פסק דין א. מהות העתירה זוהי עתירה בה מתבקש ביהמ"ש להורות לשלטונות מס ההכנסה למסור לידי המבקשת, מידע אודות הכנסותיה וסכום ניכויי המס בין השנים 1994-1998. ב. עובדות רלוונטיות המבקשת פנתה לשלטונות מס ההכנסה ביום 13/4/00, בבקשה כי ימציאו לה את המידע המצוי בידיהם בהקשר להכנסותיה וניכויי המס מהכנסותיה, מכל מעסיקיה בין השנים 1994-1998 (נספח א' להמרצה). ב- 26/6/2000 השיב מר גוטליב- מנהל המחלקה המשפטית לפנייתה של המבקשת בשלילה. במכתבו הוא ביסס את הדחייה על סעיף 9(ב)(1) ו- 20 לחוק חופש המידע התשנ"ח- 1998, וס' 13(ה)(2) לחוק הגנת הפרטיות התשמ"א- 1981. לטענת מר גוטליב, אמנם המידע נוגע ישירות למבקשת אולם היא אינה מקור המידע. לפיכך, לעמדתו, אין שלטונות המס חייבים למסור לה את המידע המבוקש. מר גוטליב הוסיף וכתב כי אם המבקשת תדווח על כל מעסיקיה, ותמציא טופס 106, תוכל לקבל את מבוקשה בכפוף להתאמה בין דיווחיה לבין המצוי בידיהם. לעמדת המבקשת התנאים אותם הציב מר גוטליב בשם רשויות המס הינם בלתי קבילים. ב"כ ציין בעת טיעוניו כי בזמנו היתה המבקשת סטודנטית ואינה יכולה לזכור את כל מקומות העבודה, בהם עבדה. אין מחלוקת בין הצדדים כי מידע זה נחוץ למבקשת כדי לבקש החזרי מס מהמשיבה. מכאן העתירה. ג. הפלוגתאות בין הצדדים מכתבי הטענות וטיעוני הצדדים עלתה הפלוגתא הבאה: - האם רשויות המס צריכות למסור מידע הנוגע למשכורתו של פלוני, ולתשלומי המס שלו, כאשר מקור המידע הינו מעבידו של פלוני. ד. האם רשויות המס מצוות להעביר מידע הנוגע למבקשת אשר מקורו במעסיקיה? 1. הדין לענייננו רלוונטיים מספר סעיפי חוקים, חלקם למבקשת וחלקם למשיבה: טוענת המבקשת כי לפי חוק חופש המידע התשנ"ח- 1998, זכותה לקבל מידע מרשות ציבורית עפ"י ס' 2 לחוק; הקובע כי יימסר לאזרח: " כל מידע המצוי ברשות ציבורית, והוא כתוב, מוקלט, מוסרט, מצולם או ממוחשב". לעמדת המשיבה מדובר במידע שגילויו אסור עפ"י דין הן לפי ס' 9(א)(4) לחוק חופש המידע התשנ"ח- 1998, והן עפ"י סעיפים 231-235 לפקודת מס ההכנסה. ס' 9(א)(4) לחוק חופש המידע התשנ"ח- 1998 קובע: "... מידע שאין למסרו או שאין חובה למסרו (א) רשות ציבורית לא תמסור מידע שהוא אחד מאלה: ... (4) מידע אשר אין לגלותו על פי כל דין". הסעיפים הרבלנטים לענייננו בפקודת מס ההכנסה הם כדלקמן: "ס' 231 חובת סודיות (תיקון, תש"ם, תשמ"ז) (א) הממלא תפקיד רשמי בביצוע הפקודה, או המועסק בביצועה, חייב לראות כל תעודה, ידיעה דו"ח, רשימת שומה או העתק מהם, והם מתייחסים להכנסתו של אדם או לפרט שבהכנסתו, כדבר שבסוד ושבמהימנות אישית ולנהוג בהם על דרך זו. (ב) על אף האמור בסעיף קטן (א), זכאים איש ואשה לגילוי כל פרט בדו"ח שהגיש בן זוגם על פי סעיף 131 או על פי סעיף 135, וכן לגילוי סכום ההכנסה שקבע פקיד השומה או בית המשפט, הכל לגבי התקופה שבה היו נשואים וחיו ביחד. ס' 232. עובד מס הכנסה לא יידרש לגלות סוד מי שנתמנה לפי הוראות הפקודה, או מי שמועסק בביצועה, לא יידרש להראות לבית-המשפט כל דו"ח, תעודה או שומה, או לגלות לבית המשפט או להודיע לו, כל דבר שהגיע לידיעתו אגב מילוי תפקידו לפי הפקודה, אלא במידה שדרוש לעשות כן להפעלת הוראות הפקודה או מתוך כוונה לתבוע לדין על עבירה שנעברה במס-הכנסה, או תוך כדי בירור תביעה כאמור. ... 234. עונש על גילוי סוד הכנסה מי שבחזקתו או בשליטתו תעודות, ידיעות, דו"חות, רשימות-שומה או העתקן המתייחסים להכנסתו של אדם או לפרט שבהכנסתו, והוא מסר בכל עת שהיא או ניסה למסור ידיעה כאמור, או משהו מתכנם של המסמכים לאדם ששר האוצר לא הרשהו למסור לו, או שמסר אותם לא לצורך פקודה זו, דינו - מאסר ששת חודשים, או קנס מאה לירות. 235. סייג לחובת מסירת ידיעות (תיקון: תשכ"ח, תשלח"ח, תשנ"ו) (א) הוראה בדין המחייבת למסור ידיעות על רכושו או הכנסתו של אדם אחר, למעט הוראה כאמור על פי פקודת הסטטיסטיקה (נוסח חדש) תשל"ב - 1972, לא תחול על מי שממלא תפקיד רשמי בביצוע הפקודה או המועסק בביצועה, מלבד אם נאמר כך במפורש בפקודה זו. ... מסירת המידע אסורה אליבא דהמשיבה גם לאור הוראות סעיף 13 (ה)(2) לחוק הגנת הפרטיות התשמ"א- 1981 הקובע: "13(א) כל אדם זכאי לעיין בעצמו, או ע"י בא כוחו שהרשהו בכתב או על ידי אפוטרופסו במידע שעליו המוחזק במאגר מידע. ... (ה) הוראות סעיף זה וסעיף 13א לא יחולו- ... (2) על מאגרי מידע של רשות המס כמשמעותה בחוק לתיקון דיני מיסים (חילופי ידיעות בין רשויות המס) התשכ"ז- 1967". ואם נוסיף לעמדת המשיבה את הוראות סעיף 20 לחוק חופש המידע התשנ"ח - 1998, כי אז הושם מנעול סופי על פיהם של פקידי מס הכנסה. סעיף 20 חוק חופש המידע התשנ"ח- 1998 קובע: "20. אין בהוראות חוק זה כדי לגרוע מתוקפו של חיקוק המחייב, המתיר, האוסר או המסדיר באופן אחר גילוי או מסירה של מידע שבידי רשות ציבורית". השאלה כמובן היא עם מי הדין והאם לאור הסעיפים המתגבשים לכאורה בין תפיסתו הכוללת של חוק חופש המידע, לאיסור הסודיות החמור החל על פקידי מס הכנסה,- הם לא יחוייבו במסירת מידע גם לענין זה? 2. פירוש הדינים ושילובם נפתח בפקודת מס הכנסה. כאשר אנו מעיינים בפקודת מס ההכנסה עלינו לבחון את רוח הפקודה, על מנת להגיע לתוצאה אליה כיוון המחוקק דבריו אף אם לא פירשם בדקדקנות, שכן לא ניתן להקיף בחוק את כל המקרים האפשריים במציאות. אין מחלוקת שפקודת מס ההכנסה מטילה איסור קטגורי על פקידי מס ההכנסה למסור כל מידע שהגיע אליהם מדיווחים במסגרת עבודתם, לכל מאן דהוא. ולענייננו: בהנחה שבזמן אמת המבקשת קיבלה תלושי משכורת, ידעה מהו שכרה, מעבידה דיווח על כך ועל הניכויים שהורדו ממנה למס הכנסה, האם גם במקרה כזה חלה חובת הסודיות על פקיד מס הכנסה כלפי הנישום? לעניין זה קולעים דבריו של השופט ברנזון ב- ע"א 251/73 - רחמים תרשיש נ' יוסף שיינליכט (פ"ד כח(1) 577): " על- כן, מוטב ומותר גם מותר לתור אחרי פירוש אחר המתיישב איכשהו עם לשון החוק, ובלבד שלא להגיע לתוצאה בלתי-צודקת. זהו כלל פרשנות ידוע ומקובל, כמו שנאמר בהולסברי, הוצאה שניה, כרך31 , ע' 506 , סעיף653 : "פרשנות משפטית צריכה להיות מכוונת למניעת תוצאות בלתי-נוחות ובלתי-צודקות, אם הדבר ניתן להיעשות בלי לסלף את רוח החוק או את לשונו. אם לשון החוק היא דו-משמעית וניתנת להתפרש לשתי פנים, אין לקבל את הדעה המוליכה - (בין השאר) לאי-צדק בולט... כאשר ישנם שני פירושים, שאחד מהם יביא… לאי צדק גדול ומיותר, והשני ימנע אי-צדק זה ויישאר בתחום המטרה שלמענה נעשה החוק, מחובת בית-המשפט לקבל את הפירוש השני ולא את הראשון מתוך שני הפירושים הללו". על הוראות פקודת מס הכנסה אלה יש "לבנות" שני מודלים משפטיים בסיסיים: הראשון - שחוקים יש לפרש בתום לב ובדרך מקובלת עפ"י הוראות ס' 39 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג- 1973, ואם נצרף זאת לדרך הפרשנות הנאותה אוסיף: בהתאם לתכליתם ולכוונת המחוקק. השני - במשולש שווה צלעות זה של: מעביד, נישום ומקבל מס, אין המדובר בכלל בצד ג'. המעביד המעסיק עובד, חייב עפ"י הדין לנכות ממנו כספים ולהעבירם למס הכנסה. השכיר לא יכול לעשות כן; מכאן שהמעביד הינו שלוחו של השכיר, מכח הוראות חוק השליחות התשכ"ה - 1965, לענין זה, למס הכנסה. הדיווח על ההכנסה והניכויים נעשה בשביל השכיר ועפ"י הדין; פעולתו הינה פעולה משפטית המשנה את מצבו של השכיר. לכן לא ניתן להתיחס לניכויים כאל מידע המגיע מצד ג',- אלא מידע המגיע מהעובד עצמו, באמצעות צינור אותו קבעה פקודת מס הכנסה. רוח החוק בפקודת מס ההכנסה, ככל שהדברים נוגעים לסודיות, נועדה להבטיח שני דברים: האחד - חסיון מידע אודות נישום ולטובת נישום בכך שנקבע איסור על מי מהעובדים למסור לאדם זר מידע שהגיע אליו בתוקף תפקידו. השני - חסיון מידע "לטובת" מס הכנסה כדי למנוע דליפת מידע לנישום אודות השתכרות שלו עליה לא דיווח, וזאת לצורך הצלבת מידע כללי לגביית מס אמת. (בש"פ 2481/96 רבינק נ' מדינל ישראל, פ"ד נ(2) 498, 503). דברים אלה נכונים גם לס' 13(ה)(2) לחוק הגנת הפרטיות התשמ"א- 1981. כזכור, סעיף זה מחריג מזכות העיון, זכות השמורה במאגרי מידע ועניינה מאגר המידע של רשות מס; שהרי תכליתו של חוק זה גם כן מכוונת לאותה תכלית המצויה בסעיפי הסודיות שבפקודת מס ההכנסה. המבקשת מבקשת לעיין בחומר אשר אליבא דכולי עלמא, היה מצוי בזמן אמת בידיה, שכן כל עובד מקבל תלוש משכורת ממעסיקו, במקביל להעברת הניכויים ע"י המעביד לרשויות המס. מכיוון שמידע זה אינו נובע מגורם זר, והיה ידוע למבקשת, אין לראות ברשויות המס מאגר מידע אקסקלוסיבי, שכן ככל שהדברים נוגעים לסוג מידע זה, משמשות רשויות המס, אך ורק כ"מחסן מידע" שניתן לו בנאמנות ע"י המבקשת. פירוש שונה של פקודת מס הכנסה והחסיון שבה, הינו בניגוד לתום לב ודרך מקובלת ובניגוד לכוונתו של המחוקק. לראיה, המחוקק התיר גילוי מידע בין בני זוג לגבי תקופת נישואיהם ומכאן שסבר שגם בן זוג, עפ"י ס' 131(ב) לפקודה, למרות שהוא לא זה שמסר מידע הנוגע לתא המשפחתי, זכאי שהדבר יובא לידיעתו, לפי בקשתו. על אחת כמה וכמה מוסר המידע עצמו. הסיטואציה הינה כה פשוטה, שהמחוקק, כך נראה לי, לא העלה על דעתו שתיטען טענת חסיון אפשרית לגבי מוסר המידע עצמו, בין ישירות או באמצעות מי מטעמו. כאן מצטרף לתמונה אלמנט תום הלב והדרך המקובלת, לפיו יש לפרש הן את פקודת מס הכנסה. הן את חוק חופש המידע והן את חוק הגנת הפרטיות. גישת המשיבה היתה והינה, כפי שהדבר עולה בטיעונים בפני ביהמ"ש, כי ברצונה להצליב מידעים, שמא המבקשת חייבת בעצם לשלם מיסים לרשות, כתוצאה מעבודה שלא הוצהר לגביה, ולא תהיה זכאית להחזרי מס, או לחלקם. מכאן ניתן להבין, שאין המשיבה, ברמה העקרונית, רוצה לטעון לחסיון, כפי שהיא טוענת בפני, אלא היא מתנה את מסירת המידע בתנאים. תנאים אלה לא בא זכרם בחוק חופש המידע או בפקודת מס הכנסה. ניתן להבין את חשש המבקשת לפרט את משכורותיה בפני המשיבה, שמא תיתפס בטעות שתעמוד לחובתה. כאמור אין היא חייבת, מכח הדין, בפירוט כזה. הנחת העבודה של רשויות המס צריכה להתאים את עצמה לנישום העומד בפניהם. לא בכל המקרים מדובר במשתמטי-מיסים העשויים לשבש את פעילות הרשות לגביית מס אמת. נסיבות כל מקרה ומקרה צריכים להשקל, אפילו במשורה. זו המשמעות לנהוג בתום לב ובדרך מקובלת הן במתן המידע, והן בפירוש החוק. אשר על כן ניתן בזאת צו המורה למשיבה להעביר לידי המבקשת כל מידע אודות משכורתה, וניכויי המס שלה אשר הועברו למשיבה ע"י מעסיקיה, ב- 7 השנים האחרונות. המשיבה תשלם למבקשת הוצאות משפט ושכ"ט בסכום של 15,000 ש"ח + מע"מ. מיסיםמס הכנסה