פסק דין התובע היה בעת הרלוונטית הבעלים של משאית מסוג מק מ.ר 185248 מודל 1979 (להלן: המשאית). לטענת התובע, ביום 6.12.94 נפגעה המשאית ונגרמו לה נזקים כבדים, וזאת באשמו של הנתבע 1 (להלן: געדי). לטענת התובע, היתה המשאית נהוגה על ידי אחיו יחיאל חדד (להלן: יחיאל), אשר נסע ממבוא בית"ר לבית שמש. הכביש היה כביש דו סטרי מתפתל, בו נתיב אחד לכל כיוון. בנתיב נסיעת המשאית היו שוליים צרים מימין, שמעברם מדרון תלול ותהום. לפתע הבחין יחיאל ממולו, ממרחק קצר מאד, ברכבו של געדי מסוג סובארו ג'סטי (להלן: הג'סטי). הג'סטי, שהיה נהוג על ידי געדי, סטה שמאלה, לתוך נתיב נסיעת המשאית. כדי למנוע תאונה קטלנית עם הג'סטי, סטה יחיאל לשוליים הימניים ומשהבחין כי המשאית מתחילה להתדרדר מטה במדרון התלול, פתח את דלת הנהג וקפץ ממנה בעוד מועד. למשאית, שהתדרדרה במדרון, נגרמו נזקים כבדים והתובע נאלץ למכור את שרידיה בסכום של כ-14,000 ש"ח. התובע טען בכתב התביעה כי על געדי ואמו (הנתבעת 2), בעלי הג’סטי, לפצותו על נזקי המשאית מאחר והנזק נגרם למשאית באשמו של געדי. כן תבע התובע הפסדים עקיפים שנגרמו לו, כגון חוו"ד שמאי ואובדן ימי עבודה. התובע תבע גם את הנתבעת 3 (להלן: הנתבעת), כמבטחתו של געדי בעת הרלוונטית בגין כל נזקי צד ג' שייגרמו ע"י השימוש בג'סטי. געדי ואמו כלל לא התגוננו כנגד התביעה, ולמעשה התובע כלל לא טרח להמציאה להם אלא כ-4 שנים לאחר הגשת כתב התביעה. טענת ב"כ התובע, בכל ישיבות קדם המשפט שהתנהלו עקב העדר המצאה ואי הגשת כתב הגנה מטעם הנתבעים 1-2, היתה כי הנתבעת היא שמכשילה את קידום בירור התביעה כנגד געדי ואמו, משום שאינה מוסרת לב"כ התובע את פרטיהם האישיים (כגון מס' ת.ז. וכתובת), כמי שהיו מבוטחיה בעת הרלוונטית ובהכרח מצויים פרטיהם האישיים בידיה. רק לאחר שניתנה החלטה לפיה כתב התביעה יימחק אם לא תבוצע מסירה לנתבעים 1-2 תוך המועד שנקבע, בוצעה המסירה לגעדי ואמו. בדיעבד התברר מעדויותיהם של געדי, התובע ויחיאל, כי כל השלושה עוסקים בענף המשאיות, קיימת הכרות ביניהם מזה זמן ניכר, כי קיימים קשרים טלפוניים ומפגשים לעתים מזומנות בין געדי לתובע, ואף כי דובר על עסקים משותפים במסגרת עיסוקם. עוד התברר, כי לאחר ביצוע מסירת כתב התביעה, לא טרחו געדי ואמו להתגונן כנגדה, ועקב כך ניתן כנגדם פסק דין בהעדר הגנה. מעדויות התובע וגעדי - שהוזמן כעד תביעה מטעמו, ולא כעד מטעם הנתבעת - עולה כי התובע לא ניסה לממש את פסק הדין בדרך כלשהי, ואף לא טרח להודיע לגעדי על קיומו (!). הנתבעת מכחישה את חבותה לפצות את התובע בגין נזקיו הנטענים, וטוענת כי התביעה הינה פרי קנוניה משותפת בין התובע, יחיאל אחיו וגעדי, מתוך כוונה להוציא במרמה כסף מהנתבעת ע"י ביום "תאונת דרכים". הנתבעת נסמכת על התנאי בפוליסה, המחריג מקרי ביטוח שנגרמו בזדון מצד המבוטח או שיסודם במרמה. מטעם התובע העידו יחיאל, התובע וגעדי. התובע טוען כי עדויות אלה הינן מהימנות ומתיישבות זו עם זו ועם חומר הראיות בכללותו, ומבססות את התביעה כנגד הנתבעת. הנתבעת מסתמכת על תמיהות, סתירות ופירכות בעדויות השלושה, המצביעות לשיטתה על כך שמדובר בקנוניה שמטרתה הוצאת תגמולי הביטוח במרמה מהנתבעת. בין אלה, התמיהה רבתי העולה מהתנהגותו ה"אדישה" של התובע כלפי געדי, כאשר נמנע במשך זמן ממושך מלמסור לו את כתב התביעה חרף הקשר הרציף ביניהם, לא הודיע לו על דבר קיומו של פסק הדין כנגדו וכמובן שלא ניסה לממשו ולגבות כספים מגעדי. כך גם געדי לא נראה מוטרד כלל מקיומה של התביעה כנגדו, לא טרח להתגונן ואף העיד בחפץ לב מטעם התובע על אחריותו לתאונה ו"השים עצמו רשע". זאת, הגם שידע כי הנתבעת מתנערת ממתן כיסוי ביטוחי לנזקים הכבדים שנגרמו למשאית וכי בעדותו יש כדי לבסס את חבותו כלפי התובע (מעבר לכך שכבר ניתן כנגדו פס"ד בהעדר הגנה). געדי אף לא ניסה לייצג את עניינו כלפי הנתבעת, המתכחשת לחבותה כלפיו, ולפתוח חזית כנגדה בענין זה (הודעת צד ג'), אלא הסתפק בעדותו מטעם התובע ולטובתו. כשנשאל אם אינו מודאג מכך שיש כנגדו פס"ד על סך 150,000 ש"ח השיב: "שום דבר לא יקרה לי". תמימת דעים הנני עם ב"כ הנתבעת, כי בהתנהלותם המשפטית של התובע וגעדי זה כלפי זה וכלפי הנתבעת, עולה חשש כבד לתיאום עמדות ולפעולה בצוותא-חדא, כשאין ביניהם כל יריבות ממשית. תמיהות וסתירות נוספות, העולות ממסכת הראיות, הן כדלקמן: - תיאור האירוע ונסיבותיו מעורר תמיהה לא מעטה כשלעצמו: נהג משאית כבדה במשקל 45 טון, החושש מפני היתקלות עם רכב ג'סטי זעיר, באשמתו של נהג הג'סטי, מסכן את חייו ואת המשאית (שאין לה ביטוח מקיף, מסיבה שלא הובהרה) ע"י ירידה פתאומית לשוליים הצרים וזאת מבלי שהוא מנסה לצפור או להבהב באורות חזקים לעבר הג'סטי, כדי שיחזור לנתיב נסיעתו. התנהגות "אובדנית" כזו אינה סבירה ולא ניתן לה כל הסבר משכנע. - קל וחומר, כאשר לפי עדותו של געדי, רוחבה של הג'סטי הינו 2 מ' וסטייתו לנתיב הנגדי עמדה על כמחצית רוחב הרכב. דהיינו, סטיה של מטר אחד לתוך נתיב נסיעת המשאית. סטיה כזו אינה מחייבת את זריקת המשאית אל מעבר לשוליים, ונראה כי די היה בהיצמדות לימין הנתיב, או סטיה מזערית לשוליים (מטר אחד) כדי להימנע מהתנגשות. לעומת זאת, אילו היתה הסטיה גדולה יותר, יכול היה יחיאל לעקוף את הג'סטי משמאל, לנתיב השמאלי הפנוי. לא היתה ליחיאל תשובה, מדוע לא עשה כן. לא הובאו ע"י התובע כל ראיות אובייקטיביות לגבי רוחב הכביש, רוחב ושיפוע השוליים וממדי המשאית, ו/אוחוות דעת של בוחן תנועה, שיהיה בהם כדי לישב את התמיהה. - מהירות המשאית היתה 40 קמ"ש בלבד. במהירות כזו לא ברור מדוע לא צלח נסיונו של יחיאל לבלום את המשאית כשהגלגל הימני על השוליים, וכיצד "נזרקה" המשאית למטה, כטענתו. - לאירוע המתואר לעיל לא היו כל עדים למעט נהגי המשאית והג'סטי, והאירוע אף לא דווח למשטרה על אף חומרת הנזק שנגרם ופגיעתו הגופנית הנטענת של יחיאל תוך כדי הקפיצה מהמשאית. עדות התובע כי התקשר טלפונית למשטרה ונענה בלא כלום אינה מתקבלת על הדעת, לנוכח הטענה כי היתה פגיעה גופנית של יחיאל ובמקרים כאלה מגיעה המשטרה למקום התאונה. - לא ניתן כל הסבר סביר למעשיו של געדי - שהיה תושב פתח תקווה בשנות החמישים לחייו ונהג משאית, ושאימו מימנה לדבריו את צריכת הדלק של רכבו - באותה כברת דרך מרוחקת. לגרסתו שוטט לו כך סתם ברכבו, בצהרי היום, ללא מטרה מוגדרת. - בעדותו טען געדי כי החליק וזוהי הסיבה לסטייתו שמאלה. לעומת זאת בהודעתו נ/2 שניתנה סמוך לאירוע טען כי הכביש לא היה רטוב או חלק. - התובע רכש סמוך לאירוע שתי משאיות חדשות, ונטל הלוואות גדולות לצורך כך. הוא נמנע מלבטח את המשאית דנן, שהיתה ישנה. - יחיאל טען בעדותו כי הבחין בג'סטי ממרחק 7-8 מ' בלבד וכי כל האירוע התרחש במשך עשיריות השניה מרגע שהבחין בג'סטי (לעומת זאת, בתצהירו טען כי "עברו עליו שניות קשות" בהתלבטות מה לעשות, בין הסטיה לימין לבין הקפיצה). הוא אף טען כי געדי הספיק לראותו קופץ מהמשאית, בטרם חלפה הג'סטי על פני המשאית. מכאן, שלטענת יחיאל הספיק בפרק זמן של פחות משניה לסטות עם המשאית לשוליים, לנסות לבלום אותה, לדרדר אותה באופן מסוכן וגם לקפוץ ממנה לכביש - כל זאת בטרם הספיקה הג'סטי לחלוף על פני המשאית. לאחר מכן טען יחיאל כי לא שם לב האם חלפה הג'סטי על פניו בעת שקפץ מהמשאית. - געדי לא זכר או לא ידע פרטים רבים על התרחשות התאונה: האם נסע עם אורות, האם צפר יחיאל, באיזה יום בשבוע ובאיזו שעה אירע המקרה, מדוע נסע באותו מקום. - געדי סתר את עצמו לגבי התרחשות האירוע: בהודעה ת/5 ובתחילת חקירתו טען כי ראה את יחיאל בולם וקופץ מהמשאית ואת המשאית מתדרדרת, ואילו בהמשכה טען כי חלף על פני המשאית מבלי לראות את יחיאל קופץ, ורק לאחר שחלף על פני המשאית מבלי להתנגש בה, שמע חריקות בלמים, עצר והסתכל אחורה, ואז ראה את יחיאל מחוץ למשאית. בעדותו טען כי לא נשמעה צפירה של המשאית במהלך האירוע, בעוד שבהודעתו נ/2 טען כי הסיבה שעצר את רכבו היתה ששמע צופר, ואז הביט במראה וראה את יחיאל קופץ מהמשאית. - בהודעתו נ/2 טען געדי כי "סטה טיפה" לנתיב נסיעת המשאית, בעוד שבעדותו טען שסטה עם יותר מחצי רכבו לנתיב הנגדי. מכל מקום, געדי טען כי הבחין במשאית המתקרבת אליו כשהיה במרחק של 10 מ' ממנה, ומיד החל לסטות ימינה ולחזור לנתיבו. תמוה, כי גם געדי לא צפר להזהרת המשאית, על אף שלטענתו היה בסכנת חיים. לגרסת געדי, יחיאל היה אמור להבחין בג'סטי החוזר לנתיבו ולא היה כל צורך בהסטת המשאית בחדות לשוליים. - געדי לא היה יכול להסביר, מדוע בהודעתו לא הזכיר את פגישתו עם התובע במקום האירוע, הגם שתאר את כל מהלך האירוע וסיפר כי היה במקום חצי שעה ואז נסע לביתו. - בהודעתו טען געדי כי לאחר האירוע פרץ ויכוח בינו לבין יחיאל, שנזף בו על רשלנותו אשר גרמה ללסכנת חיים לשניהם, ולנזק למשאית. לעומת זאת בעדותו טען כי יחיאל היה בהלם ולא כעס עליו. שלל הסתירות והתמיהות העולות מהגרסאות והראיות, ומהימנותן הנמוכה של העדויות, יחד עם האופן התמוה של ניהול המשפט, כמפורט לעיל, מביאים אותי למסקנה כי התובע לא הוכיח את עילת תביעתו כנגד הנתבעת. אכן, סביר בעיני שעסקינן בקנוניה, כטענת הנתבעת - בין מראש (גרימת נזק מכוון למשאית), ובין בקשירת קשר לתיאור כוזב של האירוע, לאחר שהמשאית ניזוקה בדרך כלשהי - והכל במטרה להוציא את תגמולי הביטוח ממבטחתו של געדי. אשר על כן הנני דוחה את התביעה. התובע ישא בהוצאות הנתבעת בסך 15,000 ש"ח + מע"מ. פוליסהביטוח משאיתמשאיתכיסוי ביטוחי