בית הדין לעבודה קבע כי, מטרת הגילוי על ההיריון נועדה להגן על העובדת ההרה, מפני מעבידה ומפני עצמה, ולהבטיח שלא תעבוד בשעות נוספות, וזאת כדי שתינתן לה המנוחה לה היא זקוקה לצורך הריונה כלומר, לא מדובר בחובת גילוי כללית, אלא ספציפית לעניין עבודה בשעות נוספות. יתרה מזו, הסעיף לא מדגיש את חובת הגילוי אלא את עצם גילויו של ההריון, שכן לפי החוק יכול המעביד לגלות על ההריון בדרך אחרת, שאז מוטלת עליו החובה שלא להעסיק את העובדת בשעות נוספות. המסגרת החוקית : המקור החוקי לחובת הגילוי של עובדת על היותה בהריון מצוי בסעיף 10(א) לחוק עבודת נשים הקובע כי עובדת שהיא בחודש החמישי להריונה תודיע על כך למעבידה ומשעשתה כך, או משנודע על כך למעביד בדרך אחרת, לא יעבידנה בשעות נוספות ובמנוחה השבועית מהחודש החמישי להריון ואילך, אף אם היה רשאי או הותר לעשות זאת על פי חוק שעות עבודה ומנוחה והוראה זו תקפה גם לגבי עובדת לילה, אם העובדת הודיעה למעבידה בכתב, כי אין היא מסכימה לעבוד עבודת לילה. הריוןשעות נוספותחוק עבודת נשים