואית שהמערער הגיש לקצין התגמולים ושהוא מבקש ממנו להעדיפה, מבחינת המקסנות הכלולות בה, על פי המסקנות שנכללו בחות הדעת הרפואית שהיתה לפני קצין התגמולים ב"סיבוב הראשון. (ב) עוד יש מקום למחשבה, שבמקרה שהיה לפי בית המשפט העליון הוא הביא בחשבון גם את השיקול שכנראה לא היה באפשרותו של המערער שם להשיג ולהגיש, בדיון המקורי, חות דעת רפואית דוגמת זו שהשיג והגיש לאחר שנדחה ערעורו הראשון לבית המשפט העליון. כי, כפי שנובע מפסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 530/68 האמור, הושגה חות הדעת של הרופא האמריקאי בעת ביקורו בארצות הברית של קרוב משפחה של המערער באותה פרשה. (ג) וישנו שיקול נוסף, שבעיני הוא מכריע לענייננו. שהרי בפרשת מרידור (ע"א 530/68 דלעיל) מיצה המערער שם את כל התרופות החוקיות שעמדו לרשותו. הוא הגיש ערעור לועדת הערעורים על החלטתו המקורית של קצין התגמולים וכשזו דחתה את ערעורו, הגיש ערעור על החלטתה של זו לבית המשפט העליון. בעוד שבמקרה שלפנינו לא עשה המערער דבר מכל אלה. הוא בכלל לא הגיש ערעור לועדת הערעורים וממילא גם לא ערער לערכאות נוספות, כפי שהחוק התיר לו. ולא זו בלבד אלא ששקט על שמריו ולא עשה דבר, משך כשלוש שנים ורק אז פנה אל ד"ר אדלמן וקיבל ממנו, ביום 8.5.84, חות דעת, שאותה הגיש למשיב ובקשו לראותה כ"ראיה חדשה. ואין לפנינו שום הסבר למחדליו האמורים של המערער. הרי, על פני הדברים, לא היתה שום מניעה שהמערער ישיג חות דעת רפואית דוגמת זו של ד"ר אדלמן ויגישנה לקצין התגמולים עוד לפני שזה נתן את החלטתו המקורית ולפחות היה מקום לצפות לכך שהמערער ישיג חות דעת כאמור, ויגישנה למשיב, סמוך לאחר אותה החלטה מקורית או תוך זמן סביר לאחריה. ושאלתי את עצמי: אם תורשה המצאתה של ראיה "חדשה" כעבור כשלוש שנים, כמו במקרה שלפנינו, מדוע היא לא תורשה כעבור, נניח, למשל, חמש שנים או עשר שנים ואף למעלה מזה? אבל, אני סבור שתוצאה כזאת היתה בלתי נסבלת ואף מביאה את הדברים לכדי אבסורד. איני מתעלם, כמובן, מכך שהמדובר בחוק סוציאלי, שבו התכוון המחוקק להיטיב עם החיילים. אולם, לא נראה לי שאנו רשאים למתוח את החבל מעל ומעבר למשמעותן הסבירה של מלות החוק, כי לו כך עשינו, אזי- לדעתי- לא היינו מבטאים את כוונתו האמיתית והנכונה של המחוקק, אלא את רצונו של כל חייל וחייל לחוק, בהתאם לנסיבותיו האישיות ושגיונותיו הוא. ע"י כך גם היינו הופכים עצמו למחוקקים במקום פרשנים. ברם, יהיו הדברים כאשר יהיו, נראה לי שבנסיבותיו של המקרה שלפנינו, כפי שפרטתיו לעיל, ניתן לפחות להביאו בגדר הסתייגות מהותית, לדעתי, שמצינו בפסק הדין בע"א 530/68 האמור (בדף 798). נאמר שם, שיש נסיבות שבהן לא תורשה פניה נוספת אל קצין התגמולים, אם יש בה משום קנטור או שימוש לרעה בהליכים וכוונתי היא, שהמקרה שלפנינו בא בגדר הסתייגות כאמור, מכיוון שלדעתי זה מקרה, שלאור נסיבותיו, נעשה כאן ע"י המערער בעליל שימוש לרעה בהליכים." 13. גם ועדה זו כבר קבעה בעבר בע.נ. 130/99 מיכאל בן שמחון נ' קצין התגמולים (טרם פורסם) כי: "8.חוזרים אנו לשאלה האם חוות הדעת של ד"ר לוין מהווה "ראיה חדשה". ב"כ המשיב מפנה לע"א 1680/97 (ת"א) פנקר נ' קצין התגמולים (טרם פורסם) בו הועלתה סוגיה דומה ובפסק הדין שניתן ע"י כב' השופטים י. גרוס, א. קובו ומ. רובנשטיין נקבע כי: "הגשת חוות דעתו של ד"ר לין, כפי שנעשתה כאן איננה "ראיה חדשה" אלא יצירה מלאכותית שנועדה לחזור לעניינו של המערער מבלי שנתקיימו עובדות שלא היו בפני נותן ההחלטה הקודמת, או גילוי מדעי חדש בעולם הרפואה היכול לשפוך אור אחר או שונה לגבי העניין הנתון בויכוח". במספר החלטות שנתנו לאחרונה על ידי כב' הנשיא א. ברק נקבע כי לא בנקל יקבלו חוות דעת אמורחת כ"ראיה חדשה" לפי סעיף 25(א) לחוק (ראה רע"א 1136/98 יעקב מלמד נ' קצין התגמולים, פורסם בתקדין עליון 98(2) עמ' 688 וכן רע"א 5712/98 קצין התגמולים נ' אבי בראונשטיין, פורסם בתקדין עליון כרך 99 עמ' 479)". 14. למסקנה דומה הגיע וועדה נוספת בראשות כב' סגן הנשיא י. כהן בע.נ. 415/99 קיזל איהאב נ' קצין התגמולים (טרם פורסם) שניתן בתאריך 29 יוני 2000, ושם קבעה הוועדה: "7. לאחר ששקלנו את טענות ב"כ הצדדים, אנו סבורים כי חוות דעתו של פרופ' פודושין אינה "ראיה חדשה" כמתואר בלשון סעיף 35 לחוק, ולהלן נביא את טעמינו. הראיות המלמדות על מצבו של העורר בעת שגויס לשירות חובה בצה"ל היו ידועות בכל השלבים בהם נדון עניינו של העורר, ונשאלת עתה השאלה, האם חוות דעת רפואית הבוחנת מחדש את הראיות הידועות מאז ומתמיד, והמסיקה מסקנות, השונות מהמסקנות שהוסקו מאותן ראיות ממש בשלב מוקדם יותר, יש בה משום "ראיה חדשה" לענין סעיף 35 (א) לחוק הנכים. לשאלה זאת ניתנו מספר תשובות בפסיקה, שאיבחנה את "הילכת מרידור" (וראה ע"א (ת"א) 436/86 מיראי נ' קצין התגמולים, פ"מ תשמ"ו (ג) עמ' 506, בעמ' 510)". הוועדה מפנה לדבריה של כב' השופטת ב' גילאור בע"א (חי') 52/93 זאב כהן נ' קצין התגמולים (לא פורסם): "עובדות שקרו וארעו לאחר ההחלטה אינן בבחינת ראיה חדשה, והראיה החדשה לפי סעיף 35, צריכה להתייחס לעובדות שקרו, בטרם מתן ההחלטה הקודמת, אלא שהראיה התגלתה בשלב מאוחר יותר. ברור שאין לראות בחוות דעתו של פרופ' ברוק ראיה חדשה, שכן חוות דעתו מתייחסת למצבו הכולל של המערער, ואם רצה המערער לשכנע את המשיב כי גורמי הסיכון בשירותו הצבאי גרמו להופעת המחלה, היה מקום להיעזר, בחוות דעת כזו בשלב הקודם של ההתדיינות". כמו כן מפנה הוועדה הנ"ל לפסק הדין שניתן בע"א (חי') 281/92 צמח נ' קצין התגמולים (לא פורסם) שם נקבע על ידי כבוד הנשיא מרגלית ז"ל: "מתוך חוות דעת אלה עולה, כי רופאי המערער מסתמכים על חומר עובדתי, הכרטיס הרפואי של המערער בקופת חולים. המחלוקת שמעלים מומחי המערער מתייחסת איפוא במקום הראשון לחומר עובדתי, על עברו הרפואי של המערער בשנות חייו עד לגיוסו לצה"ל. זהו חומר שעמד לרשות המערער גם בעת הדיון בעניינו בשנת 1971, וחובה היתה עליו להביאו כבר אז בפני קצין התגמולים וועדת הערעורים. לא היתה כמו כן מניעה, להביא את דעות המומחים כבר אז". בהמשך נאמר על ידי הוועדה: "אף אנו דחינו ערר בו נעשה ניסיון לנתח מחדש את העובדות שהיו ידועות בעבר ואשר עמדו לדיון בהתדינויות קודמות (ע"נ 17/96 בירתי נ' קצין התגמולים (לא פורסם), וערעור שהוגש על פסק דיננו נדחה על ידי בית משפט מחוזי בחיפה (כב' הנשיא סלוצקי) בע"א 4375/96 בירתי נ' קצין התגמולים (לא פורסם), בקובעו: "עיקר העובדות שעליהן השתית ד"ר וייל את חוות דעתו שבהסתמך עליהן החליט המשיב את החלטתו הראשונה, קרי אכזבתו הקשה של המערער מאי שיבוצו בחיל קרבי, היו כבר בפני המשיב ואין בהן חידוש כך שאין מדובר בראיות חדשות. חוות דעתו של ד"ר הידש אינה מעלה עמדה חדשנית בתחום הרפואה. מטרת הבקשה היא לגרום להעדפת חוות דעתו של ד"ר הידש על זו של ד"ר וייל מבחינת המסקנות הכלולות בה." (וראה אף פסק דיננו בע"נ 7/97 רפאל חמו נ' קצין התגמולים). 15. חזרנו ופסקנו עפ"י עקרנות דומים בפסה"ד בעניין ע.נ. 314/99 באוברג ירוחם שניתן פסה"ד מיום 22/3/2001). דא עקא כי הוגש ערעור על פסק דין זה וביהמ"ש בפס"ד שניתן מפי כב' השופט י. גריל אליו הצטרפו שני חברי ההרכב כב' השופטים ש. שטמר ור. ג'רג'ורה נקבע כי הלכת מרידור מציבה למעשה מבחן טכני והוא כי די בכך שהמערער יגיש חוו"ד רפואית כדי להכנס בגדרי סעיף 35(א) לחוק. (ראה ע"א 2341/01 באוברג ירוחם נ. ק. התגמולים פס"ד מיום 16.12.01). ערכאת הערעור הוסיפה וציינה כי "על פני הדברים לא נראה לנו שמדובר בעניינינו בעשיית מעשה שהינו בגדר קינטור סתם או שימוש לרעה בהליכים, אלה הקריטריונים שציין בית המשפט העליון בעניין מרידור (ע"א 530/98) כמאפשרים דחיית בקשה לקיום דיון מחדש (שם בעמ' 798)". במקרה שנדון בפרשת באומברג סבר פרופ' גרטי בחוו"ד שהוגשה כי לא בוצעו הבדיקות המתאימות על מנת להוכיח או לשלול את האבחנה של קיום זיהום שנדון שם, והוסיף כי מבחן המונוטסט אינו מהימן דיו ועל כן מהווה חוו,ד זו "ראיה חדשה" שלא היתה בפני נותני ההחלטה הקודמת ולכן "יש מקום לקיים דיון לעיצומו של עניין בערעור שהוגש ע"י המערער וזאת על יסוד סעיף 35(א)..." לחוק. 16. ומן הכלל אל הפרט. במקרה שלפנינו מדובר בפגימה אורתופדית אשר נדונה בפני המשיב בתביעה אשר הוגשה ביום 6.12.95 לגבי ארוע של תאונת דרכים שארעה בתאריך 28.10.93. המשיב דן בתביעת המערער שבפנינו ודחה אותה בהחלטה מיום 22.10.96. עיון בחוו"ד של ד"ר לין המהווה בסיס להגשת הראיה החדשה מלמד כי המומחה אינו מסתמך על כל ממצא קליני חדש או תשתית עובדתית חדשה שהיא אלא כל שנרשם בה בא מפיו של המערער. חוו"ד זו אינה אלא נסיון לערער על קביעותיו של פרופ' ביאליק אשר על יסוד חוו"ד דחה המשיב את התביעה וזהו למעשה "ערעור" מאוחר המוגש כעת שלא עפ"י הדין על החלטת המשיב כאשר המערער מטעיו לא הגישו במועד כפי שהיה צריך המערער לעשות. זאת ועוד, לא מצאנו בחוו"ד כל חידוש במדע הרפואה או ממצא כלשהוא שלא עמד בפני פרופ' ביאליק מטעם המשיב והמשיב עובר למתן החלטתו ואף יצויין כי לד"ר לין אין מחלוקת כי כאביו של המערער הופיעו לאחר שנתיים ממועד הפגיעה אלא שהוא סבור כי בהעדר רישום על פגיעה מאוחרת יש ליחסם לתאונה. בנסיבות אלה סבורים אנו כי אין חוו"ד זו מהווה ראיה חדשה גם לפי הפירוש המרחיב שניתן לפסה"ד בעניין מרידור וכי גם ע"י פירוש זה יש בהגשת ההליך משום שימוש לרעה בהליכים. אשר על כן לא מצאנו מקום להתערב בהחלטת המשיב ואנו דוחים את הערעור. בנסיבות אין צו להוצאות. עמוד השדרהצבאכאבי גב / בעיות גבשירות צבאי