להלן פסק דין בנושא פגיעה בתאונת עבודה בהפעלת מכבש: מבוא 1. התובעת ילידת 5.7.76 נפגעה בתאונה שארעה ביום 18.12.97 (להלן: "התאונה") בעת שעבדה אצל הנתבעת. 2. הנתבעת, חברה פרטית, היתה בזמנים הרלוונטיים לתביעה זו, בעלים של מפעל לייצור כלי בית וכלי מטבח מסוגים שונים של חומרי גלם. 3. הצדדים חלוקים בשאלת האחריות לאירוע התאונה וכן בשאלת היקף הנזק שנגרם לתובעת. 4. פסק הדין ניתן לאחר ששמעתי את עדויות התובעת, חברתה הגב' אריאנה חוטר (להלן: "אריאנה"), אמה של התובעת הגב' מזל כהן (להלן: "האם") , הרופא התעסוקתי מטעם התובעת ד"ר יהושע גושן (להלן: "ד"ר גושן"), הרופא התעסוקתי מטעם הנתבעת פרופ' רפאל כראל (להלן: "כראל") ומר זכריה מידאני - מנהל הנתבעת (להלן: "זכריה"). כן עיינתי בתצהירי העדויות הראשיות שהוגשו על ידי העדים הנ"ל, חוות דעת המומחה הרפואי מטעם בית המשפט ד"ר ולנטין ז'יטלני (להלן: "ז'יטלני"), המסמכים שהוגשו ע"י הצדדים וסיכומיו בכתב של ב"כ התובעת וסיכומיו בכתב של ב"כ הנתבעת שהוגשו ביום 9.6.05. 5. כל ההדגשות להלן אינן מופיעות במקור, אלא אם נאמר אחרת. התאונה 6. בחודש יולי 1997, החלה התובעת לעבוד כפועלת אצל הנתבעת התובעת עסקה בהפעלת מכבש, עליו ניתן להרכיב סוגים שונים של מבלטים, שבאמצעותם מייצרים מוצרים שונים (להלן: "המכבש"). 7. העבודה על המכבש מתבצעת באופן כדלקמן: המבלט מורם, העובד, במקרה דנן התובעת, מכניס את חומר הגלם לשבלונה הנמצאת מתחת למבלט בחלקו התחתון של המכבש, מוציא את ידיו מתחת למבלט העליון, לוחץ, בו זמנית, בעזרת כל אחת מידיו על שני כפתורי הפעלה הממוקמים מחוץ לטווח הפגיעה מהמכבש. בעקבות הלחיצה הכפולה, יורד המבלט מטה ודוחס את חומר הגלם. בתום ביצוע הפעולה על העובד להוציא את חומר הגלם, שהפך למוצר - "שטנץ". יצוין כי קוטר המבלט הינו מספר סנטימטרים בלבד. המחלוקת הינה כיצד על העובד להוציא את השטנץ - בעזרת ידית שמגנט מותקן בקצה שלה - כפי שטוענת הנתבעת, או ביד חשופה - כפי שטוענת התובעת. 8. אין מחלוקת בין הצדדים, כי מספר שבועות לפני אירוע התאונה, ארעה תקלה במכבש, במהלכה ירד ועלה המבלט ברציפות, פעמיים לפחות, במקום פעם אחת, דבר שהיה בו כדי לסכן את התובעת באותו אירוע. כפי שעולה מתצהירו של זכריה ומחקירתו הנגדית, בעקבות זאת פעולת המכבש הושבתה, הוזמן בעל מקצוע לתקנו והוא אכן תוקן. כן עולה מתצהירו של זכריה ומחקירתו הנגדית, כי בעקבות התאונה, שב והזמין את אותו בעל מקצוע, על מנת שהאחרון ישוב ויבדוק את תקינות המכבש. לגרסת זכריה, אותו בעל מקצוע בדק את המכבש ומצאו תקין וללא כל פגם, ועל כן הנתבעת שבה לעבוד עם המכבש. הנתבעת לא הזמינה לעדות את אותו בעל מקצוע אשר מצא, לגרסתה, כי המכבש תקין. כן לא המציאה הנתבעת את "... מכתבו של אותו איש מקצוע ולפיו המכבש נבדק לאחר התאונה ונמצא תקין " (זכריה, בעמ' 10 לפרוטוקול ישיבת יום 10.4.05). 9. הלכה פסוקה היא כי בעל דין הנמנע מלהביא עדויות או ראיות שעשויות לתמוך בגרסתו, קמה חזקה כי לא היה באותן עדויות או ראיות כדי לסייע לו בהוכחת טענותיו שאם לא כן היה מביאן. נא ראה לענין זה: ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו ואח', פ"ד מה (4) 651, ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מד (4) 603-602 וע"א 2275/90 לימה נ' רוזנברג, פ"ד מז (2) 605, 614-615. 10. הצדדים חלוקים באשר לנסיבות אירוע התאונה ובאשר לאחריותה של התובעת, לרבות רשלנותה התורמת לאירוע התאונה. משהנתבעת נמנעה מלהעיד מטעמה את אותו בעל מקצוע, ולא הביאה ראייה באשר לתקינות המכבש, עובר לתאונה, ולאחריה - אין מנוס מהמסקנה כי התאונה נגרמה בגין תקלה שאירעה במכבש ולא בגין רשלנותה של התובעת. 11. הצדדים חלוקים כמו כן בשאלה האם הנתבעת סיפקה לתובעת מגנט באמצעותו היה עליה להוציא מהמבלט את השטנץ. לא שוכנעתי כי הנתבעת סיפקה לתובעת מגנט שכזה, כדוגמת המגנט שסופק לאריאנה, אשר עבדה במכבש אחר, ואשר ניתן היה לעבוד בו באמצעות מגנט בלבד. 12. הנתבעת לא נתנה כל הסבר לשאלה כיצד ארעה התאונה מעבר לטענה כי התובעת לא עשתה שימוש במגנט כפי שהיה עליה לעשות. אין חולק כי הפעלת המכבש מתבצעת באמצעות לחיצה בו זמנית עם שתי הידיים על שני מתגי ההפעלה, על כן ברי כי התובעת לא יכולה היתה לצפות כי המבלט העליון ירד על כף ידה בעת שבקשה להוציא את השטנץ שכן היא לא יכולה היתה, בו זמנית, ללחוץ על המפסק בשתי ידיה ולהכניס את ידה אל מתחת למבלט. מכאן עולה כי המכבש ביצע פעולה נוספת שאינה נכנסת לתחום פעילותו התקינה. 13. עדויותיהן של התובעת ואריאנה עוררו את אמוני בכל הנוגע לנסיבות אירוע התאונה ואילו עדותו של זכריה עוררה בי ספקות. אוסיף ואציין כי לא מצאתי מקום לאמץ את טיעוני ב"כ הנתבעת בסיכומיו באשר לאימון וחוסר האימון שיש ליתן בעדות הנ"ל. יובהר כי חקירתה הנגדית של אריאנה היתה אגרסיבית מעבר למקובל והדבר אף קיבל ביטוי בפרוטוקול הדיון. על כן, איני מוצא מקום לזקוף לחובת אריאנה את אותן סתירות שעלו לכאורה מעדותה. 14. סוף דבר, הגעתי למסקנה כי האחריות לתאונה מוטלת על הנתבעת, אשר העמידה לרשות התובעת מכבש לא תקין. בנסיבות העניין, לא מצאתי מקום להטיל על התובעת רשלנות תורמת לאירוע התאונה. 15. בשולי הדברים ולמען הסר ספק - לא מצאתי מקום להיזקק לטענת הנתבעת להרחבת חזית. טענה זו לא נטענה עובר להגשת תצהירי התובעת ואריאנה ותצהירו של זכריה מהווה הסכמה לאותה הרחבת חזית הנטענת. חקירותיהם הנגדיות של התובעת, אריאנה וזכריה לא נעשו תחת מחאה ואף היוו הסכמה לאותה הרחבת חזית, אם וככל שהיתה. נכותה של התובעת 16. בעקבות התאונה נגרמו לתובעת קטיעה של קצה אצבע III עם שבר מרוסק ושבר קטן בקצה אצבע, עם תלישת עור ביד ימין, שהיא ידה הדומיננטית של התובעת. 17. ד"ר ז'יטלני אשר, כאמור, בדק את התובעת כמומחה רפואי מטעם בית המשפט, העריך כי נותרה לתובעת נכות לצמיתות בשיעור של 5% לפי סעיף 43 (3) ד' לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: "התקנות") וזאת בגין קטיעה באצבע III ביד ימין, דרך הגליל הסופי, ובגין רגישות בקצה אותה אצבע. כן קבע ד"ר ז'יטלני כי נותרה לתובעת נכות לצמיתות בשיעור 3% בגין ההפרעה האסטטית וזאת לפי סעיף 75 (1) א' - ב' (מותאם) לתקנות. ד"ר ז'יטלני הגיע לממצאיו אלו, לאחר שבדק את התובעת ועיין במסמכים שהוגשו לו על ידי שני הצדדים, לרבות חוות דעת פרופ' יואל אנגל וד"ר גושן, שבדקו את התובעת מטעמה, וחוות דעת פרופ' נרובאי שבדק את התובעת מטעם הנתבעת. חוות דעתו של המומחה התעסוקתי מטעם הנתבעת פרופ' כראל לא הוצגה בפני ד"ר ז'יטלני, מהטעם כי התובעת נבדקה על ידי פרופ' כראל זמן רב לאחר בדיקתה על ידי ד"ר ז'יטלני. 18. לסיכום: נכותה הרפואית של התובעת הינה בשיעור של 7.8% כפי שנקבע ע"י ד"ר ז'יטלני. הנכות התפקודית 19. המונח "נכות תפקודית" מבטא מוגבלות או הפרעה בתפקודו של אדם שנפגע גופנית. מוגבלות זו יכול שתהא זהה או שונה מן הנכות הרפואית, כאשר הכוונה היא למידת השפעתה של הנכות על התפקוד בכלל. דהיינו, מידת הפגיעה בכושר התפקוד בתחומי החיים השונים (ר' ע"א 432/80 שושן נ' אוטוקרס, פ"ד לז (1) 178, 185 וכן ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' סייף רמזי, פ"ד נב (3) 792). אחוזי הנכות אינם מהווים בהכרח ראיה לאבדן מקביל של הכושר לתפקוד יומיומי לרבות הכושר לבצע עבודה, הכל תלוי בטיב העבודה והפגיעה, טיבו של הנפגע, מהות הפגיעה וגורמים נוספים. קביעת שיעור הנכות התפקודית אינה מהווה סוף פסוק באשר לשיעור הפגיעה בכושר השתכרותו של הנפגע המסוים. ייתכן שגריעת כושר ההשתכרות עולה או נופלת משיעור הנכות התפקודית, בהתחשב במקצועו ויתר נתוניו של הנפגע, בזיקה לעיסוקו, לעבודתו, לגילו, ולמצבו הרפואי בכללותו, ללא קשר לתאונה. הנכות התפקודית אמורה לשקף את הגריעה מכושר ההשתכרות אלא אם הוכח אחרת (ע"א 722/86 יונס המאגר הישראלי לביטוח רכב, פ"ד מג 875, 878). 20. בחודש יוני 2000 החלה התובעת לעבוד בהוצאה לאור של משרד הביטחון. עבודה זו הינה עבודה פקידותית, כאשר מפעם לפעם נדרשת התובעת לבצע עבודת קלדנות על מחשב. 21. ד"ר גושן העריך ב-15% את נכותה של התובעת וכן הפעיל את תקנה 15 בחלקה, וזאת בגין "...מגבלות עיסוק אובייקטיביות במיוחד לגבי עיסוקה כמדפיסה, וכך גם לעיסוק כזה בעתיד...". מסקנותיו של ד"ר גושן נוגדות את מסקנתו של פרופ' יואל אנגל, אשר בדק את התובעת מטעמה, ומצא לנכון לקבוע כי נותרה לה נכות לצמיתות של 10% בלבד, לפי סעיף 75 (1) ב' לתקנות. 22. פרופ' כראל - המומחה התעסוקתי שבדק את התובעת מטעם הנתבעת - מצא בחוות דעתו מיום 13.1.05 כי אין מקום להפעלת תקנה 15, אולם כאמור בסיפא לחוות דעתו "... יחד עם זאת ראוי לציין שהפגיעה גורמת להפרעה מסויימת במטלות כגון הקלדה, הדפסות או צורך בהפעלת כח (תפיסה) חזק ביד ימין. לפיכך, לטווח רחוק, רצוי לחשוב על אפיק תעסוקתי עבורה שהמגבלה הקיימת לא תהווה גורם מפריע בעיסוקה. לדבריה מעוניינת בלימודים אקדמיים, כלומר בעיסוק (לאחר קבלת התואר) שבו פעילויות כגון הקלדה והדפסה אינן חלק דומיננטי במילוי דרישות התפקיד...". 23. בישיבת יום 10.4.05 נחקרו ד"ר גושן ופרופ' כראל על חוות דעתם. שני המומחים התייחסו למגבלות התפקודיות הנובעות מנכותה הרפואית של התובעת לרבות לשאלה האם ועד כמה נגרמים לתובעת, מעת לעת, כאבים בגדם. 24. מחקירתו הנגדית של ד"ר גושן עלה כי למיטב ידיעתו, התובעת מבצעת עבודה פקידותית שאינה כוללת הקלדה על מחשב. כן הסתבר כי ד"ר גושן לא היה ער לעובדה כי לאחר התאונה עברה התובעת קורס מזכירות והדפסת וורד במחשב. כמו כן ד"ר גושן לא היה מודע לעובדה כי התובעת, בעת הצורך, מקלידה על מחשב. בחוות דעתו ציין ד"ר גושן כי עובר לתאונה תכננה התובעת לעסוק במקצוע הדוגמנות, טענה שלא נטענה על ידי התובעת בתצהירה ובחקירתה הנגדית. 25. מחקירתו הנגדית של פרופ' כראל עלה כי נוצרה בקצה הגדם נוירומה - צבר של רקמת עצבים הגדלה באופן לא סדיר באזור שנפגע קודם לכן. מסתבר כי הנוירומה נגרמת בעקבות הקטיעה והיא יכולה "... להתהוות גם אחרי ניתוח נוסף - בכל פעם שחותכים את קצות העצבים. אדגיש שזה לא קורה בכל המקרים... מתוך השאלות ששאלתי אותה ומתוך בדיקתי ע"י מישוש - יש לה רגישות רבה באזור קצה אצבע 3, דהיינו באזור הפגיעה. אני לא יכול לפגוע (הכוונה "לקבוע" - ה.י.) בוודאות שיש שם נוירומה כי לא מיששתי שם גוש. יחד עם זאת, הדבר נכון לשעת הבדיקה שביצעתי, זה לא אומר שכמה חודשים אח"כ לא התפתח הדבר הזה ..." (עמודים 13, 14 לפרוטוקול יום 10.4.05). 26. פרופ' כראל מצא בבדיקתו את התובעת כי נגרמה לה פטרת בציפורן. בחקירתו הנגדית העיד פרופ' כראל "... ברגע שמתחיל קלקול עקב הקטיעה... הפטריות שבד"כ לא מזיקות לנו - מתיישבות בתוך הציפורן, והתוצאה היא שהציפורן מתחילה לגדול בצורה מעוותת, משנה את צבעה בד"כ ליותר כהה. העיוות בגדילה יכול להביא לכך שהציפורן מתחילה לגדול לתוך הרקמה הרכה... בגלל עיוות הציפורן והעובדה שהאזור הזה הוא ממילא רגיש - אז כל פצע באזור זה יכול ליצור בעיה. אם התובעת לא היתה שמה לק על הציפורן הפגועה - ניתן היה לראות הבדל בצבעה ביחס לציפורניים האחרות." (עמ' 15 לפרוטוקול). בעקבות זאת ציינתי בפרוטוקול הדיון כי "לבקשתי, הציגה בפני התובעת את אצבע 3 בכף ידה הימנית. ואכן רואים כי הציפורן בקצה גדלה ומתעקלת לכיוון הגדם, ועניין זה אף אושר ע"י פרופ' כראל" (עמ' 15 לפרוטוקול). 27. ד"ר ז'יטלני אשר בדק את התובעת, חמש שנים ותשעה חודשים לאחר התאונה, מצא כי "...צורת אצבע II תקינה, תנועות האצבע מלאות, ולא נשארו סימנים כלשהם המעידים על נזק. באשר לאצבע III נותר מצב לאחר קטיעה של 7 מ"מ, בקצה הגליל המרוחק, עם עיוות בצורת קצה האצבע (התעבות הרקמות הרכות ושינוי בצורת הציפורן). כמו כן נותרה רגישות למגע, כנראה בגלל נזק לעצב הדיגיטלי בקצה הגדם. מצב זה מסביר את תלונותיה של הנפגעת ואת הקושי שלה בהקלדה בעבודתה כפקידה". 28. התובעת הינה בוגרת בית ספר תיכון מקצועי במגמת תפירה ואין ברשותה תעודת בגרות. כפי שעלה מחקירותיהן הנגדיות של התובעת ואריאנה, התובעת השתלבה בעבודתה במשרד הביטחון, מעסיקיה מרוצים מתפקודה והתובעת בעצמה שביעת רצון מעבודתה זו ונראה כי אין בכוונתה, בשלב זה, לעוזבה מיוזמתה ולהחליפה בעבודה אחרת. 29. התובעת הגישה תלושי שכר ממקום עבודתה במשרד הביטחון לתקופה שעד לחודש מרץ 2002 בלבד. מחקירתה הנגדית של התובעת עלה כי התובעת מועסקת במשרד הביטחון, באמצעות חברת כח אדם, וכי בשל אילוצי תקציב היא מנועה מלעבוד שעות נוספות מעבר להיקף המשרה המלאה. עיון בתלוש השכר לחודש דצמבר 2001 מעלה כי שכרה של התובעת בחודשים ינואר-דצמבר 2001 הסתכם ב- 41,226 ₪ ברוטו לחודש, ובממוצע - 3,435 ₪ לחודש. בהצמדה למועד מתן פסק הדין על בסיס מדד חודש מאי 2001, מסתכם שכרה נכון למועד מתן פסק הדין ב- 3,657 ₪ ברוטו לחודש. 30. נוכח השכלתה של התובעת ומששוכנעתי כי מהות עבודתה במשרד הביטחון תואמת לציפיותיה, בלא כל קשר למגבלותיה בגין התאונה - הגעתי למסקנה כי יש מקום לחשב את הפסדי שכרה של התובעת על בסיס שכר של כ- 4,500 ₪ ברוטו ולא על בסיס השכר הממוצע במשק. 31. בנסיבות העניין, אין מקום לחישוב אקטוארי של הפסד כושר ההשתכרות. יש מקום לפסיקת פיצוי גלובלי שיביא בחשבון את קשייה של התובעת בהקלדה, את האפשרות כי תיאלץ או תבקש בעתיד לעבוד במקום אחר, וכן את בסיס שכרה כאמור לעיל. הפסד שכר לעבר 32. התובעת לא היתה מסוגלת לעבודה מיום התאונה ועד ליום 10.5.98 כפי שעולה מאישורי אי הכושר שניתנו לה על ידי רופאיה. בתחילת חודש ינואר 1998 אמורה היתה התובעת לסיים את עבודתה אצל הנתבעת, במסגרת היותה של עבודה זו "עבודה מועדפת" ומאותו מועד היא היתה אמורה למצוא מקום עבודה אחר התואם לכישוריה. בחודש אוגוסט 1997 השתכרה התובעת 2,285 ש"ח לחודש, בחודש ספטמבר 2,481 ₪, ובחודש נובמבר 2,314 ₪. ממוצע שכרה של התובעת בשלושת החודשים הנ"ל הינו 2,360 ₪. סכום זה בהצמדה למדד ובתוספת ריבית חוקית מיום 10.9.97 ועד למועד מתן פסק הדין מסתכם ב- 3,804 ₪. לא מצאתי לנכון להביא בחשבון את שכרה של התובעת בחודש אוקטובר 1997, שהסתכם בסך של 1,503 ₪ בגין 16 ימי עבודה בלבד, וזאת מהטעם כי בחודש זה היו חופשות החגים. 33. מחקירתה הנגדית של התובעת עלה כאמור כי במסגרת הליכי השיקום במל"ל היא עברה קורס מזכירות שנמשך כשישה חודשים - (במהלך חודש יולי 1999 ובחודשים ספטמבר 1999 - ינואר 2000- נ/1). במסגרת הקורס למדה התובעת, בין היתר, הקלדה על מחשב וקיבלה "תעודת מזכירות". מנ/1 (אישור מיום 21/10/04 של מינהל הביטוח והגביה במל"ל) ומחקירתה הנגדית של התובעת הסתבר כי בחודש אוקטובר 1998 עבדה התובעת ב"שטרודל וינאי" במסגרת "עבודה מועדפת" וכי התפטרה מעבודתה זו בשל סכסוך עם מעבידה. בחודש יוני 2000 החלה התובעת לעבוד במשרד הביטחון באמצעות חברת כח אדם והיא מתמידה בעבודתה זו מאז ועד היום. 34. ועדה רפואית במל"ל קבעה לתובעת נכות לצמיתות בשיעור 5% מיום 10.5.98, וזאת מתום תקופת אישורי אי הכושר שנקבעה לתובעת ע"י רופאיה. 35. בגין התקופה שמיום התאונה - 18.12.97 ועד ליום 10.5.98 - הנני פוסק לתובעת פיצוי בסך של 17,188 ₪, וזאת על בסיס שכר של 3,657 ₪ נכון למועד מתן פסה"ד. 36. בגין התקופה שמיום 10.5.98 ועד ליום 31.5.00 - מצאתי כי יהיה זה נכון לפסוק לתובעת פיצוי גלובלי בגין אובדן שכר חלקי, המביא בחשבון את תקופת השיקום, את התשלומים ששולמו לתובעת בתקופה זו ואת התקופה שנדרשה לתובעת על מנת למצוא מקום עבודה מוסדר - 10,000 ₪ נכון למועד מתן פסק הדין. 37. כאמור לעיל, התובעת עובדת במשרה מלאה. התובעת כמו גם מעסיקיה שבעי רצון מתפקודה ומעבודתה. לא הובאה בפני כל ראיה כי נגרם לתובעת הפסד שכר לתקופה שמחודש יוני 2000 ועד למועד מתן פסק הדין. 38. כאמור, לטענת התובעת, עבודתה אצל הנתבעת היתה במסגרת "עבודה מועדפת" בגינה היא היתה זכאית לקבל מהמל"ל מענק בגין "עבודה מועדפת". נטען כי מאחר והפציעה ארעה לאחר עבודה של 5.5 חודשים בלבד של עבודה מועדפת - התובעת לא קיבלה את המענק. מכאן עולה כי באם התובעת היתה עובדת שבועיים נוספים בעבודה המוכרת כ"עבודה מועדפת" - היא היתה זכאית למענק זה. ברם, כפי שעולה מ-נ/1, כמו גם מחקירתה הנגדית של התובעת - היא עבדה שבועיים ימים ב"שטרודל וינאי" במסגרת עבודה מועדפת, ועל כן יש להניח כי היא היתה זכאית לקבלת המענק ויתכן כי אף קיבלה אותו. מכל מקום, התובעת לא הביאה כל ראיה כי לא קיבלה מענק זה. 39. סה"כ הפסד השכר המלא והחלקי לעבר מסתכם ב- 27,188 ₪ נכון למועד מתן פסק הדין. הפסדי השתכרות בעתיד 40. לאור האמור לעיל, בהתחשב במהות הפגיעה והנכות, בגילה של התובעת ובבסיס השכר - ראיתי לנכון לפסוק לתובעת פיצוי גלובלי בסכום של 50,000 ₪, בגין פגיעה בכושר ההשתכרות עד לגיל 67. פיצוי זה מביא בחשבון, בין היתר, את הקשיים בהם עלולה להיתקל התובעת במקום עבודה בו תידרש להקלדה במחשב מעבר לנדרש כיום . כאב וסבל 41. בתצהירי עדויותיהן הראשיות של האם והתובעת והאם, נטען כי האחרונה, אשר הייתה עובר לתאונה "...נערה מלאת חיים וחברותית עם חיי חברה פעילים... מאז התאונה ... הפכה לבחורה בודדה, חסרת ביטחון עצמי וחסרת חיים..." (סעיף 3 לתצהיר האם). ברם, מחקירתה הנגדית של אריאנה, עלה בברור כי התובעת מקובלת על חבריה ועל הסובבים אותה וכי היא משתתפת בכל הפעילויות של בני גילה, לרבות חבריה. יחד עם זאת, לאור הפגיעה האסטטית באצבע III אני מעריך כי בחודשים הראשונים שלאחר התאונה, אכן נגרמו לתובעת כאב וסבל מוגברים, שיש להביאם בחשבון בפסיקת הפיצוי בפריט זה. כן יש להביא בחשבון את הכאב הנגרם לתובעת כתוצאה מהרגישות בקצה אצבעה, כפי שעולה מעדויותיהם של ד"ר גושן ופרופ' כראל, כמו גם מעדותה של האם (עמ' 25 לפרוטוקול ישיבת יום 17.11.04). 42. בנסיבות העניין מצאתי כי יהיה זה נכון לפסוק לתובעת, בחורה צעירה שטרם נישאה, פיצוי בסך של 40,000 ₪, נכון למועד מתן פסק הדין. פיצוי זה מביא בחשבון בין היתר את התקופה שחלפה ממועד התאונה ועד היום, ואשר בגינה זכאית התובעת לריבית משפטית בנוסף להפרשי הצמדה. עזרת צד שלישי לעבר ולעתיד 43. בשבועות הראשונים שלאחר התאונה נזקקה התובעת, מדי יום, להחלפת תחבושות. התובעת היתה במשך מספר חודשים בטיפול ובמעקב במרפאת כירורגיית כף יד בבית חולים באסף הרופא, וכן עברה טיפולים שונים לרבות טיפולי פיזיוטרפיה. 44. הלכה פסוקה היא, כי רשאי בית המשפט לפסוק פיצוי בגין עזרת הזולת, אף מבלי שהובאה ראיה לכך, והוא אף יכול לערוך אומדנא ובלבד שהשתכנע כי העזרה שהושטה לנפגע ניתנה לו מעבר לזו המקובלת בין בני משפחה (ע"א 93/73 ושני נ' קראוז, פ"ד כח (1) 277; ע"א 370/93 מלכה נ' אטקין, פ"ד מ"ד (4) 168). 45. כפי שעולה מעדותה של האם, היא סעדה את התובעת בתקופה שלאחר התאונה. 46. שוכנעתי כי התובעת אכן נזקקה לעזרת צד שלישי, בתקופה שבסמוך לאחר התאונה, וכי האם סייעה לה מעבר למקובל בין בני משפחה. בנסיבות העניין, מצאתי לנכון לפסוק לתובעת פיצוי בסך של 7,500 ₪ נכון למועד פסק הדין בגין עזרת צד שלישי לעבר. 47. לא מצאתי לנכון לפסוק לתובעת פיצוי בגין עזרת צד שלישי לעתיד, מה גם שהתובעת לא עתרה לפיצוי זה בכתב תביעתה, תצהירה וסיכומיה. הוצאות רפואיות לרבות הוצאות נסיעה לטיפול רפואי 48. התאונה הוכרה כ"תאונת עבודה" על ידי המוסד לביטוח לאומי, לפיכך, זכאית התובעת להחזר מהמל"ל של הוצאותיה הרפואיות והוצאות הנסיעה לטיפול רפואי. התובעת לא הגישה קבלות המעידות על ההוצאות שנגרמו לה לטענתה. 49. יחד עם זאת, בתוך עמי אני יושב, ומקובל עלי כי המל"ל אינו מחזיר את מלוא ההוצאות בפועל, שכן אין די בקריטריונים הקבועים בחוק כדי לכסות את מלוא ההוצאות בפועל. על כן מצאתי כי יהיה זה נכון לפסוק לתובעת בפריט זה פיצוי בסך של 1,000 ₪ נכון למועד מתן פסק הדין. לא מצאתי מקום לחייב את הנתבעת בגין הוצאות לניתוח פלסטי. סיכום 50. הפסד השתכרות בעבר - 27,188 ש"ח עזרת צד שלישי בעבר - 7,500 ש"ח הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה לטיפול רפואי - 1,000 ש"ח הפסד כושר השתכרות בעתיד - 50,000 ש"ח נזק לא ממוני - 40,000 ש"ח סה"כ 125,688 ש"ח ניכוי תגמולי המל"ל 51. מהסך 125,688 ₪ הנ"ל יש לנכות את תגמולי המל"ל בסך כולל של 22,192 ₪ נכון למועד מתן פסק הדין כפי שהתבקש בסעיף 6 לסיכומי הנתבעת. סוף דבר 52. אשר על כן, הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הסך של 103,496 ₪ בצרוף/בהפחתת שיעור המדד שיתפרסם היום אחה"צ - 15.6.05 (בהתאמה לעליה /הפחתה בשיעור המדד בגין חודש מאי אם וככל שתהיה) ובצירוף ריבית כחוק מיום 15.6.05 ועד לתשלום המלא בפועל ובצרוף הוצאות משפט לרבות אגרה, הוצאות בגין חוות דעתם של פרופ' אנגל וד"ר גושן, שכר עדותו של ד"ר גושן ושכר עדי התובעת. לסך 103,496 ₪ הנ"ל ייווסף שכר טרחה בשיעור של 20% בתוספת מע"מ. ההוצאות ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הוצאתן ועד מועד ההחזר בפועל. זכות ערעור תוך 45 יום לביהמ"ש המחוזי. מכבשציוד מכני הנדסי (צמ"ה)תאונת עבודה