פסק דין תביעה לפירוק שיתוף במקרקעין ובמרכזה הוראת סעיף 43 לחוק המקרקעין תשכ"ט - 1969 (להלן: "חוק המקרקעין") בדבר התחשבות בית המשפט ב"משאלות השותפים". ואלו העובדות הצריכות לעניין 1. התובעים והנתבעים הם הבעלים במשותף של חלקה 84 בגוש 19379 בכפר עראבה (להלן: "החלקה"). למעשה, כמעט כל העובדות אינן שנויות במחלוקת בין הצדדים. יש הסכמה על היקף זכויות הבעלות בחלקה: לתובעים כ - 16% מסך הזכויות בחלקה, ולנתבעים כ - 74% מהזכויות. [במאמר מוסגר - ב"כ הנתבעים טען כי תובע מס' 3 לא נכלל בכתב התביעה ויש למחוק את שמו מהסיכומים שהוגשו על ידי התובעים. דומני כי בכך נתפסים הנתבעים לטעות קולמוס והשמטה מקרית של התובע מס' 3 מכתב התביעה, באשר בכל כתבי בי-דין האחרים בתיק בית המשפט, מופיע גם שמו של התובע מס' 3. בכל מקרה, ועל מנת למנוע כל טענה בנושא, אני מורה על צירופו של תובע מס' 3 כתובע נוסף, מכח סמכותי לפי סעיף 24 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984 ]. זכויותיהם של הצדדים בחלקה הגיעו לידיהם הן בירושה - בהתאם לעץ המשפחתי שצורף לסיכומי ב"כ התובעים - והן בדרך של רכישה . 2. הנתבעים הם המחזיקים בפועל בכל החלקה אך כל צד מכיר בזכויות הבעלות של משנהו ומוסכם כי הפירוק צריך להיעשות בדרך של חלוקה בעין. 3. הורתה של התביעה, בעתירתם של התובעים לצו מניעה האוסר על הנתבעים לבצע כל עבודות בנייה או הכשרת קרקע בחלקה, עד לפירוק השיתוף במקרקעין (ב.ש.א. 5441/99). נעתרתי לבקשה במעמד צד אחד וקבעתי הדיון במעמד הצדדים . טרם יבשה הדיו על החלטתי, עתרו התובעים בבקשה לפי סעיף 6 לפקודת בזיון בית משפט, בטענה כי הנתבעים אינם מכבדים את צו המניעה (ב.ש.א. 5496/99). הוריתי על איחוד הדיון בשתי הבקשות ועל איחוד הדיון בתביעה העיקרית ובבקשות הביניים. הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית ולאחר ישיבת ההוכחות יצא בית המשפט לביקור בשטח. 4. החלקה שוכנת מצפון לכביש הראשי סח'נין - עראבה. בצד מזרח, גובלת החלקה במספר חלקות, שהדרומית ביניהן, חלקה 85, נמצאת בבעלות התובעים. בצד מערב וצפון גובלת החלקה בחלקות אחרות עליהן ממוקמים כיום מספר מבנים המשמשים כמוסכים . במרכז החלקה בנויים שני בתים: בצד מזרח - ביתו של הנתבע מס' 1 ובצד מערב - ביתו של הנתבע מס' 2 . המחלוקת וטענות הצדדים 5. המחלוקת בין הצדדים התמקדה בשאלה אחת בלבד והיא: היכן יקבלו התובעים את חלקם במסגרת פירוק השיתוף, וליתר דיוק, למי מהצדדים יוקצה החלק הדרומי של החלקה. התובעים טענו כי החלק הדרומי של החלקה גובל בחלקה 85 שבבעלות התובע מס' 2, ולכן, קבלת תוכנית החלוקה המוצעת על ידם, תביא לניצול אופטימלי של חלקם במקרקעין. הנתבעים טענו כי על בית המשפט להתחשב במקור זכויותיהם בחלקה. לטענתם, החלקה נוצרה כתוצאה מאיחוד של שתי חלקות נפרדות במסגרת הליכי הסדר מקרקעין. החלקה הראשונה, הידועה בשם 'שטח הבריכה' (ארצ' אלברכה) - בשל המים שנקווים בה בתקופת החורף - הייתה בבעלותו של מסטפא יאסין, אבי סבם המשותף של הנתבעים ושל תובע מס' 1. 'שטח הבריכה' מהווה כיום את החלק הצפוני של החלקה. החלקה השנייה, כללה מטע של ששה עשר עצי זית ומהווה כיום את החלק הדרומי של החלקה. לטענת הנתבעים, החלק הדרומי של החלקה נרכש על ידי אביהם, הם החזיקו בחלק זה לאורך השנים ונהגו בו מנהג בעלים. לכן, שומא על בית המשפט להתחשב בחזקה ובשימוש הייחודים שלהםבשטח הדרומי, ובקשר האישי והרגשי שלהם לחלק זה של החלקה. הנתבעים הציעו אפוא כי התובעים יקבלו את חלקם במקרקעין, עם בעלים נוספים, ב'שטח הבריכה' קרי, בחלק הצפוני של החלקה. 6. להוכחת טענתם בדבר מקור זכותם בחלק הדרומי של החלקה, הביאו הנתבעים מספר עדים מטעמם, ולמעשה, התנהלה ישיבת ההוכחות אך בנקודה זו. אקדים אחרית לראשית ואומר כי עלה בידי הנתבעים להוכיח כי החלק הדרומי אכן נרכש בשעתו על ידי אביהם. עם זאת, לא סגי בעובדה זו כדי להטות את הכף לחלוקה המוצעת על ידי הנתבעים. ותחילה, אקדמות מילין בנושא שבפנינו. פירוק שיתוף - המסגרת הנורמטיבית 7. סימן ב' לפרק ה לחוק המקרקעין דן בפירוק שיתוף במקרקעין ומתווה את הדרך שעל בית המשפט לילך בה. בהעדר הסכם בין השותפים (סעיף 38) ייעשה הפירוק באחת משלש הדרכים הבאות, על פי היררכיית העדיפות שקבע המחוקק: ( - ) חלוקה בעין - סעיף 39. ( - ) רישום בית משותף - סעיף 42. ( - ) מכירה - סעיף 40 (א) . העדיפות הראשונה היא לחלוקה בעין, ובהעדר אפשרות לחלוקה בעין של הנכס, ובאם ניתן לרשמו כבית משותף, יש עדיפות לרישום כזה על פני מכירת הנכס (ע"א 587/78 רוטשילד נ. פרנק פ"ד לג (3) 33). למעשה, רישום בית משותף מהווה טכניקה של חלוקה בעין (רע"א 1017/97 רידלביץ נ. מודעי פ"ד נב (4) 625). 8. במקרה שלפנינו, אין חולק כי המקרקעין ניתנים לחלוקה בעין והמחלוקת מצטמצמת למיקום החלק הספציפי שיוקצה לכל צד בחלקה. הסעיף הרלוונטי לענייננו הוא סעיף 43 לחוק הקובע כלהלן : "בית המשפט יתחשב ככל האפשר בדרישת מקצת השותפים לקיים את השיתוף ביניהם ובשאר משאלותיהם של השותפים" (הדגשה שלי - י.ע.) סעיף 43 חל רק במקרה בו חלוקה בעין אפשרית, כמו המקרה שלפנינו - ע"א 319/74 רובינשטיין חברה קבלנית בע"מ נ. תמרה פיין ואח' פ"ד ל (1) 454. הרישא של סעיף 43 מכוונת למקרה בו חלק מהשותפים מעדיפים לקיים את השותפות ביניהם. ענייננו-שלנו נתפס במצודתה של הסיפא : "ומה פירוש "שאר משאלותיהם של שותפים", במובן סעיף 43 סיפא ? גם זאת אסביר בדוגמה: בית המשפט יכול להיענות למשאלתם של שותפים לחלק את הנכס ביניהם בעין בצורה טופוגרפית מסוימת דווקא… " (ע"א 288/71 ז'נט מרדכי נ. צבי מרדכי פ"ד כו (1) 393) זו בדיוק הסוגיה העומדת בפנינו. שני הצדדים אוחזים בחלק הדרומי של החלקה ועותרים כי בית המשפט ייחד את זכות הבעלות שלהם לשטח מסויים זה. 9. סתם המחוקק ולא פירט את גדרי שיקול הדעת והשיקולים שעל בית המשפט לשים נגד עיניו בבואו להתחשב במשאלות השותפים. יגעתי ולא מצאתי בספרות העוסקת בפירוק שיתוף במקרקעין, הנחיות או קווי פעולה בנושא (ב. ברזילי "פירוק שיתוף במקרקעין" הוצאת אתיקה) וגם בפסיקה אין כמעט התייחסות לסוגיה זו. נראה כי המחוקק הותיר שיקול דעת נרחב באשר לדרך החלוקה בעין, על פי ההגיון והשכל הישר ובהתחשב בכלל הנסיבות. בהקשר זה, ניתן להעזר באנלוגיה לסעיף 112 לחוק הירושה תשכ"ה - 1965 לפיה אמור מנהל עזבון המחלק את נכסי העזבון לחלקם בין היורשים ככל האפשר בעין "בשים לב לתועלת שנכס פלוני עשוי להביא ליורש פלוני ולערך הרגשי שיש לנכס פלוני לגבי יורש פלוני". הוראה זו יכולה ללמד אותנו על סוג השיקולים שבית המשפט אמור להתחשב בהן - ראה י. וייסמן "דיני קניין - בעלות ושיתוף" (תשנ"ז - 1997) עמ' 310-311. 10. לא ניתן לקבוע מראש רשימה סגורה של שיקולים, ובכל פירוק שיתוף על בית המשפט לנהוג לפי הנסיבות המיוחדות של המקרה שבפניו. יש המציעים להטיל גורל, מקום בו משאלות השותפים עומדות בסתירה זו לזו (ויסמן לעיל עמ' 311 טכסט לה"ש 1). לטעמי, הטלת גורל, היא אמצעי אחרון בלבד, מקום בו כפות המאזניים מעוינות, לאחר שבית המשפט שיקלל ובדק לגופן את משאלות השותפים. ניתן להצביע על מספר שיקולים אפשריים, לאו דווקא לפי סדר חשיבותם: א. מצב קיים בשטח - תנאים טופוגרפיים, תכסית ומבנים הקיימים בשטח. ב. חזקה ושימוש ייחודיים של מי מהבעלים בחלק מסויים של המקרקעין. ג. זיקה רגשית של שותף לחלק מסויים למקרקעין. שיקול זה, מתקשר לשיקול דלעיל, באשר זיקה רגשית עשויה להתפתח כתוצאה משימוש וחזקה בחלק מסוים של המקרקעין. "בעלות במקרקעין מפתחת לעתים קרובות זיקה רגשית של הבעל כלפי הקרקע, נשוא הבעלות. דבר זה נובע, בין השאר, מכך שאין לך תחליף מלא לחלקת אדמה כלשהי שכן אין לך שתי חלקות אדמה שיהיו זהות לחלוטין. כל חלקת אדמה תופשת מקום המיוחד לה על פני מרחב כדור הארץ. המשפט מתחשב בהיבט זה של המקרקעין ומשתדל שלא לנשל אדם ממקרקעיו, ושלא ליצור מצב שבו יאלץ בעל מקרקעין לקבל פיצוי כספי כתחליף למקרקעיו." י.ויסמן "דיני קנין -חלק כללי ( תשנ"ג - 1993 ) עמ' 115). ד. ניצול יעיל ואופטימלי של המקרקעין - הרציונל העומד מאחורי פירוק השיתוף הוא לעודד את פתוח המקרקעין, באשר פיצול הבעלות מכביד על סחירות המקרקעין ועל סחירותם. לכן, בבוא בית המשפט להתחשב במשאלות השותפים, שומא עליו לבחון את הפן הכלכלי - תכנוני של הפירוק המוצע, תוך התחשבות במצב התכנוני הקיים, תכנון עתידי ושימוש צפוי במקרקעין. ודוק: אין פירוש הדבר כי פירוק השיתוף נועד ליצור רווח למי מהשותפים. עמד על כך בית המשפט בע"א 1017/97 הנ"ל (שם, פסקה 30 לפסק הדין) : "על המבקש פירוק שותפות לצמצם עצמו, ככל הניתן, למסגרת הבעלות הקניינית. ואם ברצונו לעשות את המקרקעין מקור לעשיית רווחים, ינקוט בדרכים הראויות לכך. נושא פירוק שותפות מקרקעין לא לכך ייעד עצמו". ה. התחשבות באינטרס של שותף בר מצרא למקרקעין נשוא פירוק השיתוף (ראה, באנלוגיה, סעיף 41 (א) לחוק). לא למותר לציין כי המשפט העברי הכיר בזכות המיוחדת של בר מצרא וגם במשפטנו הוכר, בעבר, האינטרס המיוחד של מצרן וזכותו לרכוש מקרקעין של המדינה בפטור ממכרז (בג"ץ 4422/92 עפרן נ. מינהל מקרקעי ישראל פ"ד מז (3) 853 וכן בג"ץ 653/89 שבתאי ברכה נ. טכנו טסט דינים עליון לג 211). ו. הפרדה בין השותפים למניעת ריב ומדון ביניהם. 11. על רקע שיקולים אלו אבחן את המקרה שלפנינו. אך ראשית לכל, אתייחס לטענת הנתבעים כי על בית המשפט לקחת בחשבון את מקור זכותם בחלק הדרומי של החלקה. מקור זכותם של הנתבעים - האם שיקול מכריע במקרה שלפנינו ? 12. הנתבעים טענו כי אביהם המנוח, שהיה מוכתאר הכפר, רכש מצד שלישי, אחד בשם נאא'ף יוסף דאוד, את השטח הדרומי בו היו נטועים 16 עצי זית, במסגרת עסקת חילופי מקרקעין ביניהם. ב"כ התובע טען בסיכומיו כי הנתבעים לא הוכיחו את המיקום המדוייק של השטח הנרכש. לטעמי, די בראיות שהוצגו על ידי הנתבעים להוכחת טענתם .לא אאריך בדברים ואומר בקצרה כי ההסכם מיום 24.1.54 ( נ / 3) בין אביהם של הנתבעים לבין הצד השלישי, נאא'ף יוסף דאוד, מדבר בעד עצמו. הגבולות של 16 עצי הזית, תואמים את תיאור המצב בשטח, וההסכם מזכיר מפורשות כי המקום מכונה "אלברכה אלג'דידה' (הבריכה החדשה). לכך יש להוסיף את עדותו של מר מקדאד, שהיה עד להסכם. העד לא התיימר לדעת במדוייק את גבולות השטח שנמכר, אך על פי עדותו, שהייתה מהימנה עלי, השטח שנמכר נמצא "מהבריכה דרומה….עסאם ונאג'י (נתבעים 1,2 - י.ע.) גרים היום בתוך הבריכה". תיאור זה, מתאים למצב בשטח, שהרי בתיהם של נתבעים 1-2 נמצאים במרכז החלקה, והשטח נשוא המחלוקת נמצא מדרום לבתיהם. לכך יש להוסיף את עדותו של יוסף נאא'ף, בנו של המוכר, שאישר כי החלקה שנמכרה הייתה מצפון לכביש וכי הזיתים הגיעו עד קו הגבול של הבריכה. כאמור, החלקה גובלת בדרומה בכביש הראשי בדרום ובשטח 'הבריכה' בצפון. העולה מן המקובץ, כי השטח הדרומי בחלקה, נרכש על ידי אביהם של הנתבעים, במסגרת חילופי מקרקעין. למיצער, די בראיות שהובאו על ידי הנתבעים, כדי להעביר אל התובעים את נטל הבאת הראיות לסתור, והתובעים לא עמדו בנטל זה. ב"כ התובעים טען כי המקרקעין שנמסרו בתמורה לצד השלישי, לא היו בבעלותו הבלעדית של אבי הנתבעים, אלא בבעלות משותפת עם אחיו, אביו של התובע מס' 1. זאת, בהתחשב במעמדו של אבי הנתבעים כמוכתאר העושה ברכוש המשפחה כבתוך שלו עבור כל בני המשפחה, תוך עירוב הנכסים בידיו. וכלשונו של העד מקדאד "המוכתר שם את ידו על כל האדמות, גם אלו שהוחלפו. המוכתר החזיק בכל האדמות" (עמ' 6 לפרוטוקול שורה 25). טענה זו, כאילו אבי הנתבעים ביצע את עסקת החליפין גם בשמו ומטעמו של אבי התובע מס' 1 , היא בבחינת סברה שלא באה עליה שמץ ראיה. 13. האם יש נפקות לעובדה כי החלק הדרומי בחלקה נרכש בשעתו על ידי אביהם של הנתבעים ? עם איחוד שתי החלקות ההיסטוריות לחלקה אחת, "נבלע" החלק שנרכש בשעתו על ידי אבי הנתבעים ויש לראות את החלקה כולה כמושא הפירוק, מבלי שתשא על גבה את חטוטרת ההיסטוריה שקדמה לרישום החלקה. לשון אחר, בבוא בית המשפט לדון בתביעת פירוק, עליו להתייחס לחלקה בשלמותה על פי מצב הרישום בפנקסי המקרקעין. וכך נאמר בר"ע 101/86 קדמאני ואח' נ. אבו-אלחאג' פ"ד מ (1) 613, 616: "מכל מקום, יחידת המקרקעין היא הנשוא לרישום, היא זו אותה רושמים לראשונה או מחדשים רישומה, היא זו לגביה רושמים הערה והיא כמובן גם זו הנוצרת כתולדה מן ההסדר שתהליכיו נשענים על הוראת חוק אחרת, המשלימה את חוק המקרקעין, תשכ"ט - 1969 כפי שהשלימה את החוקים שקדמו לו. סיכומה של נקודה זו. היחידה - לגביה מכירים בשותפות בבעלות היא זו המוכרת על פי החוק על יסוד מרשם המקרקעין, לא גדולה הימנה ולא קטנה הימנה. ממילא מתייחס גם הפירוק לאותה מסגרת פורמלית". 14. הדברים נכונים במיוחד במקרה שלפנינו. אין חולק כי גם לפני איחוד שתי החלקות לחלקה אחת נשוא התביעה, היו לנתבעים זכויות בעלות גם בשטח הבריכה, קרי, בחלק הצפוני של החלקה. אין מדובר אפוא באיחוד של שתי חלקות שהיו בבעלות נפרדת של כל אחד מהשותפים, אלא באיחוד של שתי חלקות, שלנתבעים היו זכויות בעלות בכל אחת מהן. גם לגרסתם של הנתבעים, החלק הצפוני של החלקה, נתקבל אצלם הן בדרך ירושה והן בדרך של רכישה. לכן, ככל שהזיקה הרגשית העזה של הנתבעים כלפי החלק הדרומי נובעת מכך שנרכש על ידי אביהם, תמיהה היא במה נבדל חלק זה מהחלק הצפוני שאף הוא נרכש, בשעתו, בחלקו בכסף ובחלקו נתקבל בירושה . 15. זאת ועוד. יכול היית לסבור כי הזיקה הרגשית המיוחדת שחשים הנתבעים לחלק הדרומי, נובעת מכך שהחזיקו רק בשטח זה, ולא היא. הנתבעים מס' 1 ו - 2 בנו את בתיהם במרכז החלקה ולא בחלק הדרומי. נוכח ה"קשר הרגשי" שלהם לחלק הדרומי, ניתן היה לצפות כי השניים יבנו שם את בתיהם. 16. ועיקרו של דבר. הנתבעים החזיקו ומחזיקים גם כיום בכל שטח החלקה, תוך התעלמות מזכויותיהם של התובעים, מהם נמנע להכנס הן לחלק הדרומי והן לחלק הצפוני של החלקה. וכפי שאמר הנתבע מס' 1 - שהוא הרוח החיה בין הנתבעים - בחקירתו הנגדית : "רק אני והאחים שלי משתמשים שם באיזור הבריכה (בחלק הצפוני - י.ע.) אף אחד לא דורך שם ברגל. זה שלנו מי ידרוך שם" (עמ' 9 שורה 26 לפרוטוקול). ובקיצור, הנתבעים אוחזים בזה - בחלק הדרומי - וגם מהחלק הצפוני לא מושכים ידם. בביקור שערכתי בשטח, ניכר היה בעליל כי כל שטח החלקה תפוס ומוחזק בפועל על ידי הנתבעים, והם נוהגים בכל החלקה מנהג בעלים, מבלי לאפשר לתובעים דריסת רגל בשטח. מאחר והנתבעים החזיקו ומחזיקים בכל החלקה ולא בשטח מסוים בחלקה, קשה להלום כי פיתחו זיקה רגשית דווקא לשטח הדרומי. ככל שהתרשמתי, הצעתם של הנתבעים להקצות לתובעים שטח בחלק הצפוני של החלקה אינה הצעה כנה, ונועדה למעשה להמשיך ולהנציח את שליטתם הבלעדית בחלקה. ניצול אופטימלי של המקרקעין 17. גם בהנחה כי קיימת זיקה רגשית לחלק הדרומי של החלקה, הרי שבמקרה שלפנינו יש לדחות שיקול זה מפני השיקול של ניצול יעיל והגיוני של המקרקעין. חלקה 85 שבבעלות התובע מס' 1 גובלת עם החלק הדרומי של החלקה, ותאפשר לתובעים לספח לחלקה 85 את השטח המגיע להם בחלקה. אין כל הגיון כלכלי או תכנוני, ליתן לתובעים שטח בקצה החלק הצפוני של החלקה, ללא רצף טריטוריאלי אל חלקה 85. הקצאת שטח מתוך החלק הצפוני של החלקה לתובעים, תצריך סלילת דרך אליהם. העובדה כי על פי תוכנית המיתאר המאושרת מתוכננת דרך ממערב ומצפון לחלקה, אין בה כדי להבטיח את האינטרסים של התובעים. כידוע, בין תכנון לבין ביצוע בפועל יש וחולפות שנים רבות, ולא כל כביש המתוכנן לפי תוכנית המיתאר, נסלל בפועל. הנתבעים הצהירו בסיכומים כי הם נכונים לסלול על חשבונם דרך עפר שתקשר בין הכביש הראשי בדרום החלקה, לבין הקטע הצפוני - מערבי, המיועד לתובעים לפי תוכנית החלוקה המוצעת על ידם (תת חלקה 84/4 בתסריט שצורף לתצהיר הנתבעים). ברם, הצורך בסלילת דרך עפר - בהנחה כי לא יקומו מתנגדים לאותה סלילה - אך מוכיחה כי הצעת החלוקה של הנתבעים מסורבלת וכרוכה בשינוי המצב הקיים, וייתכן כי סלילת דרך העפר תתקל בהתנגדות המוסכים השכנים במקום או בהתנגדות הרשויות . שיקולים נוספים 18. בין הצדדים שוררים יחסים מתוחים, כפי שניתן היה להתרשם מחקירת הנתבע 1 בבית המשפט ומהביקור בשטח. מבלי לקבוע מסמרות, דומני גם כי יש ממש בטענת התובעים להתנהגות אלימה מצד הנתבעים. הדברים אף מצאו ביטוי בדברי הנתבע מס' 1 בחקירתו הנגדית : "אתה שואל אותי אם הוא עובר בדרך מדרום לבתים שלי, זו שאלה מעצבנת. מה אתה רוצה שאני אשחט אותו ? אני לא נותן לו להכנס" (שם עמ' 11 שורה 15). הקצאת שטח לתובעים בחלק הצפוני, על פי התסריט שהוצע על ידי הנתבעים - מעבר לכך שתצריך סלילת דרך בצד החלקה - יוצרת מעין מובלעת של התובעים, הגובלת בצד דרום ומזרח בשטחם של הנתבעים. בהצעה זו יש פוטנציאל חיכוך גדול יותר מההצעה של הנתבעים. עמד על כך כב' השופט חשין בפסק דינו בע"א 1017/97 הנ"ל : "פירוק שיתוף במקרקעין נועד להרחקת השותפים זה-מזה, ובייחוד אמורים הדברים בשותפים שהם צהובים זה-לזה…… בא החוק ומבקש להפריד בין הדבקים. התכלית אליה שואף החוק היא זו, שמעתה ואילך יחיו השותפים-לשעבר זה-בצד-זה ולא זה-בתוך-זה". השכל הישר וההגיון תומכים אפוא בהצעת החלוקה של התובעים, היוצרת רצף טריטוריאלי החל מחלקה 81 - שבבעלותו של התובע מס' 2 - דרך חלקה 85 שבבעלותו של התובע מס' 1 ועד השטח בחלק הדרומי של החלקה. 19. הנתבעים טענו כי צירוף חלקים מהשטח הדרומי של החלקה לתובעים, עלול להביא להרחבת מפעל השיש של התובע מס' 1 שבחלקה 85, ולגרום להם למטרד. לביסוס טענותיהם, הציגו הנתבעים חוות דעת של ראש ענף איכות אויר ורעש במחוז הצפון של המשרד לאיכות הסביבה ולפיה קיים מפגע רעש בלתי סביר ממפעל השיש הנמצא בחלקה 85. ככלל, שימוש קיים או צפוי בשטח, עשוי להוות שיקול רלוונטי במסגרת ההתחשבות במשאלותיהם של השותפים. במקרה שלפנינו, התובע הצהיר כי פעל בהתאם לחוות הדעת והפסיק את פעולת הגנרטור, שהייתה מקור הרעש העיקרי. כן הצהיר כי בשלב זה טרם החליט מה יבנה בשטח שיוקצה לו בחלקה, ובדעתו אף לצמצם את מפעל השיש ולהעתיקו מחלקה 85. בכל מקרה, פשיטא כי על התובע לפעול על פי כל דין, ולנתבעים יעמדו כל התרופות והסעדים כדי למנוע מטרד עתידי ולמנוע מהתובע לבנות או לעשות שימוש שלא כדין בשטח שיוקצה לו מתוך השטח הדרומי. 20. במאמר מוסגר אציין כי לא התרשמתי מכנות חששם של הנתבעים ממטרד עתידי. צא וראה כי הנתבעים מבקשים לעצמם את החלק הדרומי על מנת לבנות שם בתים נוספים, בקרבה גדולה יותר למפעל השיש, הגובל בחלק הדרומי. ניתן היה לצפות כי הנתבעים יעדיפו לבנות בעתיד בשטח הצפוני, כדי להרחיק את הבתים החדשים שייבנו ממקור המטרד. הסעד האופרטיבי 21. הגענו אפוא למסקנה, כי בתחרות בין משאלות השותפים, יש לבכר את משאלת התובעים לקבל את חלקם בשטח הדרומי של החלקה, בצמוד לחלקה 85. אלא שבכך תם ולא נשלם מסענו. התביעה שלפנינו היא לפירוק שיתוף במקרקעין ושתי חטיבות דין עוסקות בנושא זה: חוק המקרקעין וחוק התכנון והבניה התשכ"ה - 1965 (להלן: "חוק התכנון והבניה"). ענייננו-שלנו נופל להוראת סעיף 38 (ב) לחוק המקרקעין ולהוראת סעיף 143 לחוק התכנון והבניה. אביא הוראות אלו כלשונן : "פירוק השיתוף יהיה על פי הסכם בין השותפים; נקבעה בהסכם חלוקת המקרקעין בעין, טעון ההסכם אישור המפקח המאשר כי החלוקה תואמת את הוראות חוק התכנון והבנייה, התשכ"ה - 1965 וכל חיקוק אחר בנדון. (ב) באין הסכם כאמור בסעיף-קטן (א) יהיה פירוק השיתוף על פי צו בית המשפט בהתאם לסעיפים 39 עד 43 ". יכול הטוען לטעון כי רק מקום בו הבעלים מגיעים להסכם חלוקה בעין יש צורך באישור המפקח, אולם כאשר נעשית החלוקה מכוח פסק דין אין צורך בהתאמה כזו. בא סעיף 143 לחוק התכנון והבניה ומבהיר כלהלן : "לא תירשם חלוקת קרקע בפנקסי המקרקעין אלא על פי תשריט שאושר על פי פרק זה או על פי סימן ז' לפרק ג'; לא יינתן פסק-דין לחלוקת קרקע בין בעליה המשותפים אלא על פי תשריט ואישור כאמור, ולא יהא תוקף לכל רישום שנעשה בניגוד לסעיף זה לאחר תחילת חוק זה" (הדגשה שלי - י.ע.). 22. מכאן, כי אל לבית המשפט להורות על חלוקה בניגוד או בהתעלם מהוראות התב"ע החלה על השטח. חלוקה כזו תהא בניגוד להוראת סעיף 143 לחוק התכנון והבניה והיא עלולה להשאר בבחינת אות מתה, באשר לא ניתן יהא לרשמה בפנקסי המקרקעין. עוד בשאלת היחס בין דין פירוק השיתוף על ידי בית משפט לבין סעיף 143 בחוק התכנון והבניה ראה בהרחבה ת"א (ת"א) 18427/93 רובינשטיין ושות' נ. כהן ואח' פ"מ תשנ"ו (ד) 89. כן ראה ת"א (ת"א) 1349/91 מיבי מוזר נ. נוה שוסטר בע"מ תקדין מחוזי כרך 92 (1) תשנ"ב - תשנ"ג שם נקבע כי לאור סעיף 143 סיפא, הפירוק על ידי בית משפט כפוף לתוכניות התקפות על פי חוק התכנון והבניה, ואין להורות על חלוקת נכס מקרקעין שאין לגביו תסריט. 23. בלהט המחלוקת בדבר המיקום של השטח בחלקה שיוקצה לכל צד, דומה כי נשכח מהצדדים כי בסופו של הליך, פסק הדין צריך להיות כזה שניתן יהא לביצוע, קרי, ניתן לרישום בלשכת רישום המקרקעין. התסריט שהוגש על ידי התובעים אינו תסריט מאושר. התובעים הציעו להקצות מגרש של 433 מ"ר לתובע מס' 1 ומגרש של 247 מ"ר לתובע מס' 2 [משום מה, אף נשמט בתסריט חלקו של תובע מס' 3 , שלו אותו מספר חלקים במקרקעין כמו התובע מס' 2]. על פניו, נראה כי המגרש שהוקצה בתסריט, לתובע מס' 2, אינו תואם גודל מגרש מינימלי, כפי שנדרש כנראה בתוכנית המתאר. לכן, אין באפשרותי להורות על פירוק השיתוף לפי התסריט המוצע שהוגש על ידי התובעים. 24. זאת ועוד. בתסריט שהוגש על ידי התובעים, הוקצתה יתרת השטח בחלק הדרומי של החלקה (תת חלקה 84/7) - בשטח של 744 מ"ר - לבעלים שלא צורפו להליך דכאן. גם מטעם זה, לא ניתן להורות על פירוק השיתוף בכל החלקה, באשר פסק הדין לא יחייב את אותם בעלים. בכל מקרה, לא ברור על מה ולמה ביקשו התובעים להקצות שטח זה דווקא לאותם בעלים, ולא לנתבעים. דומני, כי אם יתרת השטח הדרומי תוקצה לנתבעים, יהא בכך כדי להקהות תוצאת פסק הדין מבחינתם וכך יוכלו לצאת ומחצית תאוותם בידם. 24. לאור האמור לעיל, ניתנת בזה לתובעים ארכה של שלשה חודשים כדי לבצע הפעולות הבאות: א. להגיש בקשה לצירוף הבעלים הנוספים בחלקה (אותם בעלים להם הקצו בתסריט המוצע על ידם את תת חלקה 84/7) . ב. להמציא לבית המשפט תסריט חלוקה מאושר על ידי הועדה המקומית לתכנון ובניה, ולחילופין, להמציא תסריט חלוקה של מודד מוסמך שיצהיר כי ערך את החלוקה בהתאם לתוכניות המתאר התקפות החלות על החלקה. התובעים יבחנו האפשרות להקצות לנתבעים בתסריט החלוקה, את יתרת השטח בחלק הדרומי, ולהקצות לבעלים הנוספים (תת חלקה 84/7 כיום) את השטח המגיע להם, בחלק הצפוני. הנתבעים יהיו רשאים תוך 30 יום לאחר מכן, להגיב לתסריט המתוקן ולהציע חלוקה אחרת, בכפוף לעקרון החלוקה שנקבע בפסק דין זה, ולפיו השטח הדרומי של החלקה, הגובל בחלקה 85 , יוקצה לתובעים. בהתאם לחומר שיוגש על ידי הצדדים, אראה אם לקבוע המשך הדיון או ליתן החלטה בהעדר הצדדים. 25. למען הסר ספק, כל עוד לא ניתנה החלטתי הסופית באשר לתסריט שיאושר במסגרת פסק הדין, אין לראות החלטתי זאת - למרות שהכתרתי אותה כ"פסק דין" - כהחלטה המסיימת את התיק. לכן, ככל שהנתבעים יבקשו להגיש ערעור על תוצאת פסק הדין, יתחיל המועד להגשת הערעור מיום מתן ההחלטה המשלימה בנוגע לתסריט שיאושר. בהחלטה המשלימה, אראה להתייחס גם לעניין ההוצאות בהליך דכאן. מקרקעיןחוק המקרקעין