סעיף 13 לחוק איסור לשון הרע - הגנות

החלטה 1. בפניי בקשה לסלק התובענה על הסף. לטענת המבקשים הפרסומים בגינם הוגשו התביעות עומדות בהגנות המוחלטת שבסעיף 13 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן ה"חוק") . 2. התביעה העיקרית נשוא בקשה זו, בקליפת האגוז, עניינה בגין 12 פרסומים אשר בהם ניטען כי הם מהווים לשון הרע. 3. התובע 1 עבד אצל מבקשות 6 ו-7 כמזכיר/ גזבר באבני חפץ, והתובע 2, אשר נשוי לביתו של תובע 1, אשר הסמיך את התובע 1 לפעול בשמו בתביעה זו, עבד כרכז לקוחות של הקבלן שלמה זהבי. המבקשים 1-5 היו חברי הועד בתקופות המדוברות. 4. לטענת המבקשים, במהלך עבודתו של התובע התעוררו מחלוקות באשר לעבודת התובע אצל המבקשים, אשר כנגדם הוגשה תלונה במשטרה וכתב אישום בגין עבירות שוחד, אשר בוטלו ביזמת המדינה. 5. לטענת המבקשים, הפרסומים נשוא התביעה עומדים בהגנת סעיפי 13 לחוק משום שאלה נאספו מתוך עיון בחומר החקירה ובעדויות המבקשים בחקירה, ולכן החומרים המדוברים הגיעו לידי המשיבים במסגרת ניהול התיק הפלילי, ולכן עומדת להם ההגנה המוחלטת וכי ככל שהפרסומים נתגלו למשיבים בעיון בחומר החקירה - הרי הפרסום חוסה תחת הוראות סעיף 15(8) לחוק, אולם מרגע שאלה הוצגו כמוצגים בתביעה, הם חוסים תחת סעיף 13(5) לחוק. 6. מנגד טוענים המשיבים כי כתב התביעה מקים מספר עילות תביעה, מעבר לנטען בבקשה באשר לסעיף 13 לחוק, שכן כתב התביעה מגלה עילות לעניין עוולת הרשלנות הרשלנות ושקר מפגיע, ולכן בלאו הכי אין הבקשה יכולה לסלק עילות אלה . 7. סעיף 15(8) לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 קובע לאמור: "15. הגנת תום לב [תיקון: תשכ"ז, תשל"ט, תשמ"ד] -במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה אם הנאשם או הנתבע עשה את הפרסום בתום לב באחת הנסיבות האלו: (8) הפרסום היה בהגשת תלונה על הנפגע בענין שבו האדם שאליו הוגשה התלונה ממונה על הנפגע, מכוח דין או חוזה, או תלונה שהוגשה לרשות המוסמכת לקבל תלונות על הנפגע או לחקור בענין המשמש נושא התלונה; ואולם אין בהוראה זו כדי להקנות הגנה על פרסום אחר של התלונה, של דבר הגשתה או של תכנה;" 8. אין חולק, כי פרסום הנעשה, הינו חלק מעניין אשר היה נושא לחקירה ברשות מוסמכת. 9. על כך אומר כבוד הנשיא שמגר בע"א 788/79 אברהם ריימר נ' עיזבון המנוח ברקו רייבר, פ"ד לו(2), 141: " לא היה חולק, כי משטרת ישראל היא רשות מוסמכת לקבל תלונות ולחקור בעניין, אשר שימש נושא לתלונה, כאמור בסעיף 15(8) הנ"ל". 10. הגנה זו - בסעיף 15(8) חלה על פרסום הגשת תלונה ע"י מתלונן במשטרה. ברם, לא הובאו סימוכין לכך כי ההגנה תחול על דברים שנאמרו במקרה בו עד שנתן הודעה או עדות במשטרה,וכי אלה יחסו תחת ההגנה בסעיף 15(8) שלעיל. אדגיש כי המבקשים לא היו אלה שהגישו את התלונה כנגד המשיבים במשטרה - וממילא יכולים לחסות תחת הגנת 15(8). 11. לענייננו, סעיף 13 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 קובע: "13. פרסומים מותרים לא ישמש עילה למשפט פלילי או אזרחי - (5) פרסום על ידי שופט, חבר של בית דין דתי, בורר, או אדם אחר בעל סמכות שיפוטית או מעין-שיפוטית על פי דין, שנעשה תוך כדי דיון בפניהם, או בהחלטתם, או פרסום על ידי בעל דין, בא כוחו של בעל דין או עד, שנעשה תוך כדי דיון כאמור ; (7) דין וחשבון נכון והוגן על מה שנאמר או אירע כאמור בפסקאות (5) או (6) בישיבה פומבית, ובלבד שהפרסום לא נאסר לפי סעיף 21. 12. הוראות סעיף 13(5) זכו לדיון מקיף בפסיקה אותה אביא בתמצית להלן. כב' השופט י. גרוס בע"פ (ת"א) 546/92 דורון נגד טריינין גורן 441, 452,453, דן בסעיף 13(5) וקובע: "התוצאה היתה, איפוא, כי בחוק איסור לשון הרע נקבע במפורש ובסעיף 13(5) כי מדובר בפרסום "שנעשה תוך כדי דיון כאמור ולצורך הדיון ובקשר אתו" (ההדגשה שלי - י' ג'). שמע מיניה, אם החוק בנוסחו זה לא היה מתוקן והיה נשאר על כנו, כי אז ברי שהחסוי לפיו היה מצומצם ומוגבל אך ורק לדברים הקשורים קשר אינטגראלי לדיון השיפוטי, כך, שלכאורה, לפי תיאור העובדות בכתב האישום דנן לא היתה יכולה להישמע טענת חסוי בפי המשיבה". ובהמשך פסק הדין : “מתוך סקירת ההיסטוריה החקיקתית נמצאנו למדים על הכוונה להרחבת תחום החיסוי, תוך ביטול ההכרח בקשר אינטגראלי בין הפרסום לבין מסגרת הדיון השיפוטי". (ההדגשה שלי). 13. מפי כב' השופט גולדברג ברע"א 3614/97 - דן אבי יצחק עו"ד נ' חברת החדשות הישראלית . פ"ד נג(1), 26 ,עמ' 64-65 למדנו כי: "הוראת סעיף 13(5), אליה מפנה סעיף קטן (7), עוסקת בשני סוגים עיקריים של פרסומים: (א) פרסום על ידי בעל סמכות שיפוטית או מעין שיפוטית, לרבות שופט, "שנעשה תוך כדי דיון בפניהם או בהחלטתם". (ב) פרסום על ידי בעל דין, בא כוחו או עד, שנעשה תוך כדי דיון כאמור. פרסומים אלה הם פרסומים מותרים." (הדגשה שלי). 14. יפים לענייננו דברי כבוד השופט סולברג בת.א 10151/03 איתי סוסה ואח' נ' מעריב ואח' : "הגנת סעיף 13 (5) לחוק איסור לשון הרע, הינה הגנה מוחלטת. הלכה פסוקה היא, כי ההגנה אינה מצטמצמת רק לדברים הנאמרים בעל-פה באולם בית המשפט. בית המשפט העליון נדרש לעניין זה באומרו, כי את הדיבור "תוך כדי דיון" שבסעיף 13 (5) לחוק, ניתן היה לפרש "על דרך הצימצום, שזה חל רק על הנעשה והנאמר במהלך המשפט בפני בית המשפט בשבתו לדין. ואולם, פירוש זה הוא צר מדי... החיסוי משתרע על כל צעד הננקט בקשר עם ההליך, בכל שלב משלביו השונים...". 15. לאור האמור לעיל, ברי כי פרסומים אשר נתגלו לתובעים במהלך הכנת התיק הפלילי כנגדם (שבינתיים נסגר) חוסות תחת צילה של ההגנה בסעיף 13(5) לחוק. 16. ומן הכלל אל הפרט: 17. הדיבה הראשונה הנטענת, מדובר בקלטת בה הוקלטה שיחה שבין נתבעת 1 למר זהבי, בה כביכול עולות הטענות בדבר מעשי השחיתות של התובעים (מצורפת כנספח א' לתביעה). 18. המדובר בפרסום הנהנה מהגנת סעיף 13(5), שכן תמליל הקלטת נודע לתובעים בעקבות הגשת התיק הפלילי. וכך אומרים התובעים בתביעתם : "סיגל מסרה את הקלטת למשטרה..והקלטת ותמליל הקלטת הוצגו כראיות בתיק הפלילי..". 19. אשר על כן אני מורה על מחיקת פרסום זה מכתב התביעה, בשל היותו חוסה תחת הגנת סעיף 13(5) . 20. הדיבה השנייה הנטענת, מתבססת על עדותו של נתבע 2 במשטרה אשר העיד "בתיק הפלילי", כדברי התובעים (נספח ב' לתביעה. בעדות זו מיוחסות לנתבעת 1 אמירות בדבר תשלומים של הקבלן זהבי לתובע 1, שיועברו ליישוב. 21. המדובר בפרסום שנעשה כחלק מניהול התיק הפלילי, דברים אלה, מוגנים תחת סעיף 13(5) שלעיל בכל הקשור למר נבון, קרי נתבע 2. 22. עם זאת, לא ניתן למחוק רכיב זה בכל הקשור לטענות התובעים כלפי נתבעת1 , אשר לא העידה, אלא היוותה נשוא עדותו של מר נבון ועל כן, כל הטענות בעניינה לא יכולות לחסות תחת הגנה זו שכן עידות זו יכולה להוות ראייה לכאורה כנגד נתבעת 1. 23. אשר על כן אני מורה על מחיקת פרסום זה מכתב התביעה בכל הנוגע לנתבע 2 בלבד. 24. הדיבה השלישית הנטענת מבוססת על עדותו של נתבע 2 "בתיק הפלילי" אשר מייחס אמירות לנתבעת 1 שנאמרו לו ולחברי המזכירות בישיבת הועד בספטמבר 1997, בדבר קשר חוזי שבין תובע 1 למר זהבי באמצעות תובע 2 - חתנו של תובע 1. 25. כמו כן מבוססת התביעה ברכיב זה על עדותו של נתבע 5 אשר מייחס לנתבעת 1 אמירה לפיה יש לבחון מחדש החוזה שבין היישוב אבני חפץ לבין מר זהבי לאור העלמת המידע בדבר החוזה כאמור. 26. גם כאן, המדובר בפרסומים אשר נודעו לתובעים "תוך כדי דיון" בהליך הפלילי והם חוסים תחת הגנת הוראות סעיף 13(5). על כן אני מורה על מחיקת דיבה זו מכתב התביעה בכל הנוגע לנתבעים 2 ו-5. ברם, אין זהו הדבר באשר לנתבעת1 שהיא נשוא העדויות, ולא נותנת העדויות במשטרה, ולכן רכיב זה יוותר על כנו בכל הנוגע לנתבעת 1. 27. הדיבה הרביעית הנטענת. מבוססת על עדותו של נתבע 4 במשטרה כחלק מניהול "התיק הפלילי". בעדות זו מייחס נתבע 4 לנתבעת 1 אמירה לפיה מר זהבי אמר לה באיזו דרך העביר הכספים לתובע 1 בצורה פיקטיבית. כמו כן העיד נתבע 4 כי הסיק מדברי נתבעת 1 שתובע 1 "סחט את זהבי והונה את המזכירות וקיבל שוחד מזהבי" . 28. הוצאת דיבה לכאורה זו כמו קודמותיה נתגלתה לתובעים עקב ניהול התיק הפלילי כנגדם, והיא חוסה תחת הגנת 13(5). על כן דינה להימחק מכתב התביעה בכל הנוגע לנתבע 4, אך לא כן לגבי נתבעת 1, אשר לא מסרה עדות זו. 29. הדיבה החמישית הנטענת. מבוססת על עדותו של מר הרץ, ששימש כמזכיר הישוב החל באוקטובר 1997 ועד מרץ 1998, במשטרה "בתיק הפלילי" ובו אומר כי התברר לו מחברי הועד נתבעים 1-5 שהמזכיר הקודם הודח בשל סכסוך הנוגע לקבלן זהבי. כמו כן העיד מר הרץ כי הסכסוך נבע בין היתר לאור העובדה כי התברר שהתובע 1 ייקבל תמורה בסך 80,000$ מן הקבלן, בדרך של העסקת חתנו. 30. הוצאת דיבה לכאורה זו אמנם נתגלתה לתובעים עקב ניהול ההליך הפלילי נגדם, ברם זו איננה חוסה תחת הגנת סעיף 13(5), שכן, סעיף 13(5) מגן על מוציא הדיבה ,ותו לא, אשר מסר גירסתו בהליך משפטי תוך כדי דיון, ואינו מגן על נשואי העדות שנמסרו תוך כדי דיון. 31. על כן אינני מורה על מחיקתה מכתב התביעה. 32. הדיבה השישית הנטענת. מבוססת על עדותו של בא כוחו של מר זהבי, עו"ד גרוס, "בבית המשפט בתיק הפלילי", אודות פגישה שקיים עו"ד גרוס עם מר הרץ ועם נתבעת 1 במשרד המזכירות, ובו אומר כי הן המזכיר החדש והן נתבעת 1 אמרו לו "מה שזהבי שילם לנאשם 1 שישלם לנו". 33. פרסום זה חוסה באופן ישיר על ההגנה שבסעיף 13(5), שכן הדברים נאמרו בין כותלי בית המשפט "תוך כדי דיון",אולם גם אמירה זו מוגנת ככל שהדבר נוגע למר גרוס ומר הרץ. ברם אין אמירה זו מגינה על נתבעת 1, נשוא העידות, אינני מורה על מחיקת הוצאת דיבה לכאורה זו מכתב התביעה. 34. הדיבה השביעית הנטענת, מבוססת על על עדותה של נתבעת 1 "בביהמ"ש בתיק הפלילי" במרץ 1998, ובו העידה על הפגישה עימה ועם מר וקנין שבאו לביתו של מר אברג'יל כדי לשוחח עימו על המכתב שנתן לתובע 1. בעידות אומרת נתבעת 1 כי סיפרה למר וקנין על "החוזה האמיתי....וסיפרתי לו שהחתן מקבל 8% על כל מכירה של דירה על ידי זהבי...חתימת החוזה עם החתן היתה תנאי בפני זהבי..". 35. אמירה זו, אשר מיוחסת לנתבעת 1 נאמרה אף היא בין כותלי בית המשפט "תוך כדי דיון" בהליך הפלילי בעניינם של התובעים. אמירה זו בניגוד לקודמות, מגינה באופן ישיר על מוסרת העידות, דהיינו נתבעת1 ולכן פרסום זה חוסה תחת הגנת סעיף 13(5), ודינו להימחק מכתב התביעה . 36. הדיבה השמינית הנטענת, מבוססת על שיחה שתומללה בין נתבעת 1 למר זהבי, לאחר התקנת מכשיר האזנה על ידי המשטרה לצורך ניהול ההליך הפלילי. בשיחה זו אומרת נתבעת1 למר זהבי כי אילו ידעו שתובע 1 מקבל 8% בחוזה, הם לא היו חותמים על החוזה. 37. אמירה זו, אשר נתגלתה לתובעים עקב ניהול חקירת המשטרה בתיק הפלילי, חוסה אף היא תחת הגנת סעיף 13(5), ולכן דינה להימחק מכתב התביעה. 38. הדיבה התשיעית הנטענת בה מיוחסת אמירה לחברי המזכירות למר ליברמן ולמר קאופמן אשר אמרו כי "בידי המזכירות אסמכתאות וחוזים פיקטיביים שמטרתם העברת כספים מוסווית מהקבלן זהבי למר אהרון גולדנברג באמצעות מר שמעון בן לזר". 39. לאמירה זו, מבלי הכריע בשאלה האם מדובר בהוצאת דיבה, אם לאו, אין כל ראייה כי זו התגלתה לתובעים או שעילתה נולדה עקב ניהול ההליך הפלילי. אשר על כן, אינני רואה לנכון למחוק רכיב זה מכתב התביעה. 40. הדיבה העשירית הנטענת, ובה מיוחסות אמירות לנתבעת 1 אשר אמרה לגב' ינקוביץ, תושבת הישוב, על פי דבריה כי מר זהבי גילה לנתבעת 1 שתובע 1 נתן מגרשים לזהבי וזה העביר לו כספים, וזאת על אף שמר זהבי אינו קבלן"מנוסה, אולם נבחר בשל מה שנסגר "מתחת לשולחן". 41. הובאה ראייה כי המדובר באמירה אשר נתגלתה לתובעים כחלק מניהול ההליך הפלילי. שנית, גם אם הדברים נאמרו תוך כדי הליך שיפוטי, הרי, שאין באמירה זו אלא כדי הוכחה לכאורה לטענות התובעים, שכן גב' ינקוביץ איננה נתבעת בתיק זה, אלא עדותה נועדה לחזק טענות התובעים לכאורה כנגד הנתבעת 1 . אשר על כן אינני מורה על מחיקת האמירות ברכיב זה. 42. הדיבה האחת עשרה הנטענת מבוססת על כתב ההגנה שהוגש על ידי נתבעים 6 ו-7 לבית הדין לדיני ממונות בקריית אונו, לאחר שהתובע 1 ביקש לברר שם את סכסוך העבודה. 43. קיצפו של תובע 1 יוצא על סעיפים שונים בכתב ההגנה בהם חזרו הנתבעים (המבקשים), על טענותיהם כלפי התובעים בדבר מערכת היחסים שבין התובעים למר זהבי. 44. אלה דברים אשר נכתבו תוך כדי הדיון בהליך שיזם התובע עצמו לשם בירור סכסוך העבודה. פרסום זה חוסה תחת הגנת סעיף 13(5), ועל כן אני מורה על מחיקת האמירות מכתב התביעה. 45. הדיבה השתים עשרה הנטענת מבוססת, לכאורה, על הסכם המסגרת השני שערך עו"ד גולדברג עליו חתמו העמותה והועד המקומי עם החברה בבעלות מר זהבי. המדובר בהקדמה להסכם, בו הצהירו הצדדים בין היתר: "והואיל..ולאחר חתחימת ההסכם הקודם התבררה לוועד עובדה מהותית-הסכם מיום 29.8.1996 שנערך בין הקבלן לבין חתנו של מר אהרון גודנברג..שהיה מזכיר היישוב, בו הועסק החתן...בתמורה של 8,000$ עבור כח בית שיירכש מהקבלן בפרוייקט". 46. אמירות אלה כפי שמוצאות ביטויין בהסכם זה (המצורף כנספח י' לתביעה), אינן חוסות תחת הגנת סעיף 13(5), שכן לא נאמרו תוך כדי דיון. על ההסכם יכלו התובעים לגלות בכל אמצעי סביר, ואין נפקא מינה, לרכיב זה אם נוהל הליך פלילי, אם לאו, קל וחומר כאשר המבקשים לא הביאו כל הוכחה לכך כי אמירה זו אכן נאמרה "תוך כדי דיון". אשר על כן לא ראיתי לנכון למחוק רכיב זה מן התביעה. 47. לא ראיתי לנכון להיעתר לבקשת המבקשים למחוק התביעה על הסף, אלא להורות על מחיקת הוצאות הדיבה לכאורה כפי שנאמר לעיל. שכן, למדנו מפי כב' השופטת שטרסברג-כהן ברע"א 1689/97 - גראונד א.ש.בע"מ נ' אדם טבע ודין -אגודה .תק-על 97(2), 174 כי: "..סילוק תביעה על הסף הוא צעד קיצוני באשר נשלל על ידו ממתדיין, יומו בבית המשפט ודלתותיו נסגרות בפניו מבלי שהיה בידו לשטוח עצומותיו בפני בית המשפט. שיקול הדעת הנתון בידי בית המשפט מופעל בהקשר זה בזהירות וביד קמוצה ומשמפעיל הוא שקול דעתו ומסרב לדחות את התביעה על הסף.." 48. מחיקת תובענה על הסף, כאמור לעיל, הינה צעד בלתי שיגרתי אשר על בית המשפט לנקוט בו במסורה ובשימת לב מירבית לכך שיהיה לתובעים את יומם בבית המשפט, כדי שיכריע בתובענה לגופה. ולכן, לא ראיתי לנכון לסלק התובענה, אלא חלקים מכתב התביעה . 49. למעלה מן הצורך אומר כי גם אם הייתי נעתרת לבקשת המבקשים בדבר שתים עשרה הוצאות הדיבה לכאורה, והייתי מורה על מחיקתן, לא היה בכך כדי להביא למחיקת התובענה על הסף. 50. ודוק, כתב התביעה כפי שמוצג בפניי, איננו מעלה עילה בגין עוולת לשון הרע ותו לא, ובכך צודקים המשיבים. כתב התביעה מעלה לכאורה טענות בדבר רשלנות המבקשים לפי סעיפים 35 ו-36 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), וכן עילה לכאורה בגין עוולת שקר מפגיע על פי סעיף 58 לפקודת הנזיקין. ולכן, גם אם היו צודקים המבקשים ברכיב הקשור לעוולת לשון הרע, עליו השליכו המבקשים את יהבם, הרי שאין בכך סתימת הגולל על טענת המשיבים (התובעים) באשר לשאר העילות האמורות. 51. כעולה מן המקובץ הבקשה מתקבלת בחלקה : א. אני מורה על מחיקת טענות בדבר הוצאות הדיבה הנטענות מספר 1, 7 ,8 ו-11 מכתב התביעה. ב. אני מורה על מחיקת טענות בדבר הוצאות הדיבה הנטענות מספר 2, 3 ו- 4 לפי העניין כאמור לעיל. ג. לנוכח התוצאה אליה הגעתי - הוצאות הבקשה יילקחו בחשבון בסיום ההליכים ועל פי תוצאתם. לשון הרע / הוצאת דיבה