החלטה 1. בפני בקשת התובע, למינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט, בתחום המחלות הזיהומיות. 2. התובע נפגע בתאונת דרכים, שארעה ביום 16.3.05. התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל"), כתאונת עבודה. הועדה הרפואית של המל"ל, קבעה את נכותו של התובע, כדלקמן: 10%, לפי סעיף 47 (5) ג', בגין קיצור רגל ימין. 20%, לפי סעיף 48 (3) ב', בגין הקיבוע בקרסול ימין. 10%, לפי סעיף 40, עקב שבר באמה משמאל. 10%, לפי סעיף 47 (2) (א), עקב שברים בשוק ימין. 10%, לפי סעיף 47 (2) (א), עקב שברים בירך ימין. 10%, לפי סעיף 32 (2) (א) (ב), עקב הפרעות תחושתיות בעצמי השוק וכף הרגל מימין. 20%, לפי סעיף 75 (1) (ג), בגין צלקות. נכותו המשוקללת של התובע, מסתכמת בשיעור 58% ולאחר הפעלת תקנה 15, הועמדה נכותו של התובע, בשיעור של 89%. 3. קביעת הועדה הרפואית של המל"ל, מהווה קביעה על פי דין, כמשמעה בסעיף 6 ב' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן: "החוק"). 4. כעת, עותר התובע, למינוי מומחה מטעם בית המשפט, בתחום המחלות הזיהומיות, וזאת מן הטעם שהועדות הרפואיות, לא נתנו דעתן, לשאלת קיומה או העדרה של נכות רפואית, בתחום זה. 5. התובע מציין כי במסגרת הועדות הרפואיות של המל"ל, לא נבדק על ידי מומחה למחלות זיהומיות ומוסיף וטוען כי לאחר שנכותו נקבעה על ידי הועדה הרפואית לעררים, מיום 25.4.07, המשיך לסבול מבעיות של זיהום בשוק, לרבות אשפוז מיום 30.12.07 ועד ליום 11.1.08, לצורך ביצוע ניתוח לכריתת סינוס וגרנולומה, כאשר בסיכום המחלה, צויין: "בשל מעורבות הברך והרושם כי מדובר באוסטאומיאליטיס הוחלט לסיים את הניתוח עם השארת הפצע פתוח, ולהתייעץ עם זיהומולוג ואורטופד...". 6. הנתבעת מתנגדת לבקשה וטוענת כי קביעת הועדה הרפואית של המל"ל, מחייבת, מכח סעיף 6 ב' לחוק, כך שאין התובע זכאי לבקש מינוי מומחה מטעם בית המשפט. הנתבעת מוסיפה וטוענת כי בנסיבות העניין, אין טעמים מיוחדים, המצדיקים הבאת ראיות לסתור. 7. לאחר שעיינתי בנימוקי הבקשה, התגובה והתשובה לתגובה, ראיתי לקבל את הבקשה. אין מדובר בבקשה להבאת ראיות לסתור את קביעת הועדה הרפואית, אלא בקשה למינוי מומחה בתחום נוסף, אשר לא נבחן על ידי הועדה הרפואית. בעניין זה, נאמר בספרו של א. רבלין, תאונת הדרכים, סדרי דין וחישוב הפיצויים, מהדורה חדשה מעודכנת, עמ' 503: "אין קביעת המוסד כשלעצמה, שוללת קיומה של נכות נוספת, מפני שהועדה הרפואית לא נתבקשה ליתן דעתה לכך - יהא מקום למינוי מומחה רפואי שיחווה דעתו על קיומה של כנות נוספת - בלא שתיסתר בכך הקביעה שעל פי דין. הקביעה תשמש אז לצורך קביעת נכות בתחום הרפואי אחד וחוות דעתו של המומחה תשמש לקביעת שיעור הנכות בתחום רפואי אחר". כן ראה החלטת כב' השופטת אגי, בת.א. (שלום ת"א) 11707/04 שגיא נ' איילון חברה לבטוח בע"מ. טענתה של הנתבעת כי חוו"ד פרופ' קוט, אשר בדק את התובע, מטעם הוועדה הרפואית, התייחסה לבעיה הזיהומית לאחר פציעה קשה ברגל עם השתלות עור ומוקדי הפרשות, אינה יכולה להתקבל, שכן פרופ' קוט, קבע נכות בגין צלקות בלבד ולא התייחס לשאלת קיומה או העדרה של נכות בגין הזיהומים החוזרים. בנסיבות אלה, נוכח העובדה שבעיית הזיהום, לא נפתרה והתובע אושפז לאחרונה, פעם נוספת, בגין תהליך זיהומי, ומשבדו"ח הועדה, אין התייחסות לשאלת קיומה של נכות בתחום הזיהומי, ראיתי למנות מומחה מטעם בית המשפט, בתחום זה. 8. כמומחה, מתמנה פרופ' אלון מוזס, מבי"ח הדסה ירושלים. כתב מינוי יוצא בנפרד. מכתבה של ד"ר מיכל פאול, מיום 17.3.08, הנושא כותרת "לכל המעוניין", לא יועבר למומחה. למומחה יועברו מסמכים בדבר טיפול רפואי בלבד על פי תקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), התשמ"ז-1986. מומחהמינוי מומחהמומחה מטעם בית המשפט