פסק דין השופט י. דר: 1. ביום 8.7.98, חתם ראש עיריית חיפה על צו הריסה מנהלי, בתוקף סמכותו לפי סעיף 238א. לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה1965- (להלן - החוק). הצו התייחס לעבודות בנייה שעשו המערערים בגוש 10809 חלקה 599 ברח' יאיר כץ 1א' בחיפה. וזה תיאור העבודות בצו: "א. במרווח הקדמי והצדדי של בניין קיים, בצמוד לו יצקו תשעה עמודים בגובה 3.1 מ' ומעליהם יצקו משטח בטון בשטח של כ39.0- מ"ר. מעל המשטח הנ"ל החלו לבנות ארבעה קירות חיצוניים מבלוקים. ב. בקומת הקרקע סוגרים מקלט בשטח של כ32.0- מ"ר. ע"י אטימת ארבעה פתחים". הצו נחתם ביום 8.7.98 ועפ"י אישור בשוליו הודבק על עמוד בבניין ביום 12.7.98. 2. ביום 28.7.98, פנו המערערים לבית המשפט לעניינים מקומיים בחיפה והגישו בקשה לביטול צו ההריסה (ב"ש 7299/98). הבקשה נידונה בפני השופטת י' וילנר, וביום 4.8.98 דחתה את הבקשה. 3. על החלטת הדחייה הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה (ע"פ 961/98). במהלך שמיעת הערעור הודיעה בא כח המערערים שקיים סיכוי להשגת היתר לבנייה. בהסכמת בא כח המשיבה, דחה ההרכב את ביצוע הצו לששה חודשים מאותו מועד, עד ליום 12.5.99. 4. ביום 21.12.98, החליטה הוועדה המקומית לדחות את בקשת המבקשים להיתר. הוועדה נימקה את הדחייה בכך שהמקלט ועודף השטח במרווח הצדדי הם בגדר סטייה ניכרת, ומרפסת זיזית שנבנתה מפריעה לשכנים. על החלטה זו של הועדה המקומית לתכנון ולבנייה הוגש ערר שנדחה ביום 29.4.99. 5. ביום 4.5.99, מיד לאחר הדחייה וקודם לחלוף המועד לסיום התקופה שנקבעה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, הוגשה על ידי המערערים בקשה נוספת להיתר בנייה, והפעם למרפסת אחרת. בקשה זו עוד תעלה במהלך הדיון. 6. תקופת ששת החודשים שנקצבו ע"י בית המשפט המחוזי פגה ביום 12.5.99, והמבנה לא נהרס. ביום 24.5.99 פנה ב"כ המערערים שוב לבית המשפט לעניינים מקומיים (ב"ש 2543/99) ועתר לבטל את צו ההריסה. 7. הבקשה החדשה לביטול צו ההריסה המנהלי התבססה על נימוק אחד, לפיו מי שייצג את המשיבה, לא היה מוסמך לעשות כן, שכן ההרשאה שניתנה נועדה להליכים פליליים בלבד, ואינה כוללת ייצוג בעניינים מנהליים. טענת בא כח המערערים היתה שכל הדיונים חסרי נפקות משפטית ויש לקיים את הדיון מלכתחילה. 8. המשיבה הגישה תגובה מפורטת והעלתה בה טענות רבות לעניין ההליך שננקט. השופטת וילנר, בפניה הובאה הבקשה, הורתה ביום 20.7.99 להגיש סיכומים בכתב. על המערערים הוטל להגיש את הסיכומים תוך 21 יום. חלפו למעלה מארבעה חודשים והמערערים לא הגישו סיכומים. ביום 1.12.99 החליטה השופטת וילנר, שהורתה עד אז שוב ושוב למערערים להגיש סיכומים, לדחות את הבקשה. 9. דחית הבקשה נומקה תחילה באי הגשת סיכומים. נימוק נוסף הוא שלבית המשפט לעניינים מקומיים אין סמכות לדון בבקשה הנוגעת להעדר יפוי כח בהליך בבית המשפט המחוזי, ומן הראוי היה לערער על החלטת בית המשפט המחוזי בטענה שנפל שם פגם יסודי. הנמקה נוספת נגעה לטענת יפוי הכח. השופטת וילנר סברה שהטענה לעניין העדר יפוי כח מתייחסת להעדר יפוי כח של מי שייצג את המערערים. בכך טעתה, והכוונה לטענה לפיה באת כח המשיבה לא היתה מצויידת ביפוי כח מתאים. 10. בתחילת הדיון בפנינו ביקשנו לשמוע מפי בא כח המשיבה נתונים בדבר ההרשאה או כתב ההסמכה שהיה בידי עורכת הדין שהופיעה בשלב הראשון. קיבלנו לידינו שני מסמכים. מש2/ הוא כתב ההסמכה של היועץ המשפטי לממשלה שניתן ביום 3.3.98, והיה בתוקף במועד השמיעה בערעור בהליך בשלב הראשון. באותו מסמך הסמיך היועץ המשפטי לממשלה את עורכת הדין הדרי-קירשנר. "...להיות תובעת בבית משפט השלום בחיפה, בבית משפט המחוזי בחיפה ובבית המשפט לעניינים מקומיים בחיפה, בכל תביעה פלילית בשל עבירה על חיקוק מהחיקוקים המפורטים להלן אשר נעברה בתחום שיפוטה של עירית חיפה. חוק התכנון והבנייה התשכ"ה 1965 ...". על פי הכתוב במסמך, הוא בתוקף עד 31.12.98. המסמך השני הוא מש1/. מסמך זה נושא תאריך 3.3.89 והוא מסמיך את עורכת הדין נועה הדרי-קירשנר "...להיות תובעת בבית משפט השלום בחיפה, בבית משפט המחוזי בחיפה ובבית המשפט לעניינים מקומיים בחיפה, בכל הליך בשל עבירה על חיקוק מהחיקוקים המפורטים להלן...". בנוסח קיים הבדל עיקרי אחד; בעוד שבכתב ההסמכה הראשון הוסמכה עורכת הדין להופיע "...בכל תביעה פלילית בשל עבירה..." הרי במסמך השני היא הוסמכה להופיע "...בכל הליך בשל עבירה...". 11. על פי טענת בא כח המערערים, כתב ההסמכה שהיה בתוקף בעת בירורו של ההליך הראשון, לא הסמיך את עורכת הדין להופיע בהליך של בקשה לביטול צו הריסה, שאינו הליך פלילי אלא הליך מנהלי. על פי טענת בא כח המשיבה, מוסמכת היתה נציגת המשיבה "סמכות מלאה" לייצג את המשיבה בעניינים מנהליים. עוד היא כותבת בכתב התשובה שהגישה בדיון בבית המשפט לעניינים מקומיים, שהמערערים יזמו את ההליכים המשפטיים, וכי צו ההריסה המנהלי "...עומד בפני עצמו וניתן לביצוע אף ללא החלטה שיפוטית, ועל כן מלכתחילה לא יכולה סוגיית קיומו או העדרו של יפוי כח של ב"כ המשיב להשפיע על תוקף ההחלטות שניתנו כדין ע"י בתי המשפט, מכח סמכותם, בסיומם של הליכים שנקטו המבקשים". 12. על פי סעיף 264 לפקודת העיריות [נוסח חדש), בהליכים לפי פרק י' לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה1965- "... ייצג את העיריה מי שהיועץ המשפטי לממשלה הסמיכו לכך". פרק י' כולל את סעיף 238א. שענינו - צו הריסה מנהלי. נוסח זהה, ביחס לייצוג של ועדה מקומית לתכנון ולבניה, נמצא בס' 258 לחוק. 13. היועץ המשפטי הסמיך את עורכת הדין הדרי-קירשנר להופיע ולייצגו, והשאלה היא אם נוסח כתב ההסמכה כלל גם ייצוג בהליך כזה. מן העובדה שהיועץ המשפטי לממשלה ראה לנכון להוציא נוסח מתוקן של כתב ההסמכה, נראה שסבר שראוי להבהיר את היקף הסמכות, וכי הנוסח הראשון לא שיקף במדוייק את ההסמכה הדרושה לייצוג בבקשה לביטול צו הריסה מנהלי. לפיכך, החליט לשנות את הניסוח ולהחליף את המלים "תביעה פלילית" במלה "הליך". 14. אין מחלוקת כי על פי סעיף 5(א) לחוק השליחות, תשכ"ה1965-, יש צורך בהרשאה מפורשת להליכים לפני בית משפט. עוד ברור שבהליכים על פי פרק י' לחוק התיכנון והבניה, יש צורך בייצוג העיריה, ויצוג זה נעשה על ידי מי שהוסמך על ידי היועץ המשפטי לממשלה. נדבך נוסף הוא שבהליכים מסוג זה, בהם מותקף צו הריסה מנהלי, יש צורך שהמשיבה תהיה מיוצגת בפני בית המשפט, ויצוג זה יכול לעשות אך ורק מי שהוסמך על ידי היועץ המשפטי לממשלה. 15. מטרת החוק ברורה לנו. במסגרת מטרה זו יש צורך לנקוט "... צעדים לחקירת עבירות על החוק והבאת נאשמים לדין" (ע"פ 211/79 גזית ושחם חברה לבנין בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד לד(1) 716, 719). להשגת המטרה הוסמך "היועץ המשפטי או נציגו" לבקש הריסת מבנה שלגביו לא קוים צו הפסקה מנהלי או שיפוטי (ס' 241 לחוק). להשגת המטרה הוסמך נציג היועץ המשפטי לממשלה להגן בבית המשפט על צו הריסה מנהלי. 16. היועץ המשפטי לממשלה הסמיך כבר במסמך הראשון את עורכת הדין הדרי-קירשנר לייצג אותו. אם היה ספק אם הנוסח שבו נוסח כתב ההסמכה הראשון מתאים להגנה על עניינה של המדינה בבקשה לביטול צו הריסה מינהלי, בא הניסוח המתוקן המאוחר יותר ואישר בדיעבד את היצוג בהליך הראשון. אין פגם באישור בדיעבד. על כך נכתבו הדברים הבאים: "האישור בדיעבד, בדומה לדיני שליחות אחרים, ובדומה לפעולה משפטית בכלל, הוא עיקרון משפטי הבא להגשים את האוטונומיה של הרצון הפרטי של 'השולח'. כמו ההרשאה עצמה, גם האישור בדיעבד מבוסס על כוח הייצוג של השולח. ... האישור בדיעבד מגשים גם את הציפיה הסבירה של הצדדים. הצד השלישי סבר, מתוך טעות, כי פעולתו של השליח 'מחייבת או מזכה' את השולח. מסתבר שאין הדבר כן, שכן השליח פעל ללא הרשאה. בא האישור בדיעבד, ומגשים את ציפיתו של הצד השלישי. מכוח האישור בדיעבד יש בפעולתו המשפטית של השליח כדי לחייב או לזכות את השולח." (א' ברק, חוק השליחות (תשנ"ו, כרך ראשון), 711). 17. לדידי, גם הניסוח הראשון מספיק. אין הרי מחלוקת שעו"ד הדרי-קירשנר ייצגה את עניינה של המשיבה בהליך הראשון. אין מחלוקת שהיא היתה אמורה לעשות זאת כדי לתת למשיבה ייצוג משפטי. מסיבות אלה, ספק אם יש מקום לפרשנות דווקנית של מסמך ההסמכה. מכל מקום, אפילו נקבל שיש מקום לפרשנות דווקנית, בא, כאמור, כתב ההסמכה השני והכשיר בדיעבד את חוסר הבהירות בכתב ההסמכה הראשון. 18. בשולי דברי אלה ראוי להוסיף שיפוי כח של לקוח לעורך-דינו להופיע בבית המשפט אינו טעון מסמך בכתב. יפוי כח בכתב אינו אלא ראיה להרשאה (דנ"פ 2192/00 עו"ד דורון נוי נ' אהרון אמינוף ואח', ניתנה 9.4.2000). עניננו שונה מעט, שכן מדובר בהסמכה "פנימית" - לא בין לקוח לעורך-דין אלא בין היועץ המשפטי לממשלה לבין נציגו, אך ניתן ללמוד מכך על גמישותה של הרשאה לענין הצורה וכפועל יוצא מכך, גם לענין הפרשנות והאפשרות לאישורה בדיעבד. 19. צריך לזכור שהטענות שהעלה ב"כ המערער אינן מצביעות על קפוח בזכויותיו, שכן זכויותיו כמערער בבקשתו לבטל את צו ההריסה המנהלי לא קופחו. הוא מבקש להיתלות בעניין הניסוח כדי להכשיר בדרך זו את שהרשות המנהלית ביקשה למנוע ממנו בצו ההריסה המנהלי, ואת שבתי המשפט, בית המשפט לעניינים מקומיים ולאחר מכן בית המשפט המחוזי בערעור הראשון, ביקשו גם הם למנוע. 20. התוצאה היא, שצו הריסה מנהלי שהוצא ביום 8.7.98, ואמור היה להיות מבוצע תוך 30 יום, לא בוצע עד היום מחמת "תרגילים" שעושים המערערים כדי למנוע את הריסת מה שבנו ללא היתר, מבלי שיש להם עילת תקיפה כחוק נגד הצו ומבלי שיש להם סיכוי לקבל היתר לבניה. יש בכך ניצול לרעה של הליכי בית משפט, וראוי שניצול זה יופסק. בנסיבות אלה אני מציע לחברי לדחות את הערעור ולקבוע שצו ההריסה המנהלי יכול להתבצע, ותקופת ההתליה תסתיים תוך 15 ימים מהיום, כדי לאפשר למשיבה להערך לביצוע ההריסה. י' דר, שופט מ' לינדנשטראוס, נשיא, אב"ד: אני מסכים. מ' לינדנשטראוס, נשיא [אב"ד] ש' ברלינר, שופט: אני מסכים. אף אם נסבור, שכתב ההסמכה הראשון לא הסמיך את ב"כ המשיבה לייצגה בבית המשפט לעניינים מקומיים, בהליך שנגע לביטול צו הריסה המנהלי, יש לראות את הצו, ואת ההחלטה בדבר דחיית הבקשה לביטולו, כשרירים וקיימים, לאחר שהערעור על כך, שהוגש לבית משפט זה (ע"פ 961/98, נדחה), ולאור זה שלא נגרם בגין ה"פגם" האמור, עיוות דין. ש' ברלינר, שופט הוחלט לדחות את הערעור, בהתאם לחוות דעתו של כב' השופט י' דר. הריסת מבנהמסמכיםצו הריסהראש עירצווים