הודעות לכל בעלי מקרקעין - סעיף 149(א)(2א)(ב) חוק התכנון והבניה

החלטה 1. המשיבים 3 מבקשים צו ביניים המורה לעותרת להפסיק כל בניה הנעשית על ידה על פי היתר בניה 42978 (להלן - ההיתר) וזאת בהסתמך על תקנה 8 לתקנות התכנון והבניה (סדרי דין בעתירות לבית משפט לעניינים מינהליים) תשנ"ו1992- (להלן - התקנות). 2. העותרת מבקשת לדחות את בקשת המשיבים 3 על הסף מחוסר סמכות, שכן תקנה 8 לתקנות נועדה להושיט סעד ביניים לעותר ולא למי שצורף כמשיב לעתירה (תקנה 8(ב)(ג) לתקנות). 3. מתגובת המשיבה 1 עולה כי היא אינה חולקת על עמדת העותרת בהסתמך בין היתר על החלטת בית המשפט העליון בבג"צ 6099/99 קיבוץ קליה נ' מועצת התכנון העליונה מיום 2.5.00 (טרם פורסם) שם החליט כב' השופט מצא כדלהלן: "המבקשת לא הגישה עתירה מטעמה, אלא צורפה כמשיבה לעתירת המשיבים 2 ו3- נגד המשיבה 1. נראה לי שבמעמדה זה אין המבקשת זכאית לעתור לסעד הביניים המבוקש על ידיה. מטעם זה, ...הנני דוחה את הבקשה". המשיבה 1 הוסיפה, כי בענייננו אין המשיבים 3 רשאים לעתור בעתירה מנהלית לבית המשפט, באשר אין הם תוקפים החלטה כלשהי של ועדת הערר (ראה ס' 255 א(א) לחוק התכנון והבניה תשכ"ה1965-). לפיכך אין לאפשר להם לעקוף את העדר זכותם לעתור, על ידי כך, שבהיזקקות לבקשות מטעמם יוקנה להם למעשה מעמד של עותרים. עוד טענה המשיבה 1, כי את הסעד יוכלו המשיבים 3 לבקש במישור האזרחי - כמובן מבלי להביע עמדה בנוגע להליך שטרם בא לעולם. 4. משיבה 2 הודיעה כי לאחר התליית ההיתר נקטה, בחובשה "כובע אחר" - כב"כ היועץ המשפטי לממשלה, בהליכים נגד העותרת בבית המשפט לעניינים מקומיים, בגדרם ביקשה סעד זמני להפסקת עבודה אך בקשתה נדחתה. על כן, תומכת היא בבקשת המשיבים 3, שכן הצו המבוקש על ידם משיג אותה מטרה שהמשיבה 2 מעוניינת בה. 5. לאחר עיון החלטתי לדחות את הבקשה מהטעמים הבאים: א. עניינה של העתירה שהוגשה על ידי העותרת בביטול החלטת המשיבה 1, שדחתה ערר של העותרת על החלטת המשיבה 2 להתלות את ההיתר, שניתן לה כדין לפני למעלה משנתיים, ואשר הבנייה על פיו עומדת בפני סיום לאחר שהעותרת לפי הנטען בעתירה השקיעה למעלה מעשרה מיליון דולר. התליית ההיתר "נולדה" בעקבות טענת המשיבים 3 כי בתהליך הוצאת ההיתר, שכלל הקלות, לא מולאו דרישות סעיף 149(א)(2א)(ב) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה1965- בכך שלא נשלחו הודעות על פי אותו סעיף לכל בעלי המקרקעין הגובלים בחלקה, שלגביה ניתן ההיתר, זאת חרף העובדה שהבקשה להיתר כללה בקשה להקלות. לטענת העותרת, חרף התנגדותה צורפו המשיבים 3 כצד להליכים שהתנהלו בפני המשיבות 1 ו2-, וכל טענותיה, ובכללן טענות חוסר סמכות להתלות את ההיתר, נדחו גם הן על ידי המשיבה 1. ב. מבלי לנקוט עמדה ביחס לעתירה שאמורה להתברר לגופה ומעוררת שאלות של עובדה וחוק, מקובלות עלי בנסיבות המקרה דנן, עמדות העותרת והמשיבה 1, שעל המשיבים 3 היה לנקוט בהליך מתאים בגדרו ניתן לבקש סעד ביניים. הוא הדין עם המשיבה 2 שאין די ב"תמיכתה" בבקשת המשיבים 3 על מנת להיעתר לבקשה. 6. המשיבים 3 ישלמו לעותרת הוצאות בסך 7,500 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק ללא קשר לתוצאות. בניהמקרקעיןחוק התכנון והבניהתכנון ובניה