פסק דין א. מ ב ו א : 1. התובע, שהיה בעליה של מכונית מסוג סובארו, שנת יצור 1988, ביטחה אצל הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת") באמצעות סוכנה, הנתבע מספר 1 (להלן: "הנתבע"). 2. ביום 28.11.96 נגנבה מכוניתו של התובע. משפנה התובע לנתבעת בדרישה לתשלום תגמולי ביטוח בגין אובדנה של המכונית, מיאנה זו לשלם, בטענה שתי טענות: א. התובע פנה בהצעה לחידוש הביטוח, רק ביום 28.11.96 לאחר שהמכונית כבר נגנבה. בכך הטעה את סוכן הביטוח, והביא את חברת הביטוח להנפיק פוליסה, שעה שידע כי המכונית כבר נגנבה. ב. במכונית לא הותקנו מערכות המיגון שנדרשו על-פי תנאי הפוליסה, ועל כן פטורה המבטחת, באשר לא נתקיימו התנאים בהם הותנתה הפוליסה. 3. למען הבהרת התמונה אציין, כי התובע ביטח את מכוניתו עוד קודם לכן אצל הנתבעת באמצעות הנתבע. בשנת 1994 חודשה הפוליסה, לאחר שנערכה הצעת ביטוח (נספח א' לתצהיר התובע), בה רשם התובע כי במכונית מותקנת הגנה מסוג "ביטחונית". בשלב מסוים, בתקופת הביטוח שבין 1/11/95 ועד 30/10/96, נגנבה מכוניתו של התובע, וסבלה מנזקים. לאחר שנמצאה המכונית, הסתבר כי לא היו מותקנות בה ההגנות הנדרשות - ועל כן מיאנה חברת הביטוח לשלם לו תגמולי ביטוח בגין הנזק שנגרם למכונית. זמן קצר לאחר הדברים האלה, הגיע מועד חידושה של הפוליסה לשנה נוספת (דהיינו מיום 1.11.96 ועד 30.10.97). הפוליסה הונפקה בפועל ביום 1.12.96, כאשר תחולתה רטרואקטיבית מיום 1.11.96. נסיבות חידושה של הפוליסה, לשנה הנוספת, שנויות במחלוקת בין הצדדים, כפי שאפרט להלן. 4. כאמור לעיל, טענה חברת הביטוח שתי טענות כנגד תביעתו של התובע, באשר למועד חידוש הפוליסה ומערכת המיגון המותקנת במכונית. מחלוקת משנית נטושה באשר להערכת שוויה של המכונית. אדון במחלוקות אלה כסדרן. ב. נסיבות ומועד עריכת פוליסת הביטוח: 5. חרף המחלוקת הנטושה בין הצדדים, הרי קיימות מספר עובדות, העולות מן המוצגים שבפני, אשר אינן שנויות במחלוקת, באשר המוצגים מעידים על עצמם, כדלקמן: א. בהצעת הביטוח, לשנה הקודמת, נרשם מפורשות כי במכונית מותקנת "ביטוחית". ב. פוליסת הביטוח הנוכחית הונפקה רק ביום 1.12.96 עם תוקף רטרואקטיבי ליום 1.11.96. ג. בפוליסת הביטוח הנוכחית, נספח ו' לתצהיר התובע נרשם, באשר לתנאי המיגון: "מערכת אזעקה אלקטרונית קולית הנדרכת אוטומטית (דריכה פסיבית) והכוללת: הגנה על כל פתחי הרכב. ניתוק שתי מערכות לפחות: ההתנעה ו/או הצתה ו/או אספקת הדלק. סוללת גיבוי פנימית (ניקל קדמיום). גלאי זעזועים, או גלאי נפח או גלאי אקוסטי." ד. פוליסת הביטוח הוצאה על פי הצעת ביטוח, חתומה על ידי התובע והנתבע (מוצג ת1/). הצעה זו נושאת תאריך 29.10.96 כאשר על פניה נראה, כי נרשם קודם לכן מועד אחר אשר תוקן, בכתב יד, למועד הרשום. הצדדים חלוקים ביניהם באשר למועד הקודם שנרשם. האם 23.10.96 או שמא 28.10.96. למועד זה אין חשיבות מהותית לדיון, אך סבורני כי המועד הקודם שנרשם היה 23.10.96, וזאת לאחר שבדקתי בקפידה את המוצג המקורי שהוגש (שהינו העתקת פחם), אולם אמנע מקביעת ממצא לענין זה. על גבי המוצג נ1/ הוטבעה חותמת של סוכנות ביטוח "המשולש והגליל" מיום 28.11.96. ה. תעודת ביטוח החובה לתקופה שמיום 1.11.96 ועד 30.10.97, שולמה בבנק רק ביום 28.11.96 - דהיינו לאחר שהמכונית נגנבה. 6. גרסתה של חברת הביטוח וסוכנה, מופיעה בתצהירו של הנתבע. לפי גרסה זו, הוכנה ביום 28.10.96 ההצעה לחידוש פוליסת הביטוח, כאשר פקידתו של הנתבע התקשרה לאמו של התובע וביקשה כי התובע יסור אל הסוכן על מנת לחתום על המסמך. התובע לא יצר קשר עם הנתבע וזה ביקש, בימים שלאחר מכן, מפקידתו להתקשר פעם נוספת לתובע, ואף התקשר באופן אישי למשרדו של התובע, בשבוע הראשון של נובמבר 1996 ושוחח עם פקידתו בנדון וביקשה להשאיר הודעה לתובע. אך התובע התעלם מכל הפניות האלה. הוסיף הנתבע וטען בתצהירו: "12. ... טופס הבקשה לחידוש הפוליסה, בצירוף תעודת ביטוח החובה החדשה, שהוצאה לרכב מיום 1.11.96 ועד ליום 31.10.97, תוייקו במשרדי ולא הועברו לחברת הביטוח מאחר והתובע לא בקש לחדש את הפוליסה." (הדגשה שלי - ב.א.) הנתבע אף סר, לדבריו, אישית ביום 25.11.96, בשעות הצהריים המוקדמות, למשרדו של התובע והתריע בפניו כי תוקף פוליסת הביטוח של המכונית פג. כדבריו בתצהירו: "14. ... במעמד זה סוכם בינינו כי הפקידה שלי תעביר לידיו עוד באותו יום את תעודת בטוח החובה לתקופה שמיום 1.11.96 ואילך, שהוצאה עוד קודם לכן, על מנת שישלם עבורה ויהיה מכוסה לפחות מבחינת ביטוח החובה. בנוסף, סוכם כי במדה והתובע יחליט בכל זאת לבטח את הרכב בביטוח מקיף באמצעותי, יהא עלי להגיע למשרדי על מנת לחתום על טופס חדוש פוליסת הביטוח המקיף ולשלם בעדה. עוד הבהרתי לתובע כי כל עוד לא חתם על טופס חידוש הפוליסה אין כיסוי ביטוחי לרכב." 15. עוד באותו יום מסרה פקידתי באופן אישי את תעודת ביטוח החובה של הרכב לידיה של אמו של התובע." רק ביום 28.11.96 בשעה 08:00 בבוקר התקשר התובע אל הנתבע וביקש להיפגש עימו. בפגישה שנערכה בשעה 09:00 הוא הגיע למשרדו וחתם על ההצעה לחידוש הפוליסה "לאחר שהסברתי לו מהן דרישות המיגון לרכב וכי התקנת מערכת המיגון ותקינותה הינן תנאי לכיסוי הביטוחי בגין תביעה". טופס הבקשה הועבר על ידי הנתבע, לדבריו, עוד באותו יום לסוכנות הביטוח "המשולש והגליל", ובעקבותיה הונפקה הפוליסה. 7. לעומת הנתבע, טוען התובע בתצהירו: "5. הנני מצהיר כי לפני תום תקופת הביטוח בשנת 95-96 אשר הייתה אמורה להסתיים ביום 30/10/96 פניתי לנתבע 1 וביקשתי ממנו לחדש לי את הביטוח לשנות 96-97 סכמנו על חידוש הביטוח ונתתי לו שיקים עבור הביטוח. 6. הנני מצהיר כי לא נדרשתי על"י הנתבע 1+2 לבצע כל תוספת ו/או שינוי בהגנות ברכב הסובארו שלי עת שחדשתי ביטוח הרכב בפעם השלישית. רצ"ב: בקשה לחידוש נושאת תאריך 29/10/96 וחתומה בידי הנתבע 1 מסומנת ג'." סעיפים 5, 6 לתצהירו). התובע הוסיף בעדותו בעל-פה, כי לא שילם את תעודת החובה עקב חסרון כיס, ובמקומה חידש פעמיים את ביטוח החובה בתעודות זמניות (ר' עדותו בעמ' 8 ועמ' 12). 8. יצוין, כי הנתבעים זימנו לעדות אף את אחותו של הנתבע, אשר שימשה כפקידתו בתקופה הרלוונטית. 9. בחקירתו שכנגד על תצהירו, עמד התובע על דעתו, בתוקף, כי חתם על המוצג ת1/, קודם שתם חודש אוקטובר 1996 - במועד הנקוב בו (עמ' 11 למטה). העד חזר על עדותו זו בהמשך, ולא מצאתי בה כל סתירה. אף העובדה, כי המועד הרשום על ת1/ תוקן בכתב יד, תומך בגרסתו זו. לא מצאתי כל סיבה וטעם לתיקון המועד, שעה שהטופס הוכן על-ידי פקידת הנתבע, ואמור היה להמתין, עד שיואיל התובע לסור למשרד ולחתום - האם במועד זה, שהינו המועד הנכון בו נחתם המסמך, לא יתוקן המועד? עדותו של הנתבע "אנו כל יום משנים תאריך" (עמ' 17 שורה 1), אינה סבירה ולא זכתה לאימוני. נראה, כי נטענה מן השפה לחוץ. ואכן כנגד בטחונו של הנתבע באשר לנסיבות תיקון התאריך, הרי אחותו, שכביכול בכתב ידה תוקן הכתוב, לא יכלה היתה ליתן כל הסבר לתיקון זה. 10. ואם לא די בתיקון המועד על המסמך, הרי באה עדותם של הנתבע ואחותו - פקידתו, גב' חנאן ג'ברין, עדות שלא זכתה לאמוני, והביאתני לכלל מסקנה ברורה, כי גרסה זו אינה ראויה לאימון. בסעיף 8 לתצהירה של הגב' חנאן ג'ברין נאמר: "ביום 25.10.96 בקש ממני סוכן הביטוח לגשת לביתם של הוריו של התובע ולמסור לתובע את תעודת ביטוח החובה החדשה של רכבו, על מנת שיוכל לשלם אותה. עוד באותו יום, בשעות הצהריים, מסרתי באפן אישי את תעודת ביטוח החובה של הרכב לידיה של אמו של התובע." לעומתה מעיד הנתבע, בסעיף 12 לתצהירו, כי תעודת החובה תויקה במשרדו, וכי רק ביום 25.11.96 סוכם, כי התעודה תועבר לתובע וכי באותו יום מסרה אחותו את תעודת ביטוח החובה לתובע (סעיף 13). והנה, אם לא די בסתירות אלה, באה גרסה נוספת בעדותו של הנתבע, (עמ' 16, שורה 29) ולפיה הנתבע עצמו הוא שביקר אצל התובע ומסר לו תעודת ביטוח חובה: "הייתי אצלו, נתתי לו תעודת החובה, אמרתי לו תבוא למשרד עם השיקים..." כאשר האחות נתבקשה, בחקירתה הנגדית, להסביר את פשר הסתירות, טענה כי מסרה את הטופס חמישה ימים לפני הגניבה. אולם כאשר הקשה עליה בא-כח התובע, הסתבר, כי העדה "לא זוכרת" (ר' עמ' 21). סתירה זו, בשאלה מי מבין השניים מסר לתובע את תעודת החובה, נתפשת בעיני כסתירה מהותית, המעידה על חוסר אמינותה של גירסת הנתבע. 11. עוד אציין, כי גרסתו של הנתבע, בסעיף 15 לתצהירו, כי סבר שהתובע כועס עליו ולכן לא האמין כי יחדש את הביטוח באמצעותו, לא זכתה לאמוני, שכן אם אכן כך סבר הנתבע, מדוע זה טרח ופנה פעמים רבות לתובע, כגרסתו, וביקשו לחדש את הפוליסה? 12. כנגד עדויות הנתבע ואחותו, היתה עדותו של התובע פשוטה ואמינה יותר. התובע עמד על גרסתו כי ביקש את חידוש הפוליסה לקראת תום חודש אוקטובר. אי ההתאמה עליה מצביע ב"כ הנתבעים, לפיה אומר כי פנו אליו "לקראת האמצע השני של אוקטובר" ולאחר מכן "הגעתי לפני סוף אוקטובר" (עמ' 10) - אינה אי התאמה כלל לטעמי, באשר הביטוי "האמצע השני" אינו ביטוי ברור וחד משמעי. ביטוי זה ניתן לפרשנות, לנוכח השאלה שנשאל התובע: "האם נכון שלקראת סוף חודש 10/96 פנו אליך ... תשובה: "כן", לקראת האמצע השני של אוקטובר..." המילה "כן" - מאמתת למעשה את הנשאל בשאלה, ולפיה "האמצע השני" אינו אלא סוף החודש. 13. אציין, כי עדותו של הנתבע לעניין המיגון, אף היא היתה חמקנית, מבולבלת ומגמתית, כך שלנוכח הופעתו בכללותה של הנתבע באולמי, הנני קובע כי לא אוכל לבסס על עדות זו גרסה. 14. התוצאה הינה, כי הנני מקבל את גרסת התובע, לפיה ביקש את חידוש הפוליסה, קודם שנסתיימה תקופת הביטוח הקודמת, דהיינו ביום 29.10.96, כפי הרשום על ההצעה ת1/. חברת הביטוח קיבלה את ההצעה, אמנם באיחור, אך הנפיקה פוליסה רטרואקטיבית שתחילתה ביום 1.11.96. על פי סעיף 9(א) לחוק חוזה הביטוח, הרי תחילת תקופת הביטוח, באין הסכם אחר, מתחילה עם כריתת החוזה. כאן הפוליסה מהווה "הסכם אחר", ולפיו תחילת הביטוח מתחילה ביום 1.11.96 - דהיינו ביום קרות מקרה הגניבה - היתה הפוליסה בתוקף, ומחייבת את הנתבעת. ג. ההגנות המותקנות במכונית: 15. סבורני כי מיטיבה היתה חברת הביטוח עשות, לו נמנעה היתה מלהעלות כל טענה באשר להגנות שהיו מותקנות במכונית. בהעלאת טענה זו, יש משום נסיון בלתי ראוי ולא הגון ליהנות מכל העולמות. מחד, מיאנה חברת הביטוח לשלם לתובע תגמולים בגין אירוע קודם, כיוון שבמכונית לא היתה מותקנת בטחונית. לאחר מכן הוציאה היא עצמה פוליסת ביטוח חדשה, לתקופה הרלוונטית, כאשר המיגון הנדרש על-פי פוליסה זו, היה התקנת מערכת אזעקה במכונית - מערכת שהייתה מותקנת עוד קודם לכן, כפי שהעד מטעם הנתבעים מעיד בעצמו בתצהירו: "התובע הגיע למשרדי ובאותו מעמד הבהרתי לו כי יש באפשרותו להשאיר את מערכת המיגון הקיימת ברכב, דהיינו, מערכת אזעקה בלבד, או להתקין מערכת מיגון מסוג ביטחונית ולזכות בהנחה בתשלום דמי הפרמייה. התובע בחר להתקין ברכבו מערכת מסוג ביטחונית, על מנת לזכות בהנחת מיגון בדמי הפרמיה של הפוליסה וחתם על הצעה לבטוח מקיף לרכב בהכשרת הישוב, לתקופה שמיום 1.11.95 ועד ליום 31.10.96." (סעיף 8 - הדגשה שלי - ב.א.). משבא העד מטעם חברת הביטוח, ומעיד, כי אכן במכונית היתה מותקנת אותה מערכת מיגון שנדרשה על ידה - על שום מה ולמה תבוא עתה, ותטען טענות שונות ומשונות כלפי התובע, אשר, לחקר פשרן, לא הצלחתי לירד. 16. איני רואה כל רבותא בכך, וכל מקום לטענה, כי בהצעת הביטוח לשנה הקודמת הצהיר התובע, כי במכונית מותקנת מערכת מסוג "בטחונית". המדובר בפוליסה לשנה קודמת, שאינה רלוונטית עוד לתקופה הנוכחית, ואשר נראה כי חברת הביטוח התעלמה ממנה, והנפיקה פוליסה, אשר לפיה נדרשה מערכת מיגון שונה. אף מאמין אנוכי לתובע, כי אינו מבין ואינו יודע "בטחונית" מהי, וכי סבר כי המדובר במשבת (אימובלייזר) או מנעול רב-בריח. אף אנוכי מעיד על עצמי, כי מילותיהן הבלתי ברורות של פוליסות הביטוח בנושא המיגונים, מותירות אותי תוהה ומשתהה לנוכח דרישות בלתי ברורות, הידועות רק ליודעי ח"ן. אלמלא נשמעו באולמי, בתיקים אחרים, עדויות על טיבה המיוחד של מערכת הביטחונית, מסופק אנוכי אם יכול הייתי לירד לחקר טיבה, בהעדר הסבר ובדיקה על ידי נציג חברת הביטוח. בע"א 4819/92, אליהו חברה לבטוח בע"מ נ. ישר מנשה, פד"י מ"ט (2) 750, 773, מצאנו מפי כב' הנשיא שמגר: "חברה מבטחת המסייגת את חבותה, פועלת בכך באופן לגיטימי, אולם היא נוטלת על עצמה, יחד עם זאת, אחריות אקטיבית בדמות חובת הגילוי והוידוא. חברת ביטוח חייבת להסב את תשומת ליבו של המבוטח לתנאי הפוליסה בצורה שתהא מובנת וברורה לו, ולוודא את ערנותו לכך שתוקפה חל רק בהתקיים אותם תנאים, וכי במקרים שבהם לא התקיימו יוכל להנות מגיבוש זכותו לשיפוי." 17. והנה במקרה דנן, מעיד הסוכן, כי "אמרתי לו להתקין מערכת אזעקה" (עמ' 20 שורה 26). ובהמשך: "תשובה: בד"כ אני שואל אותו, אם יש לו ביטחונית, אז הוא מקבל מחיר, ואם אין לו, הוא ישלם מחיר אחר. ובגלל מקרה קודם שהיה שהצהיר שהיתה לו ביטחונית ולא היתה לו, אמר לי שהוא מוכן לשלם עוד 300 ש"ח פרמיה, ומספיק שתהא לו מ ערכת אזעקה. שאלה: היכן כל הסיפור הזה מופיע. מפנה אותך לנספח ג', לא כתוב בו, לא אזעקה, אמובלייזר. תשובה: אין צורך למלא טופס הצעה כל שנה. אנו הקלנו את התנאים, היתה ביטחונית, עכשיו מספיק אזעקה. לאחר שבית המשפט מבקש ממני לראות היכן זה כתוב בפוליסה, אני אומר שאני טועה. אלה אותם תנאים שהיו שנה קודם. " (עמ' 21 שורות 2-9). דברים אלה עומדים בסתירה לאמור בסעיף 8 לתצהירו של העד ולפוליסות הביטוח השונות, המלמדים על חוסר מהימנותו. 18. לפיכך הנני קובע כי הנתבעים עצמם הודו, בסעיף 8 לתצהיר עדותו הראשית של הנתבע, כי במכונית מותקנת היתה מערכת אזעקה, ובכך אישרו את עדותו של התובע בנדון. מערכת האזעקה תואמת לדרישות המיגון שעל פי הפוליסה, ובכך הוכח בפני כי נתמלא התנאי שבפוליסה לענין זה. ד. ערכה של המכונית: 19. צודק ב"כ הנתבעת, כי על התובע היה להביא ראיה לענין שוויה של המכונית. לא יתכן, כי תובע יטען, על דרך הסתם, כי ערכה של מכוניתו מסתכם בכך וכך שקלים, מבלי שיתמוך תביעתו בחוות דעת של מומחה. יתר על כן: במקרה דנן אף לא הובאו כל ראיות שהן לגבי ערכה של המכונית בשוק, בשים לב, לכל הנתונים הרלוונטים המשפיעים על ערכם של כלי רכב, כגוון מספר הקילומטרים שגמעה, מצבה המיכני, תאונות שעברה, התקנות של אביזרים מיוחדים, מספר בעלויות קודמות, וסוגי הבעלים הקודמים (כגון חברה, קיבוץ, אדם פרטי) וכן עוד כהנה וכהנה גורמים משפיעים. בנסיבות אלה, יתכן ומן הראוי היה לדחות את התביעה על אף התוצאה הקשה. 20. בשלב זה, אעשה אתנחתא, ואעיר, כי למרבה הצער, קיימת מחלוקת רבתי בין חברות ביטוח לבין מבוטחיהן, בשאלת קביעת שוווי השוק של מכוניות מבוטחות שאבדו, כאשר מחד קיימת האסכולה המקלה, הקובעת כי מחירה של מכונית יקבע, בהעדר קביעה מפורשת של שווי, על פי מחיר "המחירון" שלה; ומאידך קיימת האסכולה המחמירה, הקובעת כי השיפוי ייעשה על פי שווי השוק של המכונית, בהתאם לנתוניה המיוחדים, גם אם אלה לא הועלו על הכתב בעת עשיית הפוליסה ולא שימשו כגורם משפיע על קביעת גובה הפרמיה. על כן במקרה כגון זה, יהא על המבוטח להוכיח בכל מקרה ומקרה את שוויה של המכונית. המקרה דנן שלפנינו, אינו מהווה אכסניה נאותה לבירורה של שאלה נכבדה זו. עם זאת, ברצוני לנצל ההזדמנות ולהביע משאלת לב, אשר יהא בה כדי למנוע התדיינויות משפטיות רבות ומיותרות בעתיד, כי יקבע מנגנון ברור לקביעת שווי המכונית כבר בפוליסה עצמה. 21. אציין, כי המצב הקיים, מעמיד לקוחות של חברות ביטוח במצב נחות. מחד גיסא קיימת חברת הביטוח, אשר לה אמצעים וידע לקביעת שווים של כלי רכב, והיא נעזרת בשמאים, המועסקים על ידה, וכנגדה ניצב המבוטח הקטן, אשר איבד זה עתה את מכוניתו - שהינה מפריטי הרכוש היקרים ובעלי המשמעות שרכש במהלך חייו - והינו חסר כלים בהתמודדות זו. יפים לעניין זה דבריו של כב' הנשיא שמגר בפס"ד ישר מנשה בעמ' 764, 765: "אין לראות ביחסים שנוצרים בין החברה המבטחת ללקוח יחסים חוזיים רגילים הנוצרים על פי דיני המכר. קיים הבדל בסיסי בין שני המצבים: באחרון אנו מייחסים לרצון הצדדים גבולות רחבים ביותר ובהתחקות אחר אומד דעתם בזמן מפגש הרצונות אנו רואים אותם כשווים. כפי שכבר צוין לעיל, לא כך הדבר שעה שמדובר בחוזה שנכרת בין חברת הביטוח ללקוח. בהסבריו של פרופ' ידין למגמותיו של חוק חוזה הביטוח, הוא יוצא מנקודת המוצא הרואה את יחסי מבטח - מבוטח כיחסים שבין צד חזק לצד חלש. 'כאן עומד מצד אחד מבטח שהוא חברה מסחרית גדולה בעלת יציבות פיננסית, הנזקקת לייעוץ משפט מקצועי והמסוגלת לעמוד בהתדיינות ממושכת עם לקוחותיה והיא נהנית משיתוף פעולה הדוק עם חברות ביטוח אחרות, ומן הצד השני עומד מבוטח בודד שברוב המקרים אינו נהנה אף מאחד מהיתרונות האלו' (ידין, בחיבורו הנ"ל בעמ' 18)..." 22. ואם נשוב אל המקרה הפרטי הניצב לפני, סבורני כי אמות המידה של צדק ויושר לא יניחוני עתה, לאחר שהסתבר לי כי צודק התובע בתביעתו, לשלחו וידיו על ראשו, מבלי שיזכה לשיפוי נזקיו. במקרה רגיל, לו היתה חברת הביטוח פועלת כראוי, היה זוכה התובע לקבל את התגמולים, להם הוא זכאי, מבלי שימציא חוות דעת של מומחה. לא יהא זה מן הראוי לבוא עימו חשבון, עתה, לאחר שהסתבר, כי טענותיו צודקות המה, ולזקוף לחובתו את מחדלו, אם קיים לו פתח הצלה כלשהוא. 23. עליי לציין, כי אף בית המשפט העליון נקט בדרך זו, של עריכת אומדנא, בפסק דינו בע"א 6025/92, צמיתות (81) בע"מ נ. חרושת חימר בע"מ ואח', פד"י נ' (1) 829, שם לא הוכיח התובע את נזקיו. בית המשפט העליון קבע, כי בנסיבות אלה קביעת פיצוי גלובלי על סמך הערכה, היא דרך ראויה. 24. במקרה זה שלפנינו, הסתבר, כי חברת הביטוח חפצה להגיע בשלבים המוקדמים לפשרה. זאת בטרם גיבשה עמדתה, באשר לדחיית התביעה, ומוכנה היתה לשלם סך 21,000 ש"ח. לא קיבלתי את טענת ב"כ הנתבעים, כי המדובר היה בהצעה של התובע, אשר לא נתקבלה על דעת חברת הביטוח. מעדותו של הנתבע הסתבר, כי לאחר שגיבש הצעת פשרה יחד עם התובע, הוא העביר את ההצעה לסוכנות הביטוח "המשולש והגליל", וזו הסכימה, על כן חתם על מסמך המביע הסכמה, כאשר חתימתו מביעה את הסכמת הסוכנות לשלם (עמ' 18 למטה), וכי אילו שולמה תעודת החובה במועד, היה מקבל את הסך האמור (עמ' 19 למעלה). עובדה היא, כי חברת הביטוח הוציאה אף שיק לא חתום על הסך האמור (ר' עמ' 19 למטה ועמ' 20 למעלה). 25. לנוכח האמור, הרי קמו לו לתובע רווח והצלה מהסכמה זו, המביעה את שיעור הסכום אותו מוכנה היתה חברת הביטוח לשלם לו, והנני קובע, כי בנתון זה יש משום כלי הולם לצורך אומדנת הסכום לו זכאי התובע. ה. סוף דבר: 26. לנוכח האמור, הנני קובע כי הנתבעת 2 חבה בשיפוי התובע בגין נזקיו עקב אובדנה של מכוניתו. הואיל והנתבעת 2 חבה על פי פוליסת הביטוח, איני רואה מקום לחייב את הנתבע 1, ששימש רק כשלוחה, בתשלום לתובע. עם זאת, אין ספק, כי עמדתו של התובע במסגרת משפט זה, הביאה, בין היתר, לצורך בניהול ההתדיינות, ועל כן בדין צירפו התובע כצד לדיון. על-כן, מן הראוי יהא לחייב גם אותו בתשלום הוצאות לתובע, חרף העובדה, כי התביעה נגדו נדחית. 27. לפיכך הנני קובע כדלקמן: א. הנתבעת 2 תשלם לתובע סך 21,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 28.11.96 ועד לתשלום המלא בפועל. ב. הנתבעת 2 תישא בהוצאות המשפט שנשא בהן התובע וכן בשכ"ט פרקליטו בסך 2,500 ש"ח בצירוף מע"מ ועליהם הפרשי הצמדה וריבית כחוק. ג. הנתבע 1 יישא בשכר טרחת עו"ד התובע בסך 1,500 ש"ח בצירוף מע"מ ועליהם הפרשי הצמדה וריבית כחוק. רכבגניבת רכבביטוח פריצה / גניבהביטוח גניבת רכב