חידוש רישיון רוכלות - ביטול קנס דוכן ליד חנות עסק הינה סוגיה שנדונה בבית משפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים להלן תקציר נרחב של פסק הדין שניתן ע"י השופטת יהודית צור בעניין הקדמה : בפני עתירה שהגישו מלכה ושמעון טובול (להלן - העותרים, עותרת 1 או עותר 2) נגד עיריית ירושלים (להלן - המשיבה). העותרים מבקשים לבטל את החלטת המשיבה לסלק את הדוכן שהציבו בסמוך ובצמוד לחנות הנמצאת ברחוב מחנה יהודה 4 בירושלים, בצד הפונה לשוק העיראקים. כמו כן מבקשים העותרים לבטל את הקנס שהוטל על עותר 2 (מיום 10.8.03) ולהורות למשיבה להימנע מלסלק את הדוכן. בנוסף מבקשים העותרים לבטל את החלטת המשיבה הדוחה את בקשת העותרת 1 מיום 27.6.04 להוציא לה רשיון רוכלות הרקע העובדתי : עותרת 1 היתה בעלת רשיון רוכלות והציבה דוכן בשוק מחנה יהודה בסימטת העיראקים. החנות הסמוכה לדוכן מושכרת לעותר 2 שהוא בנה של עותרת 1. החנות מושכרת לעותר 2 החל מיום 1.3.03 ועד ליום 28.2.06 (נספח ג' לעתירה). גם לפני מועד זה הושכרה החנות לעותר 2 על-פי הסכם שכירות מיום 31.7.01 ועד ליום 3.3.02 (נספח ה' לעתירה). באוגוסט 2001 הגיעו בעלי הדוכנים הנמצאים בכניסה לשוק העיראקים להסדר מוסכם, בתיווכו של המינהל הקהילתי בירושלים, שהסדיר את השטחים הציבוריים במקום. המשיבה אישרה את ההסכם בכך שהנפיקה רישיונות בהתאם למוסכם בין הצדדים (נספח ו' לעתירה). בהתאם להסכם, העותרת 1 העבירה את דוכן הרוכלות לרחוב מחנה יהודה ביום 20.11.02 הודיעה רשות הרישוי לעותרת 1 כי לא תחדש את רשיון הרוכלות שלה וכי עליה לחדול מלעסוק ברוכלות ולפנות את הדוכן עם תום תקופת הרשיון (ביום 31.12.03). העותרים, יחד עם עוד 19 עותרים נוספים, הגישו עתירה מינהלית נגד החלטת הרשות בעניין זה. בפסק דין מיום 9.6.03 דחה בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים את העתירה (עת"מ 928/02, כב' השופטת מ' נאור). עותר 2 החל לנהל דוכן בפינת שוק העיראקים וביום 10.8.03 הודיעה לו המשיבה כי עליו לסלק את הדוכן שהציב במקום (נספח ט' לעתירה). עותר 2 אף נקנס על הצבת הדוכן (נספח א' לעתירה). ביום 11.8.03 פנו העותרים למשיבה ודרשו לבטל את הקנס ולהשיב את הדוכן למקומו המקורי בסימטת שוק העיראקים - נספח י' לעתירה ביום 28.8.03 הגישו העותרים עתירה מינהלית בעניין זה לבית המשפט בירושלים (עת"מ 1176/03). העותרים ביקשו למחוק את העתירה לאחר שהתברר כי הם לא מיצו את ההליכים בשל כך שלא פנו אל המשיבה בבקשה למתן רשיון רוכלות (נספח י"ז לעתירה). ביום 27.6.04 פנתה העותרת למשיבה וביקשה רשיון לרוכלות בסמטת שוק העיראקים, פינת רחוב מחנה יהודה בצמוד לחנות המושכרת לבנה (עותר 2). ביום 15.8.04 הודיעה המשיבה לעותרת כי בקשתה נדחית: "במסגרת העבודה לתשתית הרכבת הקלה הדוכן בשוק מחנה יהודה פונה מהמקום. לאור מדיניות העירייה על הקפאה במתן רשיונות חדשים ולצמצם דוכנים קיימים בכלל, ובפרט במרכז העיר אני דוחה את בקשתך לרשיון רוכלת מיום 27.6.04. תוכן מכתבי לאחר התייעצות עם מנהל האגף ועל דעתו" (נספח י"ט לעתירה). זה היה הרקע להגשת העתירה בפני תמצית טיעוני העותרים : העותרים טוענים כי במשך שנים רבות הציבו את הדוכן בצמוד לחנות המושכרת לעותר 2, בצד הפונה לסמטת שוק העיראקים. העותרים טוענים כי על בסיס סיכום שנערך ביום 14.8.01 עם מנהל המינהל הקהילתי, על דעתה ובהסכמתה של המשיבה, הם הסכימו להעביר את דוכנם מסמטת שוק העיראקים לרחוב מחנה יהודה. לטענתם, לאחרונה, החליטה המשיבה לסלק את דוכן העותרים ממקומו החדש, עקב שיפוצים המבוצעים במקום על רקע זה ביקשו העותרים לשוב ולהציב את דוכנם במקומו המקורי, בסמטת שוק העיראקים. לטענתם, בתגובה לכך, הטילה המשיבה קנס על עותר 2 ואף תפסה ולקחה לרשותה את הדוכן, על כל מרכיביו. העותרים טוענים כי הסתמכו על התחייבות המשיבה כאשר הסכימו להעביר את דוכנם מסמטת שוק העיראקים. לטענתם, התנהגות המשיבה גובלת בהטעיה ובמצג שווא. לטענתם, החלטת המשיבה שלא לאפשר להם להציב את הדוכן במקומו המקורי, שרירותית ומפלה אותם לרעה, יחסית לבעלי חנויות אחרות בשוק מחנה יהודה. העותרים טוענים כי זכותם להציב את הדוכן במקומו המקורי נובעת ממתן הרשיון להפעלת הדוכן שניתן על ידי המשיבה וכן מהעובדה שעותר 2 שוכר את החנות הסמוכה לדוכן תמצית טיעוני המשיב : המשיבה טוענת כי אין יריבות בינה לבין העותרים שכן הרשות המוסמכת על פי דין לעניין רישוי עסקים היא רשות הרישוי. לגופו של עניין טוענת המשיבה כי ההחלטה לדחות את הבקשה לרשיון רוכלות שהגישה העותרת ניתנה כדין ומשיקולים ראויים. המשיבה טוענת כי ההחלטה שלא להתיר הצבת דוכן רוכלות המהווה חלק מחנות בסמטה הידועה כסימטת העיראקים, סבירה ונכונה בנסיבות העניין. ההחלטה התקבלה לפני מספר שנים בשל העובדה שהכניסה לסמטת העיראקים צרה והצבת דוכנים מקשה על העברת סחורות במקום. המשיבה טוענת כי מדיניותה להקפיא מתן רישיונות חדשים ולצמצם דוכנים קיימים, במיוחד במרכז העיר, ראויה וסבירה ואין מקום להתערב בה המשיבה טוענת כי רשיון הרוכלות של העותרת 1 הינו רשיון אישי שאינו ניתן להעברה ולמרות זאת העותרת לא ניהלה בעצמה את דוכן הרוכלות אלא עשה זאת העותר 2, בעזרת עובדים ובעזרת אחר, בעל רשיון לרוכלות לשעבר. המשיבה טוענת כי העותרים כלל אינם עומדים בתנאים לקבלת רשיון לרוכלות וכי אין כל הצדקה ציבורית לכך שאדם המסוגל לשכור לעצמו חנות כלשהי, קל וחומר שתי חנויות באזור כה מבוקש כמו רחוב מחנה יהודה בשוק מחנה יהודה, יקבל רשיון לעסוק ברוכלות בסמוך לחנות שלו, בשטח בבעלות ציבורית אשר נועד לרווחת ולשימוש הציבור - במקרה זה שטח של מעבר ציבורי צר דיון : רשיון לרוכלות על פי חוק רישוי עסקים הינו במהות רשיון לתקופה מוגבלת מראש. המייחד רשיון מעין זה הוא שהרשיון ניתן על מקרקעין של הציבור. לפיכך עומדת לרשות האפשרות להורות על אי חידוש הרשיון או על אי מתן רשיון לרוכלות כאשר ביסוד ההחלטה קיימים טעמים המצדיקים זאת, כגון שהמקום בו היה מותר לרוכל לעסוק ברוכלות נדרש לצורכי הציבור. בענייננו, רשיון הרוכלות שהיה לעותרת ברחוב מחנה יהודה לא חודש בשנת 2002 והמשיבה הודיעה כי עם תום תקופת הרשיון (ביום 31.12.03), יהא עליה לחדול מלעסוק ברוכלות ולפנות את המקום. העותרת ו-19 בעלי רשיון נוספים, פנו בעניין זה לבית המשפט המינהלי בירושלים. בפסק דין מיום 9.6.03 קבע בית המשפט (כב' השופטת מ. נאור) כי פינויים של אותם עותרים (וביניהם העותרת כאן) נדרש כדי לאפשר הסדר תעבורתי חדש. בית המשפט קבע כי: "שיקול זה שיקול לגיטימי הוא, ולא מצאתי עילה בדין להתערב היום בהחלטת הרשויות" (עת"מ 928/02). יצוין כי במסגרת העתירה הקודמת העותרת לא העלתה את הטענות שהיא מעלה בעתירה שבפני, בדבר זכותה לקבל רשיון רוכלות בסימטת העיראקים בשל ביטול הרשיון ברחוב מחנה יהודה. צודקת המשיבה בעמדתה כי אין העותרים יכולים לבוא היום ולהעלות טענות שהיה עליהם לטעון במסגרת העתירה הקודמת על החלטת הרשות לבטל את הרשיון ברחוב מחנה יהודה, ולאחר שניתן פסק דין סופי באותה עתירה, המאשר את החלטת הרשות הטענה המרכזית של העותרים הינה כי בעבר הם החזיקו ברשיון לרוכלות בסמטת העיראקים בשוק מחנה יהודה והסכימו לעבור לרחוב מחנה יהודה, עקב הסדר שנעשה עם המינהל הקהילתי, בהסכמת המשיבה. העותרים טוענים כי הסתמכו בעניין זה על התחייבות של המשיבה לאפשר להם את הצבת הדוכן ברחוב מחנה יהודה. לטענתם, משבוטל רשיון הרוכלות ברחוב מחנה יהודה, יש לאפשר להם לחזור ולהציב את הדוכן במקומו המקורי, בסימטת שוק העיראקים, כפי שהוסכם - כך לטענתם - עם המינהל הקהילתי, על דעת המשיבה המשיבה טוענת כי הרקע שגרם לשינוי מקום דוכן הרוכלות של העותרת לפני מספר שנים, היה מאמציו של המינהל הקהילתי באותה תקופה, להסדיר את נושא השטחים הציבוריים בסמטת העיראקים. מדובר ברחוב צר והמיקום של דוכן העותרת בכניסה לסמטה, בסמוך לרחוב מחנה יהודה, הקשה מאוד הן על מעבר של הולכי רגל במקום והן על הכנסת סחורה המיועדת לחנויות בסמטה. עמדה זו של הרשות סבירה ולא מצאתי טעם המצדיק התערבות בית-משפט במדיניות הרשות בעניין זה הסיכום המתואר במכתב של המינהל הקהילתי משנת 2001 (נספח ו' לעתירה) הינו הסדר בין בעלי הדוכנים בקרבת הכניסה לשוק העיראקים, שהיה על דעת הרשות אשר הנפיקה את רשיונות הרוכלות בהתאם לאותו הסדר. מדובר בהסדר שהיה נכון לתקופה בה נערך (שנת 2001) ואך ברור הוא כי אין בהסדר זה כדי לחייב את המשיבה להמשיך ולפעול על פי אותו הסדר לתמיד. יש לזכור כי עניין לנו ברשיון לרוכלות שהוא רשיון לתקופה מוגדרת של שנה בלבד ואין בו כדי להקנות לבעל הרשיון זכות לקבל רשיון לרוכלות לתמיד, במקום מסוים דווקא על הרשות לשקול כל מקרה לגופו, על בסיס נסיבותיו הקונקרטיות של מבקש הרשיון לרוכלות, על בסיס הקריטריונים הנוהגים במועד קבלת ההחלטה ועל בסיס הנתונים העובדתיים הנוגעים למקום הרוכלות המבוקש. בענייננו, העותרת פנתה ביום 27.6.04 בבקשה לתת לה רשיון לרוכלות בסמטת העיראקים (נספח י"ח לעתירה). יש לזכור שהעתירה שבפני הינה גלגול שני של העניין, לאחר שהעותרים הגישו עתירה מינהלית. בפסק דין מיום 19.4.04 הורה בית משפט על מחיקת העתירה לאחר שהתברר שהעותרת לא מיצתה את ההליכים ולא הגישה לרשות בקשה לרשיון רוכלות (עת"מ 1176/03). רשיון לרוכלות הינו רשיון אישי שאינו ניתן להעברה. ברשיון עצמו נאמר בבירור כי "חל איסור על העברת הדוכן לאחר". בענייננו, עולה בבירור כי העותרת לא ניהלה בעצמה את דוכן הרוכלות, אלא בנה (עותר 2) אשר עשה זאת, בין בעצמו ובין באמצעות עובדים בשכר. צודקת המשיבה בעמדתה כי מדובר בהפרה יסודית של תנאי הרשיון לרוכלות ואין זה מן הראוי לתת סעד, למי שהפר תנאי בסיסי ברשיון בענייננו, העותרת ובנה (העותר 2) הגישו את העתירה יחדיו: העותרת מבקשת להורות לרשות לתת לה רשיון רוכלות בסימטת העיראקים ואילו העותר 2 מבקש להורות על ביטול הקנס שהושת עליו בשל כך שהציב דוכן לרוכלות בשטח הצמוד לחנות שהוא מנהל. אין לקבל דרך זו. רשיון רוכלות הינו רשיון אישי שאינו ניתן להעברה לאדם אחר. זאת ועוד, רשיון לרוכלות ניתן למי שעומד בתנאים סוציו-אקונומיים ומטרתו לספק תעסוקה לאנשים בעלי מוגבלות או כאלה שמצבם הכלכלי קשה ואינו מאפשר להם למצוא תעסוקה בדרך אחרת. בענייננו, העותר שכר לעצמו חנות ברחוב מחנה יהודה ובהמשך חיבר לה חנות נוספת אותה שכר עם אחרים, כך שכיום הוא מנהל חנות רחבת ידיים באזור המבוקש ביותר בשוק מחנה יהודה. צודקת המשיבה בטענתה כי בנסיבות אלה אין הצדקה לתת לעותרת, יחד עם בנה (עותר 2), דוכן לרוכלות - בשטח ציבורי - בצמידות לחנויות שמנהל עותר 2. זאת ועוד, לעותרים יש כבר דוכן הצמוד לחנות שמנהל עותר 2, אלא שהם מבקשים לקבל דוכן נוסף בסמוך לחנות, בצד הפונה לסמטת העיראקים מאחר ומדובר בחנות פינתית שיש לה שתי חזיתות סעיף 2א(א) לחוק רישוי עסקים קובע כי בעסק של רוכלות, רשות הרישוי רשאית להשתמש בסמכותה גם לעניינים אלה: "(1) איסור רוכלות באזורים מסויימים, הגבלת מספר הרשיונות לרוכלות בהם, איסור סוגים מסויימים של רוכלות או הגבלת מספר הרשיונות בסוגי רוכלות מסויימים, הכל באופן קבוע או מזמן לזמן, לשם מניעת פגיעה בפרנסתם של רוכלים ובעלי עסקים אחרים, או מתוך התחשבות בצרכי הסדר הציבורי: (2) ייחוד סוגי רוכלות מסויימים והקצאת מספר מסויים של רשיונות בכל סוגי רוכלות, לאנשים הזקוקים לשיקום או לסעד מכוח חוק על פי המדיניות שמפעילה רשות הרישוי מוענקים רשיונות רוכלות במקומות ציבוריים שהדבר ניתן, על בסיס קריטריונים סוציו-אקונומיים מחמירים ובעיקרו כאשר מדובר במצבים בהם אדם אינו מסוגל למצוא תעסוקה אחרת והוא במצב בריאותי וכלכלי קשה במיוחד. עמדת רשות הרישוי היא כי רשיון לרוכלות משמש לא רק מקור לפרנסה אלא בראש ובראשונה חלק מתהליך שיקומי. זו הסיבה שתנאי מהותי ברשיון הוא שהרוכל יעסוק בעצמו ברוכלות. בענייננו, עולה בבירור כי העותרת לא הפעילה בעצמה את דוכן הרוכלות וגם עתה היא מבקשת כי הדוכן יופעל על ידי בנה (עותר 2). למעשה מדובר בדוכן לרוכלות המשמש חלק מהחנות רחבת הידיים שהעותר מפעיל ברחוב מחנה יהודה. בנסיבות אלה צודקת הרשות בעמדתה כי אין הצדקה לאפשר לעותרים להרחיב את החנות על-ידי הצבת דוכן בשטח ציבורי צר הסמוך לאותה חנות סוף דבר : לסיכום, המשיבה סירבה לבקשת העותרת לתת לה רשיון לרוכלות ברחוב מחנה יהודה בצמידות לחנות שמנהל בנה באותו מקום. סירוב המשיבה מבוסס כראוי על המדיניות הנקוטה בידי המשיבה במתן רישיונות לרוכלות ובנסיבות המיוחדות של העניין לא מצאתי פגם בהחלטת המשיבה המצדיק התערבות בית משפט בקשת העותר לבטל את הקנס שהושת עליו באוגוסט 2003 בשל ניהול הדוכן במקום ללא רשיון כדין, אין לה בסיס ודינה להידחות. לעותרת לא היה רשיון לרוכלות במקום ובכל מקרה בנה (עותר 2) לא היה בעל זכות לנהל את הדוכן ולעותרת לא היתה הזכות להתיר לו לעשות כן. לאור כל האמור לעיל החלטתי לדחות את העתירה. העותרים ישאו בהוצאות ושכר טרחה המשיבה בסכום כולל של 4,000 ₪ בערכם היוםקנסרוכלות