אמצעי מיגון מערכת ביטכונית - תביעת ביטוח גניבת רכב

פסק דין תביעה זו עניינה סירובה של חברת הביטוח - הנתבעת - לפצות את התובעים בגין גנבת רכבם. העובדות: התובעת הייתה בעלים של הרכב מסוג מרצדס דגם E - 220 מס' רישוי 33-019-00 (להלן - "הרכב"). התובע הנו בן זוגה של התובעת, אשר נהג ברכב מנהג בעלים, השתמש בו בפועל ומצויין בפוליסה כמי שרשאי לנהוג ברכב (ר' נספח א' ל- ת/ 1). הנתבעת הנה חברת ביטוח, אשר בזמנים הרלוואנטיים לתביעה ביטחה את רכבה של התובעת בפוליסה מספר 1325005262/96 (להלן - "הפוליסה"). בתאריך 21.11.1996 בסביבות השעה 9.30 בבוקר החנה התובע, לטענתו, את הרכב סמוך לאחד הבניינים באזור תעשייה בבאר-שבע. בשובו למקום הסתבר לו כי הרכב נגנב. באותו היום הגיש התובע תלונה במשטרה (נספח ג' לת/ 1), ודיווח על האירוע לנתבעת על מנת שזו תשלם לו את תגמולי הביטוח עקב קרות מקרה הביטוח על פי הפוליסה. גניבת הרכב אכן הוגדרה בפוליסה כמקרה ביטוח, אך נקבע בה תנאי מוקדם לכיסוי נזקי גניבה - כי ברכב המבוטח יותקנו אמצעי מיגון הרשומים בפוליסה והם יופעלו כל זמן שהרכב אינו מאויש. ר' עמ' 12 לפוליסת הביטוח נ/ 1, וכן הרשימה, בה צוין: "אמצעי-מיגון: מערכת "ביטכונית" ומערכת אזעקה המגינה על כל הפתחים ברכב. מותנה בהיות המערכת תקינה ומופעלת כשהרכב אינו מאוייש." דרישתו של התובע לשלם את ערך הרכב נדחתה על-ידי הנתבעת, בנימוק כלהלן: "... בדיקותינו העלו שבניגוד לתנאי הפוליסה הרכב לא היה מוגן ע"י מערכת ביטכונית. לאור זאת אנו נאלצים לדחות את התביעה הנדונה." ר' נספח ה' לתצהיר התובע ת/ 1. המחלוקת: כפי שניתן להבין מן האמור לעיל, המחלוקת העיקרית בין הצדדים נוגעת לדרישת הנתבעת למיגון של הרכב באמצעות מערכת "ביטכונית". על פי גרסת התובעים, הותקנו ברכב כל אמצעי המיגון הנדרשים על פי הפוליסה, והופעלו עת החנה התובע את הרכב עובר לגניבה. לחיזוק גרסתם הציגו התובעים קבלה ממוסך מאור בע"מ על סך 2,000 ש"ח 70 אג' בגין התקנת ביטכונית, הנושאת תאריך 20.03.1996 (נספח ד' 4 לת/ 1); אישור על התקנת הביטכונית מיום 20.03.1996, אף היא מאת מאור בע"מ (נספח ד' 6 לת/ 1); וכן שלוש המחאות שנמשכו לפקודת מאור, ליום 20.03.1996, 20.04.1996 ו- 20.05.1996, המעידות על התשלום למוסך בגין התקנת הביטכונית (נספחים ד/ 1, ד/ 2 ו - ד/ 3 לת/ 1). יודגש, כי מספרי הצ'קים תואמים את אלה אשר צוינו בגוף הקבלה הנ"ל, וכי מועדי פירעונן של ההמחאות תואמים את המועדים אשר צוינו בה. הנתבעת חולקת על גרסת התובעים וטוענת כי לא הותקנה ביטכונית ברכב, וזאת מאחר ועל פי בדיקותיה, קודנית אשר נמסרה על-ידי התובע לחוקר מטעמה לאחר הגניבה, מתאימה לביטכונית אשר סופקה למוסך מאור ביום 27.03.1996, כך שלטענתה אין זה אפשרי שהביטכונית הותקנה ברכב ביום 20.03.1996, ולדעת הנתבעת סופקו לתובע אישורים כוזבים על-ידי בעל המוסך. נטל ההוכחה ההלכה בעניין נטל ההוכחה בכל הנוגע לקרות מקרה הביטוח נקבעה זה מכבר. ר' פסק דינו של כב' הנשיא מ. שמגר בע"א 1845/90 רוני סיני נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מז (5), 661, בעמ' 675-676: "פוליסת הביטוח מעניקה ביטוח בגין אירוע מוגדר - שוד, פריצה, שריפה ודומיהם. אירוע מוגדר זה הוא הנדבך העובדתי הראשוני להטלת חבות על המבטח. נדבך שני הוא היעדר חריגים לפוליסה. חריגים אלו אף הם קבועים ומוגדרים בפוליסה. שני הנדבכים במצטבר מקימים חבות למבטח או, במילים אחרות, מרכיבים את 'אירוע הביטוח'. בין שני הנדבכים האמורים אין כל יחס של תלות. לפיכך, אין לומר שעל המבוטח להוכיח את התקיימות שני הנדבכים. די למבוטח אם יוכיח קיומו של הנדבך הראשון, הווה אומר - את התרחשות האירוע המוגדר. יוכיח זאת - קמה לכאורה חבותו של המבטח בפיצוי. נקטתי לשון 'לכאורה', שכן המבטח יכול להוכיח קיומו של החריג המוגדר או אחד החריגים, שאז - תישלל חבותו. ונדגיש, כשם שנטל השכנוע על המבוטח להראות קיומו של האירוע המוגדר, כך מוטל עול השכנוע על המבטח, להראות קיומו של החריג. אין זה משנה, לעניין החריג, מה אופיו של האירוע המוגדר. כדי לצאת ידי חובתו אין די, כמובן, שהמבוטח יאמר כי אירע מקרה ביטוח, אלא עליו להציג ראיות על כך. כאשר מדובר על נזק כתוצאה ממעשה עבירה, מקובלת, בדרך כלל, הצגת מסמך משטרתי או אף תיק המשטרה כפי שהיה כאן." (ההדגשה שלי - ש.ד.). לאור האמור בפסק דין זה, המסקנה המתבקשת, לכאורה, היא שהנטל להוכיח כי הביטכונית לא הותקנה ברכב מוטל על הנתבעת. ברם, נשאלת השאלה, האם עסקינן בחריג לחבות המבטחת, שאז המסקנה הנ"ל היא בלתי נמנעת, או שמא בתנאי מתלה, אשר הוכחתו, על פי דיני הראיות, מונחת על כתפי הצד הנהנה מהחוזה, שכלפיו קם החיוב, דהיינו, על התובעים במקרה שבפני. הסעיף הרלוואנטי בפוליסה מנוסח כדלקמן: "אחריות המבטח לפי פוליסה זאת מותנית בכך שאמצעי המיגון הכתובים בהצעה וברשימה מותקנים ברכב והם תקינים ומופעלים ... בכל עת שהרכב אינו מאויש על-ידי בעל הפוליסה או מישהו מטעמו, והמבטח אינו אחראי בשום מקרה לנזק או לאובדן שקרו בעת שלא ... פעלו אמצעי המיגון הכתובים ברשימה ובפוליסה או שהיה פגם כל שהו בפעילותם..." אין ספק, כי הניסוח של הסעיף תומך במסקנה כי מדובר בתנאי מוקדם, או תנאי-מתלה. בת"א (ת"א) 74490/92 גור יהודה נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, בו נדון סעיף דומה בפוליסת הביטוח, הגיע כב' השופט ע. דוויק למסקנה כי מדובר בתנאי מוקדם, אשר על המבוטח הנטל להוכיחו. ר' עמ' 6 לפסק הדין: "...משטענה הנתבעת כי מערכת המיגון שהותקנה ברכב לא הופעלה, נוצרה מחלוקת גלויה בעניין זה והוטלה חובה על התובע להוכיח כי המערכת אכן הופעלה והתנאי המוקדם אכן התקיים. יודגש כי אין הכחשת התקיימותו של התנאי ע"י הנתבעת יוצרת מצב בו הנטל עובר לכתפיו של המכחיש והוא נותר על כתפי התובע..." מנגד, עומדת הלכה אחרת, של בית משפט העליון, שיש בה כדי להביא למסקנה הפוכה, דהיינו, כי הנטל עובר לנתבעת להוכיח כי הביטכונית לא הותקנה. ר' ע"א 678/86 חסן חניפס נ' סהר חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מג (4) 177, בעמ' 184: "הכלל לעניין נטל הראיה בתביעות לנזקי ביטוח רכוש הוא, שעל המבוטח להוכיח כי מקרה הביטוח התרחש, בעוד שעל חברת הביטוח, הטוענת לפטור מאחריות על-פי איזה מן הסייגים שנכללו בתניות הפוליסה, מוטל להוכיח, כי המקרה נושא תביעתו של המבוטח נכנס לגדרו של אותו סייג. ... הדרך שבה ניסחה המשיבה את הגדרת 'מקרה הביטוח', בפוליסה נושא ענייננו, על-ידי הכללת הסייג לפטור מאחריות בגוף התניה הקובעת את תחומי האחריות, איננה מחלצת את המשיבה מחובתה להוכיח את טענתה, שהמקרה הנדון נכנס לגדרו של הסייג. הכלל המקובל עלינו, לעניין פירושן של פוליסות ביטוח כנגד מנסחיהן, מחייב, שבהעדר תניה מפורשת בגוף הפוליסה, שהנטל לשלול את קיום התנאים לפטור מאחריות רובץ על המבוטח, לא תישמע חברת ביטוח בטענה, כי זאת התוצאה המתחייבת ממבנה ההגדרה ומהגיונו של הניסוח" (ההדגשה שלי - ש.ד.). להשקפתי, הלכה זו ישימה גם על המקרה שבפני, אך מאחר והוכח על ידי התובעים שהתנאים לכיסוי ביטוחי נגד נזקי גניבה קוימו על ידם (כפי שיפורט בהמשך), אין אני נדרשת להתעמק במחלוקת זו. עדויות הצדדים: התובע חזר על גרסתו גם במהלך החקירה הנגדית, ועמד על כך כי הפעיל את מערכת האזעקה ואת ה"ביטכונית", עת עזב את הרכב לפני הגניבה (ר' עמ' 18 לפרוטוקול). כמו כן, העיד מטעם התובעים מר רפי כהן, אשר הצהיר, כי במהלך חודש ספטמבר 1996, בעת שטיפל בתקלה באימובילייזר ברכב הנדון, ראה כי ברכב הייתה מותקנת מערכת ביטחונית (ס' 4 לנספח ט' לת/ 1). בנוסף לכך, מעיד בעל המוסך "מאור" מר לוי מאיר, עד תביעה מס' 4, (בעמ' 34-35 לפרוטוקול), כי התקין ברכבו של התובע ביטחונית בתאריך 20.03.1996, והאישור שניתן על ההתקנה ניתן על-ידו. כאשר נשאל העד, כיצד זה על פי עדותו של עד הגנה קודנית שהייתה בידי התובע מתאימה לביטכונית אשר סופקה רק ב- 27 למרץ 1996, השיב העד, כי יכול להיות שהתבלבל בעניין זה, אך הנו בטוח בכך שהרכיב ביטכונית ברכבו של התובע (עמ' 35 לפרוטוקול, שורות 12-19). יש לציין, כי האישור על התקנת הביטכונית נמסר לידי הספק רק לאחר אירוע הגניבה. ההסבר שניתן לכך על-ידי בעל המוסך הוא כי הטופס אבד, ונמצא במשרד רק לאחר שנודע על הגניבה ונערכו חיפושים אחר מסמך זה. יחד עם זאת, לא הוצג בפני אישור על התקנת מערכת הביטכונית השניה שסופקה למוסך מאור בחודש מרץ 1996, כך שלא ניתן לקבוע בוודאות, איזו מבין שתי המערכות הותקנה ברכב המבוטח. ויודגש, כי על פי עדותו של עד הגנה מס' 1 מר גורן, קבלת אישורים מאת המתקינים מהווה עניין טכני בלבד, ר' עמ' 43 לפרוטוקול, 2-4: "ש.: קבלת האישור הוא דבר טכנית פורמלי. ת.: זה דבר טכני פורמלי וחיוני לבעל הרכב על מנת שנוכל להמשיך לתת לו שרות, אבל אנחנו לא רודפים אחרי המתקינים על מנת לקבל את זה." סבורני, כי העובדה שמתקין הביטכונית לא דאג להעביר את האישור על ההתקנה לספק בעוד מועד אינה יכולה להוות בסיס לשלילת זכותם של התובעים לקבלת תגמולי הביטוח, מה גם שלחברת הביטוח עצמה אכן הוגש אישור על התקנת הביטכונית. התובעים הצליחו להוכיח ללא צל של ספק, כי הקודנית אשר הייתה בידיהם מתאימה לביטכונית אשר סופקה למוסך מאור בחודש מרץ 1996. אין חולק על כך, כי למוסך "מאור" סופקו במהלך חודש מרץ שתי מערכות "ביטכונית", והקודנית שבידי התובעים מתאימה לאחת מהן. גם מועדי התשלום בגין התקנת הביטכונית תואמים את המועדים המצוינים בקבלה ובאישור על ההתקנה. בנוסף לכך, כל עדי התביעה העידו ואישרו כי הביטכונית הותקנה ברכב באותו חודש. הוצגו בפני כל המסמכים הדרושים להוכחת הטענה בדבר התקנת הביטכונית, ולהשקפתי בכך הצליחו התובעים להוכיח, כי עמדו בתנאי הפוליסה ועל כן חלה על הנתבעת חובה לשלם את תגמולי הביטוח. חיזוק למסקנה זו ניתן למצוא גם בעדותם של עדי ההגנה. כך, עד הגנה מס' 1 מר עמוס גורן מאשר בעמ' 43 לפרוטוקול (שורות 15-17), כי ביטכונית הותקנה ברכבו של התובע: "ש.: הצגת שני חשבוניות בנספח ג', זה אומר שאחת משתי הביטכוניות הייתה באוטו, אבל לא זו של ה- 20 אלא זו של ה- 27. ת.: נכון." בנוסף לכך, בתצהירו של החוקר הפרטי מטעם הנתבעת, מר אריאל שושני (נ/ 3) נאמר: "בדיקת מספר הקודנית העלתה כי המערכת לה מתאימה הקודנית נרכשה לפני מועד החשבונית שהציג לי המתקין". אין זה ברור כיצד דברים אלה מתיישבים עם גרסתו של מר גורן, הטוען כי המערכת המתאימה לקודנית סופקה אחרי מועד החשבונית (20.03.1996). הנתבעת הגישה חוות דעת של מהנדס המכונות והתנועה מר עוזי רז (נ/ 3), בה מנתח המומחה את הדרכים האפשריות להתגבר על המיגון שהיה מותקן ברכב, ומגיע: "למיטב ידיעותי הגניבה התבצעה כשהמכונית היתה ברחוב בו היו אנשים. לא סביר שגנב יסתכן בפריצת מכסה מנוע כשהאזעקה צורפת (צ"ל - "צורחת" - ש.ד.) ולאחר מכן יעבוד עם מכשירי פריצה כדי להתגבר על הביטכונית." יש לציין, כי בחוות דעתו של המומחה כלל לא נבדקה האפשרות שההרכב נגנב באמצעות גרר, וזאת למרות שהתובע ציין בעדותו בביהמ"ש, כי באזור ממנו נגנב הרכב נמצאים מוסכים ומסתובבות מכוניות גרר וקיימת אפשרות סבירה כי הרכב נגרר ממקום חנייתו. כמו-כן, מסכימה אני עם טענת התובעים, כי אין זה מחובתם לנתח את דרכי הפעולה של הגנב ולספק הסבר כיצד נגנב הרכב למרות קיומם של אמצעי המיגון. גובה הנזק: שווי הרכב הוכח בחוות דעתו של מר אורי דגמי (ת/ 8) שלא נסתרה, ועל הנתבעת לפצות את התובעת בשל נזק זה. המומחה לא הוזמן לחקירה על-ידי הנתבעת, ועל פי החלטתי מיום 07.06.2000, חוות הדעת הוגשה וסומנה ת/ 8 (עמ' 42 לפרוטוקול). על כן, מנועה הנתבעת להתנגד לחוות הדעת בסיכומיה או לטעון באשר לכישוריו של המומחה. ברצוני להדגיש, כי חבותה של הנתבעת בעניין שבפני הנה חבות חוזית כלפי התובעת שהיא בעלת הפוליסה בלבד. העובדה כי התובע נהג ברכב מנהג בעלים והיה רשאי על פי הפוליסה לנהוג בו, אינה מקנה לו עילת תביעה כלפי הנתבעת. גם אישורה של התובעת (נספח ב' לת/ 1), לפיו "אין זה משנה" אם תגמולי הביטוח יתקבלו על-ידה או על-ידי התובע - אין בו כדי להקנות לאחרון את זכות התביעה כלפי חברת הביטוח. על פי הפוליסה, הכיסוי הביטוחי לרדיו-טייפ הקיים ברכב הנו 1,000 ש"ח. ברם, התובעים לא הצליחו להוכיח כי הותקן ברכבם רדיו-טייפ ואת שוויו, כך שאין אני פוסקת פיצוי בגין גניבתו. מאחר ולא הוכח נזק נוסף (כגון הפסד ימי עבודה הנטען ושכירת רכב חלופי), אין אני דנה בשאלה האם התובעים זכאים לתבוע פיצוי בשל נזקים שלא על פי הפוליסה. לסיכום, הנתבעת תשלם לתובעת 122,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 21.11.1996 ועד למועד התשלום בפועל. אין אני סבורה כי קיימת הצדקה לחייב את הנתבעת בריבית מיוחדת על פי סעיף 28 א' לחוק חוזה הביטוח תשמ"א - 1981, וזאת מאחר והייתה בין הצדדים מחלוקת כנה באשר לתגמולי הביטוח. כן תשלם הנתבעת הוצאות משפט הכוללות אגרות ושכר עדים והמומחים בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום ההוצאה ועד למועד התשלום בפועל; ושכ"ט עו"ד בשיעור 15% + מע"מ מן הסכום שנפסק. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל. מיגוןרכבגניבת רכבפוליסהביטוח פריצה / גניבהתביעת ביטוחביטוח גניבת רכב