ביקורות ספרים מס הכנסה - מסעדת פועלים

פסק דין א. עניינו של הערעור דנא במסעדת פועלים שהופעלה על ידי המערער בנתניה, ואשר ספריה לשנת המס שבערעור, היא שנת 1992, נפסלו בעקבות ביקורות ספרים שנערכו בה, פעמיים במהלך אותה שנה; שבהן נמצא שהקופה הרושמת אינה תקינה, וכי רישומי התקבולים אינם מתבצעים בה כדין. את השומה שהוציא המשיב למערער, לאחר פסילת ספריו, ביסס הוא על אי סבירות המוצהר בהשוואה לתדריך הכלכלי למסעדות פועלים, עליו בנה חישוביו. ב. בנימוקי הערעור שהגיש המערער לבית המשפט בעקבות קבלת הצו שהוציא לו המשיב על רקע האמור, טען כי העסק שבניהולו כלל אינו נופל להגדרת מסעדה, שכן, בפועל איננו אלא מזנון קטן וכושל, שנתוני התדריך המתיחסים למסעדת פועלים אינם מתאימים לו כלל. המדובר הוא, כך טען, במקום מוזנח הנמצא ברחוב צדדי מאחורי התחנה המרכזית בנתניה, שכל החזקתו לא באה לצרכי רווחים כלל, אלא על מנת לשמש עיסוק לאשתו החולה, שהעבירה בו את שעות היום הריקות שלה. לדבריו עוד, חלק ניכר מן המצרכים שרכש לצורך הכנת המנות שניסה למכור למי שהזדמן למקום, נזרקו על ידו מידי יום, באין להם שימוש. שכן, לקוחות לא טרחו להגיע למקום זה, ואם הגיעו, פנו לאחת מן המסעדות האחרות הסמוכות, שהתחרו בו קשות. בפועל, כך המשיך וטען, השתמש בכל יום רק במחצית הפיתות שנהג לרכוש, כשאת היתר זרק או חילק למי שחילק, באין להן קונה אצלו. מעבר לכל אלה טען בפני, כי הצו הוצא לו באיחור רב, לאחר חלוף שש שנים משנת הערעור, כך שהרבית והפרשי ההצמדה שנצברו על השומה, הפכו את זו לבלתי ריאלית לחלוטין מבחינתו. ג. בטרם אכנס לדיון בעמדות הצדדים כפי שהובאו בפני במהלך ההוכחות בתיק, אבהיר, כי כל המעורבים בו ראו להשקיע מאמצים לא מעט על מנת להביא תיק זה לסיומו בלא צורך לשמוע בו ראיות. שהרי, כך נראה היה מלכתחילה, ענין לנו בתיק ערעור מס שבו הועמד המערער מלכתחילה במצב לא קל, כאשר למולו עומדת שומה המבוססת על ספרים פסולים, ועל נתונים שבחלקם נלקחו מדוחותיו הוא. ההתמודדות במצב דברים זה מול פקיד השומה, איננה קלה, במיוחד כאשר המדובר הוא בשתי פסילות לאותה שנה (מש1/ ומש2/) אשר עליהן אף לא הוגש ערעור. על מעמדו הקשה של נישום בערעור המבוסס על פסילת ספריו, אומרת השופטת נתניהו בע"א 86/112 מנהל מע"מ נ' חכים, פד"י מה (2) 837, 842, דברים היפים גם לענין פסילה לפי הפקודה: "להבדיל מהנישום שספריו נפסלו, שעליו מוטל הנטל הכבד להפריך את השומה כמשוללת יסוד, אין המנהל, המוציא שומה על פי מיטב השפיטה, חייב להצדיקה כמדויקת לכל פרטיה. הוא, להבדיל מהנישום, רשאי להתבסס על מידגם לפי בחירתו, כפי שעשה מתוך ספרי הנישום שנפסלו. ראה ע"א 58/62 [2], בעמ' 167. וכבר נפסק לא פעם, שכאשר נפסלו פנקסי חשבונות של הנישום בשל אי-התאמתם להוראות בדבר ניהול פנקסים, "לא יתערב בית המשפט בשומה, אפילו לא היה בידי פקיד השומה לבססה על ראיות, שאפשר להעמידן במבחן, והיא כולה פרי ניחושו והשערתו" (ראה ע"א 68/557 (4), בעמ' 498; ע"א 73/62 [7], בעמ' 117). ג. האם הצליח המערער להפריך, ולו בחלקו, את הבסיס עליו הציב המשיב שומתו בעניננו? על מצבו הקשה של העסק העידו המערער עצמו ויועץ המס שלו, מר משה נאמן. דבריהם לא בוססו על מסמכים כלשהם, או על עדות שניתן היה לבסס עליה דבר. אף אשתו של המערער, שבה תלה את הסיבה להמשך החזקתו בעסק על אף חוסר ריווחיותו לא הגיעה לבית המשפט על מנת להעיד. אכן, יועץ המס תיאר את העסק כקטן, מוזנח וכושל עד שמוטב היה לדבריו "להשכיר את המקום מאשר לנהל אותו" (עמ' 5 לפרוט'). אלא שדברים אלה חסרו גיבוי בראיות אוביקטיביות. והרי כבר נקבע בפסיקה כי: "כאשר ספריו של נישום נפסלים, מוטל על כתפיו נטל הראיה... נישום שספריו נפסלו אינו יכול עוד להיבנות מכך שבית המשפט יאמין לכל הצהרותיו, ועליו להביא הוכחות אוביקטיביות להבדיל מעדותו שלו לביסוס טענותיו. בית המשפט נתן דעתו לכך, שקל מאוד להפריח טענות בדבר שרירות והגזמה, ועל כן, הדגיש, כי אין די בטענות בעלמא, אלא עליהן להיתמך בראיות אוביקטיביות של ממש (עמ"ה 444/69, שפשוביץ אפרים נ. פקיד השומה תל אביב 4, פד"א ג', 103, 104). העמידה על כך שהמערער יוכיח בראיות חותכות, כי הערכתו של פקיד השומה היתה שרירותית או מופרכת מעיקרא, היא פועל יוצא של האשם הרובץ לפיתחו של הנישום, אשר מנע באי ניהול ספרים קבילים מפקיד השומה את האפשרות לברר את הכנסתו לאשורה (ע"א 42/84 הנ"ל, בעמ' 59; ע"א 394/64, אר-קר בע"מ נ. פקיד השומה למפעלים גדולים, קפ"ד ד' (9), 31, 32)". ד. לנוכח האמור עד כאן, ולנוכח שומתו המבוססת של המשיב, נראה, כי עם כל הרצון לבוא לקראת נישום זה שאיננו מאריות השוק ושמצבו הכולל, משפחתית וכלכלית, כנראה אינו מן הטובים, אין מנוס מדחיית עיקר טעוניו. אין מנוס גם, מן הקביעה שבתיק זה עשתה המפקחת מטעם המשיב, מלאכתה נאמנה, עד שקשה למצוא בה פגם. מעדותה של הגב' אריאלה שטרום בפני, עולה, כי בנתה את שומתו של המערער לשנה שבערעור, בזהירות ובשיקול דעת. לא רק שקיבלה טענתו כי המדובר הוא במזנון, ולא במסעדת פועלים כפי שניתן להסיק מן הביקורות שנערכו בו, אלא שגם ביססה את חישוביה לפי התחשיב בהתיחס למזנון סוג 2, שהוא הסוג הנמוך במזנונים, בלשונה: "בניתי את השומה לפי מזנונים למרות שמדובר במסעדת פועלים. במזנונים סוג 2 שהוא הסוג הנמוך של מזנונים, יש שם מכירה של ממתקים, סיגריות ושתיה קלה. למרות שהנישום מכר בשרים וסלטים ואוכל" (עמ' 4 לפרוט'). ויודגש, מתוך דוחות הביקורת שהגישה לי ב"כ המשיב המלומדת, הגב' יזדי, עולה כי ענין לנו לאו דוקא בקיוסק המוכר ממתקים ומשקאות בלבד, אלא במסעדה מזרחית של ממש המוכרת בשרים על האש, שאוורמה, סלטים, ארוחות בוקר וצהרים ומשקאות קלים וכבדים (ר' דוחות הביקורת מש1/, מש2/, מש10/ ומש11/). בלשונה של המפקחת: "המבקרים בביקורת הראשונה ב - 92', אכלו שם סטייקים ובשניה שניצלים. החשבתי לו 50% בגלל ההתרשמות שמדובר בעסק קצת בעייתי". בפועל, כך נראה, העלימה המפקחת עיניה מן הנתונים שקיבלה, באמצה את כל טיעוניו של המערער, כולל טענתו בענין הפחת במצרכים שהוא רוכש, אשר נגרם לו כאמור עקב הצורך להשליך חלק מסחורתו בסוף היום, באין לו לקוחות. לפי הסבריה בפני, בעומדה על הדוכן, סמכה שומתה על נתון מרכזי של עלות המכר, אותו, נטלה מתוך דו"ח הרווח וההפסד של המערער עצמו, מש5/, ממנו כבר נגרע אותו מרכיב של פחת לו טען המערער, על רקע השלכת חלק מסחורתו בסוף היום. אליבא דמפקחת, לא עמדה בפניה כל אפשרות אחרת זולת בניית השומה בדרך המתוארת, לאחר שהמערער מצידו לא שש לשתף פעולה עימה, לא נענה למרבית ההזמנות שנשלחו אליו, והירבה בבקשות דחייה שבגינן חלפו שנים עד להוצאת השומה. ה. בסופו של דבר, לאחר שבחנתי הדברים לכאן ולכאן, הגעתי גם אני למסקנה, כי אין מנוס. אין אכן, אין ספק שענין לנו כאן בעסק קטן, שהכנסתו מצומצמת. ואולם אין גם ספק מצד שני, לפי תיאור המקום והפעילות הרוחשת בו במהלך היום כעולה מדוחות הביקורת, כי אין לדבר על עסק חסר רווחים כלל. המבקרים השונים ששהו בעסק שעות לא מעט, התרשמו מתנועת לקוחות שוטפת, אף כי איטית, וממקום המציע למזדמנים אליו שולחנות לישיבה, בפנים ובחוץ עם מיגוון של מזון, כולל בשרים ומשקאות קלים וכבדים. נראה איפוא בנסיבות הענין, כי אין לבוא בטרוניה עם המפקחת על שהעמידה את אחוז הרווח הגולמי בעסק על 50%, לפי האחוז שנקבע בתדריך, מש3/ ומש4/, למזנון סוג 2. והרי, דומה כי איש לא יחלוק שאחוז הרווח הגולמי שהוצהר על ידי המערער עצמו, בגובה 26%, הוא אבסורדי לעסק כמו זה המתואר בדוחות. בנקודה זו יש להעיר, כי אחוז זה של רווח שקבע המשיב בעניננו, קרוב הוא לאחוז הרווח שנקבע למערער בחקירת מע"מ, אשר נערכה אצלו במהלך שנת 88', ואשר הועמד על59%- רווח מלמטה, שהם 43% רווח מלמעלה; זאת, לאחר נטרול עלויות הסיגריות והמשקאות שהרווח עליהם גבוה לכל הדעות. ו. סוף דבר, אף שלא מצאתי כל פגם בשומה שבנתה המפקחת למערער בתיק זה, בהביאה בחשבון כל טיעוניו, ובהשקיעה כל מאמץ לבא לקראתו ככל שניתן הדבר בידיה, החלטתי בנסיבותיו המיוחדות של האיש, לנוכח גילו המתקדם ונסיבותיו המשפחתיות, כמו גם נסיבותיו האוביקטיביות של העסק, להפחית במעט את השומה, תוך השוואתה לשומה שהוצאה לו במע"מ. התוצאה היא, שאחוז הרווח הגולמי שהועמד על 50% יופחת, ויועמד על 47% בלבד, כאשר כל יתר פרטי השומה ישארו בעינם. במאמר מוסגר אעיר, כי נכון יעשה המשיב, אם לנוכח הדברים שהובאו עד כאן, ובעיקר לנוכח חלוף הזמן הרב מאז אמור היה להוציא שומתו, יעשה כל שניתן בידו במסגרת הדין, על מנת להפחית הפרשי ההצמדה והרבית שנצברו על השומה, ואשר הגיעו לסכומים גבוהים ביותר, מעבר לקרן החוב עצמו. הערעור יידחה. המערער ישלם הוצאות המשפט בסך 3,000 ש"ח שישאו הפרשי הצמדה וריבית החל מתום שבוע מהיום ועד לתשלום בפועל. מיסיםמס הכנסה