ניכוי מס עמלות - סעיף 170 פקודת מס הכנסה

פסק דין א. ההליך ושאלות המחלוקת. זהו ערעור מס הכנסה המתיחס לשנות המס 1993 ו- 1994. המערערת היא חברה העוסקת במסחר סיטונאי בזרעים של ירקות מסוגים שונים ושל פירות הגדלים על הקרקע כגון מילון ואבטיח. היא עוסקת בעיקר ביצוא לחו"ל על פי רשיונות של משרד החקלאות. בעלי מניותיה הם דגן פיטר (55%) ופרלמן תיאודור (45%). המערערת הגישה דוחותיה לשנות המס 1993 ו- 1994 והצהירה על הפסד כדלקמן: בשנת מס 1993 10,025 ש"ח ובשנת מס 1994 108,826 ש"ח. בבדיקת סעיפי הוצאות של המערערת נמצא שתבעה הוצאות עבור "עמלות" בסך של 3,403 ש"ח בשנת המס 1993 ובסך של 117,484 ש"ח בשנת המס 1994. המשיב לא היה מוכן להכיר בעמלות אלה. הנימוקים שהובאו לאי הכרה בעמלות אלה כפי שהם פורטו בנימוקי השומה הם אלה: לפי דבריו של מנהל החברה המערערת מר דגן פיטר, עמלות הן עבור תיווך במכירות זרעים ליוון. בספרי המערערת לא נמצא חשבוניות מס או כל תעוד אחר חיצוני לגבי עמלות. למשיב לא הגיש שום הסכום או חוזה על מהות וגובה העמלות במהלך הדיונים למשיב הוגש מכתב של מר C. KONSTAS בו הוא טען שמגיע לו קומיסיון בסך 32,236 $ (דולר ארה"ב). יש לציין שעמלות אלו לא שולמו ע"י המערערת בשנות המס שבערעור. הנימוקים בוטאו ביתר הרחבה בתצהירו של פתחי חאמד. לדבריו, עפ"י סעיף 170 לפקודת מס הכנסה, המערערת היתה חייבת בניכוי מס במקור בגין עמלות אלה ולא הוכח כי נוכה מס במקור כנדרש. זאת ועוד, תשלומי העמלות לשנת 1994 שולמו רק בשנים 1995 ו- 1996. בהעדר הסכם המסדיר את תשלומי העמלות, לא ניתן להסתמך על ראיות בדבר הפקדות כספים בחשבונות של אנשים, הנטען שהם סוכנים, שכן אין ביכולת המשיב לאמת כי הסכומים האמורים שולמו בגין עיסקאות אמיתיות. הנושא השני עליו חלוקים הצדדים הוא הגדלה ע"י המשיב של ערך המלאי של המערערת ליום 31.12.94 מעבר לסכום של 235,382 ש"ח, עליו דיווחה המערערת. בנימוקי השומה דובר על סכום של 163,371 ש"ח וזאת לפי הפירוט הבא: מחיר לפי רשימת המלאי חשבונית מס פריט כמות ק"ג ליום 31.12.94 של הספק הפרש בש"ח מלפפון ZAKI 3,500 787.50 3,000 9,712.50 חסה 45 - N 5,930 0 44.37 263 מלון אין דור 0.500 0 32.62 16 מלון גליה 257,800 345 508.11 42,230 מלון מקדימון 1 680 720 40 191 TOMATO 1,035 13,500 13,972 637 508 TOMATO 0.130 0 13,500 1,765 TOMATO DORIN 1.050 0 1,400 70 TOMATO RLVIRA 0.120 0 12,100 1,452 TOMATO FA 146 0.500 12,100 17,748 2,824 TOMATO KARIN 10 0 6,000 60,000 TOMATO 516 1 0 41,600 41,600 TOMATO NEPTONE 0.100 0 9,500 1,950 בסיכום, נקבעה השומה כדלקמן: 1993 1994 הפסד המערערת לפי הצהרה (10,025) (108,825) אי התרת הוצאות "עמלות" 3,403 117,484 מלאי 31.12.94 ערך נוסף ---- 163,371 בטול הפסד מועבר משנת 1993 ---- 3,895 סה"כ הפסד - רווח (6,622) 175,925 בתצהירו של מר פתחי חאמד מפקח ראשי בחוליית מדגם בפ"ש חיפה הוקטנה מעט התוספת למלאי והועמדה על 118,653 ש"ח לפי הפירוט הבא: מס' פריט כמות בק"ג ערך מלאיבמאזן לק"ג ליום 21.12.94 ערך מלאי לק"גלפי חשבוניתספק הפרש בש"ח 1 מלפפון zaki 3.5 787.5 3,000 7,744 2 חסה 145 - n 5.93 0 44.37 263 3 מלון עין דור 0.5 0 32.62 16 4 מלון גליה 257.8 345 508.11 42,050 5 מלון מקדימון 1 680 720 40 6 tomato 191 1.035 13,500 13,972 489 7 tomato 508 0.13 0 13,500 1,755 8 tomato dorin 0.05 0 1,400 70 9 tomato rlvira 0.12 0 12,100 1,452 10 tomato fa 146 0.5 12,100 17,748 2,824 11 tomato karin 10 0 6,000 60,000 13 tomato neptone 0.1 0 19,500 1,950 סכום 118,653 ההבדל נובע מכך שלגבי עגבניה מסוג Dorin נתקבלה גירסת המערערת, כי מדובר ב- 50 גרם בלבד, אם כי לא נתקבלה טענת המערערת כי ערכה של כמות זו הוא "0", אלא הערך הוא 70 ש"ח לפי 1,400 ש"ח לק"ג כנובע מחשבונית ספק. כן נתקבלה טענת המערערת לפיה, הפריט של עגבניה 516 לא נכלל כלל ברשימות המלאי. מאידך, המערערת מצדה מסכימה, כי בשלושה פריטים שמספריהם 5; 6 ו- 10 ברשימת המלאי, יש הצדקה לעמדת המשיב וכי בשלושה פריטים אלה יש להוסיף את ערך המלאי שקבע המשיב. לפיכך, לפריט 5 מלון מקדימון, יש להוסיף 40 ש"ח, באשר המחיר הנכון של ק"ג זרעים מסוג זה 720 ש"ח ולא 680 ש"ח. בפריט 6 (עגבניה 191) המחיר הנכון של ק"ג אחד הוא 3,972 ש"ח לק"ג ולא 13,500 ש"ח לק"ג ולכן יש להוסיף סוכם של 637 ש"ח בפריט זה. כמו כן, בפריט 10 (עגבניה 146 - FA) המחיר הנכון הינו 17,748 ש"ח ולא 12,100 ש"ח לק"ג ולכן יש להוסיף 2,824 ש"ח לערך המלאי. סך כל התוספת בגין שלושת הפריטים הנ"ל הוא 3,501 ש"ח. ב. הראיות בנושא העמלות. מר פטר דגן בעל שליטה ומנהל במערערת אומר בתצהירו את הדברים הבאים: את הזרעים שהמערערת מוכרת ללקוחות היא רוכשת הן מיצרנים בישראל והן מיצרנים בחו"ל; יצרני הזרעים נוהגים לסמן את הזרעים המיוצרים על ידם לפי הזן של הירק או הפרי המצוין בשמו או בשם קוד, ויש מקרים שבהם גם סוחרי הזרעים מסמנים את הזרעים בשם קוד שלהם בכדי לא לחשוף את זהות היצרן; בדרך כלל נמכרים הזרעים לפי משקל, כאשר זנים מסוימים נמכרים בק"ג בודדים למשלוח, זנים אחרים בעשרות ק"ג למשלוח וזנים אחרים במאות ק"ג לכל משלוח. מחירם של הזרעים ננקב לפי מחיר לק"ג אחד. ישנם מקרים שבהם נמכרים זרעים לפי מספר זרעים במשלוח מסוים ואז נקבע מחיר הזרעים לפי יחידת כמות מסוימת של זרעים בדרך כלל 1,000 זרעים; לקוחותיה של המערערת עוסקים אף הם במסחר בזרעים, והיא איננה מוכרת במישרין לצרכן הסופי, שהוא המגדל של הירקות או הפירות הנ"ל; לעתים לקוח מגיע למערערת באמצעות סוכן זרעים או מתווך ובמקרה כזה משלמת המערערת לסוכן או למתווך הנ"ל עמלה בשיעור המוסכם; הצרכנים הסופיים של הזרעים, דהיינו מגדלי הירקות או הפירות, מבקשים לקבל דוגמאות של הזרעים על מנת לזרוע אותם ולהיווכח בתכונות הירק או הפרי הגדל מזרעים אלו בתנאי המקום בו הם מגדלים את הירקות והפירות הנ"ל, וזאת בטרם יזמינו כמות גדולה של זרעים; הדוגמאות הנ"ל של הזרעים הינן בכמות של עשרות גרמים והן ניתנות ללקוחות המערערת עבור המגדלים ללא תשלום; כמויות הזרעים המשמשים כדוגמאות כאמור מגיעות לידי המערערת בשתי דרכים: האחת - כאשר כמויות זרעים אלו מתקבלות אצל המערערת מיצרני הזרעים כדוגמאות והמערערת בדרך כלל איננה משלמת עבורן; והשניה - כאשר נותרת בידי המערערת כמות קטנה של זרעים מזן מסויים, אשר לא ניתן למוכרה ללקוחות בשל כמותה - היא הופכת אצל המערערת לזרעים המיועדים לדוגמאות; הזרעים הנמכרים ע"י המערערת מוזמנים מיצרני הזרעים, הן כנגד הזמנות של לקוחות המערערת והן כהזמנות למלאי, ובכל סוג של זרעים ישנה כמות הזמנה מינימלית של זרעים שיצרן הזרעים אינו מוכן לייצר ולספק פחות ממנה בהזמנה אחת; לכל זן של זרעים יש "חיי מדף" ואם אותם הזרעים לא נמכרים במשך תקופת חיי המדף, הרי שהם אינם ראויים לשימוש והם מושמדים. אם יש ספק אם זרעים מסויימים עדיין ראויים לשימוש, ניתן לערוך בדיקה שבה מנביטים כמות מסויימת של זרעים ובודקים איזה שיעור מהכמות הנ"ל אכן נבט. אשר לשנת 1993 לגביה לא התיר המשיב למערערת הוצאה בגין עמלה ששולמה בקשר למכירת זרעים בסך 3,403 ש"ח אומר מר דגן: ביום 22.4.93 שילמה המערערת לסוכן זרעים מהולנד בשם G. WEISHUT עמלה בסכום של 1,237.5 דולרים של ארה"ב, בגין מכירה של 2,500 ק"ג זרעי בצל לחברה הולנדית בשם P.O.T העוסקת בייצור ירקות מוחמצים. עמלה זו שולמה לסוכן הזרעים הנ"ל משום שהוא השיג למערערת את ההזמנה של החברה ההולנדית. תשלום עמלה הנ"ל נעשה כנגד חשבון מיום 23.2.93 שאותו סוכן זרעים שלח למערערת והתשלום נעשה ע"י העברה בנקאית לחשבונו בבנק בהולנד. לתצהיר צורפו המסמכים ב1/ (החשבון האמור מיום 23/93) וב2/ (העתק מצולם ממסמך של בנק הפועלים מיום 22.4.94 על ביצוע ההעברה הבנקאית). אשר לשנת 1994 שבה לא הותרה הוצאה בגין עמלה בגין מכירת זרעים ללקוח ביוון בסך 117,848 ש"ח - לענין עמלה זו מצהיר מר דגן כי: בשנת 1991 יצרתי קשר עם חברת זרעים יוונית שמשרדיה באתונה, בשם GEOPONIKO SPITI (להלן: "החברה היוונית"). מכירות המערערת לחברה היוונית הנ"ל הסתכמו בשנת 1991 ב- 19,050 דולרים ובשנת 1992 ב- 45,880 דולרים. ביוני 1993 נפגשתי באתונה עם שלושת בעלי החברה היוונית, הנ"ל שהם גם מנהליה: מר MICHAEL RAPTOPOULOS, המכהן כנשיא החברה, מר CHRISTOS KONSTAS, המכהן כמנהלה הכללי, ומר AROUKATOS CHRISTOFOROS, המשמש כמהנדס חקלאי בחברה. אני מצרף לתצהירי זה העתק מצולם מכרטיסי הביקור של שלושת המנהלים הנ"ל בחברה היוונית, המסומנים כנספח ג'. בנספח ג' הנ"ל מופיע גם העתק מצולם מכרטיס הביקור של אדם בשם ואסיליס פפגיאנופולוס, אשר השתתף בפגישה הנ"ל ושימש כמתורגמן מאנגלית ליוונית, משום ששלושת מנהלי החברה היוונית לא שלטו בשפה האנגלית. בפגישה זו הודיעו לי נציגי החברה היוונית הנ"ל, כי בכוונתם להמשיך ולרכוש זרעים מהמערערת בשנים הבאות בתנאי שהמערערת תמכור זרעים ליוון רק דרך החברה היוונית הנ"ל ובתנאי נוסף שהמערערת תגדיל את מחיר הזרעים הנמכרים על ידה לחברה היוונית בשיעור מסוים מעל למחיר הרגיל של הזרעים, החברה היוונית תשלם למערערת את המחיר המוגדל, וכשיתקבל התשלום אצל המערערת, תשלם המערערת את ההפרש כעמלה למנהל הכללי של החברה היוונית מר DHRISTOS KONSTAS (להלן: "מר קטנסטאס"). באשר לשיעור הגדלת המחיר כאמור הודעתי באותה הפגישה לשלושת בעלי המניות בחברה היוונית כי שיעור העמלה שהמערערת תשלם כפי שבקשו אינו יכול לעלות על 20% ממחיר הזרעים, משום שזהו שיעור העמלה המצוין ברשיונות היצוא הניתנים למערערת ע"י משרד החקלאות כאמור (ראה בענין זה נספחים א1/ ו- א2/ לתצהירי זה). לפיכך הוסכם בין המערערת לחברה היוונית כי הצדדים יפעלו על פי האמור לעיל, כלומר: המערערת תמכור זרעים ליוון רק דרך החברה היוונית הנ"ל, מחירי הזרעים יוגדלו ב- 25% וסכום המהוה 20% מהמחיר המוגדל ישולם למר קונסטאס הנ"ל באופן אישי כעמלה. הסכם זה לא הועלה על הכתב, לא בחוזה ולא במכתבים שהוחלפו בין הצדדים. עפ"י ההסכם האמור הוגדלו חשבונות המכירה של הזרעים שהמערערת מכרה לחברה היוונית ב- 25% והטבלה שלהלן מפרטת את מכירות המערערת לחברה היוונית ואת העמלות שהגיעו למר קונסטאס בגינן בתקופה מספטמבר 1993 ועד סוף שנת 1994. מס החשבון תאריך החשבון סכום החשבון בדולרים סכום העמלה המגיעה למר קונסטס 20% 1140 13.9.93 10,625 2,125 1154 22.12.93 22,750 4,550 סה"כ לשנת 1993 33,375 6,675 1173 23.5.94 26,822.5 5,364.5 1176 15.6.94 1,785 357 1177 15.6.94 2,000 400 1180 3.8.94 29,750 5,950 1182 25.8.94 40,000 8,000 1185 1.9.94 44,250 8,850 1196 15.12.94 16,575 3,135 סה"כ לשנת 1994 161,182.5 32,236.5 סה"כ 194,557.5 38,911.5 תשלומיהעמלות שהגיעולמר קונסטאס כאמור שולמו לו, לפי בקשתו, בשיקים בנקאיים משוכים על שמו. כל תשלום כאמור נעשה ע"י כך שהמערערת הזמינה בבנק שיק בנקאי נקוב בדולרם לפקודתו של מר קונסטאס הנ"ל, שנמשך ע"י בנק הפועלים סניף כיכר פריז בחיפה על בנק הפועלים בניו-יורק. כל שיק כאמור נמסר ע"י הבנק למערערת שהחתימה את המערערת על מכתב נוסח המצורף לתצהירי זה כנספח ד' והמערערת שלחה את השיק בדואר לחברה היוונית עבור מר קונסטאס הנ"ל. סכומי העמלות שהמערערת שילמה למר קונסטאס הנ"ל בשיקים בנקאיים כאמור היו כדלקמן: העמלות שהגיעו למר קונסטאס בגין שנת 1993 שולמו לו בשיק בנקאי כאמור מיום 15.4.95 בסכום של 6,675 דולרים, שהעתק מצולם ממנו מצורף לתצהירי זה ומסומן כנספח ה1/. עבור העמלות שהגיעו למר קונסטאס בגין שנת 1994 שלמה לו בשני שיקים: האחד, בשיק בנקאי מיום 30.3.95 בסכום של 25,529.50 דולרים, שהעתק מצולם ממנו מצורף לתצהירי זה ומסומן בנספח ה2/. השני, בשיק בנקאי מיום 28.5.96 בסכום של 5,950 דולרים, שהעתק מצולם ממנו מצורף לתצהירי זה ומסומן כנספח ה3/. הסכומים ששולמו למר קונסטאס כאמור בסעיף 17 לעיל מסתכמים בסכום של 38,154.5 דולרים ונותרה יתרה לזכותו בסכום של 757 דולרים אשר טרם שולמה לו. יתרה זו מורכבת מסכומי העמלות המגיעות למר קונסטאס בגין שתי חשבונות מס' 1176 ו- 1177 מיום 15.6.94, הנזכרים בסעיף 15 לעיל, והיא לא שולמה לו משום שהחברה היוונית טרם פרעה את החשבון מס' 1176 ע"ס 1,785 דולרים. אי תשלום יתרת העמלה הנ"ל למר קונסטאס הינו בבחינת הקטנת נזקיה של הממערערת מחד ו"לחץ" על החברה היוונית לפרוע את חובה. באפריל 1996, לאחר שהחלו הדיונים עם נציגי המשיב בנוגע לשומות נשוא ערעור זה, פניתי למר קונסטאס והוא המציא לי שני מכתבים בחתימתו ובהם אישור ההסכם האמור בנוגע לזכאותו לתשלומי העמלות בגין מכירת זרעים ליוון ובנוגע לקבלת תשלומי העמלות בגין השנים 1993 ו- 1994 כמפורט לעיל, למעט התשלום של 5,950 דולרים (נספח ה3/) ששולם לו לאחר המצאת המכתב הנ"ל. העתקים מצולמים משני המכתבים הנ"ל של מר קונסטאס מצורפים לתצהירי זה, ומסומנים כנספחים ו1/ ו- ו2/. ההסכם בדבר תשלומי העמלות למר קונסטאס כאמור לעיל נמשך גם בשנים 1995, 1996 ו- 1997. המחירים שבהם נמכרו הזרעים לחברה היוונית, לאחר הגדלתם כאמור, אכן גבוהים בכ- 25% ממחירי אותם הזרעים שנמכרו באותם הזמנים ללקוחות אחרים של המערערת. לפי מיטב הבנתי הרי סכומי העמלות להן זכאי מר קונסטאס כאמור והמסתכמים ב- 38,911.50 דולרים שהם 117,484 ש"ח, הן הוצאות שהיו למערערת בייצור הכנסתה ולכן היא זכאית לנכותם כהוצאה מהכנסתה בשנת 1994". מר דגן נחקר על תצהירו. הוא נשאל אם ידוע לו מתי מכר סוכן הזרעים ההולנדי את הזרעים והשיב בשלילה (ע' 1 ישיבה 22.4.99). תנאי התשלום היו 60 יום לאחר המשלוח. המשלוח נעשה בדצמבר 93 (ע' 2 ישיבה 22.4.99). הסוכן עצמו לא מכר זרעים, אלא תיווך בקנייתם (ע' 2). לשאלה מתי בוצעה פעולת התיווך ענה מר דגן כי אינו זוכר, אך הוא מניח שזה היה עוד לפני שנת 93. הסוכן שלח לו חוזה מס' 5360 הנזכר בנספח בב1/. החוזה מצוי בארכיון של המערערת. הוא לא הוצג כי איש מאנשי המשיב לא דרש אותו (ע' 3). הוא לא סבור שהיה חייב לנכות מס במקור על תשלום לתושב חוץ, אלא לדעתו זה תפקידו של הבנק (ע' 3). אשר לשנת 94 - הסוכנים שילמו מחיר גבוה בהרבה ממחיר הזרעים ועם זאת, הם לא הבטיחו עצמם בכל מסמך או בטוחה שהם יקבלו את המחיר שהם שילמו מראש (ע' 3-4). במקצוע מכירת הזרעים יש הרבה מן ההימור ("חתול בשק" בלשון העד) והמסחר בנוי במידה רבה על יחסי אמון והסדרים ג'נטלמניים (ע' 4) ולא פעם שולמו מראש סכומים בסדר גודל של 100,000$ עבור זרעים שהוזמנו ללא מסמך בכתב (ע' 5). מר דגן לא הסביר עד תום מדוע התשלום של העמלה ביוון נעשה כפי שהוא תיאר בתצהירו. לא הובהר אם הדבר נעשה כדי להתחמק מתשלומי מס ביוון (ע' 6-7) ולכן חששו אנשי החברה היוונית למסור עדות בארץ (ע' 7). מצד שני, אין מדובר בתשלומים בעלי אופי של "שוחד" מכיוון שפרטי העיסקה והתשלום למנהל של החברה היוונית מר קונסטאס, לא הוסתרו מאיש והם היו ידועים לבעלי המניות של החברה היוונית (ע' 6). התשלום למר קונסטאס נעשה מיד כאשר הוא ביקש זאת טלפונית (ע' 7). ג. טיעוני הצדדים בשאלת העמלות. טיעוני המשיב הן בתמצית, כי המערערת לא הוכיחה את דבר קיומה של הוצאה זו בשנות המס שבדיון. בענין זה נטל ההוכחה הוא על המערערת. באשר לשנת 1993 - 1. מעדות מר דגן בביהמ"ש עולה, כי מכירת הזרעים התבצעה בדצמבר 93 וכי התשלום לא היה אמור להתבצע 60 יום לאחר המכירה, דהיינו רק בתחילת 94. עדותו זו של דגן בחקירתו באשר למועד המכירה ותנאי התשלום, עומדת בסתירה לתצהירו ולמסמכים שהוצגו על ידו ועל כן אין אמון בדבריו בדבר קיום העיסקה. 2. בנספח ב1/ לתצהיר דגן שהוא מכתב דרישה של מתווכי זרעונים הולנדיים נזכר החוזה 5360. מר דגן לא הציג חוזה זה למרות שלדבריו הוא מצוי בארכיון החברה. 3. אין לקבל גירסאות המופיעות בסיכומי המערערת ושאינן עולות בקנה אחד עם עדותו של דגן. אין גם להתיחס לרשימון יצוא שצורף לראשונה לסיכומי המערערת, מבלי שדגן אישר אותו מבלי שנתאפשרה חקירה נגדית בקשר אליו. 4. המערערת לא הביאה את הסוכן ההולנדי למתן עדות כדי לאשש את גירסתה. 5. לא הוצגה קבלה או חשבונית מס או אישור רוה"ח של הסוכן על ביצוע התשלום. 6. לא הובא נציג של חברת P.O.T ההולנדית שיעיד על תיווכו של הסוכן ההולנדי או לפחות תיעוד המאשר, כי חברת P.O.T שילמה למערערת סך של 41,250$ בגין עיסקה זו. 7. המסמך המעיד לכאורה על העברה בנקאית של סכום העמלה אינו מהווה ראיה מהימנה לביצוע התשלום, שהרי יתכן שהיתה "עיסקה סיבובית" של העברה בנקאית נגדית לטובת המערערת. גם אם התה העברה של תשלומים אין הוכחה לכך שהכספים שימשו למטרה הנטענת ע"י המערערת ולא לרכישת נכסים או למטרות פרטיות. באשר לשנת 1994 - 1. החברה היוונית לא קיבלה כל בטוחה מהמערערת לתשלום, דבר האומר דרשני. 2. מנהל החברה היוונית לא הובא למתן עדות וההסבר בדבר חששו משלטונות המס היווניים אינו מהווה הסבר משביע רצון. 3. לא הוצג כל מסמך חשבונאי אמין של החברה היוונית המעיד על ההתקשרות עמה ועל המכירות שביצעה החברה היוונית ביוון. 4. המערערת לא הביאה קבלות/חשבוניות שלה עצמה המעידות על מכירת הזרעים למערערת. 5. העתקי השיקים הבנקאיים אינם מהווים ראיות מהימנות לביצוע התשלום וקיימת אפשרות של העברה בנקאית נגדית לטובת המערערת. השיק מיום 28.5.96 בסכום של 5,950$ (נספח ה3- לתצהיר דגן) עליו כתובfor deposit only אינו מהווה ראיה לתשלום אלא להפקדה בלבד. 6. אף אם הועברו הכספים, אין הוכחה שאלה שימשו לצורך עמלות בגין מכירת זרעים ולא לצרכים כגון רכישת נכסים עבור מנהל המערערת או לצרכים פרטיים אחרים. 7. מכתביו של מנהל החברה היוונית ו1/, ו2/ שבהם הוא מאשר את דבר זכותו לעמלה בשיעור 20% בשנים 94 ו- 95, אינם נושאים תאריך ואינם בגדר ראיה קבילה. 8. ההסדר שלו טוענת המערערת אינו תואם את נוהגי המסחר והוא חסר כל סבירות כלכלית. החברה היוונית שילמה עבור הזרעים מחיר מוגדל ב- 25% והמתינה כשנתיים עד לקבלת התשלומים למנהל החברה בגין העמלות ללא כל בטוחה. 9. תנאי להכרה בהוצאה היא דיווח על ניכוי מס במקור וזאת בהתאם לסעיף 32א' לפקודה שיש לקראו יחד עם סעיף 170 לפקודה המחייב כל מי שמשלם לתושב חוץ הכנסה, חייב לנכות בעת תשלומה מס במקור. על ניכויים אלה יש להגיש דו"ח כאמור לפי סעיף 171 לפקודה, דבר שלא נעשה. מאחר ומדובר בטענה משפטית יכול המשיב להעלותה גם אם לא נטענה בנימוקי השומה. אין לקבל את טענת המערערת, כי היא פטורה מניכוי מס במקור לפי תקנות מס הכנסה (ניכוי מתשלומים לתושב חוץ) התשנ"ג1993- והוראות הנציב מיום 30.5.99, שכן לפי סעיף 2 לאותן תקנות, הפטור ניתן רק אם יש בידי הנישום אישור מפ"ש הפוטר אותו מחובת הניכוי. הוראת הביצוע 34/93 דנה אמנם בפטור לניכוי מס כאשר העברות הכספים לתושבי חוץ נעשית על ידי בנקים, אך פטור זה ניתן רק כאשר מוגש טופס סמ114/ או תחליפו ובו הצהרת המשלם. במקרה זה, לא נעשה טופס ובו הצהרת המשלם כאמור. ד. טיעוני המערערת בנושא העמלות. המערערת מסתמכת על האמור בתצהיר דגן ובמסמכים שצורפו אליו. ולפי גירסתה, היא עמדה בנטל השכנוע המוטל עליה. אמנם לא הוגשו הסכמים בכתב, אך הוכח קיומם של הסכמים בעל פה או לחילופין בחליפת מכתבים. כמו כן, ברשימונים מצוין סכום העמלה המשולמת בקשר למכירה תחת הכותרת "הוצאות אחרות במט"ח". שנת 1993 - אמנם דגן אמר בחקירתו שהמשלוח של הזרעים להולנד נעשה בדצמבר 93, אך אין ספק שנפלה טעות בענין השנה שבה נעשתה מכירה זו וכוונת מר דגן היתה שהמכירה התקיימה בדצמבר 1992. המערערת צירפה לסיכומיה (ללא נטילת רשות) רשימון יצוא המתיחס לטענתה למכירת הזרעים הנ"ל לחברת P.O.T. הרשימון הנ"ל כמו כל רשימוני היצוא היה בידי פקיד השומה ולאחר סיום הבדיקה הם הוחזרו למערערת. מסעיף 54 לרשימון עולה, כי המשלוח אכן בוצע בדצמבר 92. ואכן בפברואר 93 שלח הסוכן חשבון בגין העמלה המגיעה לו (נספח ב1/ לתצהירו) התשלום נעשה 60 יום לאחר מכן, דהיינו באפריל 93 (מסמך ב2/ לתצהירו). שנת 1994 - 1. המערערת מצרפת לסיכומיה (ללא קבלת רשות) את רשימוני היצוא הנוגעים למכירות הזרעים לחברה היוונית שבהם מופיעות העמלות במשבצת 48 תחת הכותרת "הוצאות אחרות במט"ח". 2. תמיכה לגירסת המערערת יש למצוא במכתבי קונסטאס (נספחים ו1/, ו2/ לתצהיר דגן) בקשר לתשלומי העמלות למעט התשלום של 5,950$ (נדפח ה3/ לתצהיר דגן) ששולם לאחר המצאת המכתב הנ"ל. הומצאו לביהמ"ש המכתבים המקוריים של מר קונסטאס והמעטפה בה נשלחו (ע' 9 לפרוטוקול). אין זה הגיוני לדרוש מהסוכנים מקבלי העמלות לבוא לישראל ולהעיד. 3. יש להניח כי מטרת תשלום העמלה בדרך שנעשתה היתה להעביר הכנסות למר קונסטאס מבלי שהן יוצהרו לשלטונות המס ביוון. 4. אין המשיב יכול להעלות בערעור זה טענות שאין להן עיגון בנימוקי השומה. 5. אין חשיבות למועד ביצוע התשלומים למר קונסטאס הואיל והמערערת מנהלת ספריה בשיטה המסחרית-מצטברת ולא על בסיס מזומנים, ולכן היא רשאית לנכות את ההוצאה בשנת המס בה נעשתה ההתחיבות. 6. אשר לענין ניכוי המס במקור, זו היא טענה שלא הועלתה בנימוקי השומה. 7. לגופו של ענין, לא היתה המערערת חייבת בניכוי מס במקור בשים לב לאמור בתקנות מס הכנסה (ניכוי מתשלומים לתושב חוץ) התשנ"ג1992-. תק' 2(3) לתקנות הנ"ל קובעת שאם הנציב הורה על מתן פטור מניכוי מס במקור, לא תחול חובת הניכוי לפי סעיף 170 לפקודה. ביום 30.5.99 הוצאה ע"י הנציב הוראת ביצוע 34/93 לענין ניכוי מס במקור מתשלומים לתושבי חוץ (מיסים ז4/ ג40-) שתוקפה מיום 1.6.93. סעיף 3.9 להוראה הנ"ל קובע: "שירותים שניתנו ובוצעו במלואם בחו"ל ע"י נותני שירותים בחו"ל, לרבות סוכנים, בתנאי שהמשלם הצהיר כי המקבל או מי מטעמו לא שהה בישראל לענין ביצוע השירותים שבגינם שולם התשלום וסך התשלום בגין שירותים אלו בשנת המס על ידי אותו משלם אינו עולה על 60,000$". במקרה הנדון, השירותים שניתנו ע"י הסוכנים ההולנדי והיווני ניתנו כולם בחו"ל. סכום העמלות שהמערערת שילמה בכל אחת מהשנים 1993 ו- 1994, אינו עולה על 60,000$. עפ"י הגדרת "משלם" בסעיף 170 לפקודה המשלם הוא "המוסד הכספי" כהגדרתו בחוק מע"מ, דהיינו הבנק. אמנם בהגדרה מופיעה המילה "לרבות", כך שעקרונית המשלם יכול להיות גם מישהו אחר שאינו הבנק, אולם במקרה הנדון כל התשלומים נעשו באמצעות בנק הפועלים או בהעברה בנקאית לחשבונו של מר וייסהוט בהולנד או ע"י משיכות שיקים בנקאיים ע"י הבנק לפקודתו של קונסטאס. לכן, אם היתה חובת ניכוי במקור, הרי היא היתה מוטלת על הבנק ולא על המערערת. ה. דיון ומסקנות בנושא העמלות. 1. מי שתובע הכרה בהוצאות לפי סעיף 17, חייב להוכיח כי מדובר בהוצאה שהוצאה כולה בשנת המס לשם יצור ההכנסה (וראה גם סעיף 32(2)), להבדיל מהוצאות פרטיות או הוצאות הוניות. חובת ההוכחה משתרעת הן על עצם עשיית ההוצאה, הן על המטרה שלשמה נעשתה ההוצאה והן על המועד שבו נעשתה ההוצאה (ראה נמדר, דינים מיסים (מסי הכנסה) (מהד' תשנ"ג1993-) כרך א' סעיף 1205א'; עמ"ה 87/87 ענבר נ' פ"ה פד"א י"ח 335; ע"א 522/63 חברת בית זכאי בע"מ נ. פ"ש רמת-גן פד"י י"ח (2) 548; עמ"ה 6/64 זלסקי נ. פ"ה קפ"ד ה' (3) 84). עקרונית, ההוכחה לא חייבת להיות ע"י מסמכים בכתב דוקא, אלא אם החוק דורש זאת מפורשות (נמדר (שם) ע' 226 מעל הערה 24ד'). 2. כאשר מדובר בדרישות ההוכחתיות הנוגעות להוצאה בגין שירותים שניתנו בחו"ל, עלול להיווצר ניגוד בין שני שיקולים סותרים: האחד, הקושי העומד בפני שלטונות המס לבחון אם אכן ניתן השירות הנטען ומה מהותו של אותו שירות. אין לרשויות המס אפשרות לזמן בפניהם את מי שלפי הטענה נותן את השירות ולקבל מידע אחר הנוגע לאותו נותן שירות, מידע שיש לשלטונות המס יכולת לאספו בקלות יחסית כאשר מדובר בנותן שירותים בארץ. מאידך, גם לנישום יש קושי לעתים בהשגת תיעוד מנותני שירותים בחו"ל, קל וחומר מהבאתם של נותני שירות כאלה ע"מ להחקר ע"י רשויות המס הישראליות או בביהמ"ש, מה גם שלעתים נותן השירות משיקולי מס מקומיים בארצו, אינו שש לשתף פעולה. בין שני האינטרסים הסותרים, יש להעדיף בדרך כלל את זה של רשויות המס, שכן הנישום כמי שמזמין את השירותים בחו"ל יכול ברוב המקרים, להשתמש בכוחו הכלכלי להתנות מראש את ההתקשרות בעריכת מסמכים בכתב שישביעו את רצונם של רשויות המס בארץ, אך אין לקבוע בענין זה מסמרות ונקודת האיזון בין השיקולים הסותרים יכולה להשתנות לפי נסיבות המקרה. 3. בטרם אדון בהחלטה העקרונית על המקרה שלפנינו, אסיר מדרכי את שאלת קיום החובה לנכות מס במקור לפי סעיף 32א'. בודאי זו אינה טענה הראויה להשמע כעילה לאי התרת הניכוי, שכן היא לא נטענה בנימוקי השומה. הסיבה אינה טכנית פורמאלית גרידא, שכן בשל אי הטיעון בזמנו, היא לא הובהרה עד תומה. כך למשל, לא הובהר אם הבנק שביצע את הפעולות של העברת הכספים לחו"ל ניכה מס במקור, אם לאו. אינני סבור שמדובר בטענה משפטית גרידא, שכן מעורבות בה גם שאלות של עובדה כגון אם נעשה הניכוי ע"י הבנק, או אם בידי הבנק אישור מפקיד השומה הפוטר אותו מחובת הניכוי במקור (סעיף 170(א) לפקודה). אשר לטופס סמ114/ הנזכר בהוראת הביצוע 34/93 סעיף 2, העד מטעם המערערת מר דגן לא נחקר בשאלה זו. יתר על כן, הטענה הזו היא טענה חילופית וסותרת את הטענה המרכזית של המשיב המטיל ספק בעצם עשיית ההוצאה. לפי תק' 9 לתקנות בית משפט (ערעורים בעניני מס הכנסה) התשל"ט1978- חלים על ערעורי מס הכנסה תקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד1984-, למעט תקנות מסוימות המפורטות באותו הסעיף. מכוח סעיף 9 הנ"ל, חלה על עניננו הוראת תק' 72(ב) לקסד"א (שאינה בין התקנות שמועטו) האוסרת העלאת טענות חילופיות. גם אם תאמר שענין הניכוי במקור מועלה שלא כנימוק לאיסור ניכוי הוצאות לפי סעיף 32א' לפקודה, אלא כאינדיקציה במישור הראייתי המתבססת על ההנחה שנישום מקיים את הוראות הדין ואם לא היה ניכוי במקור הרי שיש להניח שלא נעשתה הוצאה כלל ועיקר, הרי בסיס הנחה זו הוא מפוקפק למדי, בעיקר שהנחה זו מושמעת מפי מי שמעלה ספק במהימנות טענת ההוצאה מכל וכל. מי שמוכן ליחס לנישום "פיברוק" הוצאה שלא נעשתה, מדוע לא ייחס לנישום אשמה פחות חמורה של אי ניכוי מס במקור בהוצאה אמיתית. בכל מקרה, לא הובהר בצורה מספקת במישור העובדתי אם אכן חבה המערערת בניכוי במקור בהוצאה לעמלות. 4. כשאני בוחן את חומר הראיות, נראה לי שיש להכיר בתשלום העמלה משנת 1993. באשר לעיסקה משנת 1993, הוגש החשבון נ1/. אמנם חשבון זה אינו נושא תאריך וכן נזכר שם חוזה מס' 5360 שלא הוגש, אך נראה לי שפגמים אלה מתרפאים באמצעות מסמך ההעברה של בנק הפועלים (נספח ב2/) מסמך נושא תאריך העברה 22.4.93 והוא גם מתיחס לתשלום עמלה ל- Weishut. מסמך זה הוא על סכום זהה לזה הנדרש ע"י Weishut. כמו כן נכתב שם כי הסכום הועבר לאותו חשבון בנק שאליו מבקש Weishut במכתב ב1/ להעביר הסכום. בכך, עמדה לדעתי המערערת בנטל ההוכחה המוטל עליה ואין די בטענה שקיימת אפשרות שהיתה פה איזו "עיסקה סיבובית" שבאמצעותה חזרו הכספים לידי המערערת, אלא היה צריך להביא איזה בדל של הוכחה לכך. אינני סבור שדברי המערערת על מועד המכירה ומועד התשלום, יש להם רלבנטיות לעניננו, שהרי על הפרק עומד התשלום למתווך ולא המועד של מכירת הזרעים. אינני סבור שהדרישה שהסוכן ההולנדי יבוא להעיד כי קיבל עמלה וכי הכסף לא חזר "במהלך סיבובי" למערערת, היא דרישה סבירה. אין להעלות על הדעת שכל מי שעושה עיסקה עם נישום ישראלי בחו"ל, יהיה נדרש להופיע בפני בימ"ש ישראלי כדי לאשש את גירסת הנישום בדבר ההוצאה. 5. מן הצד השני, אינני סבור כי ניתן לסמוך על דברי מנהל המערערת ועל המסמכים שהוצגו בקשר לטענה בדבר תשלום עמלות לסוכן מר קונסטאס. עיסקה זו נראית על פניה מוזרה ולא הובהר מה פשר של תשלום עמלה למנהל חברה שאתה נעשית עיסקה של מכירת זרעים, וזאת בדרך של קבלת מחיר מוגדל מאותה חברה והחזרת חלק מהמחיר למנהל. הואיל ומדובר בעיסקה שמשמעותה אינה ברורה, לא ניתן במקרה זה לסמוך רק על עדות מנהל המערערת ומכתבי מר קונסטאס. בנסיבות אלה, כאשר מהות העיסקה לא הובררה, אין להתערב בהחלטת המשיב שלא להכיר בהוצאה זו. ו. הראיות בנושא המלאי. מנהל המערער אומר בתצהירו לגבי הפריטים שבמחלוקת כדלקמן: "פריט מס' 1 - מלפפון ZAKI : כמות זרעים זו נרכשה בינואר 1994 מחברת "נירית" מפתח תקוה במחיר של 3,000 ש"ח לק"ג. הזרעים היו מיועדים להימכר באביב 1994, ואולם באותו הזמן הוציאה חברת "הזרע" זן טוב יותר של זרעי מלפפון מסוג זה, מבחינת צורת המלפפון, צבעו, כמות היבול ועמידות למחלות. לפיכך, כמות הזרעים שנקנתה ע"י המערערת כאמור הפכה למיושנת והיא לא נמכרה עד עצם היום הזה. לכן הערכתי את ערך כמות הזרעים הנ"ל במחיר של 7.5% מעלות רכישתה, דהיינו ב- 225 ש"ח לק"ג במקום ב- 3,000 ש"ח לק"ג. חיי המדף של הזרעים הנ"ל הם כ- 4 שנים ולפיכך זכאית המערערת להשמיד את כמות הזרעים הנ"ל ולמחקה מהמלאי בסוף שנת 1997. פריט מס' 2 חסה 145 - :N זהו זן זרעים זול במיוחד (44.37 ש"ח לק"ג) הנמכר בכמויות גדולות. הכמות של 5.9 ק"ג שנותרה במלאי של המרערת היא כמות שאיננה ניתנת למכירה ומיועדת לשמש כדוגמאות ולפיכך הערכתי את שוויה באפס. פריט מ' 3 - מלון "עין דור": זן זה של זרעים נמכר בכמויות של עשרות ק"ג לפחות בכל משלוח וכמות של 0.5 ק"ג שנותרה במלאי איננה ניתנת למכירה ומיועדת לשמש כדוגמאות, ולפיכך העריכה המערערת את שוויה באפס. פריט מס' 4 - מלון "גליה": זן זה של זרעים נרכש ע"י המערערת מיצרנים שונים. הכמות של 257.8 ק"ג שהיתה במלאי של המערערת ביום 31.12.94 נרכשה כמעט כולה, ממר יחזקאל שולויס מתל עדשים, שהוא יצרן זרעים, בחודשים נובמבר ודצמבר 1994, במחיר של 115 דולר לק"ג. לתצהירי זה מצורפים העתקים מצולמים משתי חשבוניות מס שהוציא מר שולויס הנ"ל למערערת בגין מכירת הזרעים הנ"ל ומסומנים כנספחים ח1/ - ח2/. לפיכך קבעתי את שווי המלאי לפי מחיר 345 ש"ח לק"ג (שהם 115 דולר X 3 ש"ח לדולר). המשיב קבע את ערכו של פריט זה ברשימת המלאי במחלוקת לפי 508.11 ש"ח לק"ג והסתמך, ככל הנראה, על רכישת כמות של 40 ק"ג של זרעים מזן זה שנעשתה באפריל 1994 מחברת פיוניר גנטיקה של ירקות בע"מ מגבעת שמואל, במחיר של 170 דולר לק"ג. לתצהירי זה מצורף העתק מצולם מהחשבונית שהוציאה חברת פיוניר הנ"ל בגין המכירה האמורה ומסומן כנספח ח3/. חברת פיוניר הנ"ל הינה סוחרת של זרעים ולא יצרנית של זרעים ולפיכך המחירים שהיא גובה גבוהים בהרבה ממחירי היצרנים, מה גם שהכמות שנרכשה ממנה היא כמות קטנה יחסית. לפיכך אני סבור כי השווי הנכון של כמות הזרעים בפריט זה הינו 345 ש"ח לק"ג. פריט מס' 7 - עגבניה 508: כמות הזרעים מזן זה שהיתה במלאי ביום 31.12.94 היא 130 גרם וזוהי כמות שאיננה ניתנת למכירה, היא מיועדת לשמש כדוגמאות ולפיכך הערכתי את שוויה באפס. אבקש להוסיף, כי בזרעים של עגבניות בדרך כלל הכמות המינימלית שהמערערת מוכרת אינה קטנה מרבע". אשר לעגבניה דורין, עומד מנהל המערערת על דעתו, שהשווי הוא "0" וזאת מן הטעם שכמות של 60 גרם אינה ניתנת למכירה. אשר לפריט 9 עגבניה Elvira אומר מנהל המערערת: כמות הזרעים מזן זה שהיתה במלאי ביום 31.12.94 הינה 120 גרם וזוהי כמות שאיננה ניתנת למכירה והיא מיועדת לשמש כדוגמאות ולפיכך הערכתי את שוויה באפס. אבקש להוסיף כי בפריט זה של זרעי עגבניות כמויות המכירה נעות בין 0.25 ק"ג ל- 2.5 ק"ג. פריט מס' 11 - עגבניה KARIN: כמות הזרעים מזן זה שהיתה במלאי יום 31.12.94 היא 10 ק"ג והיא מהווה יתרה מתוך כמות של 20 ק"ג זרעים מזן זה. הזרעים הנ"ל הם זן ספציפי של עגבניות שהחברה היוונית הנ"ל הזמינה אצל המערערת וכמות ההזמנה היתה 10 ק"ג. המערערת מצידה פנתה ליצרן הזרעים הולנדי בשם RACI ZADEN B.V. וזה הסכים לייצר ולמכור למערערת כמות שלא תפחת מ- 20 ק"ג, תמורת 1,350 דולרים לק"ג. לתצהירי זה מצורפים העתקים מצולמים מחשבון היצרן ההולנדי ומרשימון היבוא של זרעים אלו לישראל ומסומנים כנספחים ט1/ ו- ט2/. המערערת מכרה לחברה היוונית הנ"ל בקיץ 1994 כמות של 10 ק"ג זרעים מהזן הנ"ל תמורת 4,000 דולר לק"ג (הכולל בתוכו את הגדלת המחיר עקב העמלה לה זכאי מר קונסטאס הנ"ל) ונותר בידה מלאי של 10 ק"ג שעד היום לא נמכר. הואיל וזן זה של זרעים הוא זן ספציפי שאני הערכתי ומעריך כי המערערת לא תוכל למכור אותו, ולפיכך הערכתי את שוויו באפס. משך חיי המדף של זן זה של זרעים הוא כשלוש שנים, ולפיכך זכאית המערערת להשמיד כמות זו של זרעים ולמוחקה מהמלאי בסוף שנת 1997". פריט מס' 13 - עבניה NRPTUNE: פריט זה לא נכלל כלל ברשימת המלאי של המערערת ליום 31.12.94 ואינני יודע על סמך מה כלל המשיב פריט זה ברשימת המלאי שבמחלוקת. ברשימת המלאי ליום 31.12.94 כפי שנמסרה ע"י המערערת למשיב (נספח ז' לתצהירי זה) לא כלול פרוט של זרעי עגבניה מזן NEPTUNE. ביולי 1994 רכשה המערערת כמות של 2 ק"ג מזן זה של זרעים מחברת זרעים גדרה, שאצלה מסומן זן זה בשם עגבניות מכלוא קוד 190 - R, תמורת סכום של 18,258 ש"ח לק"ג, שהם כ- 6,000 דולרים לק"ג. העתק מצולם מהחשבונית של חברת זרעים גדרה בגין מכירת הזרעים הנ"ל למערערת מצורף לתצהירי זה ומסומן כנספח י"א1/. באותו החודש מכרה המערערת את כל הכמות לחברת G.S.N SEMENCES מצרפת במחיר של 6,500 דולרים לק"ג ולפי בקשת החברה הצרפתית סימנה המערערת זן זה של זרעים כ- "NEPTUNE F1". העתק מצולם מהחשבונית שהמערערת הוציאה בגין מכירה זו מצורף לתצהירי זה ומסומן כנספח י"א2/. לכן ביום 31.12.94 לא היתה במלאי של המערערת כל כמות של זרעים מזן זה". בסיכום, ערך המלאי ליום 31.12.94 לפי גירסת המערערת הוא 238,886 ש"ח. הוגש תצהיר נוסף של הספק יחזקאל שולוייס המאשר שמכר למערערת בשנת 94 זרעי גליה לפי חשבוניות ח1/, ח2/ פעם במחיר 353 ש"ח לק"ג ופעם במחיר של 350.75 ש"ח לק"ג. דא עקא, שמר שולוייס לא הובא לחקירה ולכן לא ניתן להתיחס לתצהירו. בחקירתו בביהמ"ש נרשמו מפי מנהל המערערת הדברים הבאים: באשר לזרעי מלפפון זאכי - הם נרכשו מחברת נירית ולאחר שנה ערכה נותר בשווי של 7.5% מעלות הרכישה, וזאת למרות שחיי המדף של זרעים אלה הוא 4 שנים. הסיבה להפחתה של 92.5% מערכם של הזרעים הללו נובע מכך שכאשר נקנו זרעים אלה סברה המערערת שהיא קונה זן מצוין שניתן למכרו ולהרוויח, אך הנחה זו נתבדתה באשר בשוק הופיע זן מוצלח יותר שכבש את השוק והמערערת נשארה "תקועה" עם המלאי. הערך שנקבע, נקבע "מחמת הספק" בלבד. לשון אחרת: הערך נקבע בהתחשב בסיכון הרב שמא לא יצליחו למכור זרעים אלה. לצורך קביעת סיכון זה לא היה צורך בחוות דעת של מומחה. אשר לחסה N - 145 - כמות של 5.9 ק"ג אינה ניתנת למכירה. עם זאת, הודיע ב"כ המערערת שהוא מוכן לוותר בפריט זה ולהשאיר את תוספת שווי המלאי בסך 263 ש"ח על כנה (ע' 12). מילון גליה - המערערת מסתמכת על נספח ח1/ לתצהיר מנהל המערערת שהיא חשבונית מס של הספק שולוייס יחזקאל מתל-עדשים. בחשבונית זו נקבע מחיר לק"ג "זרעי מילון" ל- 353 ש"ח וחשבונית אחרת של אותו ספק (ח2/) שבה מופיע אותו מחיר יחידה, אך מדובר על "זרעים" סתם. העד נשאל כיצד ניתן ללמוד מחשבונית זו כי במילון גליה דוקא מדובר וענה שהוא יודע, שכן הוא מתעסק בזה. להלן הופנה לחשבונית ח3/ בה מופיע פירוט ספציפי של מילון גליה שבו מופיע מחיר של 508 ש"ח לק"ג לכמות של 40 ק"ג והסביר שמדובר בכמות שנקנתה עוד לפני היבול ממלאי של חברת זרעים ומחיר זה הוא גבוה יותר ממחיר יצרן זרעים ובין היתר המחיר הוא גבוה יותר בשים לב למועד המסירה (ע' 12-13). עגבניות קארין - העד הסכים שכמות של 10 ק"ג היא כמות מסחרית. הוא עדיין מחזיק במלאי זה מחמת הספק שמא יצליח למכור (ע' 13). עוד נאמר, כי כאשר רכש 20 ק"ג הוא ידע על עיסקה צפויה של מכירת 10 ק"ג בלבד, אך היצרן לא היה כדאי לו לגדל 10 ק"ג בלבד ולכן רכש מהיצרן 20 ק"ג מתוך הנחה שהמחיר הטוב שהוא אמור לקבל בשביל 10 ק"ג שהוא עמד למכור, יכסה גם ההפסד בגין 10 ק"ג הנותרים. ז. דיון ומסקנות בנושא שווי מלאי הזרעים. 1. בסופו של יום לאחר ששני הצדדים ויתרו על חלק מעמדתם המקורית, נותרו למחלוקת שלושה פריטים והם: פריט 1 - מלפפון ZAKI, פריט 4 - מילון גליה ופריט 11 - עגבניה מסוג KARIN. להלן עמדתי בכל אחד מפריטים אלה: 2. אשר למלפפון זקי - נראית לי עמדת המערערת מזו של המשיב. אין בהכרח קשר בין אורך חיי המדף של מוצר זה לבין ערכו המסחרי. קיימים מקרים בהם בשל נסיבות שונות הופך מוצר לבלתי מבוקש בשוק, הגם שהוא עדיין תקין וניתן לשימוש מכל הבחינות. הדבר תלוי בין היתר בשאלה, האם קיים למוצר תחליף שהוא טוב יותר ומתאים יותר לדרישות הצרכן. מנהל המערערת העיד ועדותו לא נסתרה, כי הופיע בשוק זן זרעים משובח יותר שדחק מפניו את הזן שבמלאי המערערת. בנושא זה של הערכת הסיכון שמא המלאי לא ימכר ושהמערערת תשאר עמו בבחינת "אבן שאין לה הופכין", המומחיות היא בידי מנהל המערערת העוסק בסחר בזרעים בתפקידים שונים מאז שנת 1969 (ראה סעיף 2 לתצהיר פטר דגן) ואם המשיב מטיל ספק במומחיות זו או בשומה שנעשתה היא היתה יכולה להביא מומחה משלה לסתור את גירסת המערערת. 3. אשר למילון גליה - אני סבור שאין להתערב בקביעת המשיב. המוצגים ח1/, ח2/ אינם מתיחסים למילון גליה דוקא. לא ברור גם מה היה "הלחץ" בו היתה נתונה המערערת ש"הכריח" אותה לרכוש זרעים מסוג זה מחברה הסוחרת בזרעים במקום מהיצרן במחיר של 508,810 ש"ח (ח3/). נוכח קיומה של חשבונית ספציפית המתיחסת לזרעי מילון גליה ומולה חשבוניות סתמיות שלא ברור אם אכן הן מתיחסות למילון מסוג גליה דוקא ונוכח העדר הסבר מדוע היה כדאי למערערת לרכוש זרעים מחברת פיוניר ולא מהיצרנים, אין מקום להתערבותי בקביעת המשיב בנקודה זו. 4. באשר לזרעים של עגבניית קארין - גם כאן אני מעדיף את עמדת המשיב על זו של המערערת. אין זה מתקבל על דעתי ש- 10 ק"ג זרעים שהם יתרה של כמות של 20 ק"ג שנרכשה במאי 94 במחיר של 1,350 ש"ח לק"ג ושמתוכה נמכרה בקיץ 94 כמות של 10 ק"ג במחיר 4,000$ לק"ג, הפכה להיות חסרת כל ערך. פערי הזמנים בין מועד הרכישה, והמכירה של חצי הכמות שנרכשה ומועד הערכת השווי הם קטנים ביותר ולא סביר הוא להניח שבעוד שבקיץ 94 נמכרה מחצית הכמות שנרכשה ברווח יפה בהשוואה למחיר הרכישה במאי 94, הפכה יתרת הכמות לחסרת ערך לחלוטין. כדי שניתן יהיה להאמין לגירסה זו, היה על המערערת להראות שהתרחש שינוי חריף בנסיבות כגון הופעת זן חדש, "צעיר ומבטיח" או שינוי קיצוני אחר בתנאי השוק. לפיכך, אין מקום להתערבותי בקביעת המשיב לענין פריט זה. סיכומו של דבר, הערעור מתקבל חלקית, דהיינו בנושא העמלות לחברה ההולנדית. כמו כן, הכמות של עגבנית דורין, תעמוד על 50 גרם. אני קובע כי עגבניה 516, לא נכללת ברשימת המלאי. לגבי מלפפון זאכי, תתקבל הערכת המערערת. יתר חלקי הערעור נדחים. נוכח תוצאות הערעור, ישא כל צד בהוצאותיו. מיסיםמס הכנסהחוקי מס הכנסהניכוי מס