פסק דין א. ההליך ועובדות הרקע: זוהי תובענה שהוגשה על דרך המרצת פתיחה על ידי גאייזה נח'לה (להלן: "המבקשת") נגד בנק המזרחי המאוחד בע"מ (להלן: "הבנק" או "המשיב") וכנגד זאכי אמין נח'לה (להלן: "זאכי") שהינו משיב פורמלי. המבקשת עותרת למתן פס"ד המצהיר כדלקמן: 1. מחצית הזכויות במקרקעין והבית הבנוי עליהם הידועים כגוש 16532 חלקה 60 (להלן: "הנכס"), הינן של המבקשת מכוח חזקת השיתוף בין בני זוג. 2. המבקשת רשאית להירשם כבעלת מחצית מהזכויות בנכס. 3. המשיב אינו רשאי להמשיך בפעולות מימוש המשכנתא הרובצת על הנכס ולחילופין, אינו רשאי לעשות כל דיספוזיציה בנכס אשר עלולה לפגוע בזכויותיה של המבקשת בנכס, אשר הינן עדיפות על זכויות המשיב בנכס. ואלה הן העובדות החשובות לענייננו: המבקשת נישאה לבעלה - זאכי, בתאריך 28.8.60 ומנישואיהם נולדו להם ארבעה ילדים. בתאריך 17.4.73 נרכש הנכס ונרשם ע"ש זאכי. על הנכס הוקם בית המורכב מחמש דירות מעל קומת מרתף. באחת הדירות מתגוררים המבקשת ובעלה, בדירה שנייה מתגורר אחד מילדי בני הזוג ושאר הדירות מושכרות. המשיב הינו סניף הבנק בו מתנהל חשבונה של חברת "מריאן נסיעות חיפה בע"מ" (להלן: "מריאן"), שהינה חברת נסיעות הנמצאת בבעלותם של שניים מילדי בני הזוג ולמבקשת ולזאכי אין חלק בו. בסוף שנת 1993 חתם זאכי על שטר משכנתא לשעבוד הנכס (להלן: "המשכנתא") לטובת הבנק, כאשר לטענת המבקשת המשכנתא על הנכס נרשמה לטובת הבנק בתאריך 21.12.93, להבטחת ערבות בנקאית שנתן הבנק לארגון IATA על סך 250,000$ עבור חברת מריאן, ולא כטענת הבנק, למטרה אחרת כמו מתן הלוואות ואשראיים שוטפים לחברה הנ"ל. כאן המקום לתאר את התנאים המיוחדים של שטר המשכנתא הנ"ל (נספח ג' לתובענה). תנאי המשכנתא אינם נושאים תאריך. במבוא נאמר כי הואיל וזאכי וחברת מריאן "קיבל או עומד לקבל מדי פעם בפעם מאת הבנק אשראי לפי התנאים שהוסכם ו/או שיוסכם עליהם מדי פעם בפעם לגבי כל אשראי". בסעיף 1 מוגדר אשראי בצורה רחבה ביותר כדלקמן: "אשראי" - כולל כל סכום, בין בשקלים חדשים ובין במטבע אחר כלשהו המגיע או שיגיע לבנק מאת הלקוח או מאת הלקוח ביחד עם אחר/ים - בין כתשלום קרן ובין כתשלום רבית, הפרשי הצמדה, הפרשי שער, עמלות, הוצאות, או חיובים בנקאיים אחרים - על חשבון ובגין או בקשר עם: (1) הלוואות, משיכות יתר או אשראים אחרים כלשהם, שהבנק נתן או יתן מפעם לפעם ללקוח או ללקוח ביחד עם אחר/ים. (2) אשראים דוקומנטריים מכל סוג שהם שהבנק פתח או יפתח מפעם לפעם לבקשת הלקוח או לבקשת הלקוח ביחד עם אחר/ים. (3) כתבי ערבות, כתבי שיפוי או כתבי התחייבות אחרים שהבנק הוציא או יוציא מפעם לפעם לטובת צדדים שלישיים לבקשת הלקוח או לבקשת הלקוח ביחד עם אחר/ים. (4) ערבויות, התחייבויות לשיפוי או התחייבויות אחרות שהלקוח או הלקוח ביחד עם אחר/ים נתן או יתן לטובת הבנק. (5) שטרות בחתימתו, הסבתן או בערבותן של הלקוח או של הלקוח ביחד עם אחרים שהבנק ניכה או ינכה או שהלקוח או צדדים שלישיים כלשהם מסרו או ימסרו לבנק לבטחון או לגבייה או לשמירה. (6) שרותים בנקאיים אחרים שניתנו או שינתנו ללקוח או ללקוח ביחד עם אחר/ים. (7) התחייבות הלקוח על פי שטר משכנתא זה. (8) עסקאות אחרות כלשהן שנעשו או תעשנה מפעם לפעם בין הלקוח או בין הלקוח ביחד עם אחר/ים לבין הבנק. כל זאת בין שאותו סכום מגיע או יגיע מהלקוח או מהלקוח ביחד עם אחר/ים באופן מוחלט ובין על תנאי, במישרין או בעקיפין, עכשיו או בעתיד, לפני מימושה של משכנתא זו או לאחר מכן ובין שאותו הסכום כולו או מקצתו, התגבש בפסק דין ובין אם לאו. בע' 3 לתנאים המיוחדים מופיעים מספר תנאים שלצידם חתימת זאכי (מדובר בסעיפים 2 ב' ו - ג' לתנאים). ליד הסעיפים מופיעות כוכביות ובשולי הדף ניתן הסבר לכוכביות כדלקמן: "* במקרה של משכנתא בלתי מוגבלת בסכום יש למחוק את כל סעיף ג', ג(1), ג(2). ** במקרה של משכנתא מוגבלת בסכום יש למחוק את סעיף ב', להשלים את סכום הקרן בסעיף ג' ולהצמידה לדולר או למדד (על פי אחת החלופות של סעיף ג(1) או ג(2)) - בהתאם לסיכום עם הלקוח. ***עליך להחתים את הממשכן בכל המקומות שצויינו לעיל בעמוד זה". בגוף הסעיפים אין כל חלק מחוק, לעומת כל התורפים הריקים באופן שמה שכתוב בגוף הסעיפים הללו הוא כדלקמן: "* הסכום הכולל שאנו נהיה חייבים לשלם לבנק על פי שטר משכנתא זה, הינו בלתי מוגבל בסכום (להלן: "סכום השטר"). * סכום הקרן שאנו נהיה חייבים לשלם לבנק על פי שטר משכנתא זה הינו מוגבל לסכום של _______ ש"ח (להלן: "סכום הקרן"). (1) סכום הקרן יהיה צמוד למדד המחירים לצרכן, היינו אם יתברר מתוך מדד המחירים לצרכן שפורסם לאחרונה לפני יום התשלום בפועל של כל סכום לפי שטר משכנתא זה (להלן: "המדד החדש") כי המדד החדש עלה לעומת המדד בגין חודש_______ שנת______ שהוא ______נק' לפי בסיס______ (להלן: "המדד היסודי") אזי יגדל סכום הקרן באופן יחסי למידת העליה של המדד החדש לעומת המדד היסודי - (סכום הקרן בצירוף הפרשי הצמדה יקרא להלן: "סכום השטר). (2) סכום הקרן יהיה צמוד לשער היציג של הדולר של ארצות הברית שפורסם ביום _______ $ = _______ ש"ח (להלן: "השער הבסיסי"), היינו אם יתברר ביום התשלום בפועל של כל סכום לפי שטר משכנתא זה (להלן: "השער החדש") כי השער החדש עלה לעומת השער הבסיסי, אזי יגדל סכום הקרן באופן יחסי למידת העליה של השער החדש לעומת השער הבסיסי (סכום הקרן בצירוף הפרשי השער יקרא להלן: "סכום השטר")". בסעיף 5 לתנאים המיוחדים מצהיר זאכי, שהנכס אינו משועבד או ממושכן לאחרים וכי הוא נמצא "בבעלותו ובחזקתו הבלעדית" וכי הוא נקי "מכל עיקול, שיעבוד, משכון, ערעור או זכויות צד שלישי וכן שלא הוקנו בנכס כל זכויות שהן לצד שלישי כלשהו של דיירות מוגנת בין מכח הסכם ובין מכח החוק" ושהוא רשאי למשכן את הנכסים הממושכנים. שמאי מטעם הבנק העריך הנכס ביום 29.6.93, כאשר הבית היה עדיין בשלבי בניה, ב - 570,000$ כשתושלם בנייתו. בחוות דעת השמאי מתואר הבית כבית מגורים בן 3 קומות מעל קומת מרתף הנמצא בשלבי בנייה סופיים. בבקשה למתן אשראי מיום 5.12.95 (נספח א' לתצהיר משלים של מנהל מרחב הצפון של הבנק - מר דוד אלון) מוערך הנכס ב - 2,655,000 ש"ח ובבקשה דומה מיום 28.10.96 (נספח ג' לאותו תצהיר) הוא מוערך ב - 885,000$. בתאריך 23.12.93 נרשמה המשכנתא בלשכת רישום המקרקעין בנצרת. בתאריך 30.4.97 פקעה הערבות הבנקאית ולא חודשה עוד. בתאריך 13.10.97 הגיש הבנק ללשכת ההוצאה לפועל בתל אביב זאכי בקשה למימוש שטר משכנתא מדרגה ראשונה, במסגרת תיק הוצל"פ תל אביב מס' 01-78754-97-6, לגביית חוב אותו חבה מריאן לבנק, המגיע לפי הנטען ל - 1,480,865 ש"ח. במסגרת בקשה זו ובהתאם לשטר המשכנתא, ביקש הבנק למנות כונס נכסים ולממש את כל זכויות הממשכן על פי שטר המשכנתא. כנגד מימוש זכויות הבנק על פי שטר המשכנתא, הגיש זאכי, בתאריך 25.2.98 תביעה בבית המשפט המחוזי בנצרת למתן פסק דין הצהרתי המצהיר כי המשכנתא הרשומה לטובת הבנק פקעה והחיוב בגינו נרשמה המשכנתא פקע (נספח ב' לתגובת המשיב). במקביל הוגשה על ידי מר נח'לה בקשה לעיכוב הליכי המימוש (נספח ג' לתגובת המשיב). בתאריך 11.5.98 החליטה כבוד השופטת ד"ר נאוה דנון, מביהמ"ש המחוזי בנצרת, להיעתר לבקשה לעיכוב הליכי מימוש המשכנתא וזאת בתנאי שתופקד על ידי זאכי ערבות בנקאית בסך 200,000 ש"ח (ראה נספח ד' לתגובת המשיב). משלא הופקדה הערובה, המשיך הבנק בהליכי מימוש המשכנתא. בתאריך 23.7.98 הגיש זאכי בקשה לשינוי תנאי הערבות ולעיכוב הליכים עד למתן החלטה. בתאריך 19.7.93 החליטה כבוד השופטת, ד"ר דנון, לדחות את הבקשה (נספח ה' לתגובת המשיב). בתאריך 23.11.98 הגיש זאכי בקשה נוספת להמרת הערבות הבנקאית בערבות צד ג' ובתאריך 10.12.98 דחתה כבוד השופטת, ד"ר דנון, אף בקשה זו. בתאריך 4.2.99 הגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי בחיפה בקשה למתן צו מניעה זמני האוסר על המשיב להמשיך בהליכי מימוש המשכנתא הרובצת על הנכס, הננקטים במסגרת תיק ההוצל"פ. כמו כן התבקש בית המשפט לאסור על הבנק לבצע דיספוזיציה כלשהי בנכס. בו ביום ניתן על ידי צו מניעה זמני האוסר מימוש המשכנתא לגבי מחצית הנכס. במקביל, הוגשה על ידי המבקשת המרצת פתיחה כמפורט לעיל. בדיון שהתקיים ביום 15.9.99 הסכימו הצדדים כי ייערך דיון בתיק העיקרי ויינתן פסק דין בתיק העיקרי. כן הוחלט בדיון כי עד למתן פסק הדין, ישאר צו המניעה הזמני בעינו. בשנת 97 הגישה המבקשת יחד עם זאכי והחברה תביעה ע"ס 2,000,000 ש"ח נגד הבנק בגין סכומים ששילם הבנק מכוח שיקים מזויפים והוראות העברה מזויפות לגבי חשבון חברת מריאן, כאשר הזיופים מיוחסים לאחד מעובדי חברת מריאן. ב. טענות המבקשת: מכוח הלכת השיתוף, החלה ללא ספק בענייננו לאור אורח החיים התקין לחלוטין ששרר בין המבקשת לבין בעלה והמאמץ המשותף שהשקיעו ברכישת נכסיהם, זכאית המבקשת לסעדים ההצהרתיים המבוקשים על ידה. הנכס בו עסקינן אינו נכס עסקי, אלא נכס משפחתי לכל דבר ועניין וחזקת השיתוף בנכסים חלה בראש ובראשונה על בית מגורים. אומנם נכון הדבר שהמבקשת ובעלה אינם זקוקים למגוריהם לכל הנכס ומשכירים חלק ממנו על מנת שיוכלו לכלכל עצמם לעת זקנתם, אולם אין בעובדה זו כדי לשלול מהיות הנכס נכס משפחתי לחלוטין. זכות המבקשת בנכס מכוח הלכת שיתוף הנכסים הינה זכות קניינית. אפילו היינו אומרים כי למשיבה זכות בעוצמה נמוכה מזכות המשיב, הרי שבתחרות בין זכויותיה בנכס לבין זכויות המשיב, זכויותיה גוברות על המשכנתא, בין היתר מהטעם הברור שהמשיב לא רשם זכותו בעודו תם לב שכן ידע, או היה עליו לדעת, על זכויות המבקשת בביתה. חזקת השיתוף בחובות לא חלה כלפי צדדים שלישיים, וגם אם היא חלה, הרי זה רק לגבי חובות שנוצרו לגבי הרכוש המשותף, ואילו בענייננו המשכנתא היתה לגבי ערבות שניתנה ואילו החוב נוצר עקב כיבוד שיקים והעברות מזוייפות בחשבון חברת מריאן, שאינה קשורה לנכסי המבקשת ובעלה ובכל מקרה, אין קשר בין המשכון לרכוש המשותף. המבקשת לא ידעה אודות המשכנתא הרובצת על הנכס ואודות הליכי המימוש ורק במחצית השניה של חודש ינואר 99 נדהמה לגלות זאת מפי זאכי. המבקשת לא היתה מסכימה בשום אופן לשעבד את הנכס, לו היתה יודעת אודות השיעבוד. הסיבה, הן לכך שהנכס לא נרשם אף על שמה של המבקשת והן לכך שהמבקשת לא ידעה אודות המשכנתא וכל הקשור למימושה, נעוצה בעובדה שבמנטליות הנהוגה בעדה אליה משתייכת המבקשת, הבעל אינו מערב כלל את האישה בעניינים אלו. המשכנתא בה עסקינן לא ניתנה לצורכי אשראי כללי, אלא לצורך מתן ערבות בנקאית ע"ס 250,000$ בלבד. כלומר, מדובר בערבות מוגבלת להבטחת הערבות הבנקאית האמורה בלבד, וזאת בשים לב לנימוקים אלה: (1) מעיון במסמך "תנאים מיוחדים לשטר משכנתא" (להלן: "המסמך") (נספח ג' לה"פ) רואים בבירור בסעיף 2(ג) שבעמוד 3 כי המשיב החתים את מר זאכי על סעיף הקובע מפורשות כי סכום החוב הוא מוגבל, לא מילא הבנק את הסכום עליו הוסכם, אלא השאיר את התורף ריק. (2) בכוכבית בעמ' 3 למסמך מצויין כי במקרה של משכנתא בלתי מוגבלת בסכום, יש למחוק מספר סעיפים. סעיפים אלה לא נמחקו. עובדה זו צריכה להתפרש לרעת המנסח (הבנק). (3) הבנק פעל ופועל בחוסר תום לב, המתבטא בכך שכיבד הוראות העברה מזויפות ושיקים מזויפים (לא צוין באיזה סכום). בכך הוא גרם לכך שחשבון חברת מריאן יעמוד ביתרת חובה ובמקום לפצות את חברת מריאן בגין כך, הוא טוען לקיומו של חוב ואף החל בהליכי מימוש המשכנתא כשהוא טוען טענה שקרית, לפיה המשכנתא בלתי מוגבלת בסכום וכן שניתנה לא רק למטרת ערבות בנקאית, אלא אף לצורך קבלת אשראי לחברת מריאן. (4) המשיב החתים את זאכי על הצהרה שהנכס הוא בבעלותו ובחזקתו הבלעדית, בעוד שידע על קיומה של בת זוג הזכאית למחצית הזכויות בנכס מכוח חזקת השיתוף. ג. טענות המשיב: הפלוגתאות העומדות לדיון, ואשר לצורך הוכחתן בלבד ובמסגרתן מותר לצדדים להביא ראיות, נובעות מכתבי הטענות ובענייננו מהמרצת הפתיחה והתשובה לה. המבקשת לא ביקשה ליתן סעד הצהרתי לפיו המשכנתא מוגבלת בסכום של 250,000$ או ניתנה להבטחת אשראי ספציפי. לפיכך השאלות מהו החיוב אשר להבטחתו נעשה המשכנתא, מהו גובהו והאם הוא עדיין תקף וכיוצ"ב, אינן רלבנטיות לתובענה זו ואינן שנויות כלל במחלוקת. הכרעה בשאלות אלה אינה נחוצה אפילו לא כעניין שבגררא, ולכן אין להתיר הבאת ראיות להוכחתן. מטרתה של המבקשת בנסיון להרחבת החזית היא לעזור לזאכי להפחית את סכום החוב שהוא ישלם במסגרת הליכי מימושהמשכנתא הננקטים נגדו, וזאת לאחר שהוא בעצמו לא הצליח להשיג מטרה זו בהליכים שנקט נגד המשיב בביהמ"ש המחוזי בנצרת. המבקשת לא באה לביהמ"ש בכפיים נקיות ואינה תמת לב. היא הסתירה מביהמ"ש את כל ההליכים המשפטיים הקודמים שננקטו בקשר לנכס ולמשכנתא המוטלת עליו וצרפה לתובענה שהגישה רק את המסמכים שנוח היה לה לצרף. גם אם המבקשת לא היתה צד פורמלי להליכים הקודמים, הרי כאשתו של הממשכן ודאי ידעה על קיומם ולכן היה עליה לפרטם. המבקשת ידעה היטב על ההליכים המשפטיים אותם מנהלים ילדיה שכן דאגה לצרף חלק מהם לתובענה שהגישה, כך שבוודאי ידעה על שמתרחש בתוך ביתה שלה ובקשר לבניין בו היא מתגוררת לטענתה. לחילופין, גם אם לא ידעה על קיום ההליכים, הרי בתצהירה העידה שבמחצית השניה של ינואר 99 התברר לה שמתקיים הליך משפטי בקשר לנכס וכי בעקבות זאת הגישה למעשה את התובענה. בנסיבות אלה היה עליה לברר עם בעלה אודות ההליכים המשפטיים שנקט בעלה ולפרוס בפני ביהמ"ש את התמונה בשלמותה ולא להסתפק בצירוף חלקי של מסמכים מסוננים לתועלתה האישית. באם אכן נכון הדבר שבעלה של המבקשת לא שיתף אותה בשום דבר הקשור לנכס, כיצד יודע בא כוחה להסביר בסיכומים מדוע בעלה של המבקשת ביקש למחוק את התובענה שהגיש בביהמ"ש בנצרת? דווקא על רקע אותה מנטליות נטענת הנהוגה בעדה אליה משתייכת המבקשת ברור, כי פנייתה לביהמ"ש והיא פרי יוזמתו של בעלה, ואולי של בניה, בנסיון לסכל את מימוש המשכנתא ולמלט לפחות מחצית מהנכס מהישג ידו של המשיב. בפני הבנק הוצג מצג לפיו למבקשת אין שום זכויות ו/או טענות לגבי הנכס ולכן הוא היה תם לב כאשר נרשמה המשכנתא לטובתו. המצג הוצג לבנק הן על ידי הרישום המופיע בפנקסי רישום המקרקעין והן על ידי התנהגות המבקשת ובעלה לרבות הצהרותיו והתחייבויותיו. עבר לרישום המשכנתא, חתם בעלה של המבקשת בבנק על מסמכים בהם הצהיר כי הנכסים הממושכנים נמצאים בבעלותו ובחזקתו הבלעדית וכי הוא רשאי למשכן את הנכסים הממושכנים. בעלה של המבקשת מעולם לא הודיע לבנק שהנכס הוא גם של אשתו ושהוא משעבד רק את חלקו בנכס, אלא להיפך: היה ברור והוא אף חתם על כך שכל הנכס בבעלותו והוא ממשכן את כולו. בלשכת רישום המקרקעין בנצרת רשום בעלה של המבקשת כבעלים היחיד של כל הנכס וכל מי שמעיין בנסח רואה זאת ולא יכול לדעת שהמבקשת טוענת לזכויות כלשהן בנכס. חוק המקרקעין קובע כי הרישום בפנקסים לגבי מקרקעין מוסדרים מהווה ראיה חותכת לתוכנו ומכאן שהבנק יכול היה להסתמך על הרישום והסתמכותו אינה נגועה בחוסר תום לב. כאשר הוצע הנכס לבנק כבטוחה, הציג הממשכן שומה ממנה עולה בבירור כי באותה עת הבניין היה בשלבי בניה סופיים, קרי: לא היה מדובר במשכנתא על בית מגורים אלא במשכנתא על נכס עסקי, מה גם שבעלה של המבקשת מעולם לא אמר למנהל הסניף שהוא ואשתו מתכוונים לעבור לגור באחת הדירות בבניין. במועד רישום המשכנתא, הוא המועד הרלבנטי, היה הנכס בשלבי בניה ולא שימש למגורי המבקשת ובעלה ולפי הידוע למשיב גם לא היה אמור לשמש למגוריהם, והיה ברור שמדובר בבניין עם מספר דירות שיניב הכנסה, קרי: בנכס עסקי. חזקת השיתוף לא חלה על הנכס הספציפי הואיל ורק לאחר שמושכן לטובת הבנק, הפכה אחת הדירות להיות דירת המגורים של בני הזוג ועד אז הוא היה נכס עסקי. הלכת השיתוף חלה באופן עקרוני גם על נכסים עסקיים, אולם לעניין נכסים אלה נדרשת, בנוסף לראיות לקיום חיי נישואין תקינים, "ראיה חיובית נוספת"/"דבר מה נוסף"/"ראיה של ממש" שיצביעו על הכוונה ליצור שיתוף בנכס העסקי ואין להסתפק בראיות מעטות יחסית, זאת בעיקר כאשר עסקיו של הבעל אינם משגשגים ועמוסים בחובות כבמקרה דנן. המבקשת לא טרחה להביא אף ראיה נוספת להוכחת השיתוף בנכס הספציפי והסתפקה בהצהרות סתמיות וכלליות באשר לחיי נישואיהם. לחילופין: יש לקבוע כי חזקת השיתוף חלה בענייננו רק לגבי הדירה הספציפית המשמשת כיום את בני הזוג למגורים. מכוח חזקת השיתוף בחובות, המשלימה את חזקת השיתוף בנכסים, בן הזוג הנהנה מפירות השותפות עם בן זוגו, חייב לשאת בעול החובות שנוצרו במהלך החיים המשותפים. בענייננו, כאשר בעלה של המבקשת מישכן את הנכס במהלך החיים המשותפים של בני הזוג וכאשר היחסים ביניהם היו תקינים וכן העובדה כי הנכס מושכן על מנת לעזור לבניהם של בני הזוג בעסקיהם - על המבקשת הטוענת לשיתוף בכל הנכסים לשאת במחצית החובות בהם התחייב בעלה, דהיינו: לקבל זכויות הכפופות למשכנתא הרשומה לטובת הבנק. זכויותיה של המבקשת תהיינה כפופות למשכנתא הרשומה לטובת הבנק הן משום שהסכימה מכללא, בהתנהגותה במשך השנים, לשיעבוד הנכס ולרישום המשכנתא לטובת הבנק, הן משום שהציגה כלפי כולי עלמא את בעלה כשליחה ומשכך מעשיו מחייבים אותה והן משום שהתרשלה במשך השנים בשמירה על זכויותיה ולמעשה ויתרה עליהן ולפיכך אין לה להלין אלא על עצמה. מרגע שנוצרה חזקת השיתוף לגבי מכלול הנכסים, נטל ההוכחה בדבר אי הכללת חוב מסויים במסגרת החובות המשותפים הוא על הטוען להוצאת החוב הנ"ל מן המסגרת. נכס המוכר כשייך למסת הנכסים המשותפים חל לגביו השיתוף גם בחובות ולאו דווקא בחובות שנוצרו באשר לאותו נכס. גם אם יש מקום להצהיר כי מחצית הזכויות בנכס הם של המבקשת, הרי יש להעניק לה מחצית מהזכויות הקיימות בנכס ולא מחצית מהזכויות שהיו לפני 25 שנים. כיום זכויות הבעלות ממושכנות לטובת הבנק ולכן גם אם תוענקנה לה מחצית מהן, תקבל המבקשת זכויות כפופות למשכנתא. זכות הבנק במקרקעין הינה משכנתא הרשומה בפנקסי לשכת רישום המקרקעין, דהיינו: זכות קניינית. לעומת זאת, גם אם יש למבקשת זכות במחצית הנכס מכוח חזקת השיתוף, הרי יש לה זכות אובליגטורית בלבד שאינה רשומה בפנקסי לשכת רישום המקרקעין. בתחרות בין שתי הזכויות, זכותו הקניינית והרשומה של הבנק גוברת על זכותה האובליגטורית והלא רשומה של המבקשת. בין אם נתייחס לזכותה של המבקשת כזכות אובליגטורית ובין אם נתייחס לזכותה כקניינית, עדיין, לפי סעיף 10 לחוק המקרקעין, זכותו של המשיב, אשר נרכשה בתמורה ובהסתמך בתום לב על הרישום, יפה וגוברת על זכותה של המבקשת. המבקשת הסתמכה בסיכומיה, שלא כדין ובלא שום בסיס ראייתי, על עובדות שלא הוכחו. למשל, הטענה לפיה כיבד הבנק שיקים והוראות העברה מזוייפים וכי התנהגותו היא זו שהביאה לכך שחשבונה של מריאן יעמוד ביתרת חובה. באם יחליט ביהמ"ש להרשות למבקשת להרחיב חזית ולטעון כי המשכנתא חלה רק לגבי הערבות הבנקאית, הרי טענת הבנק היא כי שטר המשכנתא והתנאים המיוחדים לו מדברים בעד עצמם: משטר המשכנתא עולה בבירור כי הנכס מושכן לטובת הבנק ללא הגבלה בסכום והראיה: בשורה הראשונה של השטר כתוב "ללא הגבלה בסכום". מלבד זאת בעמ' 3 למסמך חתם זאכי ליד סעיף ב' בו נאמר, כי "הסכום הכולל שאנו נהיה חייבים לשלם לבנק על פי שטר משכנתא זה הינו בלתי מוגבל בסכום". זאכי, חתם על שטר המשכנתא בפני עוזרת בכירה לרשם המקרקעין בלשכת המקרקעין בנצרת עילית, שהצהירה כי הסבירה לו את מהות העיסקה שהוא עומד לבצע ואת התוצאות המשפטיות הנובעות ממנה ורק לאחר ששוכנעה כי דבריה הובנו כראוי, חתם זאכי על השטר. הואיל והטענות, לפיהן השיעבוד יועד להיות מוגבל בסכום ולהבטחת ערבות בנקאית ספציפית, עומדות בסתירה לתוכנו של שטר המשכנתא והתנאים המיוחדים לו, הרי שאלו הן טענות בעל פה נגד מסמך בכתב שאין לקבלן. המבקשת ניסתה לנצל את סמיכות המועדים שבין פתיחת החשבון, הדרישה לקבל ערבות בנקאית ומועד החתימה על מסמכי המשכנתא. אין בסמיכות זמנים זו כדי ללמד מאומה מעבר לעובדה שבאותו מועד החלה חברת מריאן בפעילותה העיסקית בבנק ולצורך כך נערכו המסמכים במועד בו נערכו. בנספחים א' ו - ג' שצורפו לתצהירו של מר אלון מטעם הבנק ננקב סכום של 750,000 ש"ח כשווי לבטחון וזאת לא משום שהנכס שועבד להבטחת ערבות בסך 250,000$, אלא מהסיבה הפשוטה הרשומה בסעיף 10 של נספח ג' כי הבנק לקח את הנכס לבטחון בכ - 30% מהשווי המוערך שלו ולא במלוא שווי זה. לפיכך אין שום קשר בין הערבות ל - IATA לבין הסכום 750,000 ש"ח שננקב במסמכים הנ"ל. בסעיף 8 בנספח ב' לתצהירו של מר אלון דובר על כך שהערבות הבנקאית ל - IATA תחודש בסך 150,000$ ולא 250,000$ - דבר המלמד כי אין שום קשר בין סכום הערבות באותה תקופה (150,000$) לסך 750,000 ש"ח. נספחים א'-ג' לתצהירו של מר אלון, מחזקים את הטענה לפיה הנכס שועבד להבטחת כל חוב מכל מין וסוג שהוא ולא להבטחת ערבות ספציפית, ומלמדים שהנכס הממושכן שימש כבטחון למתן אשראים נוספים ושונים מהערבות ל - IATA שכן בכל בקשה למתן אשראי צויין כי הבטחונות לאותו אשראי הינם הבטחונות הקיימים, דהיינו לרבות הנכס הממושכן ועל סמך זה ניתן האשראי. המבקשת נמנעה מלצרף לתובענתה תצהיר של זאכי, באשר לטענתה כי הוא סבר שחתימתו מתיחסת לערבות הבנקאית בלבד. טענת המבקשת לפיה במקרה של ספק יש לפרש מסמך כנגד מנסחו אינה רלבנטית כלל לענייננו הואיל ובענייננו אין מצב של ספק - ברור ששטר המשכנתא אינו מוגבל בסכום. אומנם סעיפים ג, ג(1) ו-ג(2) לתנאים המיוחדים לא נמחקו, אך אין לכך כל משמעות, אין בהם כל חיוב ואין להסיק מכך שהמדובר הוא במשכנתא מוגבלת בסכום, מה גם שמסעיף ב' למסמך האמור עולה בבירור כי מדובר במשכנתא שאינה מוגבלת בסכום. מלבד זאת, לא רק שלא מולא סכום הקרן, אלא גם לא סומן אופן הצמדתו של סכום זה ומשלא מולאו פרטים אלו לא ניתן לומר כי הצדדים התכוונו שהשטר יהיה מוגבל בסכום. טענת המבקשת לפיה סוכם שהמשכנתא תוגבל לסכום של 250,000$ בלבד אינה הגיונית שכן בסעיף ג' לתנאים המיוחדים של שטר המשכנתא אין אפשרות לרשום את "סכום הקרן" בדולרים אלא רק בש"ח ולפיכך, גם אם סוכם ששטר המשכנתא יוגבל לסכום, ברור שדובר על סכום בש"ח ולא בדולרים, כטענת המבקשת. ד. דיון ומסקנות: 1. נדון תחילה בטענה המרכזית של המבקשת, לפיה מחצית הזכויות בנכס שייכות לה. יצוין, שמשמעות הטענה כי לא ניתן לממש את המשכנתא אלא לגבי מחצית הנכס השייכת לזאכי ולא שלא ניתן לממש את כלל המשכנתא כלל ועיקר. במקרה דנן עומדות זו מול זו שתי זכויות: זכות הבנק בנכס כשבידו משכנתא הרשומה בפנקסי לשכת רישום המקרקעין, מול זכותה הנטענת של המבקשת למחצית הזכויות במקרקעין מכוח חזקת השיתוף בין בני זוג. זכויות המבקשת ייבחנו לאור הלכת השיתוף, או חזקת השיתוף כפי שפותחה בפסיקה, שכן בני הזוג נח'לה נישאו בשנת 1960, דהיינו: טרם חקיקת חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג - 1973 (וראה סעיף 14 לחוק הנ"ל). חזקת השיתוף היא חזקה ראייתית פרי ההלכה הפסוקה, לפיה מיוחסת לבני הזוג כוונת שותפות בנכסים. חזקה זו חלה במצב בו בני הזוג מקיימים אורח חיים הרמוני ותקין ומשקיעים מאמץ משותף. להוכחת התנאי של אורח חיים הרמוני די בהוכחת חיים משותפים תחת קורת גג אחת, והדגש מושם על הוכחתו של תנאי המאמץ המשותף (ע"א 3002/93 בן צבי נ' סיטין פד"י מט(3) 5 (להלן: "ע"א בן צבי"); ע"א 1937/92 קוטלר נ' קוטלר פד"י מט(2) 233; ע"א 1915/91 יעקובי נ' יעקובי פד"י מט(3) 529). המאמץ המשותף הנדרש אינו חייב להתבטא בתרומה כספית ישירה דוקא; גם כאשר האישה אינה עובדת מחוץ לביתה, אלא רק מנהלת את משק הבית ותורמת את חלקה לקיום המשפחה - די בכך כדי לקיים את תנאי המאמץ המשותף המצדיק את החלת החזקה (ראה לעניין זה ע"א 806/93 הדרי נ' הדרי פד"י מח(3) 685; ע"א 135/68 בראלי נ' מנהל מס עזבון פד"י כג(1) 393; א. רוזן-צבי "יחסי ממון בין בני - זוג" עמ' 224; מ.שאוה "הדין האישי בישראל" מהדורה שלישית מורחבת, עמ' 195). 2. בענייננו, נראה כי המבקשת, הוכיחה את קיומן של עובדות הבסיס המצמיחות את החזקה: בני הזוג נח'לה נשואים פרק זמן ניכר של כ - 40 שנה, במהלכם ניהלו אורח חיים תקין, גרו ביחד ובשלום משך כל התקופה. המבקשת תרמה למאמץ המשותף על ידי ניהול משק הבית וגידול הילדים כאשר כוונת בני הזוג היתה לשיתוף מלא בכל הנכסים שנרכשו במהלך חיי נישואיהם והדבר עולה מתצהירה שלא נסתר בחקירה הנגדית, וכך היא אומרת: "...החיים שלנו יחד כל השנים ואף עתה הם חיים בסדר גמור ונעימים, ונולדו לנו ארבעה ילדים. לאורך כל השנים, כל אחד מאיתנו נתן את חלקו למשק הבית ובמאמץ של שנינו הגענו לרכוש שיש לנו כיום ... אין ולא היתה כל מחלוקת ביני לבין בעלי כי המגרש והבית שעליו, למרות שנרשם על שם בעלי, שייך לשנינו אותו הדבר ומרגע שהתחתנתי הבנתי שככה זה לגבי כל הדברים שנקנה יחד" (סעיפים 3-5 לתצהיר המבקשת). בנסיבות אלה, העובדה שבפנקסי לשכת המקרקעין הרישום הוא על שם הבעל בלבד, אין בה כדי לסתור את ההנחה בדבר הכוונה לשיתוף. יש לזכור, כי החזקה "ההפוכה", לפיה האדם שעל שמו רשום הנכס הוא הבעלים, הינה חזקה עובדתית בלבד הניתנת לסתירה (ראה א.רוזן-צבי בספרו "יחסי ממון בין בני - זוג" עמ' 195). בדרך כלל גוברת חזקת השיתוף על החזקה הנובעת מעובדת הרישום אלא אם קיימות נסיבות מיוחדות המצביעות שהרישום נעשה בכוונה למנוע מבן הזוג זכויות בנכס. הנה כי כן, נקבע בע"א 741/82 פיכטנבאום נ' פיכטנבאום פד"י לח(3) 22, 26, כי: "עובדת רישומה של הדירה כולה על שמו של הבעל אין בה כדי לגלות כוונה סותרת להנחת השיתוף בדירה, שהרי כל עיקרה של חזקת שיתוף נכסים נוצרה ובאה למקרה כגון דא, שהרכוש המסוים נרשם רק על שם אחד מבני הזוג". כיו"ב נאמר בפס"ד בן צבי הנ"ל, כי: "הרישום אינו משולל ערך ראייתי, אך אין להקיש מהרישום עצמו על כוונה ליצור הפרדה ברכוש. להוכחת כוונה מעין זו יש להניח תשתית ראייתית, שתיווסף לרישום עצמו ותבהיר מה הכוונה שעמדה בבסיסו" (שם בעמ' 15). במקרה שלפנינו, לא רק שלא הונחה תשתית ראייתית כזו, אלא מן המפורסמות הוא שמנהגי העדה אליה משתייכת המבקשת ואלה בלבד, מנהגים המושפעים עדיין מהשקפת עולם פטריארכלית המקנה חשיבות מיוחדת ל"כבוד" של הגבר, הם שהכתיבו את הרישום ע"ש מי שנחשב כ"ראש המשפחה". המבקשת גם העידה (בע' 3), כי היא חתמה על הבקשה לרשיון בנייה, דבר המצביע על זיקתה לנכס. 3. אשר למהות הנכס, במקרה שלפנינו מדובר בנכס הכולל מקרקעין עליו בנוי בית המורכב מחמש דירות מעל קומת מרתף. אחת הדירות משמשת כיום למגורי בני הזוג והיא באה במקום דירה שכורה ששימשה למגורי בני הזוג טרם בניית הבית (ע' 3 לפרוטוקול). דירה שנייה, משמשת למגורי אחד מילדי הזוג ושאר הדירות מושכרות. מכאן, שניתן לטעון כי מדובר הן בנכס משפחתי - דירת המגורים המשמשת את בני הזוג והן בנכס עסקי - יתר הדירות. הבחנה זו נדרשת הואיל וטיב הנכס משפיע על התשתית הראייתית הדרושה לביסוס החזקה: דירת מגורים הינה "גולת הכותרת של חזקת השיתוף" (ע"א 806/93 הדרי נ' הדרי פד"י מח(3) 685, 690) ואילו לשם החלת חזקת השיתוף על נכסים עסקיים, רבים הביעו דעתם כי לא די בחזקת השיתוף כשלעצמה, אלא יש צורך בהוכחת נסיבות נוספות המצביעות על הכוונה לשיתוף למשל: "ראיה חיובית נוספת" או "דבר מה נוסף" ויש מרחיקי לכת יותר הדורשים "ראיה של ממש" לשם הנחת היסוד לטענת שיתוף בין בני הזוג בנכסים העסקיים (השופטת בן - פורת בע"א 630/79 ליברמן נ' ליברמן פד"י לה(4) 359). אלא, שבפסיקה מאוחרת יותר, נקטה השופטת שטרסברג - כהן בגישה מקילה יותר וקבעה כי: "בנסיבות רגילות שאינן יוצאות דופן, כאשר הנכסים העסקיים נקנו מרכוש שהצטבר עקב המאמץ המשותף, יש לראות את בני הזוג כשותפים גם ברכוש העסקי. כך נקבע לאחרונה בע"א 3563/92 עיזבון המנוח מאיר גיטלר ז"ל נ' ד' גיטלר בעמ' 495" (ע"א 5598/94 נניקשווילי נ' נניקשווילי פד"י מט(5) 163). במקרה דנן, כפי שכבר הוסבר, המדובר הוא בנסיבות רגילות שאינן יוצאות דופן: בני הזוג נשואים תקופה ארוכה וחייהם מתנהלים על מי מנוחות, הנכס בו עסקינן אינו רכוש מלפני הנישואין כי אם נכס שנרכש במהלך חייהם המשותפים של בני הזוג מתרומתם וממאמצם המשותף, כאשר הכוונה היתה כי כל מה שנרכש במהלך חייהם המשותפים - משותף לשניהם. משכך, ומשלא הובאה כל ראיה לסתירת החזקה ולאי תקינות בחיי הנישואין של בני הזוג, יש, לטעמי, לראות במבקשת שותפה כיום הן בנכס המשפחתי והן בנכס העסקי, וזאת אף אם לא היתה מעורבת בניהולו של הנכס שכן: "קיימים מקרים לא מועטים, שבהם אין הבעל מוצא לנכון לשתף את אשתו בעסקיו ואין הוא אפילו מגלה לה דבר אודותיהם ואודות נכסים שקנה או מכר; ואף-על-פי-כן עשויה חזקת השיתוף לחול - והוא, אם נתקיים מינימום של חיים משותפים בין בני הזוג, וכל עוד כל אחד מבני הזוג תורם את חלקו לתא המשפחתי; כשלעצמי, אין אני רואה בעניין זה הבדל בין דירת המגורים לנכס עסקי, ובלבד שאין קיימת ראיה מספקת, המכחישה את חזקת השיתוף" (השופט מ' אלון בע"א 122/83 בסיליאן נ' בסיליאן פד"י מ(1) 287, 298). 4. כיצד משפיעות זכויותיה של המבקשת על זכויות הבנק? בשאלה קרובה דומה דן פסה"ד בע"א 3002/93 בן צבי נ' סיטין פד"י מ"ט (3), 5. באותו מקרה נפסק, כי בתחרות בין זכויות האשה מכוח חזקת השיתוף בדירת מגורים לזכותו של נושה מכוח התחיבות למשכנתא, גוברת זכות האשה וכן היא עדיפה על זכותו של בעל עיקול רשום שידע או עצם עיניו מלדעת על זכות האשה. 5. במקרה שלפנינו, אין מדובר בהתחיבות גרידא לרישום משכנתא, אלא במשכנתא רשומה שהיא זכות קנינית. האם גוברת זכותה האובליגטורית של האשה על זו הקנינית של הבנק? לצורך כך עלינו לעיין בהנמקת ביהמ"ש בפרשת בן צבי הנ"ל. הנשיא לשעבר שמגר הדגיש, כי הזכות של האשה קודמת בזמן ובכך כיוון ללא ספק להוראות סעיף 9 לחוק המקרקעין. הנשיא ברק, אימץ מפורשות לענין ההתחיבות לרשום משכנתא את דיני העיסקאות בסעיף הנ"ל, ולחילופין אם לא נראה בזכות האשה לפי חזקת שיתוף הנכסים "התחיבות לעשות עיסקה", הרי אי תחולתו של סעיף 9 יוצר "חסר" (לקונה) שאותו יש למלא לפי הוראות סעיף 1 לחוק יסודות המשפט בראש ובראשונה על דרך ההיקש וההוראה הטבעית ממנה יש ללמוד היקש היא ההוראה שבסעיף 9 לחוק המקרקעין. לענין העיקול אומר הנשיא ברק, שאף הוא נדחה בפני חזקת השיתוף. הדברים הם קל וחומר: אם הנושה היה נרשם כבעל הנכס ולא רק כמעקל - "הוא לא היה גובר על זכותה של האשה מכוח הילכת השיתוף, אם בשעת הרישום הוא מודע לזכות האשה". עם זאת, הדגיש הנשיא ברק, שעמדתו חלה רק לגבי דירת מגורים. יצוין, כי עמדה זו המבחינה בין דירת מגורים ונכס אחר בנושא "תחרות הזכאיות" אומצה גם ע"י כב' השופטת שטרסברג-כהן בע"א 189/95 בנק אוצר החייל נ' אהרונוב דינים עליון כרך נ"ו 710 פיסקה 22. נראה, שעמדתו של הנשיא ברק לענין זה מתבססת לא רק על הסיפא של סעיף 9, אלא גם על סעיף 10 לחוק המקרקעין. מדבריו עולה, כי אם אדם רכש זכות קנינית בדירת מגורים, לא יעזור לו הרישום אם היה מודע לזכות האשה או עצם עיניו, שכן במקרה כזה לא פעל בתום לב. 6. נראה לי שבנסיבות המקרה הנדון, אין ליחס לבנק לא מודעות ואפילו לא עצימת עיניים לענין זכויות האשה. בעת שנעשתה המשכנתא, הבית בנכס היה בשלבי בנייה ובני הזוג התגוררו עדיין בדירה שכורה ולא בנכס. כך עולה לא רק מעדות המבקשת אלא גם מדו"ח השמאי שציין בחודש יוני 93 שאף אחת מן הדירות אינה גמורה. יתר על כן, הבעל הצהיר מפורשות בתנאי המשכנתא שהנכס כולו הוא בבעלותו ובחזקתו הבלעדיים. בנסיבות אלה, אני סבור שהבנק פעל בתום לב. המשכנתא נעשתה ונרשמה בהקשר עיסקי הקשור בחברת מריאן ולא היתה לבנק סיבה לחשוד בדבר קיומם של זכויות האשה בנכס זה שהיא לא התגוררה בו בעת עריכת המשכנתא. לפיכך, חלה הסיפא של סעיף 9 לחוק המקרקעין הקובע כי "אם השני פעל בתום לב ובתמורה והעיסקה לטובתו נרשמה בעודו בתום לב - זכותו עדיפה" וכן חלה גם "תקנת השוק" הגלומה בסעיף 10 לחוק המקרקעין. יצוין עוד, כי המועד הקובע לענין ראייתה של דירה כדירת מגורים, ככל שהדבר נוגע לבחינת תום לבו של הבנק, הוא מועד עשיית המשכנתא ורישומה ואין כל נפקות לכך שלאחר שנסתיימה בניית הבית ולאחר רישום המשכנתא הפכה הדירה לדירת מגורים. העיקר הוא, שלדברי המצהיר אלון מטעם הבנק, זאכי לא אמר לבנק כי הוא והמבקשת מתכוונים לגור בבית שבנכס (ראה סעיף 27 לתצהירו של דוד אלון). דברים אלה לא נסתרו, לא ע"י חקירת אלון ולא בהבאת זאכי לעדות ע"מ להציג גירסה נוגדת. 7. נוכח מסקנתי זו, אינני צריך להכריע בשאלה אם יש מקום לראות במבקשת שותפה לחוב שבגינו מבקשים לממש את המשכנתא. גבולות הלכת השיתוף בחובות אינם ברורים כל צרכם. בכל מקרה, ההלכה חלה רק לגבי חובות שנוצרו לגבי "הרכוש המשותף" ובמקרה הנדון לא ברור, האם חברת מריאן היא חלק מהרכוש המשותף של בני הזוג. עובדה היא גם שהבנק לא תבע מהמבקשת את תשלום החוב הנזכר (השוה פס"ד של כב' השופטת שטרסברג-כהן בפרשת בנק אוצר החייל נגד אהרונוביץ פיסקה 33 והאסמכתאות המצטטות שם). 8. אשר לטענה, כי המשכנתא נועדה להבטיח רק חוב של 250,000$, סבורני, כי אין לקבלה. ואלה נימוקי: בתנאים המיוחדים נכתב, כי "הסכום הכולל שאנו נהיה חייבים לשלם לבנק על פי שטר משכנתא זה, הינו בלתי מוגבל בסכום" וליד סעיף זה חתם מר נח'לה. בנוסף לכך, המקום המיועד לציון סכום המשכנתא נותר ריק ולא צויין בו כל סכום (סעיף 2.ג. בעמ' 3 למסמך) ויש להניח שזאכי כאיש עסקים מנוסה היה טורח, לו היה מדובר בערבות מוגבלת, לציין את סכום החוב המדויק שבגינו נעשתה המשכנתא. אמנם בתחתית אותו עמ' 3 למסמך מצויין בכוכבית כי במקרה של משכנתא בלתי מוגבלת בסכום יש למחוק את כל סעיף ג, ג(1) ג(2) - וסעיפים אלו לא נמחקו ומכאן מבקשת המבקשת להסיק כי מדובר במשכנתא מוגבלת בסכום (ובשל חוסר תום ליבו של המשיב, סכום המשכנתא לא נכתב), אך דעתי היא, כי אין ממש בטענתה זו של המבקשת ואין בעובדת אי מחיקת הסעיפים כדי ללמד על כך שהמדובר הוא במשכנתא מוגבלת בסכום, שכן בכוכבית השניה שבתחתית העמוד נכתב כי במקרה של משכנתא מוגבלת בסכום יש למחוק את סעיף ב, להשלים את סכום הקרן בסעיף ג ולהצמידה לדולר או למדד .... - סעיף ב' לא נמחק וגם בסעיף ג' לא הושלם סכום הקרן, נמצא, שהערה אחת "מנטרלת" את השניה. בנסיבות אלה, יש להעדיף את האמור בגופו של "הטקסט" על ההערות שבשוליו, וכאמור בגוף הטקסט מופיעה אמירה מפורשת שהמשכנתא היא בלתי מוגבלת והתורף של החלופה הדנה במשכנתא מוגבלת - הושאר ריק. לכך יש להוסיף, שהמנעותו של "בעל הדבר" - קרי, זאכי - מלהעיד על המוסכם בינו לבין הבנק ועל חוסר תום הלב הנטען של הבנק, מחלישה ביותר את משקל טיעוניה של המבקשת בענין זה. הסכום שבו הוערך הנכס ע"י השמאי, אין לו ענין לכאן. חברת מריאן הגישה בקשה למתן חידוש אשראי ובהקשר זה ניתנו בטחונות בצורת שעבוד הנכס ורכב שברולט. לא נאמר בבקשה שמדובר בהבטחת ערבות בנקאית בלבד (נספח א' לתצהיר המשלים ע"י המשיב). בבקשה השניה לאשראי, צוין במפורש שלא מתבקשת רק הארכת ערבות בנקאית, אלא ניתנה גם הלוואה צמודת דולר ל- 5 שנים ע"ס 300,000 ש"ח ובסופו של דבר אושר חידוש מסגרת חח"ד בסך 120,000 ש"ח בנוסף לערבות הבנקאית ולהלוואה הדולרית (ראה נספח ב' לאותו תצהיר). 9. אשר לטענה בדבר הפעולות של הבנק שכיבד שיקים מזויפים והוראות העברה מזויפות, היא נטענה באופן כללי וסתמי. נסיבות המקרה לא הובהרו ולכן טענת חוסר תום הלב מצד הבנק, ככל שהדבר נוגע למימוש המשכנתא, לא הוכחה. יצוין, כי בנושא זה הוגשה תביעה ע"י חברת מריאן ובני משפחת נח'לה שאינם כוללים לא את זאכי ולא את המבקשת, אלא את בניהם בלבד ובמסגרת תביעה זו ניתן יהיה לברר את הטענות כלפי הבנק. יודגש, כי, גם אם נקבל את הטענות בדבר רשלנות הבנק בכיבוד שיקים וכתבי העברה מזויפים, לא ברור כלל אם היקף האחריות הכספית של הבנק הוא כזה שהוא "בולע" את מלוא החוב הכספי של החברה לבנק המגיע לפי הטענה ל- 1,480,865 ש"ח. יודגש, כי אינני קובע כל מסמרות בשאלה מהו החוב הכספי של החברה לבנק, שכן לשם מימוש המשכנתא די בקיומו של חוב כלשהו. התוצאה היא, שהתביעה נדחית. המבקשת תשלם לבנק הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 4,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום. הלכת השיתוףבני זוג