פסק דין התביעה שלפנינו מעוררת סוגיה בדיני התיישנות של תביעה לתגמולי ביטוח והיא שאלת היחס בין הוראת סעיף 31 להוראת סעיף 70 לחוק חוזה הביטוח התשמ"א - 1981. 1. ואלו העובדות הצריכות לענייננו, ואנסה להביאם בקצירת האומר: ( - ) התובע היה בעלים של משאית שהייתה מבוטחת אצל הנתבעת בתקופה הרלבנטית. ( - ) ביום 14.10.92 ארעה תאונה בין המשאית - שהייתה נהוגה על ידי אחד מעובדי התובע - לבין מכונית פרטית בה נהג אחד בשם זיו יצחק (להלן: "צד ג"). ( - ) התובע דיווח על התאונה לסוכן הביטוח והודיע כי לגרסת נהג המשאית האשם רובץ לפתחו של צד ג'. בהמשך, נתבקש התובע על ידי הנתבעת למלא דיווח נוסף אודות התאונה. ( - ) ביום 23.2.93 שלחה הנתבעת לצד ג' הודעה כי היא דוחה דרישתו לפיצוי בעילה של העדר אשמה מצד התובע - מבוטחה. ( - ) בחודש יולי 1994 נודע לתובע כי צד ג' הגיש כנגדו תביעה וכי ניתן נגדו פסק דין בהעדר הגנה ואף נפתח תיק הוצאה לפועל. התובע הודיע על כך לסוכן הביטוח וזה מסר לו כי העביר הנושא לטיפולה המיידי של הנתבעת, שנטלה על עצמה את הטיפול בעניין. ( - ) מה רבה הייתה הפתעתו של התובע, כעבור כשנה, כאשר ביום 24.5.95 הופיעו במשרדו נציגי ההוצאה לפועל וביצעו עיקול ברישום. ( - ) הפעם, החליט התובע שלא לסמוך על הנתבעת, וביום 6.6.95 הגיש בקשה לביטול פסק דין בהעדר הגנה. דא עקא, שכבר למחרת בוצע עיקול והוצאת מיטלטלין ממשרדו והתובע נאלץ להפקיד שיק לבטחון על מנת להפסיק הליכי העיקול. ( - ) ביום 26.7.95 ניתנה החלטת כב' השופט דר שדחתה את הבקשה לביטול פסק הדין. וזו נוסח ההחלטה : "לאחר שהובהר לי שהנתבעים קיבלו את פסק הדין עוד בחודש 1994 והשתהו מאז בהגשת הבקשה ולאחר ששמעתי את טענות התובע והנתבע ביחס לתאונה, נחה דעתי שאין מקום לקבל את בקשת הנתבעים לביטול פסק הדין, שכן הוא משקף נכונה את תוצאת ההליך". עיננו הרואות כי הבקשה לביטול פסק דין נדחתה הן לגופא והן מן הטעם שהוגשה כשנה לאחר שנודע לתובע אודות פסק הדין. לאור דחיית הבקשה, נאלץ התובע לשלם מכיסו לצד ג' את החוב הפסוק. 2. התובע הגיש תביעתו דכאן ביום 13.10.99 דהיינו, שבע שנים פחות יום אחד מאז ארעה התאונה. לטענתו, הנתבעת התרשלה בכך שלא הגישה בחודש יולי 1994 בקשה מטעמו לביטול פסק הדין, ובכל מקרה, משניתן כנגדו פסק דין לטובת צד ג', על הנתבעת כמבטחתו לשפות אותו על מלוא הסכום בו חוייב. כן עתר התובע לחייב את הנתבעת לפצותו על הנזקים הממוניים והבלתי הממוניים הנוספים שנגרמו לו כתוצאה מביצוע העיקולים. אקדים ואומר כי דין התביעה להדחות מחמת התיישנות כפי שיפורט להלן. 3. סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח התשמ"א - 1981 קובע תקופת התיישנות של שלש שנים המתחילה עם קרות מקרה הביטוח ומסתיימת עם הגשת תביעה לבית המשפט. תקופה זו מהווה חריג לתקופת ההתיישנות הכללית של שבע שנים הקבועה בסעיף 5 לחוק ההתיישנות התשי"ח - 1958 - ע"א 3812/91 ברבארה ג'רייס נ. אריה חברה לביטוח בע"מ פ"ד מח (3) 441 . לכן, ככלל, על מבוטח להגיש כנגד מבטחתו תביעה תוך שלש שנים מיום קרות מקרה הביטוח. לטענת הנתבעת, מקרה הביטוח אירע ביום 14.10.92 ועל כן היה על התובע להגיש תביעתו נגד הנתבעת תוך שלש שנים מאותו תאריך. דין הטענה להדחות. ענייננו בביטוח אחריות כלפי צד ג', כאמור בסעיף 65 לחוק חוזה ביטוח הקובע כלהלן : "בביטוח אחריות חייב המבטח לשפות בשל חבות כספית שהמבוטח עשוי להיות חייב בה לצד שלישי. מקרה הביטוח חל ביום שבו נולדה עילת החבות האמורה". במקרה של ביטוח אחריות, קבע המחוקק בסעיף 70 לחוק חוזה הביטוח, חריג לתקופת ההתיישנות המיוחדת של שלש שנים שנקבעה בסעיף 31. וזו לשון הסעיף : "בביטוח אחריות, התביעה לתגמולי ביטוח אינה מתיישנת כל עוד לא התיישנה תביעת הצד השלישי נגד המבוטח". הטעם להוראה זו הוא ברור. המבוטח צפוי להיתבע על ידי הצד השלישי במשך כל תקופת ההתיישנות החלה על תביעת הצד השלישי, קרי, תקופה של שבע שנים (בכפוף להארכת התקופה על פי החריגים בחוק ההתיישנות). לכן, בא המחוקק למנוע מצב בו, מחד, הצד השלישי יגיש תביעתו נגד המבוטח במהלך התקופה החל משלש שנים ויום ועד שבע שנים פחות יום מקרות האירוע, ומנגד, תביעת המבוטח כלפי מבטחתו תתיישן כבר כחלוף שלש שנים, נוכח הוראת סעיף 31 לחוק. 4. סעיף 70 לחוק מחזיר אפוא לכאורה את המבוטח בביטוח אחריות, לתקופת ההתיישנות הרגילה של שבע שנים. במקרה שלפנינו, ארעה התאונה ביום 14.10.92 והתביעה הוגשה ביום 13.10.99, קרי, שבע שנים פחות יום ולכאורה לא חלה התיישנות על התביעה. למרות זאת, אני סבור כי אין בהוראת סעיף 70 לחוק כדי לדחות טענת ההתיישנות במקרה שלפנינו ואסביר להלן את עמדתי. 5. תקופת ההתיישנות הרגילה היא שבע שנים. סעיף 31 לחוק בא לקבוע תקופת התיישנות מיוחדת של שלש שנים לתביעת תגמולי ביטוח (על הרציונל מאחורי סעיף 31 לחוק ראה ד. שוורץ "דיני ביטוח - תהליכים ומגמות" ספר השנה של המשפט בישראל תשנ"ו 31, עמ' 75 - 77). סעיף 70 מהווה חריג לסעיף 31 לחוק, בכך שהתביעה לתגמולי ביטוח לא מתיישנת "כל עוד לא התיישנה תביעת הצד השלישי ". ודוק: המחוקק לא קבע בסעיף 70 תקופת התיישנות של שבע שנים, אלא האריך התקופה עד להתיישנות תביעת הצד השלישי. תביעת הצד השלישי עשויה להתיישן כעבור שבע שנים אך אם הצד השלישי מיצה את תביעתו לפני חלוף המועד של שבע שנים, מתחיל מירוץ ההתיישנות מאותו מועד. לדוגמה, מבוטח בביטוח אחריות גרם ביום 1.1.2000 נזק לצד שלישי. הצד השלישי הגיש תביעה כנגד המבוטח, זה הפנה דרישה למבטחת אך זו סירבה לפצות את הצד השלישי בשל טענות הנוגעות לתקפות חוזה הביטוח בינה לבין המבוטח. ביום 1.1.2001 ניתן פסק דין לזכות הצד השלישי כנגד המבוטח, שנאלץ לשלם מכיסו לצד השלישי. כעת מבקש המבוטח להפרע ממבטחתו על פי הפוליסה. עד מתי יוכל להגיש תביעתו ? לשיטתו של התובע, תקופת ההתיישנות כנגד המבטחת תסתיים ביום 1.1.2007 , קרי, שבע שנים מיום האירוע. ברם, פרשנות זו מחטיאה את מטרת המחוקק בחוק חוזה ביטוח. כאשר תביעת הצד השלישי כנגד המבוטח כבר מוצתה, רואים אותה כאילו התיישנה, שהרי המבוטח כבר אינו צפוי להיתבע על ידי הצד השלישי. ובלשון סעיף 65 לחוק חוזה ביטוח, אין כבר חבות כספית "שהמבוטח עשוי להיות חייב בה לצד שלישי". מנגד, למבוטח יש תביעה כנגד המבטחת לתשלום תגמולי הביטוח ומכאן ואילך אנו חוזרים לתקופת ההתיישנות המיוחדת של שלש שנים שנקבעה בסעיף 31 בחוק. לכן, בדוגמה שהבאנו לעיל, אם מבקש המבוטח לתבוע ממבטחתו לשפותו על הסכום שנפסק לחובתו בתביעה של הצד השלישי, עליו להגיש התביעה תוך שלש שנים מהיום בו ניתן פסק דין לזכותו של הצד השלישי, קרי, לא יאוחר מיום 1.1.2004 . [במאמר מוסגר אותיר בצריך עיון את האפשרות כי מירוץ שלש השנים מתחיל אף מוקדם יותר, עם הגשת התביעה של צד ג' כנגד המבוטח - ולא עם קבלת פסק דין לזכות צד ג' - באשר איני נצרך לשאלה זו במקרה שלפנינו ]. 6. ומהתם להכא. במקרה שלפנינו, הצד השלישי הגיש תביעתו במהלך שנת 1993 וקיבל פסק דין לזכותו במהלך שנת 1994. אצא מנקודת הנחה כי עובדות אלו נעלמו מעיני התובע-המבוטח ולכן יש להחיל הוראות סעיף 8 לחוק ההתיישנות. בכל מקרה, ביום 27.6.95 נדחתה בקשת התובע לביטול פסק הדין שניתן לזכות צד ג'. מכאן ואילך, התובע-המבוטח כבר לא עמד בסיכון שתוגש כנגדו תביעה על ידי הצד השלישי, מהטעם הפשוט שהסיכון כבר התממש וניתן פסק דין סופי לזכות הצד השלישי. לטעמי, החל מנקודת זמן זו, מתחיל מירוץ ההתיישנות של שלש שנים הקבוע בסעיף 31 לחוק. הבקשה לביטול פסק דין נדחתה ביום 27.6.95 בנוכחות התובע ומכאן החל אפוא מירוץ ההתיישנות של שלש שנים. לכן, היה על התובע להגיש תביעתו כנגד הנתבעת עד ליום 27.6.98. בפועל, הוגשה התביעה שלפני רק ביום 13.10.99. אשר על כן, דין התביעה להדחות מחמת התיישנות. 7. לא נעלם מעיני פסק דינו של כב' השופט סלוצקי בע"א (חיפה) 75/95 שריג חברה לעבודות עפר בע"מ נ. בידרמן תקדין מחוזי כרך 96 (2) תשנ"ו - תשנ"ז 1996 עמ' 1087. אלא שבאותו פסק דין, נדונה באופן כללי שאלת היחס בין סעיף 70 לסעיף 31 לחוק, ובית המשפט לא נתן דעתו לסוגיה שלפנינו. 8. ככל שידיעתי מגעת, הסוגיה של תקופת ההתיישנות מקום בו מיצה צד ג' את תביעתו, טרם נדונה בפסיקה. לכן, אם טעיתי במסקנתי, אתייחס לגופא של תביעה ואומר כי אילולא טענת ההתיישנות, היה מקום לקבלה. עדותו של סוכן הביטוח שנתמכה במסמכים מהימנה עלי. ממכתבו של הסוכן מיום 21.7.94 עולה כי הוא העביר לטיפול הנתבעת את כל החומר הקשור לביטול פסק הדין ובסיפא למכתבו נאמר : " אני מבקש טיפולכם הדחוף לביטול פסק הדין כדי לאפשר לכם להתגונן בשם מבוטחנו". לדרישה זו לא בא מענה או סירוב ויש בכך כדי לתמוך בגרסת הסוכן כי הוסכם שהנתבעת תטפל בביטול פסק הדין (וראה גם מכתב הנתבעת מיום 21.1.98 ותגובת הסוכן מיום 15.2.98). הנתבעת לא טיפלה בבקשה לביטול פסק הדין, כפי שהיה עליה לעשות, הן בהיותה מבטחתו של התובע (ואזכיר כי במרבית הפוליסות נאסר על המבוטח לנהל הגנתו ללא ידיעת המבטחת) והן על פי הסיכום כפי שהועלה על הכתב במכתב הנ"ל. אם הייתה הנתבעת פועלת בחודש יולי 1994 ומגישה בשם הנתבע בקשה לביטול פסק דין, ייתכן והבקשה הייתה מתקבלת. אולם גם אם הייתה הבקשה נדחית לגופא של תביעה, היה על הנתבעת לשאת בתשלום כלפי צד ג', מכוח חבותה כמבטחתו של התובע. ברם, הנתבעת לא פעלה כמוסכם, מה שתרם לדחיית הבקשה לביטול פסק דין, שהוגשה כשנה לאחר מכן בנסיבות שתוארו לעיל. נוכח רשלנותה של הנתבעת בטיפול בביטול פסק הדין, היה מקום להעמיד את התובע במצב בו היה נמצא אם הייתה הנתבעת פועלת על פי חובתה כמבטחת ובהתאם למוסכם במכתבו של סוכן הביטוח מיום 21.7.94. 9. לכן, היה ממש בתביעת התובע לגופא, אך כאמור, הגעתי לתוצאה לפיה דין התביעה להדחות על הסף מחמת התיישנות. אשר על כן, אני דוחה את התביעה מחמת התיישנות. התיישנות תביעות ביטוחסוכן ביטוחהתיישנות