פסק דין 1. התביעה: לפניי תביעת התובע לחיוב הנתבע בפיצויו בגין נזקי גוף שנגרמו לו לטענתו בעטיה של תקיפת הנתבע. התובע טען כי ביום 29.1.99 שעה שעצר את רכבו בכביש אשדוד תל-אביב, חבט הנתבע באגרופו בפניו, הפילו ארצה ובעט בו, גרם לשבירת משקפיו, להוצאות ונזקים שפורטו בכתב תביעתו. התובע טען לאחריות הנתבע לפיצויו עקב מעשה התקיפה ולנוכח הרשעת הנתבע בפסק דין בתקיפתו והיזק לרכושו (בת.פ. 3004/02 בבית משפט השלום בראשון-לציון). התובע לא טען לנכות צמיתה עקב תקיפת הנתבע ומיקד תביעתו בנזק מיוחד ובפיצויו בגין הנזק הבלתי ממוני (ראה פרוטוקול ישיבת יום 20.2.05). 2. ההגנה: הנתבע לא התכחש לעצם הארוע כמו גם להרשעתו בגינו, אך טען כי פעל במסגרת התגוננות עצמית לנוכח איומי התובע ונסיונו לתקוף אותו וכן טען כי תביעת התובע הוגשה באיחור רב, כי הודאתו באישום הפלילי נעשתה בנסיבות מלחיצות וכדי לסיים את הפרשה ולחילופין, כי נזקי התובע מזעריים מה גם כי כבר קיבל ממנו פיצוי בסכום של 4,000 ₪ בהתאם להכרעת בית המשפט בתיק הפלילי. 3. עדויות: בעלי הדין הסתפקו בעדותם שנעשתה ללא תצהיר מקדים, הם הגישו מספר מוצגים ואף נחקרו בחקירה נגדית קצרה על עדותם הראשית (ראה פרוטוקול ישיבת יום 20.2.05). 4. ההכרעה: לאחר עיון בתיעוד שלפניי, שמיעת עדות בעלי הדין ותשובותיהם במהלך חקירתם, ועיון בסיכומים שבכתב החלטתי כדלקמן: א. אחריות: התובע נשא בנטל הנדרש בדין האזרחי להוכחת אחריותו של הנתבע לנזקיו. אין חולק כי הנתבע הורשע על פי הודאתו בתקיפת התובע שגרמה לחבלה והיזק לרכושו (ראה כתב אישום מתוקן וכן את הכרעת דין וגזר דין בת.פ. 3004/02 בבית משפט השלום בראשון-לציון, כב' השופטת ברודי - סגן נשיא מיום 28.11.02). מיותר לציין כי פסק הדין הפלילי משמש כראיה קבילה בתיק שלפניי. לא מצאתי ממש בטענות הנתבע באשר לנסיבות הודאתו באישומים כמו גם לאי קבלת ייצוג הולם במהלך הדיון שקדם להכרעת הדין, דברים שאין בהם כדי לשנות הכרעת הדין בתיק הפלילי. עיון בפרוטוקול בדיון זה מלמד כי הנתבע קיבל ייצוג וכי הבין את משמעות האישומים, חומרתם והודאתו בהם, מה גם כי הנתבע לא ביקש היתר להבאת ראיה לסתור קביעת בית משפט השלום בראשון- לציון. מהתרשמותי הישירה מהתובע במהלך עדותו לפניי, נוכחתי כי התובע כן וישר והותיר רושם אמין למדי גם אם עדותו הייתה קצרה, לקונית ולעיתים אף מגומגמת. התרשמתי כי התובע לא הסתיר את פרטי הארוע ולא הפריז בתיאוריו באשר לנסיבותיו ולפיכך השתכנעתי כאמור להאמין לדבריו ולייחס להם משקל. מנגד, קל היה לחוש בנסיונו השקוף של הנתבע לייפות את תמונת המצב, לטייח חלק מהעובדות או להעלימן, בנסיון לחמוק מאחריותו או לתרץ בדיעבד פעולה נלוזה ומסוכנת שפגעה בגופו של התובע ללא כל הצדקה ולפיכך ייחסתי משקל מוגבל לדברי הנתבע וגירסתו. מעבר לכך, הנתבע לא הוכיח טענתו באשר לפעולתו בנסיבות של הגנה עצמית כנגד איום או תקיפת התובע ובעליל נראה כי הטענות נבדו על ידי התובע בנסיון כושל להתגונן כנגד תביעת התובע. סוף דבר ולנוכח הצלחת התובע להוכיח טענתו ועילתו, הנני קובע כי על הנתבע האחריות הנזיקית לפיצוי התובע בגין נזקי הגוף והרכוש שנגרמו לו כתוצאה מתקיפת הנתבע. ב. הנזק: לאחר בדיקת הראיות שלפניי שנועדו להוכיח את נזקי התובע, לנוכח העובדה כי הנתבע כבר חוייב לפצות את התובע בגין נזקיו בתיק הפלילי בסכום כולל של 4,000 ₪, שוכנעתי כי התובע זכאי לפיצוי בגין הנזק הבלתי ממוני בלבד. התובע כשל בהוכחת פרטי נזק למשקפיו או הפסדי שכר כלשהם בעטיו של הארוע, שכן התיעוד הרפואי שהוגש על ידו לא מעיד כשלעצמו על מיגבלה או אי כושר ממושך, מה גם כי עולה כי התובע קיבל את מלוא שכרו מהמעביד. בנוסף התובע לא הוכיח כי משקפיו נשברו בארוע עקב תקיפת הנתבע והדבר אף לא נזכר בדיון הפלילי, מה גם כי ה"קבלה" שצרף התובע לביסוס תביעתו בפריט זה לא נשאה תאריך ובה נרשם כי נרכשו משקפי ראיה כשטענת התובע הייתה על שבירת משקפי השמש - ראה עדותו בבית המשפט בעמ' 4 שורות 6-4). סוף דבר, החלטתי לחייב את הנתבע לפצות את התובע, בנוסף לפיצוי שנפסק בתיק הפלילי, בגין הנזק הבלתי ממוני בלבד, בסכום כולל של 8,000 ₪ בצרוף הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל. כמו כן ישיב הנתבע לתובע את האגרה ששילם בעת הגשת תביעתו בצרוף הצמדה וריבית מיום תשלומה וכן ישא בשכ"ט ב"כ התובע בסכום כולל של 2,000 ₪ בצרוף מע"מ, בצרוף הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל. משפט פליליאלימותפיצוייםתקיפהכביש