החלטה 1. בעתירה שלפני ביקשו העותרים סעדים הצהרתיים שתמציתם להלן: א. לבטל את החלטת המשיבה 3 (להלן - הועדה) מיום 25.10.99 (להלן - ההחלטה) לגבי תוכנית בניין עיר מק5597/ (להלן - התוכנית). ב. להצהיר כי ביום 9.2.98 אישרה הועדה את התוכנית בהתאם להוראות הדין, כפי שהופקדה ובשינוי, כמפורט בהחלטה, היא ההחלטה התקפה (להלן - ההחלטה הראשונה). ג. שתכנית הבינוי שהגישו ביום 18.2.99 (להלן - תוכנית הבינוי) על פי ההחלטה הראשונה אינה כפופה להתנגדות כלשהי. 2. המשיבים ביקשו לדחות או למחוק את העתירה על הסף משום שהעותרים לא נקטו בהליך הקבוע בחוק התכנון והבניה תשכ"ה1965- (להלן - החוק) לתקיפת החלטת הוועדה בפני ועדת הערר (ס' 112 לחוק). עוד טענו שהעתירה נגועה בשיהוי ובחוסר ניקיון כפיים, משום שלא גילו בפני בית המשפט את העובדות במלואן. 3. החלטתי לדון תחילה בבקשת המשיבים למחוק או לדחות את העתירה על הסף. 4. רקע עובדתי: א. העותרים, בעלי חלקה 76 בגוש 30121 ברח' טשרניחובסקי-רסקו בירושלים, עליה בית בן שתי קומות מעל קומת מחסנים (להלן - החלקה), יזמו את התוכנית. ב. התכנית הופקדה לעיון הציבור כשינוי מס' 1/95 לשינוי תוכנית מתאר מקומית מס' 2200 (המספר שגוי - י"ה) שמטרותיה כלהלן: "א. קביעת בינוי להקמת שתי קומות נוספות מעל הבניין הקיים, לשם תוספת שתי יחידות דיור חדשות בשטח, בהתאם לנספח הבינוי. ב. קביעת בינוי לתוספת קומה תת קרקעית לשימוש חניה, בהתאם לנספח הבינוי. ג. הגדלת מס' הקומות המרבי מ3- קומות מותרות (קיימות שתי קומות מעל קומת מחסנים) ל4- קומות מעל קומת מחסנים ומעל קומת חנייה. ד. הגדלת מספר יחידות דיור המרבי מ2- יחידות דיור ל4- יחידות דיור. ה. קביעת שטחי הבנייה המרביים בשטח החלקה ל977.51- מ"ר מתוכם 658.0 מ"ר שטחים המהווים שימושים עיקריים, מבלי להגדיל את שטחי הבנייה המאושרים בשטח, קודם הפקדתה של תוכנית מק5579/ זו. ו. שינוי קווי בניין וקביעת קווי בנין מרביים. ז. קביעת תנאים למתן היתר בשטח. ח. חלוקה חדשה". ג. בעקבות פרסום הפקדת התכנית הוגשו התנגדויות, ביניהן זו של המשיבים 6-5, שבה הועלו בין היתר חששות מפני גובה הבניין הצפוי, העלול להתנשא ל8- קומות מעל מפלס הקרקע. ד. במהלך הדיון בוועדה המקומית (להלן - הוועדה) הועלו מספר הצעות לגבי הדרך הנאותה לאזן בין התוכנית להתנגדויות, אך הועמדו להצבעה שתיים: "הצעה א - לאשר את אותם אחוזי הבניה ללא קומת מכונות למעלית ושטח האדמה המילוי. הצעה ב - לאשר תוספת קומה נוספת ויתרת אחוזי הבניה יהיו במרפסת הגדולה". הצעה א' התקבלה ברוב דעות. ה. בהחלטה - היא ההחלטה הראשונה - נרשם: "לקבל חלקית ההתנגדויות מהנימוקים שפורטו בחוות הדעת ולאשר למתן תוקף התוכנית בתנאים הבאים: א. לאשר תוספת הבניה ללא הקומה הטכנית של חדר המכונות מעלית שעל הגג שאותה יש לבטל, ולקבוע מעלית הידראולית שחדר המכונות שלה יהיה במפלס הכניסה. ב. אחוזי הבניה יפוזרו בקומות הקיימות. לדחות את יתר ההתנגדויות". ו. המשיבים 6-5 סברו, ובצדק, כי ההחלטה הראשונה עמומה. עמימותה גררה בירורים, שהובילו להגשת ערר ימ1-626/98- מטעמם (להלן - הערר). הם ביקשו לראות את ההחלטה הראשונה כהחלטת ביניים, שלא תחסום את דרכם להגיש ערר, לאחר שיקבלו את המידע המלא על פרטי תוכנית הבינוי, ויעריכו את מידת הפגיעה בהם. לטעמי, גם הצעה א' עמומה וקשה להבין כיצד ינוצלו "אותם אחוזי הבניה ללא קומת מכונות למעלית ושטח האדמה המילוי", לאור המוצע בתוכנית, דהיינו בניית 4 קומות מעל קומת מחסנים ומעל קומת חניה. ז. העותרים, לעומת זאת, הטוענים כי ההחלטה הראשונה "שופצה" שלא כדין, תוך הטעיית חברי הוועדה, העדיפו שלא להתעמת עם הפן המקצועי הגלום בה והדורש תיקון תוכנית הבינוי, ואף נמנעו מלפנות לבית המשפט בעתירה דוגמת זו המונחת לפני. תחת זאת ביקשו העותרים לדחות את הערר ימ- 1-626/98 על הסף בטענה שהוגש באיחור ושוועדת הערר אינה מוסמכת להאריך מועדים, אך טענתם נדחתה על ידי ועדת הערר בהחלטתה מיום 27.7.98 (להלן - החלטת ועדת הערר). ח. ביום 3.8.98 הגישו העותרים בקשה לאפשר להם לערור לוועדה מחוזית לתכנון ולבניה מחוז ירושלים על החלטת ועדת הערר, אך בקשתם נדחתה ביום 12.8.98 (להלן - החלטת ועדת ערר מחוזית). ט. ביום 17.9.98 הגישו העותרים עתירה מנהלית לבית המשפט המחוזי (עת"מ 24/98), בגדרה המליץ בית המשפט לקבל את העתירה, שכן כב' השופט א"צ בן-זמרה שדן בעתירה סבר כי החלטת ועדת הערר ניתנה בחוסר סמכות להאריך מועדים להגשת ערר לפניה, וציין כי "ההחלטה נשוא הערר היא החלטת ביניים, כפי שאכן טוענים המשיבים וממילא תהא למשיבים 4-3 [6-5 כאן] ולעותרים זכות ערר על התוכנית המאושרת הסופית [התב"ע] תוך שמירת זכויות כל הצדדים". לאחר שכל צד הביע דעתו בעניין ניתנה על ידי השופט בן-זמרה החלטה כדלהלן: "לאור הסכמת הצדדים כנ"ל א. העתירה מתקבלת. ב. החלטות ועדת הערר מהימים 27.7.98 ו- 12.8.98 מתבטלות. ג. הערר נמחק. ד. מהטעמים הכלולים בהמלצה, המשיבים 4-3 [6-5 כאן] ישלמו לעותרים את שכר טרחת עורך דינים בהתחשב גם בסיומו בשלב מקדמי היום בסך 5,000 ש"ח בתוספת מע"מ צמוד למדד ונושא ריבית החל מהיום. אך הם יהיו פטורים מחיוב זה אם לא יגישו ערר על אישור התב"ע הנקודתית הסופית"... (להלן - החלטת ביהמ"ש). י. מכאן נסללה הדרך לעותרים להגיש תוכנית הבינוי המתוקנת, ולמשיבים 6-5 נפתחה האופציה להתנגד, אם יהיו סבורים כי היא עתידה לפגוע בהם, בכפוף לתשלום ההוצאות כמוסכם. יא. בעקבות דרישת המשיבים לקבל מידע על תוכנית הבינוי המתוקנת, ודרישת העותרים להביא את תוכנית הבינוי המתוקנת לוועדה, התנהלו בירורים עם הלשכה המשפטית, בסופם ניתנה החלטה ביום 25.10.99, שאת ביטולה ביקשו העותרים. וזה לשונה: "החלטה א. תכנית הבינוי שהוגשה אינה תואמת את החלטת הועדה מתאריך 9/2/98. ב. בהחלטת הועדה מיום 9/2/98 נקבע כי אחוזי הבניה יפוזרו בקומות הקיימות. משמע שהיה צריך להגיש בינוי שבו הבניה תהא במסגרת הקומות הקיימות בבנין באופן שהבניה תורחב בקומות הקיימות במידת האפשר ובהתייחס לאחוזי הבניה המותרים. ג. הועדה נכונה לאפשר את הבינוי בקומה אחת נוספת מעל הקומות הקיימות בבנין דהיינו שהבינוי יגיע עד למפלס 769 בלבד, דהיינו, יש לבטל את הקומה הנוספת בבינוי שהוצע וכן את חדר מכונות המעלית המתוכנן על גג הבנין. על היזם להמציא לעיון הועדה את תוכנית הבינוי התואמת החלטת ועדה זו". 5. לגופו של עניין: א. רק בחודש פברואר 1999 הגישו העותרים תכנית בינוי המשקפת, לשיטתם, את ההחלטה הראשונה. אם אכן סברו העותרים שההחלטה הראשונה היא סוף פסוק ואינה כפופה להתנגדויות - נשאלת השאלה, מדוע השתהו זמן כה רב להגישה. והעיקר הוא: הכיצד ניתן לפרש אחרת את ההסכמה שניתן לה תוקף בהחלטת בית-המשפט, אם לא שמירת זכות המשיבים 6-5 להתנגד? ב. מדוע תישלל מהמשיבים 6-5 הזכות להביע התנגדות לתכנית שהוכנה תוך התעלמות מהמחלוקת המלווה אותה מראשית הדרך. ג. לא ברור לי מדוע יצא הקצף על עו"ד אלירז, אשר בדין הנחה את הוועדה להזמין את העותרים ואת המתנגדים לדיון עם הגשת תוכנית הבינוי המתוקנת. סבורה אני כי דווקא הנחיה אחרת, המתעלמת מההליכים הקודמים, עלולה הייתה להיות שגויה. ד. נראה לי כי בעתירה זו נעשה ניסיון נואל למנוע דיון מקצועי בפורום הנכון, במעטה של עתירה מינהלית, תוך שימוש בלשון בוטה ובלתי ראויה שאינה מועילה לעותרים. ה. לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את העתירה על הסף. מקומה של המחלוקת בין הצדדים להתברר בועדה ולכל צד עומדת הזכות לערור על החלטתה כדין. העותרים ישלמו למשיבים 4-1 שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק ולמשיבים 6-5 10,000 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק. תוכנית בניהבניהתב"ע (תוכנית בניין עיר)בניין