הגשת בקשה לפירוק חברה על ידי עובדים

##הגשת בקשה לפירוק חברה על ידי עובדים:## על פי תקנות החברות (פירוק), בקשת פירוק חברה תוגש לבית המשפט ותאומת בתצהיר ויצורף לה תדפיס אודות החברה מרשם החברות. במקרה שהוגשה הבקשה שלא בידי החברה, ימציא המבקש העתק ממנה לחברה במשרדה הרשום. משתתף בחברה או נושה שלה זכאי לקבל מהמבקש העתק מבקשת הפירוק תמורת תשלום הוצאות הכנת ההעתק. לא תתקבל בקשת פירוק בבית המשפט אלא אם כן הוצג בפניו אישורו של הכונס הרשמי בדבר קבלת הפקדון והעתק הבקשה. ##פרסום הבקשה:## ארבעה עשר ימים לפחות לפני המועד שנקבע לדיון בבקשת הפירוק יפרסם המבקש הודעה בדבר הגשת הבקשה ומועד הדיון בה, ההודעה תפורסם הן ברשומות והן בעיתון יומי. ##חילופי משתתפים בבקשה:## לא יורשה אדם להשתתף בדיון בבקשת הפירוק ללא אישור בית המשפט זולת אם הודיע למבקש, שבעה ימים לפחות לפני המועד שנקבע לדיון, על כוונתו להשתתף בו. במקרה שבו ביטל מבקש את בקשת הפירוק שהגיש או שזנח את הטיפול בה, רשאי בית המשפט, בכל שלב משלבי הדיון, על פי בקשת נושה או משתתף הרשאי להגיש בקשת פירוק, לצוות על חילופי המבקשים ועל המשך הדיון בבקשה בידי המבקש החדש. ##סמכות בית הדין לעבודה ויחסה להסדרי פירוק חברות:## שעה שניתן צו פירוק, הטריבונל המתאים– והמוסמך - לדון בטענות כנגד החברה שבפירוק הוא המפרק (הגשת תביעת חוב לתיק הפירוק), ובית המשפט של פירוק. ויוסבר: בסעיף 24(א1) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט – 1969, נקבע כך:"האמור בסעיף קטן (א) אינו בא לגרוע מהוראות כל דין לענין השיפוט בהליכי פשיטת רגל, פירוק חברה או פירוק אגודה שיתופית." תכליתו של סעיף 24(א1) הנ"ל הוא לשמר ולכבד סמכויות הקשורות להליכי פשיטת רגל, פירוק חברות ואגודות שיתופיות. משמעות ההסדר הקבוע בסעיף היא: "שככל שקיימים בחוקים אחרים הסדרים מיוחדים לעניין שיפוט בהליכי פירוק, תיסוג סמכות השיפוט של בתי הדין לעבודה מפניה.". בכל הנוגע לפירוק חברות, קיימים הסדרים מיוחדים לעניין שיפוט. סעיף 267 לפקודת החברות [נוסח חדש], תשמ"ג – 1983, שכותרתו "צו פירוק מעכב הליכים", מורנו כך: "משניתן צו פירוק, או משנתמנה מפרק זמני, אין להמשיך או לפתוח בשום הליך נגד חברה אלא ברשות בית המשפט ובכפוף לתנאים שיקבע." סעיף 267 דנא, מספק לתהליך הפירוק סביבה משפטית מוגנת, באמצעות סעד של עיכוב הליכים. עיכוב הליכים הוא "סעד ראשוני וחיוני בכל הליך חדלות פרעון", והוא "האמצעי המנתב את הנושים השונים לזירה המשפטית הקיבוצית.". משמעות סעד זה היא, שלא ניתן לנקוט הליך משפטי נגד חברה בפירוק, אלא באישור בית המשפט המפקח על הפירוק הוא בית משפט המחוזי. לצד עיכוב ההליכים, הכלל הוא כי עם מתן צו פירוק מוסמך המפרק להכריע בתביעות חוב של נושים, ובכללם העובדים, בכפוף להוראות שהוא מקבל מן הגורם שמפקח עליו. על החלטת המפרק בעניין תביעת חוב רשאי נושה לערער בפני בית המשפט של הפירוק. מכל האמור לעיל יוצא אפוא, כי בכל הקשור לחובות שהתגבשו לפני מתן צו פירוק, הסדרים אלו מתחום דיני הפירוק מסיגים את סמכותו של בית הדין לעבודה, וזאת מכוח סעיף 24(א1) לחוק בית הדין לעבודה. ##הרמת מסך בדיני עבודה:## עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת, כשלצדו עיקרון האחריות המוגבלת - הם מאבני היסוד של דיני החברות, ותנאי לחיי מסחר ומשק תקינים וכן לצמיחתה והתפתחותה של מערכת כלכלית. על כן, נקודת המוצא היא כי יש ליתן תוקף לעיקרון האישיות המשפטית הנפרדת של התאגיד. עם זאת, הכרת מערכת המשפט בקיום אישיות משפטית שאינה טבעית, "פותחת פתח לניצול לרעה בידי פרטים אופורטוניסטיים, העלולים להסתתר מאחורי מסך ההתאגדות על מנת להתחמק מהתחייבויות שנטלו על עצמם". תובנה זו, הובילה לצמיחת תורת הרמת מסך ההתאגדות, אשר מהווה חריג לעיקרון האישיות המשפטית הנפרדת, ומאפשרת לבית הדין "... להתעלם מן ההפרדה שבין בעלי המניות לבין התאגיד, וליצור, במקרים חריגים וכאשר נסיבות העניין מצדיקות זאת, יריבות ישירה בין נושי התאגיד לבין בעלי מניותיו...". התנאים להרמת מסך מעוגנים כיום בסעיף 6 לחוק החברות, תשנ"ט- 1999, אשר זו לשונו: "6(א) (1) בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה: (א) באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה; (ב) באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה, ובלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור, ובשים לב לאחזקותיו ולמילוי חובותיו כלפי החברה לפי סעיפים 192 ו-193 ובשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה. (2) לענין סעיף קטן זה, יראו אדם כמודע לשימוש כאמור בפסקה (1)( א) או ( ב) גם אם חשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות, שגרמו לשימוש כאמור, אך נמנע מלבררן, למעט אם נהג ברשלנות בלבד." נוסחו זה של הסדר הרמת מסך הינו פרי תיקון מס' 3 לחוק החברות [ ס"ח 1989 התשס"ה, עמ' 238]. הוא משקף כוונת המחוקק להקשחת התנאים לשימוש בדוקטרינה של הרמת מסך, ולצמצום שיקול דעת בית המשפט. לכל הפחות: "התיקון הגדיר בצורה ברורה, מהודקת וחדה יותר את מסגרת התנאים והאיזונים הנדרשים" לצורך הרמת מסך. בעיקר הדברים, בית הדין יורה על הרמת מסך במקרים חריגים שבהם צודק ונכון לעשות כן, בהתקיים התנאים הבאים: כאשר השימוש באישיות המשפטית של התאגיד נעשה באופן שיש בו כדי להונות אדם, או לקפח נושה של החברה; או באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה. פירוק חברהזכויות עובדים בפירוק חברה