הסכם מימון הלוואה עם בנק - ערבות אישית בעל מניות נושא משרה הינה סוגיה שנדונה בבית משפט המחוזי בחיפה. להלן תקציר נרחב של פסק הדין שניתן ע"י השופט אריה רזי בעניין הקדמה : זוהי תביעה כספית, שעניינה חיובים הנובעים מהתקשרותן של הנתבעות 1 - 3 בהסכמי מימון והלוואה עם התובע, בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ (להלן: "הבנק"). נתבעת מס' 1, פנידר חברה להשקעות בע"מ (להלן: "פנידר"), הינה חברה להשקעות בנכסי נדל"ן. בהתאם לרישום אצל רשם החברות, מנהליה הם מר יוסף פניני, הנתבע מס' 5 (להלן: "פניני") ואשתו הגב' רחל פניני, נתבעת מס' 6 (להלן: "רחל"). פניני ורחל הינם גם בעלי מניות בחברה, ובנוסף מחזיקות במניות גם שלושת בנותיהם: גב' חגית פניני, נתבעת מס' 7 (להלן: "חגית"); גב' יפעת חודדה (מלר), נתבעת מס' 8 (להלן: "יפעת"); גב' רביד נאה, נתבעת מס' 9 (להלן: "רביד"). נתבעת מס' 2, פ.ד.ד. חברת מגורים ובנין בע"מ (להלן: "פדד"), הינה חברה קבלנית לבניין. בהתאם לרישום אצל רשם החברות, מנהל החברה הינו פניני, אשר גם מחזיק בכל מניות ההנהלה ובמרבית מניותיה הרגילות של החברה. בעלות מניות נוספות, באחוזים קטנים, הינן רחל וגב' שושנה דרורי, אמה של רחל נתבעת מס' 3, ס.ע.ל.ר. חברה לבנין בע"מ (להלן: "סעלר"), עיסוקה השקעה בנכסים. על פי הרישום אצל רשם החברות, מנהלי החברה הם פניני ורחל, אשר הינם גם בעלי מניותיה. רחל מחזיקה ברוב המוחלט של מניות החברה, בעוד פניני מחזיק במניה אחת בלבד. הנתבעת מס' 4 , נאות הבנים בע"מ (להלן: "נאות הבנים") הינה חברת ניהול אשר ניהלה את נכסי שלוש החברות הנ"ל. בעלי מניותיה ביום הקמתה היו פנידר, מר יעקב נאה, נתבע מס' 10 (להלן: "יעקב"), ומר רון מלר, נתבע מס' 11, בעלה לשעבר של יפעת שהחזיק במניות עד ליום 14.6.01. (להלן: "רון"). מניותיו הועברו לרחל וביום 10.4.02 הועברו מניותיה של פנידר לחגית ויפעת. כנגד ארבעת החברות - פנידר, פדד, סעלר ונאות הבנים - ניתנו צווי פירוק במועדים שונים במהלך השנים 2003 - 2004. 2. בדיון שהתקיים ביום 5.5.05, הושגה הסכמה בין הבנק לבין הנתבעים 5 - 8 לפיה פסק הדין (בהנמקה מקוצרת) יינתן לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד - 1984, מבלי שיישמעו ראיות ולאחר שיתאפשר לצדדים להגיש סיכום טענות בכתב ולצרף מסמכים רלבנטיים. בעקבות הסדר זה ניתן ביום 29.6.06 פסק דין חלקי. בנוגע לנתבעות 1-4 (חברות בפירוק) החלטתי לעכב את ההליכים. הנתבע מס' 5 (פניני) חוייב לשלם לבנק את מרבית סכום התביעה וזאת מכוח ערבותו האישית. באשר לנתבעות 6-8, שהבנק ייחס להן מעשים המבססים לכאורה הטלת אחריות אישית לחובות תאגיד, התביעה נדחתה בהעדר כל תשתית ראייתית המעידה על דופי בהתנהגותן הדיון : כעת עלי לדון בעניינם של הנתבעים 9-11. הרקע העובדתי של התובענה פורט בהרחבה בפסק הדין החלקי, כך שאחזור רק על עיקרי הדברים. ביום 5.7.90 התקשרה פנידר עם הבנק בהסכם הלוואה למימון בנייתו של בניין משרדים ושטח מסחרי ברחוב יגור 2 בחיפה, (להלן: "בית הפנינים"). פדד ופניני חתמו על הסכם זה כערבים והתחייבו לשלם כל סכום שפנידר תחויב לו בהתאם להסכם. להבטחת כספי ההלוואה שועבדו זכויות פנידר ב”בית הפנינים”, כולל כספים אשר יתקבלו משוכרי יחידות. בהמשך, בשנת 1995, שועבדו באופן מפורש הכנסות מהשכרת מקומות חניה לרכב, דמי שכירות ודמי אחזקה. סעלר התקשרה אף היא בהסכמי הלוואה עם הבנק (במועדים 9.10.90 ו- 20.2.91), לצורך מימון בניית בניין מסחרי ותעשייתי בראשון לציון. פניני נתן את ערבותו האישית גם להלוואה זו, וכל הזכויות בנכס שועבדו לטובת הבנק ביום 11.3.94 העמיד הבנק ערבות בנקאית לטובת פנידר, פדד ופניני, במסגרת הליך משפטי שהתנהל בינם לבין צד שלישי. הערבות מומשה ביום 16.7.98 בהתאם לפסק הדין שניתן בתובענה. סכום הערבות הועמד לפנידר ופדד כהלוואה, בעוד שסעלר ופניני חתמו כערבים להסכם ההלוואה פנידר, פדד וסעלר לא עמדו בתנאי ההסכמים להחזר ההלוואות. גם לאחר שנחתמו הסכמים לפריסת החוב ביום 28.3.01, הוסיפו החברות הנ"ל ופניני - החתום על כל ההסכמים כערב - להפר את אשר הוסכם, ולא שילמו את חובם לבנק, תוך צבירת חובות פיגורים. לנוכח הפרות אלו, נאלץ הבנק לפתוח בהליכים למימוש השעבודים שהיו בידיו על "בית הפנינים" ועל המבנה בראשון לציון. סך ההלוואות אשר טרם שולמו לבנק, בהתאם לנקוב בדפי יתרות החוב, עמד במועד הגשת התביעה על 11,406,633 ₪. יחד עם זאת, הועמדה התביעה על סך של 5,000,000 ₪, וזאת - לשיטת הבנק - מטעמי אגרה, ותוך לקיחה בחשבון שהבנק יוכל לגבות חלק מן החוב באמצעות מימוש השעבודים על נכסי החברות לטענת הבנק, הנתבעים ביצעו הברחת נכסים באמצעות המחאת זכויותיהן של פנידר, פדד וסעלר לגביית דמי שכירות בנכסיהן, לחברת נאות הבנים, וזאת למרות שכספים אלה שועבדו לטובת הבנק. הדבר התאפשר, משום שנאות הבנים לא התחייבה לכל שיעבוד ואף לא היתה צד להסכם איחוד הביטחונות מיום 24.2.98, אשר נחתם בין הבנק לבין שלוש החברות האחרות. לשיטת הבנק, נאות הבנים הוקמה למטרות תרמית בלבד ושלוש החברות האחרות פעלו, באמצעות בעלי תפקידים בהן, להמחות לידיה זכויות משועבדות, מבלי שהבנק היה מודע לכך. באופן כללי גם נטען, כי בין ארבע החברות התקיים עירוב נכסים וטשטוש תחומים, אשר איפשר את הברחת הנכסים. לטענת הבנק, בנוסף להברחת נכסים חלק משטחי הנכס הושכרו ללא תמורה, מבלי שהתקבלה הסכמתו ובניגוד לתנאי השיעבוד. מדובר בשטחים אשר הושכרו ללא תמורה ל"ידיעות אחרונות" במסגרת הסכם פשרה לצורך סילוק חוב של פנידר. עוד נטען, כי חלק מן הכספים המשועבדים לבנק הוברחו באמצעות השקעה בנכס מקרקעין (בניין מגורים ברח' אהרונוביץ 7 בקרית חיים). לנתבעים 9-10 דירת מגורים שרכשו בנכס זה. לשיטת הבנק, לא יתכן שרביד ויעקב היו מסוגלים לממן את רכישת הדירה, והדבר מלמד, כי מדובר בקנוניה להברחת כספים ולא ברכישה אמיתית. טענה זו גם הועלתה בשלבו הקודם של הדיון לגבי חגית ויפעת לטענת הבנק, התנהגות החברות באמצעות פניני ובאמצעות הנתבעים האחרים, עולה כדי תרמית, שכן הם פעלו ביודעין מתוך כוונה לרמות ולהוציא מן הבנק כספים שלא כדין, בכך שהציגו מצג כוזב בכוונה להטעות את הבנק. כמו כן נטען, כי הנתבעים פעלו בחוסר תום לב ושלא בדרך מקובלת, הן במשא ומתן לכריתת הסכמי ההלוואה עם הבנק והן בקיום הסכמים אלה. לשיטת הבנק, לנוכח התנהלותם ומעשיהם של הנתבעים מן הדין להטיל עליהם אחריות אישית בנזיקין או באמצעות הרמת מסך ההתאגדות, ולחייבם בתשלום חובות החברות לבנק. טענה נוספת של הבנק הינה, כי מעשי הנתבעים גרמו להפרת החוזים בין הבנק לבין החברות פנידר, פדד וסעלר, וכן בין הבנק לבין פניני, והדבר מהווה עוולה כלפי הבנק. עוד נטען, כי מעשיהם ו/או מחדליהם של הנתבעים מהווים גזל של כספים השייכים לבנק טענות הבנק כלפי רביד מבוססות על היותה בעלת 15% ממניות פנידר (החברה שהחזיקה ברוב מניות "נאות הבנים" עם הקמתה) ועל היותה אחראית לגביית הכספים בנאות הבנים, במועדים בהם נטען שהיתה הברחת נכסים. באשר ליעקב ולרון טוען הבנק, שהם היו הזרוע הביצועית להברחת הנכסים. יעקב, כך נטען, שימש לא רק כבעל מניות בנאות הבנים, כי אם היה גם אורגן ובעל שליטה בחברה וכי מעדותו עולה, שבמסגרת תפקידו ניהל מו"מ לגבי השכרת נכסים בבית הפנינים וחתם על הסכמי שכירות וניהול בשם נאות הבנים. באשר לרון נטען, שהוא חתם על חוזה שכירות בשם נאות הבנים, מבלי שקיבל זכויות חתימה. הבנק מוסיף וטוען, כי משכורותיהם של רביד, יעקב ורון, שולמו מפנידר ולא מהחברה אשר העסיקה אותם (נאות הבנים) ובכך למעשה הוגדלו ההוצאות של פנידר, כדי למנוע מהבנק את קבלת הכספים המשועבדים לטובתו לפי חישוב שנערך ע"י הבנק, באמצעות הנתבעים 9-11, הוברחו דמי שכירות וניהול בסכום של 2,457,433 ₪ . לטענת הנתבעים, כלל לא קיימת ביניהם יריבות עם הבנק ושאין לבנק כל עילת תביעה נגדם. לטענתם, כתב התביעה נעדר כל פירוט של מעשי תרמית המיוחסים להם בעלמא וכן שלא צויינו המועדים שבהם ביצעו הנתבעים את אותם מעשים פסולים שהבנק מייחס להם, וזאת בניגוד לתקנה 78 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984. גם תצהיר העדות הראשית אשר הוגש מטעם הבנק, כך טוענים הנתבעים, הינו תצהיר סתמי וכללי שאינו קושר בין הנתבעים לבין החוב לו טוען הבנק, והעד אשר חתם על התצהיר כלל לא התייצב לחקירה נגדית בהליך זה ושיש לכך השלכה במישור של הוכחת התביעה. תשומת הלב הופנתה להחלטתי מיום 5.6.07 לפיה, לא ניתן לראות את תצהירו של סמנכ"ל הבנק כמתייחס לנתבעים 9-11. לגופה של התביעה טוענים הנתבעים, שלא היתה להם כל מעורבות בהליכים בין החברות לבין הבנק בנוגע לקבלת ההלוואות והסדרי הפרעון ושלא ידוע להם על כך דבר וחצי דבר רביד טוענת, שהחלה לעבוד בחברת פנידר כהנדסאית בניין וכי לאחר סיום עבודות הבנייה, היא עסקה רק בעבודה פקידותית, בהתאם להוראות והנחיות שקיבלה מאביה. יעקב לא הכחיש שחתם על חוזי שכירות בשם נאות הבנים, אם כי לטענתו הדבר נעשה בהתאם להוראות שקיבל מפניני, מבלי שהיתה לו זכות חתימה. עיקר עיסוקו, כך נטען, היה בעבודה טכנית של אחזקת הבניין. גם רון לא הכחיש את המיוחס לו בעניין חתימה חד פעמית על חוזה שכירות (מש/20) בין נאות הבנים לבין חברת אבקום. לטענתו, הוא הועסק ע"י פנידר וטיפל לפי הוראות פניני, בהשכרת נכסים בבנין החברה בראשון לציון ובנושאי אחזקה. הנתבעים חזרו וטענו, בין היתר תוך הסתמכות על הנאמר בתצהירו של פניני שהוגש במסגרת ההליך הקודם של הדיון, כי פניני הוא אשר ניהל לבדו את ארבעת החברות מבלי שהיתה למי מהם כל מעורבות בקבלת החלטות בעניינים עסקיים. לטענתם, גם לא היתה להם זכות חתימה בחשבון הבנק של נאות הבנים ואף לא בחברות האחרות עוד טוענים הנתבעים, אם כי בעיקר על סמך דבריו של פניני, שהבנק ידע על המחאת זכויותיה של פנידר לחברת נאות הבנים וזאת מאחר ונתונים לגבי הסכמי שכירות נכללו בחוות דעת של שמאים מטעם הבנק שנערכו בשנים 1999 - 2000. כן נטען, שהבנק גם ידע על השטחים בהם החזיקה "ידיעות אחרונות" בבית הפנינים, כפי שצוין בתצהירו של פניני. בין יתר הטענות, הנתבעים מכחישים שחברת נאות הבנים הוקמה למטרה שאינה לגיטימית. בעניין זה, מפנים הנתבעים להסברו של פניני שהחברה הוקמה על מנת לרכז תחת קורת גג אחת את ניהול הנכסים של הנתבעות 1-3 ולפשט את הליכי הגבייה. בפסק הדין החלקי קבעתי, שלא הוכח שחברת נאות הבנים הוקמה רק לצרכי תרמית ולמטרות בלתי כשרות. גם כעת אינני יכול לשלול את הסברו של פניני בעניין הרקע להקמת החברה, אלא שבכך אין לראות את העיקר. השאלה החשובה, שנותרה ללא מענה, היא כיצד קרה שזכויות שהיו משועבדות לבנק הומחו לנאות הבנים מבלי ידיעת הבנק וללא קבלת הסכמתו. השאלה היא גם, אם בשלב מאוחר יותר נעשה באמצעות נאות הבנים שימוש לרעה ובעניין זה, דין גרסתו של פניני להידחות. מבלי להרחיב אציין, שלפי חומר הראיות שלגביו קיים תיעוד, הגילוי בדבר גביית דמי שכירות באמצעות נאות הבנים, היה חלקי ביותר. פניני שמסר לשמאים את הנתונים בקשר לדמי השכירות מהנכסים, גילה פחות מטפח והסתיר יותר מטפחיים. הוא גם לא ראה לנכון להעמיד את הבנק על כך שצריך לצרף את נאות הבנים כצד להסכם לפריסת החוב שנחתם ביום 28.3.01. לנוכח האמור דעתי היא, שיש לקבל את טענת הבנק בדבר השימוש שנעשה באמצעות נאות הבנים, כדי להבריח נכסים. בקביעתי זו, עדיין הבנק לא בא על סיפוקו. פרט לפניני שהיה ערב באופן אישי לכל ההלוואות שהבנק העמיד לחברות, התביעה הוגשה גם נגד אשתו, בנותיו (חגית, יפעת ורביד), חתנו (יעקב) וחתנו לשעבר (רון). התביעה נגד גב' פניני, חגית ויפעת נמצאה על ידי חסרת כל יסוד. בעניינם של רביד, יעקב ורון, אמנם אין לומר שמלכתחילה התביעה היתה קלוטה מן האוויר. יחד עם זאת, בסופו של יום הגעתי למסקנה שגם דין התביעה נגדם להידחות אחריות אישית של בעלי מניות ונושאי מישרה בתאגיד : ניתן לבסס אחריות אישית של בעלי מניות ונושאי מישרה בתאגיד לחובותיו, בין היתר מכוח פקודת הנזיקין, מקום שהנוגעים בדבר ביצעו מעשים או מחדלים המהווים עוולה. בסיס אפשרי נוסף להטלת אחריות הינו מכוח הרמת מסך ההתאגדות. מדובר בתרופה סטטוטורית לפי סעיף 6 לחוק החברות התשנ"ט - 1999 (להלן: "חוק החברות"). בית המשפט עשוי לקבוע כי נושה של חברה רשאי להיפרע במישרין מבעלי מניותיה, במקרים שבהם נעשה שימוש בלתי נאות בעיקרון האישיות המשפטית הנפרדת. מבלי לחזור על כל מה שכבר נאמר בעניין זה בפסק הדין החלקי אציין, שעצם היותו של פלוני בעל מניות או נושא משרה בתאגיד, אינו תנאי מספיק לצורך הטלת חבות נזיקית עליו. על מנת שתקום חבות יש להוכיח שרובץ עליו אשם אישי, כלומר שלנוכח דרך התנהלותו מתקיימים כל היסודות הנדרשים לגיבושה של עוולה נזיקית כך, למשל, בע"א 3942/98, הבר שפע מזון לדרום בע"מ נ' כונס הנכסים של חברת אלי ציבעוני סוכנויות מזון פ"ד נ"ד (5) 132, נמצאה מוצדקת הטלת אחריות אישית על אורגנים של חברה שרקמו קנוניה להברחת נכסים והוכחה לפרטי פרטים מעורבותם האישית במעשה הפסול, בין היתר, ברכישת מחסן ומשאית ששימשו לצורך הברחת הרכוש. בע"א 10582/02 ישראל בן אבו נ' דלתות חמדיה בע"מ (פורסם במאגר נבו), נקבע כי המערער חב באחריות אישית כלפי המשיבה לאור יחסי אמון מיוחדים שנוצרו ביניהם. האחריות גם הוטלה על המערער, מאחר והוכח שהוא ואשתו ידעו על המשבר הכלכלי החריף שפקד את החברה שבשליטתם, ובכל זאת המשיכו להזמין סחורה מהמשיבה תוך שהם משדרים "עסקים כרגיל". באשר להרמת מסך ההתאגדות, סעיף 6 (א) (1) לחוק החברות קובע, שניתן לייחס חוב של חברה לבעל מניה במקרים חריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה, בין היתר: "באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה... ובלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור ובשים לב לאחזקותיו...". סעיף 6(א)(2) מבהיר, כי דרישת המודעות מתקיימת גם במקרה של "חשד בדבר טיב ההתנהגות" האסורה והימנעות לקיים בירורים בעניין זה, למעט אם נהג ברשלנות בלבד זהו נוסח סעיף 6 כפי שהוא היום לאחר תיקון מס' 3 לחוק החברות משנת תשס"ה, בעוד שבמועדים הרלבנטיים לענייננו היתה בתוקף הוראה בלשון אחרת לפיה, בית המשפט "רשאי במקרים חריגים ומטעמים מיוחדים להרים את מסך ההתאגדות" בין היתר במקרים שבהם השימוש באישיותה המשפטית הנפרדת של החברה נועד "להונות או לקפח אדם". לכאורה, בהיעדר תחולה רטרואקטיבית, תיקון מס' 3 לא חל על התביעה דנן. עם זאת, בית המשפט העליון הביע דעתו כי ראוי להתייחס לרוחו של החוק החדש גם בזיקה לעילות שנוצרו קודם לכן צריך לחזור ולומר, כי האפשרות להטיל אחריות על רביד, יעקב ורון מותנית בכך שרובץ עליהם אשם אישי. בעניין זה אינני רואה שיש לייחס חשיבות מיוחדת למקור הנורמטיבי שעליו מבסס הבנק את טענותיו. לדעתי, גם אין נפקא מינה אם סוגיית האחריות תיבחן לפי סעיף 6 לחוק החברות בנוסחו הנוכחי או לפי המצב המשפטי שקדם לו. בכל מקרה, נדרשת הוכחה שכל אחד מהם ידע בזמן אמת על כך שדמי השכירות משועבדים לבנק. פרט לעניין זה, שהוא תנאי שבלעדיו אין להטלת חבות אישית יש גם לשכנע שהיתה להם מעורבות בניהול העיסקי של החברה. לא מעורבות תפעולית במובן הטכני, אלא מעורבות בקבלת החלטות עסקיות בנושאים מהותיים. השאלה היא גם, אם היתה למי מהם יכולת להשפיע בקבלת החלטות החורגות מעבר למהלך עסקים שגרתי גרסתם של רביד, יעקב ורון לא נסתרה בחקירה נגדית. הבנק אפילו לא ניסה לחלוק על טענתם שלאורך כל הדרך פניני טיפל בעצמו ובאופן בלעדי, בכל מה שנוגע לקבלת ההלוואות מהבנק ולהסדרי הפירעון. הבנק גם לא ניסה לסתור את טענתם, שהם לא ידעו דבר על תוכן ההסכמים. חקירתם הנגדית התמקדה בעניינים שוליים יחסית, בקשר למעורבותם בניהול השוטף של חברת נאות הבנים. רביד נחקרה על תחום עיסוקה בחברה. ב"כ הבנק חתר לקבל ממנה אישור שהיא היתה מנהלת החשבונות של נאות הבנים. רביד הכחישה זאת וטענה, שעיסוקה הפקידותי כלל טיפול בהוצאת דרישות לתשלום דמי שכירות למחזיקים בנכס שבחיפה. אף שאני נוטה לקבל את גרסתה של רביד אינני נדרש לקבוע מסמרות בעניין זה. מנהל חשבונות מבצע, בעיקר, עבודה טכנית ובהעדר חשיפה לנתונים אודות מערכת היחסים בין החברה לבין נושיה, לא ניתן לבוא אליו בטענות על שימוש לרעה שנעשה באישיות הנפרדת של העסק גם לגבי יעקב ורון החקירה היתה מכוונת לחלץ מהם הודאה בעניין מעורבותם הפעילה בנושאים הקשורים להסכמי שכירות. יעקב לא הכחיש שבצד עיסוקו העיקרי בנושאי אחזקה, הוא חתם כמה פעמים על חוזי שכירות בשם נאות הבנים, אם כי טען שהדבר נעשה תמיד בהתאם להוראותיו של פניני, מבלי שהיתה לו זכות חתימה. באותו אופן הוצגו הדברים ע"י רון. אני מוכן להניח, שבמסגרת טיפולו בענייני הנכס בראשון לציון הוא היה מעורב בהסכמי שכירות נוספים, פרט לחוזה עם חברת "אבקום" ואולם, כפי שנאמר קודם, אין די בכך על מנת להוכיח שהיתה לו, כמו גם לרביד וליעקב, מעורבות עיסקית בדרגה המאפשרת לגבש חבות אישית לזאת יש להוסיף, שרביד כלל לא היתה בעלת מניות בחברת נאות הבנים. החברה, לפי חומר הראיות, נשלטה בפועל באורח בלעדי, ע"י פניני באמצעות פנידר בעוד שהיקף אחזקותיהם של יעקב ורון במניות הגיע לכדי 48% בחלקים שווים ביניהם. יעקב ורון לא היו רק בעלי מניות מיעוט. הדעת נותנת, שפניני שלט בנאות הבנים, כשם שהיתה לו בפועל שליטה מלאה ביתר החברות, מכוח היותו ראש המשפחה ובעל הממון ולנוכח העובדה שהיה איש עסקים עתיר נסיון בהקשר ליעקב, צריך אמנם לציין שהוא חתם בשם נאות הבנים גם על הסכם המחאת הזכויות מחברת פנידר, אלא שמכאן לבד אין להסיק שהוא ידע על שיעבוד דמי השכירות, או שהיה עליו לחשוד שהדבר נעשה שלא כדין. כאמור, הוא טען שתוכן ההסכמים עם הבנק לא היה ידוע לו. פרט לכך שגרסתו לא נסתרה, אני גם מאמין לו בעניין זה על יסוד התרשמותי החיובית מעדותו בכללותה, כפי שהתרשמתי בחיוב מעדויותיהם של רביד ורון סיכום : בסיכום הדברים, אני רואה לקבוע, כי טענות הבנק נגד רביד, יעקב ורון, בין בעילה נזיקית כל שהיא ובין מכוח דיני הרמת המסך, לא הוכחו במידה הרגילה הדרושה במשפט אזרחי, לא כל שכן שאין בחומר הראיות תשתית עובדתית במשקל שכנוע מעט גבוה יותר, כנדרש במקרים שבהם מטילים דופי ביושרו של אדם ומייחסים לו טענות על מעשי תרמית והונאה (ע"א 8308/00 כור מתכת בע"מ נ' מי גולן אנרגיות רוח בע"מ פד נז (5) עמ' 725). משכך, מתייתר הצורך לדון בטענות הבנק לגבי היקף החיוב הכספי שהוא מבקש להטיל על רביד, יעקב ורון. לנוכח כל האמור, אני מורה על דחיית התביעה נגד הנתבעים 9-11. אני מחייב את הבנק לשלם לנתבעים אלה (ביחד) את הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 30,000 ₪ + מע"מחוזהבנקדיני חברותמשרהערבות אישיתבעלי מניותמניותערבותהלוואהמימון