להלן פסק דין בנושא ביטוח גניבה של רכב - החזר פרמיות: 1. התובע הגיש תביעה כספית מכוח פוליסה לבטוח כלי רכב וטוען כי על הנתבעים לפצותו, שכן רכבו מסוג G.M.C. ונדורה מס' רישוי 13-855-18 (להלן: הרכב) נגנב ולא נמצא. התובע דורש שווי הרכב, השבת פרמיות, הוצאות ונזקים שנגרמו לו עקב הגניבה וסירוב הנתבעים לשלם לו תגמולי הבטוח, סה"כ 142,429 ש"ח. הנתבעת 1 הינה מבטחת של הרכב והנתבע 2 הינו סוכן הבטוח. התובע טוען כי הנתבעים חבים לו מכוח הפוליסה או בשל התרשלות בכך שלא יידעו התובע על שינוי במיגונים הנדרשים. לנתבעים שלל טענות נגד התובע והעיקריות שבהן: האחת, לא הוכח מקרה הבטוח; השניה, התובע לא התקין המיגונים הדרושים עפ"י הפוליסה ובכך הפר תנאי מוקדם לכיסוי הפוליסה. בביהמ"ש התייצבו ארבעה עדים: התובע, חתם מטעם הנתבעת, מומחה מיגונים מטעם הנתבעת, הנתבע 2. בישיבת ביהמ"ש מיום 3.7.00 הודיעו ב"כ הצדדים כי סכום הנזק שאינו שנוי במחלוקת הינו 76,135 ש"ח (ערך 21.1.98). 2. א. התובע החזיק ברכב מאז 1995 והותקנה בו מערכת מיגון מסוג קליפורד (ת1/(א-ב)). ב. הרכב היה מבוטח במגדל חברה לבטוח בע"מ עד סוף 1996, ומיום 1.1.97 בוטח במנורה חברה לבטוח בע"מ (נתבעת 1) באמצעות סוכן הבטוח משה שטיינברג (נתבע 2). פוליסת הבטוח אצל הנתבעת 1 חודשה ביום 1.1.98. ג. בליל 21-22.1.98 נגנב הרכב ולא נמצא עד היום. 3. אירוע מקרה הבטוח הנתבעים טענו כי מקרה הבטוח לא ארע וכי התובע עצמו מעורב בגניבה. בסיכומים שינו הנתבעים את טעמם וטענו כי מקרה הבטוח - הגנבה - לא הוכח ע"י התובע, שלא הביא ראיות ישירות, וכי בנסיבות המחשידות שהיו כאן היה על התובע להציג מסכת עובדתית מבוססת על ארוע הגניבה. יש לדחות הטענה מהטעמים הבאים: א. טענות הנתבעים על מעורבות של התובע בגנבה או על נסיבות מחשידות הן טענות בעלמא, שלא הונחה להן תשתית ראייתית מינימלית. כמובן, על התובע הנטל להוכיח את תביעתו, ובכלל זה קרות מקרה הבטוח, דהיינו גניבתו. במקרה בו מועלים חשדות על מעורבות המבוטח, הנטל על המבוטח להזימם (ראה ע"א 1845/90 סיני נ' מגדל חברה לבטוח, פ"ד מ"ז(5) 661, 685). במה דברים אמורים? כאשר לחשדות יש בסיס ראייתי מינימלי. במקרה שבפנינו חשדות הנתבעים נותרו בגדר טענות בלוא קצה ראיה. ב. הרכב היה בשמוש של חיים מלול, אחיו של התובע. האח לא העיד, אך העתק התלונה למשטרה הוגש (ת1/(ט)). בניגוד למקרים אחרים אליהם הפנו ב"כ הנתבעים בסיכומיהם, במקרה זה התובע לא היה רחוק מהאירוע ולא הסתמך רק על עדות שמיעה. התובע העיד כי בערב המקרה היה עם אחיו בארוע משפחתי אליו הגיע האח עם הרכב, והוא עצמו הגיע לאירוע עם מכונית אחרת. הרכב הוחנה ע"י האח ברח' הירדן פינת השומר בבני ברק, ליד אולם שמחות. כאשר יצאו מהאולם הגיע האח אל התובע ואמר שהרכב נגנב. דהיינו, התובע היה נוכח סמוך לאחיו כאשר התברר כי הרכב נעלם ממגרש החניה והוגשה מיד תלונה במשטרה. כמו כן, בהודעה שגבה חוקר הבטוח מהתובע ביום 26.1.98 אמר התובע כי כאשר הגיע לאירוע בשעה 20:30 הבחין ברכב בחניה (נ1/, עמ' 2 ש' 19-22). די בכך כדי להוכיח את קרות מקרה הבטוח, ובוודאי במקרה זה בו טענות הנתבעים על חשדות כביכול או תמיהות הקשורות לגניבה היו מהשפה ולחוץ. 4. אי הפעלת מערכת המיגון הנתבעים טוענים כי הרכב היה בשמוש אחי התובע שלא העיד, ועל כן אין הוכחה כי מערכת המיגון ברכב הופעלה. הוכח כי ברכב היתה מערכת מיגון מסוג קליפורד. מערכת זו נדרכת באופן פאסיבי, דהיינו הנהג אינו צריך להפעילה והדריכה הינה אוטומטית (ראה עדות המומחה שאול יעקבי, עמ' 37 לפרו'). מכאן כי המיגון שהיה ברכב כן הופעל. המחלוקת האמיתית בין הצדדים הינה האם מערכת המיגון שהיתה ברכב היא כנדרש בפוליסה או כמוסכם בין הצדדים. 5. המיגון הקיים ברכב לעומת דרישות הפוליסה ברכבו של התובע היתה מערכת אזעקה מסוג קליפורד. בפוליסת הבטוח לשנת 1998 נדרש התובע להתקין אמצעי מיגון אחר עפ"י ארבע חלופות, כמפורט בסעיפים 41-45 לפוליסה (ת1/(ח)). התובע לא התקין מערכת מיגון על פי אחת החלופות. שאול יעקבי, מומחה למיגון, בדק את מפרט המיגון של מערכת קליפורד עפ"י הנתונים שסיפק התובע (ת1/(א-ג)) ומצא כי הקליפורד הינה "מערכת אזעקה במבנה דו רכיבי, המגינה על הפתחים והמכסים, כוללת גלאי שטח וסוללת גיבוי לצופר מערכת האזעקה", אולם אין בה שולל תנועה (אימובילזר) או נועל מכסה תא מנוע, או אחד מהמיגונים האחרים הנדרשים עפ"י הפוליסה (ראה חוות דעתו נ7/). מחקירה נגדית של יעקבי עולה כי קיומו של אימובילזר הינו חיוני לקיום מיגון ראוי וקיומו מקשה יותר על גנב פוטנציאלי, ולגבי דידו של אותו גנב "שם המשחק, מי מוגן טוב יותר", הגנב יודע היטב מי מוגן טוב יותר ויעדיף לגנוב רכב פחות מוגן (עמ' 39 לפרו'). חוות דעתו ועדותו של יעקב לא נסתרו, דבריו היו עניינים וברורים והם מקובלים עלי. המסקנה הינה כי אמצעי המיגון שהיה ברכב לא תאם את הנדרש בפוליסה. 6. אין חולק כי ביום 22.12.97 מסר הנתבע 2 לתובע את הפוליסה לשנת 1998, בה יש דרישות מיגון ספציפיות כנ"ל, וגם מכתב ת1/(ז), המפנה תשומת לבו של התובע לדרישות המיגון ולחובה להביא אישור על קיום המיגון. המחלוקת העיקרית הינה על טענת התובע כי, בנוכחות ובהסכמה של נתבע 2 הוסיף התובע בכתב יד על אותו מכתב בסעיף 7: "ההגנות נשארו במתכונת הקיימת משנה שעברה וכפי שהרכב נמסר לנו ע"י החברה". הנתבע 2 מכחיש מכל וכל כי נתן הסכמתו לתוספת זו או כי הדבר נכתב בנוכחותו. הנתבעת 1 מוסיפה כי אם יוכח שהסוכן הסכים, עשה זאת בלא ידיעתה, בלא הסכמתה וללא סמכות. השאלות הן מה ידע התובע בענין המיגון והאם היתה הסכמה החורגת מהפוליסה, הכל בזמן ההתרחשות. 7. מה ידע התובע? התובע מסר הודעה לחוקר הבטוח, רונן גולן, ביום 26.1.98, מספר ימים לאחר הגניבה. ואלה דברים: "ש.ת. את פוליסת הבטוח לרכב המבוטח שיצאה מחברת הבטוח מנורה בחודש ינואר 1998 ואותה קבלתי לידי מסוכן הבטוח משה שטינברג קראתי אותה בנושא המיגון ע"פ הפוליסה לא הבחנתי כי נדרש התנאות נוספות בנוסף למיגון הקיים ברכב. ש.ת. סוכן הבטוח משה שטינברג לא פנה אלי ודרש ממני להתקין אמצעי מיגון נוספים בנוסף למערכת האזעקה שהיתה קיימת ברכב" (נ1/, עמ' 3 ש' 17-24). בעדותו בביהמ"ש אמר התובע כי הודיע לסוכן שאין לו אימוביליזר, הן לפני הבטוח לשנה קודמת (1997) והן גם לקראת 1998: "ש: למה הודעת גם ב1998-? ת: כי קיבלתי הפוליסה וראיתי. ש: מה ראית כשקיבלת את הפוליסה? ת:בדף הראשון ראיתי שהם רוצים הגנות ואז הודעתי, הפנו תשומת לבי "שים לב"" (עמ' 5 לפרו'). ובהמשך: "ש: ידעת שאתה צריך אימובילזר וביקשת להסתפק במערכת קליפורד שהיתה לך? ת: כן." (עמ' 10). ובהמשך: "ש: כלומר ידעת מהדרישה לאימוביליזר לראשונה אחרי קרות מקרה הביטוח? ת: נכון. לא הועלתה אף פעם דרישה של אימוביליזר ולא ראיתי אותה בשום מקום ובשום שלב ולא חתמתי על הצעה כזו" (עמ' 11). מדברים אלה עולה כי בגירסתו של התובע ישנן תפניות חוזרות ונשנות: גרסתו הראשונה בפני החוקר היתה כי קיבל הפוליסה ביום 22.12.97 ולא הבחין כי נדרשו התנאות נוספות על המיגון הקיים. גירסתו השניה, בכתב התביעה ואח"כ בתצהירו, הינה כי קיבל הפוליסה עם המכתב ת1/(ז) וכי טרח לרשום במכתב מיד (22.12.97) כי ההגנות הן במתכונת הקיימת. אם כך רשם, משמע שהיה מודע לשינוי הנדרש, ולכן לגירסתו נדרש הסוכן לשנות את הפוליסה. בעדותו בביהמ"ש בעמ' 5 ו10- חזר על גירסתו השניה, כי ידע שצריך שינוי במיגון אימוביליזר וביקש שיסתפקו בקליפורד בלבד. אלא, שכעבור דקות אחדות שוב ביצע תפנית וחזר לגירסה הראשונה כי לא ידע על דרישות המיגון החדשות אלא רק לאחר הגניבה (21.1.98). נראה לי כי הגירסה הנכונה הינה כדלקמן: התובע נפגש עם סוכן הבטוח ביום 22.12.97 וקיבל הפוליסה החדשה עם דרישות מיגון חדשות. תשומת לבו הופנתה לכך גם במכתב הסוכן וגם בשיחה עם הסוכן. הפגישה לא היתה אקראית ולא סתמית. התובע הבין את אשר לפניו, עיין בפוליסה כפי שאמר לחוקר ואף ביקש שינויים. המסקנה הינה כי התובע היה מודע לפוליסה החדשה ולדרישות המיגון החדשות. נותר לדון בטענת התובע כי דרישות המיגון השתנו בהסכמת הסוכן וכי הדבר נרשם על גבי המכתב ת1/(ז) בנוכחותו. האם היה הסכם בין התובע לנתבע 2 כי הפוליסה תתוקן בסעיף המיגונים? 8. התובע מסתמך בענין זה על מספר טענות: א. הוא רשם בנוכחות הסוכן ובהסכמתו בסעיף 7 למכתב ת1/(ז): "ההגנות נשארו במתכונת הקיימת משנה שעברה וכפי שהרכב נמסר לנו ע"י החברה". ב. הסוכן הסכים, הוסיף בכתב ידו למטה כי ימסר תיקון לפוליסה עם שובו ממילואים. ג. התובע שילם פרמיה מופחתת עוד בטרם התקנת המיגון הנדרש ובכך נעשה לו מצג של הסכמה למיגון הישן. הנתבע 2 טוען כי לא הסכים עם התובע על שינוי המיגונים. להיפך, אמר כי הדגיש בפניו שיש לקיים הדרישות החדשות של המיגון, כי על התובע להמציא אישור על כך לחברת הבטוח וכי אין לו סמכות לשינוי המיגון. הנתבע 2 הכחיש מכל וכל כי התוספת בכתב יד בסעיף 7 למכתב ת1/(ז) נכתבה בנוכחותו, ידיעתו או הסכמתו, ומבחינתו מדובר בזיוף. באשר לשינויים שנדרשו בפוליסה גורס הנתבע 2 כי דובר על שינוי בגובה הפרמיה ובתוספת נהג צעיר. 9. בדיקת הראיות והעדויות מביאה אותי למסקנה כי יש לדחות את גירסת התובע בענין זה. ואלה טעמי: א. המסמך המקורי ת1/(ז) נותר כל הזמן בידיו של התובע והעתק ממנו לא נמסר לנתבע 2 בזמן ההתרחשות. ב. במסמך ת1/(ז) כמה תיקונים בכתב יד. התובע גורס כי סעיף 7 תוקן בנוכחות הסוכן והסכמתו. אלא, שלתובע אין הסבר מדוע תיקון סעיף 7 נעשה בכתב יד שונה ובעט שונה (עמ' 2-3 לפרו'). כמו כן, התוספות בכתב יד (שאינן במחלוקת) הן בכתב יד של הנתבע 2, בעט שונה, ונושאות גם את חתימתו של הנתבע 2. חתימה כזו אינה מופיעה ליד תיקון סעיף 7. ג. בעקבות הפגישה עם התובע מיום 22.12.98 העביר הנתבע 2 לחברת הבטוח את המכתב נ9/. המכתב התקבל אצל הנתבעת 1 ביום 26.12.97. מכתב זה משקף את סיכום הפגישה בין התובע והנתבע 2 והשינויים שנדרשו בפוליסה: 1) שינוי סכום הפרמיה הנקוב בפוליסה. 2) להוסיף נהג צעיר מתחת לגיל 24. לשינויים אלה התכוון נתבע 2 ברשמו בשולי המכתב ת1/(ז) כי התיקון לפוליסה יהיה עם שובו ממילואים. אין במכתב זה, שנכתב כחודש לפני הגניבה, דבר וחצי דבר על שינוי במיגונים. אם התובע היה דורש שינוי במיגונים, היה מזכר זה מכיל הדרישה. להיפך, חתמת החברה בשם פנינה רשמה בתשובה על אותו מסמך כי המבוטח טרם העביר אישור על ההגנות הנדרשות. ד. כפי שנוכחנו לעיל, בגירסת התובע יש תפניות שונות, מהן חדות, המעמידות את אמינותו בנושא זה בסימן שאלה בלשון המעטה: התוספת לסעיף 7 אינה נראית אותנטית אלא כתוספת מאוחרת, ובוודאי לא מוסכמת על מי מהנתבעים. לאור דברים אלה, לא מצאתי מקום לדון בטענות על נושא המיגון בשנה קודמת, בה הוצהר לכאורה על קיום אימובילזר, אף שלא היה כזה. ה. טענת התובע כי הנתבעים עשו לו מצג שוא בכך שהסכימו לקבל פרמיה מופחתת אף בלוא התקנת המיגון, היא טענה מתחכמת. אם הפרמיה המופחתת היא פונקציה של מיגון חדש, מדוע להסתפק בפרמיה מופחתת ולוותר על המיגון הנדרש? אם הסכימו לקבל הפרמיה המופחתת טרם התקנת המיגון החדש, אין בכך מצג ואין ויתור אלא אמון בתובע שישנה המיגון. 10. המסקנה הינה כי לא הוסכם בין התובע לבין מי מהנתבעים על שינוי תנאי המיגון בפוליסה. התוצאה 11. בפוליסת הבטוח ת1/(ח), נ6/ צוין במפורש: "תנאי מוקדם לכיסוי נגד גניבה ו/או פריצה ו/או נזק בזדון לרכב תוך כדי גניבה ופריצה הוא, כי ברכב המבוטח מותקנת במלואה אחת מהאפשרויות (הממוספרות) של אמצעי המיגון המפורטות מטה ואשר תופעל כל זמן שהנהג נמצא מחוץ לרכב". אף אחד מאמצעי המיגון הללו לא הותקן ברכב והמיגון הקודם אינו עונה על דרישות הפוליסה. עקב גניבות רבות, דרישות המיגון הולכות ומשתכללות, התובע ידע כי הדרישות השתנו, הוא לא ביצע השינויים הדרושים ברכב ובכך הפר תנאי מוקדם בפוליסה. על כן הנתבעת מופטרת מחבותה. לא הוכח כי היה הסכם מיוחד או שונה בין התובע לנתבע 2 או כי זה התרשל בטיפולו בתובע. לאור האמור, התביעה נדחית. התובע ישא בהוצאות משפט וכן בשכ"ט עו"ד בסך 4,000 ש"ח + מע"מ לאל אחד מהנתבעים. רכבפרמיהגניבת רכבביטוח פריצה / גניבהביטוח גניבת רכב