בית המשפט דן בשאלה האם חובה למסור פרטים לאחר תאונה. להלן הכרעת דין בנושא תאונת דרכים החלפת פרטים: השאלה בקליפת אגוז 1. גדר המחלוקת בענייננו הוא פירושה של תקנה 144א(3) לתקנות התעבורה. תקנה זו דורשת כי כל נהג שהיה מעורב בתאונה ימסור פרטים לכל נפגע שהיה מעורב בתאונה. אלא שלפנינו היה מקרה שבו כל אחד מהנהגים המעורבים דרש כי חברו יהיה זה שימסור קודם את הפרטים ולא הוא. וכשאיש מהמעורבים לא הסכים למסור ראשון, קם אחד מהם ונסע ממקום התאונה, הכל כפי שיוסבר. רקע כללי 2. הנאשם היה מעורב בתאונת דרכים כאשר יצא מחניה ופגע ברכב שהגיע משמאלו שהיה נהוג על ידי מר אלדדי משה (להלן: "המתלונן"). גם ב"כ הנאשם וגם הנאשם עצמו אינם חולקים באחריותו לתאונה. אלא שאין חולק גם שהנאשם לא מסר את פרטיו למתלונן. 3. לטענת הנאשם, ביקש מהמתלונן את פרטיו אך המתלונן סירב למסור לו את פרטיו ולכן גם הוא לא הסכים למסור למתלונן את פרטיו. נוצרה המולה בעקבות העימות ביניהם והנאשם חשש פיזית מהאנשים שבמקום. במיוחד לאור העובדה שהמתלונן צעק ואיים עליו. אשר לכן התקשר למשטרה מפלאפון שביקש מאדם שהיה במקום (מר וליד חאלד שהעיד לפני). המשטרה הודיעה לו כי אם לא היו נפגעים, על שני הצדדים למסור פרטים אחד לשני ולפנות אליהם, ואין הוא צריך להישאר במקום. הוא עזב לכן את המקום והגיע למשטרה בבוקר האפשרי למחרת. הנאשם מסכים כי בתאונה בה נפגעים אנשים אסור להזיז רכבים. אולם המתלונן אושפז לאחר שעזב הנאשם המקום, ומדובר "בהצגה". 4. המתלונן טוען כי לא היה כל איום פיזי ו/או אחר על הנאשם. הוא מסכים כי הוא לא רצה למסור את פרטיו לנאשם לפני שהנאשם ימסור לו את פרטיו, אך טען כי הנאשם היה אשם בתאונה וממילא הנאשם אשר צריך למסור קודם לכן את הפרטים. העובדות כפי שנקבעו על ידי 5. לאחר ששמעתי את הצדדים ובעיקר את העד יוסף כהן שהופיע כעד תביעה, אני קובע את העובדות כדלהלן: - הנאשם היה אשם בתאונה של יציאה מהחנייה. כן אני קובע כי המתלונן אכן נפגע בתאונה. - לאחר התאונה התפתח ויכוח (מטופש למדי יש לומר) מי ימסור קודם את הפרטים לשני כאשר גם הנאשם וגם המתלונן דורשים כי השני ימסור את הפרטים קודם לכן. - הנאשם התקשר למשטרה ונאמר לו כי אם מדובר בתאונת דרכים עם נפגעים בלבד, על הצדדים להחליף פרטים ואח"כ אם ברצונם להגיע למשטרה לדיווח. - לאור הויכוח ביניהם, עזב הנאשם את המקום בלא שמסר את הפרטים למתלונן כשלא היה כל עימות ו/או ריב שהכריח אותו לעשות כן (בעניין זה אני מקבל לחלוטין את גרסת העד יוסף כהן). פרשנותה של תקנה 144א(3) 6. לאור עובדות אלו מן הראוי לנתח כעת את דרישת תקנה 144א(3) ונצטטה כלשונה. 144. (א) נוהג רכב המעורב בתאונה שכתוצאה ממנה נהרג אדם או נפגע, יפעל לפי הוראות אלה: ........... (3) ימסור לשוטר, או לאדם שנפגע או לנוהג רכב אחר המעורב באותה תאונה, או לכל נוסע או אדם שהיה בחברתו של הנפגע, את שמו ומענו, את מספר רישיון הנהיגה ומספר הרישום של הרכב שהוא נוהג בו ושם בעליו ומענו, ויציג, לפי דרישתם, את רישיון הנהיגה, רישיון הרכב או תעודת הביטוח ואת תעודת הזהות שלו אם היא נמצאת ברשותו וירשה להעתיק כל פרט הרשום בהם. 7. הפסיקה כבר פירשה כי המונח "נפגע" הוא מונח רחב וכולל כל מי שנפגע ואפילו קלות מאוד בתאונה (ע"פ 71162/99 יאנה גולברייך נגד מדינת ישראל דינים מחוזי ל"ב(6) עמ' 706). 8. יתירה מזו, התקנה אומרת בפירוש כי יש למסור פרטים כולל הצגת ביטוח, רישיון רכב, ורישיון נהיגה לכל מעורב בתאונה ולתת לו להעתיק מהם פרטים. אין בתקנה כל דרישה ו/או קביעת סדר במסירה זו. כל מי שהתבקש למסור את פרטיו, חייב למסור את פרטיו אם רוצה הוא אם לאו. נהג איננו מורשה לקבוע ו/או לדרוש כי ימסור את פרטיו רק אחרי שהנהג השני ימסור אף הוא את פרטיו. 9. מדובר לכן בחובה שאיננה מותנה בדבר. התבקשת למסור את פרטיך, מסור אותם בלא התחכמות יתירה. לנהגים הגונים אין מה להסתיר. בוודאי לא כשמעורבים הם בתאונת דרכים. אשר על כן, אין חולק כי הנאשם עבר על החוק. 10. אציין כי החובה שבדרישה זו ברורה מאליה. לא ייתכן שכל נהג יתחיל להתנות את מסירת פרטיו בטענות מטענות שונות. הדרישה ברורה וחד משמעית. כל הקלה בעניין זה תגרום לכך שנהגים מסוכנים יחלו לנסות למצוא מענות שונות ובלבד שלא למסור את פרטיהם, ואין טעם להאריך בכך. אציין שדרישה זו היא בכל מקרה של תאונת דרכים, כולל תאונת דרכים שבה לא היו כלל נפגעים (על פי תקנה 145 לתקנות התעבורה). האם יש להתייחס לכך שהמתלונן עצמו עדיין לא מסר את הפרטים? 11. הסניגור טען בלהט כי גם המתלונן אשם. גם המתלונן סירב לתת לנאשם את הפרטים אם הנאשם לא ייתן לו קודם לכן את פרטיו. היות והמשטרה לא העמידה את המתלונן לדין, למה ייגרע חלקו של הנאשם? נכון הוא שהמתלונן צדק בכך שאין הוא אשם בתאונה אלא הנאשם. אך חובת מסירת הפרטים היא כללית. 12. לכך יש להשיב בשניים. ראשית, המתלונן נשאר במקום ולא עזבו. ממילא מעשיו של הנאשם חמורים יותר. אולם שנית וחשוב יותר, העובדה שהמתלונן לא התנהג כיאות, אין לה דבר וחצי דבר עם אשמתו של הנאשם. על הנאשם היה למסור את פרטיו ואין מקום לכל "קיזוז". סוף דבר 13. ההלכה פשוטה היא. כל מי שהיה מעורב בתאונת דרכים ו/או נחשד בכזאת, עליו למסור את פרטיו. משיקולי מדיניות יש לפרש דרישה זו בצורה מרחיבה ולא לאפשר לנהגים להתחמק מחובה בסיסית זאת. כל מי שמתלבט אם למסור את פרטיו או לא, התשובה אחת היא, קודם מסור את פרטיך ואחר כך טען טענותיך. 14. אשר על כן אני מרשיע את הנאשם בעבירה על תקנה 144א(3). היות ואין חולק על אשמתו בתאונה, אני מרשיעו גם בעבירה על תקנות 21(ג), 64(א)(2), ו - 21(ב)(2) לתקנות התעבורה. שאלות משפטיותהשארת פרטים לאחר תאונה