פסק דין 1. בפני תביעה ותביעה שכנגד. מטעמי נוחיות יקראו להלן התובעים והנתבעים שכנגד:"עמית" והנתבעים והתובעים שכנגד:"סטולרו". במקום שיהיה צורך בכך יקרא התובע ישעיהו:"האב" וגלעד:"הבן". התביעה הראשית תקרא:"התביעה". והתביעה שכנגד: "התביעה שכנגד". 2. האב, עמית היה בעליה של חלקה 24, בגוש 10041, שגודלה 9,260 ממ"ר. חלקה הופשר לבניה והוא חילק חלק זה למגרשי בניה שאחד מהם (מספר ח/ 3) ייעד לבניית בית לבנו, אחד (מספר א/ 1 ) מכר למי שאינו צד להתדיינות זו (ד"ר ספרי). ואחד" מס' 1 / 24 ב'), מכר לסטולרו לפי חוזה מכר מיום: 30.3.95 (נספח ד' לתביעה להלן:"החוזה"). לעמית האב בית בחלקה 300 הסמוכה לחלקה 24. 3. בחוזה רשומים הדברים הרלוונטים הבאים: א. במבוא נאמר "והואיל והקרקע מסומנת בתרשים 1 / 24 ד', תשמש דרך משותפת ל"נכס" (הנכס לפי הגדרתו בחוזה הינו המגרש שנמכר לסוטלרו כאמור) [מ.נ.]. למגרש 1 / 24 א' לחלקה 300 וכן למגרש ח'. ב. והואיל והקרקע מהווה חלק "מהנכס" שמידותיה 16.5/3 מטר המסומנת בקווים במערב "מגרש 1 / 24 ב' - קרקע ט' בתרשים תשמש דרך משותפת לנכס ולמגרש ח' ולחלקה 300. ג. בסעיף 5א' נאמר "קרקע ט ' .... ישמשו להולכת קוי מים, ביוב, חשמל, טלפון, כבלים עבור הנכס, עבור מגרש ח' ועבור חלקה 300". 4. ממה שצוטט מהמבוא עולה שחלק מהמגרש שנמכר לסטולרו ברוחב של 3 מ' ובאורך של 16.5 מ', חלק שסומן באות "ט'" (להלן:"הדרך") אמור לשמש דרך משותפת לדירתו של סטולרו ולדירתם של האב והבן. 5. המחלוקת בין הצדדים היא, האם יש תוקף להסכמת סטולרו בחוזה כי הדרך תשמש למעבר לעמית כאמור במבוא או שיש תוקף רק להסכמת סטולרו כי עמית יהיה רשאי להניח בדרך ומתחתיה צינורות תשתית, כאמור בס' 5א'. 6. "עמית" טוענים בתביעתם שהדרך" היא המעבר היחיד למחסן המשמש אותם לטעינת ופריקת ציוד לצרכי עבודת האב, לחניה ולדירת הבן, ומסיבה זו נמכר המגרש לסטולרו בכפוף לזכות המעבר ב"דרך" וכך הותנה מפורשות בהסכם. 7. בשלב מסוים הניח סטולרו מכשולים שונים על הדרך שמנעו את המעבר מעמית וכן הגביהו את הדרך בשכבת עפר באופן שלטענת עמית ניקז מים לחצריו. עמית ביקש וקיבל סעדים זמניים נגד פעולות אלה ובתביעה עותר הוא לסעדים הבאים: א. לצו מניעה קבוע האוסר על סטולרו להפריע לעמית לעבור ברגל וברכב "בדרך". ב. לצו "עשה" המורה לסטולרו לסלק כל מכשול ששמו "בדרך" שיש בו כדי למנוע כל הפרעה למעבר הולכי רגל ורכב. ג. להסיר שכבת העפר שהושמה ע"י סטולרו "בדרך". ד. לחייב את סטולרו לבנות קיר בטון בגובה 1.5 מ' שיפריד את ה"דרך" "מ"הנכס", כפי שהתחייב בחוזה. ה. לשנות את התכניות שהוגשו לעירית חדרה באופן שיתאימו למוסכם בענין ה"דרך". ו. ליתן צו הצהרתי לפיו זכאי עמית לכך שבעת רישום חלוקת חלקה "24" בלשכת רישום המקרקעין, תרשם זיקת הנאה על ה"דרך" (חלקה זמנית ב' 1 / 24 ), לטובת חלקה 300 וחלקה זמנית ח' בגוש 11041 לפיה תהיה זכות מעבר בדרך להולכי רגל ורכב. ז. להצהיר כי סטולרו חייב להשתתף במחצית מהוצאות סלילת וריצוף "הדרך" המשותפת. ח. לחייב את סטולרו בהוצאות המשפט. 8. סטולרו עותר בהגנתו ובתביעה שכנגד להצהיר כי ההסכמות שבחוזה לגבי "הדרך" עד כמה שהן חורגות מהזכות לשים בה קוי תשתית, כאמור בסעיף 5א' לחוזה, בטלות וזאת מהטעמים הבאים: א. הפיכת "הדרך" למעבר להולכי רגל ורכב נוגדת את תוכנית בנין עיר מפורטת מס' 1035/3, (להלן:"התב"ע") שעמית היה היוזם שלה. לפי התב"ע מתוכנן כביש גישה לחלקות המשנה השונות שאמורות לההפך למגרשי בניה. כמו כן מתוכנן שביל גישה ברוחב 2.5 מ' הנמצא ממזרח לחלקת משנה 24/2 . מאידך אין בתב"ע כל זכר לדרך האמור בחוזה המכר שבין עמית לסוטלרו. ב. בעת חתימת החוזה העלים עמית מסטולרו את קיום תכנית התב"ע האמורה וכן את העובדה שמתוכננות דרכי גישה אחרות לחלקות הצפוניות. ולא רק העלמה היתה מצד עמית אלא גם הצגת מצג כוזב לפיו "הדרך" היא הגישה היחידה שדרכה יוכל עמית בעתיד להגיע למגרש ח'. רק בשל מצג כוזב זה הסכים סטולרו לאפשר לעמית זכות מעבר בנכס שהוא רכש ושילם עבור כל מטר ממנו כולל "הדרך" במיטב כספו. ג. שטח המגרש שנמכר לסטולרו הוא 402 מ', לפי תקנות התב"ע, סעיף 18, שטח בניה מינימלי למגרש הוא 400 מ', אם מפחיתים את שטח "הדרך" מהמגרש לא ישארו לסטולרו 400 מ' וגם מסיבה זו אין לקבל את עתירת סטולרו. 9. יצוין כי ב6.5.96-, היינו, יותר משנה לאחר חתימת החוזה, סטולרו חתם על ת22/ ובו חזרה על כל התחייבויותיו בחוזה ככל שהן נוגעות ל"דרך". סטולרו טוען בהגנתו כי חתם על ת22/, תחת אילוץ ובמרמה ולכן אין לו כל נפקות משפטית. 10. עמית משיב לטענות אלו בכתב התשובה בפני התביעה הנגדית את הדברים הבאים: א. התב"ע מתיחסת לדרכים ציבוריות בלבד ו"הדרך" לא מיועדת לשמש אלא את אלו המפורטים בחוזה לכן היא לא מופיעה בתב"ע כפי שגם דרך הגישה לבית סטולרו אינו מופיע בה. אין לכן כל סתירה בין החוזה לתב"ע. ב. אשר לטענה בדבר קיום דרכים חילופיות משיב עמית כי אכן יש גישה חילופית לבית האב, אך לא לבית הבן. 11. לאחר שמיעת הראיות שהביאו בפני הצדדים ועיון בסיכומי טענותיהם בכתב, אני פוסק כי הדין עם עמית ולהלן נימוקי לכך. 12. בתצהירו של סטולרו שהינו עדותו הראשית מעלה עופר סטולרו גירסה עובדתית הסותרת את האמור בכתב הגנתו. הוא טוען כי מעולם לא הסכים ולא היה מסכים לכך ש"הדרך" תשמש למעבר כנטען בתביעה. עוד טוען הוא כי עובר לחתימה על החוזה עמית הסביר לו כי "יתכן שיזדקק לדרך" לצורך העברת קווי מים, ביוב, חשמל, טלפון וכבלים בתוכה הוא-סטולרו הסכים לכך והסכים גם לדרישת עמית כי זכות זו תעוגן בחוזה שיחתם. לכך היתה הסכמה ובשום פנים לא לכך שהדרך תשמש למעבר להולכי רגל ורכב. 13. דברים אלו שבתצהיר הם לא רק שינוי חזית לו התנגד ב"כ עמית, אלא הם נוגדים חזיתית את ס' 10 מכתב ההגנה. בס"ק ב' נאמר: "רק בשל מצב כוזב זה הסכימו הנתבעים (הדגשה שלי מ.נ.) בכלל לאפשר לתובע או מי מטעמו לעבור דרך הנכס שלהם עבורו שילמו תמורה מלאה המחושבת לפי 402 מ"ר". 14. עינינו הרואות יש כאן הודיה גמורה כי ההסכמה היתה לכך שחלק מהנכס שנרכש ישמש דרך מעבר לתובע ולאלו מטעמו. יש לדחות לכן מכל וכל טענה עובדתית זו של סטולרו. 15. לפיכך יש לדון רק בטענות כפי שהועלו ע"י סטולרו בהגנתו. הראשונה שבהן שהוא הסכים לכך שחלק מהנכס עבורו שילם במיטב כספו ישמש את התובע ואלו מטעמו לצורכי מעבר, עקב מצג כוזב שהציג בפניו עמית כי אין דרך חילופית. אין כל ממש גם בטענה זו, שכן היא נסתרת מפי סטולרו עצמו בעת שנחקר על תצהירו. אצטט את דבריו בע' 21 לפרוטוקול: "ש. אתה טוען שלעמית יש דרך חילופית ת. כן לחלקה הצפונית שלו מהדרך הראשית. ש. מתי נודע לך לראשונה ת. הוא אמר לי זאת. ש. בזמן שחתמת על החוזה ידעת על קיומה של הדרך החילופית שאתה טוען לקיומה ת. ידעתי שלאחר שימכור את כל חלקי המגרש תהיה דרך אחת שתהיה הגישה לכל הבנינים ולא העליתי על הדעת שהשביל שלי יהיה דרך מעבר". 16. טענת סטולרו כי עמית הציג בפניו מצג כוזב שאין דרך חילופית ולכן הסכים שחלק מהנכס שרכש ישמש כמעבר, נסתרת איפוא מהודאתו בפני וטענתו כי מעולם לא הסכים לכך שחלק מהנכס שרכש ישמש כמעבר נסתרת איפוא מהודאתו בכתב הגנתו, כך שעמדת סטולרו יוצאת קרחת מכאן ומכאן. 17. אינני צריך לכן להכריע במחלוקת בין הצדדים אם אכן קיימת או לא קיימת דרך חילופית, אך אומר בכ"ז כי לפי ת23/, אין לומר שקיימת אכן דרך חילופית. ראה דברי סטולרו: "אני מסכים איתך שבשלב זה לא מסומנת שום דרך על התוכנית" (הכוונה לת23/, ע' 22 שורות:14-15). ועל כל פנים מובן מאוד מדוע עמד עמית על כך שהמעבר יהיה ב"דרך" שהיא חלק מהשטח שמכר לסטולרו. 18. גם טענת סטולרו כי אין הגיון בכך שהוא ישלם עבור שטח שלמעשה יהיה בשימושם של אחרים, לאו טענה היא כאשר אין ספק מה הוסכם על פי החוזה. שאלת ה"כדאיות" או אי הכדאיות, ההגיון או אי ההגיון שבעיסקה אינה רלונטית. רק כאשר מתעוררת שאלה פרשנית לחוזה והדברים ניתנים להתפרש כך או כך, ניתן להשתמש בשאלת הסבירות והכדאיות כדי לאמוד את דעת הצדדים. 19. אוסיף ואומר עוד למעלה מן הצורך כי גם טענת חוסר ההגיון או הכדאיות לגופה, אין בה ממש. סטולרו לא קנה רק את שטח ה"דרך". לו היה קונה רק אותו היה מקום לשומעו בטענתו כי אין זה הגיוני שישלם עבור מה שאינו שלו למעשה. סטולרו קנה שטח של 402 מ"ר במחיר מסוים, עמית רשאי היה לומר לו: "אני מסכים למכור לך שטח זה במחיר זה רק בתנאי שאתה מסכים שחלק קטן ממנו ישמש גם לי כמעבר". 20. העיד לפני עו"ד פודורובסקי, שיצג את סטולרו בעיסקה (ע' 11 לפר'). עו"ד פודורובסקי שולל את עמדת סטולרו כי כוונת הצדדים היתה לכך שלעמית יהיה מותר רק להניח צינורות תשתית ב"דרך". הוא נשאל לגבי אפשרות זו את השאלה הבאה (ע' 13 לפר'): "כאשר נחתם החוזה האם דובר שכוונתו של סעיף זה שבזה מתמצא כל השיתוף בשביל"? והשיב: "אני לא חושב". עם זאת מוסיף העד ואומר את הדברים הבאים: "אני חושב שדובר באיזה שלב שמר עמית רצה לבנות בית לבן שלו מצפון לחלקה של סטולרו והוא אמר שיש תוכנית או שהוא מתכנן שהכניסה תהיה מסביב ל4- המגרשים הבנויים ועד אז הוא ביקש שבנו יוכל לעבור כי השער האחורי שלו נפתח לאיזור של הדרך המשותפת. אני זוכר שדובר על זה שהוא יוכל לעבור לבית של הבן באופן זמני". 21. במילים אחרות, עו"ד פודורובסקי, שהיה כאמור עורך הדין של סטולרו, חושב וזוכר שאמנם מדובר היה לא בשימוש לצורכי תשתית אלא למעבר אבל זאת באופן זמני עד להתקנת המעבר החילופי. 22. אינני מוכן לקבוע כעובדה שאכן הוסכם על זמניות כאשר בחוזה הכתוב שעו"ד פודורובסקי ניסח!! אין זכר לכך. אדרבא כל ההתחייבויות שנטל על עצמו סטולרו בענין הדרך, הקמת הגדר, והשתתפות בסלילה מלמדים על דרך קבועה ולא זמנית. 23. יתר על כן, סטולרו התחייבו בחוזה, ס' 5ב', למקם את חניית רכבם בשטח המסומן י' בתסריט, כך שגבול החניה (ראה הסימון בת21/) לא יחרוג אל תחום הדרך. מאימתי מוכר מתערב ומכתיב לקונה מגרש היכן ימקם הקונה את החניה שלו?! גם מכך עולה ברורות כי הדרישה וההסכמה בענין זה נועדה להבטיח שהדרך תשמש למעבר קבוע. 24. גם מר חיים גמליאל, שקישר בין הצדדים ונוכח במו"מ ביניהם לקראת כריתת החוזה וגם במעמד החתימה עליו, העיד כי בנוכחות סטולרו עמית התנה כתנאי יסודי לעיסקה את הישארות הדרך ברוחב של 3 מטר כמעבר משותף ברגל ובכלי רכב (סעיף 6 מתצהירו כעדות ראשית), דבריו אלו לא הופרכו בחקירה הנגדית והם מהימנים עלי. 25. נוכח מה שקבעתי עד כה, אין לי צורך לדון בטענות סטולרו כי על כתב ההתחייבות חתם תחת אילוץ ותוך ניצול מצוקתו, אך אם היה עלי להכריע בטענות אלו של סטולרו כדי לפסוק במחלוקת שבין הצדדים הייתי דוחה גם את טענותיו אלו. אנמק דברי אלו בקצרה להלן. 26. בס' 14 (ז) לתצהיר העדות הראשית שלו טוען סטולרו כי "חתם על הנייר הנ"ל בלי לקוראו כלל". אך כאשר נחקר על תצהירו אמר כי באותו מעמד דרש ממנו עמית לחתום על מסמך מודפס (נ28/, לתצהיר סטולרו): "התחלתי לקרוא וראיתי שיש כל מיני מונחים משפטיים... אחרי שסירבתי לחתום אלא רק במעמד של עו"ד הוא אמר לי שהוא ינסח כמה מילים בכתב ידו שאתה תוכל להבין על מה אתה חותם ואז כתב עמית את המסמך. התחלתי לקרוא וראיתי שכל הסעיפים הראשונים שכתב הם מתאימים.... קראתי ברפרוף". [ע' 20 לפר']. 27. דבריו אלו של סטולרו סותרים את טענת האילוץ, שכן עינינו הרואות שכאשר הוא לא רצה לחתום על משהו הוא פשוט לא חתם וגם הלחץ בו היה נתון כדי לקבל המשכנתא לא שיבש את שיקול דעתו. עמית לא לחץ ולא הציק ולא אמר לו טוב אם אינך חותם על המסמך אני לא חותם לך על התוכנית אלא הוא ויתר על המסמך המודפס וניסח בשפה פשוטה מסמך המעגן את ההתחייבויות שנטל על עצמו סטולרו בחוזה. עמית היה חייב להתנות את חתימתו על התוכניות שהגיש סטולרו בחתימת סטולרו על המסמך, שכן אם לא היה עושה כן היה נחשב בחתימתו על הסכמתו לתוכניות אלו כמוותר על זכויותיו לפי החוזה. 28. עמית יכול היה באותו מעמד לומר לסטולרו "אני מצפצף על בעיותיך ועד שלא תתקן את התוכניות באופן שיתאימו למה שהתחייבת בחוזה, אינני חותם לך". הוא לא נהג כך וגם לא עמד על כך שסטולרו יחתום על מסמך שמכיל מונחים משפטיים שהוא טוען כי אינו מבין אותם. עמית נהג בענין זה בהגינות מוחלטת. יש לדחות לכן מכל וכל את טענותיו של סטולרו נגד העולה מכתב ההתחייבות, ת21/. 29. טענת סטולרו כי המוסכם בחוזה לגבי ה"דרך" נוגד את התב"ע, אף בה אין כל ממש מהנימוק שטען עמית בכתב התשובה, היינו שדרכים שאינן ציבוריות אלא מיועדות אך ורק לשימוש שני הצדדים לחוזה אינן צריכות להופיע בתב"ע. 30. כמו כן אין ממש בטענת סטולרו כי "ניכוי" שטח הדרך לא יותיר לו את השטח המינימלי של 400 מטר הדרוש לפי התב"ע. בענין זה מקובלת עלי חוות דעתו של המהנדס מר קנטור, (נספח י"ז לתצהיר עמית) ש"אין ההפרשה לדרך פוגעת בזכויות הבניה מכיוון שהדרך אינה חלק מהתב"ע (ס' 3). 31. על טענת חוסר היריבות ככל שהדבר נוגע לבן, לא חזר עוד ב"כ סטולרו בסיכומו וטוב שכך עשה, שכן על יסוד ס' 34 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג 1973 גם הבן רשאי לתבוע את קיום הזכות לטובתו הגם שאינו צד לחוזה. 32. אשר על כן, ולאור כל האמור זכאים התובעים לסעדים הבאים המבוקשים על ידם שאני נותנם בזה: א. ניתן בזה צו קבוע המורה לסטולרו ו/או הבאים מטעמם להימנע מלהפריע לעמית ו/או לבני ביתם לעבור ברגל ובכלי רכב בדרך המסומנת ד' 1 / 24 וט' בגוש 10041 כדי להגיע לבתיהם בחלקה 300 ובחלקה הזמנית "ח" הלוא היא "הדרך". ב. אם הדבר טרם נעשה אני מורה לסטולרו לסלק כל דבר הנמצא בדרך שיש בו כדי להפריע למעבר כאמור. ג. אני מחייב את סטולרו לבנות קיר בטון בגובה של מטר וחצי בין חלקתם לבין הדרך באופן שישאיר דרך ברוחב של 3 מטר החל מהמחסן הקיים של עמית. ד. אני מחייב את סטולרו לגרום לשינוי התוכניות שהגישו לעירית חדרה, כך שיתאימו לחוזה שבין הצדדים ולסימון שעשה עמית על גבי התוכניות. ה. כמו כן אני מצהיר כי סטולרו חייבים להשתתף במחצית הוצאות סלילת הדרך. 33. נושא העפר שיצק סטולרו לא נזכר בסיכומי עמית ואני מניח כי אינו אקטואלי עוד. 34. לגבי הסעד ההצהרתי הראשון המבוקש, היינו להצהיר כי לאחר רישום חלוקת חלקה 24 תרשם זיקת הנאה על חלקה זמנית ב' 1 / 24 לטובת חלקה 300 וחלקה זמנית ח' שתבטא את זכות המעבר הבלתי מופרעת כמתחייב מפס"ד זה, היתה לי התלבטות. קיוויתי למצוא בסיכומי הצדדים טעון משפטי שיעזור לי להגיע להכרעה אך לא מצאתי כזאת. 35. התלבטותי היתה זו: נכון הוא כי לגבי "הדרך" הוסכם מה שהוסכם כפי שקבעתי בפס"ד זה, אך אין בהסכם הסכמה מפורשת לכך שההתחייבות של סטולרו בענין הדרך תשוכלל בעתיד "כזיקת הנאה", באמצעות רישום בפנקסי המקרקעין. עמית אמנם דרש, לאחר חתימת החוזה, מעו"ד פודורובסקי להוסיף הסכמה כזו בחוזה, אך עו"ד פודורובסקי השיב לו, בצדק, כי כל תוספת יכולה להעשות רק בהסכמת הצדדים. פרופ' מיגל דויטש בספרו על קנין כרך ב' ע' 422 מבקר פס"ד שניתן ע"י השופט י.כהן בע.א. 184/72, הרב פרידמן נגד נ. נחמני (פד' כ"ז (ב) ע' 98) וכותב בדברי ביקורתו כך: "דא עקא, באותו מקרה לא היה רמז כלשהו לא בהסכם ולא בהתנהגות הצדדים בהמשך לכך, שהצדדים הסכימו כי ההתחייבות תשוכלל בעתיד כזיקת הנאה באמצעות רישום בפנקסי המקרקעין. בהעדר כוונה של הצדדים להקנות אופי קנייני לזיקה, גם אם בעתיד רחוק כלשהו בלבד, לפנינו התחייבות שאיננה (הדגשה במקור מ.נ.) בגדר חוזה ליצירתה של זיקת הנאה, אלא התחייבות רגילה להימנע מפעולה שדיני הזיקה אינם חלים עליה". "מובן כי ביהמ"ש בענין הרב פרידמן הונע מן הצורך למצוא אחיזה בדין לשינויה של ההתחייבות לשם עשיית צדק בין הצדדים. אולם הוא נתפס לכלל טעות בדין, עם הכבוד, מן הטעם הנזכר...". 36. לאחר העיון בסוגיא משפטית זו הגעתי למסקנה שעמית זכאי גם לסעד ההצהרתי המבוקש. אנמק את הכרעתי להלן. 37. עיון בחוזה שבין הצדדים יראה שלא רק "רמז" יש בו לכך שהיתה למעשה הסכמה לשיכלול ההתחייבות בעתיד כזיקת הנאה רשומה אלא הרבה יותר מרמז. כבר הזכרתי את נוסח ה"הואיל" החמישי בחוזה האומר: "והואיל והקרקע המהווה חלק מהנכס שמידותיה X316,5 .... תשמש דרך משותפת". סעיף 1 מהחוזה אומר שהמבוא מהווה חלק בלתי נפרד מתנאי החוזה. המבוא הוא הצהרת כוונות שלאורן יש לפרש את כל תנאי החוזה. לו לא היתה כוונה לשכלול המוסכם לגבי ה"דרך" כזיקת הנאה רשומה, לא היה מקום ל"הואיל" הזה במבוא אלא בחוזה היה צריך להיות תנאי מנוסח כהתחייבות של סטולרו לאפשר את השימוש בדרך כמעבר. 38. אם בחוזה מכר דירה יהיה כתוב שפלוני מוכר לאלמוני דירה ולא יהיה כתוב במפורש שהוא מתחייב גם להעבירה על שמו בלשכת רישום המקרקעין, האם בשל כך יתעורר ספק כלשהו אם הקונה זכאי לרשום את זכותו בדירה על יסוד ההסכם הזה בלשכת רישום המקרקעין?! פשיטא שלא. כך הוא גם לגבי זכותו של עמית לרשום זיקת הנאה שתבטא את המוסכם במבוא שחלק מ"הנכס" שנמכר לסטולרו יהיה דרך משותפת למרות שהבעלות עליה היא של סטולרו. 39. פרוש זה לאמור במבוא מקבל משנה תוקף מההתחייבות שקיבל על עצמו סטולרו בס' 5 ג' וד' לחוזה, היינו התחייבות סטולרו לבנות גדר שתתחום את הדרך וכן להשתתף בהוצאות סלילה או ריצוף של הדרך. כל אלו מראים בעליל כי כוונת הצדדים לא היתה להתחייבות לתת רשות מעבר אלא לכך שהדרך תשמש כמעבר. עמית זכאי לכן לכך שאופיה זו של רצועת הקרקע שהיא "הדרך" יעוגן ברישום מתאים של זיקת הנאה בלשכת רישום המקרקעין. 40. אשר על כן, אני מצהיר כי עמית זכאים לכך שלאחר רישום חלוקת חלקה 24 תרשם זיקת הנאה על חלקה זמנית ב' 1 / 24 לטובת חלקה 300 וחלקה זמנית "ח" בגוש 10041. אל חלקות אלה תהיה זכות מעבר בלתי מופרעת להולכי רגל ולכלי רכב "בדרך" המסומנת "ט" בתרשים. חלקה ב'1 / 24 בגוש 10041 תהיה כפופה לזכות מעבר זו. עוד אני מצהיר כי סטלרו חייבים להשתתף בהוצאות סלילה או ריצוף הדרך המשותפת כאמור בחוזה שבין הצדדים. 41. סטולרו ישלמו לעמית את אגרת התביעה ועוד שכ"ט עו"ד בסך 7,500 ש"ח + מע"מ כדין. עבודות תשתית