תביעת פיצויים נגד איבריה - איחור טיסה

פסק דין 1. בפני, שלוש תביעות שאוחדו, שהוגשו ע"י שבעה נוסעים, אשר רכשו כרטיסי טיסה מהנתבעת, מתל-אביב לג'נבה, דרך מדריד, וחזור באותו הנתיב. הכרטיסים, נרכשו בסך של 280$ בלבד לכרטיס, עבור טיסות סדירות, ולא טיסות שכר. 2. 2. חלקה הראשון של התביעה, נוגעת לאיחור צפוי, של כ-12 שעות, ביציאה מת"א למדריד. איחור שהיה צפוי לשבש ולמנוע את טיסת הקישור ממדריד - לג'נבה. הנתבעת, השיבה בכתב ההגנה, כי אכן, קרתה תקלה טכנית במטוס, שהביאה להמתנת הטייסים, כמו גם הנוסעים, להמראה. כתוצאה מכך, עברו הטייסים, את מכסת שעות העבודה המותרת. לפיכך, נאלצה הנתבעת, לדחות את שעת ההמראה. 3. אין חולק כי הודעה, על האיחור הצפוי, נמסרה לתובעים, אך זאת רק עם הגיעם לשדה התעופה. 4. 4. הנתבעת, בין אם בשל דרישתם התקיפה של התובעים,כטענתם, ובין אם, כטענת הנתבעת, אשר ביקשה לסייע לנוסעיה, היא הסדירה טיסה חילופית לתובעים, אמצעות חברת "טרקיש", דרך איסטנבול ומשם לג'נבה. בדרך זו, איפשרה הנתבעת, לתובעים, להגיע ליעדם בג'נבה, לפני השעה, שתוכננה לנחיתה, אילו היו טסים, כמתוכנן, באמצעותה. 5. לא השתכנעתי, כי נגרמה לתובעים עוגמת נפש, ואם אכן היה להם חשש כלשהו לעיכוב בהמראה, יצא שכרם, בהקדמת הנחיתה. זאת, בניגוד לטענתם, כאמור בסעיף א.2 לכתב התביעה, כי התחילו את הנסיעה ב"רגל שמאל" בשל השינוי בלוח הזמנים המתוכנן. 6. במהלך הדיון, חזרו בהם התובעים, מדרישתם לפיצוי בגין היציאה מהארץ, והבהירו, כי כללו זאת בכתב התביעה, על מנת להדגיש בכך את התנהלות הנתבעת, ולא כדי לבקש פיצוי בשל כך (כאמור בעמ' 2 שורות 4-3 לפרוטוקול). לפיכך, אני דוחה חלק זה של התביעה, וקובעת כי הנתבעת, נהגה באחריות כלפי התובעים ביחס ליציאתם מהארץ, וכי לא נגרם לתובעים כל הפסד בגין זאת, ולהיפך, היטיבו את מצבם , בנחיתתם המוקדמת מהמתוכנן. 7. לב ליבם של התובענות, הוא ביחס לעיכוב של כ-11 שעות, שנגרם לכל התובעים, בחזרתם ארצה, מג'נבה לתל-אביב. השתלשלות הדברים היא כדלהלן: 8. בתאריך 30.12.06, היתה אמורה להמריא הטיסה מג'נבה, דרך מדריד, לתל-אביב. 9. בהגיע התובעים, לשדה התעופה בג'נבה, נמסר להם, כי בשל ארוע טרור שארע בשדה התעופה במדריד, בו ביום, יחול עיכוב של כ-3 שעות, בהמראה למדריד. 10. מנספח ו' לכתב ההגנה, ומעדות נציגת הנתבעת, בעמ' 3 שורות 19-22 לפרוטוקול, עולה, כי מכונית תופת, התפוצצה בבוקרו של ה-30.12.06, במגרש החניה של שדה התעופה בראחס במדריד, ושדה התעופה נסגר לתנועה אוירית, בשל כך. 11. העיכוב בהמראה, מטבע הדברים, לא היה בשליטה או באחריות של הנתבעת. השאלה שבמחלוקת היא, עד היכן, היתה מוטלת האחריות על הנתבעת, לדאוג לתובעים לטיסה חלופית, או לשפות אותם בגין אי מתן טיסה חילופית, על מנת לאפשר להם להספיק להגיע לטיסת הקישור ממדריד לתל-אביב, או להגיע ישירות לתל -אביב. 12. לטענת התובעים, הם פנו לנציגי הנתבעת בג'נבה, על מנת לוודא אם הטיסה ממדריד לתל אביב תמתין להם, ונאמר להם כי אכן כך (כאמור בעמ' 2 שורות 15-10 לפרוטוקול). למצער, עם נחיתת התובעים במדריד, התברר להם, כי הטיסה לתל-אביב יצאה כ-25 דקות, קודם לנחיתתם במדריד. 13. הוכח, כי גם אילו הוקדמה נחיתת הטיסה, במס' רגעים, לא היה סיפק בידי התובעים להספיק להגיע לטיסה זו. היה עליהם, אז, לעבור לטרמינל אחר וכן לעבור הליכי קליטת המטען, ולא ניתן היה לעכב את המראת המטוס לת"א (כאמור בדברי נציגת הנתבעת, בעמ' 4 שורות 6-1 לפרוטוקול). 14. עוד טענה הנתבעת, כי היא כפופה להוראות יט"א, המחייבות את כל חברות התעופה בטיסות בינלאומיות, בעמידה בזמן קישור מינימלי, ואוסרות עיכוב המראה, על מנת לאפשר לנוסעים אחרים להגיע לטיסה (כאמור בעמ' 4 שורה 10-12 לפרוטוקול). 15. לאור הנסיבות והכללים שתוארו לעיל, הוכח, כי לא ניתן היה לעכב את המראת של הטיסה לת"א, עד להגעתם של התובעים לשדה התעופה במדריד, והגעתם למטוס. 16. עדות התובעים, עשתה עלי רושם מהימן, כי נמסר להם, ע"י נציגי הנתבעת, כי יעלה בידם, להספיק להגיע לטיסה לת"א. הערכה, אשר התברר בדיעבד, שהיתה שגויה. אין לצפות מהתובעים, לזכור את שמות הפקידים והנציגים השונים עימם שוחחו וקיבלו מהם מידע זה, ונאמנה עלי עדות התובעים, כי זהו המידע שהובא בפניהם. 17. התובעים, טענו, כי אילו נמסר להם מידע נכון, היו רוכשים בג'נבה, כרטיסי טיסה מחברת אל-על, היישר לתל-אביב. התובעים, הציגו אישור מאל-על (ת/1), כי היתה טיסה מג'נבה לנתב"ג, באותו יום, שהמריאה בשעה 19:29 ונחתה בתל-אביב, בשעה 23:32. התובעים, לא הציגו את מחיר כרטיסי הטיסה הישירה מאל-על, וכן לא הביאו ראיה על כך שהיו די מקומות פנויים בטיסה, לכל התובעים. 18. 18. אילו רכשו התובעים כרטיסי טיסה מאל-על, על מנת למנוע עיכוב בהגעתם לישראל, היו מיטיבים את נזקיהם, תוך התעשרות על חשבון הנתבעת, בבואם לדרוש שיפוי בגין כרטיסי הטיסה. התובעים, רכשו מהנתבעת, כרטיסי טיסה, בסכום כולל של 280 $ לכל אחד, עם תחנות ביניים ונחיתה בשעות לפנות בוקר. 19. 19. טיסת אל-על, בה ביקשו התובעים לטוס, היתה ללא תחנת ביניים, הכרוכה באובדן זמן יקר וללא הכבדה בצורך לעבור בין טרמינלים. יתירה מכך, בכך היו התובעים, מקדימים להגיע ארצה, בנחיתה בת"א, כבר בחצות (ולא בשעה 4:55 כמתוכנן). 20. 20. סעיף 20(1) לאמנת ורשה (להלן - "האמנה"), לה כפופה הנתבעת, ורלוונטית לנסיבות דנן, קובע: "לא ישא המוביל באחריות אם יוכיח שהוא, משמשיו וסוכניו, נקטו בכל האמצעים הדרושים כדי למנוע את הנזק או שנקיטת אמצעים כאמור היתה בלתי אפשרית לגביהם." על אמנת ורשה, חתומה ספרד, מקום מושבה ורישומה של הנתבעת, והוראותיה אומצו גם על ידי מדינת ישראל, בחוק התובלה, התשמ"א-1980 (להלן - "החוק"), כאמור בסעיף 2 לחוק. כמו כן אומץ בחוק, פרוטוקול האג, המתקן את האמנה, כאמור בסעיף 3 לחוק. 21. 21. את האיחור, בהמראת הטיסה של הנתבעת, מג'נבה, לא יכלה הנתבעת למנוע. נסיבות, של ארוע הטרור במדריד, מנעו מהנתבעת, להמריא בטיסה המתוכננת, מג'נבה למדריד, לנוכח סגירת שדה התעופה, ומתן הוראות שאסרו על כך. 22. 22. אין מדובר בנסיבות בהן, היתה התרשלות של הנתבעת, בארגון ותיאום טיסותיה; הקצאת כוח אדם מספיק ו/או מטוסים חדישים וללא כשלים טכניים וכיוצ"ב. עיכובים, כדוגמת אלו, הם עיכובים המצויים, על פי רוב, בשליטת הנתבעת, ובידיה היכולת, תוך השקעת מאמץ ומשאבים, למנוע עיכובים אלו. 23. 23. הארוע הנידון, היה ארוע בטחוני, בשל מעשה טרור, אשר נכנס לגדר האירועים החריגים, עליהם חל סעיף הפטור מאחריות מוביל, כאמור בסעיף 20 לאמנה. 24. 24. מעבר לסעיף הפטור במקרה זה, השתכנעתי, כי נציגי הנתבעת, אכן סברו, בתום לב, כי ניתן יהיה לעמוד בלוח הזמנים, לצורך הגעה לטיסת הקישור. הדבר נלמד, בין השאר, בהגעת הטיסה מג'נבה למדריד, באיחור קל, לעומת הצפי שהוערך ע"י נציגי הנתבעת, כפי שהעידו גם התובעים. 25. 25. לפיכך, אין זה המקרה ואין אילו הנסיבות, להטלת אחריות על הנתבעת לאיחור, ולמתן פיצוי לתובעים, בגינו. 26. 26. אין גם בסיס משפטי לפי החוק, לנוכח הנסיבות שגרמו לעיכוב, לחייב את הנתבעת, לרכוש כרטיסים חלופיים עבור התובעים, בטיסת אל-על, או לשפות את התובעים, אילו רכשו כרטיסים מאל-על. יוער, כאמור ברישא לפסק הדין, כי כך נהגה הנתבעת, בהסדרת טיסה חילופית, עם עזיבת התובעים מנתב"ג,כאשר תקלות שהיו בשליטתה, גרמו לעיכוב. 27. 27. הגנת סעיף 20 לאמנה, באה למנוע נזקים והפסדים, למוביל, בשל ארוע חיצוני, כדוגמת ארוע בטחוני, שלא נגרם בשל מעשה או מחדל של המוביל, ולא היה מצוי בשליטתה. 28. 28. יתירה מכך, אילו הוטל על הנתבעת לממן טיסה חילופית, ישירה באל-על, כדרישת התובעים, היו התובעים, יוצאים נשכרים, תוך התעשרות על חשבון הנתבעת. הן בנחיתתם בת"א כחמש שעות לפני השעה המתוכננת,והן בשידרוג הטיסה, כך שתהא ללא תחנת ביניים, במדריד, או כל תחנה אחרת. כל זאת כאמור, לנוכח אירוע הטרור. 29. 29. לפיכך, אני דוחה את התביעה לתשלום פיצוי בגין העיכוב בהמראה ובנחיתה, בשל ארוע הטרור, בהיעדר אחריות של הנתבעת לעיכוב. הגם שקבעתי שאין הנתבעת אחראית לעיכוב, למעלה מן הצורך, אומר, כי התובעים עצמם, יצרו נסיבות, של לוח זמנים קצר, בין המועד המתוכנן לנחיתה לבין תחילת יום העבודה, אליו תכננו להגיע בזמן. בכך, יש משום רשלנות תורמת מצידם. התובעים, העידו על טרוניות מצד מעסיקיהם, בגין האיחור, ותמהני, על חוסר הרגישות הנטען כאמור, למרות נסיבות האיחור, בשל ארוע טרור, שאינו מצוי בשליטת התובעים, ו/או הנתבעת. 30. 30. רכיב נוסף בתביעה, הוא דרישת פיצוי עבור הסדרי השהייה, עד ליציאת הטיסה המאוחרת. שמעתי את עדויות התובעים, והתרשמתי כי בטיפול מצד הנתבעת בעניינם, עם הגיעם למדריד, לא היתה התחשבות מספקת בתובעים, ובנסיבות שקדמו להגעתם למדריד, לאחר המתנה ארוכה. 31. 31. לטענת התובעים, וכפי שעולה מעדותם, אשר עשתה עלי רושם מהימן, הנתבעת, איפשרה לתובעים, לקבל ארוחת ערב, במסעדה בשדה התעופה, או לחילופין לקבל לינה בבית מלון, ללא ארוחה. זאת גם, בהתעלמה מכך, כי בשעה בה הגיעו התובעים למדריד, לא היה סיפק בידם לסעוד לבם, להגיע לבית מלון ולשוב לשדה התעופה, (כאמור בעמ' 4 , שורות 21-19 לפרוטוקול). כל זאת, לאחר המתנה בג'נבה, טיסה למדריד, והכבדה נוספת, בצורך לטוס דרך ברצלונה, ולא ישירות לת"א. 32. 32. הנתבעת מכחישה, כי הוצע לתובעים, ארוחה או לינה, וטוענת כי הנוהג הוא שמוצעת הסעה למלון וארוחת בוקר. לטענת הנתבעת, התובעים, הם שביכרו, ארוחה בשדה התעופה, על פני הסדרי לינה, כאמור לעיל. 33. לא הובאה ראיה פוזיטיבית, ע"י הנתבעת, על כן שהוצע לתובעים מלון, הכולל ארוחת בוקר, ומימלא כאמור לעיל, נדרשה התחשבות לצורך של התובעים בארוחת ערב, ולא די בהצעת ארוחת בוקר, ביום שלמחרת. היה על הנתבעת, לפעול ברגישות והתחשבות לנוכח הנסיבות המיוחדות שקדמו להגעת התובעים למדריד, ולא להתספק בארוחה או במלון, או לחילופין במלון וארוחה למחרת. 34. לפיכך, אני מחייבת את הנתבעת בתשלום פיצוי בסך של 300 ₪ לכל אחד מהתובעים, בגין ההמתנה גופה, בשדה התעופה, שגרמה לתובעים הכבדה וחוסר נוחות; ומנגד, בהתחשב בכך שהוצע להם לשהות בלילה בבית מלון. 35. בנסיבות אלו, בהם עיקר התביעה נדחתה, אין צו להוצאות למי מהצדדים. תביעות נגד חברות תעופהתעופהפיצוייםאיחור טיסה