בקשת רשות ערעור אי מינוי מומחה מטעם בית משפט - פלת"ד

פסק דין 1. המבקשת הגישה לבית משפט השלום בירושלים תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לה בתאונת דרכים (לטענתה) שאירעה ביום 4.6.2003. לתביעה צורפה בקשה למינוי מומחים רפואיים מטעם בית המשפט בתחום האורתופדי ובתחום הפסיכיאטרי. בית משפט השלום (כב' השופט וינוגרד) דחה את הבקשה. מכאן בקשות רשות הערעור שהגישה המבקשת. המשיבה הגיבה בכתב לבקשה, ובגידרה של התגובה הסכימה לכך כי בית המשפט ידון בבקשה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על יסוד רשות זו. המבקשת לא התייחסה לאפשרות זו, על אף שהתבקשה לעשות כן. בנסיבות אלה ולאחר ששוכנעתי שלא יהיה בכך משום פגיעה במי מבעלי הדין, החלטתי לדון בבקשה בדרך הנ"ל, כקבוע בתקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. 2. בית משפט השלום נימק את החלטתו שלא למנות מומחים רפואיים כדלהלן: "עיון בתיעוד הרפואי שצורף לכתב התביעה מגלה כי תחלואיה של התובעת מיוחסים לתוצאות ניתוח בגבה שלא עלה יפה. התאונה נשוא התביעה, ככל שנזכרה במסמכים אלה, גרמה לכל היותר להחמרה קלה לזמן קצר. לפיכך, איני נעתר לבקשה למינוי מומחים, בהעדר ראשית ראיה". ב"כ המבקשת מפנה בבקשתו למספר מסמכים רפואיים המהווים, לשיטתו, ראשית ראיה בדבר פגיעה שנפגעה המבקשת בתאונת הדרכים, ומדגיש כי דחיית בקשתה כמוה כנעילת דלתו של בית המשפט ושלילת האפשרות להוכיח כי המבקשת אכן סובלת נזק כתוצאה מתאונת הדרכים. ב"כ המשיבה מפרט בתשובתו, בפירוט רב, את הרקע הרפואי של המבקשת. אכן, המבקשת סובלת ממחלות שונות מזה זמן רב ואין ספק שמצבה האורתופדי אינו קל וראשיתו שנים רבות בטרם התאונה. ב"כ המשיבה גם מפרט את הנתונים בדבר נסיבותיה של תאונת הדרכים הנדונה ומבקש ללמוד מהם כי מדובר בתאונה קלה ביותר שבגינה שהתה המבקשת בחדר מיון כ-11 שעות ושוחררה מבלי שנמצאו ממצאים מיוחדים. לפיכך, נטען כי צדק בית המשפט קמא במסקנתו, לפיה התאונה "גרמה לכל היותר להחמרה קלה לזמן קצר". 3. לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה לפיה דין הערעור להתקבל. בהחלטתו של בית המשפט קמא מקופלת קביעה, שלשיטתי בית המשפט לא היה יכול להגיע אליה ללא עזרת מומחה רפואי, שלפיה התאונה גרמה לכל היותר להחמרה קלה במצב המבקשת, החמרה שנמשכה זמן קצר וחלפה. בהנמקה זו עצמה טמונה הנחה שהמבקשת אכן נפגעה בתאונת הדרכים ומצבה הוחמר עקב פגיעה זו. הנחה זו, בנסיבות המקרה דנן, חייבה מינוי מומחה רפואי. לרקע מצבה הרפואי הקודם של המבקשת, אין זה מובן מאליו שההחמרה במצב חלפה. דוקא קיומו של מצב רפואי קודם זה, שלשיטת המשיבה מצדיק דחיית הבקשה למינוי מומחה רפואי, מחייב התייחסות שקולה יותר לבקשת המבקשת, שכן מי שממילא סובל מפגיעות שונות, עלול להגיב באופן ממשי גם לתאונה שעל פניה נחזית להיות קלה. גם לא היה מקום לייחס את כל "תחלואיה" של המבקשת לתוצאות ניתוח בגבה שלא עלה יפה, עמדה שאף המשיבה אינה מחזיקה בה ושמימילא יש בה משום קביעת מימצא בעניין רפואי, שבית המשפט לא היה יכול להגיע אליו ללא שמיעת ראיות. 4. מעבר לכך, עיון במסמכים הרפואיים שצורפו לבקשת רשות הערעור ולבקשה למינוי מומחה מצביע על כך, כי יש בהם משום ראשית ראיה שתצדיק מינוי מומחים רפואיים. ביום 11.6.2003, פנה ד"ר אורן שי למחלקת שיקום ולביטוח הלאומי בשני מסמכים שונים. במסמך אחד נרשם כי אצל המבקשת נמצאו גם סימני דכאון ויש צורך לברר אפשרות לנסות ולשפר מצב תפקודי ופונקציונלי. במסמך השני מוזכרת תאונת הדרכים ונאמר כי בעקבותיה חלה החמרה בכאבים מהם סובלת המבקשת ובמצבה הכללי. ביום 17.6.2003, פנתה ד"ר שוכינה, מנהלת המחלקה לרפואה פיזיקלית ושיקום בבית החולים "הדסה" הר הצופים, אל רופא המשפחה, בעקבות בדיקת המבקשת. המבקשת התלוננה על החמרה בכאבים בעקבות תאונת הדרכים, וד"ר שוכינה התרשמה כי המבקשת זקוקה גם לטיפול נפשי. ביום 17.1.2004, פנה רופא המשפחה, ד"ר יוסי פסברג, אל המוסד לביטוח לאומי. במכתב זה מוזכרת תאונת הדרכים הנדונה, ונאמר כי "מאז סובלת מכאבים חזקים יותר בגב, חרדה ודכאון. נמצאת בטיפול המרפאה הפסיכיאטרית בהדסה עין כרם". ביום 3.6.2004, כתב ד"ר איסרלס מהמרפאה הפסיכיאטרית בבית החולים "הדסה" למוסד לביטוח לאומי. במכתב זה מציין ד"ר איסרלס כי "כתגובה למחלתה ולפגיעה בתפקודה וכן לתאונת דרכים נוספת בה היתה מעורבת (4.6.03), פיתחה תסמונת דכאונית קשה עם מאפייני PTSD וללא תגובה לטיפול תרופתי בנוגדי דכאון" (ההדגשה במקור). נדמה, כי באמור לעיל יש די והותר כדי להצדיק מינוי מומחים מטעם בית המשפט, הן בתחום האורתופדי והן בתחום הפסיכיאטריה. כאמור, המבקשת סובלת מזה זמן רב מבעיות קשות בתחום האורתופדי, ואין לשלול את האפשרות שתאונת הדרכים אכן גרמה אך להחמרה קלה, אם בכלל. ואולם, מהמסמכים עולה, כי לאחר התאונה חלה החמרה במצב הכאבים ואין למנוע מהמבקשת את האפשרות להוכיח בבית המשפט כי מצבה הרפואי הוחמר עקב תאונת הדרכים. כאמור, דוקא לנוכח מצבה הקודם, שייתכן ומצביע על רגישות יתר של המבקשת גם לפגיעה שאינה קשה, היה מקום להיענות לבקשתה, מה גם שבקשה זו מגובה במסמכים הרפואיים. אינני מקבל את עמדת המשיבה, לפיה על פניו ברור כי כל מכאוביה וכל הפגיעות מהן סובלת המבקשת, קשורים רק למצבה ערב התאונה, אם כי אין לשלול את האפשרות שהמומחים יגיעו למסקנה זו. עמדתי היא, שללא קבלת חוות דעת לא ניתן לשלול על פניה את האפשרות האחרת. לענין המצב הנפשי, אין טענה לפיה המבקשת סבלה קודם לכן מבעיות נפשיות, ובכל המסמכים שפורטו לעיל נזכר במפורש, תוך התייחסות לאירוע התאונה, שבעיות כאלה אכן קיימות, עד כי המבקשת מקבלת טיפול נפשי ממשי. 5. לא למותר יהיה לשוב ולציין, כי דחיית בקשה למינוי מומחה רפואי מהווה צעד משמעותי ומרחיק לכת שיש לו השלכה ממשית על סיכויי הניזוק להוכיח את תביעתו. לנוכח טיבו של החומר הרפואי שהוצג, ניתן היה לצפות שבית המשפט יתייחס בפירוט למסמכים הרפואיים שעמדו לנגד עיניו ויפרט מה היה המקור למסקנתו לפיה ההחמרה במצב המבקשת חלפה. כאמור, חלק מהמסמכים שפורטו לעיל, נערכו כשנה לאחר התאונה ועדיין מציינים בהם את דבר התרחשותה כגורם רלבנטי למצבה הרפואי של המבקשת. 6. התוצאה היא, כי הערעור מתקבל והחלטת בית המשפט קמא מתבטלת. בקשת המבקשת למינוי מומחים מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה והפסיכיאטריה מתקבלת. התיק מוחזר לבית המשפט קמא על מנת שימנה בפועל את המומחים בתחומים האמורים ויחליט בכל הקשור בכך, לרבות שאלת מימון ביניים של שכר טרחתם. 7. המשיבה תישא בשכר טרחת עורך דינה של המבקשת בסך 5,000 ש"ח להיום ובתוספת מע"מ וכן בהוצאות המשפט של המבקשת בגין הבקשה דנן, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הוצאת כל הוצאה. הערבון יוחזר למבקשת באמצעות בא-כוחה. מומחהתאונת דרכיםערעוררשות ערעור (בזכות או ברשות)מינוי מומחהמומחה מטעם בית המשפט