בחירה בזכויות ביטוח לאומי או קצין תגמולים

החלטה ערעור זה עניינו טענות המשיב כי תביעת המערער התיישנה ובנוסף כי קיימת בחירה בזכויות הביטוח הלאומי. 1. זהו ערעור על החלטתו של קצין התגמולים מיום 27.6.04 ולפיה תביעתו של המערער התיישנה ולא נמצאה "חבלה רשומה" וכן כי המערער בחר בזכויות הביטוח הלאומי. 2. המערער נולד ביוני 1964, התגייס לשירות חובה ביום 8.2.83 והשתחרר משרות החובה ביום 18.8.86. המערער הגיש שתי בקשות להכרה בזכות לפי חוק הנכים, האחת תביעה מיום 13.3.02 לנכות נפשית (פוסט טראומה, פסיכוזה פרנואידית והזיות) כתוצאה מארוע בתעסוקה בלבנון במסגרת שירותו כלוחם חי"ר. והשניה, תביעה מיום 8.12.02 במסגרתה נתבעה נכות בברך ימין. המשיב כאמור דחה את שתי התביעות בטענת ההתיישנות ובחירה בזכויות. התיישנות ו"חבלה רשומה" 3. אשר לטענת ההתיישנות, אין מחלוקת כי חלפו כ-16 שנים ממועד שחרורו של המערער ועד למועד הגשת התביעות. מכאן, כי הן התיישנו וכן לא מדובר במחלות המוכרות על פי תקנות הנכים (תגמולים ושיקום) (התיישנות זכויות), תשי"ז - 1956. לפיכך כל שנותר לבדוק הוא, האם קיימת "חבלה רשומה" עפ"י סעיף 32 א' לחוק הנכים (תגמולים ושיקום) תשי"ח-1958 וכפי שפורשה בפסיקה. ביום 4.10.83 אושפז המערער בביה"ח "באר יעקב" ובאבחנות נקבע שאין אבחנה פסיכיאטרית למצבו. בסיכום המחלה, (מסמך 79-80 לת"ר) מיום 17.10.83, נכתב כך: "חיל בשירות סדיר בן 19 נשלח ממרפאה פסיכיאטרית צבאית, לצורך הסתכלות בגלל חשד למצב פסיכוטי חריף. משרת כ-10 חודשים מתוכם בילה בנפקדות ובכלא כמחצית מהזמן. את הנפקדויות ביצע לדבריו כאמצעי לחץ על רשויות צה"ל בכוונה להשגת העברה ליחידה אחרת.... בתל-השומר התרשמו מסימנים פסיכוטיים והוא הופנה אלינו להסתכלות. בבדיקה בקבלה: שקט, ממושמע, מימיקה רצינית, ללא הפרעות במהלך או תוכן המחשבות, אין רשום להפרעות בפרצפציה, מתמצא בכל המובנים, מוסר שביצע מעשים אוויליים אלו בכוונה ללחוץ על רשויות צה"ל על מנת להשיג העברה לצנחנים. יש לציין שלאחרונה ירד 13 ק"ג במשקלו בעקבות סירובו לאכול בשר, טען שהוא צמחוני מגיל 7-6... במחלקה: מסודר, אפקט מתאים למצבו, ללא הפרעות במהלך או תוכן המחשבות, ללא הפרעות בפרצפציה, התמצאות תקינה, יצר קשר תקין עם הסובבים. לא נראו סימנים או התנהגות פסיכוטית כלל... לסיכום מדובר בחיל בשירות סדיר, צעיר עם מעט ניסיון חיים, אשר נתקל לראשונה במסגרת נוקשה מחוץ לבית, לדעתנו, אין הוא סובל מהפרעה נפשית כלשהי ולא זקוק לטיפול פסיכיאטרי". ב"כ המערער טוענת כי בתיקו הרפואי של המערער קיימת תעודה רפואית לפיה בתאריך 16.4.85 סבל המערער מכאבי ראש עזים שחייבו מנוחה מוחלטת. בתעודה זו, בהצטרפות לתעוד של אשפוז בבי"ח פסיכיאטרי, רואה ב"כ המערער כ"חבלה רשומה". אמנם, מסכימה ב"כ המערער, כי אין בתיקו של המערער תרשומת על ארועים, שארעו באותו תאריך, שבו סבל מכאבי ראש. אולם, לטענתה, המערער זכאי להוכיח זאת בעדויות המפקדים והחיילים שהיו באותה תקופה בה שירת "בגדוד בלבנון ו/או בשרות קרבי אחר וכן זכאי לדרוש משלטונות הצבא את התחקירים והתרחשויות שהיו בגדוד בתקופת השירות ושאינם נמצאים בתיק הרפואי והאישי". טענת ב"כ המערער איננה יכולה להתקבל. "חבלה רשומה" עפ"י הפסיקה יש להוכיח ברישום רפואי שבו מוזכרת הנכות והארוע שגרם לה ואשר נרשמה בסמיכות זמנים למועד הארוע (ע"א 203/85 בן ארי נ' ק"ת פ"ד מא(4) 133). אין בסיכום המחלה, אשר קטעים נרחבים ממנו צוטטו לעיל, או במסמך המעיד על כאב ראש חזק, כל אזכור של ארוע כלשהו, שבעקבותיו סבל המערער ונזקק לאשפוז או לחילופין שבעקבותיו החל לסבול מכאבי ראש. אי אפשר למלא את החוסר הזה באמצעות תצהירים או תחקירים, שיש לציין שגם הם לא הוגשו לועדה. גם באשר לפגיעה בברך לא נמצאה "חבלה רשומה" בנוגע לפגיעה זו. לעומת זאת, חשוב לציין כי מן המסמכים הרפואיים הדנים בהפרעותיו הנפשיות של המערער עולה כי המערער מאובחן כסובל ממחלה נפשית, עקב שימוש רב בסמים. המערער אובחן ע"י המרכז הרפואי לבריאות הנפש אברבנאל כסובל מהפרעות נפשיות כתוצאה משימוש בסמים והומלץ על טיפול במרכז הגמילה (ר' מסמך מיום 19.8.02, 78 בת"ר). לטענת ההתיישנות, טוענת ב"כ המערער עוד, כי המערער זקוק לאפוטרופוס וכי נזקקותו לאפוטרופוס היא מיום שחרורו, ולכן, עפ"י סעיף 18(ו) לחוק הנכים אין לקבוע כי התביעה התיישנה. על כך יש לומר כי למרות הטענה, כי המערער זקוק לאפוטרופוס לא הוגש לנו מסמך לפיו מונה אי פעם למערער אפוטרופוס גם לא כיום. גם המומחה מטעמו, מציין כי רק משנת 1998 החל לקחת טיפול תרופתי וכי היה זקוק למינוי אפוטרופוס משנת 1999 ואילך. מכאן, שאין כל הוכחה כי המערער היה זקוק לאפוטרופוס החל ממועד שירותו הצבאי ואילך, והוא אף לא היה מאושפז מאז תום שירותו הצבאי. יש להוסיף לכך שבתיק מכבי לא מציין רופא המשפחה המטפל בו, ד"ר אבי רונן, דבר לענין מצב נפשי הדורש מינוי אפוטרופוס. מן הביקורים במהלך שנת 1996 אצל רופא המשפחה עולות תלונות של אדם, שאינו חולה נפש הזקוק לאפטרופוס, תוך שמוזכר שהוא איננו מסתדר כעת בעבודה וקיים משבר בשל תאונת דרכים שעבר. ממסמכיו של ד"ר רונן עולה עוד, כי חל בו שינוי עמוק לרבות תחילתו של שימוש בסמים מאז תאונת הדרכים שעבר בשנת 1996, שאינה קשורה לשירות הצבאי. מכל האמור לעיל עולה כי יש לקבל את הטענה המקדמית של המשיב כי קיימת התיישנות ולא קיימת "חבלה רשומה". בחירה בזכויות אשר לביטוח הלאומי, טוענת ב"כ המערער, כי עפ"י חוו"ד של רופא פסיכיאטר, המערער היה זקוק לאפוטרופוס בשנת 1999, ולכן לא היה מסוגל בעת קביעת הנכות הצמיתה מהביטוח הלאומי לבחור בחירה מודעת. הועדה הזמינה את תיק הביטוח הלאומי, על מנת שיהיה בפניה לצורכי מתן החלטתה. מן התיק עולה, כי ביום 27.4.99 הגיש המערער תביעה לביטוח הלאומי. ביום 5.2.01 נקבע כי המערער סובל מסכיזופרניה פרנואידית בשיעור נכות של 40% וכן מליקויים שונים (אוזניים, שבר בפיקה ודלדול שרירי ירך). עפ"י תיק הביטוח הלאומי, המערער לא נמצא במצב שבו הוא זקוק לאפוטרופוס. נקבעה לו נכות נפשית בשיעור 40%, שהוא שיעור המעיד על הפרעה נפשית במצב של רמיסיה חלקית עם סימנים של אי התאמה סוציאלית שאינם ניכרים. מכאן, ששיעור זה של נכות עפ"י הערכתו של הפסיכיאטר של המל"ל, אינה כזו, אשר נחשבת בועדה זו למצב של העדר כושר מוחלט. עוד יש לציין כי המערער סיפר לפסיכיאטר בבדיקתו במוסד לביטוח לאומי, כי הוא מייחס את מצבו לאירועים בשירות הצבאי, אולם, הפסיכיאטר קבע כי מדובר בסכיזופרניה ולכן יש לראות את קביעת הביטוח הלאומי ככוללת בתוכה גם את הטענה של ארוע פוסט טראומטי, תוך שהיא מביאה טענה זו בחשבון וקובעת בגינה 40% נכות. לפיכך, הועדה מקבלת גם את טענת המשיב כדבר בחירה בזכויות. סוף דבר הערעור נדחה. אין צו להוצאות. התיק הרפואי מוחזר למשיב. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה. צבאקצין התגמוליםביטוח לאומי