פסק דין בנושא ליקויי בניה בדירה לפני קבלת חזקה: 1. התובעים רכשו מן הנתבעת דירה בישוב שוהם, בת 3.5 חדרים, המסומנת במספר 10 בבנין 3532, שלה צמודים גינה, גג ומחסן (להלן: הדירה). הסכם הרכישה בענין זה נערך בתאריך 22/10/92. בכתב התביעה טוענים התובעים, כי עובר לקבלת החזקה בדירה היו בה ליקויים שונים, אשר הוערכו על-ידי מומחה מטעמם בסכום של 26,500 דולרים. חוות הדעת בענין זה נערכה בתאריך 16/8/95, הוא המועד בו נמסרה החזקה בדירה לידי התובעים. עוד נטען, כי לאחר שלא תוקנו הליקויים במשך זמן רב, הוזמן המומחה לבדיקה נוספת של הדירה וערך חוות דעת מעודכנת בתאריך 23/6/97, לפיה נזקי התובעים בגין ליקויי בנייה הם בסך 35,400 דולרים. התובעים טוענים, כי מחוסר ברירה ביצעו תיקונים עצמיים בסכום של 1,979 דולרים, והם תובעים השבת סכום זה. עוד נטען כי נגרמה לתובעים עוגמת נפש רבה עקב טיפולה של הנתבעת בפניותיהם, אשר הוערכה על ידם בסכום של 8,500 דולר. מכאן התביעה לתשלום הסך של 137,961 ש"ח. 2. בהחלטה מיום 27/10/98 ניתן תוקף של החלטה להסכמת הצדדים בדבר מינוי מומחה מטעם בית המשפט, המהנדס גד קליר, אשר יקבע אם קיימים בדירה פגמים, את אופן תיקונם ואת עלותם של אותם פגמים שאינם ניתנים לתיקון. 3. המומחה ערך חוות דעת בתאריך 23/4/99 והשיב לשאלות הבהרה שהופנו אליו במכתבים מיום 8/9/99 ו23/1/00-. 4. לאחר ישיבות קדם משפט נוספות (בתאריכים 13/9/99 ו22/2/00-) והסכמות דיוניות בין בעלי הדין, אשר קיבלו תוקף של החלטות (בתאריכים 17/4/00 ו6/6/00-), הודיעו הצדדים לבית המשפט בתאריך 11/7/00, כדלקמן: "א. מוסכם על הצדדים כי הנתבעת ביצעה בדירת התובעים את כל העבודות ו/או הפעולות שפורטו בסעיפים 1.1 - 1.6 להודעת הצדדים מיום 6/6/00 וכי הנתבעת החזירה את הדירה, מבחינת נקיונה ו/או מראה, למצבה כפי שהיה עובר לביצוע העבודות. ב. הצדדים מוותרים על בדיקה חוזרת של המומחה מטעם בית המשפט בדירה ומוותרים על עריכת חוות דעת משלימה מטעם המומחה ביחס לאופן ביצוע התיקונים. ג. הצדדים מבקשים לסיים את התיק בהתאם לאמור בסעיף (2) להסכמת הצדדים שקיבלה תוקף משפטי ביום 17/4/00, לאמור להציג טיעון קצר מטעמם ביחס לעניינים שנותרו במחלוקת והנם מציעים כי טיעון זה יעשה על ידם בכתב." סעיף (2) בהסכמה הדיונית שקיבלה תוקף של החלטה בתאריך 17/4/00 מורה לאמור: "ביחס לכל יתר רכיבי כתב התביעה (אותם עניינים שלא הוכרעו על ידי המומחה) - בית המשפט הנכבד יכריע בהם לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט, לאחר שישמע טיעון קצר מצד הצדדים (בכתב או בעל פה). מוסכם על הצדדים כי התובעים יוכלו לטעון אף ביחס לנזק שנגרם להם בגין אובדן ימי עבודה בתקופת ביצוע התיקונים כאמור בסעיף 1 לעיל, מבלי שיידרשו לתקן את כתב התביעה באותו עניין. הנתבעת מנגד, תוכל לטעון ביחס לאותו נזק כל טענה שהיתה יכולה להעלות בכתב הגנה מטעמה". בתאריך 11/7/00 ניתנה החלטה המורה על הגשת סיכומים בכתב לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד1984-, על-פי הסכמת הצדדים כאמור לעיל. 5. בסיכומי התובעים, אשר הוגשו על-פי ההחלטה, נטענו הטענות הבאות: א. התובעים זכאים להחזר כל הוצאותיהם בגין התיקונים העצמיים כאמור בכתב התביעה. מתוך רשימת התיקונים המפורטת בסעיף 11 לכתב התביעה, יש בידי התובעים קבלות ביחס לסכום של 2,600 ש"ח לגבי רכישה והתקנה של דלת בטחון במחסן; החלפת צילינדר בדלת כניסה והחלפת מתלה כביסה ביתי. לביצוע שאר העבודות העסיקו התובעים פועלים מאתרי הבנייה בישוב שוהם. ב. התובעים זכאים לפיצוי בגין עוגמת נפש בסכום האמור בכתב התביעה בשל כך שהנתבעת זלזלה בהם ולא טיפלה בפניותיהם באופן ענייני. ג. דוד השמש השייך לדירת שכניהם של התובעים הותקן בשטח המהווה המשך למרפסת דירתם של התובעים, כך שאין גישה לדוד אלא מתוך דירת התובעים. ליקוי זה הוזכר בחוות הדעת של המומחה מטעם התובעים. המומחה מטעם בית המשפט מציין כי מיקומו של דוד השמש מהווה מפגע אסטתי או מטרד, ואולם המומחה מטעם בית המשפט לא ראה לפסוק פיצוי בענין זה. המומחה ציין, כי ניתן יהיה לגשת לדוד גם באמצעות סולם שיוצב בחוץ. התובעים טוענים, כי המדובר בליקוי אשר הם זכאים לפיצוי בגינו בסכום של 3,500 דולר. ד. התובעים טוענים כי רוחב דלת השרותים בקומת הכניסה הוא 85 סמ' במקום 1.10 מ'. ליקוי זה נרשם ב"פרוטוקול המסירה", והנתבעת אף התחייבה בעבר לפצות בגינו את התובעים בסכום של 800 דולר, ואולם סכום זה לא שולם להם מעולם. המומחה מטעם בית המשפט סבר, כי אמנם המדובר בבניה שלא על-פי התוכנית, ואולם "הקטנת בית שימוש אורחים נעשתה על חשבון הגדלת חדר מגורים. אין ליקוי". המומחה השיב לאחת משאלות ההבהרה, כי לא מדד את רוחב שרותי האורחים. התובעים טוענים, כי המדובר במחדל של המומחה אשר נמנע מלבצע בדיקה כה פשוטה, זאת במיוחד בשים לב לכך שהנתבעת הודתה באי ההתאמה והסכימה לפצות את התובעים. ה. התובעים טוענים כי יש לחייב את הנתבעת בהשבת הוצאותיהם בסכומים הבאים: עלות חוות הדעת של המהנדס מטעמם בסך 3,476 ש"ח; עלות שכר טירחתו של אותו מומחה בגין השתתפותו בביקור שערך המומחה מטעם בית המשפט בדירה, בסך 1,700 ש"ח; מחצית שכר טירחת המומחה המוסכם בסך 2,808 ש"ח וסך של 5,616 ש"ח עבור תשובותיו לשאלות ההבהרה ובסה"כ סך של 8,424 ש"ח; הפסד ימי עבודה של התובע בעת ביצוע עבודות התיקון בדירה בסכום של 2,950 ש"ח. 6. וזו עמדת הנתבעת, כמובא בסיכומים שהוגשו מטעמה: א. אין לקבל את טענות התובעים בנוגע לתיקונים העצמיים שלא נדרשו ולא היו מוצדקים, ובכל מקרה אין לקבוע פיצוי בגין הוצאה שאיננה מוכחת. ב. קיים פער משמעותי ביותר בין הליקויים שנתבעו על-ידי התובעים לבין הליקויים שמצא המומחה מטעם בית המשפט. כל הליקויים שמצא המומחה מטעם בית המשפט תוקנו לשביעות רצון התובעים, ובכל מקרה המדובר בליקויים שלא מנעו מגורים סבירים בדירה. ג. אשר למיקום דוד השמש, המדובר בטענה שהועלתה לראשונה בחוות הדעת של המומחה מטעם התובעים מיום 23/6/97. הדירה נמסרה לתובעים בתאריך 16/8/95, ואולם במשך שנתיים הם נמנעו מלהעלות כל טענה בנוגע למיקומו של דוד השמש. לפיכך, הם מנועים מלהעלות טענה בענין זה עתה. בכל מקרה, המדובר בעניין שהמומחה מטעם בית המשפט לא ראה לפסוק פיצוי בגינו, על אף שנשאל בענין זה שאלות הבהרה. בנסיבות אלה, אל לו לבית המשפט להרהר אחר קביעותיו של המומחה. ד. הוא הדין בענין רוחב הדלת, אשר המומחה לא ראה להורות על פיצוי בגינו, זולת העובדה, כי בענין זה ניתנה לנתבעת הודעה על אי ההתאמה במועד. ה. את שאלת ההוצאות ושכר הטרחה מותירה הנתבעת לשיקול דעתו של בית המשפט, ומפנה לכך שלא צורפה ראיה בענין גובה שכרו של התובע ואובדן שכר עקב ביצוע התיקונים. 7. כפי שהוזכר, בהודעתם מיום 16/4/00, הסמיכו באי כוח הצדדים את בית משפט ליתן פסק דין בפשרה על-פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד1984-, על יסוד כתבי הטענות על נספחיהם וטענות הצדדים, כמובא לעיל. בהסמיכם את בית המשפט ליתן פסק דין של פשרה, הסכימו הצדדים על העקרון הבסיסי שביסוד פסק דין זה, דהיינו, עצם ההסכמה להתפשר. במסגרת שיקולי בית המשפט בקביעת סכום הפשרה יש, בראש ובראשונה, להתחשב בהסכמה הנ"ל. מעבר לכך, מביא בית המשפט בחשבון את הראיות שהוגשו ואת הוראות הדין המהותי הרלבנטיות למחלוקת שבין הצדדים (ראה: המ' 427/98, ע"א 807/77 סובול ואח' נ. גולדמן ואח' פ"ד לג (1) 789, בעמ' 801 מול האות א'; ע"א 1639/97 אגיאפוליס בע"מ נ' הקסטודיה אינטרנציונלה דה טרה סנטה - פ"ד נג(1), 337). מאחר שהצדדים הסכימו על הליך של פשרה, אין מקום ליתן הנמקה האופיינית וההכרחית במסגרת פסק דין שאינו ניתן על דרך של פשרה. 8. לאחר שנתתי דעתי לטענות ההדדיות של הצדדים בנוגע לעצם הזכאות לפיצוי בעניינים השונים שהוזכרו לעיל ובנוגע לשיעורו של הפיצוי המגיע, אני קובעת כי התובעים זכאים לפיצוי מן הנתבעת לפי הפרוט שלהלן: א. סך של 7,000 ש"ח בגין התיקונים העצמיים, מיקום דוד השמש ורוחב דלת השרותים. ב. סך של 8,000 ש"ח בגין נזקים לא ממוניים והחזר הוצאות. ג. סך של 2,500 ש"ח בתוספת מע"מ בגין שכר טירחה. ד. כל הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל. בניהליקויי בניה