פסק דין 1. זוהי תביעה למתן פסק דין הצהרתי הקובע כי על עירית בני ברק לחשב את צריכת המים של התובעים לפי צריכת מים דירתית, ולא לפי צריכת מים כללית של הבנין ברח' צירלסון 16 בני ברק. (להלן: "הבנין"). 2. טוענים התובעים כי חרף תשלומים ששילמו לנתבעת עם כניסתם לדירתם והתקנת שעוני מים לדירותיהם ע"י הנתבעת, בחשבונות המים התקופתיים מחייבת אותם הנתבעת בצריכת המים המשותפת, תוך התעלמות מן הצריכה היחידנית של כל אחת מן המשפחות בבנין. טוענים התובעים, כי הנסיונות לברר את פשר הטעות אצל הנתבעת עלו בתוהו. על כן לא היה באפשרותם לשלם לפי הצריכה הדירתית. 3. טוענים התובעים, כי בדרך בה מחשבת הנתבעת את חשבון המים לכל דייר, היא חורגת מהסמכות שניתנה לה לקביעת הדרך למדידת צריכת המים, כאשר חיוב כל דייר בחלק 1/11 של צריכת המים הכללית של הבנין הוא מעשה שרירותי, הפוגע בכללי הצדק ואשר בגינו אמורה לשלם משפחה בת ארבע נפשות, סכום זהה לסכום בו מחויבת משפחה בת אחת עשרה נפשות. 4. עוד טוענים התובעים כי משעה שהעיריה אישרה והתקינה את שעוני המים הדירתיים, אין כל מניעה להשתמש בהם לשם מדידת צריכת המים של כל דייר, וכי השימוש בסמכות שנתנה לעיריה לקביעת הדרך בה תמדד צריכת המים - צריך להעשות תוך הפעלת שיקול דעת שיהיה מושתת על טעמים סבירים וכי הנתבעת חרגה מסמכותה בהפעילה שקול דעת מוטעה. 5. בכתב הגנתה, מכחישה הנתבעת את חובתה לספק מים לדיירי הבנין או כי קיים יסוד לדרישתם לפיה יחושבו החיובים בגין אספקת המים לפי הצריכה הדירתית וכי היא רשאית וחייבת לנתק את אספקת המים לבנין או לדירות שכן לטענתה התשלומים שנתקבלו והאישורים שנתנו לענין מדי המים הינם תוצאה של מעשי תרמית וזיוף שבוצעו ע"י אנשים הקשורים לבניתו של הבנין, ועל כן ראתה ורואה הנתבעת את האישורים כבטלים מעיקרא. 6. פרשת ההגנה של הנתבעת גוללה בפני בית המשפט מסכת עובדתית יוצאת דופן בחומרתה. 7. לטענת הנתבעת, הבנין שברח' צירלסון 16 בני ברק כל כולו הוקם בחטא ובמעשים שלא כדין: בבנין בוצעו עבודות בניה בחריגות רבות מימדים ורחבות היקף: בחודשים 11/97 - 3/98 נתנו על ידי הועדה המקומית לתכנון ולבניה שני היתרי בניה לגבי הבנין ברח' צירלסון 16 בני ברק הידוע כחלקה 599 בגוש 6192 ולפיהם הותרה בניה בשני חלקיו של המגרש - בנית בנין בן שתי קומות מעל קומת עמודים מפולשת ובו בסה"כ 4 יחידות דיור (נ/ 2). 8. שני התרי הבניה ניתנו ליעקב גולדברג יחד עם רעיתו צפורה גולדברג, התובעת מס' 8. פרט לשני התרי בניה אלה לא אושרה על ידי הועדה המקומית כל בקשה לבניה נוספת במגרש או לתוספת כלשהי. 9. והנה זה פלא, הבנין גדל וצמח מבנין בן - 4 דירות לבנין בן - 13 יחידות דיור: עד חודש אוגוסט - ספטמבר 98 הוקם במגרש ברח' צירלסון 16 בני ברק בנין שהחריגות העקריות בו הן: (א) תוספת קומה שלישית - במקום שתי קומות על פי היתר הבניה. (ב) סגירת שטחים בקומת העמודים המפולשת, והפיכתם לדירות. (ג) שימוש בקומת המרתף למגורים. (ד) תוספת של תשע יחידות דיור על ארבע על פי היתרי הבניה. 10. חריגות הבניה מתפרסות איפוא על פני כל חלקי הבנין ומפלסיו, החל מקומת המרתף עבור בקומת העמודים ושתי הקומות שמעליו, וכלה בקומה השלישית. בקומות שמעל העמודים אשר בהן לפי ההיתרים יועדו הן לארבע יחידות דיור, שתיים בכל קומה, חולקו הקומות הללו לשש יחידות דיור. (עמ' 7 שורות 19-12). התובעים אינם מכחישים איזו מן הטענות הללו של הנתבעת. אך מה לי חריגות הבניה ושעוני המים הדירתיים ודרך חישוב צריכת המים. 11. בסעיף 157 א' לחוק התכנון והבניה תשכ"ה 1965 נקבעו הוראות מפורטות בכל הנוגע לחיבורו של בנין לרשת המים העירונית. לענין זה מבחין המחוקק בין שני שלבים [סעיף 157 א'(ד)] - בין שלב אספקת מים למקרקעין לצורך ביצוע עבודה הטעונה היתר, ולבין שלב אספקת מים לבנין שלא לצורך ביצוע עבודה כנ"ל. אספקת המים בשני השלבים טעונה אישור מאת "הרשות המאשרת", דהיינו - הצגת מסמך החתום על ידי יו"ר הועדה המקומית לתכנון ולבניה, יחד עם מהנדס הועדה [סעיף 157 א' (א)]. 12. בתקנות התכנון והבניה (אישורים למתן שירותי חשמל מים וטלפון) התשמ"א 1981 (להלן: "התקנות") נקבעו הוראות ספציפיות לענין מתכונתם ותוכנם של האישורים הללו, ובשני השלבים: לשלב "א" האישור יוצא לפי "טופס 2", לשלב "ב" - הבקשה למתן האישור בשלב ב', מוגשת לפי "טופס 3", האישור לשלב "ב" יוצא לפי "טופס 4". 13. התנאים למתן "טופס 4", דהיינו האישור לאספקת מים - נקבעו בהוראות סעיף 157 א (ה) (1) כאשר התנאי היסודי והמקדמי הוא: "רשות מאשרת רשאית לתת אישור לפי סעיף זה, אם שוכנעה כי המבנה נשוא הבקשה נבנה בהתאם להיתר הבניה". 14. תכליתה של הוראה זו ברורה מאליה -סעיף 157 א' (ד) אוסר על הרשות המקומית לספק מים לבנין ללא אישור מאת הרשות המאשרת, קרי הועדה המקומית לתכנון ולבניה. (וראה גם: ד"ר שמואל רויטל, דיני התכנון והבניה, מהדורה 16, עמ' 523). 15. תכליתה זו של הוראת החוק אף מפורשת לחומרא בידי בית המשפט: בעת"מ 37/99 (בימ"ש מחוזי בירושלים) פינת החמד חברה לבנין בע"מ נ' ועדת העיר לתכנון ולבניה מחוז י-ם ועוד 10 אח', מפי כב' השופטת יפה הכט, מיום 6.10.99 (עותק צורף לסיכומי ב"כ הנתבעת) נקבע כי בדין פעלה הועדה המחוזית אשר הנחתה את הועדה המקומית כי משלא נחתם "טופס 4" כדין, למניעת אכלוס הנכס, והורתה לחברת החשמל לנתק את חיבורי החשמל מהמבנים שטרם אוכלסו, להגשת תביעה למניעת המשך אכלוס הדירות והעיקר: "השאלה מי מהמשיבים 11-5 הספיק להכנס לדירה - אינה רלבנטית לעניות דעתי, וזאת לאור ההטעיה וחוסר תום הלב העומדים בבסיס האכלוס. אם העותרת יצרה לפני המשיבים 11-5 מצג מטעה, אין להם אלא לבוא אליה בטענה, הוא הדין בחברת החשמל". 16. טענת הנתבעת על אשר ארע בעניננו חמורה פי כמה מן הטענה שהועלתה בפרשת עת"מ 37/99 פינת החמד חברה לבנין בע"מ. 17. בעניננו העלתה הנתבעת במסכת התצהירים שהובאו מטעמה - הן בתצהירו של מר שלום דרורי והן בתצהירו של מהנדס העיר - פרשה אותה יש לבחון באמות מידה נטלי ההוכחה ומשקלן של הראיות. 18. טוענת הנתבעת כי לא הונפק לבנין או לכל חלק ממנו בשלב כלשהו "טופס 4" - אישור להספקת מים לבנין וליחידותיו, לאחר סיום עבודות הבניה. יתר על כן, טוענת הנתבעת כי לאגף הנדסה ולועדה המקומית לתכנון ולבניה אף לא הוגש כל "טופס 3" (בקשה למתן "טופס 4"). 19. דא עקא, טוענת הנתבעת כי חרף אי הנפקתו של "טופס 4", בוצע בשלהי חודש אוגוסט חיבור קבע לבנין וזאת באמצעות הרכבת מודד ראשי לבנין, במקומו של מודד זמני שהורכב בשטח בשעתו לצורך עבודות הבניה על יסוד "טופס 2". בתחילת ספטמבר הורכבו בשני שלבים מודדים דירתיים ל- 11 יחידות דיור בבנין. 20. עבודות אלו בוצעו חרף העובדה שלא הונפק כלל "טופס 4". טוענת הנתבעת כי מר יעקב גולדברג מי שעל שמו הוצאו שני התרי הבניה המקוריים, פנה בחודש אוגוסט 98 למנהל אגף המים, בבקשה כי יבוצע לבנין חיבור קבע לרשת המים. 21. טוענת הנתבעת כי לצורך זה הוצג על ידי מר גולדברג מסמך הנחזה להיות צילום אוטנטי של "טופס 4". בהסתמך על מסמך זה, בוצע ביום 26.8.98 חיבור הקבע והורכב המודד הראשי. (סעיף 1 תצהיר עדותו של מר שלום). מר יעקב גולדברג לא הובא לעדות, ואף רעייתו, נתבעת 8 לא העידה בבית המשפט. 22. טוענת הנתבעת כי סמוך לאותה עת הגיש מר יעקב גולדברג "טופס איכלוס" למחלקת השומה בעיריה, ובו נרשם כי בבנין 11 יחידות דיור, בהתאם להיתר. לטופס האיכלוס צורף צילום שנחזה להיות לטענת מהנדס העיר, כצילום של היתר נוסף שהונפק כביכול על ידי הועדה המקומית, ולפיו הותרו כביכול בניתם של 11 דירות על יסוד מסמך זה, נחתמו במחלקת השומה ע"י בעלי הדירות "טפסי הודעת הבעלות" והעתקיהם הועברו - לפי הנוהל המקובל - לאגף המים. 23. בהסתמך על "הודעת הבעלות" המאושרים על ידי מחלקת השומה ביצעו עובדי אגף המים חיבור מודדים דירתיים ל- 11 הדירות, בין התאריכים 28-8.98 - 6.9.98. (תצהירו של מר דניאל שלום (נ/ 1) ותצהירו של מהנדס הדיר). 24. בתצהיר עדותו, מעיד מהנדס העיר כי שני המסמכים הללו - היתר הבניה הנוסף ל- 11 יחידות הדיור והן "טופס 4" שהוצגו מעולם לא הונפקו על ידי הועדה המקומית לתכנון ולבניה, בני ברק. 25. וכך מעיד מהנדס העיר: "למיטב ידיעתי לאחר שהונפק היתר ב' (ההיתר ל- 4 יחידות הדיור - ד.מ.ה.)... לא אושרה ע"י הועדה המקומית בקשה כלשהי בדבר תוספת יחידות דיור בבנין על שני האגפים כנ"ל, וודאי שלא ניתן היתר כלשהו לתוספת מעין זו". (סעיף 4(ב) לתצהירו). "המסמך הנחזה כהיתר (ההיתר לגבי 11 יחידות דיור) שהוצג בפני אינו אלא מסמך מזויף שלא הונפק מעולם על ידי הועדה המקומית. הזיוף ניכר היטב ובאופן גלוי על פני המסמך". סעיף 8 (ה) לתצהירו של מהנדס העיר. ועוד: "מאז נתנו ההיתרים (הנ"ל ל- 4 יחידות דיור - ד.מ.ה.) לא הונפק בכל אופן שהוא "טופס 4" לבנין". סעיף 7 ב' לתצהירו של מהנדס העיר. 26. ובהמשך הוא מעיד: "גם אם היתה מוגשת הבקשה (טופס 3 - ד.מ.ה.) לא היה ניתן בשום אופן להנפיק "טופס 4" לבנין, וזאת עקב החריגות והסטיות רבות ההיקף מההיתרים שנתנו לגביו" (סעיף 7 ג' לתצהיר מהנדס העיר). 27. ולבסוף הוא מדגיש ומעיד: "מעולם לא ניתן ע"י הועדה המקומית טופס 4 לגבי הבנין. בנסיבות אלה, אין מנוס מהמסקנה הברורה והנחרצת ולפיה "טופס 4" מסמך מזויף". (סעיף 8(1) לתצהיר המהנדס) דא עקא שלמסקנתו זו של מהנדס העיר לא הונחה תשתית עובדתית. 28. טופס 4 אשר לטענת הנתבעת הוא מסמך מזויף שהונפק כביכול על ידי הועדה המקומית לא הוצג בפני בית המשפט. על כך העיר מר דניאל שלום, מנהל אגף המים בעירית בני ברק, אשר על פי עדותו, בתצהירו מיום 17.5.00, פנה אליו מר יעקב גולדברג בחודש אוגוסט 98 וביקש כי הבנין יחובר בחיבור של קבע לרשת המים העירונית. "לצורך זה הוא הציג בפני מסמך הנחזה כצילום אוטנטי של "טופס 4" שהונפק כביכול על ידי הועדה המקומית, ולפיו ניתן לחבר את הבנין החדש לרשת המים. לפי הנוהל המקובל הועבר המסמך שנחזה כ"טופס 4" לעובדי התפעול של המחלקה לשם ביצוע החיבור. בהתאם לרישומים ביומן העבודה של המחלקה בוצע ביום 26.8.98 חיבור הקבע והורכב מודד ראשי מס' 35361". (סעיפים 2 ו- 3 לתצהירו). 29. לאחר חיבור המודד הראשי לבנין בוצעו ההליכים לחיבור הדירות בבנין, באמצעות מודדים דירתיים וזאת לאחר "שמר יעקב גולדברג מסר למחלקת השומה את טופס האכלוס ובו צויין כי בבנין 11 יחידות בהתאם להיתר. לטופס האכלוס צורף מסמך הנחזה כביכול כצילום ההיתר. במחלקת השומה, נחתמו על ידי בעלי הדירות, טופסי הודעות הבעלות, ועותקיהם הועברו בשני מועדים שונים לאגף המים. בהתאם להודעות הבעלות ביצעו עובדי אגף המים ביום 28.8.98 חיבורי מודדים דירתיים ל- 6 יחידות בבנין ובתאריך 6.9.98 לעוד 5 דירות. לצורך ביצוע העבודה לחיבור המודד הראשי, נמסר בידי העובד מסמך שנחזה כטופס 4. במהלך ביצוע עבודות חיבור המודד הראשי לבנין הוא הניח לדבריו את המסמך במכוניתו. לאחר שסיים העובד את העבודה, הוא גילה שהמסמך נעלם משום מה. העלמותו של המסמך דווחה לי על ידי העובד. ערך כך, הנחיתי את אחת הפקידות במחלקה, גב' עליזה לאתר עותק נוסף של טופס 4 האמור להמצא בתיק הבנין של אגף ההנדסה... הגב' עליזה פנתה לאגף ההנדסה, והוברר לה, לתדהמתה הרבה כי לא הונפק כלל טופס 4 לגבי הבנין. יתר על כן מעיון בתיק הבנין התברר כי אף לא מצויה בו כלל בקשה לקבלת טופס 4." 30. משנתגלו העובדות הללו בן באשר להיתר הבניה והן באשר לטופס 4, נתנה הנתבעת הוראה, בהתאם לסעיף 157(ו') לחוק לנתק את הבנין כולו מרשת המים וזאת באמצעות הסרת המודד הראשי. אלא שמשהופרה עבודת הניתוק על ידי הדיירים, הורה ראש העיר כי בנסיבות שנוצרו יש לדחות בינתיים את ביצוע הניתוק. בעקבות הנחיה זו נותרו המונה הראשי והמונים הדירתיים על כנם. במקביל נתן ראש העיר צווי הריסה מנהלתיים ובית המשפט לענינים מקומיים בני ברק נתן צו למניעת פעולות ולמניעת איכלוס המתיחס לקומת העמודים בבנין. 31. משנמנע ביצוע ניתוק המים, דיירי הבנין המשיכו ליהנות מאספקת המים על ידי הרשת העירונית. לאור העובדה שהבנין אוכלס כבר במשפחות, נמנעה הנתבעת מלנתק את המודד הראשי וזאת עד לסיום בירור ההליך התלוי ועומד בבית המשפט לענינים מקומיים. 32. על כן, שלחה הנתבעת הודעות לדיירי הבנין ולפיהם על כל אחד מהם לשלם 1/11 מסך הצריכה המשותפת שבהתאם לנתוני המודד הראשי, ואלה - לא שולמו על ידם. מסתבר גם, על פי עדותו של מר שלום דניאל שלא נסתרה, כי מר יעקב גולדברג מונע מעובדי מחלקת המים את האפשרות להכנס לחצר הבנין על מנת לרשום את צריכת המים שעל פי המודד בכך שנעל את הגישה לכל מדי המים, לרבות מד המים הראשי (סעיף 8(ג) לתצהירו). משטפח החוב ביצעה הנתבעת פעולה של פירוק המודד הראשי, בחסות ובסיוע משטרת ישראל. 33. ביום 15.4.99 נתנה בתיק זה החלטתי, במסגרת בקשה למתן צו מניעה זמני, המורה לנתבעת לחבר את אספקת המים למבקשים, זאת עד להכרעה בפסק הדין, כאשר ביום 6.5.99 שבתי והוריתי על המשך אספקת המים לדירות בתנאים, כאשר החיוב הקבוע יהיה על פי המודד הראשי. 34. לאחר מתן החלטתי ביקש מר יעקב גולדברג מן הנתבעת כי החישוב ייעשה על יסוד מספר הנפשות בכל דירה. הנתבעת החליטה לפנים משורת הדין ועל מנת להקל על הדיירים לערוך חישוב מדורג תוך לקיחת מספר היחידות בפועל בבנין. 35. התובעים אינם חולקים על גירסת הנתבעת לאמור כי לבנין לא הוצא היתר כדין ביחס ל- 11 דירות או כי לא הוצא "טופס 4" כדין. טענתם היא, כי הנתבעת לא הוכיחה את טענת הזיוף שהעלתה. 36. התובעים טענו, כי מלאו מצדם כל חובת זהירות אפשרית, ניגשו לעורך דין כקונה סביר, בדקו עמו שהכל בסדר, ניגשו כשנדרשו לעיריה הנתבעת לחתום על טפסים שנדרשו וגם שם נאמר להם שהכל בסדר. 37. ואכן, אין חולק כי לאחר שהוצג לנתבעת מסמך הנחזה להיות טופס 4, חובר הבנין לרשת המים העירונית; הקבלן, מר יעקב גולדברג פנה למחלקת השומה ומסר טופס "אכלוס" ובו פירוט כל הדירות שבבנין, על ידו היתר בניה ל- 11 יחידות דיור, עם מסירת טופס האכלוס כל משפחה ניגשה למחלקת השומה בעיריה וחתמה על טופס "הודעת בעלות", ורק לאחר אישור מחלקת השומה, הועברו טפס הודעת הבעלות למחלקת המים האמונה על חיבור שעון המים הדירתי. 38. טענת הנתבעת כי בפניה הוצגו מסמכים מזויפים על ידי יעקב גולדברג היא טענה שלא הוכחה בפני. גירסת הנתבעת כי טופס 4, המסמך המזויף שהיה ברכבו של העובד שבא לחבר את הבנין למים, מסמך ההולם את מספר הדירות שנבנו בפועל נגנב היא גירסה תמוהה. לא נטען כי חפצים אחרים נגנבו מרכבו של אותו עובד. 39. כך גם עולה תמיהה באשר למועד בו נודע למנהל אגף המים על העלמותו של טופס 4, וכיצד אם היה ידוע לו על העלמותו אשר הביא לחשד בדבר זיופו, איפשר את המשך התקנת שעונים נוספים לדירות. 40. בתצהירו מיום 19.4.99 הצהיר מנהל אגף המים בעיריה כי מיד עם העלמו של המסמך טופס 4 דווח לו על כך בתצהירו נ/ 1, מיום 17.5.00 הוסר הדגש בדבר המועד בו דווח לו על דבר העלמותו של טופס 4. 41. בפני בית המשפט הוצג תמליל שיחה בין הקבלן לעובד אגף המים, מאיר שמו, אותו עובד שמרכבו נעלם המסמך. בתמליל אומר אותו מאיר כי המסמך טופס 4 היה ברכבו גם בתום עבודתו באתר הבנין. ועל כך העיד מנהל אגף המים: "על סמך התמליל הזה הבנתי שזה לא היה מיד. אבל מה שכתבתי בתצהיר זה מר שנמסר לו". (עמ' 11 שורה 6). 42. מסתבר כי על יסוד מה ששמע מנהל אגף המים בתמליל השיחה ועל יסודן הוא משנה את גירסתו ומצהיר כי דבר העלמותו של טופס 4 לא דווח לו מידית. (עמ' 11 שורה 6) הנפקות לשנוי גירסה זו היא באשר למתן הסבר לעובדה כי כשבוע ימים לאחר העלמות טופס 4, יוצאים עובדי מחלקת המים ומתקינים חמישה שעוני מים נוספים. אם אמנם נודע דבר העלמות טופס 4 רק במועד המאוחר יותר - יש הסבר מניח את הדעת מדוע הותקנו השעונים הנוספים. שאחרת - אין הסבר מדוע הותקנו השעונים בחמשת הדירות הנוספות, אם ידע מר שלום דניאל מנהל האגף על העלמות המסמך שבוע קודם. 43. על כך נחקר מר דניאל שלום: "ש. אם כך, אבקש אותך להסביר איך 4 ימים אחרי כן, ב- 6.9.98 מרכיבים עוד 5 שעונים דירתיים לכל דייר. אני במקומך הייתי מעכב את הכל עד למציאת הטפסים. ת. מיד אחרי שהתברר לנו שטפס 4 לא הומצא כלל, יצאנו למקום על מנת להסיר את מד המים הראשי, התהליכים של הרכבת מד מים הם תהליכים זורמים. ברגע שמגיע רשומת דייר ונרשם טופס 4 לכאורה אצלם, וזה מגיע למתקין. המתקין מדי מים דירתיים לא עודכן במה שקרה עם נושא מד המים הראשי. ש. המתקין נמצא במחלקה שלך. ת. כן.... יכול להיות שלא עדכנתי את שלמה, המתקין שלנו על הבעיה, כי הוא מוצא את הפתקים להתקנה במגירה ומתקין. ויכול להיות שהקבלן בעצמו נתן לו פתק - לך תתקין". (עמ' 6 שורות 29-16). 44. גירסתו של מר שלום דניאל כאילו המתקין מדי מים דירתיים, שלמה, פעל ללא ידיעתו, שכן לו ידע על יציאתו לשטח היה מעדכן אותו בדבר העלמות המסמך ומונע יציאתו, מעוררת אף היא תמיהה. אין להניח כי מנהל המחלקה היודע על העלמותו של טופס 4, לא יורה לעובדי מחלקתו כי לא יתקינו שעונים נוספים כל עוד לא יתברר הענין. גירסתו של שלום דניאל בדבר הטלת האחריות על המתקין ממחלקתו אינה מתקבלת בנסיבות אלה. 45. משכך בחרה הנתבעת להציג בפני בית המשפט את גירסתה בדבר הטלת חשד בזיוף על יעקב גולדברג. דא עקא, שגם טענה זו לא הוכחה" העדויות שהובאו הן עדויות שמיעה, מכל מקום הוכיחה הנתבעת כי לבנין אין היתר בניה לבניתן של 11 יחידיות דיור. 46. התובעים הוכיחו בפני כי אין בידם כל מידע בדבר תרמית או זיוף. הנתבעת לא הוכיחה כי היה ביכולתם של הדירים לדעת אודות מעשי זיוף או תרמית בהצגת היתר - בנייה ל- 11 יחידות דיור או טופס 4. גם אם היתה תרמית של הקבלן כלפי הנתבעת, לא הוכח כי זו היתה בידיעת התובעים או מי מהם. 47. בעדותו הודה מנהל אגף המים כי ההתר ל- 11 יחידות דיור וטופס 4 היו במחלקתו. יוצא איפוא כי בן אם שההתרים שהיו במחלקתו תואמים את 11 השעונים שהותקנו, שכן אם לא היתה התאמה שכזו לא היתה מאשרת הנתבעת את החיבור לכל הדירות, או שההיתרים לא תואמים, והנתבעת התרשלה בתפקידה, לא בדקה את ההיתרים והורתה על חיבור מספר דירות רב יותר מזה שהיה בהיתר. (עמ' 5 שורות 17-16, 29-28). 48. בסופו של דבר, בחודשים נואר פברואר 99, נשלחו לבתי הדירים חשבונות מים על פי הצריכה של כל דירה ודירה. וכך מעיד מר שלום: "ש. אבל אתם במקום צריכה כללית לכל הבנין, בינואר פברואר פיזרתם את זה ושלחתם ל- 11 חשבונות מים ,לכל דירה ודירה. ת. זה עשינו לפנים משורת הדין, כדי לתת הנחות, לפי מספר דירות. ש. אתר אומר שלפנים משורת הדין הוצאת חשבונות נפרדים. מי נתן לך את ההנחיה לכך. ת. זה מתוך התחשבות עם הדיירים כדי שהחשבונות לא יהיו גדולים כל כך. ש. כך נהגתם שבעה ושמונה חודשים מדוע לא תמשיכו בזה. ת. אנחנו לא מוכנים להנציח את המצב". (עמ' 8 שורות 13-9). 49. לשון אחר: מודה מנהל אגף המים כי נשלחו חשבונות מים דירתיים, אלא היות ואין רצון להנציח המצב לא ימשיכו לעשות כן. 50. סעיף 157 ו' מתיר לנתבעת את הסמכות להורות על מניעת או הפסקת מתן שירותי מים אם ראתה כי בנייתה של יחידת דיור היוותה סטיה מן ההיתר. אין החוק מתיר לנתבעת את הסמכות לחשב את צריכת המים שהיא מספקת לפי צריכת הבנין מקום שראתה כי בנייתן של 11 יחידות הדיור נעשתה ללא היתר. 51. בית משפט זה איננו בוחן את החלטתה של הנתבעת לספק לבנין מים, חרף העדרו של טופס 4 כדין בהליך זה. בית המשפט בוחן את החלטתה של הנתבעת לאחר שהחלה באספקת המים - לשנות מדרך חישוב צריכת המים, לשנות מדרך החיוב בתשלום עבור צריכת המים. 52. בנסיבות המקרה דנן בה חויבו התובעים על פי שעונים דירתיים, ומטעמים של העדר רצון להנציח את המצב - שונה דרך חישוב צריכת המים. האם יש בכך משום אי קיום החובה המוטלת על הנתבעת להפעיל את סמכותה בסבירות ובתום לב כהבטחה מחייבת של רשות שלטונית אשר בית המשפט יאכוף עליה את קיומה. (ראה: בג"צ 715/89 שריג נ' שר החינוך (לא פורסם), מיום 30.11.93 עותק פסק הדין צורף לסיכומי התובעים). 53. דומה כי התשובה לשאלה נעוצה בבחינת השאלה אם קיים צידוק חוקי לשנותה או לבטלה. כאמור - על פי הוראת סעיף 157 (ו') לחוק התכנון והבניה על הנתבעת להמנע מאספקת מים לבנין. 54. במצב שנוצר, ועקב התחשבות במצוקתן של המשפחות המתגוררות בבנין, נמנעה הנתבעת מלשוב ולפעול לניתוק חיבורי המים, אף כי לו פעלה כך פעולתה היתה פעולה כדין כאשר פגיעתה בדירים איננה רלבנטית כתוצאה מכך. 55. על אף זאת - ושלא על פי הדין, פועלת הנתבעת על פי הסדר שלפיו היא איננה מנתקת את המודד הראשי, ומחייבת את חישוב כמויות המים המסופקות לבנין על פי ממצאי המודד הראשי, תוך לקיחה בחשבון גם את הנתון של מספר הדירות הכולל בבנין המאוכלסת בפעול קרי - 13 במקום 4 יחידות דיור על פי ההיתר. 56. הנתבעת איננה לוקחת בחשבון את מספר הנפשות המתגוררת בכל אחת מן הדירות, תוך שהחשבון משולם במרוכז על ידי נציגות הדיירים. 57. על פי הסדר זה ממשיכה הנתבעת באספקת המים לבנין חרף העדרו של טופס 4, תוך שהיא לוקחת בחשבון את מספר הדירות הקיימות שבחלקן הגדול נבנה ללא היתר. 58. הסדר זה יש בו כדי לבטא את גישתה האנושית של הנתבעת אך לא את חובתה החוקית על פי הוראות סעיף 157 א' לחוק התכנון והבניה תשכ"ה 1965, המחייבת לנתק את חיבורו של הבנין מרשת המים. 59. לא כל שכן החלטתה של הנתבעת לחשב את צריכת המים הדירתית אשר ממנה שינתה אין לראות בה אי קיום הבטחה מחייבת של רשות שלטונית, אשר בית המשפט יאכוף את קיומה, שכן אף לא הוכח על ידי התובעים כי היה קיים צידוק חוקי - שלא לומר שאין בנמצא צידוק חוקי לשינויה, פרט לאמור בסעיף 157 א' ו- 157 ו' לחוק התכנון והבניה תשכ"ה 1965. 60. התובעים לא הציגו בפני בית המשפט היתר בניה כדין ל- 11 יחידות דיור, או טופס 4 כדין. אף כי לא הוכח, אף לא לכאורה כי היתה הטעיה או חוסר תום לב מצידם בבסיס האכלוס. לא הוכח כי ניתן ליחס לתובעים חוסר תום לב על פי תנאי ההתקשרות שלהם עם הקבלן גולדברג שלפיהם ידעו או היה עליהם לדעת שהם רוכשים דירות ללא היתר בניה או כי היתה להם ידיעה בפועל על כך. 61. הוכח כי המגע היחידי של התובעים עם הנתבעת הוא בחתימתם על טופס הודעת בעלות. לא הוכח כי התובעים לא נהגו כדירים סבירים. ואולם בין אם שגתה הנתבעת או התרשלה כלפי הדירים כאשר הוציאה אישורים ביחס להתקנת שעוני המים הדירתייים, אין בכך כדי להכשיר את השרץ קרי: כי 11 מתוך 13 הדירות בבנין נבנו לא היתר כדין. משכך - תביעת התובעים היא כי בית המשפט יצהיר כי על הנתבעת לחשב את צריכת המים של הדירים לפי צריכת מים דירתית, ובכך להשוות את מעמדם למעמדם של דירים בבנינים שנבנו כחוק ושלגביהם נתנו טפסי 4 וזאת הן באשר להתקנת מודדים דירתייים, והן באשר לעריכת חשבונות של צריכת המים של הדירים לפי צריכת מים דירתית. 62. הענות לתביעה זו משמעה מתן הכשר למצב עובדתי הנוגד את הוראות החוק, ובית המשפט לא יאכוף על הנתבעת שהיא רשות שלטונית את ההסדר המבוקש בהעדר צידוק חוקי. 63. התוצאה כי התביעה נדחית. בנסיבות העניין, יישא כל צד בהוצאותיו. עירייהחוק המים / רשות המיםמים