סעיף 18ה(א)(2) לפקודת פשיטת הרגל הוא הסעיף העקרי הדן בבקשת חייב להכרזתו כפושט רגל. בבוא בית המשפט לדון בבקשת חייב להכרזתו פושט רגל, על בית המשפט ליתן את הדעת להתנהגות החייב ותום ליבו לפני ובמהלך הליכי פשיטת הרגל. בית המשפט פסק כי השיקולים שעל בית המשפט להביא בחשבון בדונו בבקשת חייב להכרזתו פושט רגל הינם רבים. בין היתר, ישקול בית המשפט את אופן יצירת החובות והאם החייב נהג בתום לב כלפי נושיו בעת יצירת החובות, האם החובות שנוצרו בדרך של רמייה, או הברחת נכסים, האם הציג החייב מצגי שווא בפני נושיו במטרה להתחמק מחובותיו, האם התנהגותו של החייב היתה בלתי חוקית וכתוצאה מאי חוקיות זו נוצרו חובותיו, לא כל אי חוקיות תחשב כהתנהגות חסרת תום לב, ויש לבדוק האם החובות נוצרו כתוצאה ישירה של אי החוקיות ועוד, על בית המשפט לשקול אף את התנהגותו של החייב במהלך הליכי פשיטת הרגל שכן, ניצול לרעה של הליכי פשיטת הרגל, מלמד על חוסר תום ליבו של החייב. פשיטת רגל