החלטה מבוא 1. לפני, תביעת התובע, תושב העיר עזה הנמצאת בתחומי הרשות הפלסטינאית, בגין נזקי גוף שנגרמו לו לטענתו, בתאונה שארעה ביום 4.6.00 (להלן: "התאונה"). 2. לטענת התובע, הנתבע העסיקו ביום התאונה וזו ארעה במהלך עבודתו אצל הנתבע. 3. לטענת הנתבע, התובע הועסק על ידיו לסרוגין וזאת עד לחודש ספטמבר 1999 וכי במועד התאונה שהה התובע בישראל מכח אשרת ביקור ולא מכח אשרת עבודה שהינה תנאי להעסקתו בישראל. 4. הדיון בתביעה פוצל בהתאם להחלטתה של כב' השופטת זהבה אגי כך שהדיון התקיים בשאלת החבות. 5. עילת התביעה הינה מכח פקודת הנזיקין (נוסח חדש). 6. החלטתי זו ניתנה לאחר ששמעתי בישיבת יום 6.4.05 את חקירותיהם הנגדיות של התובע והנתבע, עיינתי בתצהירי עדויותיהם הראשיות ובמסמכים שהוגשו ע"י הצדדים, לרבות תעודת עובד ציבור מיום 23.6.05 שנערכה ע"י המל"ל סניף אשקלון ולה צורפו, בין היתר, הודעות התובע והנתבע בפני חוקר המל"ל. כן שמעתי בפני בישיבת יום 3.7.05 את סיכומי טענותיהם בעל פה של ב"כ בעלי הדין. 7. כל ההדגשות להלן אינן מופיעות במקור אלא אם נאמר אחרת. גרסת התובע באשר לנסיבות העסקתו על ידי הנתבע ונסיבות אירוע התאונה 8. בשנים 1998-1999, הועסק התובע ע"י הנתבע בעבודות בנין. התובע נאלץ לחדול לעבוד אצל הנתבע לאחר שהאחרון נותר חייב לו כספים ופניותיו לנתבע לתשלום חובו לא נענו. 9. כפי שעולה מ"כרטיס נתונים חודשיים" מיום 14.1.02 שהונפק ע"י אגף מדור התשלומים בשירות התעסוקה (נספח א' לתצהיר התובע), עד לחודש אפריל 1999 עבד התובע אצל הנתבע ומאותו מועד חדל לעבוד בישראל. 10. ביום 29.5.00, קיבל התובע "היתר כניסה לישראל" לתקופה שמיום 30.5.00 ועד ליום 7.6.00 למטרת "צרכים אישיים" (נספח ב' לתצהיר התובע). ההיתר ניתן לתובע למטרת ביקור אחותו המתגוררת בב"ש. התובע ביקש, באותה הזדמנות, לגבות מהנתבע את יתרת חובו לו המגיעה לכדי כ- 4,500 ש"ח. 11. התובע הגיע לארץ, שהה בבית אחותו ולאחר מספר ימים התקשר לנתבע על מנת לתאם עמו פגישה לקבלת החוב. הנתבע הציע לתובע לעבוד עמו ביום 4.6.00 בבית אבות שהוקם בראשון לציון והתחייב לפרוע את חובו בתום יום העבודה. התובע נענה להצעה, נסע לאשקלון ומשם הוסע ברכבו של הנתבע לבית האבות ביחד עם עובד אחר מעזה שזהותו אינה ידועה לתובע. 12. בתום יום העבודה, במהלך איסוף כלי העבודה מעד התובע ונפל במדרגות כתוצאה מפסולת (שברי בלוקים, שברי לוחות עץ וחוטי שיזור) שהיתה פזורה על משטח המדרגות. 13. כתוצאה מהתאונה נחבל התובע בקרסול רגלו הימנית. הנתבע סרב להעביר את התובע לקבלת טיפול רפואי בבי"ח בישראל והסיעו למחסום ארז שם המתין לו אחיו שהגיע למקום עם אמבולנס. 14. התובע הועבר ממחסום ארז ישירות לבית החולים "שיפא" ובהגיעו לבית החולים בשעה 20:00 דיווח לצוות הרפואי כי נפגע בתאונת עבודה שארעה בישראל (נספח ה'1 לתצהיר התובע). 15. התובע אושפז עד ליום 5.6.00 במחלקה אורטופדית בבית החולים שיפא. במהלך האשפוז אובחן שבר בקרסול ימין של התובע, רגלו נותחה והוא שוחרר מבית החולים עם הוראות להמשך טיפול רפואי ומנוחה (נספח ג' לתצהיר). 16. מכתבו מיום 23.7.00 של ב"כ התובע אל הנתבע כמו גם תזכורת מיום 17.9.00 לא נענו. 17. ביום 4.8.03 הגיש התובע למל"ל, באמצעות בא כוחו, "הודעה על פגיעה בעבודה", הודעה אשר הנתבע סרב לחתום עליה. 18. האחריות לתאונה מוטלת על הנתבע אשר, בין היתר, לא דאג למקום עבודה בטוח. גרסת הנתבע 19. התובע הועסק ע"י הנתבע עד ליום 7.9.99 (ס' 6 לתצהיר הנתבע). 20. ספק באם התובע שהה בישראל ביום 4.6.00 ומכל מקום הנתבע לא העסיקו לאחר יום 7.9.99 ולא פגשו ביום התאונה. 21. פניה ראשונה לנתבע נעשתה באמצעות כתב התביעה נשוא התיק שבפנינו ולא לפני כן (הודעת הנתבע בפני חוקר המל"ל שנגבתה ממנו ביום 15.9.03 (ת/1). 22. הנתבע לא נותר חייב דבר לתובע (עמ' 14 לפרוטוקול ישיבת יום 4.6.05). ממצאים ומסקנות בשאלת החבות 23. אקדים ואומר כי במהלך שמיעת הראיות התרשמתי מאופן עדותו של התובע אשר העיד בבטחון, בלא היסוס וניכר היה כי הוא אינו חושש להביע את דעתו ואינו מנסה להסתיר דבר. עדותו של הנתבע לעומתו היתה חמקמקה ומתפתלת. 24. במהלך ישיבת יום 4.6.00 הסתבר כי הן התובע והן הנתבע נחקרו על ידי חוקרי המל"ל וכי הצדדים לא קיבלו לידיהם עותקי ההודעות. בעקבות זאת הוסכם כי תיק החקירה במל"ל יוזמן ויוגש כראיה כמות שהוא. תיק המל"ל הומצא לקראת ישיבת יום 26.6.05 והוגש כראיה - ת/1. לאחר שבחנתי את כלל הראיות ושמעתי את טיעוני ב"כ בעלי הדין, התחזקתי בדעתי כי יש להעדיף את גרסת התובע על פני גרסת הנתבע וזאת גם לאחר שנתתי דעתי לסתירות כביכול בגרסאות התובע. 25. בחקירתו הנגדות, הכחיש הנתבע את טענת התובע כי עבד בבית אבות אבות וטען בתחילה כי הבנין בראשון לציון "מעון לילדים אוטיסטים ולא בית אבות" (עמ' 10 לפרוטוקול). בהמשך חקירתו הנגדית בבית המשפט נשכח מהנתבע כי טען שאין המדובר בבית אבות והודה בכך. טענה זו אף עומדת בסתירה להודעת הנתבע בפני החוקר. 26. מהודעת הנתבע בפני חוקר המל"ל, עולה כי היה נתון, לפחות נכון למועד גביית ההודעה, בקשיים כלכליים. אמירות אלו מתיישבות עם הודעת התובע לחוקר ולפיה הנתבע נקלע בשנת 2000 לקשיים כלכליים עקב פשיטת רגל שנגרמה לקבלן שהנתבע שימש כקבלן משנה שלו. 27. קשיים כלכליים אלו מהווים חיזוק לטענת התובע כי הנתבע נותר חייב לו כספים. 28. הנתבע אישר כי שימש כקבלן משנה לביצוע עבודות אינסטלציה בבית האבות עבור הקבלן - ישראל גרוס. כן אישר הנתבע כי נוהלו יומני עבודה וכי הוא יכול להמציאם, אם יתבקש "תוך 10 דקות" (עמ' 10 לפרוטוקול). לטענת הנתבע ביומן העבודה תועדה זהות עובדיו. בתום ישיבת יום 4.6.05 הצהירו ב"כ בעלי הדין כי הם מסכימים שינתן צו המורה לקבלן גרוס להמציא את יומני העבודה לתקופה הרלבנטית. בעקבות זאת, בהחלטתי מאותו מועד הוריתי כי "צד המעוניין להזמין עד מטעמו של ישראל גרוס, אשר יביא עמו את יומני העבודה - יודיע על כך …" (עמ' 15 לפרוטוקול). איש מהצדדים לא הודיע על כוונתו לעשות כן וכל אחד מהם טוען כי יש לזקוף זאת לחובת הצד שכנגד. 29. לעניות דעתי, בנסיבות הענין ומששוכנעתי כי התובע אכן עבד אצל הנתבע ביום 4.6.00 בבית האבות - שומה היה על הנתבע להמציא את יומני העבודה. 30. מיד עם הגיעו לבית החולים שיפא, מס' שעות לאחר התאונה, טען התובע כי נפגע בתאונת עבודה שארעה בישראל ויש בכך חיזוק לגרסתו. 31. אין מחלוקת כי מצבו הכלכלי של הנתבע הינו בכי רע וכי אין הוא מחזיק בפוליסת ביטוח המכסה את חבותו בגין התאונה. על כן, אין זה סביר כי התובע "ייטפל" דווקא לנתבע אשר הסיכויים לגבות ממנו תשלום בו יחוייב, עם וככל שיחוייב, הינם קלושים. 32. אישור שירות התעסוקה (נספח 1ב' לתצהיר הנתבע) אינו מהווה ראיה לכך כי התובע עבד בישראל מיום 11.7.00 ועד ליום 26.10.00. הסברו של התובע ולפיו המדובר ברשיון עבודה שהתבקש לפני התאונה ע"י קבלן אחר הינו סביר בעיני. חיזוק לכך מצאתי בעובדה כי באישור שירות התעסוקה מיום 14.1.02 (נספח א' לכתב התביעה) לא מופיע שמו של אותו קבלן כמו גם כי התובע קיבל תשלום בתקופה זו. 33. בהודעתו בפני החוקר הודה הנתבע כי התובע עבד בשירותו גם בבית האבות, אך טען כי הועסק על ידיו בבנין זה ימים ספורים בלבד וכי חדל לעבוד אצלו בשל סגר, או פוג תוקפו של ההיתר. בחקירתו הנגדית טען הנתבע כי התובע לא עבד אצלו בתקופת התאונה בשל סגרים שהיו, טענה שאינה מתיישבת עם העובדה כי האינתיפאדה החלה מס' חודשים לאחר מכן וכי בתקופה זו לא היו סגרים. 34. הנתבע היה מודע לעונשים הפליליים להם היה צפוי בגין העסקה ללא היתר של עובד הרשות הפלסטינאית ויש בכך כדי ליתן הסבר נוסף לשאלה מדוע סרב לחתום לתובע על טופס ההודעה על התאונה. 35. ער אני לכך כי בעדותו בפני החוקר טען התובע כי בעת התאונה עבד במקום בן מיעוטים המתגורר בלוד, וזאת בנוסף לעובד מעזה שזהותו אינה ידועה לו ועליו הצהיר בתצהירו ובחקירתו הנגדית. 36. סוף דבר, הגעתי למסקנה כי התובע נפגע בבית האבות בעת שהועסק על ידי הנתבע. אחריותו הנזיקית של הנתבע ושאלת רשלנותו התורמת של התובע 37. שוכנעתי כי התובע נפל במדרגות בית האבות בשל פסולת בנין שהיתה במדרגות. על הנתבע היה לדאוג למקום עבודה בטוח ומשלא עשה כן, חלה עליו האחריות לאירוע התאונה. איני מקבל את טענת הנתבע כי האחריות לתאונה מוטלת רק על הקבלן הראשי אשר היה עליו לפנות את אותה הפסולת. עסקינן בשתי חובות נפרדות ועצמאיות המקימות לתובע זכות תביעה נפרדת הן כנגד הנתבע ולכאורה גם כנגד הקבלן הראשי. 38. לא הובאה בפני כל ראיה מה היה על התובע לעשות על מנת למנוע את התאונה ועל כן לא מצאתי כי יש מקום להטיל על התובע רשלנות תורמת לאירוע התאונה. סיכום 39. אשר על כן, הנני מחייב את הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט כפי שתוכחנה וכן שכ"ט עו"ד בסכום של 5,000 ש"ח בצירוף מע"מ כשסכום זה צמוד למדד ונושא ריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. 40. המזכירות תשיב לב"כ התובע את הסך של 3,000 ש"ח שהופקד על ידיו בקופת בית המשפט בצירוף פירותיו. 41. עד ולא יאוחר מיום 1.9.05 יבואו ב"כ בעלי הדין בדברים ביניהם בכל הנוגע להמצאת חוות דעת רפואית. מוצעת לצדדים אחת מהדרכים החילופיות כדלקמן: 1) הגשת חוות דעת מטעם התובע, הגשת חוות דעת מטעם הנתבע. היה ותהיה מחלוקת בין המומחים - ימונה מומחה מטעם ביהמ"ש. כל צד ישא, בשלב זה, בשכרו של המומחה מטעמו והצדדים ישאו בחלקים שווים בשכרו של המומחה. 2) מינוי מומחה רפואי מטעם ביהמ"ש - הצדדים ישאו בחלקים שווים בשכרו. 3) בהנחה כי התביעה תוכר כתאונת עבודה ע"י המל"ל - קביעה סופית של ועדה רפואית במל"ל תחייב את שני הצדדים. פלסטיניםתאונת עבודה