המצאת כתב תביעה למורשה - מה הגדרת מורשה ?

פסק דין

בפני בקשה לראות בהמצאת כתב התביעה למשיבה, המצאה כדין.

רקע:
ביום 27.02.07 הגישו התובעים תביעתם, לתשלום סך של 149,160 ₪.
התובעים התקשרו באמצעות הנתבעת 3 להזמנת חופשה בת 3.5 ימים באנטליה. התובעים תארו את השתלשלות הקורות אותם טרם החופשה ובמהלכה, לרבות שביתת עובדי הנתבעת 2, העיכובים בטיסה ואי הגעת כבודתם ליעדה. התובעים עתרו לשפותם על נזקיהם בסכום התביעה. הנתבעים 2-5 מבקשים לדחות את התביעה נגדם.

עמדת המבקשים:
המבקשים מבקשים לראות בהמצאת כתב התביעה לנתבעת 1 באמצעות חברת קיו.איי.אס ישראל בע"מ (להלן:"המשיבה") כהמצאה בת פועל. לטענתם, הנתבעת 1 משתמשת בשירותיה של המשיבה לאספקת שירותי קרקע וטיפול בפניות נוסעיה בנושאי איבוד ו/או אי הגעת כבודה.
המבקשים טוענים, כי המשיבה פועלת כשליחתה ונציגתה של הנתבעת 1 בישראל ובכלל זה מורשית לצורכי מסירת כתבי בי-דין.
זאת, ממספר טעמים: האחד, הצגת המשיבה כנציגת הנתבעת 1 ע"י גורמים שונים; והשני, הוראת נציגי המשיבה לתובעים, להעביר את דרישתם לפיצוי בצרוף פרטים נוספים אליה, תוך ציון העובדה כי היא זו שתעביר את המסמכים לנתבעת 1.
המבקשים טוענים כי המשיבה כמוביל, נושאת באחריות הפיצוי לתובעים.
המבקשים מוסיפים וטוענים, כי אף לטענת המשיבה, היא מקבלת טופסי אובדן כבודה מהנתבעת 1 כדבר שבשגרה.
המבקשים מסבירים, כי המשיבה עושה דין אחד לתובע הפיצוי הפרטני, ממנו מתקבלת הפנייה, ודין אחר לתובע הפיצוי "המאוגד".


טענות המשיבה :


המשיבה מתנגדת לבקשה.
לטענתה, כתב התביעה הומצא אליה פעמיים, והוחזר בליווי הסבר כי המשיבה אינה נציגת הנתבעת 1 ואינה מורשית לקבל כתבי בי-דין בשמה.
המשיבה מסבירה, כי היא אחת מארבע ספקיות מורשות מטעם רשות שדות התעופה לשירותי קרקע בנמל התעופה בן גוריון, וככזאת היא מספקת מגוון שירותי קרקע לחברות רבות. המשיבה סבורה, כי משמעות קבלת בקשת המבקשים הינה הפיכתה, והפיכת שאר הספקיות המורשות, למורשה לקבלת כתבי בי-דין עבור עשרות חברות להן הן מספקות שירותי קרקע, והדבר אינו סביר, וחורג ממשמעות מערכת היחסים בינן לבין אותן חברות.
המשיבה מסבירה, כי היא סיפקה אך ורק שירותי קרקע לנתבעת 1 ולא שימשה כנציגתה ו/או כמורשה מטעמה לקבלת כתבי בי-דין.
המשיבה סבורה, כי המבקשים מנסים להקל על עצמם ולעקוף את הצורך בהגשת בקשה להמצאה מחוץ לתחום, על כל המשתמע מכך.


דיון:


הוראת החוק הרלוונטית קבועה בתקנה 482 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן:"תסד"א), הקובעת כדלקמן:

482. (א) היתה התובענה בענין עסק או עבודה נגד אדם שאינו גר באזור השיפוט של בית המשפט המוציא כתב בי-דין, די בהמצאת הכתב למנהל או למורשה, העוסק אותה שעה בעצמו מטעם האדם בהנהלת העסק או העבודה באותו אזור שיפוט.
(ב) לענין תקנה זו, רואים קברניט של אניה כמורשהו של בעל האניה או של שוכרה.


המבקשים טוענים כי המשיבה משמשת כמורשה הנתבעת 1, כמובנה של התקנה לעיל.
השאלה הנשאלת היא - האמנם?



הפסיקה דנה רבות בשאלה מיהו מורשה. ב רע"א 11556/05 קמור רכב בע"מ נ' חיים חימו נפסק מפי כבוד השופט גרוניס:


".. מורשה הוא אדם אשר נמצא בקשר שוטף עם הנתבע ויש מקום להניח כי יביא לידיעתו את דבר ההליכים שיזמו נגדו (ע"א 403/64 לוינסון נ' חברת בית תמר בע"מ, פ"ד יט(1) 108; רע"א 39/89 General Electric Corp נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מב(4) 762; ע"א 2652/94 טנדלר נ' לה קלוב מדיטראנה (ישראל) בע"מ (לא פורסם)). בית משפט זה עמד לא אחת בעבר על כך שאין לפרש את הדיבור "מורשה" במשמעות הטכנית של שלוח וכי יש להחיל פרשנות מרחיבה על תקנה 482 (רע"א 39/89 הנ"ל; ע"א 2652/94 הנ"ל). המבחן העיקרי שאומץ בפסיקה לצורך קיומה של דרישת ההרשאה, הוא אינטנסיביות הקשר בין הנתבע לבין המורשה. המבקש להמציא כתב בי-דין לידי מורשה נדרש להראות קיומו של שיתוף פעולה בין המורשה לבין הנתבע, במידה כזו שסביר להניח כי המורשה יעביר לידיעת הנתבע את דבר ההליכים שהוגשו נגדו (שם). על בית המשפט לבחון את דרגת האינטנסיביות של הקשר בהתאם לנסיבות הספציפיות של כל מקרה ומקרה."



המשיבה אינה חולקת, על עצם אינטנסיביות הקשר במסגרת מתן שירותיה לנתבעת 1.
יחד עם זאת ,היא חולקת על הגדרתה כמורשית לקבלת כתבי בי-דין, ומזהירה מפני השלכותיה של החלטה מעין זו.


השאלה הנשאלת היא אכן, מהי מידת האינטנסיביות ומהותה הנדרשים כדי לעשות את ההמצאה בת פועל.


כבוד השופט ש.לוין ברע"א 89 / 39 GENERAL ELECRTIC CORP נ' מגדל חברה לבטוח בע"מ מב (4) 762, ניתח את מהותו של מורשה ובחן, בין היתר, את מידת האינטנסיביות הנדרשת על מנת להפוך המצאה לבת פועל:


" .... שאלת מידת האינטנסיביות של הקשר בין הנתבע לבין "המורשה", הנדרשת כדי לעשות את ההמצאה בת-פועל, היא שאלה שבדרגה. אין לראות "סוכן מכירות" הקונה טובין מחברה זרה ומוכרם בארץ על חשבונו הוא, הא ותו לא, "מורשה" העוסק אותה שעה מטעם החברה הזרה בהנהלת ה"עסק", אך מאידך גיסא, ככל שניתן יהיה לדלות מהעובדות יותר סממנים של שיתוף פעולה עסקי בין הנתבע לבין מנהל "עסקיו", כן תגבר הנטייה לראות ב"סוכן המכירות" "מורשה"... "



המשיבה במקרה דנן מעבירה לנתבעת 1, בין היתר, טפסים הנוגעים לאיבוד כבודה ומשמשת כמעין מתווך בין המתלוננים. מהות הקשר בין המשיבה לנתבעת 1 הינה כשל מתווך או סוכן.
המשיבה אינה שותף עסקי של הנתבעת 1 ואף לא יצרה את הרושם, כי היא מנהלת את עסקיה של הנתבעת 1 בישראל.


כבוד השופט לוין חזר ונדרש לסוגית המורשה ברעא 94/2652 עמיחי טנדלר נ' לה קלוב מדיטראנה (ישראל) בע"מ.
הוא אומנם הביע שם דעתו, כי יש לפרש את תקנה 482(א) בפרשנות מרחיבה, בשים לב לכך שהעולם היום הינו כפר גלובלי וקשרים הדוקים בין מדינות שונות מתקיימים באמצעות התקשורת המודרנית. יחד עם זאת, ציין בית המשפט, כי שומה על בית המשפט שלא לחרוג מהמסגרת הדיונית המתחייבת כפי שנתחייבה בתקנות.


כפי שציינתי בהחלטתי בת.א. (ת"א) 38040/05 FUTURE ELECTRONICS נ' אלספק הנדסה בע"מ, לא די בקיום עסקים גרידא, אלא יש להציג אינדיקציות וזיקות מיוחדות.


ברע"א 11822/05 PHILIP Morris USA inc נ' יובל אלרואי הדגיש כבוד השופט רובינשטיין כי :


"... אכן מיקוד הדברים צריך שיהא בזיקה שבין המבקשת לבין המורשה הנטען... "



למעט מתן שירותי הקרקע המסופקים על ידי המשיבה, אין זיקה נוספת בין החברות. לא מדובר בחברה השולטת על אופן הניהול או הביצוע של החברה האחרת, אין קשר ו/או דמיון בין שמות החברות וסממניהן היכולים לגרום מצג של נציג ו/או מורשה.


בע"א 1004/97 (ת"א) SANSOUNIMAILLE נ' ישראל פרי. תק-מח 98 (1), עמ' 16012, נקבע ע"י כב' הנשיא גורן כדלקמן:


"יש לזכור, כי תכליתה העיקרית של ההמצאה הוא להביא לידיעתו של הנתבע כתבי בי-דין שהוגשו נגדו. תכלית נוספת היא להחיל על הנתבע, באמצעות האקט הפורמלי של ההמצאה, את שיפוטו הפרסונאלי של בית המשפט (רע"א 39/89, בעמ' 768). המורשה מסייע בהגשמת תכלית זו, ותקנה 482(א) מבוססת על ההנחה שיסודה בשכל הישר, כי מי שמעורב דיו בניהול עסקי גוף פלוני או מבצע עבודה בעבור אותו גוף, נמצא בקשר די הדוק עימו, כך שכתבי בי-דין שיומצאו למורשה, קרוב לוודאי שיגיעו לגוף המצוי מחוץ לתחום השיפוט. "



בתובענה דנן, הגם שקיימים קשרי עבודה הדוקים בין המבקשים למשיבה, אופיים של אותם קשרי עבודה אינו מקנה למבקשת מעמד של "מורשה". אלה קשרי עבודה שוטפים, סטנדרטיים, כמותם יש למשיבה עם גופים אחרים לרבות הנתבעת 1.


המבקשים טוענים כי לא אמור להיות דין שונה בין העברת טופס איבוד כבודה פרטני לבין העברת כתבי בי-דין כטענת המשיבה. למצער, אכן יש מקום לדין שונה בין השניים.
ישנו הבדל בין שירותי תיווך למישגור טפסים שונים, לבין העברת כתבי בי-דין, פרוצדורה הדורשת הערכות מיוחדת ובעלת משמעות משפטית, לרבות החלת שיפוטו הפרסונאלי של בית המשפט וחיוב הנתבע בחובות דיוניים.
זאת, כאשר מדובר בגוף המספק שירותים טכניים ואינו מעורב בניהול עסקי הנתבעת 1. מצב דברים זה אינו מקנה למשיבה מעמד של מורשה על כל המשתמע מכך.


אשר על כן, אני דוחה את הבקשה וקובעת, כי אין לראות בהמצאת כתב התביעה למבקשת משום המצאה ל"מורשה" כמובנו של ביטוי זה בתקנה 482(א) לתסד"א תשמ"ד-1984.


סיכום:

מן המקובץ לעיל, נדחית הבקשה.
התובעים רשאים להגיש בקשה להמצאת כתב בי-הדין אל מחוץ לתחום השיפוט בהתאם לסדרי הדין ותקנותיו תוך 30 יום מיום קבלת החלטה זו.


המבקשים ישאו בהוצאות המשיבה בסך 1,500 ₪ בצרוף מע"מ הפרשי הצמדה וריבית.

חיפוש פנימי באתר