להלן תקציר נרחב של פסק דין שניתן ע"י השופטת תמר בר-אשר צבן בבית משפט לתביעות קטנות בירושלים העוסק בנושא תביעה על חיוב על ביטול חבילת נופש בחו"ל באמצעות פקס הקדמה : חוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 קובע שיעור נמוך מאד (כמעט אפסי) של דמי ביטול שבהם יחוייב הצרכן במקרה של ביטול עסקת מכר מרחוק. בדרך כלל, ובייחוד בענף התיירות, נופל שיעור זה באופן משמעותי מזה שנקבע בהסכם שנחתם בין הצרכן לבין ספק השירות. מכאן אפוא, עולות שתי שאלות: האחת, מה יהא שיעור דמי הביטול שבו יחויב הלקוח במקרה של ביטול עסקת מכר מרחוק. השנייה, מה נכלל בדמי הביטול, והאם יש ממש בטענה שהוראות החוק בעניין עסקת מכר מרחוק, פוגעות בספקי השירות, ובייחוד בענף התיירות. שאלות אלו עלו בשתי התביעות שבכותרת, ומטעם זה ניתן פסק-דין משותף לשתיהן העובדות לגבי התובע הראשון : התובע בתביעה זו הזמין מהנתבעת 1 (להלן - מוטורהום או הנתבעת) ביום 21.3.2007, חבילת נופש עבורו ועבור רעייתו ושני ילדיו. החבילה כללה טיסה מישראל לברלין בתאריך 17.7.2007 (כעבור כמעט ארבעה חודשים), שכירת קרוואן לטיול במשך 17 יום, וטיסה חזרה מברלין לישראל. העסקה נחתמה באמצעות פקסימיליה, והתשלום נעשה באמצעות כרטיס אשראי. המשא ומתן שקדם להתקשרות, כמו גם ההתקשרות עצמה, נערכו באמצעות שיחות טלפון, העברת הצעות מחיר בדוא"ל והעברת מסמכים באמצעות פקסימיליה. בשום שלב לא הייתה נוכחות משותפת של הצדדים. לאחר שהתובע בחן שוב את חבילת הנופש שהזמין, הוא סבר שבשל מצבו הבריאותי הוא לא יוכל לעמוד בנהיגה ממושכת בקרוואן (התובע נכה צה"ל, שדרגת נכותו 57%). מסיבה זו, ששה ימים לאחר ההתקשרות, ביום 27.3.2007, הודיע למוטורהום על ביטול הזמנת חבילת הנופש, וביקש שיוחזר לו הסכום ששילם, בניכוי 100 ₪. בתגובה לכך הודיעה לו מוטורהום, שבהתאם להסכם ההתקשרות בינם, הוא יחויב בדמי ביטול בשיעור של 10% משווי החבילה (324 ארו, שערכם באותו מועד היה 1,904 שקלים העובדות לגבי התובע השני : התובע השני בתביעה זו הזמין מהנתבעת (להלן גם - אשת טורס) עבורו ועבור רעייתו חבילת נופש באנטליה שבטורקיה, בין תאריך 13.4.2006, שחל בחג הראשון של פסח, לתאריך 17.4.2006. חבילת הטיול הוזמנה, באמצעות אתר האינטרנט של אשת טורס ביום 31.3.2006 (שלושה-עשר יום לפני מועד הנסיעה המתוכנן), ואושרה על-ידה בו ביום. עוד באותו יום חתם התובע השני על טופס הזמנת החבילה, והעביר אותו אל הנתבעת באמצעות פקסימיליה, ואף שילם תמורתה 5,310 ₪ באמצעות כרטיס אשראי. ההתקשרות נעשתה באמצעות האינטרנט, ולאחר שהושלמה, קיבל התובע השני את כרטיסי הטיסה באמצעות שליח מטעמו שהגיע אל משרדי אשת טורס בירושלים ביום 10.4.2006 הודיע התובע השני לאשת טורס, באמצעות פקסימיליה, כי ערב קודם לכן חש ברע ואושפז בבית חולים, ולפיכך הוא מבטל את הנסיעה (מכתב ההודעה לנתבעת - נספח רביעי לכתב התביעה; סיכום מחלה מבית החולים - ת/2). דרישתו של התובע השני, בדומה לדרישתו של התובע, לקבל החזר כספי של מלוא מחיר חבילת הנופש, בניכוי 100 ₪, נדחתה על-ידי אשת טורס. לטענתה, על-פי הסכם ההתקשרות, במועד שבו בוטלה, מגיעים דמי הביטול לשיעור של 100% ממחיר העסקה עיקר טענות הצדדים : טענות התובעים בשתי התביעות היו דומות. לטענתם, העסקה להזמנת חבילת הנופש שהזמין כל אחד מהם, היא עסקת מכר מרחוק, כהגדרתה בחוק הגנת הצרכן. מכיוון שכך, הרי ששיעור דמי הביטול שנדרשו לשלם חורג מזה שנקבע בחוק ביחס לעסקאות מסוג זה, וכי עליהם לשאת רק בדמי ביטול בשיעור שנקבע בחוק. התובעים העלו טענות נוספות, שבהן לא ראיתי מקום לדון לאור תוצאת פסק הדין. עניינן בכך שהסכמי ההתקשרות עם הנתבעות הם בגדר חוזה אחיד, כמשמעותו בחוק חוזים אחידים, התשמ"ג-1982. מאחר שחוזים אלו לא אושרו בבית המשפט לחוזים אחידים בהתאם לסעיף 12 לחוק זה, הרי שהוראות החוזה בעניין דמי הביטול הן בגדר תנאי מקפח, ולפיכך יש לבטלן מנגד טענו הנתבעות כי יש להחיל את דמי הביטול שנקבעו בהסכמי ההתקשרות שעליהם חתמו התובעים. לטענתן, התובעים התקשרו בידיעה שבמקרה של ביטול ההתקשרות, הם יחויבו בדמי ביטול כפי שנקבעו בהסכמים. מר אבי חיט, מנכ"ל מוטורהום (הנתבע 2 בתביעה בעניינה) אף הוסיף, שקביעת דמי ביטול בהתאם לחוק הגנת הצרכן תביא לפגיעה משמעותית בענף התיירות ובצרכנים המזמינים חבילות נופש בדרך של עסקת מכר מרחוק. עוד טען, כי קביעת דמי ביטול בדרך זו, גם פוגעת במוטורהום ומסבה לה נזקים. החברה כבר שילמה לספק בגרמניה עבור העסקה הספציפית, ושלילת האפשרות לגבות דמי ביטול כפי שנקבעו בהסכם, תסב לה נזקים הכרוכים בביטול העסקה, ובין השאר הסכום שכבר שולם על ידה (163 ארו, שערכם במועד התשלום היה כ-958 ₪ - נ/1 ו-נ/2). טענה דומה העלתה גם אשת טורס. לטענתה חבילת הנופש בוטלה בסמיכות למועד הנסיעה שתוכננה, והדבר מנע ממנה כל אפשרות למכור את החבילה לצרכן אחר. לטענתה, שילמה לספק המקומי בטורקיה את מלוא עלות החבילה, בניכוי 10% עמלה שנגבית על-ידה, וכך גם מקומות הטיסה שנועדו להתובע השני ולרעייתו נותרו ריקים בטיסה הנתבעות הוסיפו עוד שהציעו לתובעים לרכוש פוליסת ביטוח למקרה של ביטול חבילת הנופש, אך הם בחרו שלא לעשות זאת באמצעותן (התובע השני אישר שאכן ביטח את הנסיעה באופן עצמאי, והתובע לא התייחס לאפשרות זו, שהוצעה באתר האינטרנט). לפיכך, לטענתן, על התובעים לשאת בתוצאות הביטול בהתאם למתחייב מההסכמים לאחר הדיון, אפשרתי לאשת טורס להשלים את טענותיה בכתב. במסגרת זו, הרחיבו באי-כוחה בעיקר בטענה שבנסיבות העניין אין מדובר בעסקת מכר מרחוק, מהטעם שנציג מטעם התובע השני הגיע למשרדה כדי לקבל את כרטיסי הטיסה. לחלופין טענה (כפי שיפורט בהמשך), כי במקרה הנדון, בהתאם להוראות חוק הגנת הצרכן, לאור מועד הזמנת העסקה, מועד ביטולה ופרטי ההזמנה, לא חלות הוראות החוק הקובעות את דמי הביטול כטענתו של התובע השני הגדרת עסקת מכר מרחוק והתנאים המאפשרים לצרכן לבטלה : בחינת נסיבות שתי ההתקשרויות מובילה למסקנה כי אכן, בשני המקרים באות העסקאות בגדרה של "עסקת מכר מרחוק", כהגדרתה בסעיף 14ג(ו) לחוק הגנת הצרכן. בהתאם להגדרה זו עסקת מכר מרחוק, היא "התקשרות בעסקה של מכר נכס או של מתן שירות, כאשר ההתקשרות נעשית בעקבות שיווק מרחוק, ללא נוכחות משותפת של הצדדים לעסקה". "שיווק מרחוק" הוגדר בסעיף זה כך: "פניה של עוסק לצרכן באמצעות דואר, טלפון, רדיו, טלוויזיה, תקשורת אלקטרונית מכל סוג שהוא, פקסימיליה, פרסום קטלוגים או מודעות, או באמצעי כיוצא באלה, במטרה להתקשר בעסקה שלא בנוכחות משותפת של הצדדים, אלא באחד האמצעים האמורים". לאור הגדרת עסקת מכר מרחוק כאמור, שתי ההתקשרויות הנדונות באות בגדרה. כך גם התקשרותו של התובע השני. מסירת הכרטיסים לנציג מטעם התובע השני במשרדי אשת טורס בירושלים, אינה משנה דבר. לא דובר בפעולה מהותית בהתקשרות, אלא בפעולה טכנית לחלוטין, שנעשתה לאחר שההתקשרות כבר הושלמה. על כך ניתן להוסיף שלא נמסרו להתובע השני בעצמו, ויש להניח שמסירת הכרטיסים בדרך זו (ולא באמצעי אלקטרוני או בדואר), נועדה למנוע תקלות, לנוכח העובדה שנמסרו ביום 5.4.2006, מספר ימים לפני הנסיעה המתוכננת על-פי סעיף 14ג(ג)(2) לחוק הגנת הצרכן, רשאי צרכן לבטל עסקת מכר מרחוק שעניינה מתן שירות (להבדיל ממכירת נכס, שלגביו נקבעה הוראה שונה בס"ק (ג)(1)), אם הודיע על הביטול בכתב "בתוך ארבעה עשר ימים מיום עשיית העסקה, ובלבד שביטול כאמור ייעשה לפחות שני ימים, שאינם ימי מנוחה, קודם למועד שבו אמור השירות להינתן". חריגים לכך נקבעו בס"ק (ד), הקובע עסקאות שביחס אליהן לא תחול הוראת הביטול האמורה. על חריגים אלו נמנים טובין ושירותים שביטול עסקה שנערכה ביחס אליהם עשויה להביא לנזק בלתי הפיך לעוסק. זאת בין מהטעם שמדובר במוצר שמרגע שסופק לא ניתן להשתמש בו פעם נוספת או לספקו לצרכן לאחר ("טובין פסידים" - ס"ק (1), או "טובין שיוצרו במיוחד עבור הצרכן" - ס"ק (4)), ובין מהטעם שמרגע שסופק, לא ניתן לשלוט ביכולת הצרכן להשתמש בו, גם אם יוחזר לעוסק ("מידע כהגדרתו בחוק המחשבים" - ס"ק (3), או "טובין הניתנים להקלטה, לשעתוק או לשכפול, שנפתחה אריזתם המקורית" - ס"ק (5)). כך גם נקבע כי צרכן אינו רשאי לבטל "שירותי הארחה, נסיעה, חופש או בילוי, אם המועד שנקבע למתן השירות חל בתוך שבעה ימים, שאינם ימי מנוחה, ממועד עשיית העסקה", וזאת בשל ההנחה שביטולם סמוך למועד מתן השירות יימנע מהעוסק לספקם ללקוח אחר (ס"ק (2)). מהוראות אלו עולה כי בהתאם לסעיף 14ג לחוק, רשאי צרכן לבטל התקשרות להזמנת חבילת נופש, בהתקיים התנאים המצטברים הבאים ביחס למועדי ההתקשרות, הביטול והנסיעה המתוכננת: חלפו למעלה משבעה ימים בין מועד ההתקשרות לבין מועד הנסיעה, הביטול נעשה בתוך ארבעה עשר יום מיום ההתקשרות, הביטול לא נעשה לפחות שני ימים, שאינם ימי מנוחה, קודם לנסיעה ככל שמדובר בהתובע, אין חולק שביטל את ההתקשרות במועד שבו היה רשאי לבטלה. העסקה שנחתמה בינו לבין מוטורהום בוטלה כאמור, ששה ימים לאחר ההתקשרות וכארבעה חודשים לפני מועד הנסיעה המתוכננת. באשר לעסקה שנחתמה בין התובע השני לבין אשת טורס, כן הייתה מחלוקת אם בוטלה במועד שהוראות סעיף 14ג מאפשרות את ביטולה. העסקה נחתמה ביום 31.3.2006 שחל ביום שישי, והנסיעה תוכננה ליום 13.4.2006 (כעבור 13 יום), שחל כאמור, בחג הראשון של פסח. העסקה בוטלה ביום 10.4.2006, שחל ביום שני בשבוע, בעוד שערב החג (ערב ליל הסדר), חל ביום 12.4.2006, כך שחלפו למעלה משני ימים שאינם ימי מנוחה. בדיקה מדוקדקת של לוח השנה מעלה שגם עסקה זו בוטלה במועד שבו ניתן היה לבטלה בהתאם להוראות החוק, גם אם בדוחק טענה נוספת שטענה אשת טורס ולא ראיתי לקבלה, היא שהזמנתו של התובע השני היא בגדר "טובין שיוצרו במיוחד בעבור הצרכן בעקבות העסקה", ולפיכך כאמור, בהתאם לסעיף 14(ד)(4) לא ניתן היה לבטל את העסקה. טענה זו נסמכה על העובדה שהתובע השני כלל בהזמנתו דרישה למלון נגיש לנכים לרבות חדר המותאם לנכה ו"חדר מעולה הפונה לים". הטעם לדחיית טענתה של אשת טורס נעוץ בשניים. ראשית לכל, ספק בעיני אם מדובר בהזמנה מיוחדת עבור הצרכן. אך מעבר לכך, חוק הגנת הצרכן בכלל וההוראות הרלוונטיות בפרט, מבחינים היטב בין "שירות" לבין "טובין", והוראת סעיף 14(ד)(4) חלה באופן מפורש רק ביחס ל"טובין" שיוצרו במיוחד. בשני המקרים שלחו התובעים את ההודעות על ביטול העסקה באמצעות פקסימיליה. כך ששתי העסקאות בוטלו כדין, בדרך הקבועה לכך בסעיף 14ד לחוק הגנת הצרכן. גם בעניין זה ניסתה אשת טורס את כוחה בטענות שונות באשר למקום שאליו נשלחה ההודעה. לטענתה, אם התובע השני טוען שמדובר בעסקת מכר מרחוק, כי אז היה עליו לשלוח את הודעת הביטול אל מחלקת האינטרנט בתל-אביב, ולא אל הסניף הירושלמי. לא ראיתי לנכון לקבל טענה זו. כך גם מן הטעם שאשת טורס לא חלקה על קבלת ההודעה, גם מן הטעם שלא ראיתי כל פגם בכך שההודעה נשלחה אל הסניף שבאמצעותו קיבל התובע השני את הכרטיסים תוצאות ביטולה של עסקת מכר מרחוק : משבוטלה עסקת מכר מרחוק כדין, הרי שתוצאות הביטול הן כפי שנקבעו בסעיף 14ה לחוק הגנת הצרכן, הקובע את "תוצאות ביטול העסקה". ס"ק (א) קובע את תוצאות ביטולה של עסקה לפי סעיף 14ג(ג) (או לפי סעיף 14א(ג) שאיננו רלוונטי לענייננו) עקב פגם או אי התאמה שנתגלו בנכס או בשירות. לעומתו, ס"ק (ב) עוסק בביטול עסקה בידי צרכן מכל סיבה שהיא. כלשון הסעיף "שלא מהטעמים המנויים בסעיף קטן (א)". במקרה זה, קובע ס"ק (ב)(1) כי תוצאות ביטול העסקה יהיו אלו: יחזיר העוסק לצרכן, בתוך 14 ימים מיום קבלת ההודעה על הביטול, את אותו חלק ממחיר העסקה ששולם על ידי הצרכן, יבטל את חיובו של הצרכן בשל העסקה ולא יגבה מהצרכן סכום כלשהו, זולת דמי ביטול בשיעור שלא יעלה על 5% ממחיר הנכס נושא החוזה או העסקה, או 100 שקלים חדשים, לפי הנמוך מביניהם מכאן אפוא, התשובה לשאלה הראשונה. דמי הביטול שרשאיות הנתבעות לגבות הוא בסכום של 5% או 100 ₪, הנמוך מביניהם, עבור כל אחד מהנוסעים. אין לקבל את טענות הנתבעות כי משבוטלה העסקה, היה התובע זכאי להחזר התשלום ששילם בניכוי דמי הביטול שנקבעו בהסכמי ההתקשרות. הוראות חוק הגנת הצרכן החלות על המקרים הנדונים הן הוראות קוגנטיות, שלא ניתן להתנות עליהן. לא זו בלבד, אלא שהפרתן איננה מהווה רק עוולה לפי פקודת הנזיקין, המזכה בפיצוי כספי (סעיף 31(א) לחוק), אלא אף מהווה עבירה פלילית (ראו סעיף 23(ב)(7) לעניין הפרת ההוראה בדבר תוצאות ביטול עסקה לפי סעיף 14ה נזק לנתבעות, והטענה בעניין הנזק שעשוי להיגרם לענף התיירות : עתה לשאלה השנייה שהוצגה בפתח הדברים, המורכבת משתי שאלות: האחת, מה כוללים דמי הביטול. השנייה, האם יש ממש בטענה שהוראות החוק פוגעות בספקי השירות, ובכללן בנתבעות, ואף עשויות לפגוע בענף התיירות או בענפים אחרים שההתקשרות המקובלת בהן, היא בדרך של עסקת מכר מרחוק. טענות הנתבעות, כפי שפורטו בפתח הדברים, הופנו בעיקר לנזק הישיר שלטענתן נגרם להן כתוצאה מביטול ההתקשרויות עם התובעים. נציג מוטורהום הוסיף, כי החלת הוראות חוק הגנת הצרכן בעניין עסקת מכר מרחוק על ענף התיירות, יביאו לנזק עקיף שעשוי להיגרם לענף כולו. תחילה יש לומר כי ספק בעיני אם לשאלה זו יש רלוונטיות לשאלות המצריכות הכרעה במסגרת זו. זאת למרות טענותיהן של הנתבעות בעניין זה. מכל מקום, לעניין הנזק הישיר שנגרם לנתבעות, יש לכאורה ממש בטענה, גם אם אין בכך כדי לשנות מן התוצאה. לטענת הנתבעות, עוד קודם לביטול ההתקשרויות, הן שילמו לספקים בארצות היעד של חבילות הנופש סכומים שעולים באופן משמעותי על דמי הביטול שנקבעו בחוק (ולטענת אשת טורס, היא גם שילמה עבור הטיסות). בנוסף נגרמו להן הוצאות נוספות הכרוכות בהתקשרויות. בדומה, יש לכאורה ממש בטענה שהחלת החוק עשויה לפגוע בענף התיירות ובענפים דומים המספקים שירותים (להבדיל ממכירת טובין) שבהם נקשרות עסקאות בדרך זו. אולם, כאמור, אפילו יש ממש בטענות אלו, במצב החוק הקיים, אין בכך כדי לשנות מתוצאת פסק הדין לעניין הפגיעה האפשרית בענף התיירות, או בענפים אחרים המספקים שירותים, שבהם מקובל להתקשר בדרך של עסקאות מכר מרחוק, אכן יתכן שיש בהוראות חוק הגנת הצרכן בעניין זה, כדי לפגוע בהם. ממילא שיש בכך כדי לפגוע בעקיפין בצרכנים הפוטנציאליים. זאת למרות שכאמור, כיום, אין מנוס מהחלת הוראות החוק על-פי החוק ביטול עסקת מכר מרחוק, בנסיבות המתוארות, גורר אחריו דמי ביטול נמוכים מאד. במצב זה, כך יש להניח, אין חברות התיירות (או חברות אחרות המספקות שירותים דומים) סופגות את התוצאה הכלכלית הנובעת מכך. הדבר אכן עשוי היה להביא לכך שאותן חברות יימנעו מלהתקשר באמצעות עסקאות מכר מרחוק, כך שהצרכנים עשויים להיות הראשונים שייפגעו מכך. זאת בין בשל העלות הכרוכה בהפעלת סניפים רבים, שתגולגל על הצרכנים, ובין בשל אי הנוחות הכרוכה בהליכה אל אותם סניפים, במקום להתקשר בדרך של עסקת מכר מרחוק. לחלופין, מה שנראה סביר יותר, יישום הוראות החוק כמתחייב, עשוי להביא לכך שאותן חברות, ובכללן חברות התיירות, יגלגלו את הנזקים שעשויים להיגרם להם כתוצאה מביטול אותן עסקאות על כלל העסקאות. כך שגם פיזור זה של הנזק אמור היה להוביל לעליית מחירים. אולם דומה כי חרף העובדה שהוראות החוק האמורות הוספו לחוק הגנת הצרכן בשנת 1998, לא נראה שענף התיירות, או ענפים דומים, נפגעו מכך. להפך, ביצוע עסקאות מכר מרחוק רק הופך לנפוץ יותר, הן בענף התיירות הן בתחומים אחרים יחד עם זאת, בין אם הוראות החוק שעניינן עסקת מכר מרחוק אמנם פוגעות בפועל בענף התיירות ובענפים דומים, ובין אם לאו, ספק אם הוראות חוק אלו, כפי שהן כיום, אמנם מתאימות לתחומי מסחר אלו. הוראות חוק הגנת הצרכן שנועדו להגן על צרכנים בעסקת מכר מרחוק, נועדו להתמודד עם תופעת המכירה של "חתול בשק". הן נועדו לתת מענה לצרכן המזמין דבר אחד מבלי לראותו, ובסופו של דבר מקבל דבר אחר ספק רב אם ההגנות המרביות על הצרכנים שנקבעו לעניין זה, רלוונטיות לעסקאות הנקשרות בענף התיירות או ביחס להזמנת שירותים דומים. בעת הזמנת חבילת נופש, הזמנת טיסה וכדומה, הצרכן ממילא איננו רואה את "המוצר" שהזמין. גם אם הצרכן יושב במשרדי חברת התיירות, או במשרדי חברה ששירותיה דומים, הוא אינו יכול לראות יותר ממה שיראה באתר האינטרנט, או בחוברת שתשלח אליו. בעסקאות מסוג זה, ממילא אין משמעות רבה לעובדה שהתקיימה "נוכחות משותפת של הצדדים". מסיבה זו, ספק רב אם הצרכן המתקשר בעסקאות לרכישת "מוצרים" מסוג זה, אמנם זקוק לאותה הגנה שבה זוכה צרכן שרוכש טובין בעסקת מכר מרחוק כיום יש הוראה בחוק שיכול שיש בכוחה להתמודד עם הקשיים המתוארים, אך היא טרם יושמה. סעיף 14ו, שנוסף לחוק בתיקון משנת 2005, נועד לכאורה להתמודד עם הכשלים המתוארים, ועם החשש שההוראות הקיימות עשויות לפגוע בענפים מסוימים. הסעיף מסמיך את שר התעשייה, המסחר והתיירות לקבוע הסדרים מיוחדים באשר להחזר כספי או לזיכוי בשל החזרת טובין או ביטול עסקאות למתן שירותים, ביחס לעסקאות מסוימות. למיטב ידיעתי, עד כה לא נקבע כל הסדר מכוחו של סעיף זה, ואף לא ביחס לשירותי תיירות. אינני מביעה עמדה אם יש הצדקה שייקבע הסדר מיוחד לענף זה. אולם אם השר ימצא לנכון לעשות כן, כי אז, בהתאם לס"ק (ב)(2), יוכל גם לקבוע שהעוסק יהיה רשאי לנכות מהסכום ששולם דמי ביטול בשיעור שייקבע הוראות אחרות שכן רלוונטיות גם היום, קבועות בסעיף 14ה, שעניינו כאמור, בתוצאות ביטול עסקת מכר מרחוק, ושמכוחו נקבעו דמי הביטול החלים על העסקאות הנדונות כאן. תחילה יש לתת את הדעת לס"ק (ד) המגדיר "דמי ביטול" ביחס לתוצאות ביטולה של עסקת מכר מרחוק, כפי שנקבעו בסעיף 14ה. על-פי הגדרה זו, דמי ביטול הם "לרבות הוצאות או התחייבות בשל משלוח, אריזה או כל הוצאה או התחייבות אחרת שלטענת העוסק הוצאו על ידו או שהוא התחייב בהן בשל ההתקשרות בעסקה או בחוזה, או בשל ביטולה לשון אחר: הגדרת דמי הביטול אינה כוללת את ההפסד שנגרם לעוסק, אם אכן נגרם, כתוצאה מאובדן המוצר - השירות או הטובין - עצמו שלגביו נערכה העסקה. הגדרת דמי הביטול עבור ביטול העסקה, איננה מתייחסת לעלות השירות, הטובין או העסקה. דמי ביטול, כפי שקובעת ההגדרה באופן מפורש, הם ההוצאות הנלוות לעסקה. הדגש הוא על המילה "בשל". ההוצאות שהוצאו בשל ביצוע העסקה למתן שירות או לסיפוק טובין. עלויות שהוצאו בפועל, או שהייתה התחייבות להוציאן, שנועדו לצורך משלוח, אריזה או כל הוצאה אחרת בשל ההתקשרות או בשל ביטולה. ההגדרה אמנם נוקטת לשון "לרבות", אולם מן הפירוט המובא בהגדרה זו עולה כי הכוונה רק להוצאות הנלוות מן הסוג האמור, והן אינן כוללות את עלות השירות או הטובין. לפיכך, אין כל מניעה שהעוסק יתבע החזר עבור עלות המוצר עצמו, אם הפסיד את המוצר כתוצאה מביטול העסקה יחד עם זאת, ספק אם ניתן להוסיף על כך גם את הוראת סעיף 14ה(ג) הקובעת במפורש כי "אין בהוראות סעיפים קטנים (א) ו-(ב) כדי לגרוע מזכותו של עוסק לתבוע את נזקיו, בשל כך שערך הנכס פחת כתוצאה מהרעה משמעותית במצבו". לכאורה, אין מניעה שהעוסק יתבע מהצרכן את הנזק שנגרם לו כתוצאה מאובדן הנכס, שערכו פחת באורח משמעותי, בשל ביטול העסקה. אולם לנוכח ההבחנה בין "נכס" (ראו הגדרת "נכס" בסעיף 1 לחוק) לבין "שירות" בסעיף 14ג(ג), לא מן הנמנע שהוראה זו איננה חלה בעניין עסקה למתן שירות (ראו עוד בעניין הוראת ס"ק (ג) בע"ש (חוזים אחידים) 7053/99 כ.י.ד ערוץ הקניות בע"מ נ' היועץ המשפטי לממשלה). לאור הכשלים העולים לכאורה מיישום הוראות החוק ביחס לביטול עסקאות מכר מרחוק שעניינן מתן שירותים, יכול שראוי היה שהמחוקק ייתן דעתו לתוצאותיה של ביטול עסקה מסוג זה, ולהשלכותיה על העוסקים. כך בייחוד במקום שמדובר בביטול חבילות נופש ושירותי תיירות. ספק בעיני אם כוונת המחוקק אכן הייתה שהתוצאה תהיה שצרכנים יוכלו להזמין חבילות נופש ולבטלן (במועדים הקבועים לכך בחוק), מבלי שישאו בתוצאות הכלכליות הנובעות מכך. התוצאה תהיה שהנזק שנגרם מאותם ביטולים יגולגל על-ידי חברות התיירות בחזרה אל הצרכנים. אם אמנם יישום הוראות החוק ייפגע בצרכנים, כי אז, כך נראה, הוחמצה מטרתו של חוק הגנת הצרכן הדיון בבית המשפט : מכל מקום, כפי שכבר נאמר, בנסיבות העניין אינני צריכה להידרש להיקף הנזק שנגרם, ככל שנגרם, לנתבעות. הן לא הגישו תביעה שכנגד, כך שאינני צריכה גם להביע כל עמדה באשר לתוצאתן של תביעות מעין אלו, אילו הוגשו. כך בייחוד בעוד שהנתבעות גם לא הוכיחו את גובה הנזק שנגרם להן, אם אכן נגרם. הנתבעות אמנם טענו ששילמו לספקים המקומיים בארצות היעד של חבילות הנופש (מוטורהום אף הראתה חשבונות שלפיהן, לטענתה, שילמה לספק הגרמני), אך הן לא הוכיחו את הנזקים שלטענתן נגרמו להן בפועל (כך למשל, יכול שמוטורהום התקזזה בסופו של דבר עם אותו ספק בעסקה אחרת). בנוסף, גם אין באפשרותי לקבוע דבר בעניין הנזקים הנטענים על-ידי הנתבעות, מבלי שניתנה לתובעים ההזדמנות להתמודד במישרין עם אותן טענות סיכום : לאור האמור, מסקנתי היא שעל הנתבעות להחזיר לתובעים את הסכום ששילמו בניכוי דמי הביטול כפי שנקבעו בסעיף 14ה(ב)(1) לחוק הגנת הצרכן. סעיף זה קובע כאמור, כי דמי הביטול שרשאיות הנתבעות לגבות הוא בסכום של 5% או 100 ₪, הנמוך מביניהם, עבור כל עסקה. מאחר שבשני המקרים 5% משווי העסקה עולה על 100 ₪, יוחזרו הסכומים כלהלן: חבילת הנופש הוזמנה לארבעה נוסעים, לפיכך תחזיר מוטורהום להתובע את הסכום ששילם עבור חבילת הנופש, בניכוי 100 ₪ עבור כל אחד מהנוסעים (סה"כ: בניכוי 400 ₪). חבילת הנופש הוזמנה לשני נוסעים, לפיכך תחזיר אשת טורס להתובע השני את הסכום ששילם עבור חבילת הנופש, בניכוי 100 ₪ עבור כל אחד מהנוסעים (סה"כ: בניכוי 200 ₪). אשת טורס תשלם סכום זה לאחר שהתובע השני יציג לה התחייבות להחזיר לחברת הביטוח הראל את הסכום ששילמה לו עבור ביטול הנסיעה, בהתאם לפוליסת הביטוח שרכש ממנה (ת/1). לחלופין, לאחר שיציג אישור שהחזיר לחברת הביטוח את הסכום ששילמה לו. בשולי הדברים אבקש להעיר כי בתגובה של התובע השני להשלמת טיעוניה של אשת טורס, הוא ציין מספר עובדות ובכללן את העובדה שביום 11.7.2007 הוגש נגד אשת טורס כתב אישום בת"פ 5508/07 בבית המשפט השלום בתל-אביב-יפו, בין השאר בעניין נושא תביעתו. בעקבות תגובה זו, אפשרתי לאשת טורס להודיע על עמדתה ביחס לתביעה. הודעתה של אשת טורס הוגשה (לאחר ארכה) ביום 17.9.2007 ובמסגרתה הסכימה לפצות את התובע השני, לפנים משורת הדין ומבלי להודות באחריותה או בחבותה לפצותו, וזאת כלשון באי-כוחה, בסכום של "מחצית עלות החבילה בסך 2,655 ₪ בצירוף ההשתתפות העצמית ששילם התובע בגין פויסת הביטוח (באופן בו לא התובע לא ייפגע כספית לחלוטין!), וזאת חרף הנזקים בעין שנגרמו לה עקב ביטול החבילה על-ידי התובע". אשת טורס, כך נראה, לא העבירה את הצעתה להתובע השני, כך שלא דובר בהצעת פשרה מוסכמת. בנסיבות אלו, ולנוכח המסקנה שאליה הגעתי, לא ראיתי מקום לקבלת תגובתו של התובע השני להצעה. התביעות מתקבלות, והנתבעות ישלמו לתובעים כמפורט לעיל. אין צו להוצאותנופשסוכני נסיעות (תביעות)ביטול חופשה / טיולפקס