פסק דין 1. הנתבעים (התובעים בתביעה שכנגד) רכשו מן התובעת (הנתבעת בתביעה שכנגד) דירה בת 5 חדרים בישוב שוהם (כמפורט בסעיף 2 לכתב התביעה). הסכם הרכישה בין הצדדים נחתם בתאריך 10/2/94 (להלן: ההסכם). הסכם המכר בין הצדדים הוליד את התביעה והתביעה שכנגד שהתבררו בפני. כפי שיבואר להלן, מתייחס פסק דין זה אך לתביעה שכנגד, ולכן ייקראו בהמשך התובעים שכנגד "התובעים" והנתבעת שכנגד "הנתבעת". מאחר שפסק הדין בתביעה העיקרית עתיד להינתן בשלב מאוחר יותר, לא אתייחס עתה לטענות הנתבעת בתביעה העיקרית ואתמקד אך בטענות הצדדים בתביעה שכנגד. 2. התובעים טוענים, כי על-פי ההסכם התחייבה הנתבעת למסור את הדירה עד לחודש יוני 1995, ואולם הדירה נמסרה להם רק בתאריך 21/11/95, שאז נערך גם פרוטוקול מסירה של הדירה. עוד נטען, כי עובר למועד מסירת הדירה אולצו התובעים לחתום על טופס ויתור על תביעתם בנוגע לאחור במסירה, וזאת כתנאי לקבלת הדירה. בפועל, נכנסו התובעים לדירה רק בחודש דצמבר 1995, היינו, באיחור של ששה חודשים לעומת המועד המוסכם. התובעים טוענים, כי הם זכאים לפיצוי בגין האיחור במסירה לפי חישוב של 500 דולר לחודש (שהם דמי השכירות לדירה דומה באזור) למשך ששה חודשים, ובסה"כ לסכום של 10,560 ש"ח, נכון ליום הגשת התביעה (כל הסכומים שלהלן יופיעו בערכי מועד הגשת התביעה). עוד נטען בכתב התביעה שכנגד, כי בעת קבלת החזקה בדירה היו בה ליקויים ופגמים. בסעיף 8 לכתב התביעה שכנגד מתוארת השתלשלות העניינים בנושא זה, לרבות פעולות שעשתה הנתבעת לתיקון חלק מן הליקויים. התובעים העמידו מומחה מטעמם, המהנדס ברגינר אמיל, אשר בתאריך 10/7/97 ערך חוות דעת (שלישית במספר) בנוגע לליקויים שעדיין היו קיימים בדירה באותו מועד. על פי חוות הדעת של המומחה הנ"ל עלות תיקון הליקויים הקיימים בדירה מסתכמת בסך של 60,888 ש"ח. עוד נטען לקיומם של ליקויים ברכוש המשותף, כאשר חלקם של התובעים בהם הוא בסך 6,600 ש"ח. בנוסף לליקויים על-פי חוות דעת המהנדס הנ"ל נטען, כי קיימים ליקויים שאינם ניתנים לתיקון לרבות ליקוי בענין גודל הממ"ד אשר אינו תואם את "תקנות חוק התכנון והבניה ו/או תוכנית הבניה שצורפה להסכם". פרוט ליקויים אלה מופיע בסעיף 10 לכתב התביעה שכנגד. התובעים טענו, כי על-פי חוות דעת של השמאית אורית שפט מיום 2/3/97, פחת ערכה של הדירה עקב הליקויים הנ"ל בסכום של 45,000 דולר. סיכומם של דברים, התביעה הועמדה על סכום של 294,216 ש"ח, לפי הפרוט שלהלן: א. עלות תיקון הליקויים על-פי חוות הדעת ההנדסית - 60,888 ש"ח. ב. עלות פיקוח מהנדס (12%) - 7,300 ש"ח. ג. עלות עריכת שלוש חוות דעת הנדסיות - 4,097 ש"ח. ד. אובדן ימי עבודה של התובעים - 5,000 ש"ח. ה. אובדן הנאה, אי נוחות, מטרד ועוגמת נפש - 30,000 ש"ח. ו. דיור חלופי במהלך ביצוע התיקונים - 15,000 ש"ח. ז. ירידת ערך הדירה - 158,400 ש"ח. ח. עלות חוות דעת שמאי - 2,925 ש"ח. ט. עלות תיקון הליקויים ברכוש המשותף (באופן יחסי) - 6,600 ש"ח. י. עלות תיקונים שביצע התובע - 4,000 ש"ח. עוד נטען, כי הנתבעת חייבת להשיב לתובעים את עלות ערבות המכר ששילמו התובעים. התובעים טוענים, כי חובת הנתבעת איננה מתמצית אך בהעמדת ערבות על פי חוק המכר (דירות), התשל"ג1973- (להלן: חוק המכר (דירות)), אלא עליה לשאת בהוצאות המימון בנוגע לערבות זו. לפיכך, נטען כי על הנתבעת להשיב לתובעים סך של 12,984 ש"ח, המהווה את עלות הערבות בערכי מועד הגשת התביעה. סכום נוסף שנתבע הוא 1,148 ש"ח עבור אגרת בניה ששילמו התובעים למועצה המקומית בגין ריצוף הגג. 3. הנתבעת התגוננה נגד התביעה בטענות הבאות: בסעיף 4(א) להסכם נקבע חודש יוני 1995 כמועד המסירה המשוער של הדירה, "או עד לתאריך אחר שייקבע בהתאם לאמור בהסכם זה". בסעיף 4(ד) להסכם נקבע כי, כל מקרה אחור של עד ששה חודשים מצד הנתבעת במסירת החזקה בדירה, מכל סיבה שהיא, לא יהווה הפרה של ההסכם מצד הנתבעת ולא יזכה את התובעים בפיצוי. לכך יש להוסיף, כי בתקופה הרלבנטית הוטלו סגרים רבים על אזורי יהודה, שומרון וחבל עזה אשר גרמו למחסור גדול בפועלים. עוד נטען, כי התובעים חתמו על טופס ויתור לגבי האחור במסירה, לא בשל אילוץ, אלא בשל כך שקיבלו פיצוי על האחור בכך שהנתבעת הפחיתה מן התשלום האחרון על פי ההסכם סך של 5,803 ש"ח. עוד נטען בהקשר זה, כי התובעים הזמינו עבודות נוספות ושינויים, אשר האריכו את משך הבניה בפרק זמן של 83 ימים לפחות. הארכת המועדים בענין זה אושרה ונחתמה על ידי התובעים. אשר לליקויים ולפגמים הנטענים, טענה הנתבעת כי התובעים לא הודיעו על הליקויים תוך זמן סביר ולא איפשרו לנתבעת או מי מטעמה להכנס לדירה ולבחון את הדברים מקרוב. עוד נטען, כי התובעים ביצעו בדירה עבודות נוספות אשר גרמו נזקים לדירה ולבנין כולו. ואולם, הנתבעת הביעה הסכמתה לתקן כל ליקוי בדירה אשר נגרם שלא באשמת התובעים, על בסיס קביעת מומחה מוסכם. כן כולל כתב ההגנה התייחסות לתביעה ככל שהיא מבוססת על חוות דעת השמאי, לרבות בענין גודל הממ"ד. הנתבעת הגישה הודעה לצד ג' נגד הקבלן הראשי וקבלני המשנה אשר ביצעו את עבודות הבנייה מטעמה. התובעים הגישו כתב תשובה לכתב ההגנה בתאריך 8/12/97. עד כאן טענות הצדדים בכתבי הטענות. 4. בתאריך 9/6/98 מינה בית המשפט (בהרכב אחר) מומחה מטעמו, את מהנדס -שמאי חיים בריסקמן כמומחה מטעם בית המשפט. לאחר שהמומחה הודיע כי אינו מעונין להמשיך את הטיפול בתיק, מונה כמומחה מהנדס-שמאי דן אורמן (להלן: המומחה) (ראה החלטה מיום 13/10/98). חוות דעתו של המומחה ניתנה בתאריך 29/3/99. בדיון מיום 24/5/99 ניתן תוקף להסכמת הצדדים בדבר ביצוע תיקונים בדירת התובעים על פי חוות דעת המומחה (לאחר קבלת תשובות לשאלות הבהרה). המומחה ערך חוות דעת משלימה בתאריך 11/10/99. על יסודם של אלה ניתנו בתאריך 11/1/00 בהסכמה פסק דין חלקי והחלטה, לפיהם חוייבה הנתבעת לשלם לתובעים סכום של 5,850 ש"ח ועוד סכום של 12,950 ש"ח, בתנאים ובהסדרים שנקבעו שם (ראה: סעיף 1 ל"פסק דין חלקי והחלטה" מיום 11/1/00). עוד הסכימו הצדדים כדלקמן: "ב. לגבי התביעה העיקרית (תביעת עובד לוי) מוסכם כי זו תועמד אך על הנושאים הנזכרים בסעיף לכתב התביעה, באופן הבא: אשר לטענה בדבר הפגיעה בביסוס ובקונטרוקציה של הבנין ומערכותיו כתוצאה מעבודות שונות שנעשו בדירת הנתבעים, כמפורט בסעיפים 10(1) עד 10(3), יפנו הצדדים במשותף ליו"ר אגודת האינג'ינרים והמהנדסים בישראל, אשר יקבע מומחה שהוא מהנדס בנין בעל מומחיות מיוחדת בנושא הקונסטרוקציה. המומחה שייקבע לא יהיה מירושלים ויצהיר כי אין לו נגיעה אישית למי מן הצדדים ולעניין הנדון. מוסכם כי יו"ר האגודה כאמור לעיל, יקבע את זהות המומחה וכן את שכרו. הצדדים ישאו במימון ביניים בשכרו של המומחה בחלקים שווים. שכרו של המומחה קבע באופן סופי בפסק הדין. קביעתו של המומחה בעניינים שיובאו בפניו תהיה סופית ומחייבת והצדדים לא יהיו רשאים להביא חוות דעת נוספות או לטעון טענות נוספות בעניין זה. הצדדים יוכלו לשאול שאלות הבהרה את המומחה המוסכם, אך לא תהיה זכות לחקירה נגדית. הצדדים יוכלו להגיש למומחה המוסכם כל חומר רלבנטי שיראו לנכון, לרבות חוות דעת. לגבי שאר הנושאים בתביעה העיקרית, כמפורט בסעיפים 10(4) עד 10(9) בכתב התביעה, יחקר המומחה המוסכם במועד שנקבע לפי סעיף ד להלן, ופסק הדין בעניינים אלה ינתן לפי סעיף 79א כפי שנקבע בסעיף ג להלן. הנתבעים (התובעים שכנגד) יוכלו לטעון לחיוב בהוצאות בתביעה העיקרית. ג. לגבי הנושאים שבמחלוקת במסגרת התביעה העיקרית והתביעה שכנגד, להוציא נושא הממ"ד, אנו מסמיכים את בית המשפט לתת פסק דין לפי סעיף 79 א לחוק בתי המשפט על יסוד כתבי הטענות שבתיק וכן טענות קצרות שנגיש בכתב, בהיקף של שלושה עמודים בכל צד, בעניינים אלה. כל טענה עובדתית בכתב הסיכומים תיתמך בתצהיר. מוסכם כי בין יתר הנושאים המועברים להכרעת בית המשפט בפשרה יהיה גם נושא עלות מימון הערבות על פי חוק המכר. בכל הנוגע לסעיף 7(9) לכתב התביעה שכנגד בענין האיחור במסירה מוסכם, כי דמי שכירות לדירה באזור מסוג הדירה של התובעים הוא בסך 400 דולר לחודש. ד. לגבי נושא הממ"ד (ירידת ערך כתוצאה מאי התאמה) והנושאים שהוזכרו לעיל בעניין התביעה העיקרית, מוסכם כי הצדדים יוכלו לחקור את המומחה המוסכם בענין זה בחקירה קצרה שתיערך בעל-פה. מימון החקירה ייעשה ע"י הנתבעת. בענין הממ"ד אין הסכמה לפסק דין בפשרה, ופסק הדין ינתן בענין זה על יסוד טענות הצדדים. טענות הצדדים בענין זה ייכללו בכתב הטענות שהוזכר בסעיף ג לעיל. ה. אנו מסכימים כי ינתן פסק דין חלקי בתביעה שכנגד כאמור לעיל. פסק הדין בתביעה העיקרית ינתן בנפרד לאחר קבלת חוות דעת הקונסטרוקטור המוסכם ולאחר שהצדדים יסכמו את טענותיהם לפי סעיף 79א לפי קביעת בית המשפט". בדיון שהתקיים בתאריך 8/2/00 הוכנסו בהסכמה מספר תיקונים בהחלטה הנ"ל, כמפורט להלן: "א. בסעיף קטן ב' בשורה שניה לאחר המילה "בסעיף" צריך לבוא 10. ב. בסעיף קטן ב' בפיסקה האחרונה מוסכם כי נושאי התביעה העיקרית כמפורט בסעיפים 10(4) עד 10(9) לכתב התביעה יוכרעו לפי סעיף 79א ולא נדרשת חקירה של המומחה בענין זה, וזאת מבלי שיהא בויתור על חקירת המומחה משום ויתור על טענה מטענות התובעת. ג. טענות הנתבעים בתביעה שכנגד יוגשו כאמור בסעיף 4 להחלטה הנ"ל. הצדדים מסכימים כי ינתן פסק דין בתביעה שכנגד ואילו פסק הדין בתביעה העיקרית ינתן בנפרד לאחר מכן, לאחר שתוגש חוות הדעת של הקונסטרוקטר, עפ"י הפרוצדורה שנקבעה". חקירת המומחה בכל הנוגע לפיצוי בגין הממ"ד נשמעה בתאריך 8/2/00. הגשת סיכומי הטענות מטעם הצדדים הושלמה בתאריך 12/4/00. 5. בכל הנוגע למחלוקת בין הצדדים באשר לגודל הממ"ד (מרחב מוגן דירתי), מופנים הצדדם לפסק הדין אשר ניתן היום גם בתביעתם של אפרת ואשר בר נגד הנתבעת (ת.א. 1098/98), אשר התנהלה במקביל לתיק זה. באי כוח הצדדים בשני התיקים היו זהים, והמומחה מטעם בית המשפט בשני התיקים היה מהנדס-שמאי דן אורמן. אופן ניהול שתי התביעות, לרבות ההסכמות הדיוניות בין הצדדים, היו זהים, בכפוף לכך שבתיק הנוכחי נקבעו הסדרים מיוחדים בנוגע לתביעה העיקרית של הנתבעת נגד התובעים. לנוכח האמור לעיל, איני רואה לחזור ולדון בשאלת הממ"ד גם בתיק זה, ואין לי אלא להפנות לסעיפים 5 - 12 בפסק הדין בת.א. 1098/98. בענייננו, קבע המומחה כי שטחו של הממ"ד הוא 7.34 מ"ר, וגובה הפיצוי שנקבע בסעיף 5.3.1.2 לחוות הדעת הוא 13,200 ש"ח. אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים סך של 13,200 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 29/3/99 ועד התשלום בפועל. 6. כפי שהוזכר לעיל, הסמיכו הצדדים את בית המשפט בדיון שהתקיים בתאריך 11/1/00 לפסוק בכל השאלות השנויות במחלוקת בתביעה שכנגד, להוציא נושא הממ"ד, בפשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד1984-. בסיכום טענותיהם בכתב חזרו התובעים וטענו, כי הם זכאים לפצוי עבור איחור במסירה; פיצוי בסך 5,850 ש"ח בגין בניית עמודים על ידי הנתבעת בחלל הגג, לפי קביעת המומחה בסעיף 1.7.3 לתשובותיו לשאלות ההבהרה מטעם ב"כ הנתבעת. בענין זה קבע המומחה פיצוי כספי בשל הפער בין בניה בחלל פתוח לבין בניה בחלל שיש בו עמודים; עמלת ערבות לפי חוק המכר (דירות); אגרת בניה בגין ריצוף הגג; תיקונים שבוצעו על ידי התובעים; ליקויים ברכוש המשותף; אובדן הנאה, אי נוחות, מטרד, עוגמת נפש וסבל; והחזר הוצאות שונות כמפורט בתצהירו של התובע מיום 29/2/00. הנתבעת חזרה על הטענה, כי התובעים ויתרו על כל תביעותיהם, למעט בגין ליקויי בניה ואי התאמות, ואף חתמו על מסמך ויתור מחייב בתאריך 13/11/95. באותו מסמך ויתרו התובעים על כל טענותיהם בקשר עם איחור במסירת הדירה וכן עמלות ותשלומים ששילמו לנתבעת. ויתור זה בא לאחר הפחתה ניכרת בתשלום האחרון בגין הדירה. לגבי האיחור במסירה, עומד האיחור הכרונולוגי רק על 5 חודשים, שכן התובעים לא היו זכאים לסרב לקבל את החזקה בדירה. ב"כ הנתבעת חזר על הטענה, כי יש לזקוף לפחות 81 ימים מתקופת האיחור על חשבון תוספות ושינויים שביקשו התובעים להכניס בדירה. לגבי העבודות בחלל הגג טוענת הנתבעת, כי במפרט צויין במפורש כי הגג שיוצמד לדירה לא ירוצף. בעת מסירת הדירה לא היתה כל אפשרות גישה לחלל הגג והוכנה אך הכנה ליצירת פתח. לשם פתיחת הפתח נדרשו התובעים לרשיון, כמו גם לביצוע העבודות הנוספות שביצעו בגג. לפיכך, טוענת הנתבעת, אין לחייבה בעלות האגרה ובפיצוי בגין בנית העמודים על ידה בגג. כן מתיחס ב"כ הנתבעת בסיכומיו לתיקונים שבוצעו על ידי התובעים עובר למינוי המומחה, לליקויים ברכוש המשותף, לנושא הארקת הבנין, לשאלת מימון הערבות על פי חוק המכר (דירות), לנזקים הבלתי ממוניים ולהחזר ההוצאות. התובעים הגיבו לתשובת הנתבעת בכתב בתאריך 12/4/00. 7. אזכיר כי , בשאלת מימון הערבות לפי חוק המכר (דירות) ניתן בימים אלה (בתאריך 6/7/00) פסק דין בבית המשפט העליון בע"א 3190/99 יוסף שוקר ועוד 109 אח' נ' ע.ר.מ רעננה לבניה והשכרה בע"מ (פסק דינו של כב' השופט חשין). פסק דין זה שם קץ למחלוקת הפוסקים שהיתה קיימת עד כה, ונקבע בו במפורש, כי "... אותה תקנת ציבור המקימה את חובתו של הקבלן לספק לרוכש דירה ערבות בנקאית להבטחת החזרתם של כספים ששילם הרוכש לקבלן על חשבון המחיר, אינה מתקיימת באשר למימונה של אותה ערבות. חובת המימון של הערבות הבנקאית - להבדילה מחובת הספקתה של הערבות עצמה - חובה דיספוזיטיבית היא, ורשאים הם קבלן ורוכש דירה להסכים כי בנטל מימון זה ישא רוכש הדירה" (פיסקה 19 לפסק הדין). 8. בהסמיכם את בית המשפט ליתן פסק דין של פשרה, הסכימו הצדדים על העקרון הבסיסי שביסוד פסק דין זה, דהיינו, עצם ההסכמה להתפשר. במסגרת שיקולי בית המשפט בקביעת סכום הפשרה יש, בראש ובראשונה, להתחשב בהסכמה הנ"ל. מעבר לכך, מביא בית המשפט בחשבון את הראיות שהוגשו ואת הוראות הדין המהותי הרלבנטיות למחלוקת שבין הצדדים (ראה: המ' 427/98, ע"א 807/77 סובול ואח' נ. גולדמן ואח' פ"ד לג (1) 789, בעמ' 801 מול האות א'; ע"א 1639/97 אגיאפוליס בע"מ נ' הקסטודיה אינטרנציונלה דה טרה סנטה, פ"ד נג(1), 337). מאחר שהצדדים הסכימו על הליך של פשרה, אין מקום ליתן הנמקה האופיינית וההכרחית במסגרת פסק דין שאינו ניתן על דרך של פשרה. לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים, כמובא בכל כתבי הטענות על נספחיהם, אני קובעת כי התובעים זכאים לפיצוי מן הנתבעת לפי הפרוט שלהלן: א. סך של 1,600 ש"ח בגין האיחור במסירה. ב. אני דוחה את התביעה בנוגע למימון הערבות הבנקאית. ג. סך של 22,000 ש"ח בגין שאר הנזקים שפורטו לעיל, לרבות נזקים לא ממוניים והחזר הוצאות. כן תישא הנתבעת בשכר טירחת התובעים בסכום של 8,000 ש"ח בתוספת מע"מ. ד. כל הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל. אחריותם של הצדדים השלישיים 9. בענין זה אני מבקשת להפנות לדיון שבסעיף 15 לפסק הדין המקביל שניתן בת.א. 1098/98. על יסוד אותו דיון אני קובעת כדלקמן: א. כי כל אחד מן הצדדים השלישיים, להוציא צדדי ג' 2 ו4-, ישפה את הנתבעת בגין הליקויים שבאחריותו, בין אם תוקנו על ידי הנתבעת ובין אם שילמה עבורם לתובעים, לרבות החיוב בפיצוי בגין הממ"ד שנקבע בפסק דין זה, הכל כמפורט בנספח "א" לתצהירו של מר ניומה גרוסמן מיום 29/5/00. ב. אשר לסכום הפיצוי בגין האיחור במסירה, סכום זה יתחלק בחלקים שווים בין הנתבעת לבין צד ג' מס' 1. ג. בכל הנוגע לסכום הפיצוי עבור יתר הנזקים, לרבות נזקים לא ממוניים, החזר הוצאות ושכר טירחת עו"ד, אני קובעת כי בשליש מן הסכומים האמורים תישא הנתבעת ללא זכות שיפוי. לגבי שני השלישים הנותרים זכאית הנתבעת לשיפוי מכל אחד מן הצדדים השלישיים (לרבות צדדי ג' 2 ו4-) לפי חלקם היחסי - באחוזים - מתוך סך הליקויים בדירה על פי חוות דעת המומחה ונספח "א" לתצהירו הנ"ל של מר גרוסמן. ד. צדדי ג' 9 ו10- יחוייבו באופן אישי בכל התחייבויות צד ג' מס' 1. ה. למען הסר ספק מובהר, כי אין באמור לעיל כדי לפגוע באחריות הנתבעת כלפי התובעים כפי שנקבע בפסק דין זה לעיל. ו. ב"כ הנתבעת יכין לחתימתי פסק דין פורמלי בנוגע לחיובי הצדדים השלישיים כלפי הנתבעת, כאמור לעיל. ערבותמימון