פסק דין 1. 1. בפני תביעה כספית להחזר דמי יציאה, בגין ביטול התחייבות, באופן חד צדדי, ע"י התובעים וזאת בשל קשיי קליטה במכשירי מירס, אותם הם רכשו, מהנתבעת. גרסת התובעים: 2. 2. התובעים, רכשו 2 מכשירים מחברת "מירס תקשורת", אשר לטענתם, אין להם יכולת קליטה סבירה, ברחובות מסוימים, באזור קמיניץ אשר בשכונת נווה יעקב בירושלים (להלן - "קמיניץ"). מאחר והתובעים, עובדים במתן שירותי הסעות, ובכלל זה בקמיניץ, נפגעה איכות עבודתם ויכולתם לתת שירות כנדרש. לטענתם, 50% מזמן השימוש, המכשירים, נשוא התביעה, לא היו זמינים. עקב קשיים אלו, הגיעו תלונות למקום העבודה, על כך שנמנעת האפשרות ליצור קשר עם התובעים, בזמן העבודה ולצרכיה. בלית ברירה, ומאחר והנתבעת לא הצליחה לתת פתרון הולם לקשיי הקליטה, נאלצו התובעים, לרכוש מכשירים, מחברה אחרת אשר אין בעיות קליטה, בשימוש במכשיריה בקמיניץ. 3. 3. הנתבעת, לא אפשרה לתובעים, להתנתק ממכשיריה, ללא תשלום דמי יציאה, למרות שהיתה מודעת, לקשיי הקליטה באזור זה. לפיכך, נאלצו התובעים לשלם דמי יציאה, ומכאן התביעה דנן. גרסת הנתבעת: 4. 4. הנתבעת טוענת, כי רמת הקליטה והשירות בקמיניץ סבירים. הנתבעת אף מציינת, כי בשום שלב לא התחייבה היא או מי מטעמה, לכיסוי אבסולוטי בכל רחוב ורחוב. התובעים, התחייבו לרכישת חבילת שירות, למשך 36 חודש, ואין הם רשאים, באופן חד צדדי, לבטל את ההתחייבות, אלא אם ישלמו דמי יציאה. 5. בנוסף, על התובעים, להקטין את הנזק. מאחר, וברשותם 5 מכשירים נוספים, שלגבי חלקם תם מועד ההתחייבות, ואינם חייבים בתשלום דמי יציאה מהחבילה, תמוה, מדוע יבקשו לנתק את המכשירים החדשים, דווקא, אשר עליהם עדין חלה תקופת ההתחייבות, הכרוכה בתשלום דמי יציאה. 6. הנתבעת גם טענה, כי לא הוקנתה לבית המשפט, סמכות מקומית, לאור תניית שיפוט, שנקבעה בתנאים הכלליים שצורפו לכתב ההגנה, המחייבים את התובעים. טענת חוסר סמכות: 7. 7. כללי הסמכות המקומית, מוסדרים בתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז-1976 (להלן - "התקנות"). מהסיפא של סעיף 2 לתקנות, עולה, כי אין תחולה לתנית שיפוט, בתביעות קטנות, לעניין הסמכות המקומית, גם אם היא ייחודית. לפיכך, אין בידי לקבל את טענת הנתבעת בנדון. בנוסף, ניתן לרכוש סמכות מקומית על פי סעיף 2(5) לתקנות, לפי מקום, המעשה או המחדל שבשלו תובעים, קרי, אזור קמיניץ, שנמצא בנווה יעקב, בירושלים. לפיכך, נדחית טענת חוסר הסמכות המקומית. קשיי הקליטה במכשירים: 8. האם הנתבעת, אחראית לבעיות הקליטה, במכשירים, אותם היא סיפקה לתובעים, והאם יש לחייבה, כפועל יוצא, בהחזר דמי היציאה ששולמו ע"י התובעים, לאחר ביטול ההתחייבות, באופן חד צדדי, על ידם. 9. 9. התובעת, מציינת בעדותה, כי באזור קמיניץ, בו הם עובדים, אין קליטה, אפילו לא ברמה נמוכה. המדובר ב- 4 רחובות: רח' האביר, רח' יעקב, רח' זווין ורח' כפר עברי. לטענתה, אילן הראל, הסוכן של הנתבעת, הודה בכך, באזניה, ואף ציין, כי הנתבעת, במו"מ עם הצבא בפיקוד מרכז, על מנת להתקין אנטנה (עמוד 1 שורה 8, לפרוטוקול מיום 26.11.07). 10. 10. מנגד, מר אילן הראל, בעדותו, התכחש לכך שהוא מודע לקשיי קליטה בגלל פיקוד מרכז, והוא אף לא יודע על כך דבר. בנוסף העיד כי "אין אינדיקציה, אם יש או אין קליטה" (עמוד 1 שורות 6-7 לפרוטוקול מיום 23.7.07). 11. 11. עדותו של הסוכן, לא שכנעה אותי. הסוכן, המעיט וקיצר בתשובותיו, והכחיש באופן כללי וגורף כי התובעים דברו איתו בנדון וכי הודה, בזמנו, בדבר קיום קשיי הקליטה. בה בשעה, למרות היותו סוכן, ולא בעל מומחיות בתקשורת, ידע להעיד, שאין אינדיקציה אם יש או אין קליטה. תמוה הוא, כיצד לא זכור לעד, תוכן השיחות עם התובעים על קשיי הקליטה, אך זכורות לו שיחות איתם באופן כללי, ולסיפה לא ברורה. 12. מנגד, עדות התובעת והעד - מני יריב, עשו עלי רושם מהימן, בדבר קיום שיחות עם נציגי מירס, ובפרט עם הסוכן, בשאלת הקליטה הלקויה. כך גם, לא סביר, שהתובעים, היו יודעים על השפעת פיקוד מרכז ו/או צורך בקבלת אישורו להתקנת אנטנה, אלא אם כן, שמעו זאת מנציג כלשהו של הנתבעת ו/או מהסוכן. גם בתשובת נציג הנתבעת בדיון, אין הכחשה מוחלטת בשאלה עובדתית זו, כי אם כדבריו: "לא ידוע לי על מגעים עם הצבא". לפיכך, לא הופרכה טענת התובעים, כי לנתבעת היה ידוע על קשיי קליטה וכי לטענתם ניתן היה להקל על הבעיה, בטיפול מול הצבא, או מול כל גורם אחר נידרש, לשיפור הקליטה. 13. נציג הנתבעת העיד, כי על פי בדיקתו, הקליטה בשכונה הספציפית, היא "סבירה פלוס, לאור הסיגנלים". הנציג הודה, כי הוא לא נסע פיסית לרחובות נשוא התלונות והתביעה, כדי לבדוק את הקליטה באזור קמיניץ. לדבריו, די בכך שהקליטה האזורית היא תקינה, אבל זה לא מחייב כדבריו, "כי בכל מבנה או חדר תהיה קליטה". אלמנט זה נבדק, ברמה האזורית, ולא בנקודה ספציפית. 14. לאחר שמיעת עדויות התובעים, השתכנעתי כי אכן, התגלו שוב ושוב, קשיי קליטה בשני המכשירים, בשימוש בהם, בקמיניץ. הדבר קיבל משנה תוקף, אף מהפתרונות האלטרנטיביים בהם נקטו התובעים, כדי לאפשר מתן שירותי הסעה תקינים באזור דנן, במעבר לאיזור סמוך כדי לקיים שיחות. וכן, מתשלום אותו שילמו התובעים, של דמי היציאה ורכישת מכשירים מחברה אחרת, כדי לא למנוע את מתן שירות ההסעות, בו זכו במסגרת מכרז. 15. צרכן, המתקשר בהסכם, עם חברת תקשורת, מצפה, בדין, כי יוכל לנהל שגרה תקינה, בשימוש במכשירים אותם רכש. לא התרשמתי כי מדובר בפרקי זמן קצרים ולא קבועים של קשיי קליטה, וכן לא מדובר בקושי בקליטה, בחדר זה או אחר או לצד בניין מסוים, כפי שטענה הנתבעת. המדובר בקושי רצוף, באיזור מסויים - קמיניץ. 16. הנתבעת, לא דאגה למתן אפשרות לתובעים, לעשות שימוש סביר, במכשירים אותם הם רכשו ממנה, באופן קבוע ובאזור מסוים בו נזקקו לשירותיהם. יחד עם זאת, התובעים, יכלו לעשות שימוש במכשירים באזורים אחרים, ומהחשבונות שהוגשו ע"י הנתבעת (סומנו נ/1), עולה, כי אכן התובעים, עשו שימוש רב במכשירים. 17. התובעים, ביקשו לבטל את ההתקשרות מבלי שיחוייבו בדמי יציאה. אין מדובר בהפרה יסודית של ההסכם, שכן, מהתנהלות התובעים, ניכר שהמכשירים שימשו אותם נאמנה, באזורים אחרים (כפי שעולה מכתב התביעה), ומדובר בקשיי קליטה, באיזור מסויים בלבד. בנוסף לכך, התובעים לא ביקשו לנתק את המכשירים האחרים אותם הם רכשו מהנתבעת, למרות קשיי הקליטה ומבלי שנטען, שהללו נועדו לשימוש, רק באזורים אחרים ולא בקמיניץ. 18. 18. יחד עם זאת, התובעים היו זכאים לבקש לבטל את ההסכם, כאמור בסעיף 7(ב) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א-1970, בשל הפרה לא יסודית של ההסכם, בהיעדר תקשורת בקמיניץ, כפי שקבעתי לעיל. ניתנה לנתבעת, שהות לתיקון קשיי הקליטה, ו/או להסדרת ביטול ההתקשרות עם התובעים, לנוכח קשיי הקליטה. הנתבעת, בהתעלמה מהקשיים, סירבה לבטל את ההסכם, ולו גם, ביטול חלקי, וגביית תשלום חלקי של דמי היציאה, בהתחשב, בכך שבאזור מסויים בלבד, אין שירות, ואילו באחרים, ניתן השירות. 19. לא הוכח, כי קודם להתקשרות, ידעה הנתבעת, כי יש קשיי קליטה, בקמיניץ. יחד עם זאת, לפי הוראות חוק המכר, תשכ"ח-1968, היה על הנתבעת, עם קבלת התלונה על קשיי הקליטה, לבדוק את הדרכים לתיקון ושיפור השירות, ולא לכבול את הצרכן בהתקשרות עימה, מבלי שהציעה לו חלופות סבירות, בשעה בה התובעים, נאלצים לעזוב את אזור קמיניץ כדי ליצור תקשורת. 20. מטרות חוק הגנת הצרכן, יפות גם לעניינינו. על הנתבעת, לתת לצרכניה, את מלוא המידע על פיו יחליט אם לרכוש את המוצר. הנתבעת, לא ידעה כי התובעים רכשו מכשירים לשימוש בקמיניץ, אך משנודע לנתבעת על כך, ועל תלונות התובעים בדבר קשיי הקליטה, קודם לביטול ההתחייבות, היה עליה לעשות מאמץ לפתרון הבעיה, או לחילופין, בהיעדר פיתרון, לקחת זאת בחשבון בקביעת גובה דמי היציאה . כאמור ברע"א 8733/96 רוברט לנגברט נ. מדינת ישראל (פד"י נ"ה (1) 168): "חוק הגנת הצרכן, נימנה עם התחיקה המתערבת בחוזים שבין צדדים לא שווים, והמטילה על הצד החזק -הספק-חובת הוגנות מוגברת כלפי הצד החלש -הצרכן ... חוק הגנת הצרכן מבקש לאזן את חוסר השיוויון שבין הצדדים ע"י הטלת חובת גילוי על ספקים". על הצורך בהגנה על הצרכן, מול ספקים, מצינו גם, בהוראות חוק החוזים האחידים, תשמ"ג-1982. 20. 20. משניתנה לנתבעת, ההזדמנות לשפר את השירות, על מנת לאפשר שימוש סביר במכשירים, ולהקטין את נזקי התובעים, ולא עשתה כן, אני קובעת כי התובעים זכאים לפיצוי בגין מניעת שימוש במכשירים והתשלום בו חוייבו בהתנתקם, מהם. בפרט, לנוכח טענת התובעים, כי הם מקבלים שירות, באזור קמיניץ, מחברת תקשורת אחרת, ממנה הם קנו מכשירים, בשל קשיי הקליטה במכשירי הנתבעת. 21. 21. בבואי לקבוע את גובה הפיצוי המגיע לתובעים בשל ההכבדה וההוצאה שנגרמה להם, אני לוקחת בחשבון מנגד את כושר הקליטה במכשירים ביתר האזורים; התקופה שחלפה ממועד רכישת המכשירים ועד לביטול ההתקשרות; השימוש הרב שנעשה במכשירים, עד לביטול ההתקשרות, וכן, האפשרות להקטנת הנזק, בהינתקות ממכשירים ישנים, בהם אין חיוב בתשלום דמי יציאה. 22. לפיכך, הנתבעת תשלם לתובעים פיצוי בסך של 2,500 ₪ ובצירוף הוצאות משפט בסך של 400 ₪. התשלום ישולם, תוך 20 יום מהיום וישא ריבית והפרשי הצמדה, ממועד פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל. סלולר (תביעות)