פסק דין התובע, תושב גינות שומרון, התכונן לנסוע באוטובוס של הנתבעת לירושלים. התובע הוא כירולוג מאבחן והיו לו פגישות רבות באותו היום. האוטובוס שחיכה לו הגיע באיחור רב. התובע הפסיד את אותו היום מבחינת העבודה והפגישות שקבע. הוא פרט בכתב התביעה את נזקיו הכספיים עקב אי הגעת האוטובוס במועד. תחילה דחתה הנתבעת את כל טענותיו של התובע בכתב הגנה שהשתרע על עשרות עמודים אולם מאוחר יותר חזרה בה ובכתב הגנה מתוקן הביעה נכונות לפצות את התובע ב-800 ₪. לפני הגשת כתב ההגנה המתוקן שגה התובע ברישום מועד הארוע וקיבל רשות לתקנה ועל סמך התיקון תיקנה הנתבעת את הגנתה. התובע אמד את נזקיו ב-4,650 ₪, כפי שפרט בסעיף 19 לכתב התביעה. לאחר דיון לא ארוך נעתרו בעלי הדין להצעת בית המשפט והסכימו, שהוא יפסוק פסק דין של פשרה, לפי הסמכות הקנויה לו בסעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984. בית המשפט הסביר לבעלי הדין את משמעות הסכמתם, דהיינו, שאין בית המשפט חייב לנמק את פסק הדין שלו, אלא די שיקבע את הסכום שלפי שיקול דעתו זכאי לו אחד הצדדים, אם יחליט בית המשפט לקבל את התובענה. סעיף 79א אינו מונע את בית המשפט מלהחליט, בגדר סמכותו, לקבל את התביעה במלואה או לדחותה במלואה, אם כי יש להניח שנסיבות אלו תהיינה מטבע הענין נדירות (ע"א 3958/95 שמעון נ' עזבון המנוח אלפרד שמעון ואח', תקדין עליון, 1, 96, 487). "הרעיון הוא - הסמכת בית המשפט להכריע בסכסוך שביניהם שלא על יסוד ראיות מלאות או ראיות בכלל, אלא על יסוד הערכת השופט בדבר סיכויי התיק, שבעלי הדין מוכנים לסמוך עליה מראש": ד"ר שלמה לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית - מבוא ועקרונות יסוד, סעיף 167, עמ' 155. ראו גם ספרו של כב' הנשיא אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מה' 8, 315-314 (רע"א 9311/04 רונן נ' סמואל ואח', כב' השופט א. רובינשטיין בבית המשפט העליון, פס"ד מיום 21.2.2005). עם זאת, הסביר בית המשפט לצדדים, כי ראוי לעודד מתדיינים ללכת בדרך הפשרה ומשפסק בית המשפט על דרך זאת, הסיכוי לדיון בערעור קלוש למדי שכן ערכאת הערעור לא תתערב בפסיקתו אלא במקרים נדירים ויוצאי דופן (ע"א 1639/97 אגיאפוליס בע"מ נ' הקסטודיה אינטרנציונלה דה טרה סנטה, פ"ד נג, 1, 337; וראו גם רע"א 8101/04 חוסיין נ' אלון טבעון בע"מ, מיום 29.12.2004; וכן רע"א 4044/04 יצחק ועמוס בוקרה קבלנים בע"מ נ' סגל, מפי כב' השופט א. רובינשטיין, החלטה מיום 22.7.2004: "... ככלל, החלטת פשרה בראייתן של הבריות היא במיצוע כזה או אחר (לאו דווקא באמצע ה"גיאומטרי" או ה"אריתמטי"), ורוב הפשרות היו כאלה מימות עולם וכך יהיו מן הסתם גם בעתיד. זו גם משמעותה הלשונית הבסיסית של הפשרה. המילון העברי גור מגדיר פשרה כ"משפט שלום בין בעלי דין, התרת סכסוך וטענות ותביעות בין רבים וניצים על דרך ממוצע ושווי, שכל אחד מוותר על זכויותיו". אין בכך כדי לסתור כל עיקר התחשבות בדין המהותי, שהרי מבקש בית המשפט לעשות צדק והדין המהותי אמור הוא מטבעו לשקף צדק. הדעת נותנת, כי המקרים שבהם יקבע בית המשפט בהליך פשרה, בלכתו בעקבות הדין המהותי, כי יש מקום לקבל או לדחות את התביעה בשלמותה - יהיו נדירים וחריגים.)." בית המשפט חזר אפוא ועיין בכל הנספחים לכתבי הטענות. על יסוד אלה הוא פוסק, שכדי להביא לסילוק מלא ומוחלט של התביעה ובלי לקבוע את מידת אחריותם המשפטית של בעלי הדין לנזקים שנגרמו לתובע, תשלם לו הנתבעת את הסכום של 1,500 ₪. הסכום ישא ריבית כדין והצמדה מיום 17.4.07, ועד התשלום המלא בפועל. היות שמדובר בפסק דין של פשרה, ישא כל צד בהוצאותיו. המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים בדואר רשום. ניתן היום ב' בחשון, תשס"ח (14 באוקטובר 2007) בהעדר הצדדים. ג. שטרסמן, שופט (בדימוס) סיגי - ק פיצוייםאיחור אוטובוסאגדאוטובוס