החלטה 1. תביעה זו, עניינה תאונה שאירעה לתובע בבית המעצר במשטרת כפר סבא בחודש פבר' 1992, כאשר החליק על סולם המיטה שבתא המעצר ונחבל בגבו. 2. הנתבעת כפרה בעצם אירוע התאונה וטענה, כי נכותו של התובע ממנה סובל מקורה במחלה קונסטיטציונית ממנה סבל התובע בטרם מעצרו. 3. ניסיתי לפשר בין הצדדים ואף דחיתי את הדיון מספר פעמים לשם כך, אך בסופו של דבר לא הצלחתי להביא את הצדדים להסכמה. 4. לפי בקשת הצדדים, חילקתי את הדיון באופן שתידון תחילה השאלה באם אכן אירעה לתובע כטענתו תאונה בבית המעצר, ואם כן, אחריותה של הנתבעת לאירוע התאונה. 5. מטעם התובע, העיד התובע ועד נוסף עו"ד נועם עוזיאל והוגשו 2 מוצגים. 6. מטעם הנתבעת העידו 6 עדים והוגשו 11 מוצגים. 7. בסעיפים 3 ו-4 לכתב התביעה המתוקן טען התובע כדלקמן: "3. בעת שישב התובע בבית המעצר בתחנת המשטרה בכפר- סבא, החליק התובע על סולם המיטה ונחבל בגבו, וזאת עקב מבנה המיטה, העדר ידית תפיסה לאחיזה וכן הצפיפות בתא המעצר והאפלולית הקשה בו". "4. מבנה המיטה, כמתואר לעיל, הצפיפות בתא המעצר והאפילה ששררה בו, היו בלתי סבירים ולא עמדו בקנה מידה של תנאים סבירים שצריכה היתה הרשות לספק לעצירים". 8. העיד בפני התובע אשר הגיש תצהיר בחקירה ראשית (ת/1) עליו נחקר ע"י ב"כ הנתבעת. 9. לפי תצהיר התובע ועדותו בפני, בבוקר יום אירוע התאונה בתחנת המשטרה בכפר סבא, החליק את גופו כלפי מטה תוך שכיבה על הבטן וגישוש אחר שלב משלבי הסולם, החליקה רגלו הימנית על אחד השלבים ונכנסה אל בין אותו שלב לזה שמעליו, ניסה לעצור את נפילתו על ידי תפיסת נקודת אחיזה, אך משלא מצא דבר להאחז בו, איבד את שווי משקלו ונפל. 10. לטענת התובע, פנה לרופא בבית המעצר ד"ר שאשא ודיווח לו על האירוע וקיבל כדורי מוסקול להקלת הכאבים. 11. לטענת התובע, קיימת קלטת הנמצאת בידי הנתבעת אשר תאשר את הנפילה. 12. התובע הגיש ציור של המיטה (ת/1) ומדובר במיטה באורך של 2 מטרים, רוחב של כמטר, עשויה מבטון, עליה מזרון בגובה של כ-5 ס"מ והמרחק בין התקרה למיטה הוא כ-35-40 ס"מ, ולא היו ידיות תמיכה. 13. בחקירתו הנגדית הצולבת טען התובע, כי הוא עומד כסלע יצוק אחרי כל מילה שאמר ואכן הוא מאשר את נפילתו מהמיטה בבית המעצר. 14. מטעם התובע העיד עו"ד נעם עוזיאל אשר מסר תצהיר בחקירה ראשית (ת/2), עליו נחקר ע"י ב"כ הנתבעת. 15. לטענת העד, בהיותו פרקליטו של התובע שטיפל בתיק ובזמן ביקורו בבית המעצר (אינו זוכר באם זה היה בפתח תקוה או בכפר סבא), סיפר לו התובע על כך שהוא מעד ונפל בעת שניסה לרדת ממיטתו העליונה במיטה הדו קומתית אשר היתה בבית המעצר וזה היה סמוך לאחר האירוע או ביום למחרת, התובע הוסיף וסיפר כי רגלו החליקה אל בין שלבי הסולם ועקב כך נפל לאחור ונחבל בגבו. 16. העד הוסיף בעדותו בפני, כי ראה את התובע פגוע וכפוף בעודו עצור ורק לאחר ששוחרר ממעצרו הכין כתב תביעה מקורי, תביעה מאוחדת שהוגשה לבית משפט בירושלים, שכן סיפורו של התובע לא נראה לו שנוי במחלוקת, שכן היתה גם קלטת וידיאו שמתעדת את הנפילה. 17. מטעם הנתבעת העידה גב' עליזה סבח, אחראית המרפאה בבית המעצר ניצן, אליו הגיע התובע בחודש אפריל 1992 וציינה, כי ביומן המרפאה מיום 6/11/91 עד 24/5/92, וביומן הרופא מיום 18/11/91 ועד 23/12/92 נרשם ביומן הרופא, כי ביום 5/4/92 הגיע לבדיקה אסיר חדש ואין רישום מיוחד, בוצעו בדיקות דם, ולא התלונן על בעיות רפואיות. 18. העדה ציינה, כי כל התיקים של שנת 92 בוערו. 19. העיד בפני השוטר מאיר שי, אשר ערך חקירה בעקבות תלונת התובע והגיש תצהיר בחקירה ראשית (נ/4) עליו נחקר ע"י ב"כ התובע. 20. לטענת העד, שעה שגבה עדות מהחובש מר יוסי משה היו בפניו היומנים המקוריים והגיע למסקנה לפי העדויות הנוספות שגבו ולפי רישומי יומן המרפאה מיום 26/1/92, התובע התלונן בפני החובש בבית המעצר בפתח תקוה על כאבי גב ממנו סובל מזה כ-10 שנים ונקבע לו תור לניתוח בבית החולים "מאיר" בכפר סבא, ולא מצא רישום אודות האירוע הנטען ע"י התובע בהיותו בבית המעצר בכפר סבא. 21. העד בחקירתו הנגדית אישר כי העדים אותם חקר, לא זכרו הכל, שכן מדובר באירוע משנת 92 והם נחקרו רק בשנת 98. 22. בחקירה הנגדית הודה העד, כי בפניה לבית החולים "מאיר" בכפר סבא, קיבל תאריכים על מועדי הביקור של התובע בבית החולים, לא קיבל מועד על ביצוע ניתוח לפני מעצרו, וכן הודה שלמעשה אינו יודע באם אכן הוכנסה לתובע לתא חגורת גב. 23. העיד בפני עד ההגנה מר יוסי משה אשר שימש כחובש בבית המעצר בפתח תקוה ובכפר סבא, אך בתקופה הרלבנטית לתאונה (סוף פברואר תחילת מרץ) שימש חובש בפתח תקוה ומסר תצהיר בחקירה ראשית (נ/5) עליו נחקר ע"י ב"כ התובע. 24. לפי עדותו של העד ותצהירו, מתוך עיון בהודעה שמסר לקצין הבודק מאיר שי ביום 26/7/98 עולה, כי ביום 26/1/92, התובע התלונן בפניו על כאבי גב בעמוד השדרה התחתון ממנו סובל זמן רב כ-10 שנים ועומד לעבור ניתוח והתובע לא התלונן בפניו על נפילה במהלך מעצרו. 25. העד ציין, כי בהודעתו בפני החוקר מאיר שי מסתמכת על יומני המרפאה וכתובים בכתב יד של העד. 26. העיד בפני ד"ר משה שאשא ששימש רופא בית המעצר בכפר סבא החל מחודש יולי 91 והגיש תצהיר בחקירה ראשית (נ/6) עליו נחקר ע"י ב"כ התובע. 27. לפי תצהירו של העד ועדותו לאחר בדיקה ביומני המרפאה של בית המעצר בכפר סבא בתקופה הרלבנטית, התובע לא פנה בתלונה בגין נפילה כלשהי במהלך מעצרו, ואין רישום על כך הן ביומן הרופא שנרשם על ידו והן ביומן החובש. 28. העד הודה, כי בפועל לא נמצא כל הזמן בבית המעצר בכפר סבא, והוא מבקר גם בבית המעצר בפתח תקוה, ובהעדרו מנהל החובש רישומים לפי הנחיותיו, ובזמן מסירת עדותו בפני הקצין מאיר שי בפתח תקוה, עמדו בפניו היומנים הרפואיים של בתי המעצר כפר סבא ופתח-תקוה. 29. לפי עדותו של העד, המעקים של המיטות בבית המעצר הוסרו מהם מאחר והעצירים עשו בהם שימוש לחיתוך הקירות. 30. העד הודה, כי לא יכול לזהות בעיון ביומנים באם שייכים לתחנת כפר סבא, שכן קיים אי סדר ביומנים. 31. העיד בפני עד ההגנה מר כרמון גולן, אשר הגיש תצהיר בחקירה ראשית (נ/10) עליו נחקר ע"י ב"כ התובע. 32. העיד שימש כסייר תנועה בתחנת כפר סבא בתקופה הרלבנטית, אך הודה בחקירתו הנגדית באם היה אירוע חריג כאשר עציר נופל ומקבל מכה לא היה יודע על כך. 33. העד אריק שי מסר הודעה במשטרה ביום 17/6/... אשר תפקידו היה לבער חומר ותיקים לפי הוראות שקיבל מראש ענף ניהול מרחבי, אך בחקירתו הנגדית לא ידע לתת תשובות מדויקות באיזה תיקים או חומר מדובר והכללים הקובעים ביעור חומר. 34. הנתבעת הגישה תעודת עובד ציבור של מר יצחק שמר (נ/8) לפיה, על פי פקודת המשטרה כל החומר הרפואי נשמר 10 שנים בלבד וכל החומר הכללי של בית המעצר נשמר 7 שנים והחומר משנים 92-91 של בית המעצר שרון בוער על פי נוהלי המשטרה. 35. לפי תעודת עובד ציבור של מר יוסי בן זקרי (נ/7), כל החומר השייך לתובע משנת 1992, נגרס. הנזק הראייתי 36. לטענת ב"כ התובע, במסגרת חובתה של הנתבעת לטעון, כי האירוע הנטען ע"י התובע לא התרחש כלל מאחר והתובע העיד על כך, היה עליה להמציא לבית המשפט ולתובע את יומני המעצר והמרפאה המקוריים הנוגעים לתובע, ולא לבוא ולטעון, כי היומנים בוערו לפי נוהלי המשטרה ולהסתמך על העתקי יומנים חלקיים בלבד ובלתי רציפים, אשר לא ברור אם מקורם בכלל בבית המעצר בכפר סבא, אשר לטענת התובע הוא בית המעצר בו התרחש האירוע, וזאת לפי עדותו של עד ההגנה מר דב שאשא, אשר לא זיהה את היומנים של בית המעצר בכפר סבא. 37. ב"כ התובע מוסיף וטוען בסיכומיו, כי הנתבעת ידעה עוד בשנת 1994 על קיומם של ההליכים דנן, אשר בתחילה הוגשו לבית המשפט בירושלים ובכל זאת בחרה לבער את המסמכים, דבר שפגע ביכולתו של התובע להוכיח את התרחשות התאונה וגרמה לו נזק ראייתי. 38. ב"כ התובע מסתמך על דברי כ"ב השופט חשין בע"א 733/00 תנובה נ' המנוח ינון שרעבי ז"ל, תקדין עליון 2003 (1), 1973, בו נקבע כדלקמן: "כלל הראייה הטובה ביותר בדיני הראיות קובע כי כל מסמך המוגש כמוצג מטעם אחד הצדדים בהליך משפטי לתיק בית המשפט - יוגש במקורו, בפרקטיקה האזרחית מוגשים במקרים רבים העתקי מסמכים מצולמים לתיק בית המשפט, אולם זאת בכפוף להסכמה דיונית בין ב"כ הצדדים, בה הם מוותרים על נטל המצאת המסמך המקורי ומקבלים העתק מצולם משלו". 39. במקרה הנוכחי, לא ניתנה הסכמתו של ב"כ התובע להגשת מסמכים מצולמים והתיק הרפואי (נ/2) נתקבל למשמורת לעיונו של בית המשפט, כאשר כל צד יוכל לטעון לגבי משקל המסמכים הנמצאים בתיק. 40. לטענת ב"כ התובע בסיכומיו, הנזק הראייתי אשר נגרם לתובע בהעדר הגשת היומנים המקוריים מצדיק כשלעצמו את העברתו של נטל ההוכחה לכתפי הנתבעת ומסתמך על דבריו של כב' השופט מצא בפסק הדין בע"א 361/00 דאהר נ' סרן יואב, שניתן ביום 10/2/05 וטרם פורסם, שם נקבע כדלקמן: "הלכה מיוסדת היא מלפנינו, כי במקום שבו נתבע גורם ברשלנות נזק ראייתי לתובע - כלומר פוגע ביכולתו של התובע להשתמש בראיה שלכאורה הינה בעלת פוטנציאל לביסוס איזה מן הטענה, הטענות העובדתיות שעליהן מבוססת תביעתו, עשוי בית המשפט להטיל על הנתבעת נטל השכנוע להיותה של אותה טענה עובדתית בלתי נכונה". 41. ב"כ הנתבעת בסיכומיה סבורה, שאין המקרה בענין ד"אהר דומה כלל לענינינו, שכן במקרה שלפנינו, לא רק שהתובע מסר עדות מלאה על האירוע מבחינתו, אלא שנשמרו עותקי קטעי היומנים הרלבנטיים לתלונתו, וכן נשמרו עדויות העדים שעיינו ביומנים המקוריים והמלאים, ולא מצאו בהם חומר רלבנטי נוסף על אירוע התאונה. 42. אין מחלוקת בפסיקה בדבר קיומה של ההלכה של הנזק הראייתי (ראה בנדון ע"א 8151/98 שטרנברג נ' צדיק, פ"ד נ"ו (1), 539; ע"א 6160/99 דרוקמן נ' בית החולים לניאדו, פ"ד נ"ה (3), 117), ההלכה הראייתית דיונית בדבר הנזק הראייתי משמעה, הקמת חזקה עובדתית כי אלמלא ניזוקו או הושמדו כפי שאירע במקרה הנוכחי, היו תומכות בגרסת התובע ביחס לטענה העובדתית שבמחלוקת, דהיינו באם אכן אירע אותו אירוע הנטען ע"י התובע. 43. במקרה הנוכחי, מסכים ב"כ התובע לטענתה של ב"כ הנתבעת המסתמכת על נוהלי המשטרה בדבר ביעור תיקים וחומר אחר לאחר 7 שנים, וכן על תקנות הארכיונים (ביעור חומר ארכיוני במוסדות המדינה וברשויות המקומיות), התשמ"ו-1986, אך טענתו היא, כי הנתבעת ידעה היטב כי מתנהלים הליכים משפטיים משנת 1994 של התובע בקשר ליומנים שבוערו והיה עליה להימנע מביעורם. 44. במקרה הנוכחי, מאחר וד"ר שאשא בעדותו ציין, כי אין הוא יכול לזהות את היומנים בוודאות כיומניה של תחנת כפר סבא, שם אירע האירוע, לא ניתן גם להסתמך על עדי הנתבעת שנחקרו כי עיינו ביומנים המקוריים, שכן לא ברור אם מדובר ביומנים של תחנת כפר סבא או ביומנים של תחנת פתח תקוה. 45. לטענת ב"כ התובע, מאחר ולא הוגשו לבית המשפט היומנים המקוריים המהווים ראיה אותנטית בעלת משקל לתמיכה בגרסת התובע על התלונה על קרות האירוע, נשללה ממנו הגשת ראיה חשובה לתמיכה בגרסתו כפי שנקבע בע"א 789/89 סמדר עמר נ' קופת חולים, פ"ד מ"ו (1), 712. 46. אי הגשת היומנים המקוריים של תחנת כפר סבא נגרם ברשלנות הנתבעת שהחליטה לבער אותם מאחר וידעה או חייבת היתה לדעת שמתנהל דיון משפטי בתביעתו של התובע ולתובע נגרם נזק ראייתי כטענת ב"כ התובע. הוכחת האירוע 47. נטל ההוכחה שאכן החליק התובע תוך כדי ירידתו מהמיטה בהיותו בבית המעצר בכפר סבא מוטל על התובע, שהוא המוציא מחברו. 48. לאחר ששקלתי את מכלול הראיות שהוגשו אני מחליט לקבל את גרסת התובע מהנימוקים הבאים: א) התובע עשה עלי רושם מהיימן והתרשמתי מעדותו בחיוב לפיה, אכן החליק מהמיטה. ב) לגרסתו של התובע, מצאתי חיזוק בעדותו של עורך הדין נעם עוזיאל לפיה, התלונן התובע בפניו על האירוע בהזדמנות הראשונה בפגישה בבית המעצר. ג) מאחר ולא הוגשו היומנים המקוריים של המרפאה לבית המשפט ובוערו מבלי לקחת בחשבון, כי מתנהל דיון בבית המשפט בעניינו של התובע הקשור בתאונה, ונגרם לתובע נזק ראייתי שיכול היה לתמוך בגרסתו שאכן התלונן על האירוע שנרשם ביומנים שבוערו. 49. לאור האמור לעיל, אני קובע, כי בחודש פברואר 1992, בהיות התובע בבית המעצר בכפר סבא החליק על סולם המיטה תוך כדי ירידה ממנה ונפגע. אחריות הנתבעת 50. מאחר וקיבלתי את גרסת התובע על קרות אירוע התאונה בבית המעצר, עלי איפוא לבדוק באם הוכיח התובע את רשלנותה של הנתבעת כנטען על ידו בכתב התביעה. 51. ב"כ התובע בסיכומיו מתבסס על הוראות סעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] אשר קובע כדלקמן: "חובת הראיה ברשלנות כשהדבר מעיד על עצמו 41. בתביעה שהוגשה על נזק והוכח בה כי לתובע לא היתה ידיעה או לא היתה לו יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לידי הנזק. וכי הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע היתה שליטה מלאה עליו, ונראה לבית המשפט שאירוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות - על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי המקרה שהביא לידי הנזק התרשלות שיחוב עליה". 52. לדעת ב"כ התובע, נתמלאו התנאים הקבועים בסעיף 41 הנ"ל ועל כן, יש להעביר את נטל הראיה לכתפי הנתבעת שעליה להוכיח שלא התרשלה, דבר שלא הצליחה לעשות. 53. לא אוכל לקבל את טענתו הנ"ל של ב"כ התובע, שכן התובע לפי עדותו ותצהירו (ת/1), ידע כיצד אירעה התאונה ואת נסיבותיה, על כן, לא נתמלא התנאי העיקרי והראשון של סעיף 41 הנ"ל, ואין מקום להעביר את נטל הראיה על הנתבעת. 54. בכתב התביעה מייחס התובע לנתבעת מעשה רשלנות עקב מבנה המיטה, העדר ידית תפיסה ואחיזה, וכן צפיפות בתא המעצר והאפלוליות הקשה בו שהיו בלתי סבירים ולא עמדו בקנה מידה של תנאים סבירים שצריכה היתה הרשות לספק לעצירים. 55. לא הובאה בפני ראיה משכנעת מקצועית של מומחה לפיה, מבנה המיטה היה מסוכן ולא עמד בתקן או הצפיפות ותנאי המעצר היו בלתי סבירים שגרמו לאירוע התאונה, אך הוכח לפי עדותו של התובע שלא היו ידיות או מעקות להאחז בהן תוך כדי ירידה. 56. ד"ר שאשא, רופא בית המעצר הודה בחקירתו הנגדית, כי בשלב מסוים היו מעקים, אך האסירים חתכו את המעקים והשתמשו בהן לחיתוך הקירות ולא הותקנו אחרות, דבר שתומך את בגרסת התובע. 57. לדעתי, היה על הנתבעת להתקין מעקה או ידית על מנת לאפשר ירידה בטוחה מהמיטה הנמצאת בקומה השניה, ידית או מעקה כזה לא הותקנו בזמן אירוע התאונה. דבר שגרם להחלקת התובע ולנפילתו מבלי שיוכל להאחז בידית או במעקה. 58. הנתבעת חבה כלפי התובע בהיותו אסיר חובת זהירות מושגית וקונקרטית ועליה לספק כל צרכיו לבטחונו (ראה בנדון ע"א (חיפה) 807/95 עזבון המנוח יעקב זינו ז"ל נ' מדינת ישראל, תק-מ"ח 97 (1), 867). 59. הנתבעת חייבת היתה לצפות את הסכנה הכרוכה בירידה מהמיטה בקומה השניה, ללא התקנת ידית או סולם שיכול היה לעזור למשתמש כדי להאחז בהם ויכלה לצפות את אירוע הנזק לפי המבחנים שנקבעו בע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד ל"ז (1), 113. 60. לא מצאתי מקום, לחייב את את התובע ב"אשם תורם" כטענת ב"כ הנתבעת. 61. לאור האמור לעיל, עמד התובע בנטל הראיה כדי להוכיח, כי בחודש פברואר 1992, בהיות בבית המעצר בכפר סבא, החליק על סולם המיטה תוך כדי ירידה ממנה, נפל ונפגע והנתבעת אחראית לאירוע הנפילה ועלי איפוא לדון בגובה הנזק שנגרם לתובע. מעצרמשטרהנפילה