פסק דין 1. מבוא זוהי תביעה למתן סעד הצהרתי המורה כי זאב טנדט (להלן: התובע) הינו חבר באגודה השיתופית עמיקם כפר שיתופי (להלן: המושב או מושב עמיקם), וזכאי להיות חוכר לדורות של קרקע הידועה כמשק 92 במינהל. כן מבקש התובע כי בית המשפט יורה לכל אחד מן הנתבעים ליתן את התקציבים המגיעים לו ואת כל האישורים הנדרשים, ובכלל זה אישורי בניה, בכדי שיוכל לבנות את ביתו על משק 92. 2. הרקע העובדתי בתחילת שנות השמונים הוחלט על הרחבת מושב עמיקם בדרך של הקצאת 15 משקים נוספים למושב. מאחר ומספר המועמדים שברצונם היה להתקבל כחברים במושב, עלה על מספר המשקים החדשים שהוקצו, הוחלט גם, לאור בקשת ועד המושב, כי תמונה ועדה ציבורית בלתי תלויה לקביעת הקריטריונים וסדרי העדיפויות על פיהם יוקצו המשקים למועמדים. ביום 12.6.83 קבעה הועדה, אשר חבריה היו נציג הסוכנות היהודית (להלן: הסוכנות), נציג מחלקת ההתיישבות של תנועת החירות ונציג ציבור נייטרלי, את הקריטריונים הבאים לפיהם ניתנה: א. עדיפות ראשונה למועמדים שאין להם אחים חברי משק אבל יש בן ממשיך למשק הוריהם". ב. "עדיפות שניה למועמדים שיש להם אח אחד חבר משק ואח נוסף לבן ממשיך בהיותם נשואים" (ת/ 1א'). הועדה סיווגה את המועמדים השונים לקבוצות העדיפות השונות ובסוף המלצותיה קבעה כי : "כל ה11- המועמדים הנ"ל כפופים בעת קבלתם כחברים לתנאי הקליטה של הסוכנות היהודית לגבי בני חברים במושב". קריטריונים אלו עלו בקנה אחד עם מדיניותה של הסוכנות היהודית בכל האמור להתיישבות במושבים. על פי מדיניות זו, כל בית אב במושב מקבל יחידת משק אחת ובנוסף שותף הוא עם יתר המשקים בחלקות המשותפות של המושב. למשק נקבע בן ממשיך אשר ימשיך להפעילו לאחר פטירת ההורים . לעיתים רחוקות, הסוכנות מאשרת אף הקצאת משק נוסף לבן שני של בית אב, אך אין הסוכנות נוהגת להקצות משק שלישי לבן שלישי של אותו בית אב. בין המעונינים להתקבל כחברים במושב, היה גם התובע. מבחינת הקריטריונים שהציבה הועדה להקצאת המושבים, התובע היה צריך להימנות על קבוצת העדיפות השניה, שכן רעייתו היא בת למייסדי המושב, ולה אחות בשם אילנה, אשר יועדה להיות בת ממשיכה למשק הוריה, ואחות נוספת בשם שירלי, אשר קיבלה כבר משק נוסף לזה של משק בית הוריה. ודוק, יש לציין כי עובדות אלו התגלו רק במהלך חקירתו הנגדית של התובע, אשר נמנע מלציינם בתצהיר התומך בכתב התביעה שלו. למרות כל זאת, סיווגה הועדה את התובע תחת קבוצת העדיפות הראשונה. ביום 29.3.84 שלח מר דוד קומבליס, מרכז המושב, מכתב זהה לכל אלה שהגישו את מועמדותם להתקבל כחבר באגודה, ובכללם לתובע. במכתב נאמר כי: "בישיבת ההנהלה מיום 21.3.84 הוחלט על קבלת המלצת הועדה לקבלתך כחבר במושב עמיקם. מכתבים ישלחו למועמדים ואין התחייבות מצד ההנהלה לתקצב את היחידות. תהליך קבלת החברים יהיה כפוף להוראות המוסדות המיישבים" (ת/ 1ג'). בד בבד ניסה המושב לשכנע את הסוכנות היהודית לאשר את קבלתם של מועמדים הנמצאים תחת הקטגוריה של בן שלישי לאותו בית אב. נסיונות אלה לא צלחו כפי שאני למדה ממכתבו של מר מתתיהו דרובלס, ראש המחלקה להתיישבות, למושב מיום 9.4.84 אשר בו נאמר כי: " המחלקה להתיישבות תהיה מוכנה להכפיל את כל בתי האב במושב עמיקם ותכיר בהם כיחידות חקלאיות לכל דבר, בתנאי שיקוימו 2 הסעיפים הבאים: 1. לכל בית אב לא יהיה יותר מאשר משק חקלאי אחד בנוסף למשק בית האב וחברים אשר עד כה לא קיבלו משק חקלאי עבור בן יהיו זכאים לקבל, במידה והינו עונה על הקריטריונים המקובלים במחלקה. 2…" (נ/ ד). ביום 25.10.84 התקיימה ישיבת ועד הנהלת המושב ובין היתר נאמר בה כי: "הוחלט על חלוקת המגרשים להרחבה שתהיה בשיטת ההגרלה בין כל המועמדים ולכל המגרשים הוחלט על הגרלה של 4 מגרשים לפי מספרים 1) סלומון איתמר 2)זרקה מאיר 3) טנדט זאב 4)יורם סיטבון על תנאי, הוצאות התשתית להרחבה במידה שתהיה על חשבון המתיישבים החדשים ויחולקו בשווה בין שווה בין כל המועמדים" (ת/ 1ד'). ביום 26.12.84 התקיימה הגרלה של המגרשים. התובע ואישתו זכו במשק 92, וקיבלו מהמושב הודעה על זכייתם. מר קומבליס הצהיר בתצהירו כי ההגרלות נערכו מתוך מחשבה כי אולי ניתן יהיה ללחוץ בדרך זו על הסוכנות בצורה טובה יותר לאשר גם הקצאת משק לבן שלישי. אך שוב הדבר לא צלח בידי המושב, שכן ביום 1.3.85 נשלח אל המושב מכתב ממר אריה מאיר מחבל הצפון שבסוכנות ובו נאמר כי: "בהמשך להודעתנו לעכב הוצאת אישורי קליטה לבני עמיקם הריני להודיעכם כי ניתן בשלב זה לאשר את כל הבנים שנתקבלו למשק נוסף בלבד ליחידת ההורים הקיימת (דהיינו הכפלה). בקשר ל7-6- מקרים שהומלץ לאשר להם כאילו יחידה שלישית אנו חייבים עדיין בבדיקה נוספת ונקווה שנוכל בהקדם להעביר לכם הנחיות נוספות… נבקש מלוא תשומת לבכם לעובדה שיש לאשר בשלב זה אך ורק משק אחד נוסף לכל יחידת אב קיימת". (נ/ו') ביום 8.4.85 שלח מר קומבליס למר דרובליס מכתב אשר בו נכללה, בין היתר, רשימה שמית של המועמדים הנופלים לקטגוריה של בן שלישי, בציון העובדה כי זו הרשימה שאושרה על ידי הועדה הציבורית. ברשימה זו נכלל גם התובע, על אף שכאמור בהחלטת הועדה נמנה על המועמדים להם יש להעניק עדיפות ראשונה. בחקירתו הנגדית נשאל מר קומבליס מי העביר את התובע לרשימה השניה וכך ענה: "ת. מי העביר אותו אני לא יודע. אני יודע שלרשימה הראשונה הוא נכנס בטעות… אני יודע שהם טעו מאחר וגם בסעיף ההערות שמופיע ליד כל שם בניירות האלה מופיעה התייחסות של הועדה לגבי כל מועמד. וכבר כתוב שם שלמעשה יש לאישתו אחות שכבר חברה זאת אומרת שהוא נופל בקבוצה השניה, ואמרתי שבטעות נרשם בקבוצה הראשונה כי כך אני מסיק" (עמ' 25 לפרוטוקול). ביני לביני, ביום 4.12.85 הוציאה הסוכנות לתובע אישור קליטה בעל תוקף זמני של שישה חודשים, ואף תיקצבה את משק 92 בו זכה בסכום של 35,000$. אישור הקליטה לא הוצג בפני, וכל שהוצג הוא דף במחברת אישורי הקליטה של הסוכנות ובה מצוין כי ניתן לתובע אישור קליטה. מכל מקום, דבר הוצאת אישור הקליטה לתובע אושר בתצהירה של הגב' גימפל, עוזרת בכירה של מנהל אגף החוזים ובטחונות בסוכנות היהודית לארץ ישראל, ואף בתעודת עובד הציבור של הגב' לואיזה קויפמן, רכזת קליטה במרחב הצפון צפת בסוכנות. עם זאת, אין חולק על כך שהתובע לא קיבל הודעה על הוצאת אישור הקליטה עבורו, וממילא לא נאמר לו באילו פעולות עליו לנקוט לשם המשך קליטתו במושב. ידיעתו של התובע על אישור הקליטה היא ידיעה בדיעבד. התובע פנה פעמים מספר, תחילה בעל פה ואחר כך בכתב, אל המושב בבקשה לברר מה עליו לעשות בכדי להתחיל בבניית ביתו במושב, אך פניותיו לא נענו עד ליום 1.4.94 אז נתקבלה במשרדו של עורך דינו דאז תשובה לקונית לפיה "כפי שנאמר למרשיך אין הם חברים באגודה ואין להם זכויות במשק מס' 92" (ת/ 1יט') לאור האמור במכתב זה הגיש התובע את תביעתו, ולבקשתו אף ניתן ביום 15.12.94 על ידי בית משפט זה (כב' השופט א' שטרוזמן) צו מניעה האוסר על הנתבעים לעשות כל עסקה במשק 92 עד למתן פסק הדין בתביעה. 3. טענות הצדדים העיקרית בטענות התובע היא כי משהוציאה הסוכנות אישור קליטה על שמו, מתבקשת המסקנה כי היא חזרה בה ממדיניותה שלא לאשר משק לבן שלישי, שאם לא כן הדעת נותנת כי היא לא הייתה מוציאה כלל את אישור הקליטה. לטענת התובע, אישור הקליטה לא בוטל. זאת משום שאין לסוכנות סמכות לבטלו באופן אוטומטי, אלא בסמכותה לעשות כן רק לאחר שנשלחה אל המועמד הודעה בדבר הוצאת אישור הקליטה. מאחר ובענייננו לא נודע לתובע או למושב על הוצאת אישור הקליטה, פועל יוצא הוא שאישור הקליטה לא יכל היה להתבטל, והינו עדיין בתוקף. משכך, נטען כי יש לקבל את התובע כחבר במושב עמיקם, מאחר והתמלא התנאי המתלה לפיו קבלתו כחבר המושב כפופה לאישור המוסדות המיישבים. לבסוף, לטענת התובע אפילו ימצא בית המשפט כי אין לקבלו כחבר במושב, הרי שאין בכך כדי למנוע ממנו לממש את זכויותיו במשק 92, שכן תיתכן אפשרות של מתיישב בעל זכויות במשק, מבלי שיהיה חבר במושב. מנגד טוענים הנתבעים כי תביעתו של התובע התיישנה, שכן הוא היה זכאי להקצאת המשק כבר בחודש מרץ 1984, אך על אף זאת בחר במשך תקופה של 10 שנים, עד ליום הגשת התביעה, שלא לממש זכות זו. לגופו של עניין טוענים הנתבעים כי העובדה שהוצא אישור קליטה על שם התובע אינה מעלה ואינה מורידה, שכן אישור הקליטה מהווה את תחילתו של תהליך הקליטה ולא את סופו. מאחר והסוכנות לא חזרה בה מדרישתה להקפיא הקצאת משקים לבן שלישי, והרי שככל הנראה מקורו של הוצאת אישור זה בטעות שנפלה במשרדי הסוכנות, ואין כמו העובדה שהסוכנות לא המשיכה בתהליכי קבלתו של התובע כחבר במושב כדי לאשר עובדה זו. מעבר לכך טוענים הנתבעים כי המושב והתובע כלל לא היו אמורים לדעת על מסמך זה בהיותו מסמך פנימי של הסוכנות, שאין לו כל מעמד מחייב. לבסוף, טענו הנתבעים כי אין לכפות על מושב את חברותו של אדם, אשר כיום המושב אינו מוכן לקבלו, זאת לאור מסגרת ההתיישבות המיוחדת של מושב המחייבת קשר אישי בין האגודה לחבר. 4. דיון משפטי הטענה המקדמית בדבר התיישנות התביעה הועלתה כבר בעת הדיון בפני כב' השופט שטרוזמן בעניין צו המניעה ושם נקבע על ידו כי: "לא דנתי בטענת ההתיישנות, כי לא נראית לי מהטעם שלטענת המבקש הוא הועמד על הסיכון שבשלילת זכויותיו רק לאחרונה. אינני דוחה את הטענה, היא תבורר במהלך שמיעת הראיות במשפט". דברים אלה מקובלים עלי. התובע המתין שהנתבעים יודיעו לו על כך שהוסרה המכשלה לקבלתו כחבר במושב. הוא לא ידע על אישור הקליטה שהוצא על שמו, ולא קיבל כל תשובה השוללת את חברותו באופן סופי עד שקיבל בשנת 1994 מכתב לפיו אין הוא חבר במשק ואין לו זכויות במשק 92, ומשקיבל מכתב זה הגיש את תביעתו ללא כל שיהוי. בנסיבות שכאלה אין לאמר כי חלה התיישנות על התביעה שבפני. מחומר הראיות שבפני עולה כי בכדי שמועמד יתקבל כחבר במושב, לא די בהסכמת המושב לקבלו כחבר, הסכמה זו היא תנאי הכרחי אך אין היא תנאי מספיק. יש צורך לקבל גם את הסכמת המוסדות המיישבים, לענייננו הסוכנות, אשר ניתנת בהתאם למדיניות הנוהגת במוסדות אלה. אין חולק על כך כי הסוכנות התנגדה להקצאת משק לבן שלישי. השאלה שבמוקד תביעה זו היא האם שינתה הסוכנות עמדה זו. התובע טוען כי יש להשיב בחיוב על שאלה זו, ומבקש להסיק זאת מכך שהוצא עבורו על ידי הסוכנות אישור קליטה. סוגיה דומה נידונה בעניין ת.א 107/90 זרקא (זורע) מאיר נ' עמיקם כפר שיתופי בע"מ (טרם פורסם), שם נידונה תביעתו של מאיר זרקא (להלן: זרקא) לסעד הצהרתי המורה כי הוא חבר במושב עמיקם. זרקא נמנה על הקטגוריה של בן שלישי ונמנה כבר מההתחלה על קבוצת העדיפות השניה של הועדה. גם הוא נמנה על אלה שהגרילו מגרש בהגרלה שנערכה על ידי המושב, ולענייננו חשובה העובדה שביום 14.1.85 הוצא לזרקא אישור קליטה מהסוכנות. מכך ביקש זרקא להסיק כי הסוכנות שינתה את עמדתה בכל האמור להקצאת משק לבן שלישי. מסקנה זו נדחתה על ידי על בית המשפט שם, מן הטעם שלאחר הוצאת האישור הנ"ל נשלח למושב מכתבו של אריה מאיר מהסוכנות היהודית המורה למושב שלא לאשר משקים לבנים שלישיים, ומודיע על עריכת בדיקה נוספת לגבי המקרים לגביהם הומלץ כביכול לאשר משק שלישי. התובע נסמך על פסק דין זה וטוען כי יש בעובדה שאישור הקליטה שהוצא לו, ניתן כתשעה חודשים לאחר מכתבו של אריה מאיר מהסוכנות, כדי ללמד על כך שהסוכנות שינתה את עמדתה. איני סבורה כי זו המסקנה המתבקשת בענייננו. לו הסוכנות הייתה משנה את עמדתה, היינו מוצאים לכך זכר בתכתובת שנוהלה בינה ובין המושב, שהרי הדעת נותנת כי הסוכנות הייתה מיידעת את המושב על שינוי עמדתה, בכדי שזה האחרון יוכל לישם את מדיניותה החדשה ולקבל לשורותיו מועמדים הנמצאים תחת הקטגוריה של בן שלישי. אך לא רק שאין זכר לשינוי המדיניות בתכתובת שבין הסוכנות ובין המושב, אלא שמר קומבליס מעיד בעמ' 28 לפרוטוקול כי בין הסוכנות ובין המושב הייתה ועדיין קיימת מחלוקת בנושא הקצאת משקים לבן השלישי. מעבר לכך, כפי שנקבע בענין זרקא מבחינה מהותית אישור הקליטה מהווה את תחילתו של הליך ולא את סופו של הליך. חיזוק לכך נמצא בתצהירה של הגב' גימפל מיום 25.9.97 ממנו עולה כי: "(א) "אישורי קליטה" הוא מסמך אישור לתא חוזים לפיו, הפונה בבקשה להתיישב ביישוב מסוים, הומלץ כמועמד לקליטה בהתיישבות ע"י ועדת קליטה להתיישבות" (הדגשה במקור). עינינו הרואות כי אישור הקליטה הוא מסמך המאשר את מועמדותו של פלוני לחברות במושב, אך אין הוא מאשר את סוף התהליך, קרי את קבלתו למושב. בכדי להביא לגמר ההליך, יש לעבור שלבים נוספים, אשר בלעדיהם אין המועמד מתקבל כחבר במושב וודאי שאינו זכאי לקבל כל זכות שהיא במשק, וכל זאת כפי שמוצהר בתצהירה דלקמן: "(ב) על סמך אישור הקליטה, מחתים תא החוזים את המועמד על זכויות בר רשות במשק" ... (ד) תוקף האישור הוא לחצי שנה מיום הוצאתו ובסמכות מנהל תא חוזים ובטחונות לבטל אישור זה אם לא מומש תוך שישה חודשים. (ה) אם לא הגיע המועמד להסדיר את הליכי הקליטה בתא חוזים, נהוג לשלוח אליו מספר תזכורות, ובהם היו מודיעים לו לסור בהקדם למשרדי תא חוזים ובטחונות, כדי להסדיר זאת". (ו) אם היה המועמד יוצר קשר עם תא חוזים ומבקש הארכת זמן ו/או מסיבות מוצדקות לא היה מסדיר את הליכי הקליטה בתוך חצי השנה, לא היו מקפידים איתו והיינו קולטים אותו גם מעבר לתקופת האישור הרשמית". משכך ממילא מתבקשת המסקנה כי אין באישור קליטה שכזה כדי להביא למסקנה כי הסוכנות שינתה את מדיניותה בדבר הקצאת משקים לבן שלישי, שהרי האישור אינו אישור על חברות, אלא על מועמדות. אוסיף ואציין כי לא נטען בפני וממילא לא הוכח כי הסוכנות אינה נוהגת ליתן אישורי קליטה למי שמועמדותו נידונה לכשלון על פי מדיניותה של הסוכנות. בנסיבות אלה, בהחלט ייתכן כי הבדיקה האם המועמד עומד בקריטריונים לקבלתו כחבר במושב נעשית רק לאחר שניתן אישור קליטה על מועמדותו. אי לכך ובהתאם לזאת אין לי אלא לקרוא את אישור הקליטה כפשוטו, אישור המאשר מועמדות ותו לא. למעלה מן הצריך בעניין אציין כי אפילו אם הייתה נערכת בדיקה שכזו לפני הוצאת אישור הבדיקה, לא היה בכך כדי לשנות מהתוצאה אליה הגעתי, שכן עדיין היה נדרש דבר מה נוסף, מעבר להוצאת אישור הקליטה, כדי להצביע על כך שמדיניות הסוכנות שונתה ושלא נפלה כלל טעות מאת הרשות בהוצאת אישור הקליטה. כאמור, דבר מה נוסף שכזה אין בנמצא. זאת ועוד, מדבריה של גב' גימפל הנאמנים עלי עולה כי אישור הקליטה הוא שלב ביניים, אשר משניתן צריך להיות מובא לידיעת המועמד שמועמדותו אושרה בכדי שזה יוכל לפעול על פי נוהלי הקליטה בכדי להתקבל כחבר. פשיטא שאי אפשר לדרוש ממועמד כלשהו לנקוט בהליכי קליטה, מבלי לאמר לו כי עליו לעשות כן. משכך אין לקבל את טענת הנתבעים כי לא היה כל צורך שאישור הקליטה יובא לידעתו של התובע. אך עדיין העובדה כי אישור הקליטה לא הובא לידיעתו אינה צריכה להוביל מניה וביה למסקנה כי יש לקבל את התובע כחבר במושב. בהחלט סבירה האפשרות שלאחר הוצאת אישור הקליטה ואף ללא פנייתו של התובע אל הסוכנות, תכיר הסוכנות בכך כי אין לאשר קבלתו של המועמד כחבר במושב, לאור נוהלי הקליטה הנוהגים. לשון אחר, סוף מעשה במחשבה תחילה. העובדה שהתהליך לא המשיך יכולה להיות פועל יוצא מעמדתה של הסוכנות שלא להקצות משקים שלישיים, ומשכך אין כל מניעה לכך שהיא תבטל את אישור הקליטה, שבשלב כלשהו נרשם במסמכיה. אפשרות זו סבירה היא ומקובלת עליי, אציין, למען הסר, ספק כי גם אם הסוכנות לא שלחה תזכורות מתוך היסח הדעת, אין בכך כדי לשנות מהמסקנה שאין המועמד יכול להתקבל כחבר, שהרי אין שמץ של ראיה שמדיניותה של הסוכנות שונתה, ואין בהוצאת האישור כשלעצמו כדי ללמד על שינוי מדיניות כאמור. מדיניות שהיא סבירה והגיונית בנסיבות הענין בהתחשב באופן חלוקת קרקעות ליחידים שאינם חברי מושב. ואפילו היו מודיעים לתובע או למושב על הוצאת אישור הקליטה, ממילא משהיה התובע פונה כנדרש לטפל במועמדותו, במוקדם או במאוחר, היה נדחה לאור סירובה של הסוכנות לאשר הקצאת משק במושב לבן שלישי. בנסיבות האמורות אני רואה לדחות את העתירה, הנני מחייבת את התובע בתשלום הוצאות הנתבעים ושכ"ט עו"ד של כל אחד מן הנתבעים 1 ו2- בסכום של 10,000 ש"ח + מע"מ ריבית והפרשי הצמדה מיום מתן פס"ד ועד לתשלום בפועל.ישור קליטה חבר מושב 1. מבוא זוהי תביעה למתן סעד הצהרתי המורה כי זאב טנדט (להלן: התובע) הינו חבר באגודה השיתופית עמיקם כפר שיתופי (להלן: המושב או מושב עמיקם), וזכאי להיות חוכר לדורות של קרקע הידועה כמשק 92 במינהל. כן מבקש התובע כי בית המשפט יורה לכל אחד מן הנתבעים ליתן את התקציבים המגיעים לו ואת כל האישורים הנדרשים, ובכלל זה אישורי בניה, בכדי שיוכל לבנות את ביתו על משק 92. 2. הרקע העובדתי בתחילת שנות השמונים הוחלט על הרחבת מושב עמיקם בדרך של הקצאת 15 משקים נוספים למושב. מאחר ומספר המועמדים שברצונם היה להתקבל כחברים במושב, עלה על מספר המשקים החדשים שהוקצו, הוחלט גם, לאור בקשת ועד המושב, כי תמונה ועדה ציבורית בלתי תלויה לקביעת הקריטריונים וסדרי העדיפויות על פיהם יוקצו המשקים למועמדים. ביום 12.6.83 קבעה הועדה, אשר חבריה היו נציג הסוכנות היהודית (להלן: הסוכנות), נציג מחלקת ההתיישבות של תנועת החירות ונציג ציבור נייטרלי, את הקריטריונים הבאים לפיהם ניתנה: א. עדיפות ראשונה למועמדים שאין להם אחים חברי משק אבל יש בן ממשיך למשק הוריהם". ב. "עדיפות שניה למועמדים שיש להם אח אחד חבר משק ואח נוסף לבן ממשיך בהיותם נשואים" (ת/ 1א'). הועדה סיווגה את המועמדים השונים לקבוצות העדיפות השונות ובסוף המלצותיה קבעה כי : "כל ה11- המועמדים הנ"ל כפופים בעת קבלתם כחברים לתנאי הקליטה של הסוכנות היהודית לגבי בני חברים במושב". קריטריונים אלו עלו בקנה אחד עם מדיניותה של הסוכנות היהודית בכל האמור להתיישבות במושבים. על פי מדיניות זו, כל בית אב במושב מקבל יחידת משק אחת ובנוסף שותף הוא עם יתר המשקים בחלקות המשותפות של המושב. למשק נקבע בן ממשיך אשר ימשיך להפעילו לאחר פטירת ההורים . לעיתים רחוקות, הסוכנות מאשרת אף הקצאת משק נוסף לבן שני של בית אב, אך אין הסוכנות נוהגת להקצות משק שלישי לבן שלישי של אותו בית אב. בין המעונינים להתקבל כחברים במושב, היה גם התובע. מבחינת הקריטריונים שהציבה הועדה להקצאת המושבים, התובע היה צריך להימנות על קבוצת העדיפות השניה, שכן רעייתו היא בת למייסדי המושב, ולה אחות בשם אילנה, אשר יועדה להיות בת ממשיכה למשק הוריה, ואחות נוספת בשם שירלי, אשר קיבלה כבר משק נוסף לזה של משק בית הוריה. ודוק, יש לציין כי עובדות אלו התגלו רק במהלך חקירתו הנגדית של התובע, אשר נמנע מלציינם בתצהיר התומך בכתב התביעה שלו. למרות כל זאת, סיווגה הועדה את התובע תחת קבוצת העדיפות הראשונה. ביום 29.3.84 שלח מר דוד קומבליס, מרכז המושב, מכתב זהה לכל אלה שהגישו את מועמדותם להתקבל כחבר באגודה, ובכללם לתובע. במכתב נאמר כי: "בישיבת ההנהלה מיום 21.3.84 הוחלט על קבלת המלצת הועדה לקבלתך כחבר במושב עמיקם. מכתבים ישלחו למועמדים ואין התחייבות מצד ההנהלה לתקצב את היחידות. תהליך קבלת החברים יהיה כפוף להוראות המוסדות המיישבים" (ת/ 1ג'). בד בבד ניסה המושב לשכנע את הסוכנות היהודית לאשר את קבלתם של מועמדים הנמצאים תחת הקטגוריה של בן שלישי לאותו בית אב. נסיונות אלה לא צלחו כפי שאני למדה ממכתבו של מר מתתיהו דרובלס, ראש המחלקה להתיישבות, למושב מיום 9.4.84 אשר בו נאמר כי: " המחלקה להתיישבות תהיה מוכנה להכפיל את כל בתי האב במושב עמיקם ותכיר בהם כיחידות חקלאיות לכל דבר, בתנאי שיקוימו 2 הסעיפים הבאים: 1. לכל בית אב לא יהיה יותר מאשר משק חקלאי אחד בנוסף למשק בית האב וחברים אשר עד כה לא קיבלו משק חקלאי עבור בן יהיו זכאים לקבל, במידה והינו עונה על הקריטריונים המקובלים במחלקה. 2…" (נ/ ד). ביום 25.10.84 התקיימה ישיבת ועד הנהלת המושב ובין היתר נאמר בה כי: "הוחלט על חלוקת המגרשים להרחבה שתהיה בשיטת ההגרלה בין כל המועמדים ולכל המגרשים הוחלט על הגרלה של 4 מגרשים לפי מספרים 1) סלומון איתמר 2)זרקה מאיר 3) טנדט זאב 4)יורם סיטבון על תנאי, הוצאות התשתית להרחבה במידה שתהיה על חשבון המתיישבים החדשים ויחולקו בשווה בין שווה בין כל המועמדים" (ת/ 1ד'). ביום 26.12.84 התקיימה הגרלה של המגרשים. התובע ואישתו זכו במשק 92, וקיבלו מהמושב הודעה על זכייתם. מר קומבליס הצהיר בתצהירו כי ההגרלות נערכו מתוך מחשבה כי אולי ניתן יהיה ללחוץ בדרך זו על הסוכנות בצורה טובה יותר לאשר גם הקצאת משק לבן שלישי. אך שוב הדבר לא צלח בידי המושב, שכן ביום 1.3.85 נשלח אל המושב מכתב ממר אריה מאיר מחבל הצפון שבסוכנות ובו נאמר כי: "בהמשך להודעתנו לעכב הוצאת אישורי קליטה לבני עמיקם הריני להודיעכם כי ניתן בשלב זה לאשר את כל הבנים שנתקבלו למשק נוסף בלבד ליחידת ההורים הקיימת (דהיינו הכפלה). בקשר ל7-6- מקרים שהומלץ לאשר להם כאילו יחידה שלישית אנו חייבים עדיין בבדיקה נוספת ונקווה שנוכל בהקדם להעביר לכם הנחיות נוספות… נבקש מלוא תשומת לבכם לעובדה שיש לאשר בשלב זה אך ורק משק אחד נוסף לכל יחידת אב קיימת". (נ/ו') ביום 8.4.85 שלח מר קומבליס למר דרובליס מכתב אשר בו נכללה, בין היתר, רשימה שמית של המועמדים הנופלים לקטגוריה של בן שלישי, בציון העובדה כי זו הרשימה שאושרה על ידי הועדה הציבורית. ברשימה זו נכלל גם התובע, על אף שכאמור בהחלטת הועדה נמנה על המועמדים להם יש להעניק עדיפות ראשונה. בחקירתו הנגדית נשאל מר קומבליס מי העביר את התובע לרשימה השניה וכך ענה: "ת. מי העביר אותו אני לא יודע. אני יודע שלרשימה הראשונה הוא נכנס בטעות… אני יודע שהם טעו מאחר וגם בסעיף ההערות שמופיע ליד כל שם בניירות האלה מופיעה התייחסות של הועדה לגבי כל מועמד. וכבר כתוב שם שלמעשה יש לאישתו אחות שכבר חברה זאת אומרת שהוא נופל בקבוצה השניה, ואמרתי שבטעות נרשם בקבוצה הראשונה כי כך אני מסיק" (עמ' 25 לפרוטוקול). ביני לביני, ביום 4.12.85 הוציאה הסוכנות לתובע אישור קליטה בעל תוקף זמני של שישה חודשים, ואף תיקצבה את משק 92 בו זכה בסכום של 35,000$. אישור הקליטה לא הוצג בפני, וכל שהוצג הוא דף במחברת אישורי הקליטה של הסוכנות ובה מצוין כי ניתן לתובע אישור קליטה. מכל מקום, דבר הוצאת אישור הקליטה לתובע אושר בתצהירה של הגב' גימפל, עוזרת בכירה של מנהל אגף החוזים ובטחונות בסוכנות היהודית לארץ ישראל, ואף בתעודת עובד הציבור של הגב' לואיזה קויפמן, רכזת קליטה במרחב הצפון צפת בסוכנות. עם זאת, אין חולק על כך שהתובע לא קיבל הודעה על הוצאת אישור הקליטה עבורו, וממילא לא נאמר לו באילו פעולות עליו לנקוט לשם המשך קליטתו במושב. ידיעתו של התובע על אישור הקליטה היא ידיעה בדיעבד. התובע פנה פעמים מספר, תחילה בעל פה ואחר כך בכתב, אל המושב בבקשה לברר מה עליו לעשות בכדי להתחיל בבניית ביתו במושב, אך פניותיו לא נענו עד ליום 1.4.94 אז נתקבלה במשרדו של עורך דינו דאז תשובה לקונית לפיה "כפי שנאמר למרשיך אין הם חברים באגודה ואין להם זכויות במשק מס' 92" (ת/ 1יט') לאור האמור במכתב זה הגיש התובע את תביעתו, ולבקשתו אף ניתן ביום 15.12.94 על ידי בית משפט זה (כב' השופט א' שטרוזמן) צו מניעה האוסר על הנתבעים לעשות כל עסקה במשק 92 עד למתן פסק הדין בתביעה. 3. טענות הצדדים העיקרית בטענות התובע היא כי משהוציאה הסוכנות אישור קליטה על שמו, מתבקשת המסקנה כי היא חזרה בה ממדיניותה שלא לאשר משק לבן שלישי, שאם לא כן הדעת נותנת כי היא לא הייתה מוציאה כלל את אישור הקליטה. לטענת התובע, אישור הקליטה לא בוטל. זאת משום שאין לסוכנות סמכות לבטלו באופן אוטומטי, אלא בסמכותה לעשות כן רק לאחר שנשלחה אל המועמד הודעה בדבר הוצאת אישור הקליטה. מאחר ובענייננו לא נודע לתובע או למושב על הוצאת אישור הקליטה, פועל יוצא הוא שאישור הקליטה לא יכל היה להתבטל, והינו עדיין בתוקף. משכך, נטען כי יש לקבל את התובע כחבר במושב עמיקם, מאחר והתמלא התנאי המתלה לפיו קבלתו כחבר המושב כפופה לאישור המוסדות המיישבים. לבסוף, לטענת התובע אפילו ימצא בית המשפט כי אין לקבלו כחבר במושב, הרי שאין בכך כדי למנוע ממנו לממש את זכויותיו במשק 92, שכן תיתכן אפשרות של מתיישב בעל זכויות במשק, מבלי שיהיה חבר במושב. מנגד טוענים הנתבעים כי תביעתו של התובע התיישנה, שכן הוא היה זכאי להקצאת המשק כבר בחודש מרץ 1984, אך על אף זאת בחר במשך תקופה של 10 שנים, עד ליום הגשת התביעה, שלא לממש זכות זו. לגופו של עניין טוענים הנתבעים כי העובדה שהוצא אישור קליטה על שם התובע אינה מעלה ואינה מורידה, שכן אישור הקליטה מהווה את תחילתו של תהליך הקליטה ולא את סופו. מאחר והסוכנות לא חזרה בה מדרישתה להקפיא הקצאת משקים לבן שלישי, והרי שככל הנראה מקורו של הוצאת אישור זה בטעות שנפלה במשרדי הסוכנות, ואין כמו העובדה שהסוכנות לא המשיכה בתהליכי קבלתו של התובע כחבר במושב כדי לאשר עובדה זו. מעבר לכך טוענים הנתבעים כי המושב והתובע כלל לא היו אמורים לדעת על מסמך זה בהיותו מסמך פנימי של הסוכנות, שאין לו כל מעמד מחייב. לבסוף, טענו הנתבעים כי אין לכפות על מושב את חברותו של אדם, אשר כיום המושב אינו מוכן לקבלו, זאת לאור מסגרת ההתיישבות המיוחדת של מושב המחייבת קשר אישי בין האגודה לחבר. 4. דיון משפטי הטענה המקדמית בדבר התיישנות התביעה הועלתה כבר בעת הדיון בפני כב' השופט שטרוזמן בעניין צו המניעה ושם נקבע על ידו כי: "לא דנתי בטענת ההתיישנות, כי לא נראית לי מהטעם שלטענת המבקש הוא הועמד על הסיכון שבשלילת זכויותיו רק לאחרונה. אינני דוחה את הטענה, היא תבורר במהלך שמיעת הראיות במשפט". דברים אלה מקובלים עלי. התובע המתין שהנתבעים יודיעו לו על כך שהוסרה המכשלה לקבלתו כחבר במושב. הוא לא ידע על אישור הקליטה שהוצא על שמו, ולא קיבל כל תשובה השוללת את חברותו באופן סופי עד שקיבל בשנת 1994 מכתב לפיו אין הוא חבר במשק ואין לו זכויות במשק 92, ומשקיבל מכתב זה הגיש את תביעתו ללא כל שיהוי. בנסיבות שכאלה אין לאמר כי חלה התיישנות על התביעה שבפני. מחומר הראיות שבפני עולה כי בכדי שמועמד יתקבל כחבר במושב, לא די בהסכמת המושב לקבלו כחבר, הסכמה זו היא תנאי הכרחי אך אין היא תנאי מספיק. יש צורך לקבל גם את הסכמת המוסדות המיישבים, לענייננו הסוכנות, אשר ניתנת בהתאם למדיניות הנוהגת במוסדות אלה. אין חולק על כך כי הסוכנות התנגדה להקצאת משק לבן שלישי. השאלה שבמוקד תביעה זו היא האם שינתה הסוכנות עמדה זו. התובע טוען כי יש להשיב בחיוב על שאלה זו, ומבקש להסיק זאת מכך שהוצא עבורו על ידי הסוכנות אישור קליטה. סוגיה דומה נידונה בעניין ת.א 107/90 זרקא (זורע) מאיר נ' עמיקם כפר שיתופי בע"מ (טרם פורסם), שם נידונה תביעתו של מאיר זרקא (להלן: זרקא) לסעד הצהרתי המורה כי הוא חבר במושב עמיקם. זרקא נמנה על הקטגוריה של בן שלישי ונמנה כבר מההתחלה על קבוצת העדיפות השניה של הועדה. גם הוא נמנה על אלה שהגרילו מגרש בהגרלה שנערכה על ידי המושב, ולענייננו חשובה העובדה שביום 14.1.85 הוצא לזרקא אישור קליטה מהסוכנות. מכך ביקש זרקא להסיק כי הסוכנות שינתה את עמדתה בכל האמור להקצאת משק לבן שלישי. מסקנה זו נדחתה על ידי על בית המשפט שם, מן הטעם שלאחר הוצאת האישור הנ"ל נשלח למושב מכתבו של אריה מאיר מהסוכנות היהודית המורה למושב שלא לאשר משקים לבנים שלישיים, ומודיע על עריכת בדיקה נוספת לגבי המקרים לגביהם הומלץ כביכול לאשר משק שלישי. התובע נסמך על פסק דין זה וטוען כי יש בעובדה שאישור הקליטה שהוצא לו, ניתן כתשעה חודשים לאחר מכתבו של אריה מאיר מהסוכנות, כדי ללמד על כך שהסוכנות שינתה את עמדתה. איני סבורה כי זו המסקנה המתבקשת בענייננו. לו הסוכנות הייתה משנה את עמדתה, היינו מוצאים לכך זכר בתכתובת שנוהלה בינה ובין המושב, שהרי הדעת נותנת כי הסוכנות הייתה מיידעת את המושב על שינוי עמדתה, בכדי שזה האחרון יוכל לישם את מדיניותה החדשה ולקבל לשורותיו מועמדים הנמצאים תחת הקטגוריה של בן שלישי. אך לא רק שאין זכר לשינוי המדיניות בתכתובת שבין הסוכנות ובין המושב, אלא שמר קומבליס מעיד בעמ' 28 לפרוטוקול כי בין הסוכנות ובין המושב הייתה ועדיין קיימת מחלוקת בנושא הקצאת משקים לבן השלישי. מעבר לכך, כפי שנקבע בענין זרקא מבחינה מהותית אישור הקליטה מהווה את תחילתו של הליך ולא את סופו של הליך. חיזוק לכך נמצא בתצהירה של הגב' גימפל מיום 25.9.97 ממנו עולה כי: "(א) "אישורי קליטה" הוא מסמך אישור לתא חוזים לפיו, הפונה בבקשה להתיישב ביישוב מסוים, הומלץ כמועמד לקליטה בהתיישבות ע"י ועדת קליטה להתיישבות" (הדגשה במקור). עינינו הרואות כי אישור הקליטה הוא מסמך המאשר את מועמדותו של פלוני לחברות במושב, אך אין הוא מאשר את סוף התהליך, קרי את קבלתו למושב. בכדי להביא לגמר ההליך, יש לעבור שלבים נוספים, אשר בלעדיהם אין המועמד מתקבל כחבר במושב וודאי שאינו זכאי לקבל כל זכות שהיא במשק, וכל זאת כפי שמוצהר בתצהירה דלקמן: "(ב) על סמך אישור הקליטה, מחתים תא החוזים את המועמד על זכויות בר רשות במשק" ... (ד) תוקף האישור הוא לחצי שנה מיום הוצאתו ובסמכות מנהל תא חוזים ובטחונות לבטל אישור זה אם לא מומש תוך שישה חודשים. (ה) אם לא הגיע המועמד להסדיר את הליכי הקליטה בתא חוזים, נהוג לשלוח אליו מספר תזכורות, ובהם היו מודיעים לו לסור בהקדם למשרדי תא חוזים ובטחונות, כדי להסדיר זאת". (ו) אם היה המועמד יוצר קשר עם תא חוזים ומבקש הארכת זמן ו/או מסיבות מוצדקות לא היה מסדיר את הליכי הקליטה בתוך חצי השנה, לא היו מקפידים איתו והיינו קולטים אותו גם מעבר לתקופת האישור הרשמית". משכך ממילא מתבקשת המסקנה כי אין באישור קליטה שכזה כדי להביא למסקנה כי הסוכנות שינתה את מדיניותה בדבר הקצאת משקים לבן שלישי, שהרי האישור אינו אישור על חברות, אלא על מועמדות. אוסיף ואציין כי לא נטען בפני וממילא לא הוכח כי הסוכנות אינה נוהגת ליתן אישורי קליטה למי שמועמדותו נידונה לכשלון על פי מדיניותה של הסוכנות. בנסיבות אלה, בהחלט ייתכן כי הבדיקה האם המועמד עומד בקריטריונים לקבלתו כחבר במושב נעשית רק לאחר שניתן אישור קליטה על מועמדותו. אי לכך ובהתאם לזאת אין לי אלא לקרוא את אישור הקליטה כפשוטו, אישור המאשר מועמדות ותו לא. למעלה מן הצריך בעניין אציין כי אפילו אם הייתה נערכת בדיקה שכזו לפני הוצאת אישור הבדיקה, לא היה בכך כדי לשנות מהתוצאה אליה הגעתי, שכן עדיין היה נדרש דבר מה נוסף, מעבר להוצאת אישור הקליטה, כדי להצביע על כך שמדיניות הסוכנות שונתה ושלא נפלה כלל טעות מאת הרשות בהוצאת אישור הקליטה. כאמור, דבר מה נוסף שכזה אין בנמצא. זאת ועוד, מדבריה של גב' גימפל הנאמנים עלי עולה כי אישור הקליטה הוא שלב ביניים, אשר משניתן צריך להיות מובא לידיעת המועמד שמועמדותו אושרה בכדי שזה יוכל לפעול על פי נוהלי הקליטה בכדי להתקבל כחבר. פשיטא שאי אפשר לדרוש ממועמד כלשהו לנקוט בהליכי קליטה, מבלי לאמר לו כי עליו לעשות כן. משכך אין לקבל את טענת הנתבעים כי לא היה כל צורך שאישור הקליטה יובא לידעתו של התובע. אך עדיין העובדה כי אישור הקליטה לא הובא לידיעתו אינה צריכה להוביל מניה וביה למסקנה כי יש לקבל את התובע כחבר במושב. בהחלט סבירה האפשרות שלאחר הוצאת אישור הקליטה ואף ללא פנייתו של התובע אל הסוכנות, תכיר הסוכנות בכך כי אין לאשר קבלתו של המועמד כחבר במושב, לאור נוהלי הקליטה הנוהגים. לשון אחר, סוף מעשה במחשבה תחילה. העובדה שהתהליך לא המשיך יכולה להיות פועל יוצא מעמדתה של הסוכנות שלא להקצות משקים שלישיים, ומשכך אין כל מניעה לכך שהיא תבטל את אישור הקליטה, שבשלב כלשהו נרשם במסמכיה. אפשרות זו סבירה היא ומקובלת עליי, אציין, למען הסר, ספק כי גם אם הסוכנות לא שלחה תזכורות מתוך היסח הדעת, אין בכך כדי לשנות מהמסקנה שאין המועמד יכול להתקבל כחבר, שהרי אין שמץ של ראיה שמדיניותה של הסוכנות שונתה, ואין בהוצאת האישור כשלעצמו כדי ללמד על שינוי מדיניות כאמור. מדיניות שהיא סבירה והגיונית בנסיבות הענין בהתחשב באופן חלוקת קרקעות ליחידים שאינם חברי מושב. ואפילו היו מודיעים לתובע או למושב על הוצאת אישור הקליטה, ממילא משהיה התובע פונה כנדרש לטפל במועמדותו, במוקדם או במאוחר, היה נדחה לאור סירובה של הסוכנות לאשר הקצאת משק במושב לבן שלישי. בנסיבות האמורות אני רואה לדחות את העתירה, הנני מחייבת את התובע בתשלום הוצאות הנתבעים ושכ"ט עו"ד של כל אחד מן הנתבעים 1 ו2- בסכום של 10,000 ש"ח + מע"מ ריבית והפרשי הצמדה מיום מתן פס"ד ועד לתשלום בפועל. מושבים נחלות ומשקים