כיב תריסריון בגלל תנאי שירות צבאי

החלטה א. הערעור וטענות בעלי הדין בעקבות פסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 12/3/07 אשר הורנו לחזור ולבחון את טענות בעלי הדין וליתן החלטה מנומקת חזרנו ובחנו את החומר שבפנינו כדלקמן: 1. המערער לוקה בכיב תריסריון (להלן:"המחלה") ומייחס את גרימתה לחובת תנאי השירות הצבאי. 2. בתביעתו להכרתו בנכות שהוגשה למשיב ביום 10.5.98 טען המערער כי סכסוכים עם מפקדיו שניסו להתנכל לו, גרמו לו לתחושות לחץ כעס ועצבנות רבים וכן הוסיף כי מזון מטוגן או שמנוני שהוגש לו וליתר החיילים במהלך תרגיל בשטח, הם המחוללים של מחלתו. במכתב שנלווה לטופס התביעה טען המערער כי כשלושה שבועות לפני פנייתו לחדר המיון באיכילוב חש בכאבי בטן וראש קשים, וכי תופעה של צואה שחורה הופיעה כשבוע לפני הפניה לחדר המיון. 3. בתצהיר עדותו מיום 28.6.99 טען המערער כי רס"ל סיסו, נָגַד הביקורת של הבסיס בו שירת כסמל מרפאה, הִרבה להתנכל לו וכי בעקבות כך חש בתסכול ובדיכאון עד כדי רצון לעבור ליחידה אחרת. לגירסת המערער, מסכת התנכלויות זו הגיעה לשיאה שעה שבסיום תרגיל צבאי שנמשך מיום 8.3.98 ועד 17.3.98 (להלן: "התרגיל"), יצא המערער לחופשה מאושרת לביתו ובשעות הלילה בהיותו בביתו זכה לשיחת טלפון קשה, במהלכה הטיח בו רס"ל סיסו כי הוא שקרן, כי יצא לביתו ללא אישור וכי עליו לחזור מיד לבסיס. לגירסתו, הגם שלא חזר לבסיסו, חש המערער, בעקבות אותה שיחה, מתח ולחץ אדירים ולאחר יומיים במהלכם סבל מכאבי בטן קשים פנה לחדר המיון שם אובחן כמי שלוקה במחלה. פנייתו של המערער לחדר המיון נערכה מספר ימים לאחר שיחת הטלפון ובתכוף לסיום התרגיל. גירסתו של המערער בדבר מערכת יחסים בעייתית של המערער עם רס"ל סיסו, אושרה בבסיסה בעדותה של חברתו לשירות, גב' נעמה גרוס. 4. בהחלטתו מיום 20.10.98 דחה המשיב את תביעת המערער תוך שקבע כי אין קשר בין מחלתו ובין תנאי השירות. ב. חוות דעת רפואיות 1. החלטת המשיב נסמכה על חוות דעת רפואית של דר' א. גילון אשר קבע כי בבסיס המחלה קיים רקע תורשתי, הגם שגורמיה אינם ידועים בבירור. ד"ר גילון שלל גורמים כמו עבודה קשה, אי סדירות בארוחות ומתח נפשי, והטעים כי, אחד הגורמים הקובעים בהתפתחותה, הינו הדבקה בחיידק הליקובטקר פילורי (להלן: "החיידק") וכי החיידק מאותר בקרב כ - 95% מן הלוקים במחלה. 2. המערער גיבה את טענותיו בחוו"ד של פרופ' יעקב רטן אשר בעקבות אנמנזה שנטל עמד על מסכת ההתנכלויות לה נחשף המערער, וקבע כי למערער נגרמה בעטיה תחושת לחץ וכי האירוע האחרון בו התגולל רס"ל סיסו על המערער גרם לשיא במצב הדחק. פרופ' רטן הטעים כי לא קיים אישור בדבר נוכחותו של החיידק בגופו של המערער. בהסתמכו על תימוכין רפואי רב למכביר שפירט בחוו"ד קבע פרופ' רטן כי הדחק הנפשי שנגרם למערער פרי התנכלותו של רס"ל סיסו היווה מנגנון הדק לפריצת המחלה. 3. בחוו"ד מגיבה מיום 17.12.98, שגובתה אף היא בתימוכין רפואי רב חזר וטען דר' גילון כי הגורם הדומיננטי בהתפתחות המחלה הינו החיידק. אשר להשפעתו של גורם הדחק טען בכ' גילון כי דחק נפשי חריג יכול אמנם להביא להתלקחות המחלה ולהחמיר סיבוכיה אך השפעתו על המחלה לאחר התבטאותה נעלמת וחולפת. דר' גילון דוגל איפוא בהשקפה כי מתח ולחץ נפשי עשויים להוות גורם ברמת פעילותה של המחלה דהיינו בהופעת הסימפטומים. ג. דיון וממצאים 1. בתצהירו המשלים מיום 28.9.99 טען המערער כי יומיים שלושה לאחר תחילת התרגיל החל לסבול מכאבי בטן ושלשולים ובהמשך גם בתופעת השחרה (סעיף 2 לתצהירו). להלן טען המערער בסעיף 3 לתצהירו כי חש בהחמרת כאבי הבטן שאלו מלווים בכאבי ראש וסחרחורות, וזאת לאחר שיחת הטלפון עם רס"ל סיסו, שהתקיימה שעה שהמערער נמצא בביתו. 2. נעמה העידה כי עוד לפני התרגיל הלין בפניה המערער על מעט כאבי בטן ועל כוונתו לפנות לרופא והטעימה כי המערער לא קשר זאת לאירוע כלשהוא (שם בעמ' 21 שורות 19 -21). 3. במהלך חקירתו הנגדית טען המערער כי סיסו הטיל עליו אישית מטלות שירותים מסויימות ובכלל זה הכנת דוחות, ועבודות ניקיון שונות. עם זאת, הודה המערער כי "הדברים לא נאמרו בצעקות, וכי סיסו דיבר בלשון רגילה שלו בטון דיבור מעט תקיף".. (שם בעמ' 13 לפרוטוקול ישיבת יום 16.5.00, וכן עדות נעמה גרוס בעמ' 20 שורות 19 -20). בהמשך עדותו שם טען המערער כי חש שסיסו "עשה זאת בכוונה לעקוץ אותו" (שם שורות 18 - 17). 4. בהמשך עדותו נדרש המערער לתחושותיו בעקבות אירועי ההתנכלות והגדירם כתסכול ודיכאון אשר גרמו לו גם לתופעות פיזיות, רעד ברגליים, דפיקות לב ותחושת צרבת. בהגינותו העיד המערער כי תחושות רעד פקדו אותו גם קודם לשירותו הצבאי (שם בעמ' 14 שורות 15 -11) ובהמשך עדותו ניתן להבין כי תופעות הצרבת ליוו אותו תקופה מסויימת לאחר הגיעו לבסיס (שם בעמ' 16 שורות 2-1 ) וכן במהלך חופשה בבית כחודש לפני האשפוז (שם בעמ' 18 שורות 5 - 1) ולאו דווקא בזיקה לעימות עם סיסו. להלן העיד המערער כי הדמם בצואה הופיע לראשונה במהלך התרגיל (שם בעמ' 17 שורות 16-15) ומטבע הדברים ללא כל זיקה לעימותים עם סיסו. 5. הממצאים העולים מעדותו של פרופ' רטן בעדותו טען פרופ' רטן כי שכיח שהתפרצות של כיב תופיע בסמיכות זמנים לעליה תלולה של מצב הדחק בין מספר שעות ומספר ימים (שם בעמ' 5 שורות 21- 18) להלן גרס פרופ' רטן כי התייחס לתרגיל בבחינת עלייה תלולה במצב הדחק (שם בעמ' 6 שורות 2 - 1 ). עם זאת בהמשך עדותו הודה פרופ' רטן כי אין בפניו כל מידע באשר לנסיבות התרגיל ורמת הדחק לה נחשף המערער במהלכו (שם בעמ' 6 שדורות 21- 18). להלן אישר פרופ' רטן כי הוא מתייחס לשיחת הטלפון בין המערער לסיסו כאל נקודת השיא של הדחק (שם בעמ' 3 שורות 2 - 1). בהמשך עדותו אישר פרופ' רטן כי טעה בעיתוי תופעת השחרה וכי זו פקדה את המערער מיד לאחר התרגיל וקודם לשיחת הטלפון עם סיסו ( שם בעמ' 7 שורות 15 - 10). ולהלן הוא מסכם: "מוסכם עלי כי השיחה עם המפקד (רס"ל סיסו- מ.ב.ח) נערכה שכבר היה ביטוי של המחלה.אולם שיחת הטלפון החמירה לדעתו, את הסימפטומים והופיעו כאבי בטן שבעקבותיהם פנה לחדר המיון ואושפז". (שם בעמ' 7 שורות 23 - 21). מכאן, לא ארכה הדרך לשינוי בעמדתו של פרופ' רטן לפיה: "לאור זאת, מוסכם עלי כי שיחת הטלפון לא הוציאה את המחלה מן הכח אל הפועל אלא רק החמירה את הסימפטומים". (שם בעמ' 8 שורות 2 - 1). 6. הממצאים העולים מעדותו של ד"ר גילון ד"ר גילון טען בחקירתו כי העובדה שהחיידק לא אותר אצל המערער לכשעצמה, אינה אומרת כי הוא לא היה קיים וכי יתכן כי הטיפול האנטיביוטי שניתן למערער גרם להעלמותו (שם בקצה עמ' 23 ותחילת עמ' 24). אפס, בהמשך עדותו הסכים ד"ר גילון כי החיידק אינו הגורם הבלעדי למחלה (שם בעמ' 25 שורות 4-3) בהמשך עדותו טען ד"ר גילון כי משך הזמן שנמנה מן ההדבקה בחיידק ועד להתפתחות המחלה נמנה בכ - 15 שנים (קצה עמ' 26 ותחילת עמ' 27). להלן בהמשך עדותו הבהיר ד"ר גילון: "אני מסכים כי מצבי לחץ יכולים לגרום להגברה של הפרשת חומצה, הרגשה של צרבת ובמצבים של לחץ נפשי חריג אני מוכן להסכים שיכולה להתפתח התלקחות של כיב עיכולי ". (שם בעמ' 28 שורות 4-2) ולמטה מזה הוסיף: " קיימת גם תופעה של התפתחות כיבים ללא נוכחות החיידק ותחת השפעת סטרס קשה". (שם בעמ' 28 שורות 15-14). ד. הכרעה 1. לאחר שנתנו דעתנו לחומר הראיות שבפנינו ולעיקרי הטיעון מטעם בעלי הדין אנו פוסקים כדלקמן: 1.1 לא הוכחה אסכולה רפואית התומכת בעמדתו של פרופ' רטן לפיה יש לראות מתח ולחץ כגורמים למחלה. בספרו של בר הסמכא הריסון, על רפואה פנימית, מהדורה 15 (2001), נאמר בעניין זה: “Multiple factors play a role in the pathogenesis of PUD (Peptic Ulcer Disease). The two predominant causes are H. pylori infection ans NSAID ingestion…. Psychological stress has been thought to contribute to PUD, but studies examining the role of psychological factors in its pathogenesis have generated conflicting results.” (ההדגשה שלנו הוועדה) וכן השוו: ע"א 1682/99 ישי שלמה נ. קצין התגמולים. 1.2 המערער לקה בתופעות מקדימות של המחלה כגון צרבת, כאבי בטן, שלשולים ודימום עוד קודם לשיחת הטלפון הקשה עם סיסו. נחה דעתנו כי מה שהגדיר המערער כמסכת התנכלות מצידו של סיסו לא חרגה ממערכת יחסים מקובלת בשרות הצבאי בין דרג מפקד ודרג כפוף, וכי גם המערער העיד כי למעט אירוע שיחת הטלפון האחרונה בינו לבין רס"ל סיסו, לא חרגו שיחותיו עם רס"ל סיסו מן הרמה המקובלת שבין מפקד לפקוד. לגבי רמה כזו של מתח ולחץ נקבע כי אין בה כדי לבסס קשר סיבתי משפטי בין תנאי השירות הצבאי למחלה. (השוו: רע"א 6270/98 פוטשניק ז"ל נ' קת') 1.3 תחושותיו הסובייקטיביות גרידא של המערער בדבר התנכלות מכוונת וקשה אינה עומדת במבחן שנקבע בפסיקה לגבי הערכתו האובייקטיבית של האירוע ככזה שאינו שולי או שגרתי, (השוו: דנ"ע 5343/00 קת' נ' אביאן פד"י, נו (5) 732). 1.4 משלא כפר דר' גילון בעובדה כי מחלתו של המערער פרצה במהלך השירות ומשלא מצאנו תימוכין לעמדתו לפיה מחלתו של המערער נגרמה כתוצאה מהידבקות בחיידק, אין לשלול את האפשרות שלפיה תחושת המתח חריג ויוצא הדופן שחש המערער בעקבות שיחת הטלפון הקשה עם רס"ל סיסו, מילאה תפקיד בהחמרת הסימפטומים של המחלה אשר ניכרו במערער (אם כי במידה פחותה) קודם לשיחת הטלפון האמורה. מסקנה זו מתבססת לא במעט על סמיכות הזמנים שבין השיחה האמורה ובין העצמת הסימפטומים של המחלה אצל המערער. 1.5 הגענו למסקנה כי שיחת הטלפון במהלכה הרים סיסו את קולו על המערער כינהו שקרן ודרש ממנו במפגיע לשוב לבסיס, על רקע חולשתו הנפשית של המערער ופגיעותו הפיזית עובר לאחר התרגיל, הביאה לידי החמרה מסויימת בסימפטומים של המחלה שניכרו אצל המערער עוד קודם לכן ללא כל קשר "להתנכלות" הנטענת של רס"ל סיסו. 1.6 לא הוכח בפנינו כי המזון שהוגש למערער כמו גם נסיבות התרגיל (שלא הוכחו) גרמו להסתמנות התסמינים הראשונים של כאבי הבטן השחרה וכו'). 1.7 על יסוד כל האמור עד כאן אנו פוסקים כי מחלתו של המערער החמירה בשל תנאי השרות הצבאי וכי יש לזקוף לתנאי השירות החמרה בשיעור של 33%. הערעור מתקבל, איפא, בחלקו. בנסיבות העניין אנו מחיבים את המשיב לשאת בהוצאות עריכת חוו"ד של המערער עד לסך של 3,000 ₪. כמו כן ישא המשיב בשכר טרחתו של המערער בסכום של 3000 ₪. הודעה זכות הערעור. צבאשירות צבאי