להלן פסק דין בנושא זיוף רכב גנוב - ביטוח גניבת רכב: 1. התובע, הגיש תביעתו בשל כך שחברת הביטוח סרבה לשלם את נזקי רכבו , רכב מסוג פיז'ו 306, שנת יצור 1994 אשר נגנב לטענתו ביום 16.9.97 . 2. הנתבעת טוענת כי אין התובע זכאי לקבלת פיצוי כלשהוא מהנימוקים הבאים: 2.1 אבי התובע היה מעורב בזיוף הרכב נשוא הדיון, שהוא רכב גנוב. אבי התובע פנה לחברת הביטוח ובקש לבטח את הרכב הגנוב, תוך העברת פוליסה של רכב קודם. 2.2 התובע בתיק זה איננו הבעלים של הרכב ורשום באופן פיקטיבי בפוליסת הביטוח. 2.3 לא נעשה גילוי מלא טרם עריכת הביטוח, שכן אב התובע לא ציין כי הרכב עבר תאונה קשה ואת העובדה שהרכב גנוב. כמו כן לא ציין אב התובע כי הרכב אותו הוא מבקש לבטח לא מצוי בשימוש המבוטח. 3. העובדות שהוכחו, לפי נושאי משנה רקע הדמויות המעורבות א. לאב התובע רשיון סוחר רכב. עיסוקו סחר מוניות. האב סוחר ברכב יותר מ- 30 שנה. (עמ' 13, 16, לפרטיכל.) ב. במועד הדיון היתה מצבת הרכבים במשפחה כדלקמן: רכב סובארו ג'סטי על שם הבת, אשר האם משתמשת בו. רכב סובארו על שם הבן, אשר הבת משתמשת בו. (עמ' 13 לפרטיכל). הבעל נוהג במונית מזדמנת שהוא רוכש, שאיננה על שמו. (עמ' 14 לפרטיכל). ביום הגניבה נשוא הדיון היו למשפחה סוברו ג'סטי, הפז'ו שנגנבה, מיצובישי סופר לנסר, ומיצובישי קולט. (עדות האב, עמ' 23 לפרטיכל). ג. אב התובע הוא זה אשר מחליט איזה כלי רכב לקנות או למכור עבור המשפחה, והוא אשר מתעסק בהוצאות פוליסות ביטוח לרכב המשפחה (במקרה של הרכב נשוא הדיון, אם התובע נגשה ביחד עם האב על מנת להוציא ביטוח). (עמ' 14 לפרטיכל). ד. המנוע ברכב הבת, נמצא על ידי המשטרה כמנוע גנוב. כב' סגן הנשיא כמאל חיר קבע בהחלטה מיום 29.9.97 כי הבת החליפה את המנוע בתום לב, ולא ידעה שהתקינו לה מנוע שהוא גנוב. (נספח ח' לתצהיר ת3/). לפי עדות איש המשטרה (עמ' 33 לפרטיכל) אב התובע נתפס עם רכב זה במגרש בשפרעם, וכשנשאל השיב כי בא לשפץ את המנוע, אך בדיקה העלתה כי המנוע ברכב היה חדש וגנוב. מונית שאב התובע רכש בבאר שבע התגלתה על ידי המשטרה כרכב גנוב מנכה.(עדות אם התובע, עמ' 15 לפרטיכל, עמ' 33 לפרטיכל). ה. אב התובע נחשד על ידי המשטרה כמעורב ב - 3 או 4 מקרים בהם פנה לקבלת שרותים מכנופיה בשפרעם העוסקת ברכישת רכבים גנובים, החלפת זהותם, ומכירתם. 3.2 רכישת הרכב נשוא הדיון א. אם התובע מצהירה כי היא זו אשר רכשה את הרכב, ביום 16.4.97. (ס' 5 לתצהירה ת2/). כשבועיים לפני רכישת הרכב ספר לה בעלה, אב התובע, כי ראה את הרכב עם בחור בשם נזמי מכפר זרזיר. שבוע לפני רכישת הרכב, נסעו אם התובע ואב התובע לפגוש את מר נזמי בתחנת הדלק באלונים. אם התובע נהגה ברכב, הרכב מצא חן בעיניה, ולחצה על בעלה לרכוש את הרכב. (ס' 6, 7, לתצהיר ת2/, וכן עמ' 8 לפרטיכל). ב. מחיר הרכב בעסקת הרכישה מנזמי היה סך של 38,000 ש"ח. מחיר המחירון לאותה עת היה כ- 52,000 ש"ח. סכום הרכישה הוצא מחשבונו של אב התובע. התובע עצמו לא הצליח להראות כי מקור הכסף הוא שלו. (עמ' 52 לפרטיכל). ג. הבעלות ברכב היתה על שם גב' דקלה דוד. (ס' לתצהיר אב התובע, ת3/, ואישור משרד התחבורה, נספח ב' ). ד. הרכב, עובר למכירתו, היה משועבד לטובת בנק המזרחי. (ס' 8 לתצהיר ת3/). אב התובע מציין כי במועד רכישת הרכב לא ידע איזה סכום חוב לבנק מכסה השעבוד. (עמ' 22 לפרטיכל). אב התובע ציין בעדותו כי הוא מכיר את חמה של דקלה דוד אשר התחייב בפניו להסרת השעבוד, וסמך על כך. (עמ' 22 לפרטיכל). אלא שמעדותו של חמה של דקלה אנו למדים כי אב התובע התקשר אליו רק לאחר שקנה כבר את הרכב. (עמ' 40 לפרטיכל). הרכב נרכש עם שעבוד, ללא ידיעה מהו סכום החוב המובטח בשעבוד. ה. יום לאחר גניבת הרכב, ביום 17.9.97 נתנה הגב' דקלה דוד יפוי כוח "למכירת הרכב." (נספח ז' לתצהיר ת3/). אב התובע טוען כי באותו יום גם הוסר השעבוד מעל הרכב אך צרף מסמך לא קריא שלא ניתן ללמוד ממנו על עובדה זו. בעסקה תקינה יפוי כח למכירת הרכב אמור להנתן קודם מכירתו. ו. לפני שהרכב הועבר לידי אב התובע, ביום 16.4.97 הוא עבר טסט. (ס' 9 לתצהיר ת3/). כך טען אב התובע. אלא שידוע שאגרת הטסט שולמה ביום זה בשעה 13:02, (נ21/), וכבר בשעה 11:55 נהג אב התובע ברכב, לדבריו בדרכו למשרד הרישוי. יצויין כי הטסט מבוצע רק לאחר תשלום האגרה. במועד הרכישה לכן, לא היה טסט לרכב. ז. לא נעשה כל זכרון דברים בין אב התובע ונזמי, בקשר לרכישת הרכב. (עדות אב התובע, עמ' 19 לפרטיכל). אב התובע איננו יודע את שם המשפחה של נזמי, את כתובתו, או את מספר הטלפון שלו. (עמ' 19 לפרטיכל). אב התובע לא קבל כל קבלה עבור הסכום ששלם. (עמ' 47 לפרטיכל). זהות המוכר בלתי ניתנת לאיתור לפי הראיות. ח. אב התובע לא לקח את הרכב לבדיקת מכון כלשהו אלא הסתמך על בדיקה חיצונית ("פה ושם נגיעה", עמ' 19 לפרטיכל). כמו כן טוען אב התובע כי הסתמך על בקשה לחידוש רשיון רכב שאושרה על ידי רשות הרישוי ביום 16.4.97. (נ7/). אלא שמסתבר כי במועד הרכישה לא היה בפניו נ7/, אשר הגיע לידיו רק בשלב מאוחר של החקירה המשטרתית. (עמ' 22 לפרטיכל). אב התובע קנה אם כן את הרכב ללא בדיקה או דו"ח בדיקה כלשהוא. ט. הרכב אמור היה לעבור טסט מדי חודש ינואר. (תאריך הרישום ברשיון הרכ הוא חודש ינואר 94). אך הרכב עבר טסט רק ביום 16.4.97, וכפי שכבר ציין אב התובע, את המסמכים הוא ראה בדיעבד. 3.3 השימוש ברכב א. אם התובע העידה כי כל אותה העת, מזמן רכישת הרכב ועד לגניבתו, היה הרכב בשימושה. היא נסעה עם הרכב מדי יום לבית הספר בו עבדה, ובחזרה. (עמ' 11, 12 לפרטיכל). בטיולי משפחה היו נוסעים ברכב זה (עמ' 13 לפרטיכל) . ב. הרכב נרכש בעבור אם התובע ואמור היה להרשם על שם אם התובע, (עדות האב, עמ' 24 לפרטיכל), אך לא נרשם. ג. הרכב לא היה בשימושו של התובע, ומלכתחילה לא נרכש בעבור שימושו של התובע ולא היה אמור להירשם על שמו. 3.4 נסיבות יצירת הפוליסה א. אב התובע פנה לחברת הביטוח על מנת להעביר פוליסת ביטוח מרכב קודם (רכב מיצובישי גלנט שהיה של הבן) לרכב נשוא הדיון, שנרכש עבור אם התובע. ב. הרכב נרכש ביום 16.4.97 אך פוליסת הביטוח התבקשה מיום 1.5.97 ועד ליום 28.2.98. כשבועיים עמד הרכב ליד בית אב התובע, ללא שימוש. 3.5 גלגולו של הרכב, טרם רכישתו א. מר לחיאני דוד, המתעסק בענייני רכב ולפעמים קונה רכב לתיקון, ראה את הרכב נשוא הדיון, במגרש של סוחר רכבים שלאחר תאונות, בשם יזדי. (עמ' 38 לפרטיכל). את הרכב בקש לקנות עבור כלתו, גב' דקלה דוד. הרכב נרכש במחיר של 26,000 או 28,000 ש"ח (עמ' 38 , 40 לפרטיכל) ונרשם על שם דוד דקלה ביום 3.2.97 (ראו ת7/). מר לחיאני מעיד כי לרכב לא היתה הורדה מהכביש. הרכב נגרר לשפרעם לצורך תיקונו במגרש "סלים". מר לחיאני מעיד כי מכר את הרכב לסלים במצב של תאונה, ללא תיקון. (עמ' 39 לפרטיכל). מר לחיאני מציין כי יכול להיות שהרכב נמכר למר סלים במחיר של 33,000 ש"ח. (עמ' 40 לפרטיכל). ב. אב התובע יצר קשר עם מר לחיאני בקשר לשעבוד, ומר לחיאני הבטיח להסיר את השעבוד. מר לחיאני לא זכר אם אמר לאב התובע כי הרכב לאחר תאונה, אם לאו. (עמ' 39 לפרטיכל). אך מר לחיאני מעיד בתשובה לשאלה איך אב התובע הגיע אליו כי אמרו לאב התובע שהרכב נקנה מלחיאני לאחר התאונה. (עמ' 41 לפרטיכל). ג. הוגש דו"ח שמאי (נ17/, נ18/) אשר בדק את הרכב מספר רישוי 43-403-04 ביום 15.12.96, בעקבות תאונה שהיתה לרכב ביום 9.12.96 (עוד טרם רכישתו ע"י לחיאני). המכונית ניזוקה קשה הן בחלקה הקדמי והן בחלקה האחורי. עלות תיקון הרכב לאחר נזקיו הוערכה בסך של 28,118 ש"ח. לאור הערכת השמאי לגובה הנזק, יחסית לערך המכונית, הועבר הרכב לאחים יזדי והתמורה בגין שרידי המכונית אמורה להיות משולמת לחברת הביטוח. על פי חוות דעת השמאי, מנוע הרכב לא ניזוק. ד. העיד פקיד משרד הרישוי, מר פייר צבי, על כך שביום 16.4.97 מלא טופס על שינוי בפרטי רישום הרכב באופן שהמנוע הוחלף למנוע מס' NFZ0054931 . (ת9/). ה. למשרד הרישוי הוגש שטר מכר למנוע, הנושא תאריך 10.4.97 לפיו הרוכש הוא דוד דקלה, מאת נ.ה. חלפים בע"מ משפרעם. מספר המנוע הרשום שם הוא 005431. (במספר המנוע חסרה ספרה אמצעית.) 3.6 מנוע הרכב א. קימת עדות מומחה המחלקה לזיהוי פלילי במשטרת ישראל, רס"ר יהודה לוי, כי נבדק על ידו ביום 5.8.97 מנוע מס. PSA0052891 (מנוע שנמצא בנפרד במגרש בשפרעם) לצורך בדיקת כשרות מספר המנוע וקביעת שייכותו. בבדיקה נמצא כי ההטבעה מקורית, וכי המנוע שייך בעברו לרכב בעל מספר רישוי 43-403-04. (אותו מספר רשוי שנושא הרכב נשוא הדיון שיש בו מנוע אחר). ב. בתום הבאת הראיות בתיק, בקש התובע לפתוח ענין ראייתי חדש בתיק, שעניינו החלפת מנוע ברכב נשוא הדיון, שבוצע לדבריו ביום 16.4.97. לטענת אב התובע, ביום הרכישה יש רישום על החלפת מנוע ברכב. 3.7 ארוע הגניבה גם אם נשמעו במהלך המשפט טענות אלו ואחרות כנגד טענת הגניבה, הרי שטענות אלו נזנחו בסיכומי הנתבעת, ולכן ההתיחסות העובדתית לארוע הגניבה עצמה - מתיתר. 3.8. סברת המשטרה המשטרה סברה כי רכב שמספרו 43-403-04 פורק לחלפים ואב התובע עשה שימוש בזהות שאולה של הרכב שמספרו הרשוי 43-403-04, לצורך רכב גנוב שברשותו. (ת5/). ענין זה לא הוכח בראיות שלפני. 4. סתירות בעדויות בתשתית הראייתית שהונחה בפני התגלו סתירות רבות בעדויות התביעה, החל מפרטים שוליים, והמשך בפרטים משמעותיים. 4.1 אם התובע מציינת בתצהירה, (ס' 8 לת2/) לגבי נסיבות התשלום, כי בעלה משך ביום 16.4.97 מחשבון הבנק שלו סך של 36,000 ש"ח, נסע אחר הצהריים לנזמי, ושלם את הכסף. בעדותה, (עמ' 9 לפרטיכל), מציינת אם התובע כי היא זו אשר נתנה לבעלה את הכסף בבית במזומן. לצורך כך היא הוציאה לטענתה את הכסף בשני סניפים של בנק דיסקונט, מוריה בחיפה, ושד' ירושלים בקרית ים. אחר כך מתקנת אם התובע ומציינת כי באותו בוקר, יצאה מבית הספר בו היא עובדת כמזכירה, והלכה רק לסניף דיסקונט בקרית ים. ולאחר מכן היא מציינת כי את הסכום של 36,000 ש"ח משכה במלואו מסניף דיסקונט בקרית ים. (והכל בעמ' 9 לפרטיכל). אב התובע מציין בתצהירו, ( ס' 9 לת3/) כי הוא זה אשר משך מחשבון הבנק שלו סך של 36,000 ש"ח ביום הרכישה. (צורף דף חשבון מחשבון הבנק שלו בסניף מוריה, המלמד על משיכת סך של 36,000 ש"ח ביום 16.4.97. (נספח ג' לתצהירו). אב התובע מציין כי דברי אשתו אינם נכונים. (עמ' 24 לפרטיכל). 4.2 בתצהיר ת2/ מציינת אם התובע כי בעלה נסע אחר הצהריים על מנת לרכוש את הרכב. בעדותה, עמ' 10 לפרטיכל היא מציינת שלא אמרה כי נסע אחר הצהריים על מנת לרכוש, זאת לאחר שציינה בעדותה כי בעלה נסע לרכוש את הרכב בבוקר, אחרי 8:30 . 4.3 אם התובע מציינת כי במועד בו היה הרכב נשוא התביעה בשימושה, לא היה רכב אחר לבנה, והיא בטוחה בכך. (עמ' 12 לפרטיכל). לאחר הערה מסוימת של התובע אשר נוכח באולם מתקנת אם התובע ומציינת כי בנה קבל רכב מהעבודה ובאיזה שלב הוא גם קנה לעצמו רכב מיצובישי קולט. 4.4 אב התובע ציין בעדותו כי לראשונה נהג ברכב ביום הרכישה, 16.4.97, רק אחר הצהריים, לאחר ששלם את הכסף בעבור הרכב. אך ב"כ הנתבעת המציא דו"ח תנועה המלמד על כך כי בשעה 11:55 נתפס אב התובע כשהוא נוהג ברכב נשוא הדיון ברשיון סחר שלא בהתאם למטרות שצוינו ברשיון. (נ6/). 4.5 בתגובה לממצא הדו"ח מאשר אב התובע כי נסע למשרד הרישוי על מנת לבדוק את רישום הרכב (עמ' 18 לפרטיכל). ייזכר כי בתצהירו, ס' 9 מפרט אב התובע בהתנדבות: "לא עשיתי כל פעולה שהיא באותו יום במשרד הרישוי בקשר לאותו רכב". והנה מסתבר במהלך החקירה הנגדית כי נעשתה לפחות פעולה של בדיקה במשרד הרישוי בקשר לאותו רכב. 4.6 סתירה נוספת שנתגלעה בעדותו של האב התובע- תחילה ציין (עמ' 17 לפרטיכל) כי קבל את הרכב לראשונה לאחר ששלם בעבורו. בעמ' 19 לפרטיכל מאשר אב התובע כי לפני ששלם למוכר נסע ביחד עם המוכר על מנת לוודא שהכל בסדר. 4.7 אב התובע העיד כי הוא עובד במשרה חלקית. (עמ' 22 לפרטיכל). יחד עם זאת הוגש תצהיר שהגיש אב התובע (נ8/) בהליך של פטור מתשלום אגרה, שם הוא מצהיר כי מזה שלוש שנים אינו מסוגל לעבוד. 4.8 קודם הגשת כתב התביעה הנמצא בפני, בו התובע הוא הבן, הכין אב התובע כתב תביעה אחר, בגין אותו ענין, בו הוא עצמו התובע. (נ9/). לאחר מכן חזר בו, והתביעה הוגשה על ידי הבן. 4.9 לתביעה שהגיש אב התובע, נ9/, צורף תצהיר בו הוא מבקש פטור מאגרה בשל כך שאיננו עובד, (תצהיר נ10/ מנובמבר 97) ויחד עם זאת מדפי בנק שצרף אב התובע כראיה לכך שמשך כסף מחשבונו, עולה כי יש כניסות ויציאות של עשרות אלפי שקלים בחשבון, נכון לאפריל מאי 97. (נספח ג' לת3/). 4.10 התובע, בתשובה לשאלה 4 א. בשאלון שהופנה אליו (נ20/) מציין כי הרכב נרכש בסכום של 36,000 ש"ח. אך אב התובע ואם התובע מעידים כי סכום הרכישה היה 38,000 ש"ח. (עמ' 24 לפרטיכל). 4.11 אב התובע טען בעדותו כי את הטיפולים ברכב נשוא הדיון בצע מוסך עכו. (עמ' 46 לפרטיכל). אך לחוקר חברת הביטוח אמר אב התובע כי את הטיפולים בצע במוסך ויזל את אמיר בקרית אתא. אב התובע הסביר זאת בכך שהוא לוקח כדורים ואיננו זוכר. 4.12 בתצהיר ת3/ מציין אב התובע כי לאחר שרכש את הרכב התקשר לבעלה של דקלה והוא הבטיח לו להסיר את השעבוד. במהלך העדויות עלה כי אב התובע התקשר לחם של דקלה מר לחיאני דוד שאף הוא סוחר בכלי רכב. (עמ' 39 לפרטיכל). 5. המסגרת הנורמטיבית לדיון 5.1 חוק חוזה הביטוח תוחם את חובת הגילוי של המבוטח. . וכך קובע חוק חוזה הביטוח תשמא 1981 בסעיפים 6 ו- 7 לחוק: "6. חובת גילוי (א) הציג המבטח למבוטח לפני כריתת החוזה, אם בטופס של הצעת ביטוח ואם בדרך אחרת שבכתב, שאלה בענין שיש בו כדי להשפיע על נכונותו של מבטח סביר לכרות את החוזה בכלל או לכרותו בתנאים שבו (להלן - ענין מהותי), על המבוטח להשיב עליה בכתב תשובה מלאה וכנה. (ב) …. (ג) הסתרה בכוונת מרמה מצד המבוטח של ענין שהוא ידע כי הוא ענין מהותי, דינה כדין מתן תשובה שאינה מלאה וכנה. 7. תוצאות של אי-גילוי (א) …. (ב) ….. (ג) קרה מקרה הביטוח לפני שנתבטל החוזה מכוח סעיף זה, אין המבטח חייב אלא בתגמולי ביטוח מופחתים בשיעור יחסי, שהוא כיחס שבין דמי הביטוח שהיו משתלמים כמקובל אצלו לפי המצב לאמיתו לבין דמי הביטוח המוסכמים, והוא פטור כליל בכל אחת מאלה: (1) התשובה ניתנה בכוונת מרמה; (2) מבטח סביר לא היה מתקשר באותו חוזה, אף בדמי ביטוח מרובים יותר, אילו ידע את המצב לאמיתו; במקרה זה זכאי המבוטח להחזר דמי הביטוח ששילם בעד התקופה שלאחר קרות מקרה הביטוח, בניכוי הוצאות המבטח." 5.2 מטרתו של ס' 6 ג' לחייב את המבוטח לגלות למבטח ענין מהותי, גם אם לא נשאל עליו. זוהי חובת גילוי יזומה (וראו ע.א. 1809/95 הלמן נ' לה נסיונל פד נ' (3) עמ' 77). על מנת שהסתרה של עניין תחשב "לתשובה שאינה מלאה וכנה" נדרשים 3 תנאים שהם: היות העניין מהותי, על המבוטח לדעת שהעניין שהסתיר הוא מהותי, והסתרת העניין נעשתה בכוונת מרמה. עניין מהותי הוא אותו נתון שיש בו כדי להשפיע על תוחלת הנזק, ובהתאם על גובה הפרמיה או על נכונותה הבסיסית של החברה לבטח את המבוטח בתנאים מיוחדים או בלעדיהם. (ראה ע.א. 1845/90 רוני סיני נ' מגדל חברה לביטוח פ"ד מז 5 עמ' 661). בנוסף, יש להתיחס לנתוניו הספציפים של כל מבוטח. 5.3 טענת הנתבעת כי אב התובע ידע כי הרכב גנוב וכן ידע שהרכב עבר תאונה קשה. כמו כן אב התובע בקש לבטח את הרכב כאשר המבוטח הוא בנו, בעוד שידע כי הרכב יהיה בידי אשתו. הנתבעת טוענת כי הוסתר ממנה בכוונת מרמה ענין שהוא מהותי. 5.4 עוד טוענת חברת הביטוח כי אם היתה יודעת את הפרטים הללו לגבי הרכב, הרי שמראש לא היתה מתקשרת בהסכם הפוליסה. 6. המסקנות העובדתיות אין מנוס מהמסקנה כי אב התובע בצע עסקה שאיננה כשרה ברכב נשוא הדיון. 6.1 לא קבלתי את הטענה כי הרכב נרכש כביכול על ידי אב התובע מאדם פרטי. לאדם הפרטי אין זהות (רק שם פרטי), אין כתובת, אין טלפון, אין שם משפחה, אין חוזה, אין קבלה ולא הובא לעדות. 6.2 את הנתון שמר לחיאני הוא כלתה של דקלה דוד קבל אב התובע בשפרעם, איננו זוכר ממי, אך קודם שנתן את הכסף. (עמ' 44 לפרטיכל). גם עובדה זו מקרבת אותי למסקנה כי רכישת הרכב היתה ממגרש רכב בשפרעם. 6.3 הרכב נרכש במחיר נמוך ממחירו בשוק. (כ- 70% ממחירו). היתה צריכה להיות לכך סיבה, שלא הוסברה. אולי תאונה קודמת או עסקה מפוקפקת. 6.4 אב התובע רכש את הרכב ללא כל בדיקה וללא כל מסמך המעיד על בדיקה. בהיותו סוחר רכב מנוסה, יש ללמוד מכך כי היה בסוד הענינים ממילא. 6.5 ביום 16.4.97 בקר אב התובע במשרד הרישוי על מנת לוודא פרטי הרכב. (אך טען חד משמעית בעדותו כי נסע ברכב רק לאחר ששלם עבורו.) ההודעה על החלפת מנוע נתנה באותו יום במשרד הרישוי (!). שטר המכר של המנוע נושא תאריך 10.4.97. אך אב התובע העיד כי את הרכב ראה לראשונה כבר ביום 2.4.97 (שבועיים לפני רכישתו). עובדות אלו מלמדות על כך כי אב התובע היה בסוד הענין של החלפת המנוע וגם ביקורו בבוקר במשרד הרישוי תואם את מועד ההודעה על החלפת המנוע. יצויין כי אב התובע נמנע מלטעון טענה זו במהלך השמעת הראיות ובחר להתיחס לכך רק בתום הבאת הראיות, ובודאי ששיקוליו עימו. לגופו של ענין לא הוסבר מדוע הוחלף המנוע, אם המנוע המקורי עצמו כלל לא נפגע בתאונה. גם ענין זה מעורר ספק. בשטר המכר של המנוע רשום כי דוד דקלה היא הרוכשת, אך ברור כי בחודש אפריל לא היה לדוד דקלה כל קשר לרכב. 6.6 מסכומי הרכישה של הרכב שעלו במהלך הבאת הראיות עולה באופן חד משמעי כי הרכב לא תוקן כפי שצריך. הרכב נמכר לסלים במגרש בשפרעם כשהוא לא מתוקן בסכום של 33,000 ש"ח. לפי דו"ח השמאי התיקון הנחוץ הוא בסדר גודל של 28,000 ש"ח. ואילו אנו למדים כי הרכב נמכר לאב התובע בסך של 38,000 ש"ח. (דהיינו בהפרש של 5000 ש"ח, כאשר לטענת אב התובע יש עוד יד נוספת בין המגרש ובין הסכום ששלם). עולה מכך כי ברכב לא נערך התיקון הנחוץ. משווי מכירת הרכב לאב התובע עולה כי יכול היה להערך תיקון ב - 5,000 ש"ח או בפחות מכך. 6.7 יפוי הכוח למכירת הרכב מדוד דקלה ניתן רק יום לאחר גניבת הרכב. רק יום לאחר גניבת הרכב הוסר השעבוד. גם ענין זה איננו סביר. מעדותו של מר לחיאני עולה כי הרכב נמכר למגרש של סלים בין 3.2.97 לבין 1.4.97. מדוע אם כן שינתן יפוי כח למכירה רק ביום 17.9.97 ? 6.8 עדות אב התובע, אם התובע, והתובע עצמו איננה מהימנה, וזאת בלשון המעטה. העדויות התאפינו בשפע של סתירות עובדתיות. אציין כי לא האמנתי כלל הן לדברי התובע מעל דוכן העדים, והן לדברי אשתו. הנתבעת הראתה כי אב התובע איננו בוחל בדבר שקר במכוון. 6.9 מסקנתי, אם כן ,כי אב התובע ידע גם ידע על כך שהרכב עבר תאונה משמעותית . על אב התובע היה למסור פרט זה לחברת הביטוח קודם העברת הפוליסה. ברור כי אם חברת הביטוח היתה יודעת על השתלשלות העניינים היתה מבקשת הערכת שמאי לצורך ביטוח הרכב כדי שהפרמיה תשקף את הסיכון, אם בכלל כדאי לבטח. (ראה עדות נציגת הביטוח, עמ' 65 לפרטיכל). אחרת נמצא במצב בו חברת ביטוח משלמת את ערך הרכב בגין תאונה, הרכב עובר מספר ידיים, וחברת ביטוח אחרת משלמת בעבור אותו רכב שכבר ניזוק ולא תוקן במלואו, בפעם השניה את ערכו המלא, והכל בפרמיה שאיננה מגלמת את הסיכון. 6.10 הרכב מלכתחילה לא היה אמור להיות רכושו של הבן, התובע. הרכב לא נרכש מכספו, לא נרכש בעבורו ולא היה בשימושו. הרכב נועד לשמש את אשת התובע. לא ברור לכן מדוע מצא אב התובע לנכון לרשום את הבן כמבוטח. בכך לא גלה אב התובע את העובדות המלאות אודות השימוש ברכב ואודות הנהג הקבוע בו. אומנם, חוק חוזה ביטוח איננו מתנה את קיום הפוליסה ב"זיקת ביטוח" או בקיום "אינטרס ביטוחי" אך ס' 55 (א) לחוק חוזה ביטוח מתיחס לחובת המבטח לשפות בעד נזק שנגרם למבוטח מחמת שהרכב אבד או ניזוק. ספק גדול אם לתובע, הוא המבוטח, נגרם נזק כלשהו בגין גניבת רכב אימו. אך עניין זה לא נחוץ לדיון שכן הטענה המשמעותית הינ כנגד אי קיום חובת הגילוי. 6.11 אב התובע לא עמד בחובת הגילוי , ונתקיימו להבנתי שלושת התנאים הדרושים להחלתו של ס' 6 (ג). הענין הוא ענין מהותי בבחינת ענין שיש בו כדי להשפיע על מבטח סביר לכרות את החוזה בכלל או בתנאים שבהם נכרת. אב התובע ידע שהענין אותו הסתיר הוא ענין מהותי ולא כשר, וההסתרה נעשתה מתוך כוונת מרמה. אם לא היתה כוונת מרמה הרי שלא היו מסתבכים עדי התביעה בסתירות לגבי העסקה, ולא היו עולות תמיהות ושאלות כה משמעותיות לגבי כשירות העסקה. יש להניח, שאב התובע ידע שחשיפת פרטי העסקה ומהותה עלולה להגדיל את פרמיות הביטוח באופן משמעותי, ואולי אף תביא לסירוב מוחלט של חברת הביטוח לבטח את הרכב. מכאן שהתובע חטא באי גילוי של ענין מהותי. בנסיבות אלו אין חברת הביטוח חייבת בתשלום תגמולי ביטוח בגין הגניבה. (וראו לענין זה ע.א. 282/89 רוטנברג נ. כלל פ"ד מו 2 עמ' 339 בעמ 354-355). 6.12 תרופתו של המבטח במקרה כזה, בו קרה מקרה הביטוח לפני שנתבטל החוזה, מוסדרת בס' 7 לחוק חוזה ביטוח. ס' 7 (2) פוטר את המבטח מתשלום תגמולי הביטוח באם מבטח סביר לא היה מתקשר באותו חוזה, אף בדמי ביטוח מרובים יותר אילו ידע את המצב לאמיתו. מדובר בנסיבות בהן הרכב עבר תאונה קשה. כמו כן יש חשד לעסקה לא כשרה. גם נציגת חברת הביטוח שהעידה ציינה כי במקרה כזה היתה מבטחת את הרכב רק לאחר בדיקת שמאי ומתן "המלצתו". יצאתי מהנחה כי על בסיס העובדות של רכישת הרכב, לא היתה ניתנת המלצת שמאי סביר, לבטחו. נראה כי בכל מקרה חברת ביטוח לא היתה מבטחת רכב אשר נחשד כגנוב או שגלגוליו היו כפי שצויין עובדתית, ולו משום האינטרס הביטוחי למנוע מעשי מרמה. 7. לסיכום 7.1 בנסיבות אלו הגעתי למסקנה כי אין חובה על חברת הביטוח בתשלום כל שהוא. לפיכך תביעת התובע נדחית. 7.2 התובע ישא בשכר טרחת עו"ד הנתבעת בסך של 10,000 ש"ח בצרוף מ.ע.מ שישולמו בתוך 30 יום מהיום. 7.3 כששקלתי נושא ההוצאות הבאתי בחשבון את הארכת ניהול הדיון ע"י התובע בעקבות ראיות מאוחרות, את ריבוי העדים והראיות בתיק, ובסעד הנדרש בתביעה למול הקביעה הסופית. רכבגניבת רכבביטוח פריצה / גניבהרכב גנובזיוףביטוח גניבת רכב