החלטה 1. המשיבה 1 הגישה תובענה לתשלום 206,000.- ש"ח לערך. התובענה היא תובענת תחלוף. היא מופנית בין השאר כלפי המבקשת. לפי הנטען בכתב התביעה, ביטחה המשיבה 1 מכולה ובה מוצרים אלקטרוניים שייבאה המשיבה 2 לישראל. מטען זה הגיע לישראל (נמל אשדוד) ביום 12.1.95 ואוחסן בשטח איחסון מכולות בנמל. ביום 22.1.95 הועמסה המכולה על משאית המבקשת מתוך מטרה להובילה אל מחוץ לשטח הנמל. המכולה והמשאית חנו למשך לילה שלם במגרש פתוח בו משתמשת המבקשת בתוך תחומי הנמל. לא הוצבה כל שמירה על המשאית והמכולה. למחרת היום נתגלה כי סגר המכולה חסר וכי נעלם מתוך המכולה מטען בשווי של 44,500 $ לערך. המשיבה 1 טוענת בתובענתה כי המבקשת (כמו גם רשות הנמלים, שאיהנ צד ךבקשה דנן) אחראית להיעלמות מטען זה. 2. בכתב הגנתה, טענה המבקשת כי גם אם נכון כל האמור בכתב התביעה, הובע שטר המטען היבשתי (נספח א' לכתב ההגנה) כי אחריות המבקשת מוגבלת ל- 50 אג' לק"ג מטען. לפיכך, אם תחוייב המבקשת בכל סכום העולה על מגבלת אחריות זו, חייבת המשיבה 2 (היבואנית) לשפותה בגין ההפרש. זאת ועוד: שטר המטען היבשתי קובע כי במקרה של הובלה שחלות עליה הוראות של שטר מטען ימי שהונפק בידי מוביל ימי, יחולו הוראות שטר המטען הימי על הגבלת ההיקף הכספי של אחריות המוביל. לשון אחר: המוביל היבשתי זכאי - לשיטתו - ליהנות (מכוח החוזה המגולם בשטר המטען היבשתי) ממגבלת האחריות ממנה נהנה מוביל ימי. נוכח טענותיה אלה, הגישה המבקשת הודעת צד ג' כלפי המשיבה 2 (היבואנית) וכן כלפי גורמים נוספים שאינם רלבנטיים לבקשה הנוכחית. המשיבה 2 טענה בכתב הגנתה להודעת צד ג' כי: (א) שטר המטען היבשתי הוא חוזה אחיד הכולל תנאים מקפחים ו/או מגבילים ואין ליתן לתנאים אלה - שעניינם בין השאר הגבלת האחריות - כל תוקף; (ב) החוסר במטען נתגלה ביום 23.1.95. לעומת זאת חלים תנאי שטר המטען היבשתי רק מיום 26.1.95. הווה אומר: החוסר נתגלה עובר לכניסתו לתוקף של חוזה התובלה היבשתי עליו מעיד נספח א' לכתב הגנתה של המבקשת; (ג) שטר המטען היבשתי נחתם חד צדדית ע"י המבקשת. לפיכך, אין הוא מחייב את המשיבה 2, מה גם שלא צוין בו כל משקל שהוא. 3. בבקשתה הנוכחית עותרת המבקשת לקבוע כי אחריותה אינה עולה על 50 אג' לק"ג של המטען החסר וכי כל הגבלות האחריות של המוביל הימי (כמפורט בשטר המטען הימי), חלות על המבקשת. הבקשה מופנית (בעיקרה) אל המשיבה 1, אשר באה בנעלי המשיבה 2 (היבואנית) מכוח דין התחלוף. לשיטת המבקשת, הזמינה המשיבה 2 דאת הובלת המכולה מן המבקשת ביום 20.1.95. הזמנה זו נעשתה טלפונית ע"י מנהל מחלקת יבוא ויצוא של המשיבה 2, בשיחתו עם מחלקת סידור העבודה אצל המבקשת. הזמנה זו נשלחה לאישור המשיבה 2 ואכן נתאשרה בידיה. עותק מן ההזמנה הנטענת צורף כנספח א' לבקשה. מוסיפה המבקשת וטוענת כי הזמנת ההובלה האמורה כפופה תמיד לשטר המטען שמוציאה המבקשת. שטר מטען זה מונפק, דרך כלל, שעה שהנהג יוצא בדרכו עם המטען אל המזמין. ברם, תחולת שטר המטען היא מיד ברגע בו נקשר חוזה ההובלה הספציפי, ובענייננו מיד לאחר שהמשיבה 2 ביקשה טלפונית את הזמנת ההובלה והיא אישרה בהזמנת ההובלה נספח א' הנ"ל. 4. המשיבות הגישו תגובה אשר הכילה שלל טענות שעיקרן נמנה על משפחת החוזים האחידים. המבקשת השיבה לטענות אלה. אין, לדעתי, מקום וצורך להידרש, בגדרי החלטה זו, לטענות מן הסוג האמור שכן דין הבקשה להידחות מטעמים אחרים, שאדניהם בדין החוזים הכללי. 5. בתגובת המשיבות מצינו טיעון הדומה לטיעון שהובא בכתב הגנת המשיבה 2 (ראו לעיל, סעיף 2 סיפא), שתמציתו: הנפקת שטר המטען חד צדדית ע"י המבקשת ולחילופין, מועד תחילת הגבלות האחריות נשוא שבשטר המטען, מאוחר למועד האירוע. המבקשת בתגובתה לא התייחסה לנושאים אלה, אולם בבקשתה כלול טיעון בעניינים דלעיל. 6. דרכו של חוזה כי הוא נכרת על-פי הצעה וקיבול. זוהי הוראת הבסיס הכלולה בסעיפים 1, 2, ו- 5 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג- 1973. אחת היא אם החוזה הוא חוזה "רגיל" או חוזה אחיד, או אם חוזה בכתב הוא או חוזה בעל-פה (או בהתנהגות). עמדת המבקשת היא חוזה ההובלה דנן נכרת ביום 20.1.95 עת נעשתה ההזמנה טלפונית (סעיף 15 רישא לתצהיר מר מ' איתן מטעם המבקשת). יתר על כן. שטר המטען היבשתי בא בהמשך לחוזה ההובלה הנ"ל והוא חל למפרע, קרי: לא ממועד הנפקתו (26.1.95) כי אם ממועד הזמנת ההובלה ע"י המשיבה 2 ואישורה (קרי: ביום 20.1.95). ההזמנה כפופה תמיד לשטר המטען (סעיף 8 לתצהיר). 7. עיון בהזמנה (נספח א' הנ"ל) מעלה מיד כי אין בה כל רמז וזכר להיותה כפופה לתנאיו של שטר מטען כזה או אחר. מנגד, שטר המטען (נספח ב' לבקשה) מכיל מקום המיועד להצהרתו של המזמין, בהאי לישנא: "אני מאשר כי התנאים המפורטים על פני שטר המטען ועל גבו מהווים הסכם הובלה". בסמוך להצהרה זו קיים מקום מיוחד, המיועד לחתימת המזמין. מקום זה נותר ריק, ללא כל חתימה מצד המשיבה 2. כיצד, איפוא, ניתן לטעון כי הזמנת ההובלה כפופה לתנאי שטר המטען אם הזמנת ההובלה איננה מכילה כל תנאי מסוג זה? מדוע ולמה תהא המשיבה 2 (וכמוה חליפתה המשיבה 1) קשורה לתנאים המופיעים בגב שטר המטען אם נמנעה מלאשר בכתב (כנדרש בשטר המטען) כי התנאים המפורטים בו מהווים חוזה הובלה? מניין לנו כי שטר המטען חל למפרע, אם שום תנייה מעין זו אינה נמנית בין תניותיו השונות (שכולן נוסחו והוכנו מבעוד מועד ביד המבקשת)? בנסיבות אשר כאלה חוששני שאין כל תחולה לתנאי הגבלת האחריות (הן אלה הנקובים בסעיף 3 לשטר המטען והן אלה הנקובים בסעיף 6 לשטר המטען), ואף לא יהא זה ראוי ליתן לתנאים אלה כל תוקף ביחסי המבקשת והמשיבות. 8. המסקנה הנדרשת היא שלא קיימת כל התקשרות חוזית בין המבקשת לבין המשיבה 2 שעל תנאיה נמנים תנאי הגבלת האחריות להם טענה המבקשת. הבקשה נדחית. המבקשת תישא בהוצאות המשיבות בסך כולל של 3,500.- ש"ח, להיום. תביעת שיבובמוצר